לבנון=לא לישון ובדידות

אין עצוב מלהיות בודד, ללא משפחה ללא אשה וגם המעט שהיה המלווה שנטש. שנים לבד בלילות הקשים עם סיוטים וזוועות שאני עובר. ואין יד מלטפת ומנחמת תרופות ותרופות וסיגריה אחרי סיגריה תמיד מחכה שהשחר יעלה. כל לילה שהכל שקט מסביב, וכולם ישנים אני שוב חוזר למלחמה סוחב פצועים והרוגים והדי הפיצוצים,זעקות שבר שריקות כדורים, כלי רכב שרופים בכפרים לבנוניים מסריחים. תמונות והבזקים של חברים מרותשים ושרופים עד אי אפשר לזהותם. ואת כל זה לעבור לבד. לבנון=לא לישון=לא לישון. שלכם חבר

אני כל כך מסכים אתך מה אתה עושה ביום יום? חברים חברות משפחה? צביקה

חבר אתה לא לבד אנו תמיד כאן איתך ובשבילך

צביקה ביום אני לא יוצא מהבית, התריסים סגורים. מחכה לשחר אבל לא נותן לאור להיכנס. יושב מול המחשב- שכבר גם הוא גוסס, ניתקתי את הקשרים עם הוריי ושני אחיי לפני שנים, חברים רק לאחרונה -דניאל שלנו. שלך חבר תתקשר- 858752-058

חבר יקר, אני אומנם אישה ולא שירתתי. מה כי גם התרשמתי שאתה יותר מתחבר ומגיב לגברים כאן ואת זה אני יכולה להבין. ובכל זאת החלטתי להגיב. משיחות מרובות עם חברי הפורום ומנסיוני בזוגיות עם הלום, התרשמתי שגם אלה שלא חיים לבדם חשים שהם לבד וברגעים הקשים מרגישים כי אף אחד לא מסוגל להבין אותם. ברגעים הקשים הרציונל לא עובד. לגבי המלווה שנטש, אני מקווה שאתה תשיג מלווה חדש ובמהרה. לגבי ליטוף ובכלל מגע, אולי תנסה לקבוע טיפול בעיסוי או רפלקסולוגיה (שזה רק בכפות הרגליים) או אפילו הילינג או רייקי, שבהם המגע מוגבלת יותר ומקצועית וללא תנאי. כלומר, אתה מקבל מגע, שלהרבה אנשים חסרה ועוד מימיהם הכי ראשונים...אבל אתה לא חייב להגיב או להחזיר או להעניק. חוץ מתשלום, אתה מקבל, נטו ושום דבר לא נדרש ממך. אני כאן ועוד לעוד הרבה שעות. אני עובדת במקביל וזה ייקח הרבה זמן. סח-לב