אבל פניך נערי נותרו שונים (ה)

בוקר טוב לכולם, ברדיו משדרים היום שירי ארץ-ישראל, שמעוררים געגועים ועצב. בדרך-כלל אני מקשיב למנגינות, והמלים חולפות מעלי. אבל היום אני מקשיב, ומופתע לראות עד כמה מדברים כולם על מלחמה ושכול. ועוד גיליתי, שלמרות שבמשך שנים רבות לא דיבר איש על הלומי-הקרב, השירים כן מדברים על כך. לפני כמה דקות שמעתי את הזמר השר: "הייתי נער, נערה, הייתי נער," ואת הזמרת העונה לו: "אבל פניך, נערי, נותרו שונים." אני מכיר את השיר כבר שנים, ופעם, כשהקשבתי לו, חשבתי שפניו של הנער החוזר מן המלחמה שונים, משום שהמלחמה והקרב האיצו את התבגרותו. עכשיו אני יודע שפניו שונים, ותמיד ישארו שונים, משום שהם נושאים את טביעת הטראומה האיומה שנחרטה בהם. זה הנער שכולם סביבו רואים שמשהו התחולל בו, אך אינם מבינים את עומק הכאב. מאז שמעתי את השיר בילדותי חלפו עשרות שנים, בהם שמרו אותם נערים את הטראומה בלבם, ורק בשנים האחרונות הם, ובני מחזורי החלו להתמוטט. רבים אינם יכולים להסתיר עוד את הכאב, ומגלים באיחור רב את הטראומה ממנה סבלו במשך שנים רבות. עכשיו צריך שירים אחרים, שירים על החיילים בני הארבעים והחמישים, שזכרונות המלחמות ההן (מלחמת יום כיפור, מלחמת לבנון) מתפוצצים בהם כעת. דרור