פורום סרקומה

שלום מירית, המשפט “נגע פיברואפיתליאלי, לא ניתן לשלול פילואידס” אינו אומר שיש לך סרטן, וגם לא אומר שבהכרח מדובר בגידול פילואידס. המשמעות היא שבדגימה שנלקחה בביופסיה לא ניתן להבדיל בביטחון בין פיברואדנומה לבין גידול פילואידס. זו סיטואציה מוכרת. פיברואדנומה וגידול פילואידס יכולים להיות דומים מאוד גם בהדמיה וגם בביופסיית מחט, משום שההבדל ביניהם תלוי לעיתים במבנה של הגידול וביחסים בין המרכיבים השונים שלו. ביופסיית core דוגמת רק חלק קטן מהגוש, ולכן לעיתים רק לאחר שמוציאים את הגוש בשלמותו וניתן לפתולוג לבדוק אותו באופן מלא אפשר להגיע לאבחנה סופית. חשוב גם להבין שגידול פילואידס אינו בהכרח גידול ממאיר. פילואידס מסווג לשלוש קבוצות: שפיר, גבולי וממאיר. רוב גידולי הפילואידס אינם ממאירים, וההתנהגות והטיפול שונים מאוד בין שלוש הקבוצות. כאשר בביופסיה קיימת אבחנה ברורה של פיברואדנומה, ההדמיה מתאימה לכך והגוש אינו משתנה, לא תמיד יש צורך בניתוח. לעומת זאת, כאשר הפתולוג כותב שאינו יכול לשלול פילואידס, במיוחד אם הגוש גדל בין בדיקות, גדול יחסית או שהמראה שלו אינו אופייני לפיברואדנומה פשוטה, הסף להמליץ על כריתה אבחנתית נמוך יותר. בדרך כלל אין בדיקת הדמיה נוספת שיכולה לפתור בוודאות את השאלה הזו. MRI של השד אינו נדרש באופן שגרתי רק כדי להבדיל בין פיברואדנומה לפילואידס, וגם הוא לא תמיד מסוגל לעשות זאת. אם מחליטים על ניתוח, המטרה בשלב הזה היא בדרך כלל להוציא את הגוש בשלמותו, עם המעטפת שלו, מבלי לחתוך דרכו, כך שהפתולוג יוכל לבדוק את הגידול כולו ולקבוע אם מדובר בפיברואדנומה או בפילואידס, ואם בפילואידס, האם הוא שפיר, גבולי או ממאיר. אין צורך להתייחס לכל חשד לפילואידס כאילו מדובר מראש בגידול ממאיר, וגם אין כלל שלפיו בכל חשד לפילואידס חייבים לקחת אוטומטית סנטימטר של רקמת שד בריאה מסביב. אם התשובה הסופית היא פילואידס שפיר, המטרה היא כריתה מלאה, ובמקרים רבים אין צורך בניתוח נוסף כאשר הגידול הוסר בשלמותו. בפילואידס גבולי או ממאיר יש חשיבות רבה יותר לשוליים, ולעיתים יש צורך בכריתה משלימה. ההחלטה נעשית לפי סוג הגידול, רוחב ומיקום השוליים, גודל הגידול והמחיר הקוסמטי והתפקודי של ניתוח נוסף. גם כאן לא נכון לקבל החלטה רק לפי מספר אחד בדו”ח הפתולוגי. חשוב גם להרגיע לגבי כריתת שד. רוב הנשים עם פילואידס אינן זקוקות לכריתת שד. ברוב המקרים ניתן לבצע ניתוח משמר שד, כל עוד ניתן להסיר את הגידול בצורה אונקולוגית נכונה תוך שמירה על תוצאה סבירה. כריתת שד נשקלת בעיקר כאשר מדובר בגידול גדול מאוד ביחס לגודל השד או כאשר אין דרך מעשית להשיג כריתה מתאימה בניתוח משמר. עוד הבדל חשוב מסרטן השד השכיח הוא שפילואידס, גם כאשר הוא ממאיר, נוטה להתפשט דרך מחזור הדם ולא דרך בלוטות הלימפה. לכן בדרך כלל אין צורך בביופסיית בלוטת זקיף או בניתוח של בלוטות בית השחי כחלק מהטיפול בפילואידס. במקרה שתיארת, במיוחד משום שהגוש גדל ובביופסיה לא ניתן לשלול פילואידס, הייתי ממליץ לעבור על ההדמיה ועל הפתולוגיה לפני שמחליטים על היקף הניתוח. במקרים לא חד משמעיים יש לעיתים ערך גם לבדיקה חוזרת של החומר על ידי פתולוג בעל ניסיון בגידולים פיברואפיתליאליים. את בהחלט יכולה להגיע אליי לייעוץ לפני הניתוח עם תשובת הביופסיה ועם בדיקות האולטרסאונד והממוגרפיה, רצוי עם התמונות עצמן ולא רק הפענוח. אני כירורג אונקולוגי העוסק בסרקומות ובגידולים נדירים, ובמקרים של חשד לפילואידס ניתן לעבור על הממצאים, להחליט האם אכן נדרשת כריתה ומה נכון שיהיה היקפה, ובמידת הצורך לשלב גם את הפתולוגים המתאימים. אם בסופו של דבר מדובר בפילואידס גבולי או ממאיר, חשוב במיוחד שהמשך הטיפול יתוכנן במסגרת צוות שמכיר גם את עולם גידולי השד וגם את עולם הסרקומות וגידולי הרקמה הרכה. ניתן לקבוע אליי תור במרפאה בירושלים או ברמת גן בטלפון 02-6778899. הרבה בריאות, ד”ר מני ברכה מומחה לכירורגיה אונקולוגית, סרקומה וגידולי רקמה רכה, מלנומה וגידולים נדירים.

שלום, הסיטואציה שאת מתארת היא בדיוק מצב שבו כדאי לעצור לפני שמבצעים פעולה כלשהי, ולעשות את הבירור בסדר הנכון. ראשית, המונח “מסה רטרופריטונאלית החשודה לסרקומה” ב-CT הוא עדיין אבחנה רדיולוגית ולא אבחנה סופית. ברטרופריטונאום יכולים להופיע מספר סוגים שונים מאוד של גידולים, ביניהם ליפוסרקומה, ליומיוסרקומה וסרקומות אחרות, אבל גם לימפומה, גידולים ממקור עצבי, גידולים של הכליה או יותרת הכליה וגידולים נוספים. ההבחנה ביניהם קריטית, משום שהטיפול והניתוח יכולים להיות שונים לחלוטין. בשלב הראשון חשוב מאוד לעבור על תמונות ה-CT עצמן ולא רק על הפענוח. כאשר החשד הוא לסרקומה רטרופריטונאלית, בדיקת ה-staging המקובלת היא בדרך כלל CT חזה, בטן ואגן עם חומר ניגוד. MRI יכול להיות מועיל במקרים מסוימים, למשל בגידולי אגן או כאשר צריך להבין טוב יותר את היחסים עם מבנים אנטומיים מסוימים, אבל אינו נדרש באופן שגרתי לכל גידול רטרופריטונאלי. גם PET-CT אינו בדיקת חובה ברוב המקרים, ולעיתים לא תורמת לתהליך האבחנתי. לגבי הביופסיה, באחוז ניכר מהמקרים של מסה רטרופריטונאלית החשודה לסרקומה נכון לבצע ביופסיית מחט עבה, core needle biopsy, לפני שמחליטים על טיפול או ניתוח. הביופסיה צריכה להיות מונחית CT או אולטרסאונד, בדרך כלל בטכניקה קואקסיאלית, ובמסלול שמתוכנן כך שלא יעבור דרך חלל הצפק ככל שניתן. הסיבה לביופסיה אינה רק לדעת אם הגידול “ממאיר”, חשוב לדעת איזה גידול זה. לדוגמה, ליפוסרקומה, ליומיוסרקומה, לימפומה וגידול עצבי אינם מטופלים באותה צורה. גם בתוך ליפוסרקומה יש הבדל משמעותי בין well-differentiated לבין dedifferentiated liposarcoma, והפתולוגיה יכולה להשפיע על תכנון הניתוח ועל השאלה האם בכלל יש מקום לטיפול נוסף לפניו. יש סיטואציות שבהן הביופסיה והדיוק האבחנתי המוקדם יכולים לייתר את הצורך בניתוח, ולתת אפשרויות נוספות. כאשר הגידול אינו אחיד ב-CT, חשוב גם לבחור נכון מאיזה חלק שלו לקחת את הביופסיה. לעיתים דווקא המרכיב המוצק או החשוד יותר הוא זה שצריך לדגום, כדי לא לקבל תשובה שאינה מייצגת את החלק המשמעותי של הגידול. החשש שלך מפיזור של תאי הגידול בעקבות הביופסיה מוכר. בביופסיית core מתוכננת היטב הסיכון לזריעה לאורך מסלול המחט הוא נמוך מאוד, ולכן הוא אינו סיבה להימנע מביופסיה כאשר היא נדרשת. לעומת זאת, ביופסיה פתוחה, לפרוסקופית או פעולה לא מתוכננת בתוך חלל הבטן עלולות ליצור בעיות משמעותיות יותר ולכן בדרך כלל אינן הדרך הנכונה לאבחן חשד לסרקומה רטרופריטונאלית.זו סיבה נוספת לכך שחשוב שהבדיקה תבוצע אך ורק במרכז סרקומה מנוסה. יש כמובן חריגים. לעיתים ה-CT נראה כל כך אופייני לליפוסרקומה רטרופריטונאלית, עד שבצוות סרקומה מנוסה ניתן להחליט שאין צורך בביופסיה לפני ניתוח, בעיקר אם ממילא לא מתוכנן טיפול טרום-ניתוחי. אבל זו צריכה להיות החלטה לאחר מעבר של צוות מנוסה על ההדמיה, ולא כלל שלפיו “אם נראה כמו ליפוסרקומה פשוט מנתחים”. יש גם מצבים שבהם דווקא אסור למהר לביופסיה. לדוגמה, אם יש אפשרות שמדובר בגידול שמקורו ביותרת הכליה או ב-paraganglioma/pheochromocytoma, יש צורך לעיתים בבירור הורמונלי מתאים לפני דגימה. לכן גם את הביופסיה עצמה נכון לתכנן רק לאחר שמבינים היטב מאיזה מבנה הגידול יוצא ומהו האבחון המבדיל. לגבי הכליה או איברים סמוכים: העובדה שהגידול “צמוד לכליה”, למעי, לשריר הפסואס או לכלי דם אינה כשלעצמה אומרת שחייבים להסיר אותם. מצד שני, בסרקומות רטרופריטונאליות מסוימות, ובמיוחד בליפוסרקומה, לעיתים כריתה נכונה אכן כוללת הסרה en bloc (מקשה אחת) של איברים סמוכים כדי להשיג כריתה אונקולוגית מלאה. ההחלטה צריכה להיות מותאמת לסוג הגידול, לדפוס הגדילה שלו ולממשק האנטומי, ולא להתקבל רק לפי משפט בדו”ח ה-CT. וזו בעיניי הנקודה החשובה ביותר: לא נכון לבצע ניתוח רק כדי “להוציא את הגוש ולראות מה הוא”. בסרקומה רטרופריטונאלית, התכנון של הניתוח הראשון משמעותי מאוד, ולעיתים הוא קובע את האפשרות להשיג כריתה מלאה תוך שמירה ככל האפשר על תפקוד ואיברים שאינם חייבים להיכרת. לכן במקרה של בעלך הייתי ממליץ להגיע אליי לפני הביופסיה ולפני קביעת ניתוח, עם בדיקת ה-CT עצמה ולא רק הפענוח. אוכל לעבור על ההדמיה, להבין האם הממצא אכן נראה כמו סרקומה רטרופריטונאלית, להשלים את ה-staging במידת הצורך ולהחליט האם יש צורך בביופסיה, מאיזה אזור נכון לקחת אותה ומה צריך להיות המשך הבירור. אני עוסק באופן ייעודי בניתוחי סרקומה רטרופריטונאלית וגידולי רקמה רכה, והמקרים הללו נידונים במסגרת צוות רב-תחומי בהתאם לסוג הגידול ולמורכבות האנטומית. ניתן לקבוע אליי תור במרפאה בירושלים או ברמת גן בטלפון 02-6778899. הרבה בריאות, ד”ר מני ברכה מומחה לכירורגיה אונקולוגית – סרקומה רטרופריטונאלית וגידולי רקמה רכה, מלנומה וגידולים נדירים.

שלום, זו שאלה מצוינת, משום שלא כל גוש שנקרא “ליפומה” דורש אותו בירור ולא כל ליפומה דורשת אותו סוג של ניתוח. ראשית חשוב להרגיע: רוב הגידולים השומניים הם אכן ליפומות שפירות. ליפומה פשוטה אינה נחשבת גידול שמתחיל כשפיר ובהמשך “הופך” בדרך כלל לליפוסרקומה. כאשר עולה חשד בגוש שהיה מוכר כליפומה, השאלה היא לרוב האם מלכתחילה מדובר בליפומה פשוטה או בגידול שומני אחר שיכול להיראות דומה לה. אחד הגידולים החשובים בהקשר הזה הוא Atypical Lipomatous Tumor – ALT, המכונה במיקומים מסוימים גם Well-Differentiated Liposarcoma – WDLPS, או ליפוסרקומה ממוינת היטב. מבחינה ביולוגית ופתולוגית מדובר למעשה באותה משפחת גידולים, כאשר המינוח מושפע בין היתר מהמיקום. בגפיים ובדופן הגוף ALT הוא בדרך כלל גידול בעל התנהגות מקומית ואיטית מאוד, עם סיכון לחזרה מקומית אך סיכון זעום מאוד לגרורות כל עוד לא קיימת דה-דיפרנציאציה. לכן המילה “ליפוסרקומה” בהקשר הזה אינה צריכה לגרום מיד למחשבה על סרטן אגרסיבי ומפושט. איך מבדילים בין ליפומה לבין ALT/WDL? לפעמים זה פשוט, אבל לא תמיד. ליפומה קטנה, שטחית, רכה ובעלת מראה אופייני יכולה לעיתים להיות מאובחנת היטב בבדיקה ובאולטרסאונד ואין צורך לבצע MRI לכל ליפומה. לעומת זאת, כאשר מדובר בליפומה גדולה, עמוקה מתחת לפאציה, תוך-שרירית, גוש שגדל, גוש שחזר לאחר כריתה קודמת או גוש הגורם לכאב או הפרעה תפקודית, סף החשד והצורך בבירור נוסף נמוכים יותר. במצבים כאלה MRI היא בדרך כלל בדיקת ההדמיה החשובה ביותר לפני קבלת החלטה על ניתוח. מעבר למדידת הגוש, ה-MRI מאפשר לי לראות את מיקומו המדויק ואת היחסים שלו עם השרירים, העצבים וכלי הדם, וגם לבחון האם מדובר ברקמת שומן אחידה או שיש בתוכה מחיצות עבות, אזורים נודולריים או מרכיבים שאינם שומניים – ממצאים שיכולים להעלות חשד ל-ALT/WDL או לגידול אחר. עם זאת, נקודה חשובה היא שגם MRI לא תמיד מסוגל להבדיל בוודאות בין ליפומה עמוקה לבין ALT. לכן אני מעדיף לעבור על תמונות ה-MRI עצמן ולא להסתמך רק על המשפט שמופיע בדו”ח הפענוח. גם ביופסיה אינה הכרחית לכל ליפומה גדולה. ההחלטה אם לבצע core needle biopsy – ביופסיית מחט עבה תלויה בשילוב של גודל, עומק, קצב גדילה, תסמינים ובעיקר מראה הגידול בהדמיה. כשיש חשד ל-ALT/WDL, ניתן במקרים המתאימים לבצע על רקמת הביופסיה בדיקה ל-MDM2 amplification, שבאמצעותה ניתן להבדיל בצורה הרבה יותר מדויקת בין ליפומה פשוטה לבין ALT/WDL. לכן אין כלל נכון שאומר שכל ליפומה מעל מספר מסוים של סנטימטרים חייבת בירור נרחב ומוגדר, וגם לא נכון שכל גוש שנכתב עליו “ליפומה” באולטרסאונד אפשר פשוט להסיר ללא תכנון נוסף. ההחלטה צריכה להיות מותאמת למאפיינים של הגידול הספציפי. מבחינת הניתוח עצמו – גם כאן יש הבדל גדול בין ליפומה קטנה ושטחית לבין ליפומה גדולה, עמוקה או תוך-שרירית. כאשר הגוש נמצא בין קבוצות שרירים, בסמוך לעצב או לכלי דם, או מגיע לממדים גדולים, חשוב לתכנן את הגישה והכריתה כך שניתן יהיה להסיר אותו בשלמות תוך שמירה על המבנים החשובים ועל התפקוד. ואם מתברר שמדובר ב-ALT ולא בליפומה פשוטה, אין פירוש הדבר בהכרח שנדרש ניתוח אגרסיבי או כריתה רחבה של שרירים. בגידולים כאלה בגפיים או בדופן הגוף ניתן פעמים רבות לבצע כריתה שלמה ומתוכננת תוך שמירה על עצבים, כלי דם ושרירים חשובים ולהשיג שליטה מקומית מצוינת. אך דרוש נסיון מתאים כדי לעשות את הדברים נכון ולדייק אותם. לכן, במקרה של גוש שומני גדול, עמוק, תוך-שרירי או כזה שגדל, הייתי ממליץ לבצע הערכה מסודרת לפני שקובעים ניתוח להסרת “ליפומה”. את מוזמנת להגיע אליי לייעוץ עם בדיקות ההדמיה שכבר ביצעת. חשוב להביא את התמונות עצמן ולא רק את הפענוח. אני מטפל ומנתח גם ליפומות מורכבות: גדולות, עמוקות, תוך-שריריות, חוזרות או כאלו הסמוכות לעצבים וכלי דם, וגם ALT, ליפוסרקומה וגידולי רקמה רכה אחרים. מבחינתי היתרון הוא שאין צורך להחליט מראש אם מדובר “רק בליפומה” או בגידול שדורש טיפול אונקולוגי: אפשר לבצע את ההערכה, להשלים את הבירור במידת הצורך ולתכנן את הניתוח בהתאם. גם אם לאחר הבירור מתברר שמדובר בליפומה שפירה לחלוטין והיא מפריעה או שהמטופל מעוניין להסיר אותה, ניתן בהחלט לבצע אצלי גם את הניתוח עצמו. ניתן לקבוע אליי תור במרפאה בירושלים או ברמת גן בטלפון 02-6778899. הרבה בריאות, ד”ר מני ברכה מומחה לכירורגיה אונקולוגית, סרקומה וגידולי רקמה רכה, מלנומה וגידולים נדירים.

שלום יאיר, זו שאלה חשובה מאוד, ואנסה קודם לעשות מעט סדר במונחים. R0 משמעותו שלא נמצאו תאי גידול בשולי הרקמה שנכרתה בבדיקה המיקרוסקופית. R1 משמעותו שקיימת מעורבות מיקרוסקופית של שולי הכריתה בתאי גידול, ואילו R2 מתאר מצב שבו נותרה לאחר הניתוח מחלה גידולית מאקרוסקופית, כלומר מחלה שניתן לזהות באופן ברור ולא רק תחת המיקרוסקופ. לכן, R1 לא בהכרח אומר שכרגע קיים בגוף "גוש" של סרקומה שנותר מאחור. המשמעות היא שתאי הגידול מגיעים עד לאחד משולי הדגימה שנכרתה, ולכן קיימת אפשרות שנותרה מחלה מיקרוסקופית במיטת הניתוח. הדבר עשוי להשפיע בעיקר על הסיכון לחזרה מקומית של הסרקומה. אבל מכאן מגיעה הנקודה החשובה: לא כל R1 הוא אותו R1, ולא ניתן להחליט על ניתוח נוסף רק לפי המילה הזאת בדו"ח הפתולוגי. כשאני מעריך מטופל עם שוליים חיוביים לאחר ניתוח סרקומה, חשוב לי להבין איזה שוליים מעורבים ובאיזה מיקום, האם מדובר בשוליים שתוכננו מראש בסמוך למבנה אנטומי חשוב, מהו תת-הסוג והדרגה (grade) של הסרקומה, מה היה היקף הניתוח המקורי, מה רואים בהדמיה ומה יהיה המחיר התפקודי של כריתה נוספת. יש גם הבדל משמעותי בין סרקומות שונות ובין מיקומים שונים בגוף. במצבים שבהם ניתן לבצע כריתה נוספת ולהשיג שוליים נקיים במחיר תפקודי סביר, בהחלט ישנם מקרים שבהם אמליץ על re-excision – ניתוח חוזר להרחבת הכריתה. במקרים אחרים, כריתה נוספת עלולה לחייב פגיעה משמעותית בעצב, כלי דם, שריר או מבנה חיוני אחר, ואז צריך לשקול בצורה הרבה יותר מדויקת את התועלת הצפויה מהניתוח מול הנזק האפשרי. טיפול בקרינה הוא חלק חשוב מהטיפול בסרקומות מסוימות ויכול להפחית את הסיכון לחזרה מקומית, אבל הוא אינו "תחליף אוטומטי" לכריתה אונקולוגית נכונה בכל מקרה של R1. חשוב גם להבדיל בין מצב שבו הניתוח תוכנן מלכתחילה כניתוח סרקומה והתקבל שול חיובי באזור מסוים, לבין מצב שבו הגוש הוצא ללא תכנון אונקולוגי ורק לאחר מכן התברר שמדובר בסרקומה. במקרה האחרון, שלעיתים מכונה Unplanned Excision או Whoops Surgery, השיקולים לגבי ניתוח משלים יכולים להיות שונים. לכן במקרה שלך לא הייתי מסתפק רק במשפט "R1" בדו"ח וגם לא מקבל החלטה על הקרנות או על ניתוח נוסף לפני הערכה מסודרת של כל החומר. אם תרצה, אתה בהחלט מוזמן להגיע אליי לייעוץ. אני עוסק באופן ספציפי בניתוחי סרקומה וגידולי רקמות רכות. כדאי להגיע עם דו"ח הפתולוגיה המלא, דו"ח הניתוח וה-MRI שבוצע לפני הניתוח, ואם קיימת הדמיה לאחר הניתוח אז גם אותה. במקרים מסוימים אבקש גם בדיקה חוזרת של החומר הפתולוגי על ידי פתולוג מומחה בסרקומות, ועצם הפעולה הזאת יכולה להוביל לשינוי מהותי של האבחנה הפתולוגית בלא מעט מקרים. לאחר מעבר על כל אלה ניתן להבין מה משמעות השול החיובי במקרה הספציפי שלך, האם יש מקום לניתוח נוסף ומה צריך להיות היקפו, והאם יש צורך בטיפול קרינתי או בטיפול נוסף. ניתן לקבוע אליי תור למרפאה ברמת-גן או בירושלים בטלפון 02-6778899. הרבה בריאות, ד"ר מני ברכה מומחה לכירורגיה אונקולוגית, סרקומה וגידולי רקמות רכות, מלנומה וגידולים נדירים

המצב שאתה מתאר מוכר היטב בתחום הסרקומה ונקרא Unplanned Excision (או Oops surgery), שזו כריתה לא מתוכננת של סרקומה. כלומר מצב שבו גוש נכרת מתוך הנחה שמדובר בממצא שפיר (למשל ליפומה), ורק לאחר הניתוח מתקבלת במפתיע אבחנה של סרקומה. הדבר החשוב ביותר כעת הוא לא למהר לניתוח נוסף לפני שמבצעים הערכה מסודרת של כל הנתונים. בשלב הראשון חשוב לעבור על הפתולוגיה מהניתוח, ובמקרים המתאימים אף לבצע בדיקה חוזרת של החומר על ידי פתולוג בעל ניסיון ספציפי בסרקומות. יש משמעות רבה לתת-הסוג המדויק של הסרקומה, לדרגת הגידול (grade), לגודלו ולעומקו וכמובן למצב שולי הכריתה. במקביל יש צורך להשלים staging מתאים, ובגידול של גפה בדרך כלל גם MRI של אזור הניתוח, שמטרתו בין היתר להעריך את מיטת הניתוח ולסייע בתכנון הטיפול הבא. במקרים רבים לאחר כריתה לא מתוכננת אכן נדרש ניתוח נוסף (re-excision). בניתוח כזה המטרה אינה רק “להוציא עוד קצת שוליים”, אלא לבצע כריתה אונקולוגית מתוכננת של מיטת הניתוח הקודם והרקמות שנמצאות בסיכון להכיל שארית מיקרוסקופית של הגידול. היקף הניתוח משתנה מאוד ממקרה למקרה ותלוי בסוג הסרקומה, בניתוח שכבר בוצע ובאנטומיה של האזור. זה לא עניין טריוויאלי, ודרוש נסיון והבנת הביולוגיה של הגידולים הנדירים האלו כדי להתאים את הניתוח המדויק לסיטואציה הספציפית, וגם לתזמן את הדברים בצורה נכונה. חשוב לי גם להרגיע בנקודה אחת: העובדה שהניתוח הראשון בוצע מבלי שידעו שמדובר בסרקומה אינה אומרת שאיבדת את האפשרות להחלים מהמחלה. למרות שהיינו מעדיפים להמנע מכך, אנחנו נתקלים במצבים כאלה, ובהחלט ניתן במקרים רבים לבצע הערכה מחודשת וניתוח משלים מתוכנן היטב במטרה להשיג שליטה אונקולוגית טובה. במקרה כזה אני בהחלט ממליץ להגיע אליי לייעוץ לפני ביצוע פעולה או ניתוח נוסף. אני עוסק באופן ספציפי בניתוחי סרקומה וגידולי רקמות רכות. כך נוכל לעבור יחד על ההדמיה, הפתולוגיה ודו”ח הניתוח הקודם, ולהחליט האם נדרשת כריתה משלימה ומה צריך להיות היקפה. במידת הצורך המקרה נידון גם במסגרת צוות רב-תחומי של סרקומה, והדבר מוכח כמשפר את התוצאות האונקולוגיות. חשוב להגיע למרפאה עם דיסק ההדמיה עצמו, דו”ח הניתוח, דו”ח הפתולוגיה. לפעמים יש מקום גם לבצע חוות דעת נוספת ע״י פתולוגית מומחית לסרקומה אצלנו, אבל נוכל להבין אם יש בכך צורך כשנפגש ונעמיק בדברים. ניתן לקבוע אליי תור במרפאה בירושלים או ברמת גן בטלפון 02-6778899. הרבה בריאות, ד”ר מני ברכה, מומחה לכירורגיה אונקולוגית - סרקומה וגידולי רקמות רכות, מלנומה וגידולים נדירים.

היי נוי, מה שלומך? נשמע שאת מתארת סוג של גידול רקמה רכה (כמובן שיכול להיות שפיר, זה שם כולל לסוג הגידולים/גושים האלו) קטן למדי ובסבירות גבוהה לא משהו מדאיג. ובכל זאת, דרושה הערכה מלאה של הגוש ע"י מי שמומחה לכך, בכדי לוודא אם יש צורך בהדמיה מתקדמת (דוגמת MRI) ו/או ביופסיה/כריתה. בדיקות דם לא יכולות לשלול משהו בסיטואציות האלו. והממצאים שתוארו ב-אולטרסאונד לא מספיק אינפורמטיביים. את מוזמנת בחום להגיע אלי למרפאה אם תרצי, כדי שאוכל לעשות הערכה מקיפה ולבדוק במה מדובר, ונחליט אם יש צורך בפעולות נוספות בהתאם. אם תרצי תתקשרי ל- 02-6778899 ותקבעי אלי תור למרפאה ברמת-גן או בירושלים. הרבה בריאות, ד"ר מני ברכה.

ראי תגובתי בהודעה השנייה ששלחת.

היי עידן, נתחיל בזה שגוש ברגל שמופיע באסוציאציה לטראומה הוא שכיח למדי, אך לא כל גוש שמופיע באזור של חבלה הוא באמת המטומה תמימה בסופו של דבר. העובדה שהגוש לא נעלם, ואולי אף גדל עם הזמן, גורמת לי להתייחס אליו ביותר חשדנות. טראומה או חבלה מקומית לא "מייצרת" סרקומה, אבל ישנם מקרים בהם חבלה שכזו לאזור שהיה בו גידול עוד קודם, מפנה את תשומת הלב של המטופל לקיומו של אותו גידול, וגורמת לו להיות מורגש. יש פעמים בהן מפספסים את הגידול תחת ההנחה שזו רק תגובה מקומית לחבלה. נוכחות הכאב או העדרו לא מכוונים אותנו מבחינת אבחנה – רוב הסרקומות לא כואבות, בוודאי לא בשלבים הראשוניים שלהן. אך ישנם מצבים בהן לחץ או גירוי על עצב מקומי מצד הסרקומה מייצר תחושה של כאב. גם חבלה לאזור של סרקומה יכול לייצר תהליך דלקתי שיגרום לכאב או רגישות מקומית, ולכן נוכחות הכאב לא שוללת קיום של סרקומה באזור. ההמלצה שלי היא לא להבהל ולהלחץ מחד, אך גם לא להזניח את הדבר ולהניח שמדובר בחבלה חסרת משמעות מאידך. מציע לך בחום להגיע אלי לפגישה במרפאתי ברמת-גן או בירושלים, כדי שנוכל לדבר על הדברים לעומק ולהבין את השתלשלות האירועים. כך אוכל גם לבדוק אותך ולהבין טוב יותר את המראה והמרקם של הגוש. כתלות בממצאים – נחליט אם יש צורך בביצוע הדמייה דוגמת US, או אם ישנו חשד של ממש בדיקת MRI בפרוטוקול מתאים (ולעיתים גם ביופסיה). אם יש ספק אמיתי בין גוש ובין המטומה פשוטה – בוודאי שראוי ונכון לברר את הדברים, ולעיתים בדיקה של רופא כללי במצבים האלו לא מספיקה (מבלי להעליב את העבודה הקשה והמדהימה שעושים רופאים בקהילה). הרבה בריאות, ד"ר מני ברכה.

היי דוד, למען האמת זו שאלה שכיחה שיוצא לי לפגוש ממטופלים שלי שעברו ניתוח לכריתת סרקומה (באופן כללי, עוד לפני שמתייחס לסוג הסרקומה הספציפית). חשוב לי להדגיש שלא מדובר ב"עונש", אלא בחלק אינטגרלי מהטיפול כדי לאפשר לנו לזהות מוקדם חזרה מקומית של גידול, או הופעת מחלה גרורתית. ועדיין, זה כלי שצריך לדעת להשתמש בו באופן מושכל, וחשוב שהמעקב ייעשה ע"י מומחה לסרקומה. ישנם סוגים רבים ומגוונים של גידולי סרקומה (מעל ל- 100 תתי-סוגים), בעלי ביולוגיה שונה והתנהגות שונה זה מזה. הבנה עמוקה של הביולוגיה של המחלה הספציפית של המטופל הספציפי היא זו שצריכה לנווט את תוכנית המעקב. ישנן סרקומות, דוגמת דרמטופיברוסרקומה פרטוברנס (DFSP), שבאופן כמעט מוחלט אינן שולחות גרורות מרוחקות (אך כן יכולה לחזור מקומית ולהתנהג גם באופן אגרסיבי מקומית, במיוחד אם נכרתה בניתוח לא נכון מבחינה אונקולוגית). יצא לי לפגוש מטופלים עם דרמטופיברוסרקומה שהגיעו ליעוץ, שמשום מה במשך כמה שנים שלחו אותם לבדיקות הדמיה כלל-גופית בתדירות גבוהה - בלי שום אינדיקציה. זו דוגמה שנועדה להסביר את המורכבות של המחלה הזו, לא חלילה לרמז שלך ספציפית אין צורך במעקב. לגבי הסרקומה שלך, מלבד העובדה שהייתה ממוקמת לירך ושנכתב בכותרת "ליפוסרקומה", חסרים פרטים רבים שמקשים עלי לענות על השאלה שלך (וגם אם היו כתובים כאן, קשה מאוד לתת המלצות כאלו דרך הפורום מבלי שפגשתי אותך והתעמקתי בפרטים ובניואנסים). ישנן סרקומות מסויימות של הגפיים, דוגמת ליפוסרקומה ממויינת היטב של הגפה (Well-differentiated liposarcoma) שארגון הבריאות העולמי (WHO) החליט לשנות עבורן את הטרמינולוגיה ולכנות אותן Atypical Lipomatous Tumor, ולא סתם - ההתנהגות של הסרקומה הספציפית הזאת ובמיקום הספציפי הזה שונה מהותית מאותה הסרקומה כשהיא ממוקמת למשל בחלל הבטן (הרטרופריטונאום), והרבה פחות אגרסיבית במקרה זה. ההבנה הזאת השפיעה על אופן המעקב ומשכו במטופלים שעברו כריתה של גידול כזה. לעומת זאת ישנן סרקומות אחרות של הגפה שבעלות סיכון משמעותי מאוד להופעת גרורות מרוחקות, וישנה חשיבות גדולה למעקב הדוק שכולל בדיקות הדמיה כדי להיות עם "האצבע על הדופק" ולאתר חזרת מחלה מוקדם ככל הניתן כדי לשמור על היכולת להשפיע על הדברים ולעזור למטופל. אני כן אגיד שהחרדה שנלווית לבדיקות ההדמיה היא מאוד מובנת, וכמטפל אני משתדל להיות רגיש לעניין הזה. וחשוב מאוד שיהיה שיח גלוי ורגיש בין המטפל למטופל, בוודאי במחלות מהסוג הזה. מציע לך לנסות ולהבין מהרופא שמטפל בך בשגרה את הנימוקים והשיקולים לבדיקות ההדמיה אליהן הוא מפנה אותך, ונחיצותן. במידה ותרצה חוות דעת נוספת בנושא הזה או בכלל באשר למצב מחלתך - מוזמן בחום לקבוע פגישה במרפאתי, להגיע עם כלל המסמכים מהעבר והדיסקים של בדיקות ההדמיה שביצעת, ונוכל לדון על הדברים לעומק ובצורה מותאמת אישית למצבך הרפואי. הרבה בריאות, מני ברכה.

שלום עינת, מה שלומך? אני אתחיל בגילוי נאות ואומר שאיני מבצע ניתוחים בשיטת MOHS, ובהחלט יש לשיטה הזאת יתרונות במצבים מאוד מסויימים ועבור גידולים מסויימים. באופן כללי, אני חושב שאבחנה של DFSP צריכה קודם כל להיות מנוהלת ע"י כירורג אונקולוג מנוסה עם סרקומות, ואז גם אם נלקחת החלטה לבצע ניתוח MOHS, זה נעשה לאחר הערכה מקיפה ומעמיקה, ומותאמת לסיטואציה הנתונה. אחרי הגילוי הנאות הזה, אגיד שדווקא בסיטואציה של DFSP (סרקומה עורית שיודעת להתנהג באופן אגרסיבי מאוד מקומית, ולערב גם רקמות עמוקות) – יש חסרונות רבים לביצוע MOHS לדעתי. אנסה לעמוד על כמה מהם כאן: קודם כל, DFSP זה גידול שנוטה לחדור לעומק הרקמה, ולערב רקמות עמוקות יותר מהשכבה השטחית של העור, לעיתים מערב גם שרירים ואפילו עצם (כשהוא חודר עמוק יותר). טכניקת MOHS נועדה ופותחה כדי להתמודד עם שוליים היקפיים של גידולים עוריים, ועם עומק יחסית דק של רקמה מתחת לפני העור. כשניתוח מחייב כריתה עמוקה יותר, הטכניקה הזאת הופכת לפחות מתאימה, וסביר שלמבצע הטכניקה יש פחות נסיון בכריתות עמוקות יותר עם מעורבות של רקמות רכות. שנית, ב- MOHS יש תלות גדולה מאוד ביכולת של מבצע הבדיקה להסתכל על הרקמה שנכרתת תחת מיקרוסקופ, ולזהות תאי גידול כדי לדעת מה מצב השוליים של הכריתה, והאם צריך לכרות עוד רקמה. הבעיה האמיתית היא שכדי לזהות תאי גידול מסוג DFSP, דרושות בדיקות פתולוגיות יותר מעמיקות (מה שאנחנו מכנים בכותרת-על "אימונוהיסטוכימיה"), ומדובר בבדיקות שאין שום דרך לבצע בזמן אמת תוך כדי הפעולה. בנוסף, צורת הצמיחה של הגידול היא מאוד לא טיפוסית, ותאי גידול קטנטנים יכולים להסנין את רקמת השומן ולהקשות מאוד על מבצע הבדיקה לזהות תאי גידול. ומאותם נימוקים – DFSP הוא גידול נדיר, עשרות בודדות של מקרים בשנה בישראל, והכלל היסודי ביותר בניתוחי MOHS הוא שהניתוח מתבסס על הנסיון של המבצע ויכולתו לזהות את תאי הגידול ב"זמן אמת", הנסיון הזה מוגבל יותר כשמדובר בגידול נדיר. נימוק לא פחות חשוב מאלו שנאמרו למעלה, הוא תת-סוג של DFSP שנקרא Fibrosarcomatous DFSP, וזו לא רק סמנטיקה – מדובר בתת-סוג אגרסיבי הרבה יותר שמחייב התייחסות אחרת. ישנם נתונים קריטיים עבור הצוות המטפל כדי לקבל החלטות טיפוליות, שניתן לקבל אותם רק מכריתה מלאה ושלימה של הגידול (מה שנקרא "מקשה אחת"), וניתוח MOHS פשוט לא מאפשר את זה (הגידול נכרת הרבה פעמים בחתיכות, עם קושי להעריך את הארכיטקטורה השלמה של הגידול). בתהליך הזה יכולים "ללכת לאיבוד" ממצאים שימנעו למשל ממטופל לקבל לאחר הניתוח קרינה, בסיטואציה בה יש בכך צורך של ממש. וכדי להקשות עוד על הפרוצדורה בקונטקסט של DFSP, בגלל היקף הכריתה המתחייב לרוב בגידולים מהסוג הזה, ותבנית הצמיחה והחדירה של הגידול לרקמות ההיקפיות – היתרונות כביכול של MOHS ברמה הקוסמטית כמעט ואינם קיימים, ובאופן אישי ראיתי כמה מקרים שבהם התוצאה הסופית הייתה לכל הפחות לא אופטימלית. ולבסוף, הטיפול בסרקומות למיניהן (ומדובר בעולם ומלואו של מחלות שונות עם ביולוגיה שונה) מחייב טיפול במסגרת צוות סרקומה ייעודי ומנוסה, הדבר משנה לחלוטין את הפרוגנוזה וסיכויי ההחלמה, והדבר מגובה במחקרים רבים שנערכו בנושא. אני חושש שניתוח MOHS בסיטואציה של סרקומה במקרים רבים נעשה מחוץ לצוותי עבודה מומחים לסרקומה, ויכולות להיות לכך בעיות. לסיכום אגיד שאיני שולל לחלוטין את הטכניקה בהקשר של DFSP, היא בוודאי טובה ומצויינת לגידולים מסויימים כמו SCC או BCC (הרבה פחות מומלצת למלנומה, יש לציין), אבל במקרים מאוד מסויימים ולאחר הערכה יסודית. כמובן שמוזמנים בחום להגיע אלי למרפאה לפגישה והערכה יסודית, ונוכל לדון על הדברים ברמה הפרקטית ובאופן שמותאם אישית לסיטואציה של אימך. שתהיה הרבה בריאות! ד"ר מני ברכה.

היי ימית, מה שלומך? יש הרבה פרטים שחסרים כדי שאוכל לכוון אותך טוב יותר, כי המנעד של האפשרויות פה מאוד רחב. רבות מן האפשרויות הן דווקא לא מסוכנות, אבל כמובן שחייבים לברר את זה בצורה נכונה ויסודית לפני שמגיעים למסקנה הזו. מציע שתקבעי אלי פגישה במרפאה בהקדם, כך אוכל לקבל ממך את כל הפרטים ולבדוק אותך. אם אכן צריך MRI (ונשמע סביר שתזדקקי לו) אוכל גם לתאם עבורך בדיקה מהירה יחסית, בהתאם למידת החשד שלנו. תוכלי להתקשר ל- 026778899 ולקבוע תור אלי, או בירושלים או בר"ג.

כמו שאמרתי, יכולות גם להיות לזה סיבות לא מדאיגות, אבל קשה לקבוע את זה מרחוק. תגיעי אלי למרפאה בהקדם, כדי שאוכל לקבל את כל הפרטים, לבדוק אותך, לראות את ההדמייה - ואגיד לך את המחשבות שלי על התוכנית להמשך.

שלום נירה, ההתייחסות שלנו אל דזמואיד היא כגידול שפיר. ההתנהגות שלו לא תמיד צפויה, אך כשהמיקום הוא בדופן הבטן (ולא בתוך חלל הבטן), לרוב הוא לא מסוכן. בעבר היה נהוג לנתח את כל מי שיש לו אבחנה של דזמואיד, אבל עם הזמן ואחרי הרבה מחקר בנושא, אנחנו לא "ממהרים" לנתח בימינו. יש הרבה שיקולים שצריכים לקחת בחשבון לפני ההחלטה הזו, ביניהם גם המיקום (בדופן הבטן זה דווקא מיקום טוב יותר, כזה שסיכוי טוב שלא יחזור אחרי ניתוח) וגם עד כמה זה סימפטומטי ומפריע. אם מדובר בגוש ללא כל תסמינים נלווים, לרוב הדבר הנכון הוא דווקא לעקוב אחריו מקרוב. פעמים רבות דזמואיד יודע לגדול עד נקודה שבה הוא עוצר לגמרי, ולעיתים גם מתחיל להעלם מעצמו. אבל אם לא רואים לכך עדות תוך כדי מעקב, אם קצב הגדילה הוא משמעותי, או אם זה מלווה בתסמינים ניכרים - כמובן שאפשר ואפילו צריך לנתח. אך חשוב שהניתוח יעשה בידי מי שמומחה לכך. יש המון ניואנסים בטיפול בדזמואיד (ובכלל בגידולי רקמה רכה), גם בתהליך קבלת ההחלטות וגם בניתוח עצמו. אשמח לפגוש אותך במרפאתי ולדבר על כך באריכות ובפרטים. אבקש שתגיעי עם כל הדיסקים של בדיקות ההדמייה שעברת (הפענוח של הבדיקה פחות משמעותי, לרוב הבדיקה מפוענחת ע"י רדיולוג כללי שלא מומחה לגידולי רקמה רכה, והתמונות הרבה יותר חשובות) ודו"ח הפתולוגיה מהביופסיה שנלקחה. תוכלי לקבוע תור ב- 026778899. הרבה בריאות, מני.

היי שירה, קודם כל, נשמע ששווה לערוך בירור גנטי מקיף, לרבות NF2. Selimentinib מדווח בכל מיני תיאורי מקרים בשימוש ב- NF2, למיטב ידיעתי יש גם מחקר קליני בסינסינטי בארה"ב כרגע שמגייס מטופלים עם NF2 ושוואנומטוזיס נלווה לטיפול בזה. אני לא חושב שזה בסל באינדיקציה הזו, שכאמור לא הוכחה עדיין כדי להצדיק את הכנסתו. מבחינת אפיקי טיפול אחרים, לא מזמן דווח ב- New England journal of medicine על שימוש ב- Brigatinib בשוואנומטוזיס משנית ל- NF2 עם תוצאות טובות ומעודדות, אבל בספק רב אם זה הוכנס כבר לסל. אם יש ביטוחים פרטיים לפעמים הם יכולים לכסות את זה. בכל מקרה - מאוד חשוב לנהל את הדיון הזה כחלק ממעקב מסודר עם מי שמומחה ל- NF2, וכמו שאמרתי כדאי לפעול לבירור גנטי מלא כדי להצדיק את כל זה. המון בריאות, מני.

היי אבי, חייב להודות שקשה לענות על השאלה הזאת בצורה מדוייקת בלי לדעת יותר פרטים ולראות במה מדובר. לעיתים עולה חשד לגידול בעצם בהתבסס על צילום פשוט, אבל זו לא הדרך שבה נעשית האבחנה הוודאית. כמובן שיכול להיות שמדובר בממצא דלקתי, במיוחד בהקשר של פריקה של הכתף בסמוך לזמן הצילום. אבל צריך לברר את הדברים ברצינות כדי לשלול משהו רציני, במיוחד אם מישהו שראה את הצילום והעלה את החשד הזה בפענוח. אני רק אגיד שלא כל אונקולוג מתמצא בגידולים של העצם, והבירור לאו דווקא מנוהל על ידי אונקולוג. ושוב, קשה לי מאוד להגיד משהו מדוייק מבלי להכיר את הפרטים לעומק ולראות את הממצאים. אם תרצו, כמובן שמוזמנים לקבוע תור למרפאה שלי בר"ג/ירושלים (אפשר לקבוע ב- 026778899) ואנסה לכוון אתכם טוב יותר.

שלום לאה, ראשית אני אגיד שאני מבין את התסכול שלך מחוסר הידיעה והאיטיות בתהליך האבחנה. הופעה של גוש כמו זה שאת מתארת הוא אכן מטריד, אך חשוב לזכור שהדבר לא בהכרח אומר שמדובר בגידול סרטני, ויש לכך אבחנות אפשריות אחרות. גם ממצאי ה- MRI לא בהכרח חד משמעיים - סרקומה זו משפחה של גידולים נדירים, ודרושה מומחיות ספציפית בתחום כדי לאבחן זאת על פי הדמיה. לרוב, פענוח של בדיקות MRI בקהילה נעשה על ידי רדיולוג מומחה שהוא בוודאי נהדר, אך בסבירות גבוהה ביותר (ואולי כמעט ודאית) שאינו מומחה לסרקומה באופן ייעודי. גם כשמדובר על ביופסיה - יש הרבה ניואנסים חשובים בטכניקה של הביופסיה עצמה (למשל - האזור המדוייק בגידול ממנו נלקחת הביופסיה), ועוד יותר מכך חשיבות שהפתולוג שמאבחן את הביופסיה יהיה כזה שמומחה לגידולי סרקומה - וכאלו כמעט ולא ניתן למצוא במסגרת קופת חולים. יש מחקר מדהים שהראה שכשביופסיות עם אבחנה של סרקומה על ידי פתולוג כללי נבדקו על ידי פתולוג מומחה לסרקומה - ב- 40% מהמקרים התשובה הפתולוגית השתנתה באופן מהותי. זה שיעור עצום. ולכן, אני מאוד ממליץ לך לקבוע איתי פגישה כדי שנוכל לבצע הערכה כוללת של הדברים ולהשלים את הבירור במסגרת קבוצת הסרקומה הרב-תחומית שלנו. הדברים יכולים לעשות הבדל עצום, ובתקווה גם בהמשך להציע לך את הטיפול/ניתוח הטוב ביותר שיתן לך את הסיכויים הטובים ביותר להחלמה מלאה במקרה ובו אכן מדובר בסרקומה. רפואה שלימה ומחכה לשמוע ממך, מני.

שלום רוני, ההתייחסות לדזמואיד פיברומטוזיס היא כאל גידול שפיר, במובן שאינו שולח גרורות לאתרים אחרים, אך לעיתים חוזר מקומית. מה שמייחד אותו היא העובדה שלעיתים הוא גדל עד לנקודה שבה מפסיק לגדול, ואז פעמים רבות נסוג וקטן בהדרגה עד שנעלם, גם ללא כל טיפול. לעיתים אחרות, טיפול תרופתי יכול להעלים אותו ללא כל ניתוח. בימינו דווקא במיעוט המקרים אנחנו בוחרים לנתח מטופלים עם דזמואיד, וקבלת ההחלטה הזו צריכה להעשות ע"י כירורג אונקולוג שמנוסה בגידולים מסוג זה. אחד הגורמים המשמעותיים שמנבא את הסיכוי לחזרה של דזמואיד (ובהתאם לכך משפיע על ההחלטה אם כדאי לנתח או דווקא לטפל תרופתית/להמתין) הוא המיקום של הגידול. דווקא כשמדובר בדזמואיד של דופן בית החזה הנטיה כיום היא לא למהר ולנתח, ולנסות להעדיף חלופות אחרות מלבד במקרים מאוד מסויימים או כשלון של האלטרנטיבות הטיפוליות. ובכל מקרה, לא ברור משאלתך אם מדובר בחזרה של הדזמואיד או אולי תגובה מקומית באתר הניתוח שלא מייצגת חזרת גידול. אני מציע שנפגש במרפאתי, רצוי להגיע עם הדמיות עדכניות שבוצעו (ובוודאי אם בוצעה בדיקת MRI של בית החזה לאחרונה), וכך נוכל להעריך את הממצא הקיים ולהחליט על הבירור הנדרש. גם אם ישנה חזרה של הדזמואיד, ואולי דווקא בגלל זה במידה וכך הדבר, נטייתי היא שלא למהר עם ניתוח. אך כמובן שלא נוכל לקבל החלטה דרך הפורום אלא פנים אל פנים. הרבה בריאות, ונפגש בקרוב.

שלום ורד, ראשית, האמירה בפענוח ה- CT אינה אבחנה חד-משמעית של מחלה גרורתית, וגם אכן כך הדבר, ישנם הרבה גורמים שישפיעו על אפשרויות הטיפול והפרוגנוזה. במידה ומדובר בגרורה בודדת, חמש שנים לאחר כריתת הגידול המקורי, וללא כל גרורות נוספות באתרים אחרים - יתכן וזו כל המחלה שנותרה בגופך, ושאפשר יהיה לקוות לריפוי בעזרת ניתוח סרקומה ייעודי. ראשית, נצטרך להעריך ע"פ ההדמיה את אופי הממצא ורמת החשד לגביו, מיקומו, גודלו והממשק שלו עם איברים אחרים. כל זה יהיה גם בהתבסס על ההדמיה הקיימת, וגם בהשוואה להדמיות קודמות. במידה ויהיה ספק אבחנתי לגביו - יתכן ובשלב ראשון נרצה לבצע ביופסיה, במידה והדבר אפשרי מבחינת המיקום. אני מציע שתקבעי תור למרפאתי בהקדם, אליה תגיעי עם כלל המסמכים הרפואיים שברשותך בהקשר הזה ובדגש על דו"ח הפתולוגיה מהניתוח המקורי שעברת, וכן כלל ההדמיות שביצעת (העדיפות הינה לראות את התמונות עצמן, אני מניח שיש ברשותך דיסקים של הבדיקות). נוכל לרדת לעומקם של דברים ולדבר על האפשרויות. ובכל מקרה, בטרם נקבל החלטה סופית אני נוהג להציג מקרים מסוג זה בפורום רחב בו חברים מספר רופאים מומחים לסרקומה מדיסיפלינות שונות - כירורגים, אונקולוגים, רדיולוגים ופתולוגים. הגישה הזו לקבלת החלטות במטופלים עם גידולי סרקומה הינה מוכחת כמשפרת פרוגנוזה ולעיתים ממש עושה את ההבדל ותורמת לסיכויי ההחלמה. מחכה לפגוש אותך, ושתהיה רפואה שלימה!

שלום שרון, ליפומה זה גידול שפיר שכיח למדי, שניתן ברוב המקרים לאבחן אותו קלינית (ז"א ללא בדיקות הדמיה) על פי מראה אופייני ובדיקה גופנית. כשאכן מדובר בליפומה קטנה ופשוטה אין חובה לבצע ניתוח, ואם זה מפריע או מציק ניתן לנתח והדבר לא אמור לפגוע מבחינה תפקודית. מנגד, יש מצבים בהם מה שנראה כמו ליפומה מחייב בירור נוסף טרם החלטה על ניתוח - אם מדובר בליפומה שגדולה מ- 3-4 ס"מ בקוטרה, חובה לבצע ביופסיה טרם כל החלטה בנושא לאחר הערכה ע"י כירורג מומחה לסרקומה. הסיבה לכך היא שישנם גידולי סרקומה שדומים מאוד (ולעיתים זהים במראה שלהם גם בבדיקות הדמיה) לליפומה, אך הם ממאירים באופיים, ומחייבים ניתוח שונה שיבוצע ע"י כירורג שמומחה לכך באופן ספציפי. גם במקרים שבהם ליפומה גדלה באופן ברור יתכן ויש גם מקום לשקול ביופסיה. לא היה ברור לי בשאלה מה גודל הליפומה ומה הקצב בו גדלה, ולכן אשמח אם תקבעי תור למרפאתי ואוכל להעריך זאת מקרוב, להחליט על הצורך בביופסיה ולתכנן את התוכנית הניתוחית להמשך. הרבה בריאות!

שלום אביטל, ליפוסרקומה זה תת-סוג של גידולי סרקומה, כאשר מקור הגידול במקרה זה הינו בתאי שומן של הרטרופריטונאום (החלל שנמצא מאחורי איברי הבטן). ההתנהגות הביולוגית של הגידול הזה שונה מהגידולים הנפוצים של איברי הבטן (לדוגמה: סרטן המעי-הגס) ומחייבת מומחיות ספציפית בתחום, נסיון והבנה של הביולוגיה של גידולי סרקומה. כיום האפשרות היחידה שמעניקה סיכוי לריפוי היא ניתוח, בהנחה והמחלה מוגבלת לחלל הבטן ולא שלחה גרורות, אך הניתוח "תפור" למידותיו של המטופל בהתבסס על מיקום המחלה, מאפיינים פתולוגיים ספציפיים של המחלה (את חלקם ניתן לקבוע ע"פ ממצאי ההדמייה), גודל הגידול והיחסים שלו עם האיברים הסמוכים. ואל כל זה כמובן נכנסים המאפיינים של המטופל - מצבו התפקודי, תחלואת הרקע שלו, רצונותיו, ויכולתו להתמודד עם ניתוח בהיקף נרחב. בשל מורכבות העניין והצורך לדייק את הפרטים, ממליץ לכם להגיע למרפאתי עם כלל בדיקות ההדמייה שביצע ושאר הבירור שנעשה, ונוכל לדון בדברים לעומקם ולבנות עבורו יחד תוכנית טיפול וניתוח מותאמת ומושכלת. אשמח לפגוש אתכם, ומאחל לכם הרבה בריאות!