פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אני נמצאת בטיפול. בזמן האחרון אולי כתוצאה מהטיפול אני חשה כי יש בי רסיסי זכרונות לא ברורים של משהו שקרה לי בעבר או כביכול קרה. אני מפחדת שאולי אני מדמיינת כאלו מנסה להאחז במשהו על מנת לקבל הצדקה לכך שאני נמצאת בטיפול ולא הכל מושלם. כיצד ניתן לדעת אם הזכרונות הללו "מושתלים" או אמיתיים, אני יודעת שאני צריכה להעלות זאת בטיפול אבל אני מרגישה מבולבלת.
שלום אידי, לא ניתן לדעת בוודאות. הזיכרון האנושי הוא דינמי ומאוד לא מדוייק. הוא מושפע מעיוותים, נתון לשינויים ומגיב חזק מאוד לסוגסטיות. יש אפשרות באמצעות היפנוזה - אך רק אצל מומחה בעבודה ברענון זיכרון ורק עם רישיון משרד הבריאות - אולם מדברייך עולה כי במסגרת הטיפול יהיה הטוב ביותר להעלות את הדברים. הדבר שלא ניתן לפקפק בו הוא הרגש. זו הנקודה הארכימדית. בהחלט יש לך סיבה להיות בטיפול. אודי
לפעמים קורה לי שאני מתעוררת באמצע הלילה כשמישהו מעיר אותי - ומדברת ומבצעת פעולות. לא באופן אקטיבי במיוחד, אבל עושה כל מיני דברים, ואחר כך לא זוכרת כלום. לדוגמה: אמא שלי פעם העירה אותי בלילה, ושאלה אותי אם אני רוצה לשתות, ואמרתי לה בהתחלה "לא" ואחר כך "כן", והיא הביאה לי לשתות, ושתיתי, ולא זכרתי שום דבר אחר כך. היא סיפרה לי בעצמה שזה מה שקרה. קרה לי הרבה פעמים, שקמתי מהמיטה ונעלתי את הדלת הראשית של הבית [בחופש הגדול], ולא זכרתי שום דבר אחר כך. האם זו תופעה של סהרוריות? מה זה אמור להיות? האם יש ממה לחשוש, או שזה טבעי? ואם זו אכן תופעה סהרורית, למה זה אף פעם לא קורה [למיטב ידיעתי] מבלי שמישהו מנסה להעיר אותי? סהרוריות לא קורית מעצמך, בלי גורם חיצוני שגורם לך להתחיל להיות בהתקף סהרוריות? בת 15. לא חושבת שזה חשוב, אבל גם קשה מאוד להעיר אותי, ויכול להיות שכשמעירים אותי בבוקר, קודם מעירים אותי עד שאני חצי ישנה כמו מה שתיארתי, ורק אחר כך מעירים אותי לגמרי. תודה רבה לעוזרים.
שלום לך, ייתכן שבשל העובדה שמצבים אלו מתרחשים רק כשמעירים אותך - מדובר במצב טבעי של שלב היפנוגוגי (השלב שבין עירות לשינה) שבמקרה שלך כנראה ארוך מעט מהרגיל. זו לא נשמעת סהרוריות. אודי
חזרתי מטיפול...דברתי איתה על זה בטיפול..לא הסתכלתי עליה כל הפגישה גם לא בסוף...אחר כך שלחתי סמס שאני לא מגיעה לפגישה והיא אמרה שאגיע..וכתבתי שוב תודה על הטיפול ושאני לא מגיעה יותר, וזאת הכוונה שלי..לא יכולה להיות שם יותר.........אז מבחינתי גמרתי ככה את הטיפול...למרות שכבר אמרתי כמה פעמים ולא ביצעתי הפעם אני לא רוצה לחזור....אוף מה עושים????למרות שהיא אמרה שכלום לא השתנה ומחר יהיה יום נעים.האמנם???????יצאתי נבוכה ובוכה..בכלל לא התאהבתי בה....לא מבינה כלום.....גם איזו העברה יש פה???????אוף...........
הי מיכל, זה תמיד הסיפור הזה. התקרבות - ומנוסה. זה חלק מהטיפול. בהחלט העברה. מחר יום חדש ונעים. אל תוותרי. אודי
אודי... אני כבר לא מבינה מה קורה בכלל. כמו שראית, השבוע אני לא במיטבי בכלל. בגלל הביקור ההזוי הזה במיון (16 שעות! ביה"ח הזה עשה לעניין טיוח, כי זה לא חוקי) נאלצתי להפסיד השבוע פגישה... וגם כך זה שבוע שהיה בו שינוי בלו"ז, כי היא נאלצה לבטל את הפגישה של מחר. והכל לא מסתדר לי בכלל... ה-to do list שלי היא כמו כדור שלג, ואני מתעלמת ממנה באלגנטיות. אולי הדברים יתחילו להעלים את עצמם. או שאעלים את עצמי. זו לא סתם רק חוויה של התפרקות. זה באמת קורה... כמו שכבר קרה כל כך הרבה פעמים בעבר.
הי טימי, (בכותרת פירקתי את המילה מתפרק, יצא משהו נחמד...) יודעת מה יפה במה שכתבת? שאם חווית ההתפרקות קרתה כבר כל כך הרבה פעעמים בעבר - קרו גם מספר מקביל של התאוששויות. מה את יכולה לעשות כדי "לעזור" כאן? (אגב, חום וחמימות ממיסים שלג, לא? גם כדורי שלג...) אודי
אבל קצת קשה ככה, כמו שאני מרגישה... יש לי מיקסר בבטן. אחד עקשן במיוחד. ולא ויתרתי על הפגישה שהיתה - נסעתי ככה. מסוחררת ועם המיקסר שלי והכאבים. אודי - השבוע אנחנו צריכות לצאת לחגוג בת-מצווה!!! והיא אמרה שאם עדיין אהיה ככה היא לא רוצה שניסע, כי זה אמור להיות לי כיף. אני חושבת שהיא צודקת, וגם יש לי תור לאיזה רופא (שאני יכולה לדחות... היא אומרת שלא כדאי). מה אני יכולה לעשות בשביל לעזור?... להקשיב לה... שלהתפרק זה לא כבר רעיון טוב כל כך. אפילו אם יצירתי. זה אולי הביא תועלת בעבר, אבל היום זה רק מזיק. ואני לא יכולה. זה מאיים מדי. הכל מסובך להפליא!
אני בת 16,ואני יודעת שאני צעירה....מאוד אבל יש לי בעיה. אני מתאהבת מאוד בקלות ואולי תגיד שזה הגיל אבל כשאני מתאהבת זה רציני,ואני נהיית אובססיבית. אני לא חושבת שיש לי בעיה עם המראה,עברתי ניתוח אף לא מזמן אז בכלל אין לי בעיה אבל אני פשוט לא מצליחה להתקרב ! ברגע שמשהו נהיה רציני אני לוקחת צעד אחורה ומנתקת את הקשר או משהו אני מפחדה מקרבה?לא יודעת אף פעם לא היה לי חבר ... אני לא מבינה מה הבעיה שלי ומה אני יכולה לעשות כדי שזה לא ייקרה יותר כי זה מתחיל לתסכל אותי תודה:)
שלום ליאורי, כן, את כנאה מפחדת מקירבה... מה שעושים זה להתעמת עם הפחד, בהדרגה, עם מישהו שניתן לסמוך עליו. גם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע כאן. אודי
אני מצרף רשימה של פסיכולוגים מהאתר *** ההודעה נערכה ***
שלום לך, איננו נוהגים לפרסם שמות מטפלים כאן. אנא פרסם את כתובת המייל שלך ונהל את הדיאלוג הזה מאחורי הקלעים, בערוץ הפרטי, עם מי שמעוניין להמליץ (רשום מה אתה מחפש כדי למקד את ההמלצות). בהצלחה, אודי
שלום, אשמח אם תכתבו לי לכתובת amyou1 שטרודל yahoo.com הייתי רוצה להתיעץ עם פסיכולוג בנוסף לנטילת רסיטל מזה כבר שנתיים-שלוש. אני לא יודע למה לצפות מהפסיכולוג. זה סוג של ניסוי - אין לי משהו ספציפי שהייתי רוצה לדבר עליו. אז רוב הסיכויים שאתאכזב גם מזה. אבל רוצה לנסות. תודה!
שלום אודי, לא הייתי כאן שנים ונדמה שכלום אצלי לא השתנה.. אני בת 33 גרושה בפעם השנייה, אמא לילד, סטודנטית לפסיכולוגיה ארגונית תואר שני ודפוקה על כל הראש. הייתי עד לפני שנה בטיפול שנתיים, חוץ מהתאהבות מטורפת במטפל ורגרסייה רחמנא ניצלאן לא יצא משם משהו. למעט אבחנות של אישיות גבולית ואישיות רבת פנים (לא מקרה חמור או מזיק) לסביבה אני נראית נורמאלית ומדהימה, כי אני קשובה, עדינה, רכה ואוהבת. בתוכי יש כאוס נוראי, חודש לפני סוף הטיפול המטפל טען שאני סובלת מאישיות רבת פנים, לטעמי הוא טועה אך הסביר לי שהיה לו מאוד קשה להגיד לאבחנה הזו. היום אני לא עובדת מזה חודש, מרגישה שיש לי בלאגן בראש למרות שבלימודים, באמהות שלי ואפילו בזוגיות שהתחלתי לפני כמה חודשים הכל נראה מקסים ומתפקד. לא יודעת אפילו מה לשאול, רציתי לחזור למטפל אך כל פעם שקבעתי נתקפתי חרדה וזכרונות הציפו אותי וחטפתי רגליים קרות, הייתי רוצה ללכת לטיפול אצל מטפל אחר אך להכיר אותי זה לא פשוט כי לוקח לי זמן להיפתח ולסמוך והמטפל שלי עשה את הדרך איתי לגיהינום ובחזרה, פוחדת לחזור אליו ולהרגיש את כל הרגשות מחדש. הרבה זמן לא שיתפתי ודיברתי אולי בגלל זה אני מקשקשת כאן. חשבתתי על היפנוזה אך המחשבה שמישהו איתי בחדר כשאני לא בשליטה מלאה - מעבירה אותי על דעתי.. זהו בינתים אולי אתחיל לעבור כאן ולשתף קצת, אולי גם לך יהיה משהו לומר, לא חייב :) נעים שאתה פה, באמת negra
הי נגרה, ברוכה השבה! זו בהחלט שאלה גדולה, האם להתחיל מחדש או לפנות למי שאת מכירה ומכיר אותך. היפנוזה, אגב, נחשבת לטיפול מועדף במקרה של אישיות מרובה (בהנחה שזו אבחנה נכונה). בכל מקרה, לא מדובר על מצב של איבוד שליטה בהיפנוזה. להיפך - היפנוזה מלמדת אותך להגביר שליטה בדברים שלא היה לך מושג שאת יכולה לשלוט עליהם... כמובן שצריך יחסי אמון ובטחון במטפל/ת. זה נכון לכל טיפול ובעיקר להיפנוזה... אודי
היי, בשנה האחרונה הצלחתי לגבור ולטפל בטראומה רצינית שרדפה אותי הרבה שנים. כתבתי שיטה ואני מאמין שאני יכול באמת לעזור לאנשים פגועי טראומה והלם קרב. הבעיה היא שאני לא מוסמך כמטפל או פסיכולוג רציתי לשאול באיזה דרך אוכל להגיע אל אנשים שזקוקים לעזרה במטרה לעזור להם ללא כוונות רווח כספי תודה
שלום אילן, אתה כנראה אדם עם הרבה כוחות. נסה להקים קבוצה לעזרה הדדית באחד המרכזים לטיפול בטראומה. היות ואינך איש טיפול - אולי כדאי לך לשקול שיתוף פעולה עם איש טיפול כדי לקדם את הפרוייקט שלך. בהצלחה, אודי
היי אודי, תודה על תשובתך אני חושב שהכיוון הנכון הוא איש מקצוע שיסכים לשתף איתי פעולה איך לדעתך אוכל למצוא אדם כזה?
היי, אני בן 42 בחודשים האחרונים קרה מספר פעמים שאני מתעורר בתחושה שאני גוסס, אני צועק לעזרה (צועק פיזית) לאשתי ביטויים כמו אני לא מרגיש טוב או אין לי אוויר אחרי מספר שניות מתעשת מה שברור לי שזה לא משהו פיזי כי אחרי שאני מתעשת הכול חוזר כרגיל, אחת הפעמים היתה ממש חזקה ואני באמת ובתמים מרגיש שאני מתפגר חוסר אוויר ובעיקר מהתקף לב. זה קורה לי רק בשינה, זה לא נעים.
שלום דני, ראשית - הייתי ממליץ לבדוק את איכות השינה (למשל, האם אין הפסקות נשימה קטנות). לאחר ששוללים בעיות שינה כדאי לבחון את ההשערה שבחלום יש ביטוי להתקפי פאניקה. המענין שזה מופיע בחלום. יתכן שיש משהו לא מודע שמאוד מטריד אותך ומעורר חרדה. אך לפני הפרשות הפסיכולוגית - כדאי לבדוק האם אינך מגיב למצוקה פיזיולוגית במהלך השינה. אודי
שלום אני בת 39 נשואה +2 אני מנסה הרבה פעמים ליצור קשרים חברתים ומאוד קשה לי זאת אני שכול הזמן יוזמת את הקשר ואני מנסה ולא כול כך נקשרים אלי מה עושם יש לי חברות אבל הם קצת רחוקות מימני הקשר הוא הרוב איתם טלפוני יותר שכנים שיש לי זה רק שלום שלום זמ דבר שמאוד מאוד מפריעה לי אנ י לבד כול הזמן וזה מדכא אותי מאוד... למה זה ככה ומה עלי לעשות אני מ רגישה כאילו אני דוחה אותם למשל אמא מהגן של הבן שלי ניסיתי כמה פעמים ליצור איתה קשר טלפוני ני ושום דבר אשמח לקבל עזרה
מצטערת ששתפתי בהודעה הקודמת....חרדה.....חבל שלא שיניתי את השם.......וחבל שאתה מפרסם מה שכבר נכתב.......אולי תמחוק בכל זאת? אוףףףףףףףףףף.................תגיד משהו מרגיע.........מרגישה שהתחרפנתי...........
אודי, כל כך קשה לי לכתוב את מה שאני רוצה להעלות....תמיד חשבתי שאני מחפשת מהמטפלת סוג של אם וכך הרגשתי ולא חשבתי במונחים אחרים..אבל חלמתי חלום עליה ועליי...ארוטי..אוף..מה קורה לי? ומאז זה הגיע לחלומות בהקיץ...כבר שבועיים...האם הפכתי להיות לסבית? אני לא מאוהבת בה בכלל...אבל מפחדת להגיד לה...בחיים לא אעלה את זה בטיפול...אני אוהבת את בעלי וטוב לי איתו בכל המובנים..אוף........הצילו!!!!!! רק לדעת אם יש משהו נורמלי בזה? האם זה קשור לחיפוש חום ואהבה אמהיים? מבולבלת מאוד!!!!..מפחיד!!!!!!!! מקווה שתענה היום גם אם אתה עסוק!!רע לי עם זה כל כך!!!!!!!!!!מיכ
הי מיכל, זה בהחלט בסדר. המיניות הרי עומדת בבסיס כל קשרי האהבה וגם כשמדובר ברגשות של ילד להוריו. את בהחלט יכולה לדבר על זה בטיפול. אין מה להתבייש. זה גם לא אומר שאת לסבית. אל חשש... אודי
מה שלומך, יקרה? מצטערת שלא עניתי מוקדם יותר... יצא לי "לבלות" בחדר מיון 16 שעות (מיום שני מאוחר בערב ועד היום אחה"צ) - איזה בי"ח מבולגן... כל הזמן שאלו אותי "למה את נוסעת דווקא לבי"ח X ולא ל-Y?" הרי לכאורה Y קרוב יותר והטיפול שמקבלים שם נעים יותר (Y קטן יותר). אז הפעם שמעתי לעצות הממליצים ו... התחרטתי על כל דקה. בזמן שהייתי שם חוסר תשומת הלב של הצוות הרפואי הרגה אישה במחלקה הצמודה (מחלקת טראומה); מוות מוחי. ככה חיים נגמרים ברגע, בגלל חוסר יחס. את גם חוגגת יומולדת לטיפול החודש? אני כבר לא זוכרת את התאריך "הלידה" המדויק של הטיפול שלי... עבר יותר מדי זמן. מה את מתכננת לכבוד היומולדת הזה? את מתכוונת לציין את זה בפניה בכלל, או להתעלם? וטיפול זה באמת סוג של לידה מחדש, כך שאני בהחלט מבינה למה הבחירה שלך (הצמדת תחילת הטיפול ליומולדת שלך) אינה מקרית. TM.
טימי יקרה, מקווה שאת בסדר ואחרי הבלאגן...אני בסדר, תודה, יפה שזכרת, יום הולדת + שנה לטיפול (הפרש של יומיים...)בהחלט מתכוננת לעשות משהו בטיפול..עדיין לא החלטתי אולי סיכום בניים? אולי להבין פעם אחת ולתמיד למה התקופה הזאת לא ממש משמחת אותי...קודם אני רוצה לפתור את התסבוכת של המחשבות שלי עליה...כל הזמן חושבת מה אומר בפגישה ומה היא תחשוב עליי אם אספר לה...(את יכולה לראות את ההודעות שלי לאודי) שדרך אגב מאוד הרגיע אותי ואני פחות בלחץ... חוץ מזה אני רוצה לספר שהבן שלי מטופל תרופתית ופסיכולוגית וזה ממש עוזר לו לבעיית הקשב..הוא די מהר הבין עניין אני לעומתו כמעט שנה ורוב הדברים כלל לא נפתרו... אודי יקר! אני כל כך מודה לך שאתה כזה מבין ומרגיע, עזרת לי מאוד!! עכשיו צריכה לצלוח את הפגישה...פוחדת ממה שהיא תחשוב עליי ופוחדת שתשנה גישה, פחות תתן להתקרב אליה במילים....שלא לדבר על מגע שאין מצב שאי פעם אגע בה שוב בכלל!!!!התחבקנו פעמיים ועכשיו גם מבחינתי לא רוצה להתקרב....לא יודעת, מבולבלת בכלל לא מאוהבת בה...אבל כן אוהבת...מבין? ובכל זאת מחשבות מוזרות...אוף.....איך אומרים משהו כזה למישהוא????????.מרגישה שאם אומר לה אברח מהטיפול ולא ארצה לראות אותה יותר בחיים!!!!!!!!איך אומר אודי?????היא תשנא אותי.......אוף........יש לך רעיון?????????????? סליחה על האורך......... והיום הולדת שלי והשנה לטיפול הכל מעורב בבלאגן....אוף זאת בכלל לא חגיגה.....
הי מיכל, נכון, לא מאוהבת. אוהבת. ואין צורך לברוח. הקטע היפה הוא לגלות כמה נעים זה להיות עם מישהו שמכיר אותך ומקבל אותך, ככה כמו שאת... ושיר, ככה לשבת: http://www.youtube.com/watch?v=QhwvMqDKi3I אודי
היי! מה שלומך? אני עדיין חולה. בבית, אבל לא בסדר. אהמ... סיכום ביניים של הטיפול בתוך הטיפול? זה יכול להיות מעניין (במובן החיובי של הדבר). להבין איתה ביחד מה היתה בשבילך השנה המשותפת הראשונה שלכן. אני שמחה לקרוא שיש שיפור אצל הבן שלך; אני חושבת שזה קצת עונה לך על השאלה "למה לי?"... משום שלפעמים כאשר יש מענה כלשהו לבעיה, יש גם דרך לטפל בה. אני לא אומרת שזה כך בכל מקרה, הלוואי וזה היה. למיטב זכרוני, הטיפול הממוצע נמשך 3 שנים. תחשבי שאת רק ב-1/3 הדרך מהממוצע. וזה רק ממוצע :) יש אנשים שמצליחים לפתור את האישו שלהם אחרי כמה חודשים ואחרים שחוגגים בת-מצווה לטיפול... אל תשווי את עצמך לבנך: לכל אחד מכם דרך משלו. בכלל - אל תשווי את עצמך לאף-אחד. את זו את וזהו!
שלום אני בת 23 נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחלתי בחודש אוקטובר, בתחילת הטיפול לפי הערכת המטופלת אמרה לי שהטיפול יסתיים בעוד שלושה חודשיים, כמעט 15 מפגש, שהעבודה שלנו לפי הגישה הקוקנטיבית התנהגותית, ובמפגש הראשון אמרה לי שהיא בהריון ונצטרך להפסיק הטיפול באמצע פברואר אם הצטרכנו להמשך אבל לא נראה לה שאנחנו נצטרך לעוד, אבל אחרי כמה מפגשים הדברים השתנו, ונראה שיש סיבות שונות לחרדות, שיותר קשורים לעצמאות שלי תלות לעומת היפרדות מההורים, בנוסף שבמפגשים היה לי קשה מאוד לדבר, לכן הטיפול נמשך וכשהתחיל השינוי הצטרכנו להפסיק בגלל הריון המטפלת. היום ידעתי שהמטפלת ילדה, ואני חושבת לשלוח לה הודעה להגיד לה מזל טוב, האם מקובל או עדיף שלו??? דבר שני, הפסקת הטיפול היה לי מאוד קשה, ששיתפתי המטפלת בדברים אלו למשך כשבועיים דרך המייל אבל לפני כיומיים שלחתי לה מייל שהייתי צריכה אותה מאוד שלא ענתה לי, משבועיים ועד היום אני מאוכזבת מאוד ממנה, שיש רגשות כעס ושנאה לה, אני כי תזמון ההפסקה לא מתאים בכלל ותהליך השינוי התחיל וקשה לי לבד, בעוד תקופה קצרה היא תחזור לדבר איתי ולשמוע ממני מה קרה, אבל האמת שלא בא לי לדבר איתה נכון שאני צריכה אותה מאוד אבל יש מאוד רגשות כעס ושנאה, שמפחדת מאוד שאחזור לנקודת האפס בתקופה הזו, בעוד שעניין האימון מאוד קשה לי, לקח לי הרבה זמן עד שהתחלתי להאמין בה וכהאמנתיבה היא עזבה אותי. מה אפשר לעשות????? ובכדי כך לא יודעת אם לשלוח לה הודעה או לא, לא רוצה לשלוח לה בכדי שתבין שלא בא לי לדבר איתה... מה אתה מציע לי????
שלום טאלוש, ראשית, בהחלט מקובל לאחל מזל טוב. שנית - הכעס שלך מובן מאוד. את מתוסכלת ומאוכזבת שהצורך שלך לא נענה, גם אם את מבינה באופן רציונלי שאין מה לכעוס. עצתי - להמתין שהיא תחזור (והיא תחזור) ובינתיים לנסות ולהכיל את הקושי שלך. הוא חשוב ולדעתי קשור לסיבה שבגללה את בטיפול. בהמשך - תדברו על הכל. גם על הכעס והשנאה. זה בסדר. אודי
היי היום שלחתי לה הודעה, אבל היא לא ענתה לי ואפילו לא אמרה לי תודה, מה היא רוצה להגיד לי שאנחנו בהפסקה???? ושאין צורך להתקשר עכשיו??? ההודעה הזו היום עצבנה אותי מאוד, עכשיו אני שונאת אותה יותר, אבל מה לעשות אני צריכה אותה?????!!!!!! באמת מתסכל שאהיה תלוייה במישיהי כי אני צריכה העזרה שלה....קשה מאוד, ואני מפחדת שעד שהיא תחזור אני לא אוכל להמשיך הטיפול איתה בגלל הכעס וחוסר האימון. אז מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת??????????????
שלום, אמא שלי מאוד מפחדת עליי ועל האחים שלי, אבל אני לא יכולה לסבול הפחד והחרדה שלה, לכך לפני כ 5 שנים אחרי המלחמה התחלתי להרגיש בחרדות, ממבחנים, מראיונות, מאירועים משפחתיים וכו', שבזמנו היו לי דפיקות לב, סחרחורת... אבל היום זה הופחת ואני מרגישה בדפיקות לב רעידות קצת, התקררות הגוף. והחלטתי להתחיל בטיפול פסיכולוגי והתחלתי והאבחנה לפסיכולוגית אמרה לי שהחרדה היא קשורה לתלות ולעצמאות מההורים, לכל התחלתי להאשים ההורים שלי מאוד וספציפי לאמא, שהכניס אותי לעימותים שהבית והמשפחה שלי לא סובלים את זה. אני לא יודעתאם אני עושה נכון או לא?? האם זאת באמת הבעייה או לא??? אני מרגישה באשמה שאני הולכת לטיפול ומדברת על ההורים שלי, שיתפתי ההורים במה שקורה לפעמים הם נותנים לי העצמאות אבל עדיין הם לא נותנים לי מה שאני רוצה, התייאשתי אני מפחדת מאוד שהטיפול לא יעזור לי לצאת מהפחדים שלי, ואם יצאתי אני מרגישה באשמה שאני מדברת עליהם ואומרת להם דברים כל כך קשים ספציפי לאמא שהיום אמרתי לה שאת הרסת לי החיים שלי ואת ממשיכה להרוס אותם... מה אפשר לעשות האם להמשיך בטיפול??? להמשיך בלהאשים אותה??? האם זה יפיק תועלת????? לא יודעת כלום אני מבולבלת מאוד תעזור לי בבקשהההההההההההההההההההההההההההה בנוסף אני מאוד זקוקה לחיבוק מהמטפלת פעם דיברנו על זה ואמרה שאני לא יכולה בגלל שיש גבולות בינינו, וארמרה לי אני מאוד זהירה בקשר בינינו, כי רוצה להראות לי שהיא לא כמו ההורים שלי שאני צועקת עליהם ואחרי כך מחבקים אותי, היא רואה שצריך להיות אחראית על מה שאני מדברת, בנוסף שבחיים שלי אין מגע פיזי עם מישהו אולי זאת הסיבה שהיא מפחדת להתקרב????? אני באמת רוצה חיבוק מה לעשות????? האם היא תתן לי בלי להגיד לה?? כי פעם הייתי בוכה אמרה לי מה את רוצה עכשיו?? לא עניתי לה, אבל היא התקרבה אליי ואמרה לי שאני איתך ומרגישה הקושי שלך עכשיו.קשה לי להגיד לה, אני מתקשה בלדבר בטיפול אז איך אגיד לה??? ואם ביקשתי ולא נץנה לי אז אני אתאכזב. חזרתי וכתבתי הדברים בכדי שיהיו ברורים יותר ואקבל תשובה שתרגיע אותי בקשר לטיפול, ההפסקה, האימון, האשמה, החיבוק.... כי באמת קשה לי בתקופה הזווווווווו.... תודה
שלום טאלוש, לדעת יהמטרה בטיפול אינה להאשים את ההורים, אלא להבין מה חסר לנו במטרה לנסות ולשנות את זה מעתה והלאה. טבעי לפחד מקירבה. טבעי לפחד מטיפול וטבעי לפחד מהכעס והשלכותיו. נראה לי שהטיפול שאת מתארת הוא טוב. לא כדאי להפסיקו. אם קשה לך לדבר - נסי אולי להדפיס את התכתובת הזו ולהביאה לפגישה. אודי
היי, מקווה שזה הפורום המתאים.. אני בחורה דתיה, בקשר עם בחור. הקשר מתפתח לכיוון רציני, הבעיה שלי היא כזו- אני מעט חוששת מהשלב - שיגיע במוקדם או במאוחר של קיום יחסי מין. כרגע המגע הוא של נתינת ידיים בלבד- ואם וכאשר בעז"ה נחליט להתחתן- אני חוששת מהשלב הזה- קודם כל חוששת מהשלב כשלעצמו- כי אני בתולה, אבל מה שכנראה מוסיף לעניין הזה זה שאני שטוחת חזה!- וקשה לי עם זה(כרגע הולכת עם מעט ריפוד...)- אני מרגישה שכדי שארגיש שלמה במגע האינטימי עם הבחור עליו לדעת את מצב החזה שלי, וכאילו אראה שהוא חושב שאני מושכת גם כך- נשמע הגיוני? מציקה לי התרמית הזו..אני חשה שהבחור נמשך אלי- וסביר להניח שגם עם גודל החזה העגום שלי הוא יסתדר(או אולי זה יפריע לו?...)- אך בכל זאת, העניין הזה קשה לי מאוד!!! האם נראה לך נחוץ להסתובב לצידו ללא הריפוד כדי שהחששות יעלמו? ייתכן- שמהצד הקושי שלי נשמע מעט מגוחך- אבל כבר לא מעט שנים יש לי תסביכים עם גודל החזה שלי..יש הצעות? מה יכול להקל על החרדות שלי בעניין הזה באופן כללי? תודה רבה רבה!
שלום רותם, החשש שלך בהחלט מובן. הוא "יושב" על חשש אחר, שאולי לא תוכלי לספק אותו במובנים אחרים, כלומר - שאינך "מספיק". אני די בטוח שכשאוהבים - מקבלים את האדם שמולך כמות שהוא. לרוב האנשים לא פשוט העניין הגופני (לכן אנו לובשים בגדים, כדי להסתיר, לא?) ולמעשה, בראיה צינית ומפוקחת - רוב האנשים נראים טוב יותר כשהם לבושים מאשר כשהם לא. ובכל זאת - העירום מיני ומושך. לדעתי, כדאי לכם לנסות ולבדוק זה מול זה עד כמה אתם יכולים לבוא כמו שאתם באמת. חשבו על כך יחד. אז עניין החשה כבר לא יהווה מטרד. הוא חלק ממי שאת, וכשאת חשה נאהבת - את חשה שאוהבים את כולך. אודי
הי אודי לא נקלטה הודעה אחת..שלחתי אותה אחרי ההודעה על החלום.. שאלתי אם אפשר חיבוק.. כנראה לא נקלטה במערכת ): (אפילו המערכת מקיאה אותי מתוכה) עצוב לי כל כך אופיר
התחלתי להתכתב עם בחור דרך הפייסבוק, הבחור גר בחו"ל והתחלנו להתכתב כי מצאנו אחד את השנייה במקרה (הכרנו בילדות), אחרי חודשיים של התכתבות הבחור בא לביקור בארץ והוא היה אצלי בבית במשך שלושה ימים והתאהבתי בו לחלוטין, לא נרדמתי בלילות והייתי בטוחה שהוא מרגיש אותו דבר כי הכימיה הייתה מטורפת, פתחתי בפניו את הכל ומסתבר שהוא לא מרגיש אותו דבר. הבעיה היא שאני כל הזמן צמודה למחשב, מצפה להודעה, להתייחסות ממנו, אני בודקת את המחשב כל כמה דקות ואני לא יכולה להתרכז בשום דבר אחר, והבעיה נהיית חמורה יותר כי הלימודים שלי נפגעים, אני פועלת בלי הגיון ולא מצליחה להתנתק ממחשבות ציפיות ופנטזיות... נראה לי שהתגובה שלי קיצונית מדי ואין לי שום איזון, לא קרה ביננו כלום והכל מתבסס על פנטזיות שלי, ואני לא יוצאת מזה....... לפנות לעזרה?
שלום שלי, כל התאהבות מתחילה בפנטזיה. הבעיה שלך היא שזו כנראה תשאר שם ולא תוכל להמשיך. עלייך להפרד "מבפנים" ולהתאבל על הקשר שלא היה. אם את מרגישה שאינך יכולה לעשות זאת לבד - אני בהחלט ממליץ לפנות לעזרה. אודי
שלום ד"ר, אני בת 34, אמא לשני בנים, 3 וחצי ו-6 וחצי, עובדת משרה מלאה מחוץ לעיר בו אנו גרים (מרחק של כ-50 דקות נסיעה). בעלי גם הוא עובד מחוץ לבית (במרחק דומה לשלי). הבעיה שלי היא כנראה בעיה שיש להרבה אמהות צעירות בימינו- רגשות אשם תמידיים... אליהם מצרפת השגרה הקשה של עבודה-בית-משפחה וחוזר חלילה... הילדים שלי מתוקים אך רבים הרבה, משתוללים, ובזמן האחרון אני מוצאת את עצמי צועקת יותר מהרגיל- שיאספו את הלכלוך שעשו/ שיפסיקו לריב, וכו'... אני מרגישה שאני לא מצאת איתם כל היום ומפספסת דברים בחיים שלהם, לא יודעת בעצם מה הם עשו כל היום, אילו חוויות נעימות ולא נעימות הם עוברים, הם בקושי מדברים, ואם אני מנסה לדובב אותם הם בדר"כ לא רוצים להרחיב. בעלי עובד קשה, מגיע כשהם כבר אחרי מקלחת במקרה הטוב ומוכנים לשינה. הוא באופן כללי עוזר בבית בחלק מהמטלות, אבל לגבי הילדים אני מרגישה שבלי "פקודות" הוא לא עוזר...הוא לא באמת שותף, הוא ה"עוזר" שלי... ובכלל, אני מרגישה שאני כמו אם חד הורית כי רוב הזמן אני איתם לבד כל אחה"צ. מגיעה סחוטה מהעבודה ומהנסיעות, ישר ל"משמרת שנייה"... נרדמת על הספה ב-22:00...ולמחרת ב-6:00 בבוקר שוב על הכביש בדרך לעבודה... אין לי כוח לעשות כלום לעצמי (חוג, לצאת להליכה וכו'). וגם בעבודה אני "חותכת" בשעה שלוש כדי להספיק לאסוף מהגנים, כך שגם שם אני לא עושה את המקסימום שמצפים ממני (ושאני מצפה מעצמי)... נמאס לי. לא יודעת מה לעשות, רק יודעת שלא רוצה להמשיך ככה עוד.
שלום שירלי, אכן, בעיה מוכרת מאוד. יפה תיארת את ה"משמרת השניה" בבית. למעשה - את עובדת בשתי משרות... חושוב שיהיה לך את המרחב האישי שלך. הן ביום יום והן במהלך השבוע. בדרך כלל הדבר מתאפשר כשמחלקים את הנטל בבית בצורה שונה מעט. אני משער שיש לוגיסטיקה רבה, אבל יש צורך להתפשר ולהקריב גם מצד בן הזוג, הן על מנת שיחווה קצת יותר את ילדיו (והם אותו) והן על מנת לאפשר לך את המרחב הכל כך חשוב וחיוני על מנת שלא תשחקי לחלוטין. שבו לשיחה קצינית ופרודוקטיבית. אודי
ימים של שקט... אחרי הסערה..... ואולי גם לפני אחת אחרת.חדשה. סוערת. העיקר שהיום שקט.
הי רוני, טוב מאוד שיש ימים כאלו. אפשר לנוח. להנות מהשקט. סביר שיגיעו ימים פחות קלילים, אז בטח ובטח שכדאי למצות את אלו עד תומם... אודי
אודי, ..ממש מבולבלת.. כתבתי הודעה מתישהו..(אולי בשבת בלילה ?? אולי זה היה בראשון ?? לא כל כך זוכרת.) כתבתי הודעה נוספת מתישהו אולי זה היה אתמול בלילה ?? אולי זה כבר היה היום ??? לא יודעת ..אבל בטוח שכתבתי !! אין לי ספק !!!! ראיתי שהעלית הודעות..את שלי לא העלית... אני גם כתבתי הודעה ואולי שתי הודעות בהמשך לעץ שפתחתי ב 20.2 (כותרת העץ ההוא -עצובה..) וגם אותן לא העלית..ואני ממש ממש בטוחה שכתבתי !!! קרה משהו שבגללו אתה לא מעלה את הודעותי יותר ??? נפגעת ממני ??? עשיתי לך משהו ?? אם נפגעת,אם קרה משהו, אפשר לדבר , לא ?? ..טוב, אם אתה לא רוצה להעלות יותר את הודעותי.אז לא צריך.. אני מסתדרת לבד..שתדע לך אודי שתמיד הסתדרתי לבד.. אם לא רוצים -לא צריך !!! מה,יכול להיות שכל ההודעות התעופפו באויר ולא הגיעו ליעדן ?? כולם ??? מה ,יכול להיות שלא כתבתי אף לא הודעה אחת וזה רק נדמה לי ???????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אודי, אתה לא צריך לפרסם את ההודעה הזו. אני רק רוצה שתדע למה אני יותר לא אכתוב כאן.. במבי.
הי במבי, הכל בסדר ולא נפגעתי מכלום. אני מעלה את ההודעות (הרבות מאוד) טיפין טיפין, על פי הסדר, כשאני מתנה לעיין בהן ולהשיב להן. בהמשך אבדוק האם יש הודעות בעצים קודמים שטרם הועלו. לא עשית כלום ואת בסדר גמור. אל תבהלי, יקרה, ואל תברחי. אודי
..למה ההודעות שלי לא הועלו..?
שלום רב, בעלי נמצא בדכאון מזה כשנתיים (על רקע קשיים כלכליים- אינו עובד) מטופל בוויפאקס 150מ"ג ולמיקטל 25 מ"ג.ללא שינוי לאחרונה מצבי רוח משתנים,מודאגת!! האם הטיפול שהוא מקבל נכון בשבילו? האם ניתן לטפל בשיטות אחרות?
שלום רב לך לאה חשוב ביותר כי תדווחי לרופא שרשם את התרופות על מצבו כיום, יתכן והוא ישקול לשנות את התרופה או את המינון. במקביל ניתן בהחלט לעזור לו באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי וביו פידבק. אשמח לעזור תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il
אתה בטוב ??? קרה משהו ??? שלך,במבי.
אודי, לאן נעלמת? הפגישות נעשות מעיקות...יצאתי היום מפגישה ללא תועלת..מאז שהיא חזרה משהו משתבש לי בפגישות....רק אל תעלם לנו..בסדר?לא מצליחה להעביר לה את המסר...חזור אודי...מחכה לך.....
אני כאן. לא נעלמתי. פשוט עסוק מאוד מאוד מאוד, אבל כאן, מעלה בהדרגה את ההודעות (הרבות)... אודי
שלום, לאורך השנים האחרונות, קורה פעם בכמה זמן (תדירות משתנה), שאני חולם שאני נעול או כלוא בתוך חדר (אני חושב שהחדר חשוך בד"כ), ואני מתעורר בבהלה (ממש תחושת פחד קיצוני או חרדה בתוך החלום) וכחלק מהחלום פותח במהירות ובפחד את החדר של הדלת שלי במציאות, ואז מבין שזה היה רק חלום. אני חולם שאני כלוא (לילה אחרון אני חושב שכחלק מהחלום פחדתי שאיבדתי את ה"קוד" לפתיחת הדלת, ועכשיו אני כלוא) ואז מתעורר במציאות ופותח בבהלה את הדלת של החדר האמיתי שלי. לפעמים אני חש בחלום כאילו שאני אשאר כלוא לנצח ולא אראה עוד אדם בחיי. מה זה יכול לבטא?
שלום בדוי, על מנת לפרש משמעותו של חלום יש לשמוע ממך אסוציאציות למוטיבים שלו. בכל מקרה, הרגש המרכזי הוא פחד ואימה - וזה ללא ספק מוטיב משמעותי. לגבי משמעויות אחרות - צריך לברר מהן באופן מדוייק יותר. אם תרשום את מחשבותייך לגבי החלום, ללא סינון או בקרה - אוכל לתת רעיונות ראשוניים (אם גם מוגבלים למדי מטבע הדברים) אודי
הי אודי חלמתי עלייך, שאני בפגישה ראשונה אצלך ואתה העלבת אותי בגלל משהו, ואז זחלתי מתחת לכיסא שלי וניסית למשוך אותי משם, וכשלא הצלחת אז החלקת לי מכתב של איזה שני עמודים מתחת לכיסא שבינתיים הפך למיטה, וכתבת לי שאתה לא יכול לטפל בי כי אני הפרעת אישיות גבולית ואתה רוצה שאצא מהחדר עד שאתה חוזר עם הסטודנטים..אז אחרי כמה זמן יצאתי אבל הרגשתי לא טוב אז התכסתי בשמיכה, ואז נכנסת עם שלושה סטודנטים, ויצאתי וזה היה מן בית ספר גדול יותר כמו אוניברסיטה/בית חולים עם המון כיתות. ואז קלטתי שאני לא לובשת בגדים מתחת לשמיכה אז חיפשתי חנות, ומצאתי את קאסטרו וקניתי כמה בגדים כי לא היה לי נעים להפריע לך בשיעור והרגשתי שאתה ממש לא סובל אותי.. ורק רציתי להגיד לך שזה לא יפה..שלא קיבלת אותי לטיפול..גם ככה אף אחד לא רוצה לטפל בי במציאות..לזכותך יאמר שלא היית ממש אתה..כלומר, כן היית אתה אבל היית גם המטפל הקודם שלי שנטש..ימים עצובים.. אוף אופיר
הי אופיר, איזה חלום מבאס... את רצויה כאן מאוד. צר לי על התחושות הקשות שאת חווה. באמת לא יפה מצדי מה שעשיתי לך בחלום... את מרגישה בוודאי פגועה, דחויה, חשופה ומושפלת. יש בחלום רמזים רבים לכך. באסה... אודי
למה אתה כמעט ולא פה?.. אודי.. (אני נחנקת ..) למה אתה לא פה? אבודה..
האם יש הבדל בין השניים? ואם כן מהו ההבדל? תודה מראש :)
שלום דנה, ההבדל העיקרי הוא בעוצמה והבדל נוסף הוא בנוכחותו של גירוי מקדים. פניקה היא מקרה של חרדה קיצונית, לעתים קרובות ללא גרוי מקדים. ישנה בפניקה גם דומיננטיות של תסמינים פיזיולוגים. אודי
אני מאוהבת בבוסית שלי כבר די הרבה זמן , מכל מקום לפני יומיים היצעתי לה סוכריה והיא הסתכלה עלי באופן מאד רציני ואמרה לי מה את מנסה לשחד אותי בסוכריה. מכל מקום מאד ניפגעתי ולא אמרתי לה זאת ואני לא לא יודעת מה לעשות כי אם אני אגיד לה היא תחשוב שאני עושה מזבובו פיל. בכל אופן נראה לי או יותר נכון וליתר דיוק אני בטוחה שהא יודעת שאני מאוהבת בה לכן לא הבנתי למה היא חשבה שאני רוצה לתת לה שוחד הרי אם היא חושדת שאני מאוהבת בה סביר להניח שהיא תחשוב שאני מנסה למצוא חן בעינייה או ניסביום להתחיל איתה בכל אופן מה אני עושה? באותו יום עליי לצייין שגם חיבקתי אותה המון היה לי פרויקט שגרם לי קושי והיא אמרה שהיא רואה שאני צריכה חיזוקים גופניים ומה זה כל שלוש דקות לחבק בכל אופן מה אני עושה? החיבוקים נבעו מתוך קושי ונראה לי שקצת היגזמתי יש משהו לעשות בנדון או שהיסתבכתי קצת?
אנחנו עורכות בימים אלו מחקר אקדמי הנוגע לפגיעה עצמית כמו שאתה בטח יודע השלכות של מחקרים מהסוג הזה הן חשובות ולכן נשמח מאוד אם תוכל לעזור לנו ולפרסם בפורום שאלון הנוגע לנושא. נשמח לשלוח לך מראש את השאלון. מורן ושירה- [email protected] תודה!
שלום לכן, העבירו אלי במייל את השאלון ופרטים אודות המחקר והמסגרת בה הוא נערך. בהצלחה, אודי
אודי, אני ממש לא יודעת מה לעשות.. אני כל כך מבולבלת..כל כך משונה. פתאום אמא צביה נראית לי משהו כל כך רגיל כזה..כאילו אנחנו יכולות לפטפט בבית קפה..טוב, לא ממש כך בבית קפה, אבל היא נראית לי פתאום כל כך רגילה.. בראשון שעבר הרי ביקשתי ממנה שנסיים בסוף החודש.זוכר ?? בשלישי כשנפגשנו היא ביקשה שנדבר על הסיום שאני פתאום רוצה שנעשה. אבל ללא "אקדח" הזמן על הרקה. הסכמתי וגם אני שמחתי מאוד שהדדליין של סוף החודש יורד מהפרק .כי זה מאוד הלחיץ גם אותי.המהירות ועוצמת ה"הוריקן" שהכל פתאום כך הגיע.. כשדיברנו והסכמתי שהתאריך של סוף החודש יירד, ראיתי והרגשתי עליה שהיא מאוד שמחה שאין סוף לאנליזה בסוף החודש. (ראיתי במבט שלה, ראיתי איך היא בלעה את הרוק,שמעתי את הצרידות הקלה בקול שלה..ובכלל מאוד קל לזהות אצלה דרך שפת הגוף באיזה מצב היא נמצאת..) ומאז שראיתי את זה עליה היא נהייתה כזו סתם בעיני.. כמובן שאמרתי לה את כל זה ,והבנו שאני צריכה מישהי שתהיה "אלה" כזו..ללא חולשות של בני"א..ללא רגשות אמיתיים כאלו של בני"א.. לא יודעת..אני יודעת שהכל נשמע הזוי.. אודי, אתה מבין בכלל על מה אני מדברת ??? אוףףףףףףףףף יש לי הרגשה שאני בכלל לא מובנת... גם אני לא כל כך מבינה את עצמי. לא יודעת מה קורה לי פתאום בבת אחת..הכל נראה ונשמע כל כך הזוי.. אודי , גם יש לי פתאום כזו פנטזיה מטורפת..טוב אני לא יכולה לספר לך וגם לה לא.בחיים !!! בחיים אני לא אספר את זה.. אני ממש רוצה לסיים כבר את האנליזה המטופשת הזו.. אודי, אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשאול אותך... אודי, אוףףףףףףףףףףףף איזה קריזה.. ומחר אנחנו אמורות להפגש שוב בבוקר..איזה בלאגן הכל...אוףףףףף במבי. :((
הי במבי, את מתארת תהליך יפה של התפכחות והתבגרות. יש בו הרבה כאב. אבל יש בו גם פוטנציאל לצמיחה. חישבי על הרגע שאדם וחווה התבשרו שתם עידן גן עדן. זהו. כבר לא הגן האלוהי. מעכשיו - חיים בשר ודם. אבל תחשבי מה הם קיבלו כשוויתרו על גן העדן. אודי
הי במבי, את מתארת תהליך יפה של התפכחות והתבגרות. יש בו הרבה כאב. אבל יש בו גם פוטנציאל לצמיחה. חישבי על הרגע שאדם וחווה התבשרו שתם עידן גן עדן. זהו. כבר לא הגן האלוהי. מעכשיו - חיים בשר ודם. אבל תחשבי מה הם קיבלו כשוויתרו על גן העדן. אודי
יש לי רגשות כלפי האחראית שלי בעבודה כלומר אני מאוהבת בה. מכל מקום לפני יומיים היצעתי לה סוכריה והיא הסתכלה עליי בצורה רצינית מאד ואמרה מה את מנסה לתת לי שוחד את מנסה לשחד אותי. מכל מקום, מאד ניפגעתי כי זאת לא היה הכונה שלי השאלה היא מה אני אמורה לעשות האם עליי להגיד לה שניפגעתי כי אני לא רוצה לעשות מזבוב פיל . גם נראה לי שהיא מרגישה שאני נמשכת אלייה לכן לא הבנתי את התגובה שלה כי אם היא מרגישה שאני מאוהבת בה היא היתה אמורה להבין שאני מציעה לה סוכרייה מתוך חיבה ולא מתוך רצון לנסות לשחד אותה
שלום אפרתי, איני יודע באיזו נימה נאמרו הדברים. ייתכן שהיה בזה מן ההומור? בכל מקרה, באם נפגעת - לדעתי כדאי לדבר על כך בכל מקרה. אודי
שלום לך ד"ר אודי, פנייתי אליך היא לגבי אחיין שלי שנמצא בכיתה א', הילד בסדר גמור מבחינת ההישגים, החשש שלי הוא לגבי ההתחברות שלו עם סביבתו, פעם צפיתי בו במגרש המשחקים בביה"ס בלי שיראה אותי וראיתי שאף ילד לא מסכים לשחק איתו לכן הוא מסתובב לבד או יושב בפינה לבד, נודע לי אח"כ ממנו שאין לו חברים בכיתה וליתר דיוק אף אחד לא רוצה להיות חבר שלו, למרות שהוא לא אגריסיבי או גס האם זה מעיד על בעייה נפשית ואיך לטפל בה? תודה לך מראש.
שלום מנאלוש, הסביבה החברתית חיונית להתפתחות. לאחיינך יש קושי שמקורו יכול לנבוע ממספר גורמים. כדאי בשלב הראשון לפנות ליועצת ביה"ס ולפסיכולוגית ביה"ס על מנת ללמוד מהם על תפקודו החברתי. הם יכולים לתצפת עליו ולעשות אבחון ראשוני שייסייע להבין מה מקור הקושי ואיך להתמודד אתו. אודי
מרגישה רע מתגבר.......וגם בפגישה הרגשתי שהיא מתעקשת איתי על הדימוי העצמי שלי והשפיטה שלי את עצמי....והרגשתי שאני מעצבנת אותה כבר עם השטויות שלי.....היתה פגישה מעצבנת עם הרבה ציניות.........לא מובנת לאף אחד.......לבד שוב.....אוף........
הכל מעיק כדגע...אין..............סליחה...................
שלום, רציתי לדעת האם פסיכולוג שמתמחה בטיפול משפחתי יכול גם לטפל טיפולים פרטניים, האם הוא צריך הכשרה נוספת או שהוא יכול לעשות את המעבר באופן אוטומטי?
מקווה ששלומך ושלומכן בטוב!! אה?! :) אני בטוב :) גם אם זה אומר שאני מרגישה כל כך הרבה רגשות כל הזמן, אני מסופו של דבר די מכילה.. :) יש לי שאלה : ידיד שלי חווה בתקופה זאת דיכאון קשה, אני חושבת שהוא חייב ללכת לטיפול. הוא רוצה לנסות אך הוא מפחד לגשת לטיפול משום שזה יהיה רשום בכרטיס הרפואי שלו והוא עובד עם מקומות ממשלתיים כגון משרד הביטחון, מה שיכול להרוס את עתידו בתחום זה. ככל הידוע לי הם פוסלים עובד על סעיפים אלו. כיצד הוא יכול לטפל בעצמו מבלי להרוס את מקום העבודה ? טיפול פרטי לא יהיה רשום בשום מקום אבל טיפול פסיכיאטרי כן. מה עושים? שבוע קסם, יצאתי לקיסריה :) וחיבוקים לכולם :) תחבקו גם את עצמכם.. :) מגיע לכם :) ~נילי~
הי נילי, די קשה לי להבין, האם הדיכאון לא הורס לו גם כך את העבודה והתפקוד? מדוע שלא יטפל בעצמו? בדרך כלל מקומות בטחוניים עושים תחקיר (בהסכמת המטופל) על מנת לוודא שאין סיכון בהמשך העבודה. אם אין סיכון - אין בעיה. אם יש סיכון - זה עניין של פיקוח נפש. לדעתי מה שידידך עושה לעצמו זה בגדר רשלנות. שיפנה לטיפול בשקט ובבטחון. אודי
הי נילי, די קשה לי להבין, האם הדיכאון לא הורס לו גם כך את העבודה והתפקוד? מדוע שלא יטפל בעצמו? בדרך כלל מקומות בטחוניים עושים תחקיר (בהסכמת המטופל) על מנת לוודא שאין סיכון בהמשך העבודה. אם אין סיכון - אין בעיה. אם יש סיכון - זה עניין של פיקוח נפש. לדעתי מה שידידך עושה לעצמו זה בגדר רשלנות. שיפנה לטיפול בשקט ובבטחון. אודי
אודי... היא אמרה שהשיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=dqvrn1hBbu0 מתאים לי...וכל מה שיכולתי לחשוב זה, מזל שיש סופסוף משהו (לפחות יפה) שמתאים לי. זה עוזר להבין כמה הכל מסובך כל כך... אם כזה שיר מתאים לי... ואני יודעת שלא הייתי משתמשת בהגדרה כוכב, אבל מבינה שאני כן מיוחדת עבורה בתוך שגרת המטופלים שלה... מיוחדת טיפה יותר - כך היא אומרת לפחות. זו הסיבה שהיא מיהרה כל כך לדבר איתי על ה"אין-ים"/העדרויות שלה, שצפויים להיות. היא חרדה לי יותר מאשר לשאר המטופלים. אני מבינה את זה, אבל עדיין לא מקבלת את ההסבר הזה - עכשיו זו אני שמתענה, לא היא. החרדה שלה נפתרה, ושלי לא נרגעת מאז. היא חושבת שאני דווקא בתקופה טובה, ואמרתי לה שזה לא יחזיק עוד הרבה... כמובן שדיברנו על דברים ענייניים בערך 7 דקות מתוך פגישה שלמה, ואז נגמר הזמן ולא היתה לי הזדמנות להסביר. אבל... בכל זאת ניסע לחגוג ביחד את בת המצווה של הטיפול :) אני בוחרת לאן, והיא לוקחת אותנו. זו לא תהיה פגישה אמיתית... רק בילוי בת מצווה שכזה... 12 שנים ארוכות במיוחד. נדמה שלזמן הממשי אין משמעות בהקשר הזה. שיהיה סופ"ש נעים, אודי. TM.
טימי המיוחדת....מקסים!! אני בחודש הבא "חוגגת" שנה לטיפול...אולי נחגוג יחד? יומיים אחרי יום ההולדת שלי התחלתי את הטיפול...והצירוף לא משהו...וגם לא מקרי....אולי אהפוך את היום הולדת שלי למשהו שמח אחרי שנים שזה רק היה מעיק....מיכל
המלצות על פסיכולוגית באיזור ראשל"צ,נס ציונה,באר יעקב,רחובות.
איננו ממליצים בפורום. צרפי את כתובת המייל שלך ותוכלי לקבל המלצות ישירות לשם מהמעוניינים. אודי
בבקשה אל תפרסם את ההודעה שכתבתי בבוקר. זה ממש לא היום שלי, וזה בכלל לא אני. סליחה
שלום מלים, ההודעה כבר הועלתה. איני נוהג למחוק הודעות. זה כמו דיבור - מה שנאמר כבר נמצא שם. מה כוונתך - זה בכלל לא אני? אודי
היי אודי, קצת מכבידה הגישה שלך, גם אי אפשר "לקחת את המלים בחזרה". וגם זה שצריך להתחייב לכינוי אחד ויחיד. ולגבי השאלה (האם אתה באמת רוצה לדעת או שזה נשאל מתוך נימוס או מתוך מן הרגל פסיכולוגי להחזיר את השאלה או משהו כזה?). קצת קשה לי לענות כי מה שכתבתי לפני כמה ימים רלוונטי לאותו זמן, עכשיו אני במקום אחר. זה שאני חוזרת לכאן ועונה לשאלה וצריכה להתייחס למה שכתבתי גורם לי אי נוחות אבל אני רואה בזה אימון בלעשות איזשהו חיבור ולא "הפרדות". (אני שומרת לעצמי את התשובות לשאלות מעוררות המחשבה מההודעה הקודמת) שוב תודה על ההקשבה.
שלום אודי, אני שוב מסתבכת, בגלל זה אולי רצוי שלא אכתוב עד שיהיו לי מילים לתאר את מה שעובר עלי בטיפול הזה, בינתיים עדין קשה לי להיות אני. כל יום או כל דקה בעצם אני יכולה להגיד משהו אמיתי על עצמי וא"כ לומר את ההפך הגמור וגם זה יהיה אמיתי לגמרי , אני יכולה גם להרגיש לא אני ולא להיות אני , אפילו בתחושה הגופנית להיות מישהו אחר, או שהמישהו האחר ניהיה אני (יש נראה לי כמה כאלו). כשראיתי את מה שכתבתי (ונראה לי שלזה התכוונתי כשכתבתי "זה לא אני")זה מרגיש כאילו זה בכלל לא אני, כי אני לא כזאת... נלעגת?. (מבולבלים? גם אנחנו :) ) באופן טבעי, אני פשוט נמנעת מלדבר על עצמי והדבר הכי טבעי היה שלא אפנה לפסיכותרפיה אפשר כידוע לחיות גם בלי זה. לחלוטין במקרה ,די ככה סתם בלי כוונה הגעתי לטיפול ולמטפל הספציפי הזה, למי שמאמין שאין דבר כזה "סתם" אז לא במקרה. ומאז אני כל הזמן עסוקה בזה ובעצמי וזה ממש קשה, זה מטלטל ברמות. בשביל לא להכביד, אולי אכתוב מקסימום פעם בשבוע אחרי הפגישה אם אהיה שוב במצב של הצפה נוראית אם זה בסדר מבחינתך.
שלום שמי רמי בן משה , אני רוצה לשתף מתמודדים בחוויה שאני עובר בתקופה האחרונה. לפני כחצי שנה הצטרפתי למרכז אמנויות "כנפיים" לקבוצת תיאטרון,העיסוק באמנות מעצים אותי ומביא לידי ביטוי כישורים שהיו חבויים בי כל חיי. לכן החלטתי להקדיש חלק מזמני לקידום וחשיפה של "כנפיים", כדי שהטוב הזה יהיה מנת חלקם של מתמודדים נוספים. "בכנפיים",הרכב מוסיקלי,קב' תיאטרון,סטודיו לאמנות פלסטית,צילום וידאו ועריכה לזכאי סל שיקום וזכאי משרד הביטחון. http://www.kenafayim.org.il חפשו אותנו גם בפייסבוק: כנפיים kenafayim לפרטים נוספים: רמי בן משה 0542538745
כתבתי קודם על חוסר מענה רגיש של פסיכולוג .(דיברתי והעליתי דברים והתגובה היתה שטחית) .מאז היתה עוד פגישה. במחצית אמרתי שהמסגרת לא מתאימה. הפסיכולוג לא ניסה להניע אותי.אמר שאני צריכה לנסות אמפירית. למעשה, הפסיכולוג אף קם לפניי. (הפסיכולוג לא ניסה לברר מהו חוסר ההתאמה. כלומר,הוא בכלל רואה הדברים אחרת.התרשמתי שעושה מיטב גישתו המקצועית). הבעיה אינה ברצון שלי לעבור כי במקום אחר טוב יותר. אכן היתה בעיה של שיחה שטחית .ביעוץ מקצועי-בגישה קונסטרוקטיבית-השיחה היתה בסדר.ובאוירה טובה.אך בענין הרגשי-לא קיבלתי תגובה . מסרתי חומר כתוב ודיברתי ישירות. משפיל אם צריך להתעקש על תגובה שמשתדלת להבין את הרגשתי.
שלום נטע, לא בדיוק הבנתי מה קרה שם. האם נפגעת מכך שהוא לא ניסה לגרום לך להשאר כשאמרת שהמסגרת לא מתאימה? כלומר - הוא שוב "פיספס" אותך אמפטית? אודי
כוונתי: לו היתה לפסיכולוג אפשרות לנהל אחרת אז היה שואל :מדוע רציתי לסיים. נראה שחשב שהטיפול מושלם. האם נכון?
נשוי ואב לילדים מאז גיל 10 אני זוכר את עצמי אוהב שילדים שולטים בי פיזית כשלצורך זה הייתי מפתח שיטות איך להגיע לזה כגון התגרות בילדים המסוימים האלו עד שהיו רודפים אחרי מפילים אותי יושבים עלי כמנהג ילדים מחזיקים בי מרביצים פוקדים לעיתים הייתי "שבוי" כך חצי שעה ויותר אני זוכר שמאז ומתמיד הדבר הסב לי עונג רב עם השנים השתכללתי והתחלתי לאהוב שליטה של בנות עד שהיום אני כבר הלכתי למלכות סאדו ושוב שליטה מכות קשירות וכל שאר הדברים שכשאני רגוע ושפוי אני יודע שזה אולי מוזר אבל מה אעשה ואלו הדברים שגורמים לי עונג והרבה מאוד מפנטז עליהם כשאני ראוה בנות אני מיד מקשר אותן לעניין אפילו כשאני יודע שזה חסר סיכוי אבל בראש זה כבר עובר לי והםנטזיה כבר פועלת כך גם לגבי אשתי שאינה יודעת ע"כ אני מנסה להביא אותה למצב שתרצה לשלוט בי אבל ללא הצלחה יתירה וזה עקב טוב ליבה אני רוצה לציין שהרצון לשליטה הוא ללא אקט מיני בכלל רק שליטה פיזית ןחוסר אונים בקיצור אני בהחלט נבוך ואינני יודע מה לעשות אני יודע ומרגיש שאני בסטייה מוגזמת וכבר מפריעה לי בחיים ולוקחת לי את הרוגע אני שואל מי יכול לעזור לי בעצה או בכל דרך שהיא, למי אלך? מישהו שאני אוכל לסמוך עליו? איך אוכל לדבר על הדבר כשבקושי רב הצלחתי רקלכתוב עליו, וכן בצד הכספי כמה עולה הטיפול בכזו בעיה וכמה זמן היא אמורה להימשך והאם יש לי בכלל סיכוי לצאת מזה או שכך נגזר עלי כל חי לחיות אשמח צאוד מי שיוכל לעזור אחרי המאמץ הרב שלי בכתיבת ההודעה דבר שעוד לא עשיתי כמעט
שלום מרדכי, אתה מתאר בכנות רבה דברים לא פשוטים. מה שאתה מתאר מכונה פראפיליה. אם הדבר מציק לך - פנה לטיפול. הגישה המתאימה היא פסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית. שם, באווירה בטוחה ולא שיפוטית, אפשר יהיה לגעת בדברים לעמקם. בהצלחה, אודי
שלום לכולם ולאודי, היום זה היום שאחרי הפגישה תמיד זה יום קשה מועד לפורענות (ובזבוז זמן), אני מוצפת ועצובה מאוכזבת מעצמי וממנו. הייתי רוצה לכתוב משהו כדי להקל על עצמי, אבל ברגע שאני מתחילה לכתוב אני כבר "יודעת" שמנהל הפורום יחשוב שאני סתם בכיינית נודניקית טרחנית בלשון המעטה ובסוף זה יגמר ברע בכל זאת ולמרות שהבטחתי שלא אכתוב יותר אני כותבת... האמת היא שבחיים למדתי להמנע מהרגשות הלא נעימים ומהחשש המתמיד של הדחיה:אני מאוד נוחה ומרצה ואף פעם לא מדברת על עצמי, אפשר לחיות ככה זה אפילו נוח, ככה אני לא באמת צריכה מישהו ואפילו יוצרת תלות של הסביבה כלפי. במסגרת הטיפול זה מאוד בעייתי ההתנהלות הזו זה יוצר הרבה קשיים, בטח גם למטפל לא תמיד כיף איתי, למשל אתמול נראה לי שהיה לו קשה במיוחד, בסוף הפגישה הוא אמר שאני עושה "הפרדות" במקום חיבורים וכאילו מגלה טפח ומכסה טפחיים במה שאני מוכנה לספר, וגם מנסה להפוך את התפקידים בחדר, כנראה שנלחצתי וכנראה שהוא שם לב כי בסוף בסוף הוא אמר שלא צריך להלחץ, "זה בסדר". יש הרבה "כנראה" משום שאתמול באתי במצב הלא "מחובר" וקצת קשה לי לשחזר, זה היה בזבוז של זמן וכסף. אולי במצבים כאלה כדאי לוותר על פגישה אלא שכמו הקופים הקטנים למרות שקשה לי להודות בכך כנראה שבכל זאת אני צריכה איזה סוג של קרבה וזה לא שהוא כזה מדהים בעיניי (אם כי אני הודעתי לו שתם הזמן ומיהרתי לצאת, קצת אינפנטילי מצידי ). נראה לי לפעמים שהעיסוק בקשר עם המטפל ובטיפול בכלל נע מאדישות מוחלטת למחשבות/דמיונות אובססיביים. תודה על ההקשבה. מ.
הי, מדוע שאחשוב שאת בכינת וטרחנית וזה ייגמר ברע? את מתארת בכנות רבה את תחושותייך. איני חושב שבשום מקרה מדובר בבזבוז. אודי
חושבת עלייך מאז שקראתי את הודעתך, לא כל כך יודעת מה לומר רק יכולה לשהות במחיצתך, אפשר? מקווה שהלכת לטיפול ושתשתדלי להתמיד..היא הרי כל כך מיטבה איתך..ואת הרי כל כך קשורה אליה..היא נשמעת מדהימה ויודעת בדיוק להעניק לך את הדברים הנכונים..אפילו הקונקרטיים :)...מקווה שהתאוששת...ודברי איתה אולי איך להפוך דברים חוץ מהטיפול למשמעותיים יותר עבורך....מיכל
תודה לך על מילותייך. הן נוגעות..תודה.. אני כל כך מבולבלת..לא מבינה מה קורה לי פתאום..הכל כל כך מהר..בכזו עוצמה..אני ממש מרגישה נחבטת מצוק אל צוק ,מצוק אל צוק..הבוקר כל כך התגעגעתי אליה ורציתי להיות אצלה..ועכשיו אני כבר לא רוצה בכלל..מרגישה מנותקת כזה.. אנחנו אמורות להפגש בערב. נראה לי כל כך מיותר פתאום.. ..וואאוו איזה בלאגן.. תודה לך שוב מיכל. במבי.
שלום, בת 31.5 לפני 4 חודשים ילדתי בת ויש לי גם ילד בן 3.5. כרגע בהארכת חל"ד. לפני כחודש וחצי קראתי כתבה על מישהי שחלתה בסרטן (גידול במח) - ואח"כ הבריאה היה לפני 10 שנים. מאז שקראתי "יש" לי את כל הסימפטומים שהיא תארה - כאבי צצוואר ועכשיו גם ראש, סחרחורות.. יצוין שאני לחוצה ברמות קשות, לא מתפקדת, על "רגיעון" ו"רסקיו" שלא עוזרים. הכאבים מוחשיים. מאוד מאוד בלחץ!!!! חוסר תפקוד!! הייתי אצל נוירולוגית שלאחר בדיקה קצרה קבעה כי הכל בסדר ויתכן כי הכאבים נוסעים מפריצת דיסק צצוארית שאובחנה אצלי לפני 10 שנים (ומאז לא סבלתי ממנה). הייתי אצל רופא נשים אמר שיתכן מהכמות הרבה של אפידורל במהלך לידה ארוכה. קבעתי תור לנוירולוד פרטי מנהל מחלקה אבל התור רק עוד שבועיים. שאלתי - האם יתכן שלאחר קריאת הכתבה יבואו כאבים מתוך "דימיון" - הכאב מוחשי,וכך גם הסחרחורות. בבקשה תענו לי מהר מהר.. תודה
שלום או, בהחלט ייתכן. אם זה אכן קשור לחרדה - הטיפול המתאים הוא פסיכולוגי. בתום הברור הרפואי פני לטפל בבעיה. אודי
ד"ר, ראשית תודה על המענה המהיר. שנית הצלחתי להקדים את התור לנוירולוג להיום. שאלה- האם לספר לו על הכתבה שקראתי?? אני מפחדת שהוא ימהר להסיק שזה אכן על רקע פסיכולוגי בגלל הכתבה ולא יתייחס ברצינות לכאב ולו בשביל אלפית האחוז שבאמת יש חלילה משהו אמיתי.. תודה רבה, או.
אודי,מדוכאת לאחר הגילוי על בני שהיה צפוי במילא...חושבת אם כדאי לאבחן את עצמי...נזכרת פתאום בילדות בכל מה שהייתי שלא היתה הכלה והייתי בטוחה שנשכח ועבר.. שוב כתבתי למטפלת הרבה..והיא ענתה כמו תמיד..כל כך מדוכאת...רציתי להכנס למיטה ולא לצאת אבל לא יכולה להרשות לעצמי...מפחדת...מרגישה כמו תינוקת שזקוקה לערסל עוטף מתנדנד..ככה מחבקת את עצמי עטופה בחום ומתנדנדת...לא נורמאלי בכלל...האם זאת רגרסיה שעוברת עליי?..רציתי להרגיש אותה כאם עוטפת..וזה לא תוך כדי טיפול...למה זה קורה לי????????מרגישה גבולית כזאת....מוזרה...מטומטמת.......
הי מיכל, באמת מוזר שצריך קצת חום ותמיכה... :-) כמו שאני אומר לך תמיד ברגעים האלה - זה בסדר גמור. אודי
שלום במקום בו אני לומדת מעט מאוד בנו תשאינן נשואות עם ילדים ועסוקות ואלה שפנויות אינן בנות גילי-צעירות מידי מבוגרות מידי ואלה שכבר כן-ארסיות או לא לטעמי איפה היית בכל זאת מציע להפתח ולהכיר חברה חדשה איך כן ניתן? מנסה שלא להתייאס תודה לאל יש בי הכול-אופי יופי חריצות ציונים וכו רק חברים חסר מקווה שהשם יושיע אנא תן עצתך תודהר בה וכל טוב אורנית
שלום אורנית, את יכולה לנסות ולהרחיב את מעגל ההכרות באמצעות רשתות חברתיות, כמו פייסבוק. אודי
היי... אני אחרי צבא. אני בנאדם חכם, עם יכולות גבוהות בכל מה שקשור ללימודים. גם בצבא הייתי במקום איכותי. לא מזמן הלכתי להכוונה מקצועית - עשו לי המון מבחנים גם קוגניטיביים וגם אישיותיים. אמרו לי משהו שהיה מאוד עצוב (אבל לא מאוד מפתיע) לשמוע - מבחינת היכולות שלי בכל התחומים אני באחוזים העליונים של הסקאלה. מבחינת איך שאני רואה את עצמי - אני מציבה את עצמי באחוזים התחתונים. הבעיה היא שזה מגיע למצב ממש נוראי. עכשיו אני רוצה למצוא עבודה זמנית במלצרות או משהו.. ואני ממש מפחדת להכנס למסעדות ולשאול אם הם צריכים עובדים. בראש שלי הם רק יתנו בי מבט וידחו אותי, ואני אעשה מעצמי צחוק. אני מסתובבת עם הרגשה שאני לא מספיקה בשביל העולם הזה. מבחינתי יש את החלקים ה"שכליים", שבהם אין לי בעיה. ויש את כל השאר - ובכל השאר אין לי סיכוי. (ד"א אני לא בנאדם אנטי חברתי, יש לי חברים ואני מסוגלת לנהל קשרים עם אנשים..) איך אני גורמת לעצמי לא לשקשק מפחד במצבים האלה? איך אני משכנעת את עצמי שזה לא על-אנושי להיות מלצרית סבירה ושאני יכולה לעשות את זה?... תודה...
שלום אדי, ראשית - נסי לזהות את המשפטים המסרסים שאת אומרת לעצמך לפני כל מהלך כזה. שנית - החליפי אותם במשפטים ריאליים יותר (כמו זה שכתבת בסוף הודעתך. אפשר ומומלץ להעזר באיש מקצוע. טיפול בעזרת היפנוזה ובשלוב של CBT יכול מאוד להועיל. בהצלחה, אודי
ד"ר גליקסמן שלום בני סובל מחוסר ריכוז וריחוף לא מביע עצמו כמעט היינו אצל פסיכיאטר והוא הפנה אותנו לפסיכולוג שילמד לבטא רגשות ולטיפול ביו פידבק ייחודי שפיתח ד"ר ליפו מירושלים אחרי בדיקה ולימוד רוכשים את התוכנה ב 2000 שקלים לשימוש עצמי בבית האם שמעתה על תוכנה זאת מה מיוחד בה והאם כדאי לדעתך להסתמך עליה או אחרת תודה
שלום רב לך ניסים, למרות שחסרים לי הרבה פרטים בתאורך אתייחס ברשותך רק לתוכן שכתבת. אני מבין י לבנך קיימת בעיה של קשיים בקשב וריכוז . איני חסיד של פיתוח תלות במטפל ובודאי לא במכשור או בתרופות ( עד כמה שניתן) חשוב ללמד את בנך טכניקות לצורך פיתוח יכולת הקשב והריכוז שלו. איני מכיר את התוכנה של ד"ר ליפו כך שאיני יכול לחוות דעה לגביה. לדעתי כדאי , רצוי וחשוב לעור לבנך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב אדם מוסמך לטיפול בשיטת הביופידבק . איני מצדיק הוצאות כספיות ברכישת מיכשור. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il
טימי יקרה! פתחתי הודעה כדי שתראי...תודה ששיתפת אותי, קרו מספר דברים שקצת קשה לי לקבלם...מגלה על עצמי בעיות שאולי לא הייתי ערה להם דרך בני...(קשב וריכוז..וכו')וכל כך קשה לי...הוא התחיל טיפול תרופתי...וגם מנסה להזדקק פחות בין הפגישות...בקיצור המצב קשה לי כרגע... מנסה להעביר דברים ל"שם"...כמו שאודי אומר...ופחות לשתף בפורם וגם זה פתאום נהיה קשה...הכל כל כך מסובך נראה לי...טימי יקרה אני מרשה לעצמי לספר זאת לך כי אני חושבת שאת תביני את המשמעות כמו שספרת לי...אולי יש לך איזו מילה? איזה טיפ? מצד אחד זה נכון לגלות ומצד שני זה מרגיש לי לא שווה....ואודי האם עדיין תקבל את השיתוף שלי בפורם למרות שהמקום לדברים הוא "שם"? שהמקום הוא לא כאן?מצטערת שאני כאן.....מיכ
יקרה! תודה שאת כותבת. אני יכולה לספר לך, שאסור לי לקבל טיפול תרופתי ל-ADHD... היתה תקופה שלקחתי ריטלין, וזה הוביל לאסון מבחינת המצב הנפשי שלי בגלל ההשפעה של הריטלין על הכימיה במוח. אז אני נאלצת להתמודד בלי. ובנוסף - כמו שכתבתי - אני גם דיסקלקולית... משמע ליקוי בתחום החשבון/מתמטיקה. לזה אין תרופה. אבל עצם הידיעה וההבנה שיש בעיות שינו את התפיסה שלי כלפי עצמי. היום אני עם הומור עצמי ביחס לאי-המסוגלות שלי להתמודד עם מספרים, עם ליקוי בתפיסה המרחבית וכל מה שכלול בחבילה המופלאה הזו... זו הקלה עצומה שהתסכול שליווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי הוחלף פתאום במשהו אמיתי... לא סתם האשמות של מורים או תחושה עצמית של חוסר ערך ביחס ללימודים או התנהלות ביומיום... ולכן אני בעד אבחון למי שיש אפשרות מבוססת של לקויות למידה ו/או AD(H)D. זו לא אשמה נוראית. זה משהו שחיים איתו. וברגע שמבינים שחלק ממה שנתפס כהפרעה נפשית הוא בעצם ליקוי נוירולוגי, היכולת לקבל היבטים מסוימים בעצמי משתנה... ולמה זה מרגיש לך "לא שווה"? מה יכול לתת לזה ערך? אני חושבת שזה בסדר אם תשתפי בפורום במקביל ל"שם", ולא במקום... זה מה שאני עושה בד"כ. אני מודה שלפעמים אני בורחת מ"שם" לכאן, אבל לרוב מחזירה את עצמי למסלול בשלב כזה או אחר. מצד שני, אנחנו ביחד כ"כ הרבה שנים... חודש הבא נחגוג בת-מצווה לטיפול :) וואו... מצטערת, יצאה הודעה ארוכה למדי. אני מקווה שלא התייאשת באמצע... TM.
תודה, טימי יקרה, איזה יופי שאת מקבלת את עצמך ושאת מבינה שזה חלק ממך...אני לעומתך לא מעכלת...הבן האמצעי התחיל טיפול פסיכולוגי ותרופתי, הצעיר לדעתי גם עם בעיה של קשב וריכוז אך נוסף להכל הוא מטופל בהתפתחות הילד עם כל מני קשיים ואני מתלבטת לגבי גן חינוך מיוחד...ואז אני חושבת שהם פשוט ירשו את כל הדפקטים שלי...ומגיעה האשמה, חוסר בטחון בכך שאני לא יכולה לעזור להם שאני אמא גרועה וכדומה ואז אני גם מרגישה לא שווה כלום..תמיד הרגשתי טיפשה שלא מבינה כל מיני מצבים וכו' וחיזקו את זה בבית לצערי..מנסה לשנות ושארגיש אחרת והגילוי הזה דוקא שכלם אומרים שזאת הקלה שיודעים אצלי זה להפך..(אני כבר יודעת שאני דפוקה..לא צריכה הוכחות..)לא יודעת כל כך להסביר למה..מרגישה שיש בי פגם כזה שהעברתי לילדיי...לא מאמינה ששיתפתי מלא...אודי, אולי תוכל לומר משהו מנחם...למה אני מרגישה כל כך רע????שונאת את עצמי...
