טראומה.(ה)

שבת שלום לכם חברים. אני מעונין לשתף אתכם. ביום רביעי האחרון הייתי עד לתאונת דרכים. נסעתי בכביש בעל שלושה נתיבים,בנתיב האמצעי נסע אוטובוס ואני מימינו. כמאה מטר לפני מעבר חציה ראיתי אדם מבוגר מתחיל לחצות את הכביש ואני האטתי. האוטובוס האט גם כן וכך היתקרבנו למעבר החציה. לפתע סוברו שנסעה מאחורי האוטובוס עקפה אותו משמאלו,ופגשה את האומלל על מעבר החציה. הוא עף באוויר,וכשנפל נחבט בגבו ובראשו. רצתי אליו מיד,בדקתי שיש לו דופק,ושהוא נושם. הוצאתי לו שיניים תותבות מהפה כדי שלא יחנק,והתחלתי לדבר איתו כדי שלו יאבד את ההכרה. במקביל התקשרתי למד"א וכשהם הגיעו, נכנסתי לרכבי ונסעתי. עד כאן הכל היה בסדר מבחינתי. ברגע שנכנסתי לרכב והתחלתי לנסוע, כל העולם הסתובב לי,הרגשתי שהראש מיתפוצץ לי חזרתי במכה אחת לארוע שלי,לתסריטים בראש שלי, לפצועים וההרוגים,הקטעים שדופקים לי את הראש. ניסיתי נשימות, ניסיתי מים קרים,כל מה שעלה בדעתי,אך ללא הועיל. היו לי יומיים קשים מאד,התחושה שמשהו חזק ממש כופה את עצמו עלי בלי שלי יש יכולת לשלוט בו, משגעת אותי, ומוציאה אותי מדעתי. זהו, היום אני מרגיש יותר טוב. אשמח לקבל עצות מה ניתן לעשות ברגע שמופיע קטע מעורר כזה. לילה טוב . א.ב.צ.

בשביל זה אנחנו פה. בשביל לשפוך!!!!!!! עדי

אני לא מבין את הבעיה באמת אני לא ציני !!! התנהגת למופת החל מצורת הנהיגה דרך הטיפול הנכון, לא אבדת אשתונות - להפך הזמנת את מד"א. אני חושב שלהפך התנהגת נורמלי במצב לא נורמלי מה קרה בסוף לפצוע? לנהג הסוברו? לנהג האוטובוס? לך? להשתמע (גם טלפונית) צביקה

צביקה שלום. אני יודע שאתה לא ציני. ובוא אנסה לספר לך, מה הבעיה. פיזית אני מגיב לארוע כזה, בדיוק כמו שהגבתי בזמן הפצצת הפנטום עלינו. אותו מתח, אותה דריכות, אותו לחץ, שמובילים לאותם מראות בראש, בדימיון. מה גם, שגם בארוע הזה עמדו לידי אנשים, חסרי אונים, בהיסטריה,צועקים. נהג הסוברו, גם הוא רץ תוך כדי צעקות,"מה עשיתי, מה עשיתי " וגם אותו היה צריך להרגיע. בדיוק כמו בארוע במלחמה. שם גם אנשים היו היסטרים, חלקם צרך, חלקם עשה במיכנסיים, חלקם התחבה, וחלקם פשוט ברח לאן שרק היה יכול. כל הזמן, וכל אחד אומר לי, מה אתה רוצה? התנהגת למופת. א ז מ ה ? אני נישאר עם המראות,עם הסיוטים, עם הריחות, עם המגע, ועם ההרגשה הזאת שכל המתים רודפים אחרי. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את עצמי. א.ב.צ.

למה לא תנסה טיפול תרופתי? יש היום תרופות טובות...לא ממכרות וכמעט ללא תופעות לוואי שעוזרות לך ליהיות רגוע וטיק טק מישרות אותך במצבים קשים גם אני הייתי גיבור גדול....ו10 שנים לא רציתי לשמוע על תרופות וניסיתי הכל.....שורה תחתונה חבל על הזמן והסבל עד שהתפרקתי לגמריי....ורק אז נפל לי האסימון התחלתי טיפול תרופתי בחשש גדול ובחוסר אמונה! והיום חצי שנה אחרי ....חבל על הזמן עולם אחר הטיפול שינה אותי לגמרי והחזיר אותי לימים היפים והכל נראה אחרת....יושן טוב אוכל טוב פתאום יש אבא חדש לילדים בעל חדש לאישה....אנחנו מתמודדים אם בעיה כימית במוח ואם בעיה כימית ....שום דבר לא עוזר רק טיפול תרופתי ויש היום תרופות טובות....אם תחליט אני יעזור לך!! אפילו שהתחלת איתי ברגל שמאל!!!

אור שלום. אני ל א מעונין לקחת תרופות....! א.ב.צ.

הכל חוזר,חביבי. הימים קשים עלי,הזמן אינו עוקב. המחשבות מציפות את ראשי,עד כאב. איני יכול להימנע,מלחזור למראות, שהביאוני עד הלום ועדיין הולמות. איך אוכל לנתק אלה המחשבות ומאין אשאב כוח למחוק המראות, מי יוכל להושיע,להושיט לי עזרה, במה אתנחם וארגע מזאת הצרה. לרגע הציפני רגש חמים, חשבתי,אולי,באמת ובתמים, עבר כבר סיבלי,נמחק בלי שוב, יותר לא יטרידני בזה הישוב. אולם לא דובים ולא יער, עדיין לא נגמר הצער, חוזר הוא חזק מתמיד, לא משאיר צל תקווה לעתיד.

א.ב. יקירי. כשיר,השיר ניפלא, מאד נוגע ללב. אבל המציאות חזקה מכל. אני כבר הבנתי שאני הולך לחיות עם זה כל החיי. ותמיד מנסה להביט לכיוון האופטימיות. אסור לנו לתת לזה להביס אותנו, ולשבור את רוחינו. הניצחון שלנו זה בלהישאר שפויים, בשליטה. שלך. א.ב.צ.