חסימה בתעלת הדמעות

בני בן 7 וחצי חודשים ומאז הלידה סובל מהפרשות צהובות בעיניים. מיד עם הלידה סבל בשתי העיניים מהפרשות מרובות ומאז גיל חודשיים לערך נפתרה הבעיה בעין אחת ובעין שמאל עדיין סובל אך במינון מופחת. בביקורנו אצל רופא עיניים נאמר כי הוא סובל מחסימה בתעלת הדמעות שאם לא נפתחת ספונטנית עד גיל 10 חודשים, יש צורך בניתוח. הרופא גם נתן לחיצה חזקה בחלק העליון הפנימי של העפעף בנסיון לפתוח את החסימה, אך לטענתו לא הרגיש בשחרור ואכן ההפרשות ממשיכות.ברצוני להבין קודם כל כיצד בדיוק נעשה האבחון, מאחר ולא נעשתה שום בדיקה מלבד הסתכלות בעין ובהפרשות. כיצד הרופא יודע בבירור כי זו אכן הבעיה? האם יש דרך אחרת לפתור את הבעיה? האם כמות ההפרשות לא משפיעה על האבחון, כי יש לו ממש מעט הפרשות יחסית לעת הלידה.תודה

לשחר שלום, האבחנה של חסימה בדרכי הדמעות נעשית על סמך האנמנזה (=תולדות המחלה) האופינית, (גיל, הפרשות ללא אודם בלחמית, דמעת) ולא על ידי הבדיקה. מכיון שבבדיקה אין ממצא.(פרט לדמעות ולהפרשה), העין רגילה. החסימה עמוק בלע-אף ולא ניתן לראות אותה מבחוץ.הדמעת חשובה יותר מההפרשה. (הדמעת עקב ההפרעה לניקוז- תמיד יש. ההפרשה עקב זיהום משני, לא תמיד יש ויכול להיות ברמות שונות). אפשר לנסות ללחוץ שוב, אך בגיל זה קרוב לודאי שיזדקק לפתיחה בהרדמה. (זה לא ניתוח, בסך הכל מעבירים מחדר מעין אל האף). דר. נוימן

תודה על תשובתך. ברצוני להבהיר נקודה חשובה. לדבריך, הסימפטום המרכזי באבחון הוא דמעת. אבל אצל בני אין לו דמעת תמידית אלא הפרשות צהובות בלבד. מה זה אומר? האם האבחנה עדיין מתאימה? תודה!