עיר הבירה במתקפה

חברים יקרים, הפיגוע התבשר לי בסביבות 18:00 כי הייתי בהרצאה שעליה עלי לכתוב. כואב לי ועצוב לי בלשון המעטה. אני גם כועסת...מאוד מאוד כועסת!!!! במקום עבודתי מסתובבים ערבים ישראלים, חופשי על הבר. שמחים וטובי לבב, מצחקקים בעת אבלינו. לראות אותם בחמולות, מכייפים ומקשקשים כאילו כל פיגוע זה חג לאומי שלהם. אחד, במעמד בכיר שלא אפרט, שאל אותי אם אני מאמינה שיהיה שלום. עניתי לו שאני מאמינה שיכול להיות שלום ושזה אפשרי. הוא אמר שלא יכול להיות שלום לעולם! בנסיעתי הביתה אני מחליפה אוטובוס. האוטובוס השני עובר ליד בית ספאפא ועוד כפר ערבי, בדרך לשכונת גילה (אבל הוא לא נכנס ממש לכפרים). חבורה של ארבעה ערבים עלתה לאוטובוס השני. הם לבושים במכנסי ג'ינס ובגדים צמודים...הבחורות ללא כיסוי ראש...מצחקקים ומפלרטטים, בנים ובנות. החארות האלה לא יודעים להעריך את החופש ש"שלטון הכובש" מאפשר להם. הרי בכפרים שלהם יהרגו את הבנות האלה בשל הפתיחות והמתירנות שהן מפגינות בפומבי. חוץ מחבורת ה"פתמות" וה"אבו עליים", כל הנוסעים נשאו פרצופי תשעה באב. איש לא דיבר אל לרעהו והחיוכים נעלמו. השתקתי את כולם. עשיתי זאת מבלי להוציא הגה מפי. ישבתי עם פני לקהל הנוסעים ושלחתי לעבר כל אחד מהם מבט חודר, רציני, מזלזל וזועם. כשהם קלטו את המבטים שלי, אחד אחד שתק! כמו חיה שמביטים בה ישר לעיניים שחשה מאוימת וחרדה, ככה הם הגיבו. ירדו מהאוטובוס מבלי לדבר. אנחנו מעודדים אותם, מלמדים אותם, עוזרים להם - והם חושבים שערפאת, ימח שמו וזכרו, ישיע להם. אני בעד לסגור אותם בכפרים ובשטחים ושמסוקים יורידו להם מזון מבלי לנחות אצלם. אנחנו חיסלנו טרוריסט והם מחפשים נקמה באזרחים שלאחר יום עבודה עורכים קניות וסידורים!!! מה שלמכם? אני מקווה שאתם מחזיקים מעמד. אוהבת אותכם מאוד מאוד, סח-לב @--<--<-

שכחתי להוסיף (ה) סח-לב

בוקר טוב סחלב יקרה , עברו עליי שעות קשות לאחר ששמעתי במקרה על הפיגוע בירושלים . מה יהיה הסוף . כל מרכז העיר בירושלים הפך להיות איזור מחוץ לתחום . איך ניתן להשאר שפוי במציאות מטורפת שכזאת . קשה לומר לבן-אדם להמשיך לחיות כרגיל כאילו לא קורה כלום או לא קרה כלום . לא רוצים לתת לנו לחיות , לבלות , לעבוד . כל פעולה הפשוטה ביותר הפך להיות כמו יציאה למלחמה . אני מקווה שנמשיך לחיות כרגיל עד כמה שאפשר אחרת נשתגע . אני מקווה שאת מצליחה לא להישבר מן המצב כי אסור לנו , ולא ניתן לרוצחים הללו לנצח אותנו . שיהיה לך לילה שקט אחותי . אלן

לסח - לב היקרה ! הזמנים הם ימי מלחמה אין רחמים גם בעיר הבירה האדמה ספוגה בדם אזרחים , ילדים , יום יום ברחובות העיר - שדה קרב, לצאת מהבית זה כמו לצאת - לקרב, אין נחמה , אין לי מילים , צריך לחזק את חיילי צה"ל השומרים עלינו יום ולילה, אני מקווה שהתמיכה מחברי הפורום עוזרת לך לעבור את ימי המלחמה הקשים, אנו תמיד ניתמוך בך ! שלך חבר