הכל חוזר,חביבי

הכל חוזר,חביבי. הימים קשים עלי,הזמן אינו עוקב. המחשבות מציפות את ראשי,עד כאב. איני יכול להימנע,מלחזור למראות, שהביאוני עד הלום ועדיין הולמות. איך אוכל לנתק אלה המחשבות ומאין אשאב כוח למחוק המראות, מי יוכל להושיע,להושיט לי עזרה, במה אתנחם וארגע מזאת הצרה. לרגע הציפני רגש חמים, חשבתי,אולי,באמת ובתמים, עבר כבר סיבלי,נמחק בלי שוב, יותר לא יטרידני בזה הישוב. אולם לא דובים ולא יער, עדיין לא נגמר הצער, חוזר הוא חזק מתמיד, לא משאיר צל תקווה לעתיד.

מרגיש שנמאס ,הולך... לא נכנע למלחמה ,רק הולך לא יכול יותר להיאבק זוהי מלחמה אבודה שבכל מקרה הסוף יהיה רע אז הולך, שלפחות יהיה מנצח מוכן להפסיד בכבוד ... מרגיש חולשה , פורש... לא מתייאש רק עוזב זאת לא בושה זוהי מלחמה אבודה שלא שווה את האבדה אז אני עוזב אין לי כוחות מוותר על הכל מרגיש שלם בהחלטה ויוצא לפעולה לא מתייאש ולא נכנע רק הולך ...עוזב שאיהנה מהספק ...

בין ארבע קירותיו הוא יושב מוגן מסתכל אל העולם בחוסר עניין הוא עסוק כולו ורובו בכוחות הרוצים לחדור לתוכו הוא פוחד ממגע עם אנשים כי אינו יודע מה הם רוצים האם הכוונה היא טהורה או סתם חורשי רעה הוא רוצה לעשות לבנות להקים אך אינו יודע מהיכן מתחילים הוא רוצה לבנות גשרים אך חושש מגילוי יצרים לפעמים הוא יוצא זהיר וחושש לנסות את דרכו בעולם לגשש אולם תמונות מוכרות ועולם בלי שינוי אל ארבע קירותיו יחזירוהו בלי דיחוי וכך בין ארבע הקירות יושב ומדבר על עתיד טוב יותר שאליו יתחבר ואותו על גליו ישא אל בוקר עם תקווה חדשה.