לפי השקט

נראה שכולם הלכו למיסה בבית לחם

שקט.. כל כך הרבה שקט. אני שרגיל להדהודי הדציבלים, מרגיש פתאום מוזר. שקט רומנטי, שקט שקט, שקט של הרהורים. שקט ששומעים רק ביום הכיפורים. פה ושם עוד ציפצוף של מכונית עוברת, צחוקים של ילדים בחוץ. לאט לאט לשקט מתרגל, ואז מכל פיפס אני מתפתל. שקט מוזר, שקט מפחיד, שקט מדהים, שקט ששומעים רק ביום הכיפורים

" היום הנורא" מדי שנה בהתקרב היום, גופי מגיב בצמרמורות וחום. עוד כאשר יום זה באופק, גופי נכנס לחרדה ומואץ הדופק. יום זה, מוציא אותי מדעתי ומטריף עלי את נשמתי. איני יודע מה לעשות, ולתרופות אין תשובות. מתפלל ימים ולילות, אולי לאל הפתרונות. זה הופך לסיוט מיידי שנה, לי לאשתי ולכל המשפחה. יודע אני בעמקי נשמתי, שלמעלה נגזר,שכך יהיה עד יום מותי. ומשלים אני עם הגזרה, כל עוד רק בי תפגע. רק אבקש מאלהים, אל תנחיל זאת לילדים!!!!!!!!!!

דניאל וולא אתה משורר תכותב שירים תכין חוברת ואני אנסה להסיג לך מילגת יוצרים מהאירגון . מה אתה אומר? אבי

זכור לי היטב פעמיים שהגעתי למיסה בבית -לחם . זה פשוט היה נפלא . האווירה היית מיוחדת . על -אף שהתפקידי היה לאבטח את החגיגות . הגיעו אנשים מכל פינה בעולם . מהמקומות הכי רחוקים באפריקה , ומכל מדינות אירופה . חשתי את אווירה החג באוויר . הרחובות היו מקושטות באורות צבעוניים . עץ האשוח הצבעוני האיר את כיכר העיר . אני לעולם ראיתי כל -כך הרבה עמים ביחד . תחושה של אחווה ליום אחד . לא היה תחושה של מלחמה באוויר . קניתי מזכרות בחנויות שבכיכר . הסוחרים חייכו אליו . תחושה של חופש שרר , על -אף מספר הרב של כוחות הביטחון . אני חשתי שמחה באוויר . במרכז הכיכר שרו מקהלות ללא הפסק שירי-חג . חשתי ביטחון במקום , באוויר . כל זה עלה לי לראש כשנזכרתי במצב שנוצר בשטח אחרי שתי אינתיפאדות . נדמה לי שהאווירה הזו שהיית אז בשנת 1984 ושנת 1985 . כל זה היה כל -כך מזמן . כמו חלום יפה רחוק שנעלם . אני חשתי עדיין ביטחון בעתיד . רקמתי חלומות . התקופה הזו הייתה אחת התקופות המאושרות שעברו עלי בשירות הצבאי שלי . אני הרגשתי חופש , שלעולם לא חשתי לאחר -מכן במשך כל השירות . אני עדיין מתגעגע לחופש הזה . חופש מיוחד במינו במסגרת צבאית . בידידות אלן

אתה יודע מה אלן לי זה לא עושה טוב הביתלחם הזאת כי זה היה השער למדבר שם היינו יוצאים לאימונים בחולות הטובעניים של מדבר יהודה אבל היה נחמד בכל זאת שגנבתי לחלבן את החלב בירושלים

איזה חג? איזה נעלים, בהשראתו של אותו חג, ושל אותו אחד שחוגגים את הולדתו, ובשמו, טבחו במיליוני יהודים לאורך הדורות, איזו אוירה של שלמות? איזו קירבה? בטח שהסוחרים יחייכו אליך, אולי תקנה משהו, והם יסגרו קופה יותר טובה. זה באמת חלום, אולי שחלמת, אולי שדימיינת, והנה עראפאת רוצה ללכת למיסה בבית לחם, הוא? למיסה בבית לחם? לרוצח הזה, שעשה טראנספר לכמעט כל הנוצרים של בית לחם החוצה? ואף מדינה מוסלמית לא רצתה לקבל אותם, הוא רוצה ללכת למיסה? גם רוצח, גם שקרן, ועוד מאמינים לו, הוא בסה"כ רוצה את אהדת הציבור הנוצרי, אני רק מקווה שלהם הזיכרון לא קצר כל כך כמו יש לעם היהודי המוכה. שהולך לחגוג את הנצרות.