בוקר טוב - לאן הולך הפורום
דיון מתוך פורום טראומה והלם-קרב
בוקר טוב לכולם, מדי פעם הפורום שלנו משתנה, בעקבות הופעתם של משתתפים חדשים. לאחרונה לא הרביתי להשתתף, כדי לתת לפורום לחזור באופן טבעי לאיזון. עם זאת, אני רואה שישנם משתתפים נוספים שהפסיקו להתבטא בפורום, למרות שהם עדיין קוראים בו ומדברים מאחורי הקלעים. אני מציע לכולם להביע את דעתם בנוגע לכיוון שאליו נוטה הפורום, כדי שנשוב ונבטא בו את מטרותיו. שבת שלום לכולם, דרור
בוקר טוב לדרור ולכולם אני שמח לצעד שלך שסוף סוף נקטת הרבה זמן הפורום היה מעין במה שהשתמשתי בה כל פעם שהיה לי מה להביע ולאחרונה פשוט לא מצאתי לי מקום לכתוב ולהתבטא אשמח לחדש את הדיאלוג עם החברים מעל דפי הפורום ולא בדרכים עוקפות צביקה
אני מאמין שאנחנו יכולים לבנות לנו קבוצת צמיחה ולא רק קבוצת תמיכה ובכל מקרה יש עלינו החובה לנסות ולהשתנות לצמוח ולגדול ולא רק לשרוד. כמובן שיש רגעי משבר ונםילות אבל חובה עלינו לסמן את הכיוון ואת המטרה אותה רוצים אנו להשיג ולא להשאר באותו מקום שיותר מידי בעלי עיניין נוח להם שנשאר שם. אני מאמין (כמעט ורציתי להגיד הטפתי בלהט של מטיף דת) שיש עלינו צו מוסרי למלא אחר רצונם של חברינו שנשארו מאחור להמשיך ולחיות ו ל ה נ ו ת מהחיים ולא לשקוע במדמנת זכרונותינו ועם כל הכאב והסבל עלינו לשוב לטפס ולצמוח לחיים מספקים נוחים וטובים יותר ובטח לא לשקוע ב"ביצת הצער" (ראה הסרט "הסיפור שאינו נגמר") די חופשיים אנו ובני חורין בואו כולנו נתארגן ונבנה לעצמנו עתיד (ויותר מזה הווה) טובים יותר וכמובן כל זה נאמר מנקודה שמקבל ומאשרת את האפשרות להיות חלש ועצוב אבל לעולם לא מסכן ומובס!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כי הרי אנחנו המנצחים בחיים ואל לנו לשכוח זאת כי כבר אמר הסבא החכם שלי: עדיף לחיות על הרגליים מלמות על הברכיים שבת שלום לכולם מזמין את כולם לשיג ושיח חדשים, דיאלוג שבו מותר לדבר על הכל גם על השדים הכי חבויים ועצובים שלנו (המרקיבים את חיינו) ומצד שני גם על הנצחונות וההשגים המרכיבים את חיינו שלכם ובשבילי צביקה
באמת לא ידעתי שיש לך קליניקה פרטית. האם אתה מקבל אנשים לטיפול ביום שני? מדוע אתה לא מציין את שעות הקבלה, שלך חבר
לדעתי הפורום צריך קודם כל להיות מקום לבטא קושי , רגשות קשים , עצבים , דיכאון וכעס . להעזר אחד בניסיון של שני. לתמוך ולהתמך כי אנחנו זקוקים לכך . לאדם אחד קשה לבטא את הקושי שלו הוא מבטא אותו בשירים , לשני נוח לא לבטא אותו במילים . כל זה בתנאי שלא נפגע אחד בשני . אחד הבעיות הקשות הוא הניסיון מפעם לפעם להתקרב ולהחשף . הפחד שלא למצוא מקום מוגן . מונע מהרבה הלומי -קרב להתבטא , אך עם זה אין סביבה סטרילית ולא ניתן מקום מוגן הרמטית כי אין מקום כזה בעולם . אני צריך להודות כל יום על -כך שבזכות הפורום שיצרת ושומר עליו נוצר גרעין של חברים שדואג אחד לשני . כל אחד זכותו למשוך את הפורום לכל כיוון שהוא הכל בהתאם לאמנה שיצרנו . בידידות והערכה . אלן
לדעתי הפורום מתנהל יפה , הוא משמש משענת תמיכה, 24 שעות ביממה, וצודק אלן - בפורום נוצר גרעין תמיכה ונותן סיוע ועזרה לחברים במצוקה, נכון כי לעיתים יש מקרי טרור אבל למדנו אותם לעבור ובינתיים כל הכבוד - לאחינו הבכור דרור !!!! שלכם חבר
שלום לכולם, כמי שממעטת להשתתף באופן פעיל, אך מרבה לפקוד את המקום באופן סביל, אני למדתי לראות ולהבין כי המקום הזה קיים בזכות ולא בחסד. היפה מכל בעיני היא היכולת לקום למרות הכאבים והקושי העצום וליצור פה פינה ולדעת לשמור ולשמר אותה .. היכולת להכיל כאב עצום בצד רגעי שמחה, חולשה תהומית אשר מצמיחה לא פעם אצל אותו אדם או אצל אחרים יכולת קימה וגדילה, בצד פטפוטים שגרתיים אך בעת הצורך דיון במועקות וכאבים , כל אלו הופכים את הפורום למקום חי , אמיתי, אנושי, חברי. נכון שיש רגעים של אכזבה, ונכון גם שמותר לכל אחד ואחת להניח כדי להתרחק, אבל בשורה התחתונה, זהו מקום מנצח. כי הוא קיים על אף הקשיים, ולא בגללם. חיזקו ואימצו-ותשתדלו לזכור כי ממעוף הציפור משם קל יותר לראות דברים בפרספקטיבה, הכל הוא חלק מתהליך של משהו חיי ונושם. שלכם, מירב.
שלום רב מירב , אני שמח לראות שנכנסת לפורום , אשמח לדעת אם מי אני מדבר . אולי תספרי קצת על עצמך איך את מתקשרת לנושא של הלם-קרב .אשמח להכיר אותך ושתשתפי באופן קבוע בפורום . בידידות אלן
דרור יקר, לפי עניות דעתי נראה לי שחברים שונים מעבדים את רגשותיהם בצורות שונות. אפשר לזרום עם זה ולכתוב איך שנוח. אני לא חושבת שיש סיבה לעצור מישהו או להתערב, כל עוד וזה לא פוגע באחרים ולא בניגוד לאמנת הפורום. למרות הבעיה המשותפת, יש אנשים בשלבים שונים של שיקום ושמנהלים את חייהם בצורות שונות. שהמשך הדרך תהיה צלחה, סח-לב :-)))
את צודקת במאה אחוז העיקר לא לפגוע אישית במישהוא מהפורום לשמור על שפה נקיה ללא השמצות אישיות