פסגת הפחד-2

היי לכם, אני מניחה שהפחדים שונים במהותם בין הלומים לבין נשותיהם. אבל אחרי השתתפות בסדנא של נשות הלומים למדתי לראות שיש לנו , הנשים פחדים שמאפיינים את מצבנו וזה היה די מדהים. לדוגמא: הפחד מהבלתי צפוי. נוצרת מעין שיגרה בה לכאורה מכירים את המהלכים של בן הזוג. ברגעים הטובים והטובים פחות, אך למעשה השגרה הזו מכילה פחד מתמיד מהרגעים הקשים שלהם.עד כמה יאבד שליטה בפעם הבאה? עד כמה ואיך יראה הכעס? האם היום שבירת הצלחת מעידה על שבירת עצמות בפעם הבאה? וכו'... דוגמא נוספת: הפחד מההדרדרות. האם זו בלתי נמנעת, או שמה יש מה לעשות. שאלה זו פחות או יותר מעסיקה אותנו לאורך חיי הזוגיות, אני מניחה ושמעתי שגם מגיע הרגע אצל חלק שברור שמשם שיפור כבר לא יצמח אלא רק החמרה. דוגמא מס' 3: הפחד האדיר שאם נעזוב אותו (אישית לא הרגשתי זאת, אך הבנתי שזה שכיח) הוא יתאבד. וישנם עוד רבים ומגוונים. מירב נ.ב. ולצערי אני מגלה לאחרונה וגם פה בפורום פחד של הרבה מהנשים לחשוף את כאבם, למרות שהן לא צריכות לחשוף את עצמן. וכך נשים חיות בארון למשך שנים אולי לכל החיים, וזה הוא משא כבד ונורא בעיני. אני אישית מעדיפה לדבר, לפתוח, לא להתבייש. מעסיקה

מירב את צודקת בהחלט! דבר נוסף לפחות אצלי שהוא יותר מהפחד והחרדה היא העייפות! עייפתי מלשאת הכל על כתפי. שנים נשאתי את כל המשפחה לבדי. כיום לשמחתי ילדי כבר בוגרים אבל אני זוכרת תקופה בה הם היו צעירים, חיכיתי לתוצעות של בדיקה לא קלה שלשימחתי הייתה תקינה, אולם הפחד הגדול ביותר שלי היה לא הסבל או המוות שלי- אם משהו לא תקין, אלא- מי יטפל ויגדל את ילדינו. היה להם אבא שאהב אותם אולם לצערי באותה תקופה לא היה מסוגל לטפל אפילו בדג זהב. לשמחתי מצבו השתפר, והם גדלו לתפארת- אבל אני מותשת!!!!!

אוקי מותשת..מותשת... צאי לנופש לאיזה שבוע שבועיים..למשל ביערות הכרמל...פינוקים מאס"זים...תתנתקי קצת תאספי כוחות..ואלוהים גדול... ושלא תחשבי שלפרק מישפחה...ולחיות לבד זה קל... אלא אם יש איזה שפן מיליונר ....מתחת לשרוול!!! שמבטיח לך הרים ...ו חרטות !!!

מירב, יש לי הרגשה לא נוחה עם זה שאת חוספת דברים הסדנה. אני בטוחה שמטרותיך חיוביות , אך לא נח לקרוא מה מרגישה חברה זו או אחרת. או מה אמרה זו או אחרת. רוב הנשים בקבוצה נחשפו לעומק בידיעה שכל מה שנאמר ישאר בחדר ולא יצא בשום דרך, כשם שאת נחשפת וברור לכולנו שמעולם לא תמצאי את הסיפור שלך או אפילו רמזים ממנו יוצא החוצה. זוכרת את הפידבק שקיבלת מרוב החברות?? מה שעשית היום וברור שבלי כוונה רעה, זה בדיוק מה שאמרו לך. במקום "לכתוב על" אולי כדאי ש"תדברי עם" ... ומכל אחת תקבלי המון. אני מאז הפגישה האחרונה דיברתי כמעט עם כולן נתתי וקיבלתי-הקשבה,תמיכה,חברות, אהבה, ביחד. קראת כבר לכולנו להשמיע קולנו, התרסת בנו. מדוע לא תכבדי את רצונה של כל חברה וחברה? מה שמתאים לך לא בהכרח מתאים לאחרות. באהבה ובחברות חברתך לקבוצה

??ברררררר....איזה פחדדדד

חברה יקרה, אני מבקשת ממך סליחה על כך שדבריי כאן גרמו לך להרגיש שחשפתי אותך שלא מרצונך. אני אישית, לרגע לא הרגשתי שדבריי חושפים או עלולים לגרום נזק למישהי ההפך הוא הנכון. אך העיקר לדעתי הוא בכך שהסגירות, החשש, הפחד להחשף, לפתוח כה גדול אצל נשים רבות שמותיר אותן מאחור כקורבן. ואילו אני ועוד כמה מנסות לקחת אחריות על חיינו בדרך שונה. ורואות בדיבור,בליבון בשיתוף הבעיות מוצא מהתקיעות. נכון שזו זכותך כמו זכותן של אחרות להשאר במקומן, או לבחור לא לדבר, אך אני ניסיתי פה להוביל מהלך, כזה שבו החלטתי לתת דוגמא אישית ולדבר על הכאבים האמיתיים שלי . חבל שבחרת בדרכך המיוחדת (למה את לא פונה אלי ישירות,למשל) ובתגובתך המתריסה שלך, לבלום את הרצון הכן שלי לפתוח את מה שאת כה מתאמצץ כנראה להשאיר תחת סוגר ובריח. דרך אגב: תיקון היסטורי. זו לא הייתי אני שקבלה את הביקורת של לדבר עם ולא על. נדמה לי שפיספסת בגדול, אני הייתי המובילה בקבוצה את הדיבור הפתוח וכך גם היה הפידבק שקיבלתי מכולן. אז קצת מוזר לי שכתבת כך. בכל מקרה, רק את תחליטי כיצד לפעול לגבי חייך, אך אשמח אם תראי בדיבור שלי פה(שלרגע לא מתכוון לספר על אף אחת באופן אישי) נסיון אמיתי ואמיץ ללכת קדימה ולעזור ולתמוך באלו שאין להן את הכח להתחיל. מירב.

מירב בס"הכ דיברה בכלליות, לא אמרה שמות, ואף אחד לא יודע במי המדובר, מה גם שכל מה שאמרה יכול להתאים לעוד הרבה נשים באותו מצב, שאינן משתתפות באותה קבוצה, ויכולות להיעזר, אז על מה הפחד? ועל מה החשש? מי בכלל יודע עליכן? מי אתן? איפה גרות? אל תדאגי חברה בקבוצה, בחיים, אלא אם תרצי, לא נדע מי את. אז תנוח דעתך.