שתי שאלות

שלום, א. האם יש אמת בטענה שעדיף לחבוש משקפיים למינימום של זמן במשך היום, ועדיף לא לחבשן כאשר אין צורך במאמץ של העיניים, מחשש להדרדרות הראיה? השאלה התעוררה לגבי ילד בן שש שסובל מקוצר ראיה קל בשתי העיניים (מספר 1.25-). ב. כאשר ישנו הפרש בין העיניים, והעין הפחות טובה היא העין הדומיננטית, האם יש הכרח בחבישת משקפיים, כאשר הילד מסתדר בלעדיהן? השאלה היא לגבי ילדה בת 8, בעין הדומיננטית - 1.5-, בעין השניה - 0.75- עם צילינדר 0.5+.

ליסכה שלום, יש טענה כזו. לא כל המומחים בתחום חושבים אותה לנכונה. יש הבדל בהנמקות למשקפי קוצר ראיה (מינוס) ומשקפי רוחק ראיה (פלוס). לקבי קוצר ראיה, המומחים שחושבים שיש קשר בין מאמץ ראייתי לקרוב (אקומודציה, הוספת כח פלוס על ידי העדשה הטבעית לצורך פוקוס לקרוב, כמו בזמן קריאה) ובין התקדמות קוצר ראיה. יש הוכחות נסיבתיות רבות לקשר כזה. המאמינים בקשר כזה ממליצים להרכיב את משקפי קוצר הראיה רק בזמן עבודה לרחוק (לוח, טלויזיה) ולהמנע בזמן קריאה ומחשב. (אני נמנה על המאמינים האלו, ומשקפי קוצר הראיה של הבן שלי מכילים סגמנט לקרוב בחלק התחתון, ללא מספר). לגבי שאלה ב, כאשר ילד עבר את גיל 6, ויכול להגיע לראיה של 6/6 עם משקפיים מתאימים, אין חובת הרכבת משקפיים מסיבה רפואית (כגון מניעת עין עצלה) ויכול להרכיב או לא לפי הנוחות והתפקוד. (ילד בן 10 שיורד בלימודים מכיוון שלא יכול לקרא מהלוח, כדאי שירכיב גם אם אין סיבה רפואית...... דר. נוימן