מה היה ומה יהיה???????

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

10/06/2001 | 19:03 | מאת: יהודה

כפי שריאתם לא הייתי בנמצא כמה ימים וזה לא דבר קל בשבילי הכול התחיל לאחר ההודעהעל הפגיוע האחרון בליל שבת אז נכנסתי טוב לא יודע איך להגדיר את זה אתם כבר בטח יודעים אז הסתגרתי לי בחדר בתקווה שיהיה לי קצת שקט נפשי ואז הגיע מי שהגיע יכנראה מדאגה התחילה לצעוק תפתח תפתח או שאני מזמינה משטרה ובעיטות בדלת וזה הביא אותי למצב של אי שפיות זמני אם להיות מנומס ואז הפה הגדול נפתח ומה יצא אתם יכולים לשער טוהשמיים הם הגבול לפנות בוקר יצאתי לשתות והבולשת אחרי ואז סדום ועמורה כל מה שניתן לשבור שברתי ולמה לא יודע מאוחר יותר אמשיך

10/06/2001 | 19:09 | מאת: דניאל

בגלל זה יש חברים...שלצערי אותם תמיד שוכחים שתמיד צריכים...המשך המשך דווקא דיי מעניין. דניאל

10/06/2001 | 19:14 | מאת: יהודה

אז בואו נראה חברים מי נתקל מצחיק בבעיות כאלו ואני יודע שכן מה עושים או עשיתם על מנת לא לפגו עבאף אחד ובלי תשובות של עושים פשוט הרגשתי שאני רוצה וצריך להיות לבד (בבית בחדר)

10/06/2001 | 19:29 | מאת: רוז

תגיד יהודה, לא מספיק שיש למשפחה שלך, כמו לכולנו את האינתיפאדה בחוץ, אז אתה צריך לעשות להם אינתיפאדה בפנים הבית? עראפאת בודאי היה משפשף ידיו בהנאה למקרא התיאור שלך.

10/06/2001 | 21:04 | מאת: adi

הוא גם לא אשם. עדי

10/06/2001 | 21:18 | מאת: יהודה

אני יכול להבין אין תשובות טוב נחכה אולי מאוחר יותר יהיו תשובות או הצעות

10/06/2001 | 21:46 | מאת: אוסנת

שלום וערב טוב . יה,ודה ,הית חסר לנו אל תתסתר ,מאיתנו .. לא מאחרי (איש הגשם ) ולא מאחרי הדלת .. העומס הכריע ,זה מובן וטבעי ,אך איה השלט,? חבר'ה ,תושיטו יד ,אני טובע.. כולם יתנפלו כדי לעזור ,. ואתה תעבור המשבר בשלום . סליחה על החריזה. שלך אוסנת

10/06/2001 | 21:59 | מאת: צביקה קומיי

הייי יהודה שאלת מה אנחנו עושים? אני יכול לספר לך על עצמי אני מתכנס מתכדרר ומתקפד לי בפינה ויושב על הידים כדי שלא יעופו לי פתאום אז נרגע הולך להשתין (כי תמיד כשאני בלחץ אני הולך לשרותים וזה עוזר לי) שותף פנים ידים ואת העורף ומנסה לחזור לעצמי - בהרבה מהמקרים זה עוזר צביקה דרך אחרת שעוזרת לי - אני פורץ בבכי ומשתחרר

10/06/2001 | 23:29 | מאת: אלן

ערב טוב יהודה , צר לי הסתגרת , כל העם נכנס להסתגרות ולחשבון נפש אישי . חבל שלא פנית אלינו בשעה שאולי היית צריך . דאגנו לך . אני חושב שאתה לא צריך להאשים את עצמך .גם אני חשתי מאוד על הפנים . מותר לנו להרגיש חלשים מפעם לפעם . אני חושב שחבל שלא הבנו אותך בבית והוציא אותך מן הכלים . מה שקרה בדיוק מראה את חוסר הרגישות שנוהגים כלפינו לפעמים בני-משפחה בלי כוונה רעה . אני יודע שכמה פעמים בקשתי שיעזבו בשקט כשאני עצבני כדי למנוע שאצא מן הכלים . אך זה לא בדיוק עוזר . לא בדיוק מבינים אותנו, לכן כשאתה חש שאתה הולך להתפוצץ . תתפוצץ פה . אנחנו חסינים ומסוגלים לקבל את הרסיסים בלי להפגע . בחיבוק חם ידידי . תדע שכולנו דאגנו לך פה . אלן

24/03/2003 | 16:23 | מאת: אסף

24/03/2003 | 16:27 | מאת: אסף

לדר' גרין וחברי הפורום שלום: בעקבות מחקר אישי שאני עורך, אבקש לקבל כל אינפורמציה מקצועית/ניסיון אישי מהשלכות שנוצרו כתוצאה משירות בשטחים (בעיקר בתקופת האינתיפאדה הראשונה בין השנים 89-93) האם יכול השירות בשטחים להותיר בנו צלקות נפשיות ולשנות את מהלך חיינו כאזרחים/הורים לילדים/ בעלים/בני אדם.? תשובות אשמח לקבל במסגרת הפורום או לסלקום מס': 064:557374 תודה מראש: אסף

מנהל פורום טראומה והלם-קרב