עומדים מעל הגופה וחושבים..מאמר שהעתקתי הכתבה...

מאת: מיכל מירון-שקד עומדים מעל הגופה וחושבים: מה המוות הזה אומר עלי על החיים שלי, על עצמי. עומדים מעל הגופה ושואלים האם היינו בסדר, האם יכולנו יותר, האם היה בכך די, האם גם ילדי לא יאהבו אותי די. עומדים מעל הגופה ומתמלאים סימני שאלה וספקנות אקזיסטנציאליסטית קצרת טווח זוחלת במעלה עמוד השדרה. אחר כך מניחים את הגופה בתוך האדמה והפרידה קורמת רגבי אדמה וטעם של פעם אחרונה ממלא את כל הגינה, או את חלקת הקבר או איך שקוראים לסביבת העבודה החדשה שלך. האם זה הזמן להאחז בחיים עוד יותר חזק או האם זה הזמן להחליש את מגע היד עם קצב החיים ולהגיד די, עכשיו כבר די. כשעומדים מעל הגופה החיים רצים בזכרון כמו פוטומונטאג', כמו סרט רץ, כמו אבטחה שלא קויימה. עומדים מעל הגופה וחושבים: מה המוות הזה אומר עלי על החיים שלי, על עצמי. עומדים מעל הגופה ושואלים האם היינו בסדר, האם יכולנו יותר, האם היה בכך די.

זאתי המיכל הזאת, הראש שלה עובד תמיד רק בכיוון אחד, היא שוכחת שיש עוד כיוונים, אני כשעומדת מעל גופה, זה בדרך כלל בהלויה, ומה שאני חושבת זה משהו אחר לגמרי "הנה האדם, מה שנשאר ממנו, איך היה חמוד כתינוק, וחשב שיכבוש את העולם, איך עשה מה שעשה בחיו, ותמיד דחה את המחשבות על המוות, הנה זה מה שנשאר ממנו, מה ישאר ממני אני? מה אני צריכה לעשות בעולם ולא עשיתי? מה עשיתי ולא הייתי צריכה. פה דברתי לשון הרע, פה הבטחתי, ולא הצלחתי לקים, אולי לא השתדלתי מספיק, פה התרגזתי, פה התעצלתי, ואיך , איך אני הולכת לתקן את כל מה שלא בסדר בי, אחזיר אץ הספר ההוא ששאלתי מזמן, אבקש סליחה מההיא, למרות הכל, אולי בכל זאת יש לה קפידא עלי, אשלם חוב ישן למישהו, ככה, שאם המות יתפוס אותי בפתאומית, לא אצטרך להתביש בפני בית דין של מעלה, ומה שקורה בדרך כלל, הוא שאולי אני מחזירה את הספר, אבל שואלת ספר אחר, שעדין לא גמר סיבוב של כל הקוראים, ונשכח חודשים על חודשים, ואני שוב מתרגזת, ומבטיחה מתוך לחץ , וכועסת אולי בצדק, ואולי שלא בצדק, ושוב אני פולטת משפט שלא במקומו על מישהו - מישהי, ולמרות אני משתדלת, אני לא מצליחה לישם את ההחלטות שלי, אולי באחת קטנה הצלחתי, זהו, ואחר כך יש עוד הלויה, ואני שוב עושה חושבים, ונזכרת בסיפוק שדבר אחד תיקנתי, אבל עוד ארוכה הדרך... אבל קצרה מאוד, עד שאהיה אני שוכבת פה באלונקה מחכה לקבורה, מחצית מחיי כבר עברתי, זה היה קצר ומהיר. מי יודע מתי יחטפני המוות.. חשבון נפש.. טוב אז לפני שאני הולכת לישון שינת לילה, אז בטוב תלינו וברחמים תקיצו. האיך, איך אני מתנחמת בבואו של המשיח, אז למוות לא תהיה שליטה, אולי בכלל לא יצטרכו לקבור אותי . :)

ועל זה נאמר:אשרינו שרוז כאן ולא מיכל. לילה טוב. דניאל

רק באתי להגיד שאני כאן

מאיפה באת????שובב דניאל