ימים נוראים.(ה)

שלום לכם! אנו עוברים ימים קשים מאד. קצב הארועים, הדיווחים באמצעי התקשורת, התמונות בעיתונים, והתאורים מהשטח, לוקחים אותי לארוע שלי, למראות הקשים, לאיסוף ניפגעים וחלקיהם. קשה , קשה, ולא נגמר. א.ב.צ.

רציתי לומר לך שעוד הרבה אנשים נמצאים באותה מצב שלך מאז שעלית י ארצה כבת 14 ועד היום שאני בת 50 בערך חיי מלאים טרואמות בטחוניות החל מחדירת מחבלים לתוך ביתי שבוע אחרי נישואי ולאחר מכן ספיגת קטיושות במשך כ30 שנה ואם לא די בכך פציעתו הקשה של בעלי בלבנון שעד היום יש צלקות וזה לא נגמר לפני שנתיים בשבוע אחרון של יציאת צה"ל מלבנון הבית שלנו קיבל תוך 18 שעות 2 קטיושות ישירות בזמן שאני ובעלי היינו בתוכו ללא הגנה מאז אני לא מצליה להתאושש כול פיגוע או כל רעש או כל מטוס או כל סוג מתיחות בטחונית גורמים לי למצבים לא קלים ואני שואלת עד מתי עוד מה נשאר לי לקבל את התמונה של המחבלים ליד ביתי לא שוכחת את פציעתו של בעלי המובא לרמב"ם לא שוכחת והכי הכי קשה את נפילת הקטיושות בתוך ביתי שאני מקופלת וחסרת אונים לא יודעת מה לעשות .

שלום לך! לבי, לבי איתך. במחשבותי ובריגשותי אני מבין טוב מאד על מה את מדברת. צריך לשמור על שפיות ואופטימיות. א.ב.צ.