פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום מיכ, לגבי הודעתך מלפני כמה ימים (שכותרתה "תנו צ'אנס"). רציתי להגיד לך שלא התכוונתי לייאש אותך. אני שמחה לשמוע שהטיפול תורם לך. כתבת לי ולבדידות שצריך להסתכל על הדברים בפרופרציה. בדיוק זו הסיבה שכתבתי את הדברים - בגלל פרופורציה. הדרך הפרופורציונלית לדעתי היא להבין שבדיוק כמו שהלא טוב יכול לחלוף, כך גם הטוב יכול לחלוף. שמתי לב שהרבה מטופלות מתארות תחושה של אופוריה ואחרי כמה ימים הן ברצפה. זהו מצב קיצוני. גם התגובה שלך נשמעה אופורית ולכן כתבתי לך את מה שכתבתי, רק בשביל הפרופורציה. אני מאחלת לך מכל הלב שהתחושות שלך ימשיכו להיות טובות ושתוכלי לממש את הפרידה עליה את חושבת. אני מאחלת לך שתוכלי, גם בעוד שנים רבות, לחשוב על הטיפול שלך ככזה שגרם לך לשינוי טוב ולשיפור איכות החיים, ושתוכלי להמשיך להגיד לאחרים "חבר'ה, תנו צ'אנס". ממני, מכל הלב, יעלוש.

יעלוש יקרה, באמת הייתי בסוג של אופוריה אבל לא ממש...מנסה למצוא את הטוב עבורי ומקווה שכלם ימצאו, לא ייאשת אותי.מקווה למצוא איזון ושקט נפשי ומאחלת גם לך שתמצאי את הטוב עבורך. מיכל

אודי, כתבתי משהו בצהריים והוא לא עלה, האם היתה בעיה במה שכתבתי? לא זוכרת כבר מה..רק שאני דואגת וחרדה למטפלת שלי וחולמת על כל מיני סוטים שבאים לקליניקה בעקבות מה שראיתי...ויש מישהו שנתקלתי בו פעם ועכשיו הדמות שלו עולה בהקשר למה שראיתי...ולא חושבת שאפשר לשתף את המטפלת בזה, כי מדובר במטופלים שלה ואני לא יכולה לשאול אותה איך היא טיפלה בעניין למרות רצוני לדעת..ושוב כאילו לדעת שהמקום מוגן לה ולי... מתקשה להפסיק לחשוב על מה שראיתי באסלה...אוף..מה לעשות? מרגישה רע עם זה... מיכל

הי אודי.. כתבתי למיקה תגובה אבל היא לא התקבלה, תוכל לבדוק? ..ו..אני לא יודעת. קשה לי... אופיר

חושבת עלייך אם זה עוזר במשהו.אני איתך....לצידך. מיכל

שלום, אני מחפשת מקורות מידע שיסייעו ללמידה לקראת מבחן מתא"ם, לתואר שני בפסיכולוגיה. תודה. מעיין

יש באתר פסיכולוגיה עברית פורום בנושא המתאם שם אפשר לקנות ספרים משומשים...

אודי שלום, האם תוכל להסביר מבחינה מקצועית למה אסור למטפל לחבק מטופל? אני לא מתכוונת למטפל ומטופלת או ההיפך או לכל חיבוק שיכול להתפרש כבעל אופי מיני, אלא לחיבוק הורי ובמקרה שלי-אימהי. איך זה יכול להזיק לטיפול או למטופל שזקוק לכך כ"כ? והאם זה באמת לטובתו? אני קוראת הרבה ברשת על מטופלים שמקבלים חיבוק חם ועוטף מהמטפלים שלהם (ולאו דוקא בסוף הטיפול, אלא בכל פגישה שהם מגיעים) - מה זה אומר? שהמטפלים האלה לא מקצועיים ו"מזיקים" למטופלים שלהם או שאלה שלא מוכנים לחבק רק מסתתרים מאחורי המקצוע והמקצועיות ע"מ להימנע מדבר שבעצם לא בא להם לעשות למטופל X ואילו למטופל Y כן? ואם זה אכן מזיק, אז באיזה אופן?? כי לי קשה לראות בזה נזק כי אם רק חיזוק ונתינת כוח, זריקת מרץ, דחיפה,עידוד,קבלה,הבנה,תמיכה ועוד הרבה דברים חיוביים שיכולים לתרום לטיפול ולקדם אותו הרבה יותר מכל מיליוני המילים. ההתפלספויות של המטפלת שלי בסגנון של: מה זה חיבוק? האם חייב להיות חיבוק קונקרטי? האם חיבוק הוא לא עוד דברים שקיימים בטיפול כמו דאגה, אכפתיות?, למה צריך את החיבוק הקונקרטי וכ"ו וכ"ו לא מדברים אלי! זה יותר נראה לי כמו נסיון להתחמק ממתן תשובה ולעקוף את הנושא באלגנטיות.להחזיר אליך את השאלה במקום פשוט לענות!אם זה משהו שאסור, בודאי יש לכך הסבר. לפעמים בחיים צריך חיבוק קונקרטי - מה לעשות? כל יצור אנוש זקוק לחיבוק (אני מאמינה שגם מטפלים בחיים האישיים שלהם זקוקים מדי פעם לחיבוק אמיתי, קונקרטי, פיסי) ולא מסוגל להסתפק בחיבוק וירטואלי.חיבוק צריך להרגיש!!לחוות!! לא לדמיין.. כיון שאינני מצליחה לקבל תשובות מהמטפלת אני פונה אליך: האם באמת יש צידוק אמיתי ומקצועי לאי-מתן חיבוק בטיפול או שזה נתון לבחירתו האישית של כל מטפל ומטפל?(ואני לא מתכוונת לסוגים שונים של טיפול, אלא אך ורק לפסיכותרפיה). אשמח לתשובה רצינית וקונקרטית בניגוד לתשובות העמומות של המטפלת שלי (או יותר נכון, בניגוד לשאלות המעצבנות שלה..) תודה.

היי בדידות, מלבד העניין המקצועי, מתן חיבוק זה משהו גם אישיותי. ישנם מטפלים חמים ופתוחים יותר וישנם מטפלים סגורים, שיתכן מאוד שגם בחיהם האישיים לא נוהגים להתחבק הרבה. כמובן שאי אפשר להתעלם גם מהעניין המקצועי. מבחינת הטיפול הפסיכודינמי, לא נהוג לחבק מטופלים כי זה יכול ליצור בלבול בין פנטזיה למציאות, לפעמים בלבול מבחינה מינית, וכמובן שזה יכול לייצר תלות. אני כמובן בעד חיבוק. המטפלת שלי מחבקת אותי בכל סיום טיפול. מבחינתי זה נהדר, זה מחזק אותי מאוד. זה נותן תחושה של קרבה וביטחון. למרות שהמטפלת שלי מאוד חמה, אני עדיין מרגישה איזשהו חסך ורצון לחיבוק מאוד מסוים שאותו המטפלת שלי מסרבת להעניק לי. זה משהו שיושב אצלי מאוד חזק ומעציב אותי עד מאוד. אני לא כל כך רוצה לכתוב על זה כאן, אבל מאוד קשה לי. אני יכולה להגיד לך שאם לא היה לי את החיבוקים הקבועים הייתי מרגישה נורא ואולי הייתי מונעת מעצמי טיפול. החיבוק הזה עוזר לי להישאר בטיפול, הוא מעצים אותי ורק בזכותו אני עדיין יכולה לסבול את הדברים היותר קשים בטיפול. צריך מטפל עם רגישות מאוד גבוהה שיידע לתמרן בין מימוש החיבוק לבין גבולות. צר לי שאת לא חווה את החיבוק שאת זקוקה לו. אני מקווה שזה רק עניין זמני. כבר קראתי פה (או בפורום השכן) על מטופלת שממש היתה זקוקה לחיבוקים אך לא קיבלה אותם, ורק אחרי תקופה משמעותית שחוותה בטיפול, המטפלת החלה לחבק אותה באופן קבוע. יכול להיות שגם אצלך זה יהיה ככה, אבל יכול להיות שגם לא. כמו שכתבתי לך לפני כמה ימים, לפעמים אנחנו צריכות לדעת להשתמש באינטואיציות. כמה זמן את בטיפול אצל המטפלת שלך? חיבוק חם, יעלוש.

המטפלת שלי מתעקשת ועומדת על זה שחיבוק זה רק בסיום הטיפול! ודרך אגב אני אצלה כבר 4 שנים!כך שאין סיכוי שזה יתחיל להיות קבוע מתישהוא.. נכון שהיא נותנת דברים אחרים: טלפונים, אס.אמ.אסים, דאגה, היא אומרת שיש לה רגשות אמהיים כלפיי, שחדרתי אליה, שהיא עסוקה בי הרבה ואין לי מושג עד כמה וכאלה, אבל זה תמיד כתשובה לשאלותיי. היא אף פעם לא אומרת לבד משפט כמו: אני אוהבת אותך, אבל אם אני שואלת אם היא אוהבת אותי היא אומרת שכן ואז זה נשמע לי מאולץ ולא אמין ואמיתי. זה סיפור חיי: תמיד אני מעניקה ונותנת טונות, אבל אף פעם לא מקבלת בחזרה ושימי לב שאפילו אודי, שמחבק פה את כולם ומכסה ואומר לילה טוב לכל מי שזקוקה לכך לא נתן לי אפילו חיבוק וירטואלי! בכל מקרה היא מתעקשת על גבולות ואומרת שגבולות זה דבר טוב וחשוב, אבל לא ממש מנמקת את הסיבה: האם בגלל שהיא חוששת שאתבלבל, האם זה משהו אישיותי או כל סיבה אחרת שאת ואודי העליתם כאן ואני בן אדם שזקוק לתשובות נחרצות ולא יכולה להיות תלויה באויר, אז זה לא נותן לי מנוח ואני חופרת עוד ועוד עד שאומרים לי שאני מתישה ומייגעת. אחרי 4 שנים לא מגיע לי משהו????? אני נתתי לה כ"כ הרבה דברים: לאו דוקא מתנות פיסיות, אלא מילים, מכתבים מהלב, שירים שהיא תמיד אומרת שמרגשים אותה מאד, אבל אני לא קיבלתי אפילו מילה אחת או מכתב או משהו ככה בספונטני. עבורי החיבוק לאחר כ"כ הרבה שנים אצלה, בהם נפתחתי ופתחתי הכל הוא תחילתו של הריפוי. אישור לכך שאפשר לאהוב אותי, כמו שמחזיקים לתינוק את היד כשהוא מתחיל ללכת עד שאפשר לשחרר והוא ילך לבד בבטחון שלא יפול והוא מסוגל לבד - תחושת סיפוק ענקית!!!! בכל מקרה אני כ"כ מקנאה בך (לא קנאה שלילית חלילה)-איזה כייף לך שאת אחת מאותם ברי מזל שמקבלים חיבוק, הלוואי עלי..... לא יודעת מה הקושי הספציפי שיש לך עם החיבוק וגם לא רוצה לחדור לפרטיותך, אבל אני בטוחה שהמטפלת שלך אוהבת אותך מאדדדדדדדדד. לי גם מאד קשה עם זה שהפורום לא פעיל בשישבת, שאלה הימים הקשים ביותר עבורי, שבהם אני זקוקה להכי הרבה תמיכה כי בכ"ז במהלך השבוע עובדים ורצים וקצת יותר קל, אז אם תרצי את יכולה לכתוב לי למייל האישי: [email protected] תודה רבה על החיבוק (הראשון שקיבלתי מזה זמן רב רב), מחזירה לך אחד עננננננננננננק שלך - אני

שלום, החלטתי לסיים את הטיפול עם מטפל האם אני רשאת לקבל סיכום טיפול על פי חוק??. בקשתי מהמטל סיכום טיפול והוא לא הסכים לכתוב לי , האם הוא יכול לנהוג כך? האם אני יכולה להתלונן על כך ובפני מי? מאוד נפגעתי מהמטפל האם יש כתובת בפני מי אני יכולה להתלונן או שפסיכולוגיים פרטיים יכולים לפגוע ולעשות מה שבא להם ואין להם פיקוח??

שלום ד"ר גליקסמן, הייתי רוצה לדעת האם ביופידבק יכול לעזור/להכחיד חרדת בחינות , עד כמה הוא יעיל? במה זה תלוי? האם טיפול בביופידבק משפיע על תהליך המיון לצה"ל? האם על טיפול פרטי יש חסיון? תודה רבה

שלום רב לך שיטת הביופידבק הוכחה כאפקטיבית ביותר בהתמודדות עם חרדות בכלל וחרדת מבחנים בפרט.,מאחר ומדובר בתהליך למידה המוטיבציה של הלומד לתירגול עצמי בבית של הנלמד בקליניקה חשוב ביותר. הטכניקות הנלמדות בשיטת הביופידבק והיכולת ללמוד כיצד לשלוט בצורה רצונית בתגובות בלתי רצוניות משפר בצורה משמעותית את יכולת התפקוד במצבים מלחיצים. כמובן התהליך הטיפולי נמצא בחיסיון מלא. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן ולעזור במידת הצורך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

הי אודי, בשביל לחזק ולהרגיע, אפשר שוב, ברכת לילה טוב,,,,?:) וגם לא ענית לי, מותר לפעמים לחזור קצת הרבה מידי פעם להיות ילדה? וגם שרוצה שוב להצטנף על ידך, עד שירגעו הזכרונות.... והגבולות יתבהרו... תודה.... וליל מנוחה גם לך, ח,

אודי, באמת שיר מקסים. אני שרה אותו לילדי כל לילה לפני השינה ותמיד תמיד הוא מרגש אותי ומביא אותי לדמעות. התמימות של הילדות, האופטימיות של מחר נקום ונראה יום חדש. הכל כל-כך תמים טהור וראשוני. רוצה גם לחוות את זה.... להיות שם. מחובקת. ועטופה.............

שלום, אני נמצאת בטיפול ורוצה לדעת למה תמיד שאני מבטלת פגישה אני מרגישה אשמה?, אני מגיעה תמיד לפגישות ובזמן.ויש לי הרגשה שלפעמים אני הייתי רוצה שיהיה הפוך תפקידים..מדמיינת שאני עוזרת למטפלת, למה זה קורה?

מרגישה אשמה כי אולי היא מפסידה כסף בגללי.רוצה שתרחם עליי, לבכות ולבכות עד שיגמרו הדמעות ושתחבק אותי,לא יודעת למה ואל תשאל אותי למה זה קורה כי לא יודעת.אשאל אותך למה יש לי צורך למישהוא שירחם עליי ולא שאני כזאת מסכנה, בעיות רגילות, ולאיש לא אכפת. ויקי

אודי.. קר לי מאוד. קור כזה שחודר לעצמות של הגוף. כזה שום שמיכה מחממת לא עוזרת. שום שתיה חמה. גם אמבטיה חמימה. שמתי על עצמי חולצה ארוכה.. אפילו צעיף וגרבים.. וקר לי מאוד. קררר לי נורא.. אודי, אתה יכול להיות איתי פה?.. למה קר לי ככ ?... אני מרגישה שמשתלטת .. עליי חשכה . שרית

תודה .. אודי יקר. שולחת לך גם אחד כזה ממני מהלב... (קצת הפשרתי..) חיבוק . שרית

ואם אין מי שיחבק?..או דוקא מי שאתה הכי רוצה שיחבק אותך לא רוצה???????

אודי שלום, פתאום לא רוצה לעזוב את הטיפול..להפך רוצה להשאר עוד ועוד...מצאתי מקום מיטבי שמכיל אותי, מבין אותי ויותר מכל מכבד כל רגש! קרה לי מקרה מביך, מצאתי בתוך השרותים של הקליניקה קונדום...ספרתי לה..היא היתה בהלם, אבל אמרתי לה שיש לי צורך להגן עליה לכן ספרתי,היא אמרה שתחשוב מה לעשות עם זה..ואני פוחדת שיקרה לה משהו...קראתי על העברה ארוטית..אך נדהמתי כשזה עמד לנגד עיני..הרגשתי עם זה רע, כמו ילדה שמגלה שההורים שלה עושים סקס...מבחינתי היא כמו אם בשבילי...מסתבר שהיא משהו אחר לאחרים וזה קשה לעיכול...דואגת לה מאוד וחרדה לה...והתמונה לא יוצאת לי מהראש...האם נהגתי נכון שספרתי לה? היא אמרה שטוב שספרתי, מה דעתך?

קונדום עם זרע? משומש?

אודי, אני כל הזמן רואה לנגד עיני את מה שראיתי ולא מסוגלת להתנתק. זה עורר בי צורך עז לשמור על המטפלת ואני כל הזמן מבקשת שתשמור על עצמה...מפחדת שמשהו יקרה לה, לא יודעת למה...כל כך הייתי רוצה לדעת מה היא מרגישה ולא מעיזה לשאול האם לגיטימי לשאול? בטח היא לא תענה לי. ואני חולמת חלומות מוזרים על כל מיני פריקים שהיא צריכה לטפל בהם...ואני פעם נתקלתי במישהו שבא ביום שלי ואני מתחילה לדמיין שזה הוא וזה נורא...מה לעשות עם כל התחושות כי בטוח היא צריכה להתמודד עם זה ואני דואגת לה מאוד. יש לי צורך עז להגן עליה ולשמור עליה...ואני לא רוצה לומר לה מה הכל מעורר בי כי גם היא צריכה להתמודד עם זה...בכל זאת אני חושבת שאתה תציע לשוחח עימה אבל לא מסוגלת להעלות שוב את הנושא..מה לעשות?

הי אודי, הכל חוזר,כואב,כואב, לא לא מוגדר לא מובן כואב כלכך מבפנים. משתק מאימה. הוא חדר ועזב ועזב ועזב........... הוא חי את חייו ואני את חיי,לא מצליחה להמשיך לזנוח,הכל כואב ,מפורק מבפנים,לא יודעת מה שלי ומה שלו. הגבולות היטשטשו. ח.

שלום לך ותודה שענית לי על שאלותיי בעבר. אני נמצאת במערבולת של פגיעה עצמית. לא משהו קיצוני אך עדיין אני חשה הקלה בפציעה שאני גורמת לעצמי. מרגישה שליטה (סוף סוף) בכאב. לראשונה כאב נשלט על ידי. אני יכולה להחליט על עוצמתו ולהפסיק כשרוצה. בנוסף זה עונה על צורך עז שלי להעניש את עצמי ושיהיה לי רע. זה משהו חדש עבורי. אך גם קצת מבהיל אותי. כי אני יודעת (ברציונל) שזה לא דרך וזה לא אמור להיות כך. איך יוצאים מהמערבולת?

אני בטיפול מזה שנה. מטפלת מעולה. בזמן האחרון נחשפים וצפים המון דברים קשים שגורמים לי לרצות את הפגיעה הזו... קשה בין הפגישות. מרגישה עזובה. קשה לי להחזיק את עצמי. זה יגמר? כל הקושי הזה?

שלום ד"ר נכבד ובוקר טוב, אני הלכתי להתייעץ עם רופא שהחליף את הרופא שלי [הנוירולוג המטפל] בת 20 וחצי ואני סובלת ממיגרנות מגיל 8 שנים כשב5 שנים האחרונות הכאב נעשה יום יומי ומטריד בחצי ראש לפעמים עם בחילות ותמיד עם פוטופוביה ופונופוביה אני לא עובדת ולא לומדת בגלל זה נוסו אצלי המון טיפולים תרופתיים אשר לא הצליחו כעת אני נוטלת אלטרולאט 10 מ"ג חצי כדור לפני השינה ללא הטבה בעיצת רופא הומלץ לי לעשות ביופידבק על מנת להיטיב עימי וגם הזרקת בוטוקס אשר מפחידה אותי..... הייתי רוצה לדעת מהו הביופידבק מפיך ו איך הוא מתבצע והאם באמת קיימת אופציה כזו שהוא אכן עוזר ומפחית התקפי מיגרנות שהן אפילו בתדירות של יומיומית אשמח לשמוע את עצתך בתודה מראש ואיחוליי יום טוב ושבוע טוב.

שלום רב לך קלאודין, אני מבין היטב את סבלך ותסכולך כאחד.באמצעות שיטת הביופידבק תוכלי ללמוד תוך זמן קצר טכניקות להתמודדות טובה יותר עם כאבי הראש שלך, כדאי לך לקרוא מעט עלי ועל השיטה באתר שלי www.gliksman.co.il או להקיש בגוגל ד"ר יגאל גליקסמן ולקרוא מאמרים רלוונטיים בנושא כאבי הראש ושיטת הביופידבק. אשמח לקבל ולתת יותר פרטים בטלפון 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אשמח לשמוע יותר פרטים על שיטת הביופידבק האמת היא שקראתי באתר הראשון שמציע גוגל המרכז לביופידבק ולא כל כך הבנתי את המתרחש בזמן הטיפול היה רשום שם שמדובר במערכת ממוחשבת שמזהה מתחים בגוף או בנפש בזמן אמת האמת לא הבנתי כל כך את הכוונה...... אודה לך אם תסביר לי מעט אם אפשר שיהיה לך המשך יום טוב ומהנה

בקצרה עד כמה שאפשר.... תודה על הסבלנות וסליחה על האורך..... תמיד יוצאת דופן, תמיד מחוץ לנורמות ....תמיד שונה.... פעם כועסת חסרת סבלנות מתפרצת .... רעה לכולם.... פעם שמחה מאושרת מוקפת חברים מבלה ..חיה...... טובה לכולם כבר לא ילדה...אבל חיביים לעשות כדברי..... אם לא אני ברוגז.... מתנתקת מסתגרת אוכלת יושנת רוצה מרחק מכולם וזה קשה במיוחד לבני הבית. מבזבזת בלי חשבון... מלאה חובות 1000000 שקל אבל אף אחד לא יודע, אלופה בלהסתיר. קונה וקונה סתם שטויות. יושבת בוכה ורואה הכל שחור חושבת על מוות ומה יקרה לילדים אחר כך שאמות... שונאת את כולם שאף אחד לא יגע בי.. אין סקס ויש הרבה תלוי איפה אני במחשבות.... רעה או טובה.... נכנסת להריון בגיל 15 מתחתנת, מתגרשת בוגדת מביאה ילד ללא נישואין מחליפה עבודות כל פעם שנמאס מנקה את הבית ב4 בבוקר אופה ומבשלת ל100 איש מחלקת את האוכל העוגות או זורקת לפח . מי אני.... מה אני.... מה אני צריכה לעשות עם עצמי... אני לא משוגעת ועל תבהל כי יש כאלה שנבהלים אבל יש לי רוח קטנה ..... בת עם שער שחור וכותונת לבנה היא הולכת איתי מבית לבית ( כשאני עוברת דירה ) היא לא עושה כלום רק מסתכלת עלי מהצד מופיעה לעיתיים כמה פעמים בשבוע ולפעמיים נעלמת לכמה חודשים.... יש לי גם מליון אמונות טפלות..... ואני חרדה כל הזמן שמא יקרה משהו למישהו קרוב אלי אני יכולה להתפוצץ בפנים מפחד עד שאני רוה שהכל בסדר . תודה מקווה שכתבתי כמה שיותר מהבעיות שבי....בתוכי...בליבי... מקווה שאתה תעזור לי להבין אותי.... אני לא יודעת מי אני שבוע טוב

שלום אני בן 23 ויצאתי מהארון סיפרתי להורים ולשני אנשים שקרובים אלי , השאלה שלי אם היציאה הזאת תוריד מעליי את הלחצים והחרדות שאני נמצא בהם ויחזור לחיים נורמליים? תודה מראש

שלום, אשמח לקבל רעיון למתנת פרידה למטפלת. ספר יכול להיות נחמד, האם יש איזה המלצה לספר.

אתה צודק, הייתי רוצה ספר שמדבר על משהוא שעובר תהליך או משהוא שעובר משהוא שהוא משמעותי או שגורם לו לשינוי. יש רעיון?

מעונין לקנות מכשיר לשימוש ביתי, באיכות טובה. האם יש המלצות? יבואנים? מחירים? מה לחפש ? על מה להקפיד?

שלום רב לך אריה מתוכן מכתבך לא ברור ליאיזה סוג מכשור לשימוש ביתי אתה מחפש. אשמח לקבל ממך יותר פרטים ב 0546670570 תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

הי אודי צריכה לכתוב, כי אין לי עם מי לדבר. שבוע קשה, מוצפת בתחושות שמעולם לא היו, בלבד שמעולם לא היה. לבד שמשלים עם הלבד, משהו שלעולם לא עשיתי..פעם ראשונה שבאמת לבד, שבאמת הצלחתי לומר שלום, שבאמת הצלחתי להסתכל, להיות שם עד הסוף סוף סוף..וקיבלתי גם חיבוק, הכי עוטף. כשהוא עזב הוא אמר לי תשמרי על עצמך, ולחש בשקט להתראות חמודה. זה נחקק בי, החיבוק ההחזקה הזו, והתשמרי על עצמך, כאילו הוא עדיין מחזיק. הדמעות מדי פעם במהלך היום פשוט יוצאות להן, אבל אני נותנת להן לזרום. מתייפחת ואחר כך ממשיכה את היום. הוא הביא לי מתנה, רק כשהגעתי הביתה והסתכלתי הבנתי כמה הוא הבין אותי, כמה הוא זה שהצליח לקרוא אותי הכי מדוייק מכולם..ושוב,איך כאילו קוראים מחשבות אחד של השני, במקום שספר אחד נגמר, שם מתחיל הספר השני - זה שהבאתי לו. באותן מילים בדיוק..אפילו לא סיפרתי לו שאני באמת לבד, שאין מישהו אחר שמחזיק..,לא נתתי לעצמי שום פתח לקוות. הייתי צריכה לעזוב הפעם בעצמי. לסיים. פעם ראשונה שנפרדת ממישהו באמת וגם נמצאת שם. תחושה נפלאה ונוראה. לא יודעת איפה אני ומה אני מרגישה, רוצה לצעוק ולבכות עד שמישהו יבוא וירים..אבל כאילו שכחתי איך.גדלתי. מוזר להיות לבד. נפרדת. ורד (אופיר)

וואו, אופיר את מדהימה! הגעת לגדילה וצמיחה ועכשיו נפרדת מהמטפל...בעיני זה יפה מה שאת חווה כרגע..זה חלק מהחיים...זכרי את הרגעים היפים שהיו לך בטיפול ונצרי אותם בליבך.שיהיה לך בהצלחה. מיכל

הי מיכ לא מרגישה כזו מדהים, אבל מקווה שישתפר עם הזמן, יהיה פחות קשה..ההבדל הוא בעיקר בזה שאני מצליחה הפעם להחזיק את עצמי מלשלוח לו מייל מתחנן שיחזיר אותי לטיפול. ( אבל יש בי חלק שכל מה שהוא רוצה לעשות זה בדיוק זה! ) מאבק.. תודה על התמיכה שיהיה רק טוב אופיר

מרגישה שמשתגעת.. מרגישה שאיבדתי שליטה שמלכתחילה לא בטוחה שהיתה לי.. לא מבינה איך יום אחד הכל משתבש וכולם באופן די גורף מחמיצים לי פנים, מתעלמים/כועסים, רבים, מתווכחים ואפילו מרכלים עליי בנוכחותי!!! ולמחרת פתאום אותם אנשים! הופכים את עורם לחלוטין ומבקשים את קרבתי או מחמיאים ומבטאים את הערכתם ואת חשיבותי בעיניהם. זה התערבות עליונה? זה תפילות שנענות "במיידי"? -יש דבר כזה? או שהשתבשה לי הראייה או התפישה?? או במילים אחרות.. השתגעתי!!!???????? ומה יהיה מחר? שוב הכל יתהפך?? אודי.. אני מ פ ח ד ת

כל העולם מתהפך עליי שוב ושוב כל יום ויום.. וכל פעם בטוחה שאין יותר גרוע ואז חוטפת עוד מכה..מרגישה מוכה מהחיים.. כן ברור שרציתי ורוצה בטוב אך בד"כ לא מקבלת זאת.. לא כל כך הבנתי את דבריך.. גם הטוב לא נשאר.. בורח ממני.. חצי יום מקסימום ואז צונחת צרה חדשה או מחמירות הקודמות.... (בעיות בריאות, תאונות, משפטים, פחד מפיטורים ) קשה לי לעמוד בדרישות .. מחוסרת כוחות בסיסיים ועוד יותר כשצריך כוחות-על.. אתה חושב שאני מזמינה את זה לעצמי? שאני אחראית לכל הרע הזה? כבר לא יודעת איך ומה לעשות.. מרגישה אשמה בהיעדר כישורים בסיסיים להתמודד. לא רוצה יותר! מרגישה שאי אפשר לעזור לי , שלא יודעים מה להגיד לי... גם אתה אודי?? מרגישה לא מובנת וגם הכתיבה שלי עמוסה.. מפחדת שמאבדת את השפיות.. תודה אודי

מזה כמה חודשים יש לי תופעה של עקצוצים בלשון והרגשת מתכתיות בפה. עשיתי על מיני בדיקות והכל תקין אצלי מסתבר שיש לי תסמונת שנקראת BMS שמה בעברית הוא תסמונת הפה הבוער. התסמונת כנראה שאין לה טיפול אולי רק כל מיני תוספי מזון וויטמינים למינהם. התופעה הזו ידועה בעיקר בקרב נשים היא יכולה להמשך עוד מספר חודשים אולי שנים והיא יכולה להעלם פתאום. קשה לי זה מצב של חוסר אונים שיש לך משהו שאין לו טיפול ספציפי אני חוששת שזה ימשך לעד זה מתסכל מעצבן מפחיד ומטריד אנא אם שמעתם על תופעה כזו ויש לכם יעוץ בשבילי אשמח לקבל. בנוסף אוסיף שלפני מספר חודשים איבדתי את אימי מאוד עצוב לי ואמרו שיכול להיות שהמצב הנפשי גם לתופעה הזו להתפרץ אם ידוע על משהו שיכול לעזור אשמח לשמוע. חשוב לאמר שעשיתי את כל הבדיקות שצריך והכל תקין. מחכה לתשובה

שלום רב לך ריקי אם אכן אוחנה אצלך תיסמונת ה bms אזי יתכן מאד שהסיבות לתסמונת קשורות לסוג של טראומה שחווית בגין פטירתה של אימך ז"ל. אשמח לשוחח עימך בטלפון 0546670570 על מנת לקבל ולתת יותר פרטים. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אודי, נשמע הזוי..אבל זה מה שקורה עוד פעם.. "אמא צביה" אמרה שהיא נוסעת שוב בחנוכה. (אבל היא תשאר בארץ) היא נוסעת בראשון לפנה"צ עד רביעי בערב. נפגש בראשון בבוקר ואח"כ רק בחמישי.(וכנראה גם בשישי) אני יודעת שזה לא כ"כ הרבה זמן מראשון עד חמישי...דווקה זה כן הרבה זמן..ארבעה ימים..וואוו זה כן הרבה. :( אני מתחילה להרגיש איזשהו חוסר שקט פנימי כזה.. אני חושבת שמתחיל להמאס עלי כל הסיפור המטופש הזה שקוראים לו טיפול. :(( אולי הגיע הזמן לסיים ? אולי כך אני ארגיש פתאום משוחררת ?? אוף כל כך נמאס כבר.. איך יודעים שטיפול מסתיים ? אולי הטיפול שלי הסתיים כבר ?? אוףף אודי, אתה תשאר פה ??? במבי. אגב, אתה יודע ? פעם נכנסה לכאן מישהי שגם קראה לעצמה במבי ומאוד שמחתי על שאמרת לה לשנות ניק. הרגשתי שאתה שומר עלי.. ..ואודי, אתה מסכים גם הערב לעבור ביננו,לכסות אותנו בשמיכה רכה ולומר בשקט ששש... ליל מנוחה,חלומות פז... אתה יודע ? אצלה אני גם תמיד מתכסה בשמיכה שלה ומניחה את הראש על הכרית בצבע קרם שלה..זו כרית יותר כיפית מהכרית הכחולה שלה..כן, יש לה את הקרם, הכחולה ועוד כמה כריות קטנות יותר..

במבי יקרה, אל תפחדי אנחנו כאן..כשהמטפלת שלי נסעה חשבתי שלא אסתדר בכלל ונורא פחדתי כי גם לא יכולתי להתקשר אליה...וזה עבר..והיא שוב חזרה, תבטחי בה, לפי מה שקראתי היא מדהימה!היא מאמינה בך ותומכת בך מאוד היא נוסעת אבל גם תחזור. מיכל

המטפלת שלי המליצה לי על ספר ואני רוצה להמליץ עליו בפורם. הוא נקרא "לחיות ולאהוב" של ליאו בוסקאליה...הוא מדבר על אהבת האדם, הקשר בין בני אדם, על חינוך ועל כך שצריך להתחבק ופשוט ללמוד לחיות היום ולא לחכות..מאוד מומלץ! קראו וישמו! ואודי, בכך שהמטפלת שלי המליצה לי על ספר ואני קוראת אותו זה נותן לי הרגשה של קרבה אליה ושהיא חושבת עליי..וזה כבר לא מאיים כל כך...וכך אולי אוכל לדעת להתקרב וגם להתרחק מעט מהמיילים.. האם דרך ההמלצה שלה אזכור אותה ואפנים את דמותה ונוכל להפרד? בגלל ההרגשה הטובה שפקדה אותי בזמן האחרון? ופחות פוחדת מנטישה.. התחלתי לחשוב על פרידה ומה יהיה בסוף הטיפול. האם לדעתך זה נכון לחשוב על פרידה כשמתחילים לחוש טוב ואת השינוי...איך אדע? האם לשאול את המטפלת? כי היא בקשה שלא נדון בכך לפחות חודשיים אבל המצב כיום שונה...

מעניין מיכל, קראתי את זה פעם בחנות יד שניה, מדבר על אהבה,חיבוק,לאהוב... נכון? וגם שמחה מאוד בשבילך שאת על דרך המלך, המשך הצלחה... ח.

תודה יקרה, בקרוב אצלך,זה אפשרי אם רק תאמיני בעצמך...אני קוראת את מה שאת כותבת ומקשיבה לקולך גם אם אני לא מגיבה ואני חושבת שיש בך הרבה כוחות...אז בהצלחה...

הפסיכולוגית שלי טיפלה במקביל בי ובילד שלי. היחסים בנינו התהדקו מאוד ופרצו את גבולות הטיפול. אני הפסקתי את הטיפול. הילד ממשיך... היא נמנעת מלדבר איתי על ההפסקה של הטיפול בנינו.נראה לי שהיא קצת הסתבכה עם הקשר איתי. יכול להיות שהיא לוקחת הדרכות בנושא. רציתי לדעת מה אני יכולה לעשות מבחינתי על מנת לפתור את המתח שנוצר?

אולי לעבור למטפל מקצועי...

אני הפעם רוצה לספר על משהו חיובי ולומר לכלם שהטיפול עוזר אם רק ניתן לו צ'אנס! נכון הקרבה מלחיצה,הפחד מנטישה גדול! אך יש משהו מדהים ומשחרר שעוזר לנו להרגיש שבאמת אכפת למטפלים והם לא היו בוחרים במקצוע הזה לולא היה אכפת להם מאיתנו! בזכות הטיפול מצאתי גורמי תמיכה בסביבתי הקרובה, התחלתי להאמין בעצמי ושאפשר לאהוב אותי למרות הכל...כמובן שנקשרתי מאוד למטפלת אבל רק זה מה שאפשר לי לספר על כל התחושות שלי וכל מה שעברתי בחיי האומללים..אני לא מדברת על פרידה כרגע כי היא מלחיצה כמובן אך המטפלת שלי אמרה שכך אלמד למצות ומקווה שגם אוכל להפרד באיזשהו שלב...אז תאמינו כי יש אנשים שהטיפול מאוד עוזר להם! וחשוב לי לומר לכם לא לוותר כי יש עליות ומורדות ואנחנו בוחנים ומנסים כל הזמן, אל תפסיקו לנסות, חיזקו ואימצו, מגיע לכם שיאהבו אתכם כי אתם חשובים ויש לכל אחד ואחת מכם מה לתת.ובסימן חנוכה האדם הוא כמו נר שנותן מאורו לאחר והדבר אינו גורע ממנו אלא להפך רק מוסיף עוד אור לעולם!מי יתן ונדע לתת לעזור ולתמוך ולדעת שהדבר לא גורע מאיתנו אלא רק מוסיף לנו ערך לחיים! אז אודי, תודה על התמיכה בפורם ושיכולתי לכתוב מעט ממה שעובר עליי...לא רוצה להפרד עדיין..אך היה לי צורך לשתף ולעודד אחרים. ולשאר-מוזמנים להגיב.

הי מיכ, אני שמחה מאד שאת מרגישה טוב ובטח שלא רוצה לקלקל לך את ההרגשה, אבל הרבה פעמים אני מרגישה כמוך ואז גם מעודדת אחרים להמשיך בטיפול ולא להתייאש ופתאום היא פוגעת בי כ"כ כ"כ כ"כ שכל האמונה בה מתמוטטת ואני גם (מתמוטטת), כמו אתמול ושלשום והחל מיום ראשון השבוע ששוב הפרה הבטחה ומשחקת אותה שלא הבטיחה ושהכל אי הבנה והייתי איתה בסרט הזה כ"כ הרבה פעמים שאני באמת מתחילה להרגיש מטומטמת שאני אוהבת אותה ואולי זה בכלל סוג של מזוכיזם לאהוב דוקא את מי שלא אוהב אותך ועוד לשכנע את עצמך שהוא כן אוהב למרות המעשים שלו שמדברים בעד עצמם וזה משחזר שוב ושוב ושוב את אותה הפגיעה והנטישה מהילדות. היא כל הזמן מקרבת ואז מרחיקה ומשחקת בי וברגשות שלי (למרות שטוענת שזו כלל לא כוונתה). היא אומרת משהו אישי נעים ומחמם (שגם ככה קשה לי להאמין ולקבל) ואז נעלמת, מפרה הבטחות, מתרחקת, מתעלמת ובכך רק מנציחה אצלי את תחושת הנטישה, במקום ההיפך. בתחילת הטיפול, כל פעם כשרציתי לסיים אותו ועוד לא הייתי קשורה אליה כ"כ, היא ממש לא נתנה לי! היתה מתקשרת אלי, שולחת לי הודעות שזה עוד לא הזמן ואני התחלתי "להתאהב" בה כי פעם ראשונה בחיי הרגשתי שלמישהו באמת אכפת ממני והוא לא מוותר עלי ונלחם עלי, עכשיו אחרי ש"קשרה" אותי אליה והיא בטוחה באהבתי אליה היא "קיבלה בטחון" ויודעת שלא משנה מה תעשה אני אחזור על 4 כי אני כבר לא יכולה בלעדיה. השבוע, כולל היום היא הפילה אותי ממש לקרשים וזה אחרי שהיתה בחו"ל שבועיים וכ"כ ציפיתי לחזרתה. אני לא רוצה כרגע לפרט מה קרה, אבל אני מטופלת גם בכדורים ובדיוק נגמרו לי הכדורים ולא היה לי רצפט והרגשתי שממש או טו טו אני בולעת כדורי שינה, רק בגלל שלא יכולתי יותר להתמודד עם הכאבים הפיסיים ממש שהיו לי!והתקשרתי לפסיכיאטר והוא לא יכל לשלוח לי רצפט בפקס והוא ישלח לי רק ביום ראשון ועד אז אני בלי כדורים בכלל ואני מתדרדרת יותר ויותר ובקושי ממש בקושי מחזיקה ושורדת בשביל הבת שלי ומשתדלת שלא תבחין בכלום אבל אח"כ בלילה אני מתפתלת מכאבים (אני סובלת מדכאון קליני מז'ורי ומי שלא חולה בזה לא יכול להבין את הכאבים האלה ואת הרצון העז למות רק ע"מ לא להרגיש אותם ואני לא מלודרמטית זה באמת כך!) ומה לה יש להגיד? שהיא שמעה משהו אחר לגמרי ממה שאני טוענת שאמרתי, שזו אי הבנה , בקיצור, ממש משקרת ומסתבכת בשקרים של עצמה והכל בנון שלנטיות ובשליטה מוחלטת. מה רציתי להגיד? כבר שכחתי, נסחפתי. האמת שרציתי בלי שום קשר לכתוב השבוע לאודי כי כפי שציינתי השתגעתי ממש והייתי צריכה מישהו הגיוני שיסדר לי קצת את העניינים והרגשות, אבל התביישתי מאודי ומכל האחרים בפורום שיום אחד אני מעודדת ויום אחר אני מתמוטטת. מצטערת על כל ההודעה הזאת, לא התכוונתי לפגום בתחושת האושר שלך, באמת זה נוגע רק אלי שלך ועוד משהו - לקראת סוף הפרק מתוך הספר המקסים והנוגה "הנסיך הקטן" מאת אנטואן דה סנט-אכזופרי, שנקרא: "נאום השועל על הידידות ועל דברים שבלב" כתוב: "...כי לעולם ערב אדם לשלומו של אותו שהוא מאלפו...". עצוב נכון? אני בוכה רק מלכתוב את זה, בוכה מכמה אנשים יכולים להיות אכזריים לפעמים גם אם הם טוענים ומאמינים שלא התכוונו להיות כאלה. ממליצה לכולם לקרוא שוב את הספר כולו ובמיוחד את הפרק על השועל (שמילדות הכי אהבתי), שמדבר על קשר!!! על קשר, אותו קשר שהפסיכולוגים והפסיכותראפיסטים מדברים איתנו עליו כל הזמן ואח"כ מתברר שהם בעצמם נכים רגשית ולא יודעים מה זה קשר בכלל ואנחנו המטופלים יכולים ללמד אותם יותר טוב. סליחה, לא כולם, אסור לדבר בהכללות, אבל חלקם, או לפחות אחת ספציפית שאני מכירה וממשיכה לאהוב בטמטומי עד שאני מסוגלת אפילו לעזוב את החיים ולעשות לילדה שלי את מה שעשו לי חס חס חס וחלילה, חייבת לשרוד, חייבת!!! אבל מאיפה להביא את הכוחות, מאיפההההההההההההההההההההההההההה???????????????? סליחה אם דיכאתי, זה המוח שלי שלא נותן לי לחיות

כשקראתי את ההודעה של מיכ, חשבתי בדיוק כמוך. מצד אחד מאוד רציתי לשמוח בשמחתה, אך מן הצד השני אני יודעת שיום או יומיים אחרי השמחה והאופוריה אפשר לקבל סתירה מטלטלת. רציתי לכתוב למיכ בדיוק את הדברים שכתבת, אבל אח"כ חשבתי שחבל לייאש אותה. וכאשר את כתבת את דברייך, הרגשתי צורך להגיב. שמתי לב שהרבה מטופלות כותבות בשמחה "טוב לי, אני מרגישה שהמטפל/ת מבינים אותי" או "התבגרתי....תאמינו בטיפול", וכמה ימים לאחר מכן הן ברצפה, מקבלות זבנג מהמטפלים. אני למדתי להתייחס לכל דבר טוב ככזה שיכול מחר להסתיים. זה נשמע כמו מתכון טוב (לא לצפות יותר מידי), אבל זה גם לא מקדם של אמון. נראה שכל דרך שבוחרים בטיפול היא לא משהו, ואכן נשאלת השאלה אם טיפול זה דבר מועיל. הכרתי מעט מאוד אנשים שאמרו שטיפול הועיל להם, וגם אלה היו אנשים שהבעיות שלהם היו יחסית קטנות (או יותר נכון לומר נקודתיות- אהבה שהסתיימה, תמיכה לאחר אבל וכד'). מאוד כואב לי לראות שכותבים פה מטופלים שנמצאים בטיפול 5 או 8 שנים, ועדיין יש להם יחסים מעורערים עם המטפלים. מה שקורה זה שמטופלים מפתחים תלות, מתאהבים במטפלים שלהם (מפתחים מזוכיסטיות או "הולכים על 4", כפי שכתבת). נראה שכל בחירה לגבי הטיפול היא בעייתית: לעזוב את הטיפול זה בלתי אפשרי כי נקשרנו למטפל/ת, להישאר זה מייגע, לעיתים אף משפיל, וכך זה נותן לנו תחושה של מזוכיסטיות כי אנחנו בכל זאת נשארים בטיפול. את צודקת בכך שלפעמים נראה שהמטפלים נכים רגשית, לא מבינים באמת רגשות, שאנחנו מבינים יותר מהם. נשמע אבסורדי, אך במקרים רבים זה כך. יתרה מזאת, נדמה שפסיכולוגים וותיקים שעובדים שנים רבות, מפתחים אדישות למטופלים, הם כבר שבעים מ"רע לי", אני לא יכול יותר", הם לא יודעים להתמודד עם נזקקות, ומיד מפרשים אותה עם תוויות מספרי הלימוד. זה מאוד עצוב לי לקרוא את תגובתה של מיכ וגם את תגובתך. אני מצטערת על הסבל שאת עוברת. הראייה שלך היא נכונה. אולי מטפל יפרש אותה כבעיה אצלך, אבל את רואה נכון. אני מאחלת לך, לי ולכל מטופל או מטופלת להיות חזקים ולבטוח באינטואיציות שלנו. לפעמים צריך להקשיב לאינטואיציות. איתך בכאבך.

אני כתבתי מתוך נקודת המבט שלי...הייתי גם בסרט שלכן...מקווה כמו אופיר לדעת לסיים את הקשר בטוב...ונכון בחיים יש עליות ומורדות, אף אחד לא הבטיח לי שלא אהיה שוב בדיכאון...וכמו שתחושת הדיכאון חולפת גם האושר...הכל בחיים חולף...אך בואו נקח הכל בפרופורציות...בסדר? מה דעתך אודי?

אודי שלום. בני בן ה-13 נוטה לדכאון. לאחרונה הוא מתלונן על כאבי ראש קבועים לאורך שבועות וכאבי בטן - שמורגשים למעשה באזור בית החזה ומלווים בתחושת לחץ שמפריעה לאכילה ולביצוע פעולות פיזיות מאומצות. שללנו בעיית ראייה, נעשתה סריקה נוירולוגית ראשונית וכן בדיקות ע"י מומחית אא"ג וקרדיולוג ילדים. הוא נוטה לבכי ומתלונן על עצב וקשיים להינות מהחיים. אנינו במצוקה כספית - דבר שמקשה על פנייה לפסיכולוג. אשמח להמלצותיך.

אודי שלום. בני בן ה-13 נוטה לדכאון. לאחרונה הוא מתלונן על כאבי ראש קבועים לאורך שבועות וכאבי בטן - שמורגשים למעשה באזור בית החזה ומלווים בתחושת לחץ שמפריעה לאכילה ולביצוע פעולות פיזיות מאומצות. שללנו בעיית ראייה, נעשתה סריקה נוירולוגית ראשונית וכן בדיקות ע"י מומחית אא"ג וקרדיולוג ילדים. הוא נוטה לבכי ומתלונן על עצב וקשיים להינות מהחיים. אנינו במצוקה כספית - דבר שמקשה על פנייה לפסיכולוג. אשמח להמלצותיך.

שלום רב לך לילי על מנת לתת תשובה מקצועית ואחראית אני זקוק לקבל יותר פרטים. אשמח לשוחח עימך בטלפון 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

ביחס לבנך אוסיף עוד שרמת האנרגיה בגופו נמוכה מהרצוי כבר למעלה מ-3 שנים וזו הסיבה לכל הדברים שציינת. נכון שאפשר לחשוב שבעיות אלה נובעות מסיבות שונות, אולם בראיית הטיפול ב"ביורגונומי" לכל התופעות מכנה משוטף אחד, רמת אנרגיה נמוכה מידי בגופו, רמת אנרגיה שמטופלת הצורה טובה בביורגונומי. אפשר להגיע לאתר המסביר את דרך הטיפול, ברישום שמי ב"גוגל" בברכה, יורם גני

שלום אנחנו סטודנטים שכותבים עבודה בנושא ביופידבק ומתקשים מאוד למצוא אינפורמציה לגבי גודלו של שוק הביופידבק בארץ ובארה"ב האים יש לך מידע בנושא והאם אפשר לראיין אותך לעבודה

שלום רב לכם בהמשך לפנייתכם אשמח לשוחח עימכם בנדון אני מציע כי תבקרו באתר שלי www.gliksman.co.il על מנת למקד את שיחה בהתאם אני זמין בנייד שלי 0546670570 בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

בימים אלה אנו מנסחים ראיון מסודר עם אנשי מקצוע בתחום הביופידבק בארץ ובאר"הב ברגע שהראיון יהיה מוכן נפנה אליך על מנת שנהיה יעילים ולא נבזבז את זמנך תודה מראש

שלום, אני בגיל 30 ורציתי לדעת למה כל הזמן חברים ובנות שהייתי איתם כל הזמן מפארים את עצמם שהם יותר ממני, כלומר כל הזמן מספרים לי על ההצלחות שלהם בכל תחומי החיים והעיקר שהצליחו יותר ממני. רציתי לדעת מהו הגורם לכך? למה. ושנית, אני לא מי יודע מה ממש מוצלח ברוב התחומים, אמנם יש לי תואר נחשב ,נראה טוב גבוהה ואינטילגנט, אך אני לא ממש מוצלח בעבודה,בזוגיות, ושאר דברים.

רק ציפצוף קל במשקורית, סימן לצעקה שקטה.. אין לה אויר אבל היא בסדר.. 3> שקט פה רות עבור ~נילי~

לאיזה בעל מיקצועא תה מציע ליפנות ?? אני פשוט לא מסוגלת לתפקד כל הנעורים שלי הלכו ביגלל זה האם לפי מה שתיארתי [זה כרוני] זה יכל לאפיין מחלה נפשית כל שהיא ?? היתי רוצה לדעת מראש

למרות כל המאמצים אינני יכולה לבטא,להביע את מה שמרגיש לי ואפילו אינני יודעת לכנותו בשם. בתקופה האחרונה רואה את הפלאשים לנדע עיני במשך כל הזמן מרגישה את המעשים הקשים הללו פיזית בגופי ו... לא מסוגלת!! לדבר אותם, לכתוב אותם, ולא כל שכן לצייר אותם. מרגישה שאותה יכולת שלי להתמודד ולשרוד הולכת ופוחתת כל כך מצטערת

יכול להסביר לי את המשפט האחרון? לא כ"כ הבינותי

ילד בן 15 מטופל ברספרידל 1 מל גרם ופריזמה 20 מל גרם אם אפשר לשלב את שניהם ביחד ודרוש מומכה לתיפול קוגנתיבי התנהגותי באזור מרכז אם אפשר להתפתר מהפרעה הזו ואיך ובאיזה דרך! !!!????......

שלום רב לך ג'וליה בהמשך לפנייתך לאור העובדה שבנך מטופל כבר ברספרידל ופריזמה אכן ניתן להלשים הטיפול בפסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית קצרת מועד. אשמח לתת יותר פרטים 0546670570 www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אתה צודק בתגובתך אליי אכן יש פחד גדול וחרדה. איך אפשר להמשיך בטיפול בידיעה שהוא יסתיים בסופו של דבר. היא אומרת שזו תהיה החלטה שלי בזמן הנכון אולם זה לא משנה את העובדה שיסתיים. האם היא רומזת שהתלות והקשר החזר שנקשרתי אליה יעבור? אני לא רוצה שיעבור אני מרגישה טוב אצלה. מה עושים? מבלבל..

אודי שלום, נפתחתי מאוד בפגישה עם המטפלת וממש סיפרתי לה ולא הסתתרתי מאחורי המייל והפגישה היתה טובה והרגשנו שתיינו קרבה גדולה...וזה היה טוב לשעה בערך...אחר כך נלחצתי מאוד!!!מבחינתי קרבה זה כאב..כשהייתי מנסה לספר לאימי משהו קשה היא או שלא יחסה לכך חשיבות או שספרה לאחרים עליי ועל שטות שעשיתי וזה היה נורא! לדעתי אבי איבד את העצמיות שלו ליד אימי..והקרבה הזו היא חשיפה שאני פוחדת שכלם ידעו...למרות החסיון...אני יודעת שלפעמים מטפל מדבר עם מדריך או משהו כזה וזה מלחיץ אותי...איך מתגברים על הפחד מהחשיפה ואיך אוכל לדעת שהקרבה לא מסוכנת ולא כואבת?

כבר היה לי טוב והייתי בסדר תקופה ועכשיו הגיעה נפילה ושוב לבד...התקשרתי אליה משהו שמזמן כבר לא נעשה רק מיילים אבל היא לא ענתה, אז כתבתי לה מייל ושוב אין תגובה..אולי עסוקה...אולי פשוט נמאס לה...כל כך בודדה..אשאר מעט פה בפורם להרגע...כנראה הקרבה הזאת פגעה ביחסים שלנו...מה דעתך?

שוב אני.. מוצפת. ואין לי שם - מקום לתחושות אחרות. איכס. אני איכס אודי. אני עולה על גדותי בזכרונות שתוקפים. בתהיות , - של איך הוא עשה לי את זה ? ולמה הוא לקח את כולי? והגוף הזה. מרגיש ככ ריק. הוא השאיר אותי ריקה בו. הגוף הזה שאמור להיות שלי - לא באמת רק שלי. הכאב והשריפה בו אינסופים.. כואב לי לנשום.לחיות. כואב לי !!! לא מצליחה לחלחל לתוכי שום משו שמקל. אפילו אקמול לא רוצה להכנס לגוף המחורבן הזה. אפילו אקמול.. אני מקיאה. מנסה . . רוצה משו שינקה אותי מעצמי .. וזה עדין שם - בתוכי . לא מרפה. אז כן, עוד פעם המקומות האלה. כן אודי , גם לך נמאס לשמוע אותם? בעצם אתה יודע, זה לא אותם מקומות. זה עוד פעם העומקים האלה.. התהומות .. עומקים. עומקים . עומקים. ותהומות . כל פעם מתגלה .. עוד ועוד ועוד . אז דיי .כמה נשאר עד התחתית אודי?.. כמה? ואולי בכלל לא גדלתי?.. נשארתי שם תקועה בילדות . כי זה מרגיש שרק השנים "גדלו להם" .. נעלמו.. אני כאילו ומתבוננת על הכל מהצד.. בכלל לא שייכת. זרה.בעיקר לי. בא לי שיעזבו אותי. ינטשו. יניחו לי להתחרפן. יוותרו עליי.כדי שגם אני יכול לוותר. רוצה לצעוק שכואב . כואב לי נורא שם בבפנים אודי.. רע לי ומסריח לי בנשמה. הריחות , הזכרונות.. עולים.. התריסים הסגורים, הדלת שנסגרת , הלבד , הידים הפוצעות, והמון שתיקות של ילדה שדחפה את הכל לתוך הבטן, וכן אני לא בת 12, אני כמעט בת 33 .. והנה .. החלון פתוח, הדלת פתוחה , יש אור , יש אויר, והוא אפילו לא כאן.. אין שום סימנ על הגוף שנשאר ואין כובד של משקל .. אז למה אודי ?.. למה זה מרגיש "כאן ועכשיו" בכז? פתאום.. שכותבת לך אני מתגעגעת.. לדרור ומלי וליאת.. שהיו כאן ועטפו.. אתה כאילו פה.. אבל לא פה. שרית

שלום רב, אני בן 22 וסובל כחצי שנה מכאבי בטן עזים, ולמרות שעברתי את כל הבדיקות עדיין אין עבורי כל פיתרון. בנוסף מאז שהתחיל כאב הבטן (שהתחיל בפתאומיות) אני סובל מדיכאון ומחוסר יכולת לצחוק למרות שקודם הייתי אדם אופטימי ושמח מאוד. מה עליי לעשות?? חיי אינם חיים עוד..

שלום רב לך שלומי תאורך מצדיק בכל זאת בדיקה והערכה רפואית מחודשת. על מנת לתת לך תשובה מקצועית ואחראית אני זקוק לקבל ולתת יותר פרטים. אשמח לעזור ב 0546670570 תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

אנחנו הבנו לאחרונה כי בתנו עברה כנראה טראומה מינית. ההשארה היא כי היא נחשפה לחומר שהיה קשה לה - באיטרנט. נפשה טרודה במיניות - והיא מוגדרת בלימודיה - כבלתי זמינה ללמידה עקב מוטרדות רגשית. אנחנו בטיפול. ובדאגה. אשמח אם אוכל לקבל לינקים עם התמצית של התמצית של - 1: הכרת הנושא - הגדרת הבעיתיות 2: דרכי טיפול אפשריות 3: ספציפית על המחלוקת האם תראפיה במשחק יכולה להיות דווקא מזיקה לטיפול בנושא זה. 4: הבראה רגשית - אפשרית? עד כמה ? אורך התהליך ? אציין שבתי ילדה שמחה בחיי היום היום - אך אני יודעת שהיא בנתה לה כיס פנימי סגור עם הרבה תחושות מורכבות אותן היא שומרת בבטן. הגישה אל כיס הרגשות הסגורים - תהיה קשה - . לכן אני מפחדת שהיא לא תיפתח והנושא יישאר סגור פנימה. תודה.

האם היפנוזה משמשת ככלי להבנת המטופל או ככלי שמתערב טיפולית אני נמאצת בטיפול מזה שנתיים. הטיפול עורר רגרסיה עמוקה ודיכאון כבד, אני מטופלת תרופתית. כבר תקופה ארוכה הטיפול לתחושתי תקוע ואני נשארת עם התחושות הקשות. הטיפול מאוד משמעותי עבורי ואני לא חושבת לסיים אותו. רציתי לשאול לדעתך לגבי לפנות להיפנוזה באופן חד פעמי כדי לנסות להבין יותר דברים שקרו בגילאים מוקדמים כשאין זיכרון ואולי יכולים להסביר את מה שקורה עכשיו בטיפול. בכלל היפנוזה יכולה לעזור כאקט התערבותי חד פעמי לצד טיפול דינאמי ארוך טווח? תודה

דברייך:"הטיפול עורר רגרסיה עמוקה ודיכאון כבד. תקופה ארוכה הטיפול לתחושתי תקוע . אני לא חושבת לסיימו." מצבך קשה.ואינך מסוגלת לצאת מהטיפול. אם הטיפול משפיע עלייך עד כדי דיכאון,אז הוא חורג ממטרת תרפיה. הטיפול לא טוב:המטפל מאד משפיע ,אך אינך מרגישה נוח לדבר עימו. כדאי להעלות מצבך בפני המטפל.אם עד עתה המטפל לא הגיב.ואם את חולמת על עזרה מבחוץ-ייתכן שיש בעיה אצל המטפל.לכן,אפשר שהתגובה שתקבלי תהיה מבלבלת .קשה מאד להחליט מעמדת מטופל ,אם המטפל יכול לעזור או לא. אולי תוכלי לדבר בפני מטפל אחר ,בתיאום עם הטיפול הנוכחי? אולי תוכלי לתאם מעבר? את וודאי לא מאמינה,אך ייתכן שטיפול אחר, יועיל ויחזק אותך. אין ערך טיפולי לדיכאון בהשפעת טיפול.איני חושבת שמצב זה מצביע על עבודה עמוקה במיוחד,אלא על היקשרות לא בונה.טיפול לא ערני.

את לא הראשונה שאומרת לי את זה, ואני חושבת שיש הרבה בדברייך. אבל קשה לי לסיים את הטיפול באווירה של כישלון. אני מאוד מאוד קשורה אל המטפלת ואוהבת אותה. קשה לי לפנות למישהו אחר לעזרה. את אומרת דברים אלו מנסיון אישי? אם כן, אשמח אם תוכלי לפרט קצת. תודה

כל השנים אני סוחבת איתי את הבעיה הזאת ..כיום אני בת 18 אני חושבת שאני מתחילה להבין ואני זקוקה לדעה מקצועית ממך ... החיים שלי יחסית תקינים ללא שום טראומה שזכורה לי משפחתי נורמטיבית לחלוטין מעולם לא השתמשתי בסמים או באלכהל .. מחד גיסא אני טיפוס עם בטחון ועם הערכה עצמית תקינה מאידך גיסא מגיל 11 [לא זכור לי שקדם משו מסוים] אני התחלתי לפחד בצורה קיצונית ביותר מחברות שלי ללא סיבה הגיונית פחדתי שיפגעו בי לאהלכתי לבית ספר התעודות שלי מכיתה ה' עד כיתה יא מוצפות בחיסורים אני זוכרת את עצמי מסתגרת בתוך מחסנים חשוכים ומחכה שהשיעור יסתיים מכיוון שנורא פחדתי .. קראתי ספרים בנושא אימצתי חשיבה חיובית טופלתי טיפול פסיכולוגי קליני במשך כ4 שנים רצופות אך המצב שלי רק מחמיר אני ללא פסק חושבת שמסתכלים עלי כולם שבוחנים אותי בכל מקום אני לא יוצאת מהבית כשאני יוצאת לא מרפה ממני התחושה שמסתכלים עלי אני אובדת עצותת מה לעשות אני מתפקת כמו זומבי בנתיים]=

הי אודי, נורא עצובה, מרגישה בודדה, למרות שלא מזמן היו לידי אנשים. בודדה בין אנשים,ככ מוכר לי... אודי, אתה יכול שוב..לאמר לילה..טוב. אפשרי שוב.. לשבת לידך, כן??? אודי, אבא לא מזמן התקשר, וזה היה טוב,ולא טוב,ובלגן. וגם הפגישה של היום התבטלה. מתביישת,מאוד, מחכה לך, מאוד, קצת כמו ילדה קטנה. מותר לפעמים לחזור להיות ילדה? לילה טוב, אודי ומקוה שאתה לא כועס עלי. ח.

אודי, באמת שאתה לא כועס עלי? אבא תמיד תמיד היה כועס.ומעניש. אני מפחדת...... לא יודעת...... אתה חושב שיש לי כאן מקום? מפחדת, שתכעס, שתדחה. וגם למה אני בוכה? ולמה הכל מבפנים כואב? אין מי שיחבוש לילדה את הפצעים,ואפילו לא ראו שיש לה פצעים,כי הם פצעו אותה בעצמם.והשאירו אותה לדמם.וגם לא קראו לעזרה. עכשיו הם הלכו והיא לבד.לבד. שוב סליחה. ח.

אודי יקר, כל השקרים וכל השתיקות, חוזרים..... כשיש מי שאיתך, עם שיר מרגיע, זה מגיע לפחות במהדורה משופרת.... אבל אתה לא עוזב, נכון? וגם אני לא. תודה, ח.

או אטימות לעובדות שקיימות בשטח?

יש לנו ילד בן 5 והינה הבעיה שלנו: 1. קשה לו לקבל סמכות של הגננת – אם היא מתעקשת על משהו מסוים – הוא יכול להגיד מילים כמו מטומטמת, חוצפנית ואף לתת מכות. 2. גם כשהוא נמצא עם הילדים והוא לא מקבל כמבוקשו, הילד לוקח לו משהו או אומר לו משהו – גם אז הוא מרביץ. המקרים האלו החלו עוד בגן בשנה שעברה ואז הייתה רגיעה מסוימת אך בגן החדש זה התחיל שוב. אומנם זה לא קורה כל יום אך מספר פעמים בשבוע. בשנה שעברה התחלנו טיפול פסיכולוגי, בעקבות הטיפול אנחנו מנהלים איתו שיחות אחרי כל מקרה, הוא מקבל עונש ע"י לקיחת צעצועים, משחקים, מחשב, טלויזיה. אחרי כל מקרה כזה הוא אומר שהוא מצטער ולא יעשה את זה שוב, אך אחרי כמה זמן זה קורה שוב. גם הרבה פעמים הוא אומר שקשה לו לשלוט בעצמו כאשר הוא כועס. לאחרונה הוא שם בגן צמיד עם פעמונים שאמור להזכיר לו שאסור להרביץ. לעומת זאת בבית הוא מתנהג לגמרי: מקשיב לכל מילה שלנו, מכבד אותנו, לא מרביץ ולא מקלל – פשוט ילד מקסים. מה עושים?

שלום רב לך בהמשך לפנייתך להלן תגובתי ילדים בגיל בנך עדיין נמצאים במצב התפתחותי בהיבט החברתי , ישנה מלחמה על המקום בחברת הילדים והרכוש האישי. להתנהגויות כפי שאת מתארת בגן ישנן בדרך כלל השלכות בבית . העובדה שראיתם פסיכולוג ותגובותיכם להתנהגויות הילד בגן הן שיחות ומתן עונשים לא תמיד עוזרות. חשוב שתקבלו הדרכה מעצבת , שתשוחחו עם הגננת ותנסו לקבל ממנה את תמונת המצב המלאה .על מנת לגבש אסטרטגיות תגובות שלכם למצב. תודה על פנייתך אמשח להתעדכן 0546670570 בברכה ד"ר יגאל גליקסמן העכש למעשי וכמובן חברתי בני

אני רוצה לקבור את עצמי ולא יודעת איך.קשה לי להמשיך בעולם הזה .כבר אין לאן לפנות. כל דבר שהתחלתי נגמר לי פתאום באסון. לא מוצאת את עצממי ומה יעודי בעולם הטיפשי? כמה אני יכולה לשקר לעצמי שעוד יהיה טוב מתישהו, שעוד יש טעם במשהו? אני מאוכזבת מעצמי מאד ולא יודאת איך לקבל את העובדה שאני כזותי אפס בחיים.לא הצלחתי לבנות את עצמי ובאמת שמאד ניסיתי לעשות משו וללמוד ולא הלך לי . לא הצלחתי לעבוד ולחזור הביתה ולהרגיש כמו אחרים,שווה,מוצלחת.. לא הצלחתי למצוא אהבה בעולם המפחיד הזה. לא הצלחתי לעשות כלום בכוחות עצמי.נכשלתי. לא נשארו לי כוחות יותר להחזיק את עצמי במצב הזה ולשקר שוב ושוב שעוד הכל יםתדר לי, וזה יקרה ,ואסור להישבר"..(וכל המשפטים הפלצניים למיניהם?!,)כואבת לי הנשמה ואי אפשר להשתחרר מזה.הלב שלי דופק חזק חזק,חושב שהוא בתחרות עם השעון..או משהו.(אין לו ספק כנראה שהוא דופק לחינם, והוא "עצבני " עליי בגלל זה?) יושבת פה ומחכה שתיגמר לי "הסוללה"...רוצה שקט. כבר לא מתכוונת להחליף או לטעון מחדש. רוצה שיגמר ודי! זהו, כתבתי.בכיתי. ומהר קיפלתי את הפתק לצ'יקמוק קטן כזה ודחפתי אל תוך הקיר העבה ההוא.. ומה עכשיו? יהיה טוב?.. עדיין מחכה..

יש לי חברה מאד טובה שנמצאת בדכאון קשה. היא חיילת, ויש לה דימוי עצמי מאד נמוך ומחשבות אובססיביות לגבי המראה שלה. היא חושבת שהיא לא נראית טוב וכל הזמן מסתכלת על בחורות יפות ומשווה את עצמה אליהן.היא מצלמת את עצמה בלי סוף ובוהה שעות בתמונות שלה. הבעיה העיקרית היא שהיא משווה את עצמה אלי, היא מאד מקנאה בי מבחינת המראה שלי. המצב החמיר בשבועות האחרונים, היא בקושי אוכלת, רע לה כל הזמן היא רק מדברת על התאבדות ואיך היא תעשה את זה. היא אומרת שכל עוד היא לא יפה אין לה טעם לחיות. כמה שהסברתי לה שהיופי זה באמת לא הדבר הכי חשוב וכמה שהיא לא נראית רע, זה לא עוזר.היא שולחת לי בלי סוף הודעות שהיא רוצה להתאבד, בוכה לי בטלפון ואני ממש חוששת לחיים שלה. היא לא יכולה לדבר על זה עם המשפחה הקרובה, כי היא טוענת שהם יחשבו שהיא משוגעת ולא יבינו אותה. רק ביום ראשון יש לה קבן, ואני לא יודעת איך היא תעבור את הסוף שבוע הזה. יש משהו שאני יכולה לעשות חוץ מלהיות שם בשבילה? גם לי כל הענייןמאד קשה, ואני נכנסת לדכאון יחד איתה וקשה לי מאד לתפקד. מה עושים?

חוששת שלא הבנת את כוונתי, אבל ממש תודה על השיר - יונה וולך מדהימה בפשטותה הלא פשוטה.. מקשיבה לשיר שוב ושוב.. מעורר זכרונות מהזמן שבו אכן היה קל יותר ללכת במישור וקיבלו אותי כמו שאני.. ואם כבר במטאפורות עסקינן... קשה לי לנתק את "ההנאה מההליכה במישור"- מאנשים בסביבה כמו שאתה רואה.. כשאתה הולך במישור ונהנה וזה לא מוצא חן בעיני מישהו אחר.. (אב אלים, למשל..) אז ההנאה נפגמת.. ואתה מחפש דרכים אחרות.. ובהקשר העכשווי הכוונה הייתה שמרגישה לא מעניינת, משעממת ומעייפת את המטפלת שקשה לה כבר לשאת ולהכיל אותי, שהסיפור שלי כבר משעמם אותה ואולי אפילו איבדה את התקווה שתוכל עוד לעזור לי.. מקווה שהפעם הייתי יותר מובנת. תודה

היי אודי, רציתי להתייעץ איתך.. אני כבר שנה וקצת הולכת למאמן שעוזר ועזר לי רבות בכל מיני התלבטויות וקשיים שהיו לי בחיים. לאחרונה גיליתי שגם קרובי משפחה נוספים שלי הולכים אליו ופתאום אני נרתעת מללכת אליו.. זה כבר לא המקום האישי ופרטי שלי.. כי אני פוחדת להגיד דברים על המשפחה ודואגת מביקורת מהמאמן אם הוא (אולי) שומע את אותו אירוע בכמה זוויות. האם להמשיך ללכת אליו?הוא עזר לי כל כך לאורך הדרך (ואני עוד צריכה עזרה) אבל אני פשוט לא יודעת אם אני יכולה.. אני כרגע בנתק ממנו עד שאני אחליט מה אני רוצה לעשות...