האם באמת ניתן לאיש אחד קטן לגרום לנו להתחפר?
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
שלום לכולם, נכון זה ממש ממש לא היה נעים , אבל אני רוצה לפנות לכל מי שמסוגל להביט על הדברים בפרופורציה. בסה"כ מדובר באדם אחד מוזר, האם ניתן לו כל כך הרבה כח??? אני מבינה שחלק מהגברים שפה, רגישים מאד למעשים שכאלו, אבל נדמה לי שדוקא אנחנו שעוברות רגעים רבים כל כך של חוסר רגישות, אטימות, וכאב האם לא נוכל לאחד כמו האדון המטופש. בואו , נחזור לדבר על הדברים הכואבים, הבוערים, הדיון הזה חשוב . בואו לא נשקע בביצה המוכרת לנו וננסה למצוא מוצא. גם כאן, גם ביחד. שלכן/ שלכם מירב
את יכולה לנסות..... אולי אם תלבשי חצאית -אולי הוא ישתין לכיוון שלך!!! נ י ר א ה ל ך ?????????? קודם תיצברי קצת פ"זמ לפני שאת תופסת תחת ועכשו יאללה לכי תעשי כביסה קצת ספו"נגה אוכל לילדים והכי חשוב תיקחי כדור עכשו נגד כאבי ראש-שלא תגידי לו בלילה שכואב לך הראש!!
אחחח נשים נשים. חבל שנו לא גברים. כל היום מנקות מבשלות הבעל משגע אותנו אבל אנחנו סובלות בשקט ,רק לא להישאר לבד!! מי יקח אותנו עכשו בלויות ומוזנחות ובעיקר דפוקות!! דרך אגב לקחתי כבר כדור נגד כאב ראש!!
מתחזה עלוב שכמוך באיזו זכות אתה כותב בשמם של אחרים, באיזו זכות אתה שופט ולועג לאחרים.
?????
?????
?????
בהצלחה לכולנו צביקה
מאז שלמדתי ללכת אמרו לי שלא נחתי לרגע. כל הזמן עשיתי בלאגנים וכשהיינו מתארחים אצל קרובים כבר בגיל שנתיים הייתי מחטט להם בדברים והופך את הבית. יש לי תמונה מגן הילדים במסיבת פורים כל הילדים לידי היו רגועים ואילו העיניים שלי היו עיני חתול שסורק את האזור למצוא טרף. אמרו עלי שאני לא יכול רגע אחד לשבת בשקט. זאת מהותה שלתסמונת ADHD המחשבות רצות בראש בקצב מסחרר. בזמן קצר מאוד מתבצעות פונקציות רבות מידי ,קורה שלא חושבים על הדברים עד הסוף ואז דברים מתפקששים ברמה של אמירת דברי שטות. בנוסף לכך חוסר השקט התמידי מכביד מאוד מבחינה נפשית וזה גורם להפרעה ברמות הבאות נטייה לומר מה שעולה על הדעת בלי להתחשב אם ההערה או הזמן מתאימים לכך חוסר סבלנות לשעמום נטייה לדאגה מיותרת ובלתי נגמרת ; נטייה לחפש אחר גורם לדאגה וזאת לחילופין עם חוסר תשומת לב לסכנה קיימת אימפולסיביות מזג סוער התבוננות עצמית בלתי מדויקת נטייה להתנהגות התמכרותית חוסר מנוחה פיזי או הכרני לעיתים קרובות יצירתיים ,אינטואיטיביים ובעלי רמת משכל גבוהה עד כאן האפיונים מובן שהדברים האלה גורמים לבעיות ביחסים הבן אישיים אבל מה שלא הורג אותך מחזק אותך. במשך 10 שנים צרכתי ליטר וודקה בשבוע דהיינו כוס וודקה ליום כשהכמות הוכפלה ל שתי כוסות ביום תוך חודש ירדתי לחלוטין משתיית אלכוהול שקלתי מעל 100 קילו צייתי לדיאטנית ולמעלה משנתיים המשקל שלי נע בן 78 ל 82 ביחסים הבין אישיים אנשים סומכים על יושרי והגינותי ובדרך כלל מתרגלים אלי ומחבבים אותי. אבל... בעולם יש מטומטמים ,מלשינים,שטינקרים משני המינים גברים ונשים כשאני נתקל בטיפוסים האלה אני קודם מנסה להגיע להבנה ברוח טובה וכשאני נתקל ב"חרא" אני מנסה במחשבה לכסות אותו בהרבה חול. יש כאלה ששום דבר לא עוזר אתם ואז אני מתכנן את המהלכים שלי בצורה כזאת שהם יבינו שלהתעסק איתי זה לא כדאי. בגלל שהם בדרך כלל לא יודעים להבדיל בין עיקר לטפל הם נופלים בפח של עצמם ומשחקים לידיים. זה לוקח לפעמים זמן אבל סבלנות יש לי. בעשר השנים האחרונות היו לי מקרים בודדים כאלה אבל כשמדובר בשטינקרים או מלשינים אני יודע איך להפיל את התיק עליהם ואפילו שאני שוכח מה זה רחמים לא תמיד אני מכה בכל היכולת. עד כאן עליי כדברים אישיים
מה הקשר?
מנהל פורום טראומה והלם-קרב
