הלו !!! יש מישהו בבית ? (ל.ת)

.

היי חבר יקר!! זמן רב שלא שמעתי ממך. מקווה שישנת מעט. כן כמוך אחי היקר .. גם אני מרגיש את המועקה. אבל במחשבה שייש חברים חמים שתומכים ויודעים להקשיב ביחד ניתן יד ביד נעביר תחושות של ביטחון ונגמור את הלילה כאן. שלך דניאל

אני עצוב, כמו מחכה לתשובה רוצה לצעוק, שמישהו כבר ישמע... כולם חושבים שאני חידה ואני רק רוצה שמישהו כבר ידע ... שמישהו רק יקרא ... שאני רוצה ....רק הבנה ... הלב זועק ...הוא לא מוצא מנוח הגוף בוער ...הוא רוצה לפרוח... ואני כמו ילד קטן מחכה שמישהו יפתור את החידה....

המטפלת שלי נתנה לי משימה!!! היא ביקשה שאכתוב לה תסריט דימיוני וחיובי למה שארע לי במציאות האכזרית. מה אתה אומר??? זה אפשרי? ניתן להדחיק ולראות את כאבנו במובן חיובי? ניתן בכלל לכתוב זאת בנימה חיובית? אני מקווה שנכנסת לסוף דעתי... שלך דניאל

בוקר טוב עולם, מה שלום כולם? אני יורד מן החוטים אני כבר ילד אמיתי כמו כל הילדים כמה טוב לחיות, ולהיות ילד שאוהב את העולם והעולם אותו אוהב מכל הלב פי-נו-קיו שמי

דניאל אחי מה נישמע? לביים מרעות זוועה רק השטן ומלאך המוות יודעים. לדעתי האישית על הנושא אומר לך תתחיל לצייר, זה פרוייקט חיובי. תמשיך לכתוב שירים כמו עכשיו, שלך חבר

כתבתי לה מכתב הוספתי קונכייה קטנה.. סיפרתי כמה שכאב לי אבל שבתוכה האמונה בי.. לחשתי לה פעם מזמן שיש לה קול כמו הגלים... והיא, ממש כמו הים רגשה גאה וחדרה למעמקים.. כתבתי ששנה זה לא מעט וממשיכים ללמוד לחיות... לא בוכה עכשיו," כמעט למדתי בלעדיה עוד אהבות.." רציתי שתדע שאני עדיין אוהב אבל לא כמו בחורף שעבר אהבה אינה נגמרת היא פשוט נהיית אחרת והכאב הוא זה מה שנשאר. הזיכרון מתעמעם ,מטשטש זמנים הרבה כבר שכחתי.. שריקות ונשיקות וחיבוקים... התחושות שנלחשו לי הרגשות שנמצאו בי נדחקים ונשארות המילים... אשה כל איחוליי מסתכמים בהן- רוצה שתהיה מאושרת... הלב שאיתי כבר הפסיק למאן "לאושר שלי,,, שנשאר" חתמתי בדמעה מקווה שלא תבחיני זאת לא הייתה הכוונה רוצה שרק תביני שכנראה שאנחנו לא מאלה שנשארים גם לא אני.

הוא יודע הוא יודע שזה יקרה, הוא יודע שהוא לא יוכל לעצור את זה. הוא יודע שאף אחד לא יוכל לעשות שזה לא יהיה. ושאי אפשר למנוע את זה. כשהוא חושב על זה, הוא נורא מבולבל, הוא לא יודע מה יקרה בדיוק, ואיך זה יהיה. הוא נורא מתרגש, ומקווה שלא יהיה רע מדי. ולמרות שהוא יודע שזה חייב לקרות, הוא מקווה שמישהו יבוא ויעצור את זה. או שמשהו יקרה. מצידו שיתפוצץ העולם, העיקר שהכל כבר ייגמר והוא לא יצטרך להיות כל כך מתוח כל הזמן. הוא יודע שאין לו מה לעשות, חוץ מלקוות. הוא חושב לברוח, לא יודע אם כדאי או לא, הוא נורא מפחד. ממשיך לספור את הימים. ואז זה יקרה. הוא מנסה לשכוח, לדמיין שזה כלום, אבל בעצם זה דבר כל כך גדול, במיוחד בשבילו. , הוא יודע, הוא סופר. הוא כבר לא יכול לחכות, כל כך רוצה לגמור עם זה כבר, ולא לחשוב יותר מה יקרה, לא להיות מודאג. הוא יודע שזאת רק ההתחלה. אבל לפחות שזה יתחיל כבר, רק כדי שיראה שזה לא, כזה נורא.