פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אודי, הכל חוזר,כואב,כואב, לא לא מוגדר לא מובן כואב כלכך מבפנים. משתק מאימה. הוא חדר ועזב ועזב ועזב........... הוא חי את חייו ואני את חיי,לא מצליחה להמשיך לזנוח,הכל כואב ,מפורק מבפנים,לא יודעת מה שלי ומה שלו. הגבולות היטשטשו. ח.

שלום לך ותודה שענית לי על שאלותיי בעבר. אני נמצאת במערבולת של פגיעה עצמית. לא משהו קיצוני אך עדיין אני חשה הקלה בפציעה שאני גורמת לעצמי. מרגישה שליטה (סוף סוף) בכאב. לראשונה כאב נשלט על ידי. אני יכולה להחליט על עוצמתו ולהפסיק כשרוצה. בנוסף זה עונה על צורך עז שלי להעניש את עצמי ושיהיה לי רע. זה משהו חדש עבורי. אך גם קצת מבהיל אותי. כי אני יודעת (ברציונל) שזה לא דרך וזה לא אמור להיות כך. איך יוצאים מהמערבולת?

אני בטיפול מזה שנה. מטפלת מעולה. בזמן האחרון נחשפים וצפים המון דברים קשים שגורמים לי לרצות את הפגיעה הזו... קשה בין הפגישות. מרגישה עזובה. קשה לי להחזיק את עצמי. זה יגמר? כל הקושי הזה?

שלום ד"ר נכבד ובוקר טוב, אני הלכתי להתייעץ עם רופא שהחליף את הרופא שלי [הנוירולוג המטפל] בת 20 וחצי ואני סובלת ממיגרנות מגיל 8 שנים כשב5 שנים האחרונות הכאב נעשה יום יומי ומטריד בחצי ראש לפעמים עם בחילות ותמיד עם פוטופוביה ופונופוביה אני לא עובדת ולא לומדת בגלל זה נוסו אצלי המון טיפולים תרופתיים אשר לא הצליחו כעת אני נוטלת אלטרולאט 10 מ"ג חצי כדור לפני השינה ללא הטבה בעיצת רופא הומלץ לי לעשות ביופידבק על מנת להיטיב עימי וגם הזרקת בוטוקס אשר מפחידה אותי..... הייתי רוצה לדעת מהו הביופידבק מפיך ו איך הוא מתבצע והאם באמת קיימת אופציה כזו שהוא אכן עוזר ומפחית התקפי מיגרנות שהן אפילו בתדירות של יומיומית אשמח לשמוע את עצתך בתודה מראש ואיחוליי יום טוב ושבוע טוב.

שלום רב לך קלאודין, אני מבין היטב את סבלך ותסכולך כאחד.באמצעות שיטת הביופידבק תוכלי ללמוד תוך זמן קצר טכניקות להתמודדות טובה יותר עם כאבי הראש שלך, כדאי לך לקרוא מעט עלי ועל השיטה באתר שלי www.gliksman.co.il או להקיש בגוגל ד"ר יגאל גליקסמן ולקרוא מאמרים רלוונטיים בנושא כאבי הראש ושיטת הביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים בטלפון 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אשמח לשמוע יותר פרטים על שיטת הביופידבק האמת היא שקראתי באתר הראשון שמציע גוגל המרכז לביופידבק ולא כל כך הבנתי את המתרחש בזמן הטיפול היה רשום שם שמדובר במערכת ממוחשבת שמזהה מתחים בגוף או בנפש בזמן אמת האמת לא הבנתי כל כך את הכוונה...... אודה לך אם תסביר לי מעט אם אפשר שיהיה לך המשך יום טוב ומהנה

בקצרה עד כמה שאפשר.... תודה על הסבלנות וסליחה על האורך..... תמיד יוצאת דופן, תמיד מחוץ לנורמות ....תמיד שונה.... פעם כועסת חסרת סבלנות מתפרצת .... רעה לכולם.... פעם שמחה מאושרת מוקפת חברים מבלה ..חיה...... טובה לכולם כבר לא ילדה...אבל חיביים לעשות כדברי..... אם לא אני ברוגז.... מתנתקת מסתגרת אוכלת יושנת רוצה מרחק מכולם וזה קשה במיוחד לבני הבית. מבזבזת בלי חשבון... מלאה חובות 1000000 שקל אבל אף אחד לא יודע, אלופה בלהסתיר. קונה וקונה סתם שטויות. יושבת בוכה ורואה הכל שחור חושבת על מוות ומה יקרה לילדים אחר כך שאמות... שונאת את כולם שאף אחד לא יגע בי.. אין סקס ויש הרבה תלוי איפה אני במחשבות.... רעה או טובה.... נכנסת להריון בגיל 15 מתחתנת, מתגרשת בוגדת מביאה ילד ללא נישואין מחליפה עבודות כל פעם שנמאס מנקה את הבית ב4 בבוקר אופה ומבשלת ל100 איש מחלקת את האוכל העוגות או זורקת לפח . מי אני.... מה אני.... מה אני צריכה לעשות עם עצמי... אני לא משוגעת ועל תבהל כי יש כאלה שנבהלים אבל יש לי רוח קטנה ..... בת עם שער שחור וכותונת לבנה היא הולכת איתי מבית לבית ( כשאני עוברת דירה ) היא לא עושה כלום רק מסתכלת עלי מהצד מופיעה לעיתיים כמה פעמים בשבוע ולפעמיים נעלמת לכמה חודשים.... יש לי גם מליון אמונות טפלות..... ואני חרדה כל הזמן שמא יקרה משהו למישהו קרוב אלי אני יכולה להתפוצץ בפנים מפחד עד שאני רוה שהכל בסדר . תודה מקווה שכתבתי כמה שיותר מהבעיות שבי....בתוכי...בליבי... מקווה שאתה תעזור לי להבין אותי.... אני לא יודעת מי אני שבוע טוב

שלום אני בן 23 ויצאתי מהארון סיפרתי להורים ולשני אנשים שקרובים אלי , השאלה שלי אם היציאה הזאת תוריד מעליי את הלחצים והחרדות שאני נמצא בהם ויחזור לחיים נורמליים? תודה מראש

שלום, אשמח לקבל רעיון למתנת פרידה למטפלת. ספר יכול להיות נחמד, האם יש איזה המלצה לספר.

אתה צודק, הייתי רוצה ספר שמדבר על משהוא שעובר תהליך או משהוא שעובר משהוא שהוא משמעותי או שגורם לו לשינוי. יש רעיון?

מעונין לקנות מכשיר לשימוש ביתי, באיכות טובה. האם יש המלצות? יבואנים? מחירים? מה לחפש ? על מה להקפיד?

שלום רב לך אריה מתוכן מכתבך לא ברור ליאיזה סוג מכשור לשימוש ביתי אתה מחפש. אשמח לקבל ממך יותר פרטים ב 0546670570 תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

הי אודי צריכה לכתוב, כי אין לי עם מי לדבר. שבוע קשה, מוצפת בתחושות שמעולם לא היו, בלבד שמעולם לא היה. לבד שמשלים עם הלבד, משהו שלעולם לא עשיתי..פעם ראשונה שבאמת לבד, שבאמת הצלחתי לומר שלום, שבאמת הצלחתי להסתכל, להיות שם עד הסוף סוף סוף..וקיבלתי גם חיבוק, הכי עוטף. כשהוא עזב הוא אמר לי תשמרי על עצמך, ולחש בשקט להתראות חמודה. זה נחקק בי, החיבוק ההחזקה הזו, והתשמרי על עצמך, כאילו הוא עדיין מחזיק. הדמעות מדי פעם במהלך היום פשוט יוצאות להן, אבל אני נותנת להן לזרום. מתייפחת ואחר כך ממשיכה את היום. הוא הביא לי מתנה, רק כשהגעתי הביתה והסתכלתי הבנתי כמה הוא הבין אותי, כמה הוא זה שהצליח לקרוא אותי הכי מדוייק מכולם..ושוב,איך כאילו קוראים מחשבות אחד של השני, במקום שספר אחד נגמר, שם מתחיל הספר השני - זה שהבאתי לו. באותן מילים בדיוק..אפילו לא סיפרתי לו שאני באמת לבד, שאין מישהו אחר שמחזיק..,לא נתתי לעצמי שום פתח לקוות. הייתי צריכה לעזוב הפעם בעצמי. לסיים. פעם ראשונה שנפרדת ממישהו באמת וגם נמצאת שם. תחושה נפלאה ונוראה. לא יודעת איפה אני ומה אני מרגישה, רוצה לצעוק ולבכות עד שמישהו יבוא וירים..אבל כאילו שכחתי איך.גדלתי. מוזר להיות לבד. נפרדת. ורד (אופיר)

וואו, אופיר את מדהימה! הגעת לגדילה וצמיחה ועכשיו נפרדת מהמטפל...בעיני זה יפה מה שאת חווה כרגע..זה חלק מהחיים...זכרי את הרגעים היפים שהיו לך בטיפול ונצרי אותם בליבך.שיהיה לך בהצלחה. מיכל

הי מיכ לא מרגישה כזו מדהים, אבל מקווה שישתפר עם הזמן, יהיה פחות קשה..ההבדל הוא בעיקר בזה שאני מצליחה הפעם להחזיק את עצמי מלשלוח לו מייל מתחנן שיחזיר אותי לטיפול. ( אבל יש בי חלק שכל מה שהוא רוצה לעשות זה בדיוק זה! ) מאבק.. תודה על התמיכה שיהיה רק טוב אופיר

מרגישה שמשתגעת.. מרגישה שאיבדתי שליטה שמלכתחילה לא בטוחה שהיתה לי.. לא מבינה איך יום אחד הכל משתבש וכולם באופן די גורף מחמיצים לי פנים, מתעלמים/כועסים, רבים, מתווכחים ואפילו מרכלים עליי בנוכחותי!!! ולמחרת פתאום אותם אנשים! הופכים את עורם לחלוטין ומבקשים את קרבתי או מחמיאים ומבטאים את הערכתם ואת חשיבותי בעיניהם. זה התערבות עליונה? זה תפילות שנענות "במיידי"? -יש דבר כזה? או שהשתבשה לי הראייה או התפישה?? או במילים אחרות.. השתגעתי!!!???????? ומה יהיה מחר? שוב הכל יתהפך?? אודי.. אני מ פ ח ד ת

כל העולם מתהפך עליי שוב ושוב כל יום ויום.. וכל פעם בטוחה שאין יותר גרוע ואז חוטפת עוד מכה..מרגישה מוכה מהחיים.. כן ברור שרציתי ורוצה בטוב אך בד"כ לא מקבלת זאת.. לא כל כך הבנתי את דבריך.. גם הטוב לא נשאר.. בורח ממני.. חצי יום מקסימום ואז צונחת צרה חדשה או מחמירות הקודמות.... (בעיות בריאות, תאונות, משפטים, פחד מפיטורים ) קשה לי לעמוד בדרישות .. מחוסרת כוחות בסיסיים ועוד יותר כשצריך כוחות-על.. אתה חושב שאני מזמינה את זה לעצמי? שאני אחראית לכל הרע הזה? כבר לא יודעת איך ומה לעשות.. מרגישה אשמה בהיעדר כישורים בסיסיים להתמודד. לא רוצה יותר! מרגישה שאי אפשר לעזור לי , שלא יודעים מה להגיד לי... גם אתה אודי?? מרגישה לא מובנת וגם הכתיבה שלי עמוסה.. מפחדת שמאבדת את השפיות.. תודה אודי

מזה כמה חודשים יש לי תופעה של עקצוצים בלשון והרגשת מתכתיות בפה. עשיתי על מיני בדיקות והכל תקין אצלי מסתבר שיש לי תסמונת שנקראת BMS שמה בעברית הוא תסמונת הפה הבוער. התסמונת כנראה שאין לה טיפול אולי רק כל מיני תוספי מזון וויטמינים למינהם. התופעה הזו ידועה בעיקר בקרב נשים היא יכולה להמשך עוד מספר חודשים אולי שנים והיא יכולה להעלם פתאום. קשה לי זה מצב של חוסר אונים שיש לך משהו שאין לו טיפול ספציפי אני חוששת שזה ימשך לעד זה מתסכל מעצבן מפחיד ומטריד אנא אם שמעתם על תופעה כזו ויש לכם יעוץ בשבילי אשמח לקבל. בנוסף אוסיף שלפני מספר חודשים איבדתי את אימי מאוד עצוב לי ואמרו שיכול להיות שהמצב הנפשי גם לתופעה הזו להתפרץ אם ידוע על משהו שיכול לעזור אשמח לשמוע. חשוב לאמר שעשיתי את כל הבדיקות שצריך והכל תקין. מחכה לתשובה

שלום רב לך ריקי אם אכן אוחנה אצלך תיסמונת ה bms אזי יתכן מאד שהסיבות לתסמונת קשורות לסוג של טראומה שחווית בגין פטירתה של אימך ז"ל. אשמח לשוחח עימך בטלפון 0546670570 על מנת לקבל ולתת יותר פרטים. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, נשמע הזוי..אבל זה מה שקורה עוד פעם.. "אמא צביה" אמרה שהיא נוסעת שוב בחנוכה. (אבל היא תשאר בארץ) היא נוסעת בראשון לפנה"צ עד רביעי בערב. נפגש בראשון בבוקר ואח"כ רק בחמישי.(וכנראה גם בשישי) אני יודעת שזה לא כ"כ הרבה זמן מראשון עד חמישי...דווקה זה כן הרבה זמן..ארבעה ימים..וואוו זה כן הרבה. :( אני מתחילה להרגיש איזשהו חוסר שקט פנימי כזה.. אני חושבת שמתחיל להמאס עלי כל הסיפור המטופש הזה שקוראים לו טיפול. :(( אולי הגיע הזמן לסיים ? אולי כך אני ארגיש פתאום משוחררת ?? אוף כל כך נמאס כבר.. איך יודעים שטיפול מסתיים ? אולי הטיפול שלי הסתיים כבר ?? אוףף אודי, אתה תשאר פה ??? במבי. אגב, אתה יודע ? פעם נכנסה לכאן מישהי שגם קראה לעצמה במבי ומאוד שמחתי על שאמרת לה לשנות ניק. הרגשתי שאתה שומר עלי.. ..ואודי, אתה מסכים גם הערב לעבור ביננו,לכסות אותנו בשמיכה רכה ולומר בשקט ששש... ליל מנוחה,חלומות פז... אתה יודע ? אצלה אני גם תמיד מתכסה בשמיכה שלה ומניחה את הראש על הכרית בצבע קרם שלה..זו כרית יותר כיפית מהכרית הכחולה שלה..כן, יש לה את הקרם, הכחולה ועוד כמה כריות קטנות יותר..

במבי יקרה, אל תפחדי אנחנו כאן..כשהמטפלת שלי נסעה חשבתי שלא אסתדר בכלל ונורא פחדתי כי גם לא יכולתי להתקשר אליה...וזה עבר..והיא שוב חזרה, תבטחי בה, לפי מה שקראתי היא מדהימה!היא מאמינה בך ותומכת בך מאוד היא נוסעת אבל גם תחזור. מיכל

המטפלת שלי המליצה לי על ספר ואני רוצה להמליץ עליו בפורם. הוא נקרא "לחיות ולאהוב" של ליאו בוסקאליה...הוא מדבר על אהבת האדם, הקשר בין בני אדם, על חינוך ועל כך שצריך להתחבק ופשוט ללמוד לחיות היום ולא לחכות..מאוד מומלץ! קראו וישמו! ואודי, בכך שהמטפלת שלי המליצה לי על ספר ואני קוראת אותו זה נותן לי הרגשה של קרבה אליה ושהיא חושבת עליי..וזה כבר לא מאיים כל כך...וכך אולי אוכל לדעת להתקרב וגם להתרחק מעט מהמיילים.. האם דרך ההמלצה שלה אזכור אותה ואפנים את דמותה ונוכל להפרד? בגלל ההרגשה הטובה שפקדה אותי בזמן האחרון? ופחות פוחדת מנטישה.. התחלתי לחשוב על פרידה ומה יהיה בסוף הטיפול. האם לדעתך זה נכון לחשוב על פרידה כשמתחילים לחוש טוב ואת השינוי...איך אדע? האם לשאול את המטפלת? כי היא בקשה שלא נדון בכך לפחות חודשיים אבל המצב כיום שונה...

מעניין מיכל, קראתי את זה פעם בחנות יד שניה, מדבר על אהבה,חיבוק,לאהוב... נכון? וגם שמחה מאוד בשבילך שאת על דרך המלך, המשך הצלחה... ח.

תודה יקרה, בקרוב אצלך,זה אפשרי אם רק תאמיני בעצמך...אני קוראת את מה שאת כותבת ומקשיבה לקולך גם אם אני לא מגיבה ואני חושבת שיש בך הרבה כוחות...אז בהצלחה...

הפסיכולוגית שלי טיפלה במקביל בי ובילד שלי. היחסים בנינו התהדקו מאוד ופרצו את גבולות הטיפול. אני הפסקתי את הטיפול. הילד ממשיך... היא נמנעת מלדבר איתי על ההפסקה של הטיפול בנינו.נראה לי שהיא קצת הסתבכה עם הקשר איתי. יכול להיות שהיא לוקחת הדרכות בנושא. רציתי לדעת מה אני יכולה לעשות מבחינתי על מנת לפתור את המתח שנוצר?

אולי לעבור למטפל מקצועי...

אני הפעם רוצה לספר על משהו חיובי ולומר לכלם שהטיפול עוזר אם רק ניתן לו צ'אנס! נכון הקרבה מלחיצה,הפחד מנטישה גדול! אך יש משהו מדהים ומשחרר שעוזר לנו להרגיש שבאמת אכפת למטפלים והם לא היו בוחרים במקצוע הזה לולא היה אכפת להם מאיתנו! בזכות הטיפול מצאתי גורמי תמיכה בסביבתי הקרובה, התחלתי להאמין בעצמי ושאפשר לאהוב אותי למרות הכל...כמובן שנקשרתי מאוד למטפלת אבל רק זה מה שאפשר לי לספר על כל התחושות שלי וכל מה שעברתי בחיי האומללים..אני לא מדברת על פרידה כרגע כי היא מלחיצה כמובן אך המטפלת שלי אמרה שכך אלמד למצות ומקווה שגם אוכל להפרד באיזשהו שלב...אז תאמינו כי יש אנשים שהטיפול מאוד עוזר להם! וחשוב לי לומר לכם לא לוותר כי יש עליות ומורדות ואנחנו בוחנים ומנסים כל הזמן, אל תפסיקו לנסות, חיזקו ואימצו, מגיע לכם שיאהבו אתכם כי אתם חשובים ויש לכל אחד ואחת מכם מה לתת.ובסימן חנוכה האדם הוא כמו נר שנותן מאורו לאחר והדבר אינו גורע ממנו אלא להפך רק מוסיף עוד אור לעולם!מי יתן ונדע לתת לעזור ולתמוך ולדעת שהדבר לא גורע מאיתנו אלא רק מוסיף לנו ערך לחיים! אז אודי, תודה על התמיכה בפורם ושיכולתי לכתוב מעט ממה שעובר עליי...לא רוצה להפרד עדיין..אך היה לי צורך לשתף ולעודד אחרים. ולשאר-מוזמנים להגיב.

הי מיכ, אני שמחה מאד שאת מרגישה טוב ובטח שלא רוצה לקלקל לך את ההרגשה, אבל הרבה פעמים אני מרגישה כמוך ואז גם מעודדת אחרים להמשיך בטיפול ולא להתייאש ופתאום היא פוגעת בי כ"כ כ"כ כ"כ שכל האמונה בה מתמוטטת ואני גם (מתמוטטת), כמו אתמול ושלשום והחל מיום ראשון השבוע ששוב הפרה הבטחה ומשחקת אותה שלא הבטיחה ושהכל אי הבנה והייתי איתה בסרט הזה כ"כ הרבה פעמים שאני באמת מתחילה להרגיש מטומטמת שאני אוהבת אותה ואולי זה בכלל סוג של מזוכיזם לאהוב דוקא את מי שלא אוהב אותך ועוד לשכנע את עצמך שהוא כן אוהב למרות המעשים שלו שמדברים בעד עצמם וזה משחזר שוב ושוב ושוב את אותה הפגיעה והנטישה מהילדות. היא כל הזמן מקרבת ואז מרחיקה ומשחקת בי וברגשות שלי (למרות שטוענת שזו כלל לא כוונתה). היא אומרת משהו אישי נעים ומחמם (שגם ככה קשה לי להאמין ולקבל) ואז נעלמת, מפרה הבטחות, מתרחקת, מתעלמת ובכך רק מנציחה אצלי את תחושת הנטישה, במקום ההיפך. בתחילת הטיפול, כל פעם כשרציתי לסיים אותו ועוד לא הייתי קשורה אליה כ"כ, היא ממש לא נתנה לי! היתה מתקשרת אלי, שולחת לי הודעות שזה עוד לא הזמן ואני התחלתי "להתאהב" בה כי פעם ראשונה בחיי הרגשתי שלמישהו באמת אכפת ממני והוא לא מוותר עלי ונלחם עלי, עכשיו אחרי ש"קשרה" אותי אליה והיא בטוחה באהבתי אליה היא "קיבלה בטחון" ויודעת שלא משנה מה תעשה אני אחזור על 4 כי אני כבר לא יכולה בלעדיה. השבוע, כולל היום היא הפילה אותי ממש לקרשים וזה אחרי שהיתה בחו"ל שבועיים וכ"כ ציפיתי לחזרתה. אני לא רוצה כרגע לפרט מה קרה, אבל אני מטופלת גם בכדורים ובדיוק נגמרו לי הכדורים ולא היה לי רצפט והרגשתי שממש או טו טו אני בולעת כדורי שינה, רק בגלל שלא יכולתי יותר להתמודד עם הכאבים הפיסיים ממש שהיו לי!והתקשרתי לפסיכיאטר והוא לא יכל לשלוח לי רצפט בפקס והוא ישלח לי רק ביום ראשון ועד אז אני בלי כדורים בכלל ואני מתדרדרת יותר ויותר ובקושי ממש בקושי מחזיקה ושורדת בשביל הבת שלי ומשתדלת שלא תבחין בכלום אבל אח"כ בלילה אני מתפתלת מכאבים (אני סובלת מדכאון קליני מז'ורי ומי שלא חולה בזה לא יכול להבין את הכאבים האלה ואת הרצון העז למות רק ע"מ לא להרגיש אותם ואני לא מלודרמטית זה באמת כך!) ומה לה יש להגיד? שהיא שמעה משהו אחר לגמרי ממה שאני טוענת שאמרתי, שזו אי הבנה , בקיצור, ממש משקרת ומסתבכת בשקרים של עצמה והכל בנון שלנטיות ובשליטה מוחלטת. מה רציתי להגיד? כבר שכחתי, נסחפתי. האמת שרציתי בלי שום קשר לכתוב השבוע לאודי כי כפי שציינתי השתגעתי ממש והייתי צריכה מישהו הגיוני שיסדר לי קצת את העניינים והרגשות, אבל התביישתי מאודי ומכל האחרים בפורום שיום אחד אני מעודדת ויום אחר אני מתמוטטת. מצטערת על כל ההודעה הזאת, לא התכוונתי לפגום בתחושת האושר שלך, באמת זה נוגע רק אלי שלך ועוד משהו - לקראת סוף הפרק מתוך הספר המקסים והנוגה "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, שנקרא: "נאום השועל על הידידות ועל דברים שבלב" כתוב: "...כי לעולם ערב אדם לשלומו של אותו שהוא מאלפו...". עצוב נכון? אני בוכה רק מלכתוב את זה, בוכה מכמה אנשים יכולים להיות אכזריים לפעמים גם אם הם טוענים ומאמינים שלא התכוונו להיות כאלה. ממליצה לכולם לקרוא שוב את הספר כולו ובמיוחד את הפרק על השועל (שמילדות הכי אהבתי), שמדבר על קשר!!! על קשר, אותו קשר שהפסיכולוגים והפסיכותראפיסטים מדברים איתנו עליו כל הזמן ואח"כ מתברר שהם בעצמם נכים רגשית ולא יודעים מה זה קשר בכלל ואנחנו המטופלים יכולים ללמד אותם יותר טוב. סליחה, לא כולם, אסור לדבר בהכללות, אבל חלקם, או לפחות אחת ספציפית שאני מכירה וממשיכה לאהוב בטמטומי עד שאני מסוגלת אפילו לעזוב את החיים ולעשות לילדה שלי את מה שעשו לי חס חס חס וחלילה, חייבת לשרוד, חייבת!!! אבל מאיפה להביא את הכוחות, מאיפההההההההההההההההההההההההההה???????????????? סליחה אם דיכאתי, זה המוח שלי שלא נותן לי לחיות

כשקראתי את ההודעה של מיכ, חשבתי בדיוק כמוך. מצד אחד מאוד רציתי לשמוח בשמחתה, אך מן הצד השני אני יודעת שיום או יומיים אחרי השמחה והאופוריה אפשר לקבל סתירה מטלטלת. רציתי לכתוב למיכ בדיוק את הדברים שכתבת, אבל אח"כ חשבתי שחבל לייאש אותה. וכאשר את כתבת את דברייך, הרגשתי צורך להגיב. שמתי לב שהרבה מטופלות כותבות בשמחה "טוב לי, אני מרגישה שהמטפל/ת מבינים אותי" או "התבגרתי....תאמינו בטיפול", וכמה ימים לאחר מכן הן ברצפה, מקבלות זבנג מהמטפלים. אני למדתי להתייחס לכל דבר טוב ככזה שיכול מחר להסתיים. זה נשמע כמו מתכון טוב (לא לצפות יותר מידי), אבל זה גם לא מקדם של אמון. נראה שכל דרך שבוחרים בטיפול היא לא משהו, ואכן נשאלת השאלה אם טיפול זה דבר מועיל. הכרתי מעט מאוד אנשים שאמרו שטיפול הועיל להם, וגם אלה היו אנשים שהבעיות שלהם היו יחסית קטנות (או יותר נכון לומר נקודתיות- אהבה שהסתיימה, תמיכה לאחר אבל וכד'). מאוד כואב לי לראות שכותבים פה מטופלים שנמצאים בטיפול 5 או 8 שנים, ועדיין יש להם יחסים מעורערים עם המטפלים. מה שקורה זה שמטופלים מפתחים תלות, מתאהבים במטפלים שלהם (מפתחים מזוכיסטיות או "הולכים על 4", כפי שכתבת). נראה שכל בחירה לגבי הטיפול היא בעייתית: לעזוב את הטיפול זה בלתי אפשרי כי נקשרנו למטפל/ת, להישאר זה מייגע, לעיתים אף משפיל, וכך זה נותן לנו תחושה של מזוכיסטיות כי אנחנו בכל זאת נשארים בטיפול. את צודקת בכך שלפעמים נראה שהמטפלים נכים רגשית, לא מבינים באמת רגשות, שאנחנו מבינים יותר מהם. נשמע אבסורדי, אך במקרים רבים זה כך. יתרה מזאת, נדמה שפסיכולוגים וותיקים שעובדים שנים רבות, מפתחים אדישות למטופלים, הם כבר שבעים מ"רע לי", אני לא יכול יותר", הם לא יודעים להתמודד עם נזקקות, ומיד מפרשים אותה עם תוויות מספרי הלימוד. זה מאוד עצוב לי לקרוא את תגובתה של מיכ וגם את תגובתך. אני מצטערת על הסבל שאת עוברת. הראייה שלך היא נכונה. אולי מטפל יפרש אותה כבעיה אצלך, אבל את רואה נכון. אני מאחלת לך, לי ולכל מטופל או מטופלת להיות חזקים ולבטוח באינטואיציות שלנו. לפעמים צריך להקשיב לאינטואיציות. איתך בכאבך.

אני כתבתי מתוך נקודת המבט שלי...הייתי גם בסרט שלכן...מקווה כמו אופיר לדעת לסיים את הקשר בטוב...ונכון בחיים יש עליות ומורדות, אף אחד לא הבטיח לי שלא אהיה שוב בדיכאון...וכמו שתחושת הדיכאון חולפת גם האושר...הכל בחיים חולף...אך בואו נקח הכל בפרופורציות...בסדר? מה דעתך אודי?

אודי שלום. בני בן ה-13 נוטה לדכאון. לאחרונה הוא מתלונן על כאבי ראש קבועים לאורך שבועות וכאבי בטן - שמורגשים למעשה באזור בית החזה ומלווים בתחושת לחץ שמפריעה לאכילה ולביצוע פעולות פיזיות מאומצות. שללנו בעיית ראייה, נעשתה סריקה נוירולוגית ראשונית וכן בדיקות ע"י מומחית אא"ג וקרדיולוג ילדים. הוא נוטה לבכי ומתלונן על עצב וקשיים להינות מהחיים. אנינו במצוקה כספית - דבר שמקשה על פנייה לפסיכולוג. אשמח להמלצותיך.

אודי שלום. בני בן ה-13 נוטה לדכאון. לאחרונה הוא מתלונן על כאבי ראש קבועים לאורך שבועות וכאבי בטן - שמורגשים למעשה באזור בית החזה ומלווים בתחושת לחץ שמפריעה לאכילה ולביצוע פעולות פיזיות מאומצות. שללנו בעיית ראייה, נעשתה סריקה נוירולוגית ראשונית וכן בדיקות ע"י מומחית אא"ג וקרדיולוג ילדים. הוא נוטה לבכי ומתלונן על עצב וקשיים להינות מהחיים. אנינו במצוקה כספית - דבר שמקשה על פנייה לפסיכולוג. אשמח להמלצותיך.

שלום רב לך לילי על מנת לתת תשובה מקצועית ואחראית אני זקוק לקבל יותר פרטים. אשמח לשוחח עימך בטלפון 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

ביחס לבנך אוסיף עוד שרמת האנרגיה בגופו נמוכה מהרצוי כבר למעלה מ-3 שנים וזו הסיבה לכל הדברים שציינת. נכון שאפשר לחשוב שבעיות אלה נובעות מסיבות שונות, אולם בראיית הטיפול ב"ביורגונומי" לכל התופעות מכנה משוטף אחד, רמת אנרגיה נמוכה מידי בגופו, רמת אנרגיה שמטופלת הצורה טובה בביורגונומי. אפשר להגיע לאתר המסביר את דרך הטיפול, ברישום שמי ב"גוגל" בברכה, יורם גני

שלום אנחנו סטודנטים שכותבים עבודה בנושא ביופידבק ומתקשים מאוד למצוא אינפורמציה לגבי גודלו של שוק הביופידבק בארץ ובארה"ב האים יש לך מידע בנושא והאם אפשר לראיין אותך לעבודה

שלום רב לכם בהמשך לפנייתכם אשמח לשוחח עימכם בנדון אני מציע כי תבקרו באתר שלי www.gliksman.co.il על מנת למקד את שיחה בהתאם אני זמין בנייד שלי 0546670570 בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

בימים אלה אנו מנסחים ראיון מסודר עם אנשי מקצוע בתחום הביופידבק בארץ ובאר"הב ברגע שהראיון יהיה מוכן נפנה אליך על מנת שנהיה יעילים ולא נבזבז את זמנך תודה מראש

שלום, אני בגיל 30 ורציתי לדעת למה כל הזמן חברים ובנות שהייתי איתם כל הזמן מפארים את עצמם שהם יותר ממני, כלומר כל הזמן מספרים לי על ההצלחות שלהם בכל תחומי החיים והעיקר שהצליחו יותר ממני. רציתי לדעת מהו הגורם לכך? למה. ושנית, אני לא מי יודע מה ממש מוצלח ברוב התחומים, אמנם יש לי תואר נחשב ,נראה טוב גבוהה ואינטילגנט, אך אני לא ממש מוצלח בעבודה,בזוגיות, ושאר דברים.

רק ציפצוף קל במשקורית, סימן לצעקה שקטה.. אין לה אויר אבל היא בסדר.. 3> שקט פה רות עבור ~נילי~

לאיזה בעל מיקצועא תה מציע ליפנות ?? אני פשוט לא מסוגלת לתפקד כל הנעורים שלי הלכו ביגלל זה האם לפי מה שתיארתי [זה כרוני] זה יכל לאפיין מחלה נפשית כל שהיא ?? היתי רוצה לדעת מראש

למרות כל המאמצים אינני יכולה לבטא,להביע את מה שמרגיש לי ואפילו אינני יודעת לכנותו בשם. בתקופה האחרונה רואה את הפלאשים לנדע עיני במשך כל הזמן מרגישה את המעשים הקשים הללו פיזית בגופי ו... לא מסוגלת!! לדבר אותם, לכתוב אותם, ולא כל שכן לצייר אותם. מרגישה שאותה יכולת שלי להתמודד ולשרוד הולכת ופוחתת כל כך מצטערת

יכול להסביר לי את המשפט האחרון? לא כ"כ הבינותי

ילד בן 15 מטופל ברספרידל 1 מל גרם ופריזמה 20 מל גרם אם אפשר לשלב את שניהם ביחד ודרוש מומכה לתיפול קוגנתיבי התנהגותי באזור מרכז אם אפשר להתפתר מהפרעה הזו ואיך ובאיזה דרך! !!!????......

שלום רב לך ג'וליה בהמשך לפנייתך לאור העובדה שבנך מטופל כבר ברספרידל ופריזמה אכן ניתן להלשים הטיפול בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קצרת מועד. אשמח לתת יותר פרטים 0546670570 www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אתה צודק בתגובתך אליי אכן יש פחד גדול וחרדה. איך אפשר להמשיך בטיפול בידיעה שהוא יסתיים בסופו של דבר. היא אומרת שזו תהיה החלטה שלי בזמן הנכון אולם זה לא משנה את העובדה שיסתיים. האם היא רומזת שהתלות והקשר החזר שנקשרתי אליה יעבור? אני לא רוצה שיעבור אני מרגישה טוב אצלה. מה עושים? מבלבל..

אודי שלום, נפתחתי מאוד בפגישה עם המטפלת וממש סיפרתי לה ולא הסתתרתי מאחורי המייל והפגישה היתה טובה והרגשנו שתיינו קרבה גדולה...וזה היה טוב לשעה בערך...אחר כך נלחצתי מאוד!!!מבחינתי קרבה זה כאב..כשהייתי מנסה לספר לאימי משהו קשה היא או שלא יחסה לכך חשיבות או שספרה לאחרים עליי ועל שטות שעשיתי וזה היה נורא! לדעתי אבי איבד את העצמיות שלו ליד אימי..והקרבה הזו היא חשיפה שאני פוחדת שכלם ידעו...למרות החסיון...אני יודעת שלפעמים מטפל מדבר עם מדריך או משהו כזה וזה מלחיץ אותי...איך מתגברים על הפחד מהחשיפה ואיך אוכל לדעת שהקרבה לא מסוכנת ולא כואבת?

כבר היה לי טוב והייתי בסדר תקופה ועכשיו הגיעה נפילה ושוב לבד...התקשרתי אליה משהו שמזמן כבר לא נעשה רק מיילים אבל היא לא ענתה, אז כתבתי לה מייל ושוב אין תגובה..אולי עסוקה...אולי פשוט נמאס לה...כל כך בודדה..אשאר מעט פה בפורם להרגע...כנראה הקרבה הזאת פגעה ביחסים שלנו...מה דעתך?

שוב אני.. מוצפת. ואין לי שם - מקום לתחושות אחרות. איכס. אני איכס אודי. אני עולה על גדותי בזכרונות שתוקפים. בתהיות , - של איך הוא עשה לי את זה ? ולמה הוא לקח את כולי? והגוף הזה. מרגיש ככ ריק. הוא השאיר אותי ריקה בו. הגוף הזה שאמור להיות שלי - לא באמת רק שלי. הכאב והשריפה בו אינסופים.. כואב לי לנשום.לחיות. כואב לי !!! לא מצליחה לחלחל לתוכי שום משו שמקל. אפילו אקמול לא רוצה להכנס לגוף המחורבן הזה. אפילו אקמול.. אני מקיאה. מנסה . . רוצה משו שינקה אותי מעצמי .. וזה עדין שם - בתוכי . לא מרפה. אז כן, עוד פעם המקומות האלה. כן אודי , גם לך נמאס לשמוע אותם? בעצם אתה יודע, זה לא אותם מקומות. זה עוד פעם העומקים האלה.. התהומות .. עומקים. עומקים . עומקים. ותהומות . כל פעם מתגלה .. עוד ועוד ועוד . אז דיי .כמה נשאר עד התחתית אודי?.. כמה? ואולי בכלל לא גדלתי?.. נשארתי שם תקועה בילדות . כי זה מרגיש שרק השנים "גדלו להם" .. נעלמו.. אני כאילו ומתבוננת על הכל מהצד.. בכלל לא שייכת. זרה.בעיקר לי. בא לי שיעזבו אותי. ינטשו. יניחו לי להתחרפן. יוותרו עליי.כדי שגם אני יכול לוותר. רוצה לצעוק שכואב . כואב לי נורא שם בבפנים אודי.. רע לי ומסריח לי בנשמה. הריחות , הזכרונות.. עולים.. התריסים הסגורים, הדלת שנסגרת , הלבד , הידים הפוצעות, והמון שתיקות של ילדה שדחפה את הכל לתוך הבטן, וכן אני לא בת 12, אני כמעט בת 33 .. והנה .. החלון פתוח, הדלת פתוחה , יש אור , יש אויר, והוא אפילו לא כאן.. אין שום סימנ על הגוף שנשאר ואין כובד של משקל .. אז למה אודי ?.. למה זה מרגיש "כאן ועכשיו" בכז? פתאום.. שכותבת לך אני מתגעגעת.. לדרור ומלי וליאת.. שהיו כאן ועטפו.. אתה כאילו פה.. אבל לא פה. שרית

שלום רב, אני בן 22 וסובל כחצי שנה מכאבי בטן עזים, ולמרות שעברתי את כל הבדיקות עדיין אין עבורי כל פיתרון. בנוסף מאז שהתחיל כאב הבטן (שהתחיל בפתאומיות) אני סובל מדיכאון ומחוסר יכולת לצחוק למרות שקודם הייתי אדם אופטימי ושמח מאוד. מה עליי לעשות?? חיי אינם חיים עוד..

שלום רב לך שלומי תאורך מצדיק בכל זאת בדיקה והערכה רפואית מחודשת. על מנת לתת לך תשובה מקצועית ואחראית אני זקוק לקבל ולתת יותר פרטים. אשמח לעזור ב 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אנחנו הבנו לאחרונה כי בתנו עברה כנראה טראומה מינית. ההשארה היא כי היא נחשפה לחומר שהיה קשה לה - באיטרנט. נפשה טרודה במיניות - והיא מוגדרת בלימודיה - כבלתי זמינה ללמידה עקב מוטרדות רגשית. אנחנו בטיפול. ובדאגה. אשמח אם אוכל לקבל לינקים עם התמצית של התמצית של - 1: הכרת הנושא - הגדרת הבעיתיות 2: דרכי טיפול אפשריות 3: ספציפית על המחלוקת האם תראפיה במשחק יכולה להיות דווקא מזיקה לטיפול בנושא זה. 4: הבראה רגשית - אפשרית? עד כמה ? אורך התהליך ? אציין שבתי ילדה שמחה בחיי היום היום - אך אני יודעת שהיא בנתה לה כיס פנימי סגור עם הרבה תחושות מורכבות אותן היא שומרת בבטן. הגישה אל כיס הרגשות הסגורים - תהיה קשה - . לכן אני מפחדת שהיא לא תיפתח והנושא יישאר סגור פנימה. תודה.

האם היפנוזה משמשת ככלי להבנת המטופל או ככלי שמתערב טיפולית אני נמאצת בטיפול מזה שנתיים. הטיפול עורר רגרסיה עמוקה ודיכאון כבד, אני מטופלת תרופתית. כבר תקופה ארוכה הטיפול לתחושתי תקוע ואני נשארת עם התחושות הקשות. הטיפול מאוד משמעותי עבורי ואני לא חושבת לסיים אותו. רציתי לשאול לדעתך לגבי לפנות להיפנוזה באופן חד פעמי כדי לנסות להבין יותר דברים שקרו בגילאים מוקדמים כשאין זיכרון ואולי יכולים להסביר את מה שקורה עכשיו בטיפול. בכלל היפנוזה יכולה לעזור כאקט התערבותי חד פעמי לצד טיפול דינאמי ארוך טווח? תודה

דברייך:"הטיפול עורר רגרסיה עמוקה ודיכאון כבד. תקופה ארוכה הטיפול לתחושתי תקוע . אני לא חושבת לסיימו." מצבך קשה.ואינך מסוגלת לצאת מהטיפול. אם הטיפול משפיע עלייך עד כדי דיכאון,אז הוא חורג ממטרת תרפיה. הטיפול לא טוב:המטפל מאד משפיע ,אך אינך מרגישה נוח לדבר עימו. כדאי להעלות מצבך בפני המטפל.אם עד עתה המטפל לא הגיב.ואם את חולמת על עזרה מבחוץ-ייתכן שיש בעיה אצל המטפל.לכן,אפשר שהתגובה שתקבלי תהיה מבלבלת .קשה מאד להחליט מעמדת מטופל ,אם המטפל יכול לעזור או לא. אולי תוכלי לדבר בפני מטפל אחר ,בתיאום עם הטיפול הנוכחי? אולי תוכלי לתאם מעבר? את וודאי לא מאמינה,אך ייתכן שטיפול אחר, יועיל ויחזק אותך. אין ערך טיפולי לדיכאון בהשפעת טיפול.איני חושבת שמצב זה מצביע על עבודה עמוקה במיוחד,אלא על היקשרות לא בונה.טיפול לא ערני.

את לא הראשונה שאומרת לי את זה, ואני חושבת שיש הרבה בדברייך. אבל קשה לי לסיים את הטיפול באווירה של כישלון. אני מאוד מאוד קשורה אל המטפלת ואוהבת אותה. קשה לי לפנות למישהו אחר לעזרה. את אומרת דברים אלו מנסיון אישי? אם כן, אשמח אם תוכלי לפרט קצת. תודה

כל השנים אני סוחבת איתי את הבעיה הזאת ..כיום אני בת 18 אני חושבת שאני מתחילה להבין ואני זקוקה לדעה מקצועית ממך ... החיים שלי יחסית תקינים ללא שום טראומה שזכורה לי משפחתי נורמטיבית לחלוטין מעולם לא השתמשתי בסמים או באלכהל .. מחד גיסא אני טיפוס עם בטחון ועם הערכה עצמית תקינה מאידך גיסא מגיל 11 [לא זכור לי שקדם משו מסוים] אני התחלתי לפחד בצורה קיצונית ביותר מחברות שלי ללא סיבה הגיונית פחדתי שיפגעו בי לאהלכתי לבית ספר התעודות שלי מכיתה ה' עד כיתה יא מוצפות בחיסורים אני זוכרת את עצמי מסתגרת בתוך מחסנים חשוכים ומחכה שהשיעור יסתיים מכיוון שנורא פחדתי .. קראתי ספרים בנושא אימצתי חשיבה חיובית טופלתי טיפול פסיכולוגי קליני במשך כ4 שנים רצופות אך המצב שלי רק מחמיר אני ללא פסק חושבת שמסתכלים עלי כולם שבוחנים אותי בכל מקום אני לא יוצאת מהבית כשאני יוצאת לא מרפה ממני התחושה שמסתכלים עלי אני אובדת עצותת מה לעשות אני מתפקת כמו זומבי בנתיים]=

הי אודי, נורא עצובה, מרגישה בודדה, למרות שלא מזמן היו לידי אנשים. בודדה בין אנשים,ככ מוכר לי... אודי, אתה יכול שוב..לאמר לילה..טוב. אפשרי שוב.. לשבת לידך, כן??? אודי, אבא לא מזמן התקשר, וזה היה טוב,ולא טוב,ובלגן. וגם הפגישה של היום התבטלה. מתביישת,מאוד, מחכה לך, מאוד, קצת כמו ילדה קטנה. מותר לפעמים לחזור להיות ילדה? לילה טוב, אודי ומקוה שאתה לא כועס עלי. ח.

אודי, באמת שאתה לא כועס עלי? אבא תמיד תמיד היה כועס.ומעניש. אני מפחדת...... לא יודעת...... אתה חושב שיש לי כאן מקום? מפחדת, שתכעס, שתדחה. וגם למה אני בוכה? ולמה הכל מבפנים כואב? אין מי שיחבוש לילדה את הפצעים,ואפילו לא ראו שיש לה פצעים,כי הם פצעו אותה בעצמם.והשאירו אותה לדמם.וגם לא קראו לעזרה. עכשיו הם הלכו והיא לבד.לבד. שוב סליחה. ח.

אודי יקר, כל השקרים וכל השתיקות, חוזרים..... כשיש מי שאיתך, עם שיר מרגיע, זה מגיע לפחות במהדורה משופרת.... אבל אתה לא עוזב, נכון? וגם אני לא. תודה, ח.

או אטימות לעובדות שקיימות בשטח?

יש לנו ילד בן 5 והינה הבעיה שלנו: 1. קשה לו לקבל סמכות של הגננת – אם היא מתעקשת על משהו מסוים – הוא יכול להגיד מילים כמו מטומטמת, חוצפנית ואף לתת מכות. 2. גם כשהוא נמצא עם הילדים והוא לא מקבל כמבוקשו, הילד לוקח לו משהו או אומר לו משהו – גם אז הוא מרביץ. המקרים האלו החלו עוד בגן בשנה שעברה ואז הייתה רגיעה מסוימת אך בגן החדש זה התחיל שוב. אומנם זה לא קורה כל יום אך מספר פעמים בשבוע. בשנה שעברה התחלנו טיפול פסיכולוגי, בעקבות הטיפול אנחנו מנהלים איתו שיחות אחרי כל מקרה, הוא מקבל עונש ע"י לקיחת צעצועים, משחקים, מחשב, טלויזיה. אחרי כל מקרה כזה הוא אומר שהוא מצטער ולא יעשה את זה שוב, אך אחרי כמה זמן זה קורה שוב. גם הרבה פעמים הוא אומר שקשה לו לשלוט בעצמו כאשר הוא כועס. לאחרונה הוא שם בגן צמיד עם פעמונים שאמור להזכיר לו שאסור להרביץ. לעומת זאת בבית הוא מתנהג לגמרי: מקשיב לכל מילה שלנו, מכבד אותנו, לא מרביץ ולא מקלל – פשוט ילד מקסים. מה עושים?

שלום רב לך בהמשך לפנייתך להלן תגובתי ילדים בגיל בנך עדיין נמצאים במצב התפתחותי בהיבט החברתי , ישנה מלחמה על המקום בחברת הילדים והרכוש האישי. להתנהגויות כפי שאת מתארת בגן ישנן בדרך כלל השלכות בבית . העובדה שראיתם פסיכולוג ותגובותיכם להתנהגויות הילד בגן הן שיחות ומתן עונשים לא תמיד עוזרות. חשוב שתקבלו הדרכה מעצבת , שתשוחחו עם הגננת ותנסו לקבל ממנה את תמונת המצב המלאה .על מנת לגבש אסטרטגיות תגובות שלכם למצב. תודה על פנייתך אמשח להתעדכן 0546670570 בברכה ד"ר יגאל גליקסמן העכש למעשי וכמובן חברתי בני

אני רוצה לקבור את עצמי ולא יודעת איך.קשה לי להמשיך בעולם הזה .כבר אין לאן לפנות. כל דבר שהתחלתי נגמר לי פתאום באסון. לא מוצאת את עצממי ומה יעודי בעולם הטיפשי? כמה אני יכולה לשקר לעצמי שעוד יהיה טוב מתישהו, שעוד יש טעם במשהו? אני מאוכזבת מעצמי מאד ולא יודאת איך לקבל את העובדה שאני כזותי אפס בחיים.לא הצלחתי לבנות את עצמי ובאמת שמאד ניסיתי לעשות משו וללמוד ולא הלך לי . לא הצלחתי לעבוד ולחזור הביתה ולהרגיש כמו אחרים,שווה,מוצלחת.. לא הצלחתי למצוא אהבה בעולם המפחיד הזה. לא הצלחתי לעשות כלום בכוחות עצמי.נכשלתי. לא נשארו לי כוחות יותר להחזיק את עצמי במצב הזה ולשקר שוב ושוב שעוד הכל יםתדר לי, וזה יקרה ,ואסור להישבר"..(וכל המשפטים הפלצניים למיניהם?!,)כואבת לי הנשמה ואי אפשר להשתחרר מזה.הלב שלי דופק חזק חזק,חושב שהוא בתחרות עם השעון..או משהו.(אין לו ספק כנראה שהוא דופק לחינם, והוא "עצבני " עליי בגלל זה?) יושבת פה ומחכה שתיגמר לי "הסוללה"...רוצה שקט. כבר לא מתכוונת להחליף או לטעון מחדש. רוצה שיגמר ודי! זהו, כתבתי.בכיתי. ומהר קיפלתי את הפתק לצ'יקמוק קטן כזה ודחפתי אל תוך הקיר העבה ההוא.. ומה עכשיו? יהיה טוב?.. עדיין מחכה..

יש לי חברה מאד טובה שנמצאת בדכאון קשה. היא חיילת, ויש לה דימוי עצמי מאד נמוך ומחשבות אובססיביות לגבי המראה שלה. היא חושבת שהיא לא נראית טוב וכל הזמן מסתכלת על בחורות יפות ומשווה את עצמה אליהן.היא מצלמת את עצמה בלי סוף ובוהה שעות בתמונות שלה. הבעיה העיקרית היא שהיא משווה את עצמה אלי, היא מאד מקנאה בי מבחינת המראה שלי. המצב החמיר בשבועות האחרונים, היא בקושי אוכלת, רע לה כל הזמן היא רק מדברת על התאבדות ואיך היא תעשה את זה. היא אומרת שכל עוד היא לא יפה אין לה טעם לחיות. כמה שהסברתי לה שהיופי זה באמת לא הדבר הכי חשוב וכמה שהיא לא נראית רע, זה לא עוזר.היא שולחת לי בלי סוף הודעות שהיא רוצה להתאבד, בוכה לי בטלפון ואני ממש חוששת לחיים שלה. היא לא יכולה לדבר על זה עם המשפחה הקרובה, כי היא טוענת שהם יחשבו שהיא משוגעת ולא יבינו אותה. רק ביום ראשון יש לה קבן, ואני לא יודעת איך היא תעבור את הסוף שבוע הזה. יש משהו שאני יכולה לעשות חוץ מלהיות שם בשבילה? גם לי כל הענייןמאד קשה, ואני נכנסת לדכאון יחד איתה וקשה לי מאד לתפקד. מה עושים?

חוששת שלא הבנת את כוונתי, אבל ממש תודה על השיר - יונה וולך מדהימה בפשטותה הלא פשוטה.. מקשיבה לשיר שוב ושוב.. מעורר זכרונות מהזמן שבו אכן היה קל יותר ללכת במישור וקיבלו אותי כמו שאני.. ואם כבר במטאפורות עסקינן... קשה לי לנתק את "ההנאה מההליכה במישור"- מאנשים בסביבה כמו שאתה רואה.. כשאתה הולך במישור ונהנה וזה לא מוצא חן בעיני מישהו אחר.. (אב אלים, למשל..) אז ההנאה נפגמת.. ואתה מחפש דרכים אחרות.. ובהקשר העכשווי הכוונה הייתה שמרגישה לא מעניינת, משעממת ומעייפת את המטפלת שקשה לה כבר לשאת ולהכיל אותי, שהסיפור שלי כבר משעמם אותה ואולי אפילו איבדה את התקווה שתוכל עוד לעזור לי.. מקווה שהפעם הייתי יותר מובנת. תודה

היי אודי, רציתי להתייעץ איתך.. אני כבר שנה וקצת הולכת למאמן שעוזר ועזר לי רבות בכל מיני התלבטויות וקשיים שהיו לי בחיים. לאחרונה גיליתי שגם קרובי משפחה נוספים שלי הולכים אליו ופתאום אני נרתעת מללכת אליו.. זה כבר לא המקום האישי ופרטי שלי.. כי אני פוחדת להגיד דברים על המשפחה ודואגת מביקורת מהמאמן אם הוא (אולי) שומע את אותו אירוע בכמה זוויות. האם להמשיך ללכת אליו?הוא עזר לי כל כך לאורך הדרך (ואני עוד צריכה עזרה) אבל אני פשוט לא יודעת אם אני יכולה.. אני כרגע בנתק ממנו עד שאני אחליט מה אני רוצה לעשות...

אני נמצאת בטיפול מזה שנה אצל מטפלת שעושה בשבילי המון. אני מרגישה חיבוק ענק אצלה שקט ובטחון שלא חוויתי מעולם. כמובן שאני מעריכה את זה מאוד ומשתפת אותה בתחושותיי. בעקבות תחושות אלו, לראשונה הרפתי. הרפתי מעמידה על המשמר. ונתתי לעצמי להתמסר לחום הזה ונקשרתי אליה מאוד מאוד. מעולם לא הייתי קשורה כל כך. בעוצמות כל כך חזקות. לצערי, זה הגיע לרמה שזה מפריע לטיפול. הטיפול מציף ומעלה המון חומר שהדחקתי שנים. קשה לי להתמודד וקשה לי לקבל עזרה ממנה. הדבר היחיד שאני רוצה זה את הקשר איתה. את התמיכה שלה. כל כך נקשרתי אליה שאני לא מסוגלת לראות (בעזרתה)שיש סביבי עוד מקורות תמיכה. ואני ממש ממש לא רוצה להשתמש בהם. רק אותה. בנוסף מטריד אותי מאוד הסיום של הטיפול. הפרידה ממנה. זה משתק אותי. כמובן ששיתפתי אותה בהכל והיא אומרת (וצודקת) שאני "נתקעתי" בטיפול בגלל הפחד שיסתיים. וזה נכון. כל כך מצטערת שהרפתי ונתתי לעצמי להיקשר אליה. עלתה בי מחשבה שמאוד קשה עבורי לביצוע ואצטרך חיזוק לכך. חשבתי לעזוב אני ראשונה את הטיפול לפני שיהיה יותר גרוע לפני שאפגע יותר אני צריכה לשמור על עצמי. גם כך הטיפול לא יתקדם (בגללי) אז מה הטעם. הרי הוא ייגמר בסופו של דבר. ואשאר לבד בכל מקרה. אז עדיף כמה שיותר מוקדם. לא? אשמח לעצתך.

אודי היקר! תודה לך שהצעת לכתוב למטפלת בלי לשלוח..זה קשה כי זקוקה לתגובות שלה, אך החלטתי לדמיין שהיא ענתה וזה די עוזר.. הטיפול הפך להיות משהו מאוד מרכזי בחיי ואני כל הזמן חושבת על מה אגיד ואיך וכותבת המון....אולי זה יפחת במשך הזמן.. אני מרגישה שאני זקוקה לה כל הזמן וזה לא ראלי שהיא תהיה זמינה כל הזמן בשבילי ובכל זאת זה קשה... לגבי הקושי לספר על מה שכואב, אני רגילה לפתור דברים מיד ולא לתהליכים ופה אני נמצאת בתהליך ארוך וזאת פעם ראשונה שאני מושכת משהו שאני רוצה להגיד והוא פשוט לא יוצא...בדרך כלל אני מאוד פתוחה ופטפטנית וזה די מאכזב אותי... בכל אופן תודה על כך שנתת לי חומר למחשבה בכתיבה וכמו שהיא אומרת שהיא איתי גם כשהיא לא פיזית איתי..ממש כמו אמא שנמצאת איתך גם כשהיא לא איתך זה עוזר..ולכך אני זקוקה לביטחון שהיא איתי ולאט אני מפנימה שאכפת לה...אז תודה שעזרת לי להעז להתקרב ולהזדקק... מיכל

אודי... הגעתי למסקנה -- עדיף להחליף מטפל כשנראה שנמאס / שהתעייף / שחסר מוטיבציה / שאין בו ההתלהבות לעזור, לשנות , להפיח תקוות/ ובאמת כמה אפשר לשמוע אותם סיפורים, טראומות, דפוסים של אותו אדם ? וכשחסר אלמנט הסקרנות (ובצדק.. ), כשאין יותר דרמות או תגליות מפתיעות.. וכשממילא לא הייתה כימיה אדירה בהתחלה, (שהייתה מלווה בקשיים "על סף גירושין") וגם האמצע.. וכשהמטופל מרגיש תקוע.. אולי זה הזמן למצוא מטפל אחר, או לעשות הפסקה מכל סוג של טיפול. גם פה באלי להמציא עצמי מחדש.. בשם אחר, בסיפור אחר, לעשות delete ולעורר התייחסות ועניין ראשוניים.. ערב נעים,

איזה יופי: ללכת במישור וליהנות - זו התמצית של הכל:שלווה ורוגע וקבלה את עצמך כמו שאתה, ללא דרמות וסערות בשביל להרגיש שאתה חי..

מתי תהייה כאן? אני צריכה אותך. רוצה לשתף אותך במשו. צריכה שתהייה כאן. מסכים? שרית

אודי יקר , .. רוצה לכתוב כמה מילים. גם כדי לנסות לצאת מהשבלול הנוראי הזה בתוכי .. ולהיות פה קצת על ידך. וגם בכדי לתת קצת מסגרת למה שעובר עליי. בשבועות האחרונים עולה ומתברר לנגד עיניי באופן יותר ברור אסון ילדותי. המציאות הנוראה בה הייתי צריכה לשרוד כבר לא ניתנת יותר להזזה. הסתרה . וזה ממש נורא. הזכרונות המסויטים , הכאבים של הגוף, התקפי השנאה והסלידה העצמית, האבל הנוראי על ילדותי , שנגזלה ונשדדה ממני עי 2 נפשות מעוותות והפחד .. מהאמון וקרבה ופגיעה ככ חזקים עכשיו. עד היום , חיי היו מבוססים במידה רבה על ההתעלמות מכל זה. על הפיצול והשכחה..? ועכשיו .. כשהכל כבר ממש כאן.. זה מרגיש שזהו - אי אפשר יותר. אודי.. אני מניחה שזו ה-נקודה הכי אפלה וקשה בדרך שלי?... כי אני רואה .. כשחלק מזה , האמון שלי באיש שמטפל בי - זה שהכי קרוב אליי - מתערער.. אודי,הרי כמה באמת אפשר לעזור ולהיות איתי שם בתוך הסיוט הזה מבלי להזדהם, לההרס ולפגוע?... מה שהזוי הוא .. שבו בעת עם כל מה שכותבת ומרגישה , יש בי איזה קול פנימי , שמבקש ממני להצליח לצאת עם המטפל לאט לאט למסלול אחר. למסלול שיש בו אור. למסלול שיש בו קיום למהות שלי , המהות האמיתית, המהות ששרדה אצלי באופן בלתי יאומן אחרי כל מה שעברתי בילדות ובבגרות.. אודי.. הוא מאוד משמעותי לי , המטפל, מאוד.. והביחד הזה איתו , הפגישות העמוקות.. שנוגעות בכאב הכי הכי שלי .. ככ מפחידות, ואני זקוקה לו , זקוקה שיתמוך בי הכי הרבה שאפשר שיבין אותי , שיהיה יותר חזק מהילדה הקטנה שיוצאת אצלו, אני זקוקה , לקול ולמבט שלו שיאפשר לי למצוא את הדרך לריפוי ולחיים מחדש. זקוקה לו .. ככ אבל הביחד הזה .. משחזר את הפחד מאמון, קרבה , איך זה קורה ככ חזק?.. דווקא עכשיו שככ התקדמנו בטיפול , דווקא עכשיו יש יותר פחד, פחד עמוק.. ראשוני . מבין אותי? אודי.. אני לא יודעת איך לעבור את זה , אני לא יודעת לעשות משו אחר מלבד להחסם , לברוח, להרוס, לפגוע, להתרחק, ואני מרגישה שאנחנו נמצאים על הפצעים הראשונים הפתוחים שבי ואאו'צ אודי.. זה ככ כואב. זה ככ כואב. הזכרונות נהיו ככ בהירים , ככ חדים , הם ככ כואבים. זה באמת פעם יעבור?.. אני יודעת ומרגישה - שיש לי מטפל ככ מסור, ככ דואג , ככ שמנסה להיות שם איתי. ועדין מרגישה ככ לבד במלכוד הזה . איך אפשר לעבור את זה ?... אודי.. איך?.. (תודה שאתה פה להקשיב, אל תשאיר אותי לבד..עם כל מה ששיתפתי אותך ) אני.

שלום לך ד"ר גליקסמן. קראתי על הקורס לטיפול בביופידבק ללא מטפלים. אין לי תואר אקדמי - ועסקתי בהוראה מתקנת לילדים עם ליקויי למידה. בהצלחה ובאמפתיה. רציתי לשאול האם זה ריאלי לחשוב שאוכל לעבור ולהתפרנס מעבודה בביופידבק - לאחר השלמת קורס ללא מטפלים ? בתודה - מתרעננת מבוגרת

שלום רב לך הרעיון לפתוח קורס למנהלי לחצים בשיוב הביופידבק עבור אנשים ללא הכשרה ורקע טיפולי נמצא בשלב זה בשלב תכנון והערכות .כמו בכל תחום עיסוק דומה קשה לצפות עד כמה ריווחית תהיה המציאות לאחר שתשלימי את כל חובותיך בקורס במידה ויפתח . מה גם שעלות ההשתתפות בתהליך ההכשרה וההתמחות אינה נמוכה. אשמח לתת ולקבל יותר פרטים במידת הצורך. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן 0546670570 www.gliksman.co.il

פניתי למרכז לביופידבק הנותן קורס ללא מטפלים - אך דורש תואר ראשון כתנאי הכרחי. באין לי תואר ראשון - לא התקבלתי לקורס הנותן תעודה המוסכמת ע"י משרד הבריאות. אשמח לדעת יותר פרטים על הקורס שבתכנון. תודה.

אני רואה שאתה בדיוק עכשיו פה. :) איזה כייף !!! רוצה לאחל לך ליל מנוחה, חלומות פז, וחיבוק אם אפשר.. במבי. :)

אודי, אנחנו מחכים לך. מחכים שתבוא,שתעבור מאחת לשניה, תכסה אותנו בשמיכה ותגיד לנו לילה טוב. אנחנו לא רגועות,ואיך נוכל ללכת לישון? (לפעמים אני מדמיינת את ההתיחסות שלך והמענה לכל אחת כמו הרגעה כזאת,כמו אמא כזאת שעוברת לראות שהכל בסדר ומכסה בשמיכה:) טוב,זה סתם דמיון שלי, אבל מחכה לך שתבוא, כי עד עכשיו ישבתי לידך, כמו שסיכמנו,והיה לי נעים, ועכשיו נהיה לי כבר קררררררררררר....... ): טוב,קצת מתביישת, אבל בכל זאת מחכה,ממש. לילה טוב לך אודי, ח.

הי אודי, ברכת הלילה טוב הכי חמה שהיתה לי. ח.

מדוע לא מעלים את תגובתי לפורום.

אמי, א., ככל שהדבר יישמע מוזר לאור הפירוט להלן, עוסקת כפסיכולוגית, ונותנת טיפולים יחידניים, זוגיים, ומשפחתיים, כפסיכולוגית, כאמור, למרות שהוכשרה במכון אדלר בלבד, וייתכן שהשתתפה בקורסים ספורדיים מעטים נוספים. ל - א. אין כל תואר אקדמאי שהוא. היא אינטיליגנטית, נראית מצויין, ומאד משכנעת. אבי, לעומת זאת, חרד מ - א. חרדת מוות, לטענתו הוא כבר בן 84 (נראה מצויין ומשחק גולף מספר פעמים בשבוע), ואין לו כח לקחת עמדה מולה, שכן היא תמרר את חייו. ולענייני האישי: הנני הורה יחידה לבן מדהים, יש לי מקצוע מצויין ואני עצמאית. את הבית עזבתי כבר בגיל 14, ובגיל 17 עזבתי את הארץ כל עוד רוחי בי, לתקופה של כעשר שנים. בשנתיים - שלוש האחרונות סבלתי מירידה כללית במצב רוחי ובתיפקודי, ומאחר ואינני טיפוס דכאוני, ערכתי בדיקות דם ומיהרתי עמם לרופאת נשים. כפי שציפיתי, הדיאגנוזה היתה ירידה הורמונלית חדה, וקיבלתי טיפול מסויים. הואיל ואני מגדלת את ילדי לבדי, ואמונה על כלכלתנו, בריאותנו, השכלתנו, וכו', הלך מצבי והדרדר עד שמצאתי עצמי במיטה, כאשר כל צלצול טלפון או דפיקה בדלת שולחים אותי להתקף חרדה נוראי. בסופו של דבר התייעצתי עם רופא נוסף, אשר איבחן את מצבי כדיכאון קליני מסיבות הורמונליות אשר לא טופל כהלכה. עם הטיפול הנכון, נעמדתי על רגליי בתוך כשלושה ארבעה חודשים, אך הבור הכלכלי היה בלתי נמנע. וחזרה ל - א.: למרות הסתירה בהגדרות, הבנתי, בגיל מאוחר אמנם, כי קיימת קנאה גדולה מצידה אלי. בזמן מחלתי, הודיעה א. לאחיי ולכל חבריי (עמם אין כל בעיה משום היכרותם עמי), שהחלטתי "לשבת רגל על רגל" ולהפסיק לעבוד. כתוצאה מאובדן כושר העבודה נאלצנו, בני ואני, לעזוב את ביתנו, ואנו מתגוררים אצל חברתי הטובה מזה שנים רבות. למרות שהכנסתם של הוריי בעיקרה מגיעה מאבי, א. אוסרת עליו לסייע לנו. לאחרונה ציין אבי כי א. מתייחסת אלי כאל "צרתה", וכי אין לה כל רגשות אמהיים אלי. למרות כל זאת, איפשרתי לבני לבקר אצל הוריי, משום שאין לו אב, או אחים ואחיות, והוא לא זה שצריך להיענש בשל המצב. היום אני בדילמה, בשל החרפת המצב: התנהגותה של א. מחמירה מיום ליום, ושני הדברים שמטרידים אותי הינם השהייה של בני עם הוריי (זה לא קורה הרבה, כי א. "אינה אוהבת אנשים בביתה"), וחשוב יותר: האשה מציגה עצמה כפסיכולוגית, ומטפלת באנשים! אני רוצה לציין כי הפירוט לעיל הינו שולי. הפירוט המלא היה בוודאי גורם לקוראים לסבור שאני הזוייה.... תודה עבור תגובותיכם.

אכן תיאור קשה, אך עם זאת מיידית הוא מעורר תחושה כי הסיפור הרבה יותר מורכב מזה. דבר ראשון הייתי מציעה לך ללכת לטיפול- אפשר בחינם בתחנה ציבורית. בלתי אפשרי להתמודד לבד עם דיכאון, קשיים כלכליים, הורות יחידה כשאין סביבה תומכת ואפילו חלק מהסביבה פוגעני כלפייך. לגבי העיסוק של אמך- האם פעם התעמתת איתה על כך? האם שאלת אותה מדוע היא עוסקת במשהו שאין לה תואר בו? על אף שאני חייבת להגיד שמבחינה חוקית החוק פרוץ לחלוטין ואכן בימינו כל אחד יכול לטפל באנשים. לגבי מקומם של הורייך בחיים של בנך- מובנת החשיבות של כך, השאלה אם בזמן הימצאותו אצלם היא לא מסיתה אותו נגדך? גם כאן אפשר לבחון את האופציה של הצבת גבולות ברורה, אם לא על ידך ה"כבשה השחור" של המשפחה, אולי תנסי לגייס לעזרתך את אחד האחים, כי במשפחה בה יש כבשה שחורה בד"כ יש גם את הפיצול השני ויש מישהו שמקשיבים לו ועושים מה שהוא אומר. וגם אפשר לגייס את אחייך או חברים קבועים על מנת שיהיו דמויות קבועות ומיטיבות בחיים של בנך. אין באמת חשיבות לקשר הביולוגי. לגבי המצב הכלכלי- קשה לצאת מחובות בארץ, כמעט בלתי אפשרי... אם באמת יש מישהו במשםחה שיותר משפיע על הורייך, ואם אכן יש להם יכולת כלכלית לעזור לך אולי כדאי לנסות שהוא ידבר עם אביך שיעזור לך לתקופה הזאת. חוץ מזה שווה לברר ברווחה או אצל הפסיכיאטר כי יתכן שבשל כך שתקופה מסוימת היתה לך אבחנה פסיכיאטרית שפגעה לך בתפקוד תוכלי לקבל איזה שהיא עזרה כלכלית, אולי אחוזי נכות וסל שיקום...סיכוי קלוש אבל שווה לנסות. גם אם התאוששת אפשר לנסות לקבל רטרואקטיבית. אם לא- תמיד אפשר לשדוד בנק...:) שיהיה בהצלחה

בוקר טוב לך, הכאב, הקנאה והאין שהרגשתי כשקראתי את מה שכתבת היו בעוצמה שהיה קשה לי לקרוא.... וואוו...כמה שזה כואב...הכאב ממש בלתי אפשרי... ולמרות זאת את מצליחה !!! כפי שאודי אומר ! אמא שלי לא יכלה לתת לאף אחד..במובן מסויים זה קל הרבה יותר. אחיי ואני קיבלנו פחות או יותר במידה שווה. כיום אני מרגישה את הכאב והקנאה העזה (envy) ..וואוו כמה כאב וקנאה על שאמא צביה שלי (כך אני מכנה פה את המטפלת שלי ) מטפלת גם באחרים.. אמא צביה שלי היא פסיכואנליטיקאית מהמכון הפסיכואנליטי ומטפלת גם בילדים.. כשאני מגיעה אליה אני רואה לפעמים שאריות של מה שעשתה עם ילדים אצלה בקליניקה (לפחות ע"פי הדמיון שלי ). כל פעם מחדש אני מתחרפנת עד העצם מזה. כל כך רוצה שהיא תשחק איתי ורק איתי !! שהיא לא תטפל באף אחד נוסף ובטח לא בילדים...שבכלל לא יהיו לה בקליניקה ילדים. מרגישה שהתחרות לא הוגנת.. ליד ילדים אין סיכוי שבעולם שהיא תאהב אותי יותר..בטח אותם..את הילדים היא אוהבת פי מליון מאשר אותי.. הכאב והקנאה שאני מרגישה הם בעוצמה שקשה לתאר... כן, אני משתפת אותה בכל זה..בטח.. את מתארת את האמא שלך שבוחרת לטפל באחרים (זרים) ולא בך.. עוד יותר, לך היא בוחרת שלא לתת כלום.. עוד יותר, בגיל 14 את עוזבת את הבית, בגיל 17 את הארץ.. אמא שלך לא מחזיקה בך ...אולי התחושה היא של וויתור ? (שאמא שלך וויתרה עלייך..ייתכן שכל זה מעולמי בלבד ואין שום קשר למציאות שלך..) הכאב, הקנאה האין...וואוו כמה שזה כואב... כל כך צר לי עלייך.. ברמה העמוקה כל כך מזדהה עם דברייך וצר לי גם עלי.. תודה על השיתוף שלך כאן אלכסי. כאן אנחנו "הקבועות" נמצאות ביחד (?) (מקווה??) ואודי עובר בערב בינינו ,מכסה אותנו בעדינות, לוחש בשקט ששש.. לילה טוב, חלומות פז .. ושומר עלינו פה בפורום... :))) (את יכולה לראות בעצמך שזה מה שאודי עשה בשני בערב.) בטח אודי ישמח שתצטרפי לכאן.. :) במבי.

בעבודה שאני עובדת פעם בשבועיים יש צורך לנסוע לתל אביב להדרכה . מכל מקום, לפני שבוע היו שני הדרכות באותו יום והאחראית שלי המליצה לי לבוא להדרכה הראשונה כי לפי טענתה ההדרכה הראשונה תהיה יותר מעניינת .בסופו של יום התברר שהיא שיקרה וההדרכה הראשונה היתה זהה להדרכה השניה . מכל מקום מאד ניפגעתי כי היא שיקרה ואני חושבת שאולי היא שיקרה כי היא לא רצתה שאני אבוא להדרכה השנייה כי היא היתה שם והיא כנראה לא רצתה לראות אותי. מכל מקום, מאד ניפגעתי ושלחתי לה איימיל ואני לא יודעת אם זה בסדר ומה לעשות כי אם אדם מגיע למצב של שקר כי הוא לא רוצה לראות אותך זה מאד מאד פוגע?

די מפחיד להיות בטיפול בהסתמך על הפורום הזה ועל המקביל שלו. נטישות, תלות וכיו"ב. עושה רושם שאצל אנשים רבים (בעיקר נשים), הטיפול נהייה "הדבר". מצד אחד אמורים לטפל ברגשות, ומצד שני ככה נראה לי, הרגשות דווקא מפריעים, או עודף רגשות מפריע?