חזרתי מן החזית (ה)

הלכתי לקניון להוציא כסף מן הכספומט ולקנות כמה דברים לחג . המקום היה ריק מאנשים . הקניון הפך למקום רפאים שבו רק שוטרים ומאבטחים מסתובבים . ישבתי לשתות קפה בחזית וניסית י להרגיע את הפחד ואת הבהלה שאחזה בי . למי לא אוחז בהלה בימים אילו כשהוא נאלץ לצאת מן הבית ולעשות קניות , או לעבוד . אנחנו מסתכלים על כל אדם שמסתובב לא כדי לראות אם הוא נחמד , יפה , אלה רק כדי לדעת אם משהו לא חשוד בו . איפה הימים שבו הייתי יכול להסתכל רק על בחורות יפות שהסתובבו בקניון . היום אין בחורות כמעט בקניון . בידידות אלן

ובכל זאת "נוע תנוע" כך אמר אחד הפיסיקאים הגדולים..... אנחנו יצאנו אתמול לבקר את הזוג הצעיר בישוב קטן בשומרון, כששאלתי אותם אם הם לא מפחדים לגור שם, הם אמרו שלהסתובב בתל אביב יותר מפחיד. עכשיו כשאני קוראת את מה שכתבת אני מבינה, אבל אתה יודע מה אלן, כשאנחנו בבית מסתגרים, אנחנו מתארים לעצמנו שאיזו מפלצת מסתובבת בחוץ, וכשרק נוציא את האף החוצה, היא תושיט יד ותתפוס אותנו, אז לא, הנה יצאנו, טיילנו, נהנינו מהאויר הצח, ואחר כך נסענו לשומרון. ואתה יודע מה, משום מה, אין שינוי כמעט בהתנהגות שלנו, כי בסה"כ המציאות הזו היתה בתודעה שלנו הרבה זמן עוד קודם. עכשיו העירוניים מבינים אותה, וכמה חבל שלהרבה דברים כבר מאוחר מידי.