עוד לילה ומי יתן ויעלה השחר(ל.ת)

.

וכל מה שאני מסוגל לחשוב עליו זה העיניים... העיניים שלי, העיניים שלה... אני מסתכל,עמוק,ומשפיל מבט. קשה מדי להסתכל... וישר מרים את המבט...צריך משהו שישבור את המבטים האלה שלנו... לא יכול להסתכל, ולא מרשה לעצמי להפנות את המבט ליותר מדי זמן... מתקרב...מתרחק... כל כך רוצה להיות קרוב. וכל כך רוצה לא להרגיש את הקרבה... והכל כל כך זר, ומוזר... מטורף, חסר שפיות. לא ברור. בטח שלא מובן. ואולי זה רוח החג שהשפיעה עלינו לרעה(לטובה). ואי אפשר לברוח מזה, ולא להתעלם. ולא להמשיך. ולא לחשוב, ולא לישון... הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה לעשן כמו מטורף... ולכתוב... בינתיים זה נראה לי כמו פתרון. אז אמרת שאתה לא היית בשבי האא??? דניחאל

עכשיוו לילה עכשיו (אני יודע) שחורים הם לילותייך כמו תהום אשר אינה יודעת את סופה והאפלות מלאה את כהות עינייך המחפשות ללא לאות קצת נחמה. יודע כעת כמה יפה האגדה היא ומה קשתה הדרך, אין בה אור. עכשיו (אני יודע) טרופים הם לילותייך כמו סיוט אשר אינו מגיע אל קצו והכאב ניבט זקוף מבין שפתייך כמו רוצה אך לא לא יכול הוא לעזוב. יודע כעת, אינך תמים עוד וזוהי דרך... אין בה לחזור. אני עכשיו יודע, ייצבעו עוד לילותייך באור ...אותו כל-כך חשקה נפשך והאויר, עימו האמונה, אשר אוזלים לך ישובו ויבריאו חיוכך. אמץ לבך, מבלי משים בחושך - יחלו גם קרני השמש לחדור דניאל