פורום פסיכולוגיה קלינית

היכן אפשר למצוא חומר רציני (בעברית) על תסביך הנטישה?

Mahler.M. מרגרט מאהלר רופאה ופסיכואנליטיקאית, החלה את הקריירה בווינה, בעבודה עם ילדים. ב1938- עברה לעבוד בב"ח פסיכיאטרי ממשלתי בניו- יורק כפסיכיאטרית של ילדים. היא הייתה הראשונה לנתח באופן אנאליטי פסיכוזה של ילדים. את רעיונותיה קיבלה מתצפיות על יחסים בין אמהות לתינוקם. היא הניחה את היסודות לרעיונות של פסיכולוגיות יחסי האובייקט, התרכזה בשלבי התפתחות היותר מוקדמים ותארה בעצם את: "הלידה הפסיכולוגית". היא תארה 3 שלבים התפתחותיים: AUTISM SYMBIOSIS SEPERATION INDIVIDUATION שלב אחרון זה מתחלק ל4- תת שלבים:  differentiation  practicing  rapprochement  object constancy AUTISM (חודש ראשון) בשלב זה התינוק משיג שיווי משקל בין צרכי הגוף לסביבה החיצונית לרחם. התינוק אינו מסוגל עדיין להבחין בין עצמו לסביבה ולכן גם אינו מבחין בין פעולותיו הגופניות לפעולות האם המטפלת בכל צרכיו (האכלה, הגיינה). SYMBIOSIS (חודש שני) התינוק מתחיל לחוש באופן מעורפל שחלק מהצרכים שלו חייבים לבא ממקור אחר על סיפוקם. הוא מרגיש שאינו יכול לספק את כל צרכיו בעצמו. בשלב זה התינוק חווה את עצמו והאם כיחידה אחת בלתי מופרדת וכל יכולה, זו חוויה עילאית של שלמות. (קוהוט פיתח כאן את הנרקסיזם). התחושות שהתינוק יכול לחוש בשלב זה הן של טוב או רע בהתאם לסיפוק או תסכול. התינוק נחשף לתסכולים וסיפוקים באופן חוזר ונשנה, עובדה זו היא הנותנת לתינוק בהדרגה את התחושה של עצמו ומה שאינו עצמו. סביב הסיפוקים הטובים אותם מפנים ,נוצרים ייצוגים של הזהות העצמית הראשונית, זאת על ידי תהליך הפנמה וזיכרון. תסכולים ואגרסיה נידחים ואינם משתתפים ביצירת העצמי. (קרנברג מפתח רעיון זה ל-ספליטינג) מאהלר האמינה שהסימביוזיס חייב להתממש כדי שיהיו חיים פסיכולוגיים תקינים בבגרות. SEPERATION INDIVIDUATION (4-5 חודשים) לקראת חצי השנה הראשונה מתחיל תהליך הלידה הפסיכולוגית ונמשך עד השלמתו בגיל 3 שנים לערך. DIFFERENTIATION (6-10 חודשים) לקראת חצי השנה השנייה התינוק כבר חש שהאם היא גוף נפרד ממנו, תהליך זה נקרא לפי מאהלר :Hatching התינוק בוקע "מהביצה הסימביוטית" מתחילה התנהגות של התרחקות מהאם אבל התינוק עדיין צמוד קרוב לאם. יש התנהגות ברורה של Looking back, לאם. שלב זה מתבטא בחיוך חברתי Social smileוחרדת זרים stranger Anxity PRACTICING (10-16 חודשים) בין שנה לשנה וחצי התינוק רוכש יכולת מוטורית(זוחל, הולך) בעקבות יכולת זו התינוק יכול להתרחק מהאם והוא עושה זאת, אולם הוא זקוק כל הזמן לנוכחות האם כדי לקבל "תדלוק" נפשי של בטחון ואהבה. הילד חש עוצמה וכוח רב מיכולתו המוטורית החדשה, הוא עדיין מוגן על ידי האם, שלב זה לפי קוהוט הוא שיא הנרקסיזם זה שלב אופייני בו הילד רץ והאם רצה אחריו ותופסת אותו בטרם נופל ונחבל. זהו שלב בו מתחילה התנהגות נגטיביסטית ראשונה שנועדה לבדוק את הפרדתו בזהות. שלב זה מתאפיין בחרדה "חרדת פרידה". התינוק זקוק כל העת לנוכחות האם ופוחד מהנתקות אפשרית ופרידה. RAPPROCHEMENT (16-23חודשים) שלב זה מתאפיין בהתנגשות בין הצורך להיות צמוד לאם והצורך לעצמאות. משבר העצמאות של התינוק נקרא:Rapprochement crisis הילד נצפה לעיתים קרובות עומד בדלת ואינו יודע אם להתקרב או להתרחק. לפי קרנברג בשלב הזה מתממשת פתולוגיה של אישיות גבולית, כאשר האם לא מאפשרת פרידה ונוצרים דחפים אגרסיבים הפוגעים בהתארגנות האישיות על ידי הפעלת מנגנון ה-Splitting . וויניקוט תאר בשלב זה את המעבר בעזרת Transitional object. OBJECT CONSTANCY (24-36 חודשים) בשלב זה מושגת השלמת ייצוג פנימי של האם, ייצוג זה מאפשר לתינוק את הביטחון והנחמה גם כאשר האם אינה בנמצא. הייצוג מחליף במובן זה את הצורך בקיום באם ומממש את הפונקציות הפסיכולוגיות של ביטחון ורגיעה שהיו קודם תפקידה.

שלום גליה לא עולה לי כרגע שם של ספר בעברית, אני אנסה לחפש עבורך. להתראות, אמיר

שלום, השאלה שלי היא בנושא של נטיות מיניות. אני בן 23 ואני מוצא שאני נמשך גם לבחורים וגם לבחורות, אך איני יודע אם אני דו מיני או שאולי הומוסקסואל. היתה לי חברה אחת בעבר, אך לא היו לנו יחסי מין מלאים. לעומת זאת עם בני מיני יש לי נסיון מיני מסויים. אני רוצה לציין שהנסיון המיני הראשון שלי היה עם בני מיני. אני קצת ביישן ביצירת קשר עם בנות (למרות שהיום זה פחות קשה לי) ואני מוצא שיותר קל לי פשוט לנסות ליצור קשר עם בני מיני וזה באמצעות האינטרנט. למרות שאני מנסה להכיר בחורות אני מוצא שכנראה אני מעדיף לחפש בחורים אבל אני לא יודע אם זה בגלל המשיכה או בגלל שיותר קל לי או אני פחות מתבייש. יכול להיות שכבר התרגלתי ויכול להיות שתמיד היה כך, אבל אני מסתכל ברחוב ובכלל יותר על בני מיני מאשר על בחורות, אם כי גם עליהן. רק לפני חודש וחצי הבנתי שאפשר גם להתאהב רגשית בבחורים ולא להפגש עמם לסיפוק היצר המיני גרידא. השאלה שלי האם בעצם הנטייה שלי היא נרכשת וניתנת לשינוי ע"י טיפול זה או אחר (האם במידה והיא נרכשתניתן להכחידה ע"י טיפול ביהביוריסטי?) ואיך בכלל ניתן לדעת אם היא נרכשת או לא והאם ניתנת לשינוי והאם בכלל כדאי לנסות לשנות זאת? בתודה מראש

לא ידוע מדוע ואיך נטיה כפי שתארתה מתפתחת יש תאוריות פסיכולוגיות מרובות - ויתכן שאחת מהתאוריות תהיה רלוונטית לך בד"כ עבודה פסיכולוגית מכוונת להבהרת הזהות המינית הנוחה לך ביותר והתאמת חייך לזהות זאת - המטרה היא לחיות ללא סבל ולפתח את היכולות וההגשמה העצמית - בכל התחומים - כלאמר למנוע שהקונפליקטים והסבל יפגעו בכל תחומי ההגשמה והיכולות של האדם כדאי לך לשמוע גם מהפסיכולוג אמיר

אל תחשוש. תהנה כל רגע עם זכרים או נקבות העקר שתיגמור ותהנה.

שלום רב התשובה לגבי הנטיב המינית שלך ואם אתה דו-מיני או הומוסקסואל נימצאת בתוכך. השאלה היא לא אם ניתן בטיפול לעשות שינוי כלשהו בזהות המינית, אלא בעזרת טיפול תוכל לחפש בתוך עצמך את הזהות שלך ואת אופי המשיכה המינית שלך. נראה לי שאתה כיום במצב של בילבול מסויים בנושא. הייתי מציע לך מס' שיחות כדי לברר לעצמך באופן מקצועי את הנושאים שאתה עסוק בהם. בברכה, אמיר

תודה על התשובות. האם אתה יכול להמליץ על מטפל מקצועי מאזור המרכז שגם יש לו נסיון בנושא זה? כמה זמן יכול להמשך ברור זה באמצעות שיחות ומהי עלותו הכספית של טיפול שיחתי כזה? שוב תודה

שלום. שאלה-האים בלקיחת תרופה נגד דיכאון כגון סרוקסט יש חשש להתמכרות והאים לאחר גמר הטיפול הדיכאון חוזר או שהגוף לומד לא להכנס לדיכאון.

סרוקסט - ותרופות פסיכיאטריות ביכלל (חוץ מווליום) לא גורמות להתמכרות בדיכאונות ראשונים נהוג להפסיק את הטיפול לאחר 6-12 חודשים ובד"כ הדיכאון לא חוזר במיקרים של דיכאונות חוזרים לפעמים ממליצים על טיפול השגחתי לאורך שנים - כמו שאדם עם לחץ-דם או סכרת נדרש לתכשיר תרופתי קבוע

שלום אני מתעניין מעט בפסיכולוגיה ושוקל לעשות הסבה לתחום וללכת ללמוד פסיכולוגיה באוניברסיטה. (כיום אני בתחום המחשבים) התחלתי לא מזמן ללמוד בקורס (ביחידה ללימודי חוץ של אונ' ת"א) אשנב לפסיכולוגיה שדומה במבנהו לקורס מבוא לפסיכולוגיה שלומדים באונ' ע"מ לבדוק מהו בכלל התחום הזה. יש לי מספר שאלות: * אילו תחומים קיימים היום בפסיכולוגיה ומה הדרישה ואפשרויות התעסוקה בפועל בשוק לאחר מכן? * האם עדיף ללמוד את המקצוע בארץ או בחו"ל? * איך אני יכול לדעת אם אני באמת מתאים לתחום הזה או שאני רק מתעניין בכך ותו לא? * קראתי קצת הודעות בפורום כעת אבל נושאי השאלות לרוב לא בהכרח נראו לי הכי מרתקים לעסוק בהם. כוונתי היא שאני לא יודע אם תהיה לי הסבלנות שצריך כדי להיות פסיכולוג להיות מספיק מאוזן וקשוב לכל בעיה גם אם היא לא ממש מעניינת אותי. איך מתבצע הניתוק הזה? תודה רבה מראש מאור.

צור איתי קשר 052-844050 נקבע פגישה אני עוסק בתחום מחקר המוח - בעזרת מודלים של אינטליגנציה מלאכותית - וסימולציות של מוח - לשם כך נידרשת מיומנות גבוהה בין-תחומית מחשבים-מוח-פסיכולוגיה יש תחום מרתק של פסיכולוגיה ביולוגית - ונראה לי שבכישורים שלך יכולים להתאים לקרירה בכיוון בקר בקישור הבא כדי להתרשם מהכיוון והנושא http://www.asakim.co.il/avi/index.html

שלום מאור בעיניי פסיכולוגיה הוא תחום מרתק. העיסוק בהבנת הנפש קשור מאד לעיסוק בשאלות מהותיות לגבי החיים ולהבנה של האדם. כמובן שהרצון והדחף לעזור לאנשים בבעיות איתן הם מתמודדים חשוב ביותר. אני כמעט לא חש שעמום וחוסר עניין מאחר ואנשים באמת מעניינים אותי. המקצוע קשה כי מתמודדים עם נושאים קשים, רגשות קשים ומצבים שתהליך הריפוי בהם לפעמים איטי ביותר. המקצוע תובעני מאד ודרישות הקבלה לתואר ראשון ושני קשות ומצריכות הרבה מאמץ והשקעה. יש מורל ללמוד שש שנים כדי לקבל תואר של פסיכולוג קליני ואח"כ עוד עארבע שנים התמחות לפני שאפשר לעבוד כפסיכולוג קליני עצמאי. ההשקעה כדאית רק אם הדחף חזק והעניין רב. ניתן לעבוד במקצוע רק לאחר תואר שני. האוניברסיטאות בארץ טובות מאד' ואין צורך ללמוד בחו"ל. בברכה, אמיר

מאור שלום רב, ראשית אני רוצה לומר לך שאתה אדם כן, שלא מתבייש לשאול את השאלות המציקות לך, וכך כנראה, מנסה להגיע להחלטות שקולות יותר. ובכן, לשאלתך: שלא כמו מנהלי הפורום, אני מייצגת דיסיפלינה נוספת בתחום מקצועות העזרה והטיפול והיא העבודה הסוציאלית. תחום זה רחב ביותר החל מהנושאים הכלולים במסגרת המקצוע (חוקרי נוער, קציני מבחן, אימוץ ילדים, פקידי סעד וכו') וכלה במקצועות ההמשך שניתן ללמוד לאחר התואר הראשון (תרפיה באומנויות/דרמה/מוזיקה/בע"ח, תואר שני מחקרי/טיפולי ולאחר מכן בי"ס לפסיכותרפיה וכד'). בניגוד ללימודי הפסיכולוגיה, בעבודה סוציאלית מיד עם סיום התואר הראשון יש אפשרות לעבוד בתחום כולל טיפול פרטני, משפחתי וקבוצתי. תנאי הקבלה לתואר שני בעבודה סוציאלית קלינית מחמירים הרבה פחות מאלו הקיימים בפסיכולוגיה קלינית תואר שני, וכמו כן אחוז המתקבלים לכל אחד מהמסלולים, גבוה הרבה יותר בעבודה סוציאלית. אולם לא התכוונתי לשווק את מקצוע העבודה הסוציאלית, כי אם לתת לך פרספקטיבה ריאלית יותר. לימודי הפסיכולוגיה בארץ אינם קלים, יש תחרותיות עצומה עוד בשלבי הקבלה לתואר ראשון, לאחר מכן התחרות ממשיכה במהלך הלימודים בתואר הראשון, על הקבלה לתואר שני (אחוז מתקבלים ארצי של פחות מ-15% מתוך סך הנרשמים בשנה לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית), על מקומות התמחות וכו'. אם צלחת את כל השלבים ההלו באופן שפוי והפכת לפסיכולוג קליני, עכשיו עליך להתמודד עם מקצוע קשה בעיקר מבחינה נפשית, שוחק, דורשני ויחד עם זאת מרתק וקסום מעצם המפגש המחודש כל פעם עם נפש האדם. אגב, הערה אחרונה לגבי עובדים סוציאלים: בסיום התואר השני בעבודה סוציאלית קלינית אפשר להירשם לביה"ס לפסיכותרפיה, שלאחריו אתה נחשב למטפל קליני ויכול לפתוח קליניקה פרטית, בדיוק כמו פסיכולוג קליני. עכשיו הבחירה היא כולה שלך. עליך לחשוב האם אתה מעוניין במקצוע שמהותו לעזור לאנשים, להבין את המהות, לחפש משמעויות, לנתח וכל הזמן לעבוד דרך עצמך כדי להגיע לכל אלו, או שאולי תבחר במסלול מחקרי יותר, כדוגמת המסלול עליו המליץ ד"ר פלד. הערה אישית (ואחרונה): בטוחני כי בתחום המחשבים תוכל להרויח הרבה יותר כסף, לפחות בטווח הקצר, מאשר בכל אחד מהתחומים שהזכרתי כאן. עליך לקחת אלמנט זה גם כן בחשבון, יחד עם תוכניותיך לגבי עצמך בשנים הקרובות. שיהיה לך בהצלחה בכל אשר תבחר, טלי פרידמן - עובדת סוציאלית

שלום מאור כתבת שהנך מתעניין מעט בפסיכולוגיה, כנראה יש משהו שדוחף אותך מספיק לתחום כדי לשקול הסבה, ומאידך אתה מעלה ספיקות לגבי סבלנות ועניין בשאלות של אחרים. אולי זו לא סתירה כפי שנראה על פני השטח, אולי מה שקורה הוא שהתעורר בך עניין לפתח את הצד הנפשי והרגשי בחייך שלך, ומקצוע הפסיכולוגיה מייצג בעיניך אפשרות כזו? אם ההשערה הזו מדברת אליך- אין צורך במאמץ המרוכז שתיארו (בצדק) אלה שענו לך כאן. תוכל להכיר יותר את עולם הרגשות והתהליכים הנפשיים דרך טיפול לעצמך (טיפול אינו בהכרח ל"אנשים עם בעייות", ויכול להיות כלי להתפתחות עצמית) זו גם הדרך הכי טובה להכיר בצורה הכי אינטימית את המקצוע ולהתרשם אם הוא נכון לך. יכול להיות שדרך מתן מקום כזה לעולם הפנימי של הנפש והרגשות- תרגיש יותר איזון והשלמה למקצוע שאתה עוסק בו.

תודה רבה לכל המשיבים :-) עזרתם לי רבות מאור

A.D.H.D בעברית אלה הפרעות קשב וריכוז, אבקש לרשום לי כל אות את המילה שלה בשלמותה בלטינית , תודה , תמר.

נראה לי שאת רוצה שאני אעשה לך את שיעורי הבית - Attention Deficite Hyperactivity Disorder

אחד הגורמים האנטומים לאוטיזם, כנראה, היא הגדלה של האונה האחורית ,הטמפורלית,והפריאטלית אבל לא הפרונטלית, ומשום מה האונה הטמפורלית מהווה מקור התענינות באוטיזם כי במודל חיות פגיעה באונה זו גורמת לאיבוד כישורים להתנהגות חברתית. האם אפשר לקבל הסבר . התשובה חשובה לי לצורך עבודה. תודה תמר

האונה הקדמית היא בעלת חיבוריות גדולה - היא גם החלק ה"חדש" ביותר בהתפתחות המוח - נהוג לחשוב שיכולות מוחיות גבוהות כגון אינטליגנציה - שפה - יכולת ריגשית - שליטה על דחפים - ועוד - הם תוצר של אינטגרציה מוחית המתבצאת בעזרת החיבוריות הגבוהה של האונה הקידמית - לכן חושבים שפגיעה בתפקוד האונה הקידמית יכול להיות אחראי לפגיעה ביכולות אלו אצל אוטיסטים אבל הסיבה לאוטיסים היא עדיין מסתורין ולא ממש ידועה בהצלחה בעבודה תמר אני סקרן לדעת איזה עבודה זאת של איזה מסגרת ? בית-ספר?

מהו סרטונין? 1. האם לסובלים מאוטיזם יש רמות גבוהות של סרטונין. האם הגדלת נוכחות סרטונין משפר מצב קליני של מטופלים בדיכאון פוביה וחרדות. 2. בין התרופות הניתנות כנוגדות דיכאון חרדה והפרעות אישיות , כפיתיות, על פי הרשום התרופה פועלת על ידי עיכוב באופן סגולי את הניצול החוזר של הסרטונין במוח. מהו עיכוב? האם פחות סרטונין . 3. כידוע לי נותנים לאוטיסטים ( לחלק ) תרופות כמו פרוזק או פבוקסיל או אחרות המעכבות ניצול חוזר של סרטונין. האם האחד לא סותר את השני. התשובות נחוצות לי לצורך השלמת עבודה בנושא. תודה תמר

סרוטונין הוא חומר המופרש במירווח הבין-סינאפטי - כלאמר בין תא עצב אחד למישנהוא - מערכת התאים הסרוטונינגית מתחילה בגזע המוח ועולה בצורה מפושטת לכל תאי קליפת המוח (דהיינו קורטקס) - נהוג לחשוב שהסרוטונין משפיע על האיזון של פעילות התאים במח - איזון של יכולת התאים להגיב לגירויים המגיעים אלהם נהוג לחשוב שהמוח עובד כמערכת כלאמר כמו תיזמורת שמנגנת מוסיקה - המוסיקה משולה לפעילות מוחית תקינה - כדי שלא יהיו זיופים חייבת להיות התאמה טובה בין הנגנים - כמו זאת שנותן המנצח - הסרוטונין משול למנצח המתאם פעילות התאים לביצוע פונקציות מוחיות גבוהות כמו חשיבה ותפיסה - שינוים בסרוטונין כמוהם כפגיעה ניכולת המנצח בתיזמורת - אז מתחילים זיופים שמתבטעים בנזק לפעילות מוחית נפשית תקינה בהצלחה בעבודה

כיצד ניתן להסביר את הפרדוקס שבתהליך השינה חייבת רמת הסרוטונין לרדת לאפס באיזורים מסויימים במוח ואין זה גורם לזעזועים נפשיים??

ראשית אני רוצה להודות לכם מקרב לב על הייעוץ און ליין אני כבר התייעצתי אתכם והמלצתם לי על מתן תרופות ושיחות, העיניין הוא שאני מרגיש שאין לי את הכוחות להתמודד שוב עם המציאות, בינתיים אני מתחיל לאבד חברים שמרגישים שמשהו לא תקין איתי, אני להזכירכם בקרוב בן 30 ולא מצליח למצוא את עצמי בעולם הזה, יש לי מחשבות אובדניות כבר תקופה ארוכה, אך אני מדחיק אותם ומפחד לספר בשיחות שיש לי מחשבות כאלו מחשש להדאיג את המטפל אני ממש מתוסכל, ההפרעה האישיותית לא מאפשרת לי להפתח בטיפולים שתמיד נכשלו אצלי והפסקתי אותם אחרי תקופה קצרה. אני יודע שאני כבר לא אוכל להיות כמו כולם, אני חושש לעבור אבחון בבטוח לאומי על מנת לקבל קצבה על הנכות הנפשית שיש לי האם יש אור בקצה המנהרה , יש תיקווה לצאת מהנואשות הזאת, מחר אני הולך לפסיכולוגית של ההורים שלי, אני מפחד לספר לה את האמת מאחר ופוחד להדאיג את הסביבה שלי, ומרגיש ממש ללא מוצא, מה לעשות?

שלום חיים אני מבין את היאוש שלך, אבל אל תאבד תקווה.

שלום חיים אני מבין את היאוש שלך, אבל אל תאבד תקווה. חשוב מאד שתספר למטפל שלך את כל תחושותיך כולל הצחשבות להתאבד. מחשבות אלה מבטאות את תחושת היאוש וחוסר התקווה שאתה מרגיש כעט. אם אתה הולך לפסיכולוג של ההורים חשוב שתספר גם שם את האמת על מה שקורה לך כדי שיוכלו לעזור לך. כמו כן, חשובה מאד ההתמדה בטיפול. לא ברור לי אם אתה מקבל גם טיפול תרופתי. אם לא אז כדאי מאד לשקול פניה לפסיכיאטר כדי לבדוק את הנושא. ד"ר פלד יוכל להתייחס לעניין התרופתי. בכל מקרה תחזיק מעמד ותמשיך להתמודד כי אין ברירה. בברכה, אמיר

אני מאוד מודה לך על מילות העידוד, אני לא מאחל לשונאים שלי להרגיש מה שאני חש בתקופה האחרונה, המסר שלי לציבור הסובלים, הוא ללכת לטיפול שהם חשים במצוקה עם עצמם ןלתת צאנס. הנקודה שאני נמצא בקונפליקטים אדירים עם עצמי, רוצים להכיר לי בחורות לקשר ואני פשוט לא מסוגל לחשוב על קשר עכשיו עד שאחזור לעצמי אם אזכה בכך. אני לא יודע מה לספר לחברים שמרגישים שיש החמרה במצב שלי, כמה אפשר להסתתר והתכנס בתוך עצמי. שוב תודה לך אמיר

2 מנהלי פורום.הכיצד?

שלום שרית הפורום עוסק בשאלות שקשורות לפסיכולוגיה ופסיכיאטריה. בתקופה האחרונה הפורום נוהל רק על ידי פסיכולוג. אני שמח להצטרפות של פסיכיאטר שיוכל לתת מניסיונו ומאופן התייחסותו. יתכן שבמקרים רבים נסכים באופן התייחסותנו לפונים ובמקרים אחרים דעתנו תהיה שונה. בתחום של רפואת הנפש חשוב לשמוע דיעות שונות שקשורות לדיסיפלינות השונות (פסיכולוגיה קלינית ופסיכיאטריה) וגם לעובדת היותנו אנשים שונים. בתחום הנפש חשובה מאד לא רק המקצועיות אלא הגישה ואופן ההתייחסות לנושאים שקשורים לסבל אנושי, לקשיים ובעיות. מעניין אותי איזה בעיה את רואה בקיומם של שני מנהלים מקצועיים לפורום. בברכה, אמיר

אינני רואה שום בעיה.להפך אני מברכת את שניכם.

כל הכבוד על המחשבה לצרף את ד"ר פלד, כי פורום שעוסק בפסיכולוגיה ופסיכיאטריה צריך שיהיו בו באמת גם פסיכולוג וגם פסיכיאטר

שלום האם מישהו יוכל להסביר לי על השיקולים שבהעדפת מתן פאבוקסיל על פרוזאק ותואמיו נגד דיכאון וחרדות ? אני נמנעת מלשאול את הרופא המטפל כדי שהשאלה לא תתפרש כפקפוק בשיפוט שלו דבר שאיננו נכון כי התרופה כן עוזרת.

שניהם דומים בפעולה הביוכימית - שניהם נוגדי סרוטונין לפאבוקסיל יותר תופעות לוואי מאשר לפרוזאק פאבוקסיל שייך לדור ישן של תרופות והוא זול יותר היום נהוג להתחיל עם פרוזאק (ותואמיו) כתכשיר בחירה ראשון לטיפול בדיכאון

שלום לך, שאלתי לגבי התרופה stilnox , אני מודה על תשובתך המהירה אך היא כנראה לא נקלטה ועל כן אודה לך אם תענה שוב בתודה אורנה

מצתער אם פיספסתי ראי את האתר הנ"ל http://www.edoc.co.za/medilink/products/2191.html כפי שאת רואה מדובר בתכשיר לשינה הוא קצר תווח בפעולתו - כלאמר פועל לזמן קצר ולכן מתאים לאנשים המיתקשים להרדם - אבל כאשר הם נרדמים הם כבר מצליחים לשון - כלאמר זה תכשיר לאינדוקציה התחלתית לשינה - אשמח לעזור עוד

רציתי לדעת איך אפשר להתגבר על הרצון לאכול לאחר שעוברים ניתוח גסטרו פלסטיה הלא הרצון לאכול נשאר?!!!

שלום אפרת הרצון לאכול לא קשור בהכרח לרעב. תופעות ההשמנה אינן קשורות לרעב אלא לכך שהאוכל מספק צרכים רגשיים. יש אנשים שהאוכל מהווה עבורם סיפוק מיידי במקום סיפוקים אחרים, האוכל מהווה גורם מרגיע, מעניק הנאה, עוזר נגד שיעמום ועוד. אם כח הרצון אינו מספיק כדי להצליח להימנע מאכילה מופרזת יש צורך בטיפול פסיכולוגי כדי לעזור בבעיות שבגללן את מרבה לאכול. בברכה, אמיר

מסכים עם אמיר

פשוט תסתמי את הפה. זה הדבר היחידי שעובד.

עם כל הצער והכאב שבדבר, לחיון צודק/ת. צריך לשים שסתום לפה, אף על פי שזה קשה עד מאוד. דבר לא יטשנה זאת, גם לא ניתוחי קיצור. בהצלחה.

שוב אני הייתי רוצה לקבל מידע רחב מאנשים שעברו את הניתוח טיפים, מידע על התהליך כמה זמן לוקח מהרגע שמחליטים עד לשלב הביצוע ?האם ישנה רשימת רופאים מומלצים איזה בית חולים מומלץ? אני מאוד חוששת לגבי כזה ניתוח אבל מצד שני אני חייבת את זה לעצמי בבקשה עיזרו לי בשלב הזה...

לד"ר פלד שלום תודה בעד ההפניות וכרגע מחכה לתוצאות. רציתי להוסיף כי התפתחו אצלי תופעות של זרמים חשמליים אשר זורמים לי לאורך הפנים וגם בראש ומתפרקים בזמזום באוזניים. תופעה זו מופעלת על ידי מגע בעור או משב אויר קר בפנים או ע"י הפניית הראש הצידה ולפעמים סתם ע"י הזזת האישונים ימינה או שמאלה. תופעה זו מוכרת לי והיא הופיעה אצלי עם כל התרופות החדשות כמו פרוזאק , סרוקסט, וכעת גם עם האפקסור. בדרך כלל תופעות אלה חלפו כ-3 חודשים לאחר הפסקת התרופה. האם זה "סרטונין סינדרום"? האם זה קרה גם למטופלים אצלך בתרופות אלה ? ואם כן לאיזה סוג של תרופות נגד חרדה אפשר לעבור במקום? תודה מראש

התופעה לא מוכרת לי ממטופלים אחרים שלי תופעות דומות תוארו כחלק מהחרדה עצמה לא !!! - "סרוטונין סינדרום" הוא הרבה יותר דרמתי ומסוכן - עם קפיצות בלחץ דם ואפילו שינויים בהכרה

שלום, ברצוני להתחיל סידרת טיפולים פסיכולוגיים. אין לי בעיה מסויימת שאני יודע עליה. פשוט שיחות על מנת להשתחרר מלחצים של היום יום. ברצוני לדעת מהם הקריטריונים שעלפיהם אני יכול לדעת שאני נמצא עם מטפל/ת המתאימה לי. תודה יזהר

כדאי לבדוק את ההכשרה של הפסיכולוג - כדאי שהוא יהיה בוגר תואר שני לפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה מוכרת - בוגר בי"ס מוכר לפסיכוטראפיה - ולפחות 4- 5 שנים של ניסיון בטיפול אקטיבי של פסיכוטראפיה יש להזהר מפסיכולוגים המתהדרים בהכשרה ממקומות "מיוחדים" אבל לא מוכרים יש להזהר מפסיכולוגים המתיימרים לפתור כל בעיה בשיטה יחודית או בגישה אחת (כגון יונגיאנית - או לאקאניאנית בילבד) - פסיכולוג טוב שולט במיגוון רחב של גישות ושיטות וכך מתאפשר לו להתאים טיפול לפי הצורך של המטופל - ולא על פי ההיתלהבות האישית שלו עצמו לבסוף הקשר הטיפולי הבין אישי חשוב - אבל זאת לא ניתן לנבא מראש - ולכן לגיטימי להחליף מטפל בהצלחה

שלום יזהר אתה שואל שאלה חשובה מאד. אני מבין שאתה כבר נמצא בטיפול ואינך בטוח אם המטפלת מתאימה לך. במידה והיא פסיכולוגית קלינית מומחית היא מוכשרת לטיפול . מובן שהנסיון והוותק תורמים מאד לאיכות הטיפול. ישנן גישות טיפוליות שונות שלא ארחיב במקום זה לגבי הגישות השונות. אתה עצמך צריך להחליט לגבי המטפלת המסויימת שלך. תבדוק עם עצמך אם היא קשובה לך ומבינה אותך, אם אתה מרגיש שאתה מסוגל לדבר איתה על קשייך, אם אתה מרגיש שאתה לומד על עצמך דברים חדשים בפגישות, אם היא עוזרת לך. בד"כ כדאי להגיע למטפל על סמך המלצות של אנשים שאתה סומך עליהם. אם אין המלצות כאלה כדאי לבחור איש מקצוע מומחה, בעל ותק של מס' שנים, וגישה טיפולית שמתאימה לסוג הבעיה. ומעל הכל מישהו שהמטופל מרגיש שהוא יכול לסמוך עליו. בברכה, אמיר

אשמח לקבל טיפול מקצועי ממך, אך אני גרה באזור הדרום, ולפי מה שהבנתי הקליניקה שלך בצפון הרחוק. אולי תוכל לייעץ לי על פסיכאטר או פסיכולוג באזור המרכז יותר?

אני מקבל בתל-אביב - תצרי איתי קשר - 052-844050

ד"ר פלד שלום! לבני בן ה- 6 אובחנה בשבוע שעבר בעיית ראיה בעין ימין. בעיה המחייבת שימוש מתמיד במשקפיים. לפי הערכת האופטומטריסט שאיבחן יזדקק להן כל חייו. שאלתי הראשונית, לאחר שהמשקפיים כבר בביתנו מ"ס ימים, כיצד משכנעים ילד בן 6 העולה השנה לא' להרכיב משקפיים בניגוד לרצונו, וייחוד מפני שמבחינתו אין הטבה בראיה בעקבות הרכבת המשקפיים. בכל אופן לא צפוי להיות שינוי שיורגש על-ידו בעתיד הקרוב. מדובר בבעית ראיה לרוחק, ויקח זמן עד שהמח יתרגל לקלוט מסרים מהעין הזאת ולכן בינתיים לא יחול השינוי מבחינת הילד. אז מה הן דרכי השכנוע , פטנטים וכדומה...? תודה מירי.

הייתי מנסה גישה בהיביוריסטית של שכר ועונש - או במילים פשוטות "שוחד" לקנות את שיתוף הפעולה בפינוקים ומתנות (כמובן לדאוג שהשיטה תמוקד רק למטרה הנ"ל - כדי שלא יהפך למפונק) הייתי מתמיד עם זה ליפני שהייתי מתיאש - אם זה לא ילך כדאי לפנות לעזרת חיצוניצ - דהיינו פסיכולוג/ית של ילדים

ד"ר פלד, תודה על תשובתך. עד כה ניסינו להימנע מלהיכנס לשיטת הפרסים עבור המשקפיים. אם לא נצליח בלעדי זאת מן הסתם נשתמש בזאת. תודה, מירי

שלום מירי קודם כל הייתי מסביר לילד את חשיבות הנושא. מדבר איתו ומנסה להיות רגיש לסיבות בגללן הוא אינו רוצה להרכיב את המשקפיים. ברגע שהייתי מצליח להבין את הסיבות להתנגדות הייתי מתייחס לנושא. למשל אם הילד מתבייש כי חושש שילדים יצחקו עליו. הייתי מסביר לו כמה מיוחד להרכיב משקפיים. יש ספר לילדים שכרגע אינני זוכר את שמו שמספר על חיה מסויימת שהרכיבה משקפיים ושכל החיות צחקו עליה וכיצד בסוף התהליך כל החיות רצו משקפיים גם לעצמן. רצוי להפעיל סמכות באופן חיובי, החלטי אבל גם תומך. רוב הילדים מסתגלים בסופו של דבר למשקפיים. בהצלחה, אמיר

אמיר, אני מודה לך מאד על תשובתך. אם תיזכר בשם הספר או ספרים אחרים מתאימים אשמח. בכל אופן קיימנו שיחות רבות עם הילד ובינתיים לא נראה לנו שהפחד הוא חברתי, אלא הוא טוען שלא נוח לו, מציק בעיניים וכו'. כמובן שחזרנו לאופטומטריסט לוודא התאמה. בינתיים בעזרת שכנועים הוא מוכן להרכיב מספר שעות ביום, לסירוגין. תודה על עצותיך , ובמיוחד מרגיע לדעת שהרוב כן מתרגלים. שוב, תודה, מירי

שלום רב! רשאית אני רוצה לשבח את הפורום, אתם בהחלט עושים עבודת קודש. אני מודאג ביותר, בקרוב ימלאו לי 30 שנה ואני עדיין לא מצליח למצוא את עצמי בחיים. אני לא מצליח לפתח עם אנשים קש ר עמוק, קשה לי בתקשורת עם אנשים וחש מוגבל ביכולות שלי, ולא מצליח לפתח זוגיות. כל חיי התחפשתי למשהו שאני בעצם לא, לכולם אני נראה למראית עין חכם ומבריק. רק שמכירים אותי מקרוב יודעים בידיוק מי אני, לכן לא רוצה שיתקרבו אלי יותר מידי. ההסטוריה שלי התחילה כבר מגיל צעיר, הייתי טיפוס בישן בבית הספר היסודי והתיכון בקושי דברתי עם אנשים,רצו לשלוח אותי לטיפול, אך כל הזמן הבעתי התנגדות לנושא, בגלל הפחד עם התמודדות, לא יצאתי לטיולים שנתיים מחשש שהתלמידים ילעגו ולא ארגיש בנוח. גם בצבא עברתי סבל רב, בקושי עברתי את הטירונות, החיילים ירדו עלי, ורק בזכות המפקדים שאהבו אותי הצלחתי לשרוד,אחרי הצבא הלכתי לאוניברסיטה הפתוחה, היה לי מאוד קשה בסוף סיימתי תואר, בעיות התקשורת עם האנשים נמשכו והמשכתי לברוח מהתמודדיות, היו לי כמה חברים, אך הקשרין היו שטחיים, אני כבר החלפתי כמה פסיכולוגים בחיי, אך מאחר ולא יכולתי להפתח אליהם ולהתמיד הפסקתי את הטיפולים, קבלתי תרופות אנטי דכאוניות אך לאחר תקופה הפסקתי לקחת. לפני כמה שנים אמר לי פסיכיאטר שיש לי הפרעה אישיותית וסיכוי ההחלמה נמוכים, הוא טען שיש לי קושי להתמיד ואני עקשן ביותר וזה גם מה שדופק את הטיפולים בי. אני חש שיש לי חריגות ומוגבלות מסויימת שמקשה עלי לנהל אורך חיים תקין. לא מזמן הלכתי לפסיכולוגית שאמרה שכנראה יש לי ADHD ואף רצתה לשלוח אותי לאבחון מאז אותה פגישה נכנסתי לדכאון, אני בקושי מתקשר עם הסביבה ומסתגר בביתי. דברים אלמנטרים כמו קניות והכנת אוכל אני לא עושה, אמא שלי דואגת לי ומכינה לי ארוחות אני ממש מרגיש כמו ילד קטן ולא יודע איך לצאת מזה, אולי אני בן 30 אך מבחינה התפתחותית מרגיש כמו בן 12-13, זה ממש מתסכל אותי. אני ממש לא רואה טעם לחיים האלו ולא יודע מה אעשה עם עצמי. אני מובטל כמה חודשים ולא יודע מה לעשות עם החיים שלי.יש לי חוסר בטחון לחפש עבודה מחשש שיגלו את המוגבלויות שלי אבדתי כבר תיקווה שיהיה טוב, אני מרגיש כמו חורבן בית ראשון ושני מצפה לתשבותכם בהקדם. תודה מראש

שלום

אני מודה לך שהתייחסת להודעה שלי אך לא ראיתי את תשובתך, אנא אעבר לי בבקשה את ההודעה מחדש, יכול להיות שהיא לא נקלטה תודה

akuo

מצתער שני התשובות הראשונות היו ניסיונות להפעיל קוד - תסלח לי אתה מתאר תמונה קשה ניראה לי שמדובר ברגישות של אישיות + התפתחות של תמונה דכאונית קלינית הצעתי היא לא להתיאש להחליף מטפל - וללכת על טיפול משולב של שיחות ותרופות כדאי מרפאה ציבורית - אצל פסיכולוג סטודנת שמקבל הדרכה לפסיכוטראפיה - אז שני מוחות מתמודדים עם בעיתך - זה של הסטודנת וזה של המדריך המנוסה בהצלחה - עדכן אותי בהתפתחויות ד"ר פלד

האם לעבור איבחון כשאני נמצא במצב דכאוני, על מנת לאבחן אם יש לי כפי שאמרה הפסיכולוגית של ההורים שלי שיש לי DDHD או להתעלם מזה. לא ציינתי אבל ניסיתי גם ללכת לפסיכיאטר הומהופט על מנת לברוח מתרופות אך ללא הועיל, בכל מקרה אני מודה לך על מהירות התשובה. זה שאני צריך ללכת לטיפול ידועה לי, הבעיה שלי היא הקושי להתמודד עם זה. אותה פסיכולוגית אמרה שאני צריך לקחת ריטלין ותרופות אנטי דיכאוניות, אני מאוד חושש מזה, האם ביופידבק או פתרון אחר יכול לבוא במקום תודה ולילה טוב

שלום חיים ראשית, תודה על השבחים לפורום. אני מבין את הסבל שלך והקושי להמשיך בטיפולים הקונבנציונליים לאחר שספגת אכזבות. כניראה הבעיה שלך באמת אישיותית, אתה בעצם סוחב אותה מגיל צעיר ביותר. לצערי, אין תרופות פלא ואין פסיכולוגים של פלא. אתה חייב להמשיך בטיפול משולב. בטיפול תרופתי עם טיפול בשיחות (פסיכותרפיה). אתה יכול להיעזר במסגרת הציבורית או הפרטית. אני מקווה ומאמין שבעזרת כח התמדה ומטפלים מתאימים תוכל לשפר באופן משמעותי ביותר את מצבך. גם לי לא נראה שהבעיה המרכזית היא ADHD בברכה, אמיר

דר' פלד שלום! עד לאחרונה הייתי בטוח שמצבי רוח שלי זה דבר נורמלי כלומר חשבתי שגם לאחרים הם באים באותה מידה. שאלה אלייך כמקצוען: אם אני לא בטוח שאני אדם דכאוני, האם לקיחת פרוזק יכולה להזיק לי? אנא אל תפנה אותי לפסיכיאטר, אלא אם התשובה שלך היא שזה יכול להזיק. תודה

מהניסיון הרפואי והמחקר ידוע שפרוזאק לא משפיע כלל על מי שלא סובל מדיכאון כאשר אין דכאון אנשים דווחו שהתכשיר פשוט לא השפיע עליהם אבל מדובר בחומר הפועל על המוח - אני לא הייתי לוקח אותו סתם על דעת עצמי לניסיון איבחון של דיכאון נעשה על ידי איש מקצוע (פסיכיאטר) ולא על ידי ניסיון לקחת תרופה נוגדת-דיכאון אם אתה חושש מפסיכיאטרים תפנה לרופא משפחה של קופ"ח - רופא משפחה שעבר התמחות בארץ ברפואת משפחה לומד 3 חודשים בהכשרה בפסיכיאטריה אולי הוא עוד יזכר לאבחן אותך - הוא גם יוכל לתת מרשם לתכשיר עדכן אותי מה קורה איתך ד"ר פלד

שלום, אודה על קבלת מידע ואו |אתרים בהם אוכל לקבלו, אודות הורמון הסרטונין. בתודה מראש דפנה.

הסרוטונין הוא לא הורמון רגיל - הוא ניורוהורמון - כלאמר הורמון מוחי - או ליתר דיוק נויורטראנסמיטור - כלאמר מעביר סיגנאלים בין תאי עצב שונים נסי: http://impulse.medigate.net/volume1/cgate/part2.html http://youngin.com/app/1999/CS-90106.htm http://www.ugr.es/~ars/abstract/e36-337-95.htm אשמח להמשיך ליעץ לשאלות ספציפיות

שלום רב לכם בבדיקה אשר ערכתי , למציאת רמת הסרטונין בדם - הסתבר לי שהרמה שלי היא 14.3 כאשר תחום היחוס נע בין 4-40 = כלומר ?! מה קורה אצלי . מה זה אומר . היכן אני ממוקמת .מה ההשלכות לגבי ? אנא עזרתכם דורית

האם הורי יכולים לאשפז אותי בכפייה (אני בגיר - מעל 18)?

אם הם לא אפוטרופוסים שלך אז לא !! פסיכיאטר מחוזי יכל לעשות זאת במיקרים מיוחדים בבקשה עדכן אותי בבעיתך - אולי אוכל לעזור ד"ר פלד

אני לא יודע אם כן או לא. יתכן שעדיין כן. אני יודע שהם נפגשים לפרקים עם פסיכיאטרית, וגם לקחו אותי פעם לפסיכיאטרים ולפסיכולוג (אך לא דיברתי איתם כמעט). אם כך, יתכן שהם נשארו אפוטרופסים שלי, באישור כלשהו? אבי מאיים עלי מדי פעם באישפוז.

יש לי שאלה - ד"ר פלד מי אתה בדיוק ? חשבתי שאמיר עונה על שאלות , האם אתה פסיכולוג קליני ?

סליחה עדיין לא הצגתי את עצמי אני פסיכיאטר (דהיינו רופא) + פסיכולוג + חוקר-מוח (בפקולטה לרפואה בטכניון) ואני מנהל את הפורום יחד עם אמיר הפסיכולוג (בקרוב יופיע הדף שלי באתר) פסיכיאטר שקיבל הכשרה בארץ מקבל גם הכשרה של פסיכולוג (בי"ס לפסיכוטראפיה) בד"כ פסיכיאטרים אוהבים להתרכז בטיפולים תרופתיים (בהיותם רופאים) אבל רבים ממשיכים ועוסקים גם בפסיכוטראפיה ופסיכולוגיה להל"ן תקציר של ניסיוני וקורות חיים: קורות חיים: פלד אברהם תז: 5569134-9 יליד 22 אפריל 1959 נשוי + 2 פסיכיאטר מנהל מחלקה משפטית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" טל: 052-844050 טל בעבודה: 06-6278067 דואר-אלקטרוני [email protected] הכשרה ותארים · בוגר ביה"ס לרפואה לתואר MD מ 1988 · מחזיק ברשיון לעסוק ברפואה מס" 24977 . · בוגר תוכנית ההתמחות של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה מ 1995 · מחזיק ברשיון מומחה בפסיכיאטרייה מס" 14656. · בוגר תוכנית הכשרה post-doctorate במחקר מוח של מחלות נפש University of California Davis USA מ 1998 מינויים וניסיון רפואי אקדמי · מתמחה בפסיכיאטרייה במחלקה פסיכיאטרית של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה 1990-1995 · מומחה בפסיכיאטרייה במחלקה פסיכיאטרית של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה 1995-1997 · מרצה לפסיכיאטרייה בביה"ס לאחיות של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה 1993-1997 · מדריך לפסיכיאטרייה בתוכנית הכשרה של רופאים עולים חדשים מחבר העמים 1993-1997 · מדריך קליני של סטודנטים לרפואה בפקולטה לרפואה של הטכניון על שם רפופורט מ 1995 · יועץ פסיכיאטרי למשרד התחבורה 1995-1997 · חוקר מוח post-doctorate באוניברסיטת UC Davis קליפורניה ארה"ב 1996-1998 · מנהל מחלקה משפטית במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מ 1998 · מרצה ומדריך מתמחים בפסיכיאטרייה לבחינות התמחות במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מ 1998 · חוקר מוח במכון המחקר הפסיכיאטרי של המרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מציג בכינוסים מדעיים ומפרסם בספרות מקצועית מ 1998 חברות באיגודים חבר בועד אקדמי מנהל של האיגוד לפסיכיאטריה ביולוגית חבר באיגוד של הפסיכיאטריה הישראלית חבר באיגוד לפסיכיאטריה ומשפט

לאחר כמה חודשים של שימוש בתרופה במינון 10 מ"ג הורד המינון ל 5 מ"ג אך כיוון שידוע לי שיש גם מינון של 7 וחצי מ""ג האם לא נחוצה הורדה של המינון בהדרגה? ושאלה שנייה האם מוכרת תופעת ההשמנה בעקבות לקיחת התרופה הנ"ל? ושאלה שלישית האם יש צורך בעשיית בדיקות כלשהן כדי לברר נזקים אפשריים? ושאלה רביעית מה ניתן לעשות כשבמשך כל החודשים הללו לחץ הדם עלה מאוד וגם הדופק מואץ (לדוגמא בערך לחץ דם 150/110 ודופק 100 ) כמו כן אציין שאני מעשנת. אני מודה לך מאוד על האפשרות לקבל תשובות לשאלות, ונ.ב האם יש תרופה חדשה אחרת שלא גורמת לתופעות הלוואי שציינתי? מאי

לרדת מ 10 ל5 מ"ג זה מקובל ונהוג כן ! - התכשיר גורם להשמנה - ניתן להתמודד עם זה בדיאטה סבירה - עדיף השמנה מחזרה של הסימפטומים שינויים בלחץ דם ודופק דורשים מעקב רפואי - חשוב לידע את הרופא שרושם את התכשיר לא !! - במפורש אין עדיין תכשיר טוב ויעיל יותר בעולם - התכשיר הזה הוא הכי טוב ויעיל - הוא מאד יקר ואנחנו צריכים להיות געים שבישראל הוא הוכר יחסית מהר - וניכנס לשימוש במהירות בהצלחה - אשמח להמשיך ליעץ - ד"ר פלד

לד"ר פלד שלום רב תודה רבה על התשובה אשמח לשמוע איך מתמודדים עם בעיית העישון שכפי הנראה לא ממולצת לצרכני תרופה זו האם אי פעם עזרה היפנוזה להפסקת עישון? תודה מראש מאי

בתי מגלה סימנים מובהקים של אנורקסיה.מה לעשות כדי לבלום את התופעה בעודה בתחילתה? היא תסרב לכל טיפול פסיכולוגי.

אתה צודק - יש לטפל בזה בהתחלה - אחרת זה מתפתח למחלה כרונית חשוכת מרפא עד גיל 18 אתה אפוטרופוס שלה ויכול להכריח אותה לקבל טיפול - אחרת אין כל אפשרות חוקית לטיפול בניגוד לרצונה, וזה מחמיר את סיכוייה להשתפר במרכז רפואי גהה יש את המחלקה עם אחוזי הצלחה הגדולים ביותר בארץ כמובן שקודם כל יש לאבחן שבאמת סובלת מאנורקסיה נרבוזה בהצלחה - אשמח ליעץ עוד - תעדכן אותי ד"ר פלד

היא חיילת. האם ידוע לך מה ניתן לעשות במסגרת הצבאית, אולי בצורה דיסקרטית,ואפילו ללא ידיעתה, כך שזה לא יפגע בשרותה הצבאי?

שלום משה במקרים רבים צעירות אנורקסיות מסרבות לטיפול. אולי אתה יכול לכתוב לנו את הסימפטומים. האם למשל המחזור הפסיק, איך אתה יודע שמדובר בהפרעת אכילה. האם מישהו קרוה ניסה לדבר איתה על הנושא ומה היתה תגובתה . האם היא מודעת לזה שיש לה בעיה כלשהי. אני מסכים עם ד"ר פלד שלאחר שניסיתם את כל הדרכים האחרות אפשר לחשוה על שיטות דרסטיות יותר. בברכה, אמיר

קודם כל , תודה על תשובותיכם. לענין הסימפטומים-ירידה במשקל, התעסקות מרובה בנושא אוכל, איסוף תפריטים, הכנת אוכל והאכלת אחרים. טוענת שאוכלת יותר מהאחרים,שמה לב למה שאחרים אוכלים וטוענת שהם אוכלים מעט מדי,פוסחת על ארוחות,טוענת לגבי סוגי אוכל רבים שהם גורמים לה להרגשה לא טובה,אוכלת מעט מאד וללא שומן,ללא דברי מתיקה,אוכלת כמי שנמצא בדיאטה חריפה,בזמן הארוחה "משחקת" הרבה עם האוכל,חותכת,בוחשת, ואח"כ אוכלת מעט מאד. אם מעירים לה שהיא אוכלת מעט מדי, היא מאד כועסת ואומרת שלא יתערבו לה בנושא.לא מוכנה לגלות את משקלה , אך טוענת שאינה רזה מדי. טוענת שאחרים (שאינם רזים) רזים ממנה.יוזמת פעילות גופנית (הליכה) לאחר האכילה.רופא, אצלו היתה במעקב, בשל חשד לבעיות הורמונליות, המליץ שיעשה מעקב אחר המשקל שלה,שכן הבחין בירידה במשקל בתוך תקופת הבדיקות שערך לה. אותו רופא אף אמר לה שהיא צריכה להשמין. לגבי הווסת-טוענת שהכל תקין,אך נראה לי שאין זו אמת. איני יודע איך לנהוג ביום יום.האם לדבר איתה על הנושא או אולי להתעלם ממנו?

שלום, אני בת 32 נשואה, ואם לילד. בשנים האחרונות נתקפתי כמה וכמה פעמים בהתקפים מוזרים שנגרמו כתוצאה מהרגשה כללית לא טובה כגון הקאות, חום, וכל מחלה או וירוס שהייתי חוטפת ולאחר מכן התחלה של עלייה בקצב הלב, דופק מהיר מאד שמגיע עד לכדי 113, שיניים ולסת ננעלת אחד בשנייה, אי יכולת לדבר, כל גופי נתפס הרגשת לחץ נוראית ועצבים ברגליים ובכל הגוף. לאחר שהגעתי למיון הובהר לי כי אני סובלת מהתקפי חרדה. לא היה לי מושג מה זה. השבוע ביקרתי אצל פסיכאטר פעם ראשונה והוא נתן לי סרקסט וקלונקס בזמן התקפה. עדיין אין השפעה על הגוף, וההתקפים עדיין לא חזרו אבל הרגשה גופנית ירודה מאד והרגשת אי תפקוד ודכאון. כמה זמן לוקח לזה להשפיע והאם אפשר להתשמש בקלונקס גם שמרגישים דופק מהיר ללא התקפה חזקה? תודה נועה

לפני שעושים אבחנה של חרדה יש לשלול כמה מחלות גופניות (לא פסיכיאטריות) הדומות בסימפטומים לחרדה - בעיקר "יתר פעילות של בלוטת הטריס" - "הפרעות קצב-לב" - " צניחת המסתם המיטראלי" - ו "יתר-פעילות בלוטת האדרנאל" - את זה ניתן לעשות דרך רופא מישפחה - (הפסיכיאטר היה אמור להפנות אותך לבדיקות אלו תרם קביעת האבחנה) במיקרה ומדובר באמת בחרדה - תכשיר נוגד החרדה שקיבלת הוא הסרוקסאת והוא פועל ביו 3-6 שבועות של לקיחה קפדנית - עד אז אין לצפות לשיפור (אני מקווה שהוסבר לך) הקלונקס הוא טיפול סימפטומאטי כלאמר לא מטפל בשורש הבעיה אלה רק מקל מיידית על התקף - הוא תכשיר שאם לוקחים זמן רב (שנים) עלול לגרום להתמכרות - לכן מומלץ לקחת בשלב זה מינימום הכרחי בקיצור תתמידי עם הסרוקסאת ויהיה בסדר בהצלחה - ד"ר פלד

לבננו בן השנתיים ניתנה אבחנה של דיספרקציה (האבחנה נתנה בקונסוליום של רופא התפתחות הילד, פסיכולוג ומרפאה בעיסוק). מהי דיספרקציה ? איזה שיטות טיפול יש ? האם בעיות ביציבות קשורה לדיספרקציה ? מה צופן העתיד ? מה הסיכויים להשתלבות נורמלית בחיים ?

פרקסיס - היא מילה מקצועית המתארת קושי בביצוע תנועות על פי תוכנית פעולה - לדוגמה סידרה של פעולות המכוונות למטרה מסויימת - ילדים הם בעלי יכולת מדהימה ללמד - ולכן הטיפול יהיה מתחום התירגול של תנועות דרך משחק או הדגמה וחזרה מומלץ להפנות את השאלה לטיפול למאבחנים - כי על פי האיבחון מכוון הטיפול בהצלחה - ד"ר פלד

בננו כאמור בן שנתיים, אולם אינו מדבר, רק משמיע קולות של חיות. האם יש קשר לדיספרקציה ?

אשמח לקבל אינפורמציה רבה ככל האפשר לגבי פוסט טראומה וכן מי הם המומחים הטובים הארץ לטיפול בבעיה.

PTSD לפי DSM הפרעה פוסט-טראומטית PTSD A ) האדם נחשף לאירוע טראומטי קשה אשר בו היה: (כולל את שני הקריטריונים) 1 ) סכנת חיים או פגיעה קשה לעצמו או אחרים קרובים 2 ) הגיב בפחד קיצוני חוסר-אונים קיצוני או זוועה B ) האירוע הטראומטי נחווה מחדש באופן חוזר ונשנה על ידי אחד (או יותר) מהצורות הבאות: 1 ) היזכרויות חודרניות (מראות מחשבות זיכרונות) 2 ) חלומות 3 ) חווה מחדש בflash-backs הלוצינציות ודיסוציאציות 4 ) סבל פסיכולוגי מחשיפה לגירוים מזכירים או קשורים לטראומה 5 ) תגובה פיסיולוגית עקב חשיפה לגירוים מזכירים או קשורים לטראומה C ) הימנעות מגירויים מזכירים וירידה בערות כללית אשר לא היו בטרם הטראומה (לפחות 3 סימפטומים) 1 ) ניסיון להתנגד לזיכרונות מחשבות רגשות הקשורים בטראומה 2 ) ניסיון להימנע פעולות מקומות או אנשים הקשורים בטראומה 3 ) ירידה משמעותית בעניין כללי ומעורבות בפעילות של יום יום 4 ) הרגשה של זרות וניתוק מאחרים 5 ) צמצום תווך אפקטיבי אינו מסוגל לחוש רגשות אהבה לזולת 6 ) תחושה שאין תיקווה, עתיד, או שהעתיד קצר D ) עוררות יתר כפי שלא הייתה תרם הטראומה (לפחות 2 סימפטומים) 1 ) קושי להירדם 2 ) עצבנות והתפרצות זעם 3 ) קשיי ריכוז 4 ) עוררות יתר vigilance 5 ) תגובת startle מוגזמת ברה"ן צהל הם המומחים בארץ לטיפול בבעיה

שלום חגית ד"ר פלד נתן לך את סימני ההפרעה. ברצוני להוסיף, שאני עובד שנים רבות עם משרד הבטחון בטיפול בPTSD . משרד הבטחון מפנה את הסובלים מפוסט טראומה לטיפול אצל פסיכולוגים שמומחים בתחום ומממן את הטיפול. כך, שאם מדובר בפוסט טראומה עקב השירות הצבאי הכתובת הראשוני היא עובדת השיקום במשרד הבטחון. אם מדובר הטראומה אחרת ניתן לפנות למרפאה לבריאות הנפש או לפסיכולוג שמומחה בתחום. הקשיים של פוסט טראומטים רבים (וגם של בני / בנות הזוג והמשפחות). חלק גדול מהפוסט טראומטים משתנים ללא הכר. הופכים להיות אנשים עצבניים, קצרי רוח, מתפרצים בנקל, מתקשים להתרכז ולתפקד בעבודה, מדוכאים ומיואשים, אינם מסוגלים לישון בלילות, עייפים במשך היום. סובלים מביעוטי לילה ועוד. את יכולה לכתוב לי על איזה טראומה מדובר, על פרטי המקרה ואנסה לעזור לך. בברכה, אמיר

אמיר שלום, אני נכת צה"ל ומוכרת על פוסט טראומה. סבלתי בעבר מבעיות שינה ובעיות הרדמות כיום יש לי קושי להחזיק בעבודה לאורך זמן וכושר שיפוט לקוי וירידות ועליות במצב הרוח האם ניתן לקשר את הבעיות לפוסט טראומה (עקב תאונת דרכים קשה)

עמיר שלום, רציתי לדעת אם יש פסיכולוגים המתמחים בהפרעות אכילה ואם יש לך שמות להמליץ לי.(עדיף כאלה שעובדים עם קופ"ח מכבי) תודה מראש :-) נועה

עד כמה שידוע לי מכבי לא מספקת שרות כזה

שלום נועה תצרי איתי קשר לקליניקה בטלפון 036496371 ואנסה לעזור לך. אני לא מעוניין לתת המלצות שמיות דרך הפורום. בברכה, אמיר

אפשר אולי לקבל חומר ושמות דרך האימייל?

אמיר, תודה רבה על היענותך.ישנן מספר שאלות שמתעוררות בקירבי. 1. האם אותו משבר יכול לגרום לפוביות כגון: טיסות, פקקי תנועה אשר לעיתים אין אני חשה כלל בפוביות אילו בסיטואציות מסוימות?. אני רגישה שהן דינמיות מנושא לנושא וסה"כ הן חוסר ממצבים חסרי שליטה.אני רוצה לציין שיש בידי רשיון צלילה ואינני מעזה לצלול. 2. האם היית ממליץ לי להמשיך ולהישאר בלימודי הרפואה שהם משאת נפשי? 3. האם היית ממליץ על לקיחת רגיעונים טבעיים למינהם? 4.היש שיטות בלתי קונבציונליות לטיפול בבעיה? 5. האם יוצאים מתחושות הפחד האילו? 6. היכול להיות שלמרות שהעניין החל בעקבות קשר "רומנטי", אין הפרעה במצב הבין אישי אלא בסיטואציות כגון הנ"ל? 7. היכול אתה להמליץ על מתמחים בטיפול בנושא שאוכל לפנות אליהם? תודה רבה ושבת שלום.

כמו ברפואה - בתרם ניתן לענות על השאלות הנ"ל יש לאבחן מה באמת יש לך? עם זה באמת תסמונת חרדה - אז חבל שתסבלי סתם - כי טיפול תרופתי יכל לחסל לך את הבעיה לתמיד - טיפול פסיכולוגי דינאמי יכול להועיל במיקרים שהבעיה היא פונקציה של מבנה האישיות שלך - ובעיות מהעבר שלך - פסיכאטר בעל הכשרה גם להתערבות תרופתיתי וגם להתערבות פסיכולוגית יהיה מועיל יותר לבעייתך - אשמח לעזור לקולגה בעתיד - תצרי איתי קשר - ד"ר פלד אבי - 052-844050

שלום חגית לשאלותיך : ראשית אני ממליץ לך לפנות לפגישת יעוץ כדי שיהיה ניתן לבדוק באופן מדוייק יותר את הבעיה ודרכי הטיפול. שנית, החרדות שאת מציינת קשורות לאותה בעיה. בהחלט מומלץ לקחת רגיעונים טבעיים, בעיקר אם הם עוזרים לך. לגבי הלימודים - אין סיבה להפסיק את הלימודים אלא אם כן המצב שלך לא מאפשר לך ללמוד ולהצליח. במקרה כזה ניתן לקחת חופש לשנה בה תטפלי בעצמך. את יכולה ליצור איתי קשר בקליניקה טלפון 036496371 ואוכל לייעץ לך באופן אישי. בברכה, אמיר

הבעייה שלי היא שכל פעם שיש לי חבר אני נתקפת ב"קנאת עבר" כלומר אני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליו ועל הבנות שהוא היה איתן לפני , והמחשבות האלה לא עוזבות אותי , אני כל הזמן מתארת לעצמי בראש מה הוא עשה איתן וזה נורא נורא מטריד אותי, זה הפך לממש אובססיה, ואם למשל אני מוצאת מכתב או תמונה שלהן אז בכלל אני נתקפת בהתקף חרדה דפיקות לב חזקות , חולשה וכו' . המחשבות האלה לא ניתנות לשליטה ומשתלטות לי על החיים ! מה עלי לעשות ? ? ?

מדובר בתסמונת חרדה של OCD יש לזה טיפול יעיל - עם את מסכימה לקבל טיפול תרופתי - יתכן ותיזדקקי גם לטיפול מקביל בשיחות - אבל ליפני הכל יש צורך באיבחון אשמח לעזור - ד"ר פלד 052-844050

שלום עינת את סובלת מבעיה שכמו שאת בוודאי מרגישה לא מאפשרת לך לקיים קשר זוגי. את עסוקה בקנאה שנובעת מחרדה לאבד את הקשר , אולי חרדות נטישה. והקנאה בסופו של דבר הורסת את הקשר. יתכן שכמו שד"ר פלד יעץ לך תוכלי להיעזר בטיפול תרופתי (אם לקנאה אופי כפייתי כמו שאת מתארת). חשוב מאד שתפני לטיפול פסיכולוגי שיעזור לך להבין את המקורות לקנאה הפתולוגית ולחרדה שהורסים לך את היכולת לבנות את הקשר ולהינות ממנו. לצערי, במקה שלך אין קיצורי דרך ועיצות מעשיות אלא עבודה טיפולית. בברכה, אמיר

אמיר, תודה על תשובתך אך עלי להדגיש שאין מדובר בחרדת נטישה משום שהמחשבות האלה לא נובעות מחשש לאבד את הקשר, המחשבות באות גם כשאני מאוד בטוחה בקשר, והקשר מאד יציב. אשמח לדעת אם גם אתה כמו ד"ר פלד חושב שיש לי Ocd.

שלום, יש לי ילדה בת 5 אשר מבחינה גופנית היא בריאה לחלוטין, ילדה מאד חכמה ושופעת חיים אשר גדלה בסביבה מאד אוהבת (הורים+ אחות 17,ואח 14), ישנה בעייה אחת שמלווה אותנו כבר מספר שנים והיא הפחדים של הילדה, הילדה פוחדת מכל דבר בצורה מאד מוגזמת, מכל בעל חי היא בורחת למרחק גדול, פוחדת להכנס למים בבריכת הפעוטות, לא ישנה בשום פנים לבד בחדרה (צריך לשכב לידה ולהרדים אותה). חשבנו שככל שתגדל המצב ישתפר אבל לא רק שאין שינוי אנחנו מרגישים שיש אפילו החמרה. אנא אם אפשר לקבל עיצה, מה עלינו לעשות בנושא ? אם בכלל, תודה

כדי לאבחן אותה אצל פסיכיאטר של ילדים - המקום הציבורי הטוב ביותר הוא בגהה - רוב הסיכויים שזה נורמאלי ויעבור לבד עד גיל ההתבגרות - עם זה יאובחן כמחלה אז חבל להמתין סתם - יש לטפל - בגהה גם תוכלו לקבל יעוץ פסיכולוגי - זה לא נישמע טוב שצריך לישון לידה - אתם בטוחים שאין כלפיה התנהגות של הגנת-יתר מצדכם - כפי שאתם רואים זה יכול להיות משהוא מורכב הכולל גם את מיבנה המשפחה - מומלץ לפנות למומחה פסיכיאטר של הילד - בהצלחה

שלום ניסים סביר להניח שלא מדובר בבעיה רצינית. לילדים רבים יש פחדים וחרדות וניתן לעזור להם. בכל מקרה, מאחר והעניין נמשך זמן רב כדאי לפנות לפסיכולוגי או פסיכיאטר לילדים. יש אפשרות לפנות למרפאה להתפתחות הילד באיזור מגוריכם ולהתייעץ בנושא. תעדכנו אותי , אמיר

אבקש את עזרת הרפואה בישראל בנוגע למישהו המכור להימורים. למי אפשר לפנות והאם יש אפשרות לקבל את העזרה ללא תשלום כספי, כיוון שכל הכסף הופסד בהימורים. אני חבר בקופ"ח כללית ויש לי ביטוח מושלם. תודה.

אם באמת מדובר בהתמכרות להימורים (כדאי לאבחן זאת באופן מסודר) אז יש לפנות לפסיכיאטר - יש שרות פסיכיאטרי סביר בק"פח וזה בהיסג יד מבחינה כספית בהצלחה

במהלך השנתיים האחרונןת חוויתי תוויות שגרמו לשינויים מהותיים בחיי. בעבר לא פחדתי מטיסות ומכל דבר אחר, שירתתי בצבא כממי"ת, קפצתי בנג'י וכו'.. לפני כשנתיים וחצי יצאתי ממערכת יחסים שבה בן זוגי קינא מאוד, שלל את החופש שלי ושבר את ליבי קשות!!!!(איך נפלו גיבורים).אינני מסוגלת לטוס מאז, אני נתקפת בחרדות בכל מיני מצבים, מתרגשת מכל דבר, וחוששת לבצע ולהעיז לעשות דברים רבים. אני מנסה להילחם בתופעה ולא לאבד שליטה אך ההשפעות הן כבר פיזיולוגיות. על אף שנישאתי ואני סטודנטית לרפואה אני נתקלת במצבים שקשה לי להאמין שזו בעצם אני כיום.אינני רוצה לעזוב את הלימודים אך קשה לי לדמיין את עצמי בחדר ניתוח בהתנסות, ציוניי טובים +. אין ברצוני להתחיל טיפול תרופתי? מה אתם מייעצים לי לעשות. נפגשתי לשיחה עם פסיכולוג (שיטת הבהיביוריסטים), שטען שמצבי קל ונפגש עימי כשלושה מפגשים.מודה על היענותכם.

שלום חגית את סובלת מהתקפי חרדה ופאניקה שנובעים כניראה, מהלחץ הנפשי בו היית נתונה בתקופה בה נפרדת מהחבר הקודם. מאז ניסית להמשיך את חייך כרגיל - נישאת, המשכת בלימודים והתמודדת בעצמך עם המצב, אבל התקופה הטראומטית ממשיכה לרדוף אותך. כנראה לקשר ההוא היתה משמעות מיוחדת ואופן הפרידה היווה גורם לחץ יוצא דופן. המצוקה שלך לא תחלוף מעצמה ואת זקוקה לטיפול פסיכולוגי. במקרים רבים טיפול ביהיביוריסטי יכול לעזור, ואולם במקרה שלך אני חושב שיש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי עמוק יותר. את בחורה אינטליגנטית, עם כוחות ויכולת להבין באופן עמוק יותר את המשמעויות שהיתה לחבר ממנו נפרדת. תהיי צריכה לחזור ולעבד רגשות ונושאים שקשורים לתקופה ההיא כדי להיפטר באופן יסודי מהתקפי החרדה. לסיכום : אני מאד ממליץ במקרה שלך על טיפול פסיכולוגי דינאמי. אם יש לך עוד שאלות בעניין תכתבי. אני בחופש עד יום שישי, כך שאוכל לענות לך רק ביום שישי בערב או בשבת. בברכה, אמיר

לדעתי את עושה טעות שלא לוקחת תרופה שתוך חודש תעשה אותך לבן אדם חדש. למשל סרוקסט היא תרופה טובה לטיפול בחרדה. אני עברתי מצב דומה של חרדה והתנגדתי תקופה ארוכה לטיפול תרופתי והיום אני כועס על עצמי שלא לקחתי יותר מהר את התרופה. די לסטיגמות. ועוד את שלומדת רפואה. תחשבי על זה תום סטודנט לפסיכולוגיה תואר שני.

חגית חמודה בהמשך להודעתי הקודמת אני יכול לאמר לך מנסיון שטיפול פסיכולוגי הוא בעל יכולת מוגבלת מאוד. וכדאי לך לנסות טיפול תרופתי. האזיני היום בשעה 16 ברדיו 103fm מתארח פסיכולוג שעונה על שאלות של תרופות גם בהקשר של חרדה. כמו כן ראי סקר שמופיע ב-www.103.fm.co.il אצל ורדה רזיאל זקונט תום

האם סירוקסט יכול להחריף תופעות של בקע סרעפתי ולגרום לעודף גזים וגיהוק ואותה שאלה גם לגבי פרוזק אני חושש שתרופות אלה גורמות לי לתופעות שציינתי

שלום רב אני בטוח שד"ר פלד יוכל לענות לשאלתך. בברכה, אמיר

שלילי !!! -סרוקסאת פרוזק - ואף תכשיר פסיכיאטרי אחר לא עושה את מה שציינת עם החרדה היא מאד קשה מלווה בהתקפי פאניקה חזקים מאד - עם התקווצחיות שרירים קשות זה אולי יכל להשפיע על בקע סרעפתי באופן עקיף (מההתקפים עצמם) - זה נדיר מאד - והעיפול התרופתי משפר זאת ולא ההפך אשמח לענות לעוד שאלות

מסכים מתוך נסיון תום

כתבתי כאן כבר...לא מזמן, כותבת שוב, להוציא, רק לכתוב, רק לספר למישהו שישמע... התחתי עם הקאות...כל מה שאוכלת - הולך מהר מאוד לאסלה. המצב מחמיר...נורא.. מקיאה לא רק כדי לרזות, אלא כדי להעניש את עצמי - רוצה לפגוע בעצמי כמו שמגיע לי. אתמול בפעם הראשונה, גם חתכתי את עצמי, פשוט לקחתי סכין יפנית וחתכתי את עצמי ביד שוב שוב..מגיע לי לסבול. אלוהים, זה עזר, אחר כך הרגשתי טוב יותר, כאילו עשיתי את הדבר הנכון. אני לא יודעת מה קורה לי כבר, באמת שלא, רק יודעת שכבר לא עומדת בזה יותר, רק יודעת שנורא רוצה לפגוע בעצמי. אני יחתוך היום עוד קצת, וגם מחר וככה, עד שאני אהיה מסוגלת, מסוגלת למות. דוקא עכשיו המטפלת בחופשה, אמרה לי להתקשר אם משהו קורה, אבל לא אתקשר, גם הפסיכיאטרית קבעה לי תור רק לעוד חודשיים... טוב, גם ככה לא ממש אכפת לה, ובצדק. ככה שאני לבד, יש כביכול את כולם מסביבי, את החברות האוהבות והמשפחה התומכת, אבל אני לא יכולה להגיד להם: "היי תשמעו, אני מקיאה, יודעים מה עוד? גם חותכת את עצמי" זה נשמע חולני קצת...אבל זה בדיוק מה שמגיע לי. לא משנה, כבר כלום לא משנה, רוצה למות כבר, הלואי ויהיה לי בקרוב הכוח לעשות משהו בנידון..

שלום סיגל טוב שאת כותבת לפורום כדי להיפטר לרגעים מהתחושות הקשות. את אכן במצב סיכון. כל זמן שתוכלי לדבר, לכתוב ולבטא את רגשותיך במילים יש סיכוי שתפגעי בעצמך פחות. מסיבה כלשהי את מרגישה רעה ושמגיע לך עונש נורא. מעניין על מה את מרגישה כל כך רעה ואשימה. אני מבין שאת מוקפת אנשים שאוהבים אותך, שהפסיכולוגית דואגת לך ורוצה בטובתך. אבל כל אלה לא מגיעים אליך כי את מרגישה רעה. יתכן שאת מרגישה שלא מגיע לך יחס אוהב וככל שאוהבים אותך נשאר לך רק את עצמך להעניש את עצמך. לעיתים, כאשר הקשר עם הפסיכולוגית משמעותי, חופשה שלה עלולה להיות מכעיסה ומאכזבת. יתכן אפילו שאת רוצה להעניש אותה. אני מקווה שדברי אלה לא יתפסו על ידיך כהוכחה נוספת לכך שאת רעה ושמגיע לך עונש נוסף. לדעתי, לא מספיק להפגש עם הפסיכיאטרית אחת לחודשיים ויש צורך בפגישות דחופות יותר. תחזיקי מעמד, אמיר

אני מסכים עם אמיר - את זקוקה לטיפול גם של שיחות - לפחות פעם בשבוע באופן קבוע בהצלחה -

שלום,אני בן 25 וסובל מבעיה חמורה מאוד. גדלתי במשפחה שהחדירה חוסר ביטחון אדיר,בהיותי ילד ונער. החדרת החוסר ביטחון התאפיינה במספר מישורים כגון: דיבורים שהורידו לי את הביטחון, אזהרות למיניהן ("לא כדאי","אסור","זהמסוכן"),שפשוט הורידו לי את הביטחון להיפגש עם חברים חדשים ומאוחר יותר גם עם בנות שפשוט לא הייתי מסוגל ליצור איתן קשר למרות שהייתי רוצה. בתקופת הילדות שלי והנערות הייתי ילד מאוד ביישן וחסר ביטחון,לא הייתי מסוגל להסתכל לאנשים בעיניים.שהייתי נער חשבתי שהנושא של ביישנות מבנות יחלוף עם הזמן ואין לי מה לדאוג,אבל ככל שהזמן עבר התחלתי להרגיש שמשהו לא בסדר איתי פשוט לא הצלחתי ליצור קשר עם בנות.לאחר שהתגייסתי לצבא התחלתי להיפתח יותר בנושא החברתי וראיתי "שהשד הוא לא נורא כל כך" והתחלתי להתחבר לאנשים ששירתו איתי בצבא. הפסקתי להיות מבוייש בחברת אנשים,ונפתח לי קצת יותר הביטחון בקשרים עם הסביבה. אבל בעייה אחת לא נפתרה לי וזו הבעיה ביצירת קשר עם המין הנשי.במשך כל השירות בצבא לא הצלחתי ליצור קשר עם בנות למרות שרציתי בכך. לאחר הצבא נסעתי לארה"ב וחשבתי שאולי שם שאני יהיה יותר עצמאי וישתחרר מההורים שלי אני איפתח ואולי אפתור את הבעיה עם נשים.בתחילה שהתחלתי להתאקלם בארה"ב המשיך הביטחון העצמי לעלות לי,מפני שהייתי צריך להסתדר לבד בלי ההורים,להשכיר דירה ולעבוד,פשוט לחיות בצורה עצמאים,בכדי להשתחרר סוף סוף מה"כבלים" של הוריי. למרות שהצלחתי להסתדר לבד עדיין לא פתרתי את הבעייה העיקרית של ביישנות מנשים שפשוט ייאשה אותי טוטאלית. לאחר שנתיים חזרתי לארץ התחלתי לעבוד,למדתי והשכרתי דירה,אבל אני פשוט לא מוצא טעם בחיים כי אני ממשיך להיות בודד,הקשר היחידי שלי עם נשים הוא רק ע"י נערות ליווי ואני מאוד לא גאה ומרוצה מזה. בתודה מראש.

מהסיפור שלך ניתן להבין שיש לך כוחות נפשיים לשיפור - כפי שתארתה - בהדרגה חל שיפור בבישנות - יש לך גם תובנה לרקע ולהשפעות הילדות והיחסים הראשונים עם ההורים שהישפיעו על ראיית עולמך - לדעתי אתה יכול להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי טוב - טיפול בשיחות - טיפול כזה עלול להמשך בין שנה ל 3 שנים אבל בהדרגה הוא יועיל לך בהצלחה - אשמח להתעדכן וליעץ - ד"ר פלד

שלום יוסי הבעיה שלך מוכרת וניתן לעזור לך. כפי שאתה יודע הבעיה התחילה בילדות - חוסר הבטחון, הביישנות, ההימנעות, החשש ליצור קשר חברתי והקושי הרב ליצור קשר קרוב עם בנות. אתה לא נכנעת ונאבקת במשך השנים לשפר את מצבך. לשימחתך בעזרת המאבק הצלחת לשפר את מצבך. הצלחה זאת מעודדת משום שהיא מעידה על כוחות ויכולת לשינוי. הקושי ביצירת קשר זוגי הוא הנושא הקשה ביותר עבורך. בד"כ זהו הנושא הקשה ביותר לאנשים שסובלים ומתמודדים עם נושאים איתם אתה מתמודד. אני חושב שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור לך במידה רבה מאד. חבל שלא ניסית לגשת לטיפול קודם (במידה ולא נעזרת בטיפול). יתכן והיית יכול לקצר תהליכים בהתקדמות המרשימה שלך. אם אתה מעוניין בהמלצות תכתוב לי את איזור מגוריך ואוכל להמליץ לך. אתה יכול להתקשר אלי לקליניקה בטלפון 6496371 - 03, להשאיר הודעה ואחזור אליך. בברכה, אמיר

ד"ר זוהר אמיר, הייתי שמחה לקבל את חוות דעתך על שיטתו של רמי כץ. האם אתה מכיר? והאם כדאי להשקיע בכך משאבים ומרץ? תודה, מירי

אני סקרן לשמוע על שיטה לא מוכרת זאת ?

שלום מירי אני לא מכיר שיטה כזאת ולכן לא אוכל לענות לך. אם תכתבי לי על הקשיים איתם את מתמודדת ועל הנסיונות הטיפוליים שהיו לך אוכל להתייחס לנושא. בברכה, אמיר

אמיר, תודה על תשובתך. בני בן 6 מתמודד עם קשיים משמעותיים בגרפומוטוריקה, ניסינו ריפוי בעיסוק אצל שתי מטפלות שונות - שלא הביא לשיפור משמעותי. אנחנו מטפלים גם בריפוי בתנועה לחלקים הרגשיים. בני הוא ילד מאד חכם עם יכולות מילוליות מאד גבוהות ויכולות ביצועיות נמוכות. הפער הגדול גורם לו תסכול רב. פנינו לרמי כץ - פסיכולוג התפתחותי שעוסק בתחום ההתפתחות הגופנית עם דגש על התחומים הפסיכומוטוריים, ליקויי למידה וכדומה. קבלנו המלצות טובות עליו מהמרפאה בתנועה שעובדת עם בננו. הוא מצא קשיים בתחום התחושה (היפרסנסיטיביות עורית, והיפו סנסיטיביות בתחושה העמוקה של הגוף. נתן לנו סדרת תרגילים מפה ועד הודעה חדשה לביצוע יום יום במשך שעה. זה בלתי אפשרי לביצוע.... האם מוכר לך התחום? מה דעתך על מה שספרתי עד כה?

במסגרת טיפול פסיכולוגי אותו אני עובר הגעתי למסקנה ביחד עם הפסיכולוגית שלי כי יכול להיות שטיפול תרופתי עבור הורדת לחץ ומתחים (בעת פגישה עם אנשים ) וכמו כן הגברת הבטחון עצמי יועיל לי. שאלתי היא: א. האם ישנה תרופה היכולה לעזור בכך והיכן ניתן להשיגה? ב. האם פנייה לפסיכיאטר של קופת חולים נרשמת בתיק הרפואי ומהווה בעיה באישור רפואי לעבודה?

רפי שלום, הינך סובל לעניות דעתי מחרדה חברתית . יתכן שמדובר אף בסממנים של אגורפוביה במידה ותרצה, אוכל לשתף אותך באלו כדורים אני משתמש. כמו כן, אני שוקל לפעול להקמת קבוצת תמיכה בנושא זה ואם הינך מעוניין בכך, ידע אותי לאימייל שלי.

אתה יכול להפיק תועלת מטיפול תרופתי - על הסף ניראה שמדובר בחרדה חברתית SOCIAL PHOBIA יש סודיות רפואית בקופ"ח - אבל ניתן גם לפנות באופן פרטי ד"ר פלד

שלום רפי אתה בטיפול פסיכולוגי ואני מניח שהקשר הטיפולי טוב. אם הגעתם למסקנה שכדאי להיעזר בטיפול תרופתי אין סיבה להימנע מכך. אתה יכול להשתמש בפסיכיאטרים בשירות הציבורי. הנושא ירשם בתיק רפואי שלך. אני לא מכיר מצבים שהרישום פוגע בדרך כלשהי בעניין תעסוקתי. בכל מקרה, אנשים רבים מעדיפים ללכת לפסיכיאטר באופן פרטי. אני מניח שלפסיכולוגית שמטפלת בך יש רופא פסיכיאטר איתו היא בקשר ושיוכל לטפל בך. אם אתה זקוק להמלצה אחרת אתה יכול להיעזר בד"ר פלד או לכתוב אלי את איזור מגוריך ואוכל לעזור להמליץ לך. בברכה, אמיר

שלום לצוות הפורום כידוע לכם ישנם נושאים שאנשים ממעטים לדבר עליהם ואם בכלל, ואפילן בפורום זה לא נתקלתי באף שאלה בנושא. מדובר בדאגה ובפחדים מפני פרידה מאנשים יקרים לנו מאוד-ההורים שלנו,שאליהם לפחות לרובנו הגדול יש קרבה גדולה ואהבה עמוקה (...לא נראה לי שצריך לפרט יותר). להבדיל אלפי הבדלות ישנן פרדות שהן גם קצת קשותׁ, אבל מאוד משמחות והם-נשואין של ילדינו. לאחר הקדמה זו הייתי מאוד רוצה לדעת איך בעצם אדםׁ(רגיש מאוד כמוני..)-אמור להכין את עצמו ליום נורא כזה ?והאם זה טבעי שזה מעסיק אותי מדי פעם אך לא בצורה היסטרית?(מדובר בנושא הראשון) בקיצור איך אנחנו מכינים את עצמנו לשני המצבים? אני בת להורים בני 67 ואם לבת 19 שמתכננת להנשא בעוד כשנה. אשמח לקבל את יעוצכם בושא רגיש זה, והלוואי שאפשר היה לדבר על זה יותר בחופשיות לדעתי השיחה עצמה משחררת לחץ והרבה פעמים אנו מגלים שהרבה אנשים מרגישים כמונו. מה דעתכם? מהמתמודדת!

נושא הפרידה והאבל הם נושאים אשר באופן טיבעי לגמרי מעסיקים כל אחד - יש אנשים אשר יותר רגישים לפרידות - אם זה ביגלל האופי שלהם (הגנתי - דאגני) או עקב חוויות אישיות (כולל מהילדות) שהיו קשורים לאובדנים ופרידות. לא מדובר במחלה או תופעה לא-נורמאלית לכן גם אין צורך עקרוני בטיפול במיקרה ויש סבל גדול או סימפטומים קלינים (כגון דכאון וחוסר תיפקוד) ניתן להעזר בקבוצות תמיכה בהם ניפגשים עם אנשים נוספים באותו מצב אשמח להמשיך ליעץ - ד"ר פלד

שלום רב הנושא שאת כותבת עליו חשוב ביותר. חיינו רצופים בפרידות והפרידות המכאיבות ביותר הם מוות של אדם קרוב. כאשר המוות הוא של הורה התחושות הם של כאב, צער ואבל על האבדן. אבל זהו המהלך הטבעי של החיים. שלא כמו חס וחלילה מוות של ילד. גם פרידה מילדים שעוזבים את הבית יכול להיות תהליך מכאיב, אם כי משמח. את כותבת על התחושות מול פרידות שמהוות את הזרימה הטבעית של החיים. יש אנשים שרגישית יותר לפרידות. לעיתים התלות הרגשית בהורים ממשיכה בגילים מאוחרים והמחשבה על פרידה קשה ביותר. יתכן ואת עומדת מול נושא שקרוי הקן הריק. התהליך בו הילדים עוזבים את הבית. יש אנשים שחייהם סובבים את ההורים והילדים וקשה להם במיוחד כאשר עומדים בפני פרידות ובפני תחושת הלבד והצורך לצוא את המשמעות של עצמם. אם את מרגישה שהנושא מציק לך במיוחד את יכולה לחפש קבוצת תמיכה שעוסקת בנושא. לא פשוט למצוא קבוצות כאלה. אני עובד עם קבוצות אבל לא עם קבוצה שעוסקת ישירות בנושא. יש אפשרות ללכת לשיחות אצל פסיכולוג כדי לדבר על הנושא ולעבד את הקשיים והחששות סביב נושא הפרידה. להשלים עם העובדה שכולנו נולדנו וכולנו בסופו של דבר נמות. בברכה, אמיר

לצוות שלום תודה רבה! והמשיכו כך.

אני בת 24 ועדיין מוצצת אצבע. לא רק בלילה.(גם מול הטלויזיה וגם סתם...כשבא לי). כל חיי אמי ניסתה לגמול אותי מזה, אך ללא הצלחה. אפילו כשהיו לי ברזלים בשיניים כדי לסדר את הנזק שגרמה האצבע לא הצלחתי להפסיק. היום אני נשואה וחושבת להביא ילדים. מה יהיה איך אמשיך למצוץ אצבע ליד ילדי? אני מאד רוצה (או אולי לא מאד) להיגמל מהרגל מגונה זה. מה עושים? תודה

שלום מירב יפה כתבת שאת רוצה להיגמל מההרגל ואולי לא. ראשית יש צורך שהרצון יבוא ממך ורק אז תוכלי לראות אם את מצליחה ואם לא מה מפריע לך להצליח. מציצת אצבע היא פעילות שלך עם עצמך. המטרה הראשונית של מציצת האצבע היא להשיג הרגעה עצמית , בטחון, שקט. לעיתים להשיג תחושת רגיעה, להפיג שיעמום ועוד. האצבע תמיד תשאר ברשותך כך שאת תמיד יכולה להשתמש בה. לעיתים מדובר בפעילות שקרויה אוטו- ארוטית. דהיינו, ארוטיקה אורלית ביחס לעצמך. בהמשך החיים אם מציצת האצבע נמשכת היא הופכת להרגל ממכר כמו עישון סיגריות. יתכן והרצון להיות אמא וחוסר הרצון למצוץ אצבע ביחד עם ביתך מול הטלויזיה יוביל אותך למאמץ מיוחד בעניין. אם לא תצליחי, למרות הנסיונות במהלך השבוע הקרוב תכתבי לי להמשך ההתייעצות. תשתפי בתחושות שלך בזמן המאבק לגמילה. בהצלחה, אמיר

כן זה מסוג המיקרים שאין תרופת פלא - אין פיטרון פסיבי שלא ידרוש ממך מאמץ - בהצלחה אשמך להתעדכן וליעץ - ד"ר פלד

שלום, במקרה הגעתי לפורום זה שהוא בהנהלתך, אך לפני מס' ימים קיבלתי את הטלפון שלך מפסיכולוגית שכרגע לא אנקוב בשמה, בכדי שאבוא אליך לטיפול. התחלתי לפני מס' שבועות טיפול אצל פסיכולוג שעיקר עבודתו עוסקת בטיפול של אימוץ(ילדים מאומצים הורים מאמצים.........). אני בת 25 ומאומצת. גיליתי זאת לפני כשמונה חודשים. אני לא בטוחה ש"הולך" לי עם הפסיכולוג שלי. שאלותיי הן: א. האם גם אתה מטפל בילדים מאומצים? ב. איך מגיעים למסקנה שזהו הפסיכולוג שצריך לטפל בך? / או לא? (הפסיכולוגית שהמליצה לי עלייך המליצה בחום רב!!!) אם תיתן לי את המייל שלך אכתוב לך את שמה. תודה מראש רויטל

שלום רויטל הגילוי שגילית לפני שמונה חודשים בוודאי גרם לבילבול רב ורגשות בעוצמה עזה. חשוב מאד שפנית לטיפול שיעזור לך לעבד ולעכל את האינפורמציה. התהליך אותו את עוברת כיום משמעותי ביותר לגביך ויש לו השלכות רבות לגבי תחושותיך את עצמך, תחושת הזהות שלך, ההבנה של עברך והשלכות לגבי עתידך. יש חשיבות רבה לאופן בו גילית את דבר היותך מאומצת. לאיכות הקשר עם הוריך שרק לפני תקופה קצרה גילית שהם הורים מאמצים - לעיתים קרובות עולות שאלות רבות ותהיות לגבי העבר, הקשר עם ההורים, הסיבות שהסתירו את המידע עד היום והסיבות שהובילו לכך שהמידע יגיע אליך דווקא כעת. מובן שעולות שאלות לגבי הוריך הבילוגיים, הסיבות שהובילו לאימוץ. קונפליקטים ביחס לרצון לפגוש את ההורים הביולוגיים ועוד נושאים רגשיים סבוכים מאד בעניין זה. חשוב מאד לעשות את התהליך עם פסיכולוג שסומכים עליו. הקשר הטיפולי מסייע באופן משמעותי ביותר ותומך לאורך התהליך כולו. אם את מרגישה שהטיפול "לא הולך" תשתפי את המטפל בתחושותיך ותראי אם השיתוף והשיחה ביניכם תשפר את המצב. אם תחושותיך לא ישתנו כדאי יהיה ליצור קשר עם מטפל אחר. לעיתים גם אם המטפל מאד טוב ומקצועי ואין "כימיה" הטיפול לא יכול להצליח. לשאלתך הראשונה - יש לי נסיון רב בנושא. את יכולה ליצור קשר בקליניקה שלי בטלפון 6496371 - 03 . אני לא עונה לטלפונים בזמן פגישות ולכן מומלץ להשאיר הודעה ואחזור אליך. את יכולה להעביר מסר בדואר האלקטרוני- תלחצי על השם שלי בראש העמוד ותגיעי לתקשורת ישירה איתי. בהצלחה, אמיר

שלום רויטל הגילוי שגילית לפני שמונה חודשים בוודאי גרם לבילבול רב ורגשות בעוצמה עזה. חשוב מאד שפנית לטיפול שיעזור לך לעבד ולעכל את האינפורמציה. התהליך אותו את עוברת כיום משמעותי ביותר לגביך ויש לו השלכות רבות לגבי תחושותיך את עצמך, תחושת הזהות שלך, ההבנה של עברך והשלכות לגבי עתידך. יש חשיבות רבה לאופן בו גילית את דבר היותך מאומצת. לאיכות הקשר עם הוריך שרק לפני תקופה קצרה גילית שהם הורים מאמצים - לעיתים קרובות עולות שאלות רבות ותהיות לגבי העבר, הקשר עם ההורים, הסיבות שהסתירו את המידע עד היום והסיבות שהובילו לכך שהמידע יגיע אליך דווקא כעת. מובן שעולות שאלות לגבי הוריך הבילוגיים, הסיבות שהובילו לאימוץ. קונפליקטים ביחס לרצון לפגוש את ההורים הביולוגיים ועוד נושאים רגשיים סבוכים מאד בעניין זה. חשוב מאד לעשות את התהליך עם פסיכולוג שסומכים עליו. הקשר הטיפולי מסייע באופן משמעותי ביותר ותומך לאורך התהליך כולו. אם את מרגישה שהטיפול "לא הולך" תשתפי את המטפל בתחושותיך ותראי אם השיתוף והשיחה ביניכם תשפר את המצב. אם תחושותיך לא ישתנו כדאי יהיה ליצור קשר עם מטפל אחר. לעיתים גם אם המטפל מאד טוב ומקצועי ואין "כימיה" הטיפול לא יכול להצליח. לשאלתך הראשונה - יש לי נסיון רב בנושא. את יכולה ליצור קשר בקליניקה שלי בטלפון 6496371 - 03 . אני לא עונה לטלפונים בזמן פגישות ולכן מומלץ להשאיר הודעה ואחזור אליך. את יכולה להעביר מסר בדואר האלקטרוני- תלחצי על השם שלי בראש העמוד ותגיעי לתקשורת ישירה איתי. בהצלחה, אמיר

חבר שלי טוען שהוא יכול לשלוט בחלומות שלו האם באמת קיים כזה דבר שליטה בחלומות? או שהוא סתם ממציא ? בתודה תמר

שלום תמר אין אפשרות לשליטה מוחלטת בחלומות. אבל יש אנשים שמסוגלים "להזמין חלום". אני עצמי אוהב חלומות. אני נהנה לחלום וללמוד על עצמי דרך החלומות , ובטיפולים אני אוהב להיעזר בחלומות כדי להבין טוב יותר את המטופלים. היתה תקופה שיכולתי להזמין חלומות שאהבתי. הטכניקה היתה לחשוב הרבה על החלום לפני ההירדמות. בכל מקרה, נראה לי שהיכולת דורשת תירגול רב. חוץ מזה, מה מפריע לך שהוא אומר שהוא יכול לשלוט על החלומות?! בברכה, אמיר

היי אמיר! זה זמן רב שלא כתבתי לך על חלום שחלמתי, אז הנה חלום אחד מוזר שאשמח אם תעזור לי לפרשו. אני נמצאת בדירה כלשהי , קירוב ותריסים לבנים. בתחילה היה נדמה לי כי זו דירתי אך מאוחר יותר הבנתי שזו לא. אני עומדת שם בתחילה לבדי ופתאום אני מוצאת על אחד התריסים זוג משקפי ראיה ואני חושבת לעצמי אלו הם המשקפיים של אמא שלי, זה בטח אחד מהזוגות שהיא איבדה. ואז אני מוצאת עוד זוד ועוד זוג ואז אחותי הבינונית נכנסת לחלום ואני מספרת לה שמצאתי משקפיים שהם בטח של אמא. ואז אני ממשיכה להסתובב בדירה ואני מוצאת על השידה עוד זוג , ועל קיר נמוך עוד זוג ואני מראה לאחותי . ופתאום אני מוצאת זוג שנראה לי מוזר ואני חושבת לעצמי שה בטוח לא של אמא כי היא לא תלך עם משקפיים כאלו. ואז אני שואלת את עצמי מעניין מה כל המשקפיים האלו עושות כאן ואז התעוררתי. נ.ב. המצחיק הוא שאמא שלי באמת מאבדת כל הזמן את משקפיי הראיה שלה. אשמח אם תעזור לי להבין את משמעות החלום . ד"ש חם . ממני ליאת

שלום ליאת כדי להבין את החלום לעמקו אני צריך לברר איתך מס' פרטים שמופיעים בו. אבל, כדי לתת לך חומר למחשבה - יצכן מאד שהמשקפיים של אמך מייצגות את דרך ראייתה את הנושאים איתם את מתמודדת. מכיון שסיפרת לי שישנה התלבטות לגבי הדירה בה את חיה (עם כל המורכבות שסיפרת לי). יתכן שמדובר בקונפליקטואליות אצלך לגבי נקודת המבט של אימך. האם ברצונך לאמץ נקודת מבט זאת או לא. הדירה יכולה לסמל את עצמך או לא. כלאמר יתכן והנושא שאת עסוקה בו הוא נושא זהותי. שאלה מה באמת נקודת המבט שלך על הנושאים והקונפליקטים מולם את עומדת. האם את שלימה עם עצמך או מאמצת נקודת מבט של אחרים. מובן שתתייחסי לפירוש זה שלי בערבות מוגבל. רק אם הוא מתאים לחוויה הנכחית שלך בחיים. לא ניתן לתת פירוש מדוייק במדיום זה. בברכה, אמיר

אני לוקחת ציפראמיל מזה כשלושה שבועות לאחר שנה וחצי של לקיחת פרוזק. ההחלפה נעשתה מרצוני בשל פגיעת פרוזק בחשק המיני. ציפראמיל גורם לי לעיפות וישנוניות רבה ואיני יודעת מתי לקחתו. כשאני לוקחת אותו בבוקר הוא גורם לי להירדמות במהלך היום וכשאני מנסה לקחת אותו לפני השינה הוא גורם לי לשינה קלה ומאוד לא רגועה ולהתעוררות כעבור 4-6 שעות, למרות שאני מאוד עיפה. לאור זאת, אולי תוכל להמליץ לי מתי כדאי לי לקחת את הכדור ? בתודה, נטע.

בניגוד ללקיחתו בבוקר. שאז החלומות יותר טובים (אולי אחת הסיבות היא שהשינה יותר רגועה כשאני לוקחת אותו בבוקר), מאידך כאמור- לקיחתו בבוקר/צהריים גורמת לישנוניות בלתי נסבלת

יש לקחת אותו בערב - להתמיד - מדובר בתופעת לוואי חולפת - הבעיה תחלוף תוך 2-6 שבועות כאשר הגוף מתרגל לתכשיר

אני לא יושן בלילה וכל הזמך רץ לשירותים בערך כל שעה מה לעשות

שלום אמנון קשיי שינה יכולים לנבוע מסיבות שונות. תנסה לקבל הפניה למעבדת שינה כדי לבדוק את איכות השינה שלך. אם תוכל להרחיב לגבי התופעה אולי אוכל להתייחס באופן מדוייק יותר. תכתוב למשל , מתי התחילו הקשיים , האם יש לך מחשבות לגבי הסיבות האפשריות לקשיים אלו, האם ישנם קשיים נוספים, האם אתה סובל ממצבי רוח דיכאוניים, האם סובל מחלומות מטרידים. כל הפרטים האלה ואחרים חשובים כדי לאבחן את הגורמים לבעיה. האבחון חשוב כדי לייעץ לגבי כיוונים טיפוליים. בברכה, אמיר

ישנה טענה כי גם בסכרת ו-CFS זה קורה

אשתי סובלת מזה מ"ס חודשים מהפרעות אכילה.אין לה תחושת תיאבון.קיבלה כדורים שונים שלא פתרו את הבעייה וגרמו לה לחוסר תיאבון גדול יותר,חולשה,חוסר יכולת לקום מהמיטה.כיום הפסיקה הכדורים והתחלנו לנסות טיפול בדיקור.

תאבון מופחת אינו בהכרך הפרעת אכילה - יש מאות סיבות לתאבון מופחת רק חלקם הם סיבות רפואיות - אני מקוו שעשיתם איבחון מתאים - תוסיף בבקשה מידע על הבדיקות האיבחון והטיפול כדי שאוכל ליעץ באופן יעיל יותר -לא לקום מהמיטה יכול להיות גם דיכאון וגם מחלה גופנית כל שהיא - ממתין לתשובתך - ד"ר פלד

שלום אבי כפי שד"ר פלד ענה לך יש צורך לאבחן באופן מקצועי יותר את הבעיה. מי נתן את הכדורים שאשתך קיבלה? האם רופא, פסיכיאטר או מטפל אחר. האם חשבתם לפנות גם לפסיכולוג שיעזור לאבחן אם מדובר בבעיה פסיכולוגית. במקרים רבים הבעיה שאתה מתאר היא פסיכולוגית. תוסיף אינפורמציה ונוכל להתייחס באופן מפורט יותר. בברכה, אמיר

אני נוטל אפסור מזה שלושה שבועות במינון הבא: 37.5 מ"ג בבוקר ו-37.5 מ" בערב. האם מדובר במינון התחלתי בלבד ומינון טיפולי דורש הכפלת מינון (כלומר 75 מ"ג בבוקר ו-75 מ"ג בערב??? ברצוני לציין כי אני בן 29 .מבחינת "נסיוני" לגבי תרופות פסיכיאטריות לקחתי במהלך חיי כחודש סרוקסט וכחודש דפרקסן כשבעיקרון נמנעתי תמיד במהלך חיי נמנעתי מלקיחת כדורים שהם (אפילו כדורי אקמול לפיכך, האם לאדם שבמהלך חייו כמעט לא לקח תרופות, ואשר מרגיש כי מינון נמוך כפי שציינתי מספק ואין צורך במינון גבוה יותר הייתם בכל זאת ממליצים להעלות את המינון כעבור שלושה שבועות כאמור. דרך אגב אני שוקל כ-75 ק"ג (היות ולמיטב ידיעתי אף זהו שיקול במינון תרופתי אני מציין אף מידע זה. בתודה מראש, עודד.

אפשר להגיע במיקרים המתאימים גם למינונים של 300 מ"ג ליום כדאי לקבל הסבר מפסיכיאטר מטפל שלש שבועות ראשונים לא תמיד רואים תוצעות - התכשיר מתחיל לפעל בין 2-6 שבועות של לקיחה קפדנית

שאלתי היתה כדלקמן: אני לוקח 37.5 מ"ג אפקסור בבוקר ו-37.5 מ"ג בערב מזה 3 שבועות. לפני האפקסור ניסיתי כחודש סרוקסט וכחודש דפרקסן, אך בעיקרון במהלך 29 שנות חיי המעטתי ככל האפשר בלקיחת כדורים. אחד מהפסיכיאטרים אמר לי שמדובר במינון התחלתי ואחר אמר לי שזה יכול להיות מינון טיפולי. אני חש בעיקרון שהמינון עוזר לי ולפי הפסיכיאטרים לא ברור לי האם להעלות את המינון או לא (אחד אומר שכן, שני אומר שלא) הערה: אני שוקל כ-76 ק"ג. אודה על חוות דעתך- האם 75 מ"ג הינו מינון התחלתי בכל מצב, שמא במקרה שלי הוא לעניות דעתך יכול להוות אף מינון טיפולי. בתודה מראש, עודד.

מזה כשנתיים וחצי שאני סובל ממחלת חרדות קשה ביותר מטופל במכון פסגות בת"א ע"י פסיכיאטר ופסיכולוגית בנוסף לטיפול הרגיל לחרדות ע"י כדור הפלא- פרוזק. לאחר כחודשים מתחילת הטיפול עם הפרוזק חשבתי שכל זה מאחורי ושאני עברתי את כל אותם החרדות אולם לאחר כ- חצי שנה הכל חזר אלי והגדול. אני ממשיך בנטילת הכדור בקביעות יותר משנה אך לא חל שום שינוי במצבי הרע ופחות או יותר התרגלתי לחיות עם מצב החרדות אך אני מרגיש שחיי הם לא חיים ואין שום יכולת להנות משום דבר ושהחרדות מעסיקות אותי כל רגע בחיי ללא רגע אחד של מנוחה. שאלתי היא האם יכול כדור הפרוזק לחזור ולהשפיע כשם שהיה משפיע בהתחלה למרות שכמעט חצי שנה שום דבר לא קורה ? והאים יש תחליף לאותם שיחות עם הפסיכולוגית ןהפסיכיאטר שלי ? משום שאין באפשרותי להיות פתוח וכנה בשיחות אחד על אחד למרות כל מאמצים להיפתח ולספר הכל תודה - שי

לשי שלום אני בהחלט מבין ויודע מה אתה עובר. אני בטוח שזה לא קל ומאוד מפריע לאיכות החיים. מה שחשוב זה לא להישבר ולהתמיד בטיפול שלך. לכל טיפול יש עליות וירידות וזאת משום שאנו לא חיים בוואקום אלא נאלצים להתמודד גם עם קשיי היום יום. אין תרופת פלא אחת ולפעמים צריך לנסות שילובים שונים עד שמגיעים למה שמתאים לך. לכן אל תתיאש ותמשיך לשאוף למצב שבו תחוש הקלה משמעותית. זה יבוא בטוח. שלמה

שלמה תודה על העידוד ומקווה לנס

שלום שלמה תודה על ההתייחסות והתמיכה. אמיר

ניתן לעלות במינון - ניתן לבדוק תכשירים אחרים ושילובים בין תכשירים - ניתן לבדוב מחדש את הטיפול בשיחות להחליף סוג טיפול או מטפל - אם פעם הגבתה לטיפול יש סיכויים טובים שתגיב שוב ותתאזן מחדש - בהצלחה - ד"ר פלד

תודה רבה ד"ר פלד על התשובה המהירה

שלום שי לצערי אני לא מכיר תחליף לשיחות עם פסיכיאטר ופסיכולוג ולטיפול תרופתי. חשוב מאד שתשתף את המטפלים בתחושות שלך, בהרגשת היאוש והמצוקה, וחבל שאתה לא מרגיש מספיק פתוח לדבר על התחושות שלך באופן מלא. אני לא מכיר באופן אישי את מכון פסגות, אבל אני מניח שמדובר באנשי מקצוע טובים. המכון מתמחה בבעיות מהסוג שאתה סובל. כמובן שחשוב מאד להתמיד בטיפול. יחד עם זאת אם תמשיך להרגיש שאתה לא נעזר באופן מספק אתה יכול לבקש להחליף מטפל במכול או לפנות לטיפול במקום אחר. בברכה, אמיר

אמיר תודה על תשובתך

למנהל הפורום, שלום לך... אני מתנצלת על השאלה הבנאלית, מה ידוע לך על הפרעת אישיות גבולית? וגם, מהם סיכויי השיקום (לא החלמה מלאה כמובן, אבל חיים סבירים) לפחות כשמדובר בדרגת חומרה רצינית (כולל התנהגויות של פגיעה עצמית)? אני מציינת פגיעה עצמית מכיוון שפסיכולוג/פסיכיאטר שרואיין לאיזו כתבה (לא לעיתון מקצועי) הגדיר אנשים שעושים זאת כ"גרעין הקשה של הסובלים מההפרעה". בנוגע לפרוגנוזה לאנשים עם BPD ובפרט BPD חריף, שמעתי דיעות סותרות. הרבה תודה מראש על תשובתך.

בקר/י באתרים הבאים http://www.ability.org.uk/Borderline_Personality_Disorder.html http://www.eating-disorder.org/bpd.html

קודם כל תודה.. הבעיה היא שאני משוטטת הרבה באינטרנט לאחרונה בחיפוש מידע, ומכירה כבר את האתרים שהזכרת. הם קצת בעייתים עבורי, כי הראשון מספק לינקים בלבד, שרובם הגדול מוביל לאתרים אישיים (שאינם מספקים נקודת מבט אובייקטיבית) ושבמונחי מידע מציגים פחות או יותר את מה שכתוב ב-DSM ולא מעבר לזה. והאתר השני של לורה פקסטון הוא סוג של תכנית "החלמה אינסטנט" שכזו, ולכן די קשה לי לסמוך על המחברת ודיעותיה (יש לה אינטרס לומר שזה ניתן לריפוי מוחלט וכדומה). אני מעריכה כמובן את העובדה שטרחת לחפש ולשים את הלינקים, אבל קיוויתי לשמוע את דעתך-שלך. בעיקר לגבי סיכויי ההחלמה. זה נושא שהרבה מאוד אנשים נמנעים להזכיר, אבל התבטאויות של די הרבה פסיכולוגים/פסיכיאטרים בנושא ששמעתי היו מאוד פסימיות. כולל אמירה ש"אנשים עם BPD לא יכולים לנהל חיים נורמליים". הפער בין זה לבין מה שאחרים אומרים (granted, בעיקר אתרים אישיים...) קצת מבלבל אותי. קטנים, הייתי רוצה שמישהו באמת יגיד לי מה הדיעה המקובלת בקרב אנשי המקצוע (ולא, כמו שנפוץ, הגרסה הערוכה שנותנים לאדם שמכיר מישהו עם ההפרעה, כדי לא לייאש). מכאן הפניה שלי לפורום הזה ואליך. סליחה שאני מתעקשת. מקווה שתוכל להשיב. וכמובן, תודה לך...

שלום רב השאלה שלך לא בנאלית, אלא מאד מורכבת ולצערי קצרה היריעה לכתוב את כל מה שאני רוצה לכתוב. ישנה סבירות שאנשי מקצוע שונים יתנו לך תשובות שונות בהתאם לנסיונם וגישתם. למעשה הפרעת אשיות גבולית היא כותרת. נכתבו ספרים רבים לגבי ההפרעה ואופני טיפול. אבל, כשאדם מגיע לטיפולי אני רואה לפני אדם שסובל ורוצה עזרה. ההערכה הדיאגנוסטית חשובה אבל לא קובעת את סיכויי ההצלחה של הטיפול. היו בטיפולי ובטיפול במרפאה אנשים שהוגדרו כסובלים מהפרעת אישיות גבולית (אבחנה פופולארית בימינו) שהצליחו להגיע להישגים גבוהים ולקדם את עצמם ואת חייהם, ולעומתם אנשים שלכאורה האבחנה שלהם קלה יותר ושלא הצליחו להשיג שינוי ולהתקדם. לדעתי עצם קיום האבחנה אינו אומר הרבה. להצלחת הטיפול חשובה המוטיבציה, הרצון להשיג שינוי, היכולת להתמיד, ומעל הכל המזל לפגוש מטפל שיוכל ליצור קשר טוב, להבין את המטופל, לא לקטלג אותו על פי אבחנות ולעשות ככל יכולתו כדי להשיג שינוי. אם תכתבי למה את שואלת, האם מדובר בעצמך או במישהו קרוב, מה הקשיים והסימפטומים, האם היו התנסויות טיפוליות, אוכל לענות באופן אישי. לגבי האבחנה עצמה, הבנתי מתשובתך לד"ר פלד שאת מכירה את הDSM ואולי גם את קרנברג ואחרים שכתבו על התופעה. בברכה, אמיר

תודה. אני מסכימה איתך שהסיווג פחות חשוב מהטיפול ושBPD זו כותרת -- זה משהו שהפסיכולוג שלי מנסה נואשות להבהיר לי :-) אני מודה בצער רב שיש לי נטיה להתקבע על התווית, אולי בגלל שאני מקווה למצוא שם חד משמעיות. אבל כמובן שזה לא מציאותי. אני מנסה כבר חצי שעה לכתוב מה בדיוק הבעיה שלי אבל לא ממש מצליחה להתנסח... אז אני נאלצת לסיים את זה בנימה לא ברורה זו... אולי אחרי שאצליח לאסוף את מחשבותיי אנסה להרחיב... תודה!

אני מסכים עם אמיר הפסיכולוג - נראה לי שמדובר בבעיה מורכבת - מסוג הבעיות שתווית איבחון בד"כ לא מספיק מאפשרת תאור אבחנתי - ה DSM חלש מאד בתחום זה - אני חושב שזה לא לאינטרנת - אשמח ליעץ לך בטלפון 052-844050 ד"ר פלד

קצת קשה לי לכתוב כרגע... חושבת. תודה.

כמה זמן לאחר לידה יכול להימשך מצב רוח ירוד , ומתי כדאי לפנות ליעוץ?

כמה זמן יכול להמשך מצב רוח ירוד לאחר לידת תינוקת מתה בדקה ה-90 של ההריון? הלכתי לפסיכולוגית שאמרה לי שבאמת עברתי חוויה קשה - יופי! האם יש למישהו עצה??? תודה

אם מדובר באבל - נהוג למדוד שנה של עצבות במיקרה ומדובר בהתפתחות דיכאון (ראי תשובה לדיכאון לאחר לידה מעלה) אז מומלץ להיבדק - תכשירים תרופתיים יכולים להקל מאד על הסבל מה שקרה עם הפסיכולוגית ניקרא בשפה מיקצועית "שיקוף" זה שלב מסויים בטיפול בשיחות בו מעלים למודע את המצב הקשה כדי שבהמשך יהיה ניתן לעבוד עליו. לא הייתי פוסל על הסף גם טיפול בשיחות - אולי על ידי מטפל אחר בהצלחה - ד"ר פלד

האם זה רק מצב רוח ירוד רגיל או דכאון ממש ? - דהיינו קושי בתיפקוד - חוסר חשק והנעה מהחיים ומהתינוק ? במיקרה ויש סימנים להתפתחות דיכאון אמיתי אז כדאי לפנות לבדיקה מיד - לפנות לרופא פסיכיאטר - התינוק זקוק לאמא מתפקדת וחיונית לא לאמא מדוכאת - אשמח להמשיך ליעץ ולהתעדכן - בהצלחה ותהיי בריאה - ד"ר פלד

יש לי בן בסביבות גיל 30 שמעשן גראס כבר יותר 10 שנים בשנה האחרונה הוא סובל מפאראנויות, בטענה שאני הורסת את חייו, מרעילה לו את האוכל וכדומה, הוא כל כך בטוח בעצמו שאי אפשר לשכנע אותו שאכן לא כך הדבר , למעשה אני מרגישה בסכנת חיים אין שום דרך לשכנע לקבל טיפול , אישפוז כפוי לא בא בחשבון. האם יכול להיות שאכן השימוש הממושך בגרס גורם להתפרצויות של פאראנויה, בנוסף אלי הוא מאמין שכל העולם נגדו, ושכולם חוטרים תחתיו, מה עושים אני מפוחדת ומיועשת. אני רוצה לציין שהוא לא עובד האם לפתוח לו עסק משלו יכול להוות פיתרון להתעסקות במחשבות שווא.

הניסיון הרפואי מראה ש כן - גראס עלול לגרום פראנויה הוא כניראה לא יסכים לטיפול או אישפוז החוק בישראל מאפשר לטפל באדם בניגוד לרצונו אך ורק עם עקב מחלתו הוא מסוכן לעצמו או לאחרים באופן מיידי - לפעמים אדם נחשב מסוכן כאשר כבר ביצע פשע (אז זה כבר די מאוחר ) ואז המשטרה היא המפנה להסתכלות והאדם מתאשפז בניגוד לרצונו בכח צוו בית משפט - דרך נוספת שהחוק מאפשר אישפוז כפוי הוא ב"הוראת אישפוז כפויי" הוראה כזאת נותן פסיכיאטר מחוזי - יש להתקשר לפסיכיאטר מחוזי, לספר לו את המצב, הוא ישלח צוות סיעודי אשר יקח את הניבדק לבדיקת פסיכיאטר מומחה המוסמך לבדיקה מורכבת של אישפוז כפויי - אם הפסיכיאטר יתרשם שהניבדק מתאים לקריטריונים של החוק הניבדק יאושפז נגד רצונו ויקבל את הטיפול בכוח. הטיפול למיקרה זה הוא בעיקרו תרופתי - לא שיחות לא פתיחת עסק ולא כל דבר אחר יעזור. לתרופות מגיבים 70% מהמטופלים - במיקרה שהוא יגיב לטיפול הוא ישתנה בהדרגה יהיה פחות חשדן ויחזור לעצמו כפי שהיה ליפני הופעת המחשבות - במיקרה שאת מציגה הוא יזדקק לגמילה מהסמים שהם כניראה התורמים להפרעה שלו - גמילה מסוג זה היא יעילה רק במיסגרת אישפוז כפוי לסיכום לא הייתי מציע להמתין ולבזבז זמן יקר - יש לפנות לפסיכיאטר מחוזי (בד"כ משפחה פוחדת לעשות זאת ישירות לכן כדאי להפעיל קרוב רחוק או חבר שיבצע את הדיווח לפסיכיאטר המחוזי) להדגיש את עינין הסיכון אם הוא באמת קיים - חבל, מגיע לו טיפול, למען בריאותו הנפשית - יש לזכור שהוא סובל מהמצב שלו ופוגע אינטרסים של עצמו בזה שלא עובד ולא מנהל חיים נורמלים בהצלחה - אשמח לתת עוד יעוץ - ד"ר פלד

לדר פלד אני מודה לך על התשובה בעלפה ,ובנוסף בכתב, אתה אדם מאוד אדיב אשמח להתייעץ עימך בהמשך. כל טוב אמא מודאגת.

לדר פלד אני מודה לך על התשובה בעלפה ,ובנוסף בכתב, אתה אדם מאוד אדיב אשמח להתייעץ עימך בהמשך. כל טוב אמא מודאגת. ד"ר פלד כתב/ה: ------------------------------- הניסיון הרפואי מראה ש כן - גראס עלול לגרום פראנויה הוא כניראה לא יסכים לטיפול או אישפוז החוק בישראל מאפשר לטפל באדם בניגוד לרצונו אך ורק עם עקב מחלתו הוא מסוכן לעצמו או לאחרים באופן מיידי - לפעמים אדם נחשב מסוכן כאשר כבר ביצע פשע (אז זה כבר די מאוחר ) ואז המשטרה היא המפנה להסתכלות והאדם מתאשפז בניגוד לרצונו בכח צוו בית משפט - דרך נוספת שהחוק מאפשר אישפוז כפוי הוא ב"הוראת אישפוז כפויי" הוראה כזאת נותן פסיכיאטר מחוזי - יש להתקשר לפסיכיאטר מחוזי, לספר לו את המצב, הוא ישלח צוות סיעודי אשר יקח את הניבדק לבדיקת פסיכיאטר מומחה המוסמך לבדיקה מורכבת של אישפוז כפויי - אם הפסיכיאטר יתרשם שהניבדק מתאים לקריטריונים של החוק הניבדק יאושפז נגד רצונו ויקבל את הטיפול בכוח. הטיפול למיקרה זה הוא בעיקרו תרופתי - לא שיחות לא פתיחת עסק ולא כל דבר אחר יעזור. לתרופות מגיבים 70% מהמטופלים - במיקרה שהוא יגיב לטיפול הוא ישתנה בהדרגה יהיה פחות חשדן ויחזור לעצמו כפי שהיה ליפני הופעת המחשבות - במיקרה שאת מציגה הוא יזדקק לגמילה מהסמים שהם כניראה התורמים להפרעה שלו - גמילה מסוג זה היא יעילה רק במיסגרת אישפוז כפוי ....