זוגיות עם הלום (ה)

התלבטתי אם לכתוב או לא ולקח לי זמן לחשוב על זה. אני רואה כאן מדי יום יותר מצטרפות שהן בנות זוג של הלומים. אלה שבוחרות להשאר עם בני זוגם. אני מציגה כאן פן אחר. לי היו שני חברים הלומים. הראשון גילה את כל הסימנים אם כי הוא לא אמר לי אף פעם בפה מלא שהוא הלום. הוא היה גם פצוע קשה וחצי מגופו מכיל השתלות פלדה. הוא כל הזמן היה אומר לי כמה אני רגועה ושאני מאוד שונה ממנו. הוא תמיד...אבל תמיד...היה על קוצים - עצבני ולחוץ, בלי שום קשר למה שקורה סביבו. הוא דיבר על סרט שרץ אצלו בראש והיה מופתע שהצליח לישון איתי. כפי שציינתי, הוא אף פעם לא אמר שהוא הלום. ויום אחד הוא פשוט נעלם...נעלם כאילו מעולם לא היה. נתתי לו להעלם. כלומר, ידעתי איך למצוא אותו ובחרתי לא לחפש אותו. נתתי לו לחיות עם החלטתו ולקחת עליה אחריות. זמן רב אחריו פגשתי עוד גבר הלום שאמר מראש שהוא הלום. ישבנו ודיברנו על התופעות וגם אמרתי לו שאני יכולה להבין שהוא מסוגל להעלם אבל אני לא בטוחה שאוכל לחיות עם זה. הוא היה אוהב ומלטף ואהבתי אותו ממש. אבל פתאום הוא היה נלחץ ומתכווץ ובורח...ממש בריצה. ללא הסבר, האיש נעלם לשבוע - לא ענה לטלפון וממש לא נתן שום סימן חיים. בשבוע הזה בכיתי וכאבתי וחשבתי. בסוף השבוע, כשהוא עדיין היה בתוך הבונקר שלו, שלחתי לו מכתב שבו כתבתי שלמרות אהבתי אליו, אני לא יכולה לראות אותו כפרטנר כי אני בכל זאת צריכה לסחוב את כל החיים לבד. חברים, זה היה קשה. גם להחליט וגם לכתוב לו. אבל אני ראיתי שזאת לא זוגיות בריאה וגם לא מה שאני מחפשת. החיים דורשים יותר מרק אהבה...לו יכולנו לחיות רק על אהבה לא הייתה שום בעיה אך זו לא המציאות. היו לי רגשות מאוד מעורבים וכעסתי על עצמי בשל זה ש"הרמתי ידיים"...נכנעתי לתופעות שלא הייתי מוכנה לשקוע בתוכם. הרי אי אפשר לחיות לצד משהו ולהשאר מחוץ לתמונה...זה סוחף פנימה ואני לא רוצה לחיות בתוך בור. סח-לב

אם היית מכירה אותי....בטוח לא הייתי בורח!!!! האמת זה לא קל...קשה להבין את הראש של פוסט טראומטים....אם לא מכירים מקרוב אבל זה המצב....בגלל זה הרבה הלומי קרב מחפשים נשים באוקריינה !!! אבל בקצב הזה ...יהיה לך הרבה נסיון אם פוסט טראומטים !!!!! אבל תדעי שסך הכל רובם נשמות טובות אם יודעים איך לגשת אליהים !!!!! והם לא אשמים במצב!!! אבל אנחנו לא מחפשים שירחמו עלינו ופה הבעיה!!!

אור, השני שסיפרתי עליו באמת באמת נשמה טובה ורציתי גם לבנות אתו זוגיות ארוכת טווח אבל לחיים צריכים גם כלים אחרים. לא האשמתי אותו כלל ואני בעצמי נאבקת בחרדות ותופעות שחוזרות אלי...לעיתים אני גם כותבת על כך בפורום. אני גם לא מצטערת על אף רגע שהיינו יחד. אגב, אין לי כוונות לצבור הרבה נסיון :-))) אחרי שני נסיונות, למדתי באופן מאוד ברור שזה לא מתאים לי. הרי לא מדובר כאן בילדים משותפים וגם לא ברכוש משותף. כשיש כבר משפחה אז שוקלים אחרת. גם לא ריחמתי עליו לרגע אחד...ממש לא...התייחסתי אליו כפרטנר ועם הרבה הבנה, עד שהבנתי לצערי שהוא לא מסוגל להיות פרטנר. שאני אף פעם לא יכולה לדעת איך ייתנהג...שהוא בלתי צפוי. גם לא טוב לי לשקוע בעצב כי זה שורר בתוכי ואני כל הזמן מתאמצת להמשיך למרות זה. סח-לב

סחלב היקרה, קראתי את דבריך בעיון. למען האמת אני חושבת שזה מאוד אינדיבידואלי ושכל אחד צריך לעשות מה שמתאים לו/לה... יש מאמר מצוין של פופר שנקרא השארות והפרכות. באופן כללי הוא טוען שאנחנו תמיד שואפים להגיע לאמת ובדרך לאמת שוללים את כל מה שאנו מבינים/לומדים/מוכיחים כי אינו אמת. אז אושרך ששללת משהו. לי באופן אישי טוב, ואני מאוד מרוצה ממערכת היחסים שבנינו לעצמנו. אני לא אומרת שזה מאוד קל ושאין ימים קשים - אבל לכולנו יש והשאלה היא איך מתמודדים אתם. זוגיות באופן כללי זה דבר לא כל כך פשוט - נכון?! רק טוב, :-) ליאורה

כן אצלך הכל בסדר....בגלל שאת לא פוסט טראומטית אבל זוג ששניהים פוסט טראומטים????? לא מאמין שזה ילך לדעתי אחד צריך ליהיות חזק ולא פוסט טראומטי/הלום קרב

ליאורה יקרה, כפי שכתבתי מלכתחילה, אני הצגתי פן אחר וגם כתבתי שלי זה לא מתאים. לא הטחתי את אף אחד כאן. תרשי לי לציין אומנם שתגובתך ועצם זה שאת שואלת אותי אם "נכון?" מגלה שאולי הטוב שאת מרגישה או בטחונך טיפ טיפה עורערו. זאת לא הייתה כוונתי. זוגיות אינה פשוטה. למדתי שנשואין או חיי זוגיות הינו עסקה. כל עוד ושני הצדדים לא מפסידים, העיסקה עומדת...ברגע שצד אחד מרגיש שהוא מפסיד, העסקה נופלת. סח-לב :-)))

צביקה

למרות שכבר 10 שנים אני חיה עם הלום ולצידו, בחלק מהזמן תוך כדי הרגשה שישנם המון דברים שרוחשים מתחת לפני השטח, ובחלק האחר תוך כדי לימוד והכרה של המצב, אני סבורה שאלו חיים קשים, וסיזיפיים. לנשים שהגיעו לפה תוך כדי התלבטות אני אומרת בכאב, וקושי, אתן דנות את עצמכן לחיים קשים ומתסכלים ביום יום, והלא זוגיות בזכות עצמה היא דבר קשה ותובעני. לגברים ההלומים אני אומרת סליחה. סליחה על כך שבדברים שלי אין רוך וצדק. כי הרי השכל והלב לא יכולים לסבול את המחשבה שלא מספיק שהלכתם לשמור על כולנו, ונפגעתם, אז לבוא ולומר לנשים אל תבחרו בחיים לצד הלום, זו כאילו משוואה שצידה השני הוא " לא מגיע לכם זוגיות , והלא זה לא מה שרציתי לומר, אך כך זה אולי יוצא. בשורה התחתונה - אני אשה, וההזדהות שלי היא קודם כל אתן באשר הן. עצוב, כל כך עצוב שאין פתרון או מילים קלות למצב מורכב זה.

מירב, תודה על הכנות. בידידות וחיבוק, סח-לב :-)))

תודה צביקה

על מה תודה? סח-לב

לכולם ובמיוחד לכולן מי שתבחר לחיות לצידנו לוקחת על עצמה מטלה לא קטנה ואם בחרתן בראש פתוח ומודעות לתהליך - אנא לעולם אבל לעולם אל תבואו חשבון עם בני זוגכם בטענה שחשבתן שהוא ישתנה הוא לא ולכן הדרך היחידה היא זוגיות מתוך בחירה ומתוך חופש בחירה מצטער אם פגעתי במי מחבריי צביקה

לא חושב שאתה צודק. שאל את אישתי אייך הייתי לפניי כשנתיים שלוש ואייך אני כיום? הריי לשם מה אנו ניגשים לטיפולים כה יקרים? ואנו נמשיך בשיחה יותר מעמיקה בפורום הסגור ב"ה ,כי התחלתי לדבר יותר מידיי. חוץ מזה הגיע הזמן שתבוא קצת לסאונה דניאל בוא'נה....אנו אחלה אנשים.............(-:

הי צביקה, מסכימה עם כל מילה. הערב ספרתי לדניאל על ה"עץ" הזה. דברנו על זה (וגם ספרתי לך )שההתיחסות של בנות זוג (למעט טלי) ממש מכניסה אותי לדכאון (למרות שפגשתי נשים מדהימות)- אני תוהה אם אני פשוט חיה באשליות??? למה החוויה שאני חווה כ"כ שונה? אני גם חושבת המון על המאמר שקראתי שדרור הפנה עליו לגבי התופעות של הלם משני - אני חייבת להודות שלמרות/בזכות החיים ליד למדתי (ואני ממשיכה ללמוד)המון - על דניאל, על PTSD, על מערכת היחסים שלנו, על חברים ובעיקר על עצמי - וכמו שכבר ציינתי אין לי כוונות להיות מסכנה בסיפור הזה - אם לא היה לי טוב, לא הייתי פה.... זהו - אני מניחה שגם אני הייתי צריכה לשפוך... לילה טוב, ליאורה