השבעה שלך על מות אחיך - חברתי לספסל הלימודים

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

10/11/2001 | 01:08 | מאת: adi

שלום רב לך, חברתי לספסל הלימודים, ביום שני השבוע, ירדתי למכולת ונתקלתי במודעת אבל עם השם שלכם. אמרתי: "מה???? לא יכול להיות!!!!!! הוא רק בן 16...." שאלתי את המוכר במכולת מה קרה, וזה ענה לי שהיה לו סרטן, נרפא מזה אבל קיבל דום לב. אמרתי לעצמי בלב וכן לו, שאבוא אלייך אחרי ראיון העבודה אליו הלכתי. כל הדרך לראיון חשבתי בליבי: "מה אומר לה? מה אומרים לאדם שלא פגשתי אותו 15 שנה והפעם האחרונה שביקרתי בביתו הייתה לפני 18 שנה ?מה אומרים לאם היושבת שבעה על מות פרי בטנה? מה אומרים לאם החשה אשמה על כך שהילד קרא "אימא, אימא והיא לא יכלה לעזור לו, כי לא הייתה שם? מה אומרים לחברים שבמקום לנסוע לטיול השנתי ולהינות, הולכים ללוויה ובית קברות?" אני זוכרת איך הכרזת עליו בשמחה וההכרזה עברה בכל השכבה כאש בשדה קוצים. השבוע, הועברה ההודעה שהוא נפטר. בביקורי בביתכם דיברנו עליי (סיפרתי לך שההורים שלי נפטרו), על חברה אחרת, שאמרת לי שיש לה ילדה בת שנתיים. העברתי לך מסר והוא ש: "אל תתני לאף אחד לשפוט אותך. אף אחד לא יודע איך את מרגישה. את מרגישה שאת רוצה לשמוח, תשמחי!!!! זה לא אומר שאת לא מתאבלת עליו!!!!" יש לי עוד שני מסרים להעביר לך: 1. שלא תחשבי לא ללדת ילדים!!!! 2. יכול להיות שמעכשיו ההורים שלך יהיו יותר דאגניים. חשוב שתביני את זה. משהו לסביבה הקרובה: אל תשפטו את המשפחה!!!!!!! מדבר כזה מאוד קשה להתאושש (אם בכלל( משהו למורים ולהורים של החברים, חשוב שתדברו איתם. עדי

10/11/2001 | 01:16 | מאת: א.ב.צ.

עדי שלום! אני חושב שקשה מאד מאד לנחם הורה שאיבד את ילדו, ואף אחד לא יכול להבין את זה, פשוט נורא. מן השמיים תנחמו. א.ב.צ.

10/11/2001 | 01:20 | מאת: adi

אמסור תנחומיך. עדי

10/11/2001 | 04:54 | מאת: צVקA קומיי

יש משפט שהוא לא בדיוק בהקשר אבל - יהללוך החיים ובמשמעותו כאן - רק החיים יכולים להלל ולשבח ולכן מצווים אני להמשיך ולחיות (טוב ככל האפשר) על מנת שנוכל להמשיך להלל מכאן - עלינו להיטיב עם עצמנו ככל הניתן ולא להקשות (כמובן אחרי תקופת עיבוד האבל) הצטערתי לשמוע על האבל צביקה

10/11/2001 | 08:41 | מאת: מירב

עדי יקר שלום, אמנם לא מכירה אותך, ונדמה לי שאפילו לא קראתי בעבר דברים שלך בפורום.(אני לא כל כך נוכחת שם) אבל היום פתחתי את ההודעה שלך וריגש אותי לקרוא אותך. מן שילוב של רגישות עם יכולת לראות מצב בצורה מקיפה ועמוקה יותר מכרגיל. מקוה שלא תדע אתה צער, מירב.

10/11/2001 | 13:35 | מאת: צVקA קומיי

 

10/11/2001 | 14:34 | מאת: אלן

שלום עדי יקרה , עד כמה חיים יכולים להיות אכזריים . לפעמים נקטעים החיים לפתע , ללא התרעה , בין רגע . תמיד כואב לי לשמוע כשזה קורא לצעירים וילדים שלא הספיקו לטעום שום דבר מן החיים . אני תמיד יכול לחוש את הכאב שאת חשה , זה לא פייר . אני רוצה לחזק אותך ואת החברה שלך . אוהב אותך . אלן

מנהל פורום טראומה והלם-קרב