איך אנחנו לא מצילחים להסתובב בשקט ? (ה)

באיזשהוא פינה בראש תמיד אנחנו מסתובבים בזמן ברחוב אם התחושה שתמיד עלול לקרות משהו ברחוב . לי אין לי שקט ואני חש חרדה שכל יום גוברת ואינה יורדת . כל פיגוע מעורר בי תחושה שהבית הפכה לשדה -קרב . אין שקט , ואין מנוחה . כולנו חשים לא מוגנים בכל פינה . בידידות אלן

באממממת??? לא שמתי לב!!

צר לי אלן, אבל זו המציאות, כבר הרבה זמן זו המציאות, רק שרק לאחרונה חדרה לתודעתנו הידיעה עד כמה היא באמת חמורה, אתה מדבר על שקט אלן, על פחד ברחובות, מספר ימים לפני נרצחה נערה בצומת שליד האולם בו התחתן בני השבוע, כחמישים איש לא הגיעו לחתונה בגלל הפחד, היתה כוננות גבוה באיזור באותו יום. חמישים איש מכלל המוזמנים זה עשרה אחוזים, חששנו שלא יגיעו יותר, אבל 90 אחוזים הגיעו, והיה מאוד שמח,, לכמה שעות התנתקנו מהאימה שבחוץ. "אז מה? שעראפאת יכתיב לנו את החיים? איפה ללכת כמה ולמה?" "כבר לא נוכל אולי לשמוח?" "מי שצריך להיפגע, יפגע בכל מקרה" אלה חלק מהמילים שקלטתי בין אורח לאורח, לצערנו גם זה הפך נושא שיחה, שלושה מאבטחים יש קבוע לאולם, והוסיפו אחד, כי ידידנו שר הבריאות ואישתו הגיעו לחתונה, וגם הוא כמובן הגיע עם המאבטח שלו, (לפני שבועיים ירו על הבית שלו, היום הוא עובר דירה לירושלים, כי הוצאות האבטחה עליו מאוד גדולות.) השומרים עומדים עם נשק שלוף בכניסה לאולם, היה אחד בחניה, עד שכל האורחים הגיעו, ואחר כך הצטרף לחבריו בכניסה, שומר נוסף הסתובב בין האורחים, ידענו שהוא שם, אבל לא הרגשנו. אז לא, לא הרגשנו שום דבר חריג לצערנו, אנשים רצו לשמוח, והם שמחו ב"ה . היתה להם סיבה טובה, ואני חושבת שהרב המקדש צדק, זו התשובה היהודית לעראפאת, להמשיך להתחתן, להמשיך לשמוח., להקים בתים בישראל, להוליד ילדים, בקיצור להמשיך לחיות למרות הכל, ועל אף הכל. כי את זה בדיוק הצורר ההוא רוצה לגדוע. אז נכון בכל פינה יכול לארוב לך המות, אבל גם בכל כביש, בהחלט קורה שאדם מתחיל לחצות את הכביש, מסים את הדרך בבית חולים או באבו כביר, אבל אף אחד לא נרתע למראה מכונית חולפת, וככה אנחנו ממשיכים לחיות עם המכוניות הזזות, ועם איומי התאונות, ועם בדומה ...לצערינו... איומי הפיגועים. אלה הפכו אצלנו לשיגרה, אבל אנחנו מתרגלים, אנשים התקשרו לדעת מה עם אבטחה, ונרגעו שיש אבטחה טובה, פעם לא היינו חושבים על זה, היום זה מוצר חובה. אם כל המובטלים היו הופכים למאבטחים, היינו מחסלים את האבטלה, ואם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק. אבל יותר מכל שמעתי היום סיפורים על כך שלכל כדור יש כתובת, התערב אחד המלצרים בשיחה ביננו ואמר "אני גר בישוב, תושב, נסע ירו עליו 20 כדורים וניקבו את המכונית כמו מסננת, האיש אפילו לא נסרט, אבל חודש אחר כך הלך לישון, ו..לא קם.." סיפור אחר " אנחנו פטאליסטים" אמרה לי מישהי, " אצלנו בישוב נסע מישהו ברכב ממוגן ירי, משוכפץ עם קסדה, כדור נכנס בדיוק מהחור של הוישר, ופגע לו בעורק הראשי בצואר והרג אותו. אז נכון שהמתנחלים קצת יותר פטאליסטים, אבל גם לעירוניים יש אומץ, אני חושבת שהעם שלנו מזן מיוחד. יש בו כושר חיות נדיר, עם קשה עורף כפי שנאמר עליו, לאורך הדורות הצליחו היהודים לשרוד, במצבים הכי קשים, וגם עכשיו, פשוט ! אז להמשיך לחיות לצאת לשמוח, לחצות את הכביש אבל להיזהר., להשתדל לא לפחד, אבל להיות עירנים. ולהתפלל לימים טובים יותר, שבת שלום

איחולי לנישואי בנך. א.ב.צ.