גם מלאכים שותים וויסקי

כן היום לפני ששוחתי עם דרור פגשתי את הסמ"גד שלי מ 73 דיברנו הרבה על ההווה ובעיקר על העבר להזכירכם זה אדם שהיה איתי ממש שם במדבר הלוהט דיברנו על החברים שהיו ואינם שבשבילו היו פקודיו בהתחלה הוא ניסה לדבר אל לבי בכל מיני מילות יפות ובאמת בכוונה טובה אמרתי לו גידי באמת ועם יד על הלב אתה לפעמים לא חוזר לשם לא חושב על הפקודים שלך שנשארו שם ובכל מקום ובאמת עם טיפה של סומק כזה בישני אמר לי אתה יודע מה באמת אני לא פעם חושב על המקומות שבהם היינו אפשר לראות את זה רק בסרטים על ויטנאם ואז התנצל ואמר אני באמת יכול להבין אותך כי גם אני לא פעם מתקשה להרדם וחושב על הימים ההם אז שלא תטעו בכל אחד מאתנו שם באיזה פינה קטנה בלב יושב איזה חבר מי יותר מי פחות אבל לכולם יש כמעט את אותה מנגינה בלב שבת שלום מצטער המחשב שלי שבק ועד שבוע הבא אצתרך לחפס מאיפה לקרוא אותכם בעיקר כשיש מה לקרוא על נשותינו שבאמת באמת ליבי גם איתם לפעמים אחרי שבועיים של קריז בטרוף ואולי מישהו כאן יצליח לשכנע את זו שסובלת אותי כל כך הרבה שנים ונושאת איתה כבר כמה טראומות אולי קשות משלי וכמעט בלי להניד עפעף שבת שלום

הזיכרון הוא אחד האויבים הקשים ביותר שלנו,אי אפשר למחוק,אי אפשר לשנות,אי אפשר ליפות,תמיד הוא קופץ לנו מול הפרצוף ברגע שהכי אנחנו לא צריכים אותו ומתחיל להפגיז חופשי את כל מה שאנו מתאמצים לשכוח,הפגזה אחרי הפגזה,הוא מנהל נגדנו מלחמת התשה ולא משאיר מ"מ אחד נקי מהפגזים שלו ואנו צריכים להתמודד כנגדו ולהחזיק מעמד בכוח שהולך ומצטמצם מיום ליום. יהודה,כלוחמים למדנו להחזיק מעמד בכל תנאי ואסור לנו להכנע!!! איתך אלי.

שלום לא.ב. ולכולם. אני מנסה לחשוב ולהבין, מה המשמעות של כניעה אצלך, אלי. אם אנו לא כל כך מצליחים לשפר באמצעות האי כניעה, אז למה לא להרפות מעט? ממה אנו פוחדים באקט הזה של כניעה? אולי אם ניכנע ............מעט...........יהיה לנו קצת יותר קל. א.ב.צ.

שהוא חרטאט בארטאט....