הבושה בהלם קרב (ה) - (שיר)

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

25/01/2002 | 23:36 | מאת: סח-לב

נפגעי הלם קרב חשים בבושה, מאבדים תקווה כי ההסתגלות קשה; מסתגרים בחדרים עם תריסים סגורים, פן יראו אנשים כמה הם מתייסרים; ללא סיבה ברורה הם פתאום רועדים, מתביישים גם בזה שהם מזיעים; ריחוק מהחברה שלא מבינה, איך ברגעים הכי כואבים הם כותבים שירה; סרט מלחמה רץ אצלם בראש ללא התראה, ארוע תמים מעורר חרדה; רעש מנוע של מכונית, את ההלום מסוגל להשבית; נפגעי הלם קרב ישנים מעט, קשה להם במיוחד בחג או שבת; נפגעי הלם קרב עד לזמן האחרון, בכלל פחדו לצאת מהארון; החתימו אותם חולים*, שלחו אותם לרופאים; לנטול כדורים, ולקדם מחקרים; רוב התרופות אינן פותרות, את הבעיה עצמה - רק מדחיקות עכבות; חברים נטשו, בני משפחה כעסו; למה אתה לא עובד? למה אתה לא לומד? הפגיעה משאירה את קורבנה תקוע, באותו שדה קרב שממנו אין לנוע; נפגעי הלם קרב מתכווצים בבושה, במקום לזכות לעידוד וחמלה. סח-לב @--<--<- * מילה מודגשת

26/01/2002 | 20:17 | מאת: חבר

לסח - לב היקרה ! את כותבת שירה נפלאה, יש לך רגישות רבה והבנה, למצוקתנו הקשה, שלך חבר

26/01/2002 | 20:36 | מאת: סח-לב

חבר יקר, יש לי כלפיכם גם הרבה מאודדדדדדדד אהבה! שלך, סח-לב

27/01/2002 | 05:12 | מאת: אלן

בוקר סחלב יקרה , אני מאוד מתרגש לקרוא את השירים שלך . הם מאוד מרגשים אותי ואין ספק שבהם אני רואה את המציאות לחיינו . באהבה . אלן

מנהל פורום טראומה והלם-קרב