הגעתי הביתה (ה)

חברים, כפי שכתבתי, ערכתי קצת קניות והלכתי לתחנת האוטובוס שמביא אותי עד הבית. לתחנה הגיע המגב"ניק שניסה לאנוס אותי בדירה שלי, לפני מספר שנים. לא הסתכלתי עליו ודיברתי בסלולרי. הוא קודם הסתכל עלי בראיה הפריפרית שלו ואז ממש הסתובב אלי במבט מלא. אני הסתכלתי לכל מקום, רק לא עליו - לכביש, לאוטובוסים, לשמיים, והמשכתי בשיחתי כאילו לא קורא כלום! אלוהים, למה, מכל תושבי הארץ דווקא הוא היה צריך להיות שם? דיברתי עם עצמי בתוך תוכי ואמרתי לעצמי: "אבל הוא לא הצליח. עצרת אותו והצלחת להוציא אותו מהבית. את חזקה!" התפללתי שהוא לא יעלה על אותו אוטובוס. הוא ממש עקב אחרי ואף לקח צעד לכיוון שלי. למזלי הוא לא עלה. עליתי לאוטובוס והידיים שלי מה זה רעדו. אח"כ הבטן רעדה ועשתה כמה סלתות. העין השמאלית שלי קפצה וראשי ממש התפוצץ. חשבתי שאני הולכת להקיא את נשמתי. דמעות הציפו את עיני. נזכרתי באלן, התמקדתי באיזושהי נקודה ונשמתי עמוק - זה טיפ טיפה הרגיע אבל באופן מאוד זמני. אני עכשיו בבית ועדיין רועדת ויש לי בחילה. ההסקות עובדות וקר לי...אמא'לה...כמה קרררררררררררר לי!!!! סח-לב :-((

את חושבת שהוא זכר אותך?

חמודה ! אני קראתי כרגע את שכתבת. אני ממש מזועזע אם את מרגישה לא טוב, וצריכה אוזן קשבת, או לדבר. את יודעת שאת לא לבד ושאת יכולה להיתקשר. שלך חבר