פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
מה ההבדל בין מאניה דפרסיה לבין סיזיופרניה ? איך יכול פסיכאטר לאבחן על סמך מה שהחולה מספר לו על עצמו במפגש ראשוני ולקבוע מה הבעיה ? אני לא מבינה אחותי ממש משוגעת צועקת מקללת מתפרצת מבזבזת כסף בלי שליטה (עשתה חובות עצומים) אומרת שיש רוח שמסתובבת בבית שלה בלילה אבל יש גם צד אחר שבו היא חברותית עוזרת שקטה נמצאת בבית כל היום מתישבת בספה עם סגריה נס קפה וחיה מול הטלויזיה לא רוצה לראות אף אחד בקיצור התנהגות כאילו היא 2 אנשים שונים הלכה לפסיכאטר והוא על סמך מה שהיא אמרה לו קבע שהיא נורמטיבית אטלגנטית בעלת שפה ברורה "מרוכזת וענינית" אני חושבת שהיא פשוט הראתה לו את הצד הטוב שלה ויש לה רק לא כל הזמן מה עושים במקרה כזה האם בעלה יכול ללכת לפסיכאטר ולספר לו איך היא באמת תודה על הסבלנות וסליחה על אורך המכתב אשמח מאוד אם תענה לי על הכל אני לא יודעת מה לעשות
שלום פאולה, אלו שתי הפרעות שונות לחלוטין. הראשונה שייכת להפרעות מצב רוח והשניה להפרעות הסכיזופרניות. הפסיכיאטר כמעט תמיד מסתמך על מה שאומר לו המטופל (אבל לא רק מהמלים, אלא מדברים נוספים, כמו רגש, זרם ואופן החשיבה וכו'). בדרך כלל לא מאוד עוזר שמישהו הולך ומספר לפסיכיאטר על מישהו אחר. אפשר אולי לבקש להצטרף אליה לפגישה, או לבקש פגישה משותפת. אבל היא כמובן יכולה לסרב, ואם היא לא פסיכוטית והיא אחראית למעשיה - זו זכותה המלאה. אודי
כשבוע טוב.. אודי אתה חושב שאני קרה? מרגישה לא אנושית בהרבה מובנים.. אף אחד לא רוצה ולא רצה מעולם להתקרב אלי באמת..ופיזית אני לא מצורעת אבל אף אחד לא מרגיש נוח לחבק אותי.. כאילו אני לא נגישה..ולא מדברת על "חיבוקי דואר" וירטואלים שאנשים שולחים.. למה קשה לחבב אותי?? לא מבקשת אפילו אהבה אלא רק שאנשים ירגישו איתי בנוח.. אין לי אפילו חן חיצוני שמושך אנשים.. אפילו זוכרת שפעם מזמן מישהו הציע לי לרקוד איתו כי חשב שאני מישהי אחרת .. הכוויה עד עכשיו צורבת.. הייתי מעדיפה למחוק את זה מהזכרון אבל זה רק מצטרף למיליוני דחיות אחרות.. כבר לא רוצה לנסות יותר.. רוצה לחדול
הי מיקה, לעתים אנחנו עוטים מסביבנו "שריונים" שנועדו להגן, לא לאפשר להתקרב. להרחיק. לעתים הם פועלים גם כשלא ממש צריכים אותם. אוטומטיים. כבר שכחנו שפעם הפעלנו אותם. אני (עד כמה שאני יכול להתרשם מכאן) לא חושב שאת קרה כלל וכלל. אני חושב שבתנאים של בטחון, כשניתן יהיה להרפות ולא לעמוד על המשמר - תווכחי לדעת שאפשר, קל ואולי אף נעים מאוד להיות איתך. אודי
היי טימי, אם את כאן וקוראת בשקט.. אז.. עברתי לאחל לך מזלט .. חגגת יומהולדת ב10/12?.. נכון?.. אם זכרוני אינו מטעה שנה שעברה כאן חגגנו לך ולי יומהולדת. את ב10/12 אני ב 12/12.. :-) אז יקרה , אאחל לך המונים של רכות ואהבה , גם בינך לבינך ובעיקר שתדעי המונים של טוב . מקווה שבריאותך בסדר, ושאת יודעת גם ימים יפים. שלך, שרית
סליחה על האיחור - מזל טוב. מקווה שהיה לך יום הולדת נעים, למרות מזג האוויר הסוער :). שולחת לך מכאן המון איחולי אושר ושלווה. לא דילגת עליי, תאריך הלידה שלי הוא ב-18.12, כך שבעצם יום ההולדת שלי ייצא בשבת הקרובה; נעים שזכרת שאנחנו "שכנות" יומולדת (אני את שלי משתדלת להדחיק כל שנה, אבל תמיד מזכירים לי... :)). TM.
יקרה .. אופס .. התבלבלתי אה.. תודה על האיחולים .. מאחלת גם לך המונים של אושר ושלווה. ואנ .. מאלה שמזכירים :-) נעים שאת פה.
מה שלומך?... באתי להיות על ידך .. אפשר ?... קר ורטוב בחוצ ככ .. האמת.. אני אוהבת ככ חורףףףףףףף... יש לי היום יומהולדת.. ומשום מה - אני מרגישה די טוב.. גם עם היומהולדת וגם עם עצמי , כנראה נפלתי על יום טוב :-) .. זה ברור שזה לא נשו מובן מאליו אצלי .. אודי, אודי , אודי .. תהייה פה איתי ? שרית - שמחייכת אלייך מרחוק.
הי שרית, נכנסתי הביתה רטוב וקפוא, אז לא אשב לענות עכשיו, אולם עצרתי בכל זאת לברך אותך ולהיות איתך... (ואז ללכת להפשיר, להתחמם ולהתייבש...). איזה כיף חורף! אודי
קודם כל מזל טוב לשרית מאחלת לך אושר אינסופי. דבר שני אני מצטרפת לחגיגת החורף.. אני מאוד אוהבת.. קור רוח גשם.. (כל עוד זה בלי הילדים.. כי אז מתחיל : מעילים וסוודרים ומטריות וכובעים כן רוצה לא רוצה..וכל הבלגאן..) והדבר שלשמו הוספתי הודעה: אודי (אפשר לקרוא לך כך או שאתה מעדיף משהו רשמי דר' וכדו'?), רציתי לומר שתגובותיך ממש מרגשות ומחממות את הלב. כל תגובה שלך כאן,לכל אחד, מצליחה לרגש ולגעת במקומות מאוד רכים ומרגיעים תודה לך. זה מחזק. ומרגיע. ונותן תחושת ביטחון שיש עוד מקום (מלבד הטיפול) שאפשר לנוח ולהתחזק. תודה. אלולי המטפלת המושלמת שלי אני מאמינה שכבר הייתי דופקת על דלת הקליניקה שלך.. תודה. (מקווה שזה יתקבל פשוטו כמשמעו, כפי שהתכוונתי, ולא יקבל פרשנות אחרת - מוטעית)
אודי יקר, תודה שהיית כאן על יד לברך.. מחייכת אלייך . מקווה שהפשרת.. התחממת .. ואם לא.. שולחת לך מהמרכז .. תנור רב עוצמה ושמיכה מלטפת.. באמת כיף שחורףףף.. גשם, סופות , אויר נעים שחודר לריאות.. (מנקה מבפנים..) ושרק ימשיך.. שרית
מאחלת לך שימשך מצב הרוח הזה והחיוך וההרגשה הטובה. חיבוק י.
יקרה , כמה נעים שבאת לשבת על ידי כאן. תודה .תודה . חיבוק גם לך :-) שרית
שרית יקרה מזל טוב, מכל הלב, שמחה שהרגשתך טובה, שתמשיכי לחייך מיכל
שהצטרפת לעץ.. ולאיחולים .. תודה מהלב. שרית
שריתוש איך את מכניסה את זה ככה כבדרך אגב? ( הא..ויש לי יום הולדת )זה צריך להיות בכותרת!! (: יום הולדת שמח יקירתי, מאחלת לך ימים רבים של שמחה, צחוק והמון אושר. מחמם את ליבי לקרוא אותך ככה שמחה ומתבדחת - הדבקת אותי במצב רוח הטוב. מקווה שחגגת וציינת כראוי את היום המיוחד. בלונים נשיקות ועוגה עם המון נרות.. תביעי משאלה?? אוהבת אופיר
מה שלומך? תודה על הבלונים, הנשיקות , העוגה והנרות.. מחמם את הלב.. באמת! הבעתי משאלה- והלוואי ותתגשם. תודה שאת כאן. שלך, שרית
המון מזל טוב!! שמחה, בריאות, הצלחה והתגשמות כל משאלות ליבך לטובה שתמיד תפגשי באנשים אדיבים, טובי לב ומקסימים כמוך. שלך, (עם חיבוק)
:-) .., איך .. איך את יכולה לחשוב שאת אדם קר ?!!!!! תראי כמה חום העברת אליי.. תודה יקרה , שהשמעת קול .. תודה על האיחולים , מאחלת לך את כל מה שאחלת עבורי!!! מחבקת המון. שלך .. שרית
מזל טוב ליום הולדתך. מאחלת לך שתרגישי חום נעים ורוך פנימי, שתרגישי טוב עם עצמך עוד הרבה הרבה ימים, חודשים ושנים. במבי. אגב, מעניין, בינך לטימי יומיים. וגם ביני לילדה אשה יומיים.. ילדה אשה ב 5.11 (אם אינני טועה) ואני ב 7.11 בהזדמנות זו אני מברכת גם אותך טימי במזל טוב, בריאות טובה!!! ושמחה בלב. מקווה שזה בסדר גם ממך טימי וגם ממך ילדה אשה שהזכרתי ללא קבלת רשות מכן...
תודה יקרה שבאת להיות איתי על יד. מעריכה מאוד. עשיתם לי ככ טוב על הלב.. !!! שנה ראשונה בה ממש הצלחתי לחייכ ביום הולדת . שינוי לטובה ! תודה . תודה אודי יקר .. ו- תודה לכולכם .. חברים יקרים. שרית
הי אודי, יצאתי הבוקר וראיתי את האקליפטוסים הגבוהים מתנועעים מצד לצד, מצד לצד ,השמים לבנים/אפורים כאלו.. עמדתי והתבוננתי.. לפתע ראיתי, חלפה לה ציפור קטנה ונעלמה.. ריחמתי עליה ..לאן היא מתעופפת בקור הזה ? כזו קטנה, שברירית ועוד למול האקליפטוסים הגבוהים הללו... איזה גזע רחב יש להם , שורשים עמוקים ..שמסוגלים לינוק מי ביצה ולשרוד..לאיזה גובה הם מגיעים, ואפילו עוזרים לאחרים .. לצידם עמדו זקופים עצי ברוש, עצי עד שלא משירים מעצמם עלים.. וחשבתי לפתע , עד כמה הם ממלאים את בתי העלמין.. אגב, אתה יודע אם האקליפטוסים משירים עלים ? אתה יודע אודי, אין לי מושג למה אני כותבת לך שורות אלו.. שלך, במבי.
הי במבי, אני חדשה פה ועוד לא מכירים אותי, רק רציתי לאמר שההתבוננות שלך בטבע והרגישות לניואנסים ויחסי הכוחות מאוד יפה בעיני :) מרי אן.
הי וברוכה הבאה, תודה על מילותייך.. במבי.
הי במבי, תקשיבי לזה: http://www.youtube.com/watch?v=HiswDU4JZSY&feature=related אולי בגלל זה? :-) אודי
אני בת 32 יש לי ילדה נפלאה שתהיה בריאה בת שנתיים , מבן זוג שאני איתו מזה 11 שנה, און אוף ,יותר און. ברוב שנותינו זה היה סוג של קשר דפוק ראיתי שהוא לא בשבילי עזבתי ושוב הוא הצליח להחזיר אותי וכך חיינו.(לא הרבה פרידות בכלל)אבל בקשר עצמו היתה את התחושה הזו כל הזמן. היום - אנו חיים יחד בבית משותף בשביל הילדה ובשביל לראות איך אנחנו מסתדרים ביחד בבית משלנו בלי הורים וכד'. האמת בשביל זה אני מספרת את כל הנ"ל הקשר שלנו דפוק דפוק הוא כל הזמן מתעצבן רב צועק יש לו נטיעה לחפור ז"א הוא יכול לדבר על אותו נושא שמעיק עליו כמה ימים במשך 24 שעות ביממה. מאז שאני בבית כמעט עזבתי 20 פעם. כל פעם הוא נרגע והכל ממשיך כאילו כרגיל. אני מרבה ללכת לאמי המון שם אני כאילו שואבת כוחות ואנרגיות וחוזרת הביתה. ובכל זאת אני מרגישה כמו מתה, די כבר אין לי כוחות חשק ממש סוג של אופוריה אבל במובן השלילי שאני הולכת לאיבוד אל תוך הקשר המטומטם הזה שאני לא עושה כלום לכאן או לכאן. שני הדברים שמחזקים אותי זה שיש לנו בית שלנו בלי התחייבויות וגם שהילדה תהיה עם אביה למרות שלפעמים לא מגיע לו. מה עושים ? אני גרה באיזור המרכז ושמעתי שיש באברבנל פסיכולוג בחינם אינני מעונינת להגיע למקום כזה האם יש עוד מקומות שאני יכולה לקבל עזרה וייעוץ. אשמח לייעוץ גם כאן תודה רבה.
שלום תהילה, את נשמעת מאוד מבולבלת ומן הסתם לא אוכל להחליט עבורך מה נכון לך. כדאי לשוחח עם איש או אשת מקצוע. אפשר לפנות לכל מרפאה קהילתית לבריאות הנפש (או לפנות כמובן לטיפול באמצעות קופ"ח או לטיפול פרטי אם לא רוצים להשתמש בשרותים הציבוריים). בהצלחה, אודי
הרגע שלחתי לך ואירע כשל .. מקווה שהפעם זה יצלח וגם שלא ייצא כפול.. סליחה שלא הגבתי מוקדם יותר להודעתך (הייתי קפואה למדי) תודה על ההתייחסות המחממת.. בחרת לך ניק יפה.. מקוה שהצבע לא משקף את הקור שאת חשה? וכבר אאחל לך שבוע טוב
שלום מיקה, מקווה שהפשרת ואולי אפילו חמים ונעים לך. זה מאוד רגיש מצידך להבין מה הכינוי מגלם בתוכו, אני אוסיף שהוא מבטא גם תחושות ורצונות נוספים שלי. לעיתים אני רוצה לעוף מעלה ולהסתכל על הכל מגבוה ומרחוק, כאילו הכאבים מתגמדים ואולי אפילו לא שייכים לי, אני יכולה גם לעוף ולהפליג לעולמות אחרים, רחוק מהכל, ככלל הוא מביע איזושהי כמיהה ותקווה למשהו אחר, טוב יותר.
מישהו שלח לי למייל תמונה של הקורבנות החרוכים מאוטובוס הסוהרים שנשרף בכרמל. תמונה קשה מאוד. מאוד. עדיין מזועזעת. לא מצליחה לעכל ולהכיל אותה. זו רשעות לשלוח תמונות כאלו. קודם כל כמובן כלפי הנספים ומשפחותיהם ואח"כ כלפי מי שצופה בהם. לא יודעת איך להתמודד עם זה. ממש נסערת. זו תמונה ממש ממש קשה. לא דמיינתי לעצמי שזה יכול להיראות ככה. אני ממש מבועתת ומפחדת זה זורק אותי למקומות ממש קשים. אני צריכה עזרה בהתמודדות. מה עושים? אני ממש לא יכולה להכיל את זה. אני חוזרת על עצמי שוב ושוב... אני יודעת פשוט התמונה הזאת לא יוצאת לי מהראש אני מזועזעת רועדת אני חייבת עזרה להתמודד בבקשה...
שלום שורדת, אכן נורא וחסר טעם. תמחקי, וגם מפח האשפה. ובאשר לזכרון שלך - תעבירי את התמונה ל"תיקייה" נפרדת, בארכיון, אל תשאירי אותה על "שולחן העבודה". אודי
אני נמצאת מזה שנה בקשר ידידות עם בחור,הקשר מעורר בי מדי פעם סימני שאלה ברור לי שהבחור מעריך אותי ואת דעותיי ובברכה ליום הולדתי הוא כתב "הלוואי והיו לי עוד חברים כמוך" מצד שני בשיחות ביננו הוא משתמש בביטויים כמו: את סטיגמטית כלפיי, תפסיקי לפרשן אותי, פסיכולוגית בגרוש,את מעצבנת, תפסיקי עם הריגשי שלך, נדמה לך שאת מכירה אותי אבל את לא מכירה בכלל ועוד. ביטויים שנופלים כמובן על צד ריגשי ומשאירים טעם מר ותחושה של "קטנות" אשמח לשמוע דעתכם או שאלות שיש לכם לשאול שיעזרו לי לברר טוב יותר את הנושא?
שלום לך, הייתי מבקש ממנו להרחיב על רגשותיו. דומה שהוא נפגע ממך לעתים. החלק החיובי כאן זה שכנראה את חשובה לו מאוד אם זה כך... אודי
מסקרן אותי לדעת מה הביא אותך לאמירה שאני כנראה חשובה לו?
נתקלתי במילה הזו וקראתי עליה קצת וניראה לי שזה נוגע אלי באופן מסוים אבל אני לא בטוח. אנטגוניזם זה התנגדות שבאה מימני או מהאנשים הסובבים אותי?
שלום, אם מצאת שזה נוגע לך - מן הסתם אתה יכול להשיב לאיזו מהאפשרויות המושג מדבר מבחינתך... תראה מה קרה, יצאה לי תשובה אנטגוניסטית... אני חושב שזה מתחיל ממך, אבל בהחלט יכול גם להשפיע על התנהגות הסביבה כלפיך. אודי
הי אודי כולי תפוסה וכואבת, ואין לי ממש כוחות להתנמודד עם כלום..אין לי כוח ללכת לעבודה, אין לי כוח לחייך.בא לי להיכנס למיטה ולישון עד יום ראשון..אוף): אופיר
הי אופיר, היום חמישי בחצות, כלומר - כבר שישי. אם את צריכה לנוח - תפרגני לעצמך מנוחה. ואולי גם עיסוי טוב ומשחרר. אחרי מנוחה והרפייה - תוכלי לאסוף כוחות ולהתמודד... אודי
קורה לי הרבה שאני מרגישה שאני מתנתקת מהמציאות, אני מרגישה כמו בתוך חלום, אני שומעת אנשים מדברים ואם הם מדברים איתי אני מסוגלת להגיב (אבל התגובות שלי מאד מצומצמות) אבל הכל מרגיש לי מוזר, כאילו אני בתוך בועה כזאת. בד"כ מתלווה לכך תחושה של עייפות קשה. זה קורה לי כל כמה זמן וזה מפריע לי לתפקד. במצבים האלה קשה לי לחייך ולצחוק או להביע רגש כלשהו. זה מאד מדכא אותי אני לא יודעת מה לעשות. יש לציין שיש לי גם חרדה חברתית והתקפי חרדה. אני מניחה שזה קשור לחרדות, אבל אני מכירה הרבה מאד אנשים עם חרדה חברתית שאין להם את הניתוקים אלה ובטח שלא למשך כל כך הרבה זמן. מה אפשר לעשות?
שלום תמר, אלו כנראה מצבים דיסוציאטיביים. יש לפנות לפסיכולוג קליני המתמחה בעבודה עם מצבים אלו. אודי
שלום אודי. אני בטיפול כבר כמה שנים, אצל מטפלת מקסימה. השנה חוויתי אובדן קשה- איבדתי תינוק שנשאתי ברחמי ונולד ללא רוח חיים. אני מתפקדת לכאורה טוב- עובדת, מטפלת בילדים, הולכת לטיפול. אבל אני מרגישה שמשהו בתוכי כבוי, איבדתי איזה רצון לחיות. אני יודעת שאני אמורה לפתור את זה בטיפול. ואני לא מצליחה. אולי אני לא רוצה להעמיס על המטפלת, אולי אני לא מצליחה להביא את עצמי. לא יודעת מה לעשות, איך להמשיך מכאן הלאה. ניסיתי להעלות את זה בטיפול, וזה לא יצא טוב. האם לפנות לפסיכיאטר? היפננוזה? אולי יש לך עוד רעיון? תודה על העזרה.
שלום מרים, מאוד קשה לאבד ילד, ותגובתך טבעית ומובנת. הייתי מציע לא להרים ידיים. הדפיסי את ההודעה שכתבת כאן והביאי לפגישה הבאה שלכן. אולי זה יניע את מה שנתקע ולא יוצא טוב. אודי
שלום רב, (לא יודע אם ההודעה הקודמת שלי נקלטה) אישתי חוותה אירוע מיני "לא חמור"(לא אונס) בגיל ההתבגרות ולא טיפלה בזה ואף לא סיפרה על כך שנים רק לאחרונה להוריה ולי המצב ביננו מחמיר והיא טוענת שיש חוסר שלא ניתן להצביע עליו וכן שהיא הכי אוהבת בעולם אך החוסר גובר. היא בטיפול כבר חצי שנה אך טוענת שהיא והמטפלת שלה הבינו שאין קשר לעניין ולא כדאי להתעסק איתו למרות שאני והוריה חושבים אחרת לפי ניסיון העבר שלה. בזמן האחרון הופתעתי לגלות מכתב שהיא כתבה לחברה לפני מס' שנים בו היא מספרת לה שהגיע הזמן לאהוב ולמה תמיד היא מחפשת את השלילי במין תחושה שזה לא זה בלי לדעת למה. היא אף סיפרה לי כי אחת התגובות שלי בעבר הזכירו לה את הבחור ה"איום" (המטריד). במהלך החצי שנה היא כותבת לעצמה, עורכת ואף מדפיסה מחשבות רעים עלינו כזוג וכל היום מתעסקת בזה.ולא דברים טובים בטענה שאותם היא יודעת ולא צריכה לכתוב אותם. המטפלת לא מכוונת אותה אחרת וכבר זה מוטבע בה ובחשיבה שלה שהרב שלילי.המטפלת הינה פסיכו' קלינית אך לא מתמחה בחוויות מיניות. היא לא מוכנה ללכת לנסות מישהו אחר.המצב מידרדר והיא לוקחת החלטות דרסטיות בקשר שלנו. אמא שלה סיפרה כי גם בעברה היא ניתקה קשרים וזה תמיד התקשר למין. אני לא יודע וכן הוריה איך לשכנע אותה לטפל בזה, האם ניתן? האם אכן מדובר בפוסט טראומה? האם יש טיפול שיעזור או מאוחר? ומול מה אני מתמודד? תודה רבה
שלום לך, אתה מתמודד עם חרדה שתעזב על ידי אשתך. תן לה את הזמן לטפל בבעיות שלה. נשמע שהיא עושה תהליך חשוב, ותנסה לגבות אותה ולהיות תומך, למרות החרדה שלך. תוכל לשוחח עמה על הרגשות שלך. לא לנסות ולקבוע לה, או להסיט אותה מדרכה, אלא לומר שאתה חרד. בהמשך אולי יהיה כדאי לכם לגשת לטיפול זוגי על מנת לטפל במישור זה... אודי
שלום אודי, הייתי קצת במצוקה אתמול, יכול להיות שהכתיבה עזרה לי או גרמה לי לחשוב על דברים אחרים, אחה"צ אספתי את עצמי ואת "כוחותי" ויצאנו , (לא משנה שבדרך חזרה הם די עשו לי את המוות ובסוף שכחנו להדליק נרות) אבל אולי הייתי צריכה להתאפק ולא לכתוב. כי מיד אחרי שכתבתי התחלתי לחשוב כל מיני מחשבות, ונראה לי שעברתי את הגבול ובכלל שזו בעיה שאני לא יודעת איפה הגבול. בגלל זה אני מעדיפה לא להכנס בכלל לפורומים. ולכן נראה לי שהכי טוב לא לפרסם את ההודעה. סליחה על הניג'וס. תודה על ההקשבה. וחנוכה שמח.
שלום רחל, כל דבר במינון יתר הוא בעייתי, גם פורומים... ועל גבולות חשוב בהחלט לשמור. לפעמים צריך לשרטט אותם בברור... אודי
אודי שלום,הגעתי למקום קשה בטיפול,ובאמצע פשוט היה לי כל כך קר והבנתי את מיקה...היא לא נגעה בי אפילו...אמרתי שקר לי והיא לא הבינה...רציתי מגע אבל לא ביקשתי..האם באנו לטיפול כדי לפול? להגיע למקומות קשים כל כך,קרים,אפלים? הייתי כל כך בסדר...עדיין אני איכשהו בסדר..אבל תמיד חוזרים לנקודת ההתחלה...ולא רואים את הסוף...עדיין זקוקה לה..אפילו יותר מתמיד...והיא כאילו חושבת שהתגברתי ואני במקום אחר, כך גם אני האמנתי...איך אוכל להסביר לה שלא ממש...שזה עוד לא הסוף...ששוב חוזר הכל בעוצמות...מאוכזבת מעצמי וכנראה שאכזבתי גם אותה ואת כל החברים שאמרתי שיתנו צ'אנס...עדיין נותנת צ'אנס לטיפול ומאמינה בטוב...תמיד האמנתי...אבל דברים חוזרים שוב...מעניין שאף פעם לא הרגשתי תקיעות בטיפול כמו שאחרים מספרים...תמיד או למעלה או למטה אולי הגיע הזמן לקצת תקיעות...לבחון דברים? חוששת שעכשיו תבוא הבקורת, הלעג והכעס שלה עליי שאני כזאת.....
שלום מיכל, כן. באים לטיפול כדי לפגוש את המקומות הקרים והאפלים. ואם לא תבקשי את מה שאת צריכה - תצטרכי להסתמך על יכולת הניחוש שלה. זו אמנם פנטזיה נהדרת (שיבינו אותנו ללא שנצטרך לומר כלום) אבל זה בסדר גם לבקש. אודי
שלום רב לצערי יש לי בעית של התקפי זעם יש לי בעיה שאני לא יודע איך להתמודד עם דברים אז אני צועק ומרים את הקול או מקלל ולפעמים את המשפחה שלי יש לציין לא קללות גסות אבל לפעמים גם איומים למרות שלא איישם אותם אני מאוד אוהב את משפחתי ודואג לה תמיד אם הכול בסדר אני רוב הזמן גם בפחדים מלאבד את השפיות חרדות מדברים האם זה מתוצאה שאני רוב הזמן בבית ללא עבודה וללא חברים שאני נהיה כזה עצבני ורע כזה שכל יום האנשים היחידים שאני רואה לרוב הם המשפחה שלי האם אני צריך לקחת כדורים האם אני צריך ללכת לאישפוז אני רוצה לשפר את עצמי כי אני מרגיש שזה פוגע במשפחתי אשמח לתשובה דחופה
שלום רב לך להתקפי זעם יכולות להיות סיבות שונות , ניתן בהחלט ללמוד כיצד להתמודד עימם . ודאי שיש לבצע ברור והערכה רפואית ופסיכולוגית לפני תחילת הטיפול . אשמח לקבל ולתת יותר פרטים www.gliksman.co.il תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן
בתקופה זו היו עימותים רבים וגילויים רבים מצידי. הייתי המומה מהם, עכשיו קצת פחות. לכל *** מתרגלים כנראה בין השאר גיליתי שהוא פשוט לא כל כך מחפש עבודה (לאחר שנה וחצי בערך פתאום ירד לי האסימון שהוא לא מחפש בלוחות דרושים. עימות הוציא ממנו את הפנינ ה" אני עובד עם חברות כוח אדם" מה זה אומר? זה אומר שהוא שלח את קורות החיים שלו לכמה חברות כוח אדם ומאז הוא יושב ומחכה לשטיח האדום) במצבו אדם סביר מתחבק עם לוחות הדרושים 24/7 היתה תקופה איומה של עימותים נוראיים והוא התחיל להראות נוכחות בלוחות דרושים. זומן לראיונות אחת ל ... אחר כך עוד גיליתי שגם זה פסק והצצה בלוח הדרושים (מה שקל לעשות) מגלה נוכחות דלה ברזולוציה של פעם בחודש שוב עימות ענק אני לא אדם חשדני במיוחד ולכן הגילויים האלו באו לאחר פרקי זמן ארוכים מאוד. חייבת לציין שהותירו אותי בהלם, כל פעם מחדש. וכן, לאחריהם נאלצתי להפוך לקרצייה אז קצת זה עזר. לאחר נידנודים חוזרים ונשנים ודחיינות חולנית מצידו ("מחר אני אעשה את זה". מחר מגיע וכלום) הוא השיג בעזרתי המאוד אקטיבית שתי עבודות שמכניסות אלף שח בחודש בערך יש לציין שפירנסתי את המשפחה לאורך אותן שנים אך לצערי עברתי לאחרונה תאונה בגינה פוטרתי מעבודתי ועכשיו המצב הכלכלי באמת לחוץ. הוא? כלום. עסקים כרגיל. עדיין מנותק. בכל בוקר קם בעשר, עושה לעצמו סלט קטן. רק אני לא ישנה בלילות מרוב דאגה לדעתי יש לו ליקוי אוטיסטי באמת. קוראים לזה תסמונת אספרגר. אבל הוא לא יסכים לאבחן את עצמו בחיים כי הוא מושלם. הוא גם מאוד נעלב כשאני אומרת לו שהוא בטלן.... ומה שהכי מרתיח אותי הוא גם חוסר הצדק וחוסר השויוניות. המפונק המנותק שחי איתי העז להכריח אותי לבצע מי שפיר בהריונות כי הצהיר שאם יוולדו ילדים פגומים הוא לא בעסק! בדרך לחופה הצהיר שהוא לא מוכן לכתוב בכתובה סכום רציני. בקיצור- הוא שותף רק למקרים של הצלחה, לא כישלון.... לפני החתונה הלך איתי לכל מיני רופאים שיאשרו שאני פוריה.... אוסף המצבים ההזויים איתו במבט אחורה מדהים אותי כל פעם מחדש... ועכשיו יש כישלון קולוסאלי שהוא יצר ואני שואלת את עצמי לעזאזל- למה אני נשארת איתו בכלל? למה אני לא יכולה להגיד לו משפט כמו"אם לא תרויח יותר מ4000 שח החל משבוע הבא אני לא בעסק"בקור רוח מקפיא עצמות כמו שהוא אמר אז לי? למה הסכמתי עד כה? שאלה מצויינת. אני באה ממשפחה כזו של נשים פסיביות עד כדי גיחוך. זה מה שאני מכירה. אם אתגרש אין לי לובי רגשי במשפחה. אין לי גב כלכלי זה מחד מאידך אני מרגישה חנוקה. אין לי אויר. יש בי טונות של כעס שהצטבר עם השנים אני חשה שהוא פשוט מטביע אותי כל פעם מחדש. לא רואה מוצא להתיחסותכם אודה.
שלום לך, באופן מפתיע, לא מקרי הכינוי שבחרת לעצמך. הזעם והתסכול זועקים מכל שורה שלך. אני ממליץ לך לפנות לטיפול על מנת לקבל את התמיכה שאת זקוקה לה, ולהפסיק להיות פסיבית עד כדי גיחוך (שבצורה מסויימת מזכירה את התאור שלך את בן זוגך). להיות אחת גדולה. אודי
הרבה זמן לא הייתי כאן.. קראתי לפרקים אבל לא ממש ביקרתי. גם המטפלת שלי חזרה היום מחופש וגם אני מלאה בצורך לכעוס עליה ומצד שני מחכה כבר להיות לידה, להריח את הריח המוכר ואחר, לצאת ולכאוב שזה כ"כ קצר וכבר נגמר וחלוש מלאות וריקנות ו.. להכל אני מתגעגעת.. ככה זה חברים, אנחנו עושים צעד קדימה ושניים אחרונית.. מנגנוני הנפש חזקים מאיתנו לפעמים. צריך הרבה רצון וכח להתגבר ולהתבגר... אני עצובה. שוב הגענו למקום שצריך לגדול ממנו. שוב אני פוחדת, שוב קשה. ושוב.. לעזאזע, בא לי לבכות ואני מתביישת. זה ות הקלון שלי. בורחת כשבוכה ושונאת את עצמי על כך. ביום הראשון שהגעתי לטיפול אמרתי בתגובה לשאלה למה באתי ש"נתקעתי" ומאותו היום ממש כל פעם התקדמנו עד לתיקעות ומשם היה צורך בשינוי. זה כל פעם מוכר יותר אבל כואב יותר... קצת עצובה, הרבה עייפה . והמון.. מתביישת לבכות וחונק לי בגרון... ליאורי
הי ליאורי, ברוכה את בשובך. תראי כמה רגשות הזכרת: כעס, כאב, עצב (יותר מפעם אחת, געגוע... וגם בושה (יותר מפעם אחת). וכנראה שגם פחד, בעטיו את בורחת. וגם שנאה... כל כך הרבה רגש... אודי
כן, אבל מה עושים עם הבושה הזאת?? היא הורגת אותי.. אני מרגישה כל-כך כלואה... מושפלת, דפוקה ואם אני בוכה אז זה מתעצם. אסור לי לבכות. אסור. אמרתי את זה בכל מיני צורות כבר, אבל המטפלת שלי אף פעם לא פתחה את זה ממש. ולפעמים.. כבר חנוק לי כל-כך.. כשאני יוצאת החוצה בשקר כלשהו ובוכה היא לפעמים באה ושואלת למה אני בוכה ואני מכחישה. כמו ילדה קטנה... היא לא מתווכחת איתי. ואני נהנית מהשקר שסיפרתי לעצמי ולה יחד. זה כאילו נעלם. לא שם. לא בכיתי. לא.לא.לא. יש סביב זה סיפור קשה להחריד. ואני כל-כך, כל-כך כל-כך מתביישת... פעם, אמרו לי שגיהנום פירושו לשבת ולהתבייש במעשים שלנו אודי, אני מבינה מה זה גיהנום מהסוג הזה... help... ):
היי אודי, שמחה להצטרף אלכם... כ"כ הרבה דברים... המטפל נזהר מאוד בדבריו ונזהר מ"כינווים וקיטלוגים"... מהבנתי מדובר ב ocd או ocpd. תוכל להסביר לי מה ההבדל? אני עצובה...
שלום מרי אן, הראשונה היא הפרעה, והשניה היא הפרעת אישיות - כלומר דפוס אישיותי קבוע ונוקשה יחסית המאופיין במרכיבים אובססיביים וקומפולסיביים. אבל מדוע לך כינויים וקיטלוגים באמת? אודי
למה כינויים וקיטלוגים? אולי אבין את עצמי יותר טוב ובמיוחד את פשר ה"סריטות" והדרך להתמודדת איתם. וברצינות, מהי הדרך הטובה לטפל באחד מהנ"ל או שניהם? ולמה המטפל לא אוהב להשתמש במונחים האלו? על מנת שלא ארגיש עם זה רע? תודה, מרי אן.
אודי, אני אפילו לא יודעת מה להגיד. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אולי אני אספור כל הזמן 11111111111111111111111111111111111 ואז זה יעבור יותר מהר ?? אודי, יש לך איזשהו רעיון מה לעשות בכדי להזיז את הימים כבר ? ואם היא בסוף לא תחזור ????? מאיפה הוודאות הזו אצלך ??? מי אמר לך שהיא תחזור ???? אוףףףףףףףףףףף אני אספר לך בנתיים מעשיה, טוב ? (ואולי כך גם הזמן יעבור מהר יותר..) פעם היה במבי קטן שחי לו ביער.. לא זה לא טוב, אוףףףףףףףףףףף זה מזכיר שוב את השריפה שהתחוללה רק עכשיו.. אי אפשר כבר כלום !!! אודי, בבקשה, אולי אתה תספר לי איזו מעשיה מארץ רחוקה רחוקה שיש שם פיות טובות כאלו.. אודי, בבקשה אני לא יכולה יותר ,אני נשרפת, אני באמת נשרפת. היא תראה, אני בחיים לא אחזור אליה יותר. אני בכלל לא צריכה אותה יותר בכלל, נראה לי שגם בעבר לא הייתי צריכה אותה. אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אודי אפשר להשתגע מזה ?????????????? :((((((((((((((((((((((((((((((( אם יהיה בכלל יום חמישי...זה הרי עוד מליארד שנים למי בכלל יש כח לחכות כל כך הרבה זמן. אני אמחק אותה מהזכרון שלי ואולי אז ירווח לי.. ???##### #################### ################### ואיפה סוריקטה ? אולי היא תצייר איזה ציור ??? אוףףףףףףףףףףףףףף אני נשרפת וכל המסוקים כבר עזבו את הכרמל
במבי יקרה, מחר יום שלישי, אחר כך רביעי ובחמישי היא כבר חוזרת, בסדר? אנחנו פה! גם היא לא עזבה,היא תחזור, היער ישתקם הכל יפרח מחדש, ירד גשם ועוד תראי שירד, בנתיים מביאה לך המון טיפות לכבות את האש.שתי מים ונשמי עמוק הזמן יחלוף והיא תשוב. מיכל
תודה על מילותייך. מצטערת שאין לי מלבד זה להגיד כלום, אני מרוקנת לחלוטין. במבי. :(
הי במבי, לא צריך להזיז, הימים יודעים לזוז לבד. מה שיפה בזה זה שכשמסתכלים על הירח, למשל, מספיק זמן, אפשר ממש לראות את התנועה שלו בשמיים. זו בעצם התנועה של כדור הארץ. יבשות וימים. גם ימים... אודי
אני לא יודעת מה בתשובתך גרם לי לבכות..אין לי מושג.. חיכיתי אתמול לתגובתך.חיכיתי כל הזמן.. כשקראתי אותה ,יצאתי ,הרמתי את ראשי להסתכל על הירח, התבוננתי והתבוננתי והתבוננתי ולא ראיתי אותו..ענני הגשם הסתירו אותו... אבל ידעתי ! הירח נמצא ! הוא רק מוסתר כרגע על ידי העננים.. התחלתי לבכות.. נכנסתי פנימה וידעתי שאתה צודק.. וחוץ מזה , היום אני כבר סופרת 2... אודי, אני מחבקת אותך, טוב ? במבי.
..מרגישה ש.. קמתי הבוקר -בוקר יום רביעי ,(יש יום רביעי) יצאתי,הרמתי העיניים למעלה, וראיתי.. השמים כחולים (יש שמים) השמש זורחת (יש שמש) ריח נפלא -תערובת של אדמה שינקה את מי הגשמים שירדו ו..?? ריח נוסף ,ריח של ?? ריח של אין מילים... ולפעמים זה טוב כך ,כשיש ריח עם בלי מילים... אודי, אני מרגישה טוב, משהו כזה ...?? אתה יודע ? מחר יהיה יום חמישי. (הגיוני שיהיה חמישי, נכון ?) אמא צביה תחזור. נכון ? (הגיוני שהיא תחזור,לא ??) אנחנו נפגש שוב מחר בבוקר. נכון ? זה באמת הגיוני,נכון אודי ?? נכון שזה פשוט הגיוני שנפגש שוב מחר בבוקר ?? שלך, במבי.
הי במבי, רוצה לשלוח לך קישור לכתבה שמאד נגעה ללבי, ושימי לב גם לתמונה מהחי בר :-) "הר הכרמל הוא כמו מבצר נצחי: מצוי בו כוח אדיר של טבע, שעוד ינצח ויביא להתאוששות. יורם טהר-לב מתבונן בעצב על המתרחש בנופי ילדותו, אך מאמין כי הטבע והירוק עוד יגבר על ההרס" http://news.walla.co.il/?w=/2952/1763307 שלך, סוריקטה
פעם אודי כתב כך עליך ..אודי כל כך צודק.. תודה על הכתבה והתמונה מהחי בר :) ובכלל תודה שהגעת.. הרגשתי שאני צריכה גם אותך לידי. תודה ! קשה לי עדיין מאוד מאוד עם השריפה הזו, למרות שגם אני אולי יודעת את מה שיורם טהר-לב אומר : "השריפה היא מכה קשה, אבל בתהליך ארוך היא מחזקת את היער" וחוץ מזה ,היום יום חמישי ונפגשנו. וגם מחר נפגש :) ואני מרגישה טוב יותר. שלך, במבי.
http://www.youtube.com/watch?v=xo8oXcDnF_0&feature=player_embedded אם רק הייתי יכולה להעביר במילים את התדר הזה בו אני מרגישה עכשיו.. את התדר בו אני מניחה את הסירטון הזה כאן.. גופי כאילו רוטט, יש המון המון חמלה, מעבר למה שאנחנו מרשים לעצמינו לדמיין........ דמעה קטנה, הלוואי. ~נילי~
לך ד"ר גליקסמן מודה לך מקר לב על תגובתך המהירה , המקצועית והמועילה לשאלתי. בברכה י.ש
תודה על התודה, למילה טובה יש תמיד עוצמה , עידוד ותמיכה הגורמים לסיפוק רב לעוסקים בטיפול רפואי ונפשי. בברכה ד"ר יגאל גליקסמן
קור פנימי קור חיצוני לא מוצאת את עצמי בשומקום.
הי מיקה סורי שאני קצת נדבקת להודעות שלך בזמן האחרון, את פשוט מצליחה לומר את כל מה שלא יוצא לי מהפה...זה בסדר? את האמת, אני אוהבת את הקור בחוץ..גם בגלל הריח של הגשם, אבל גם בגלל שכשקיץ אין לי סיבה או תירוץ אמיתיים להתכרבל כולי במלא שכבות מגנות, לנסות לחמם קצת את הבפנים הקפוא ( להרגיש שבחוץ כן אפשר לזרוק איזה סוודר ושיהיה קצת חם )..פתאום יש איזשהו תואם בין הבחוץ לבפנים, עליי זה מקל, הסגרירות הזו. אבל בשבילך, מקווה לקרני שמש חמימות מחר. אופיר
חשבתי שרק אני מרגישה ככה... את יודעת מה אני עושה בקיץ? מדליקה את המזגן על קור הכי חזק ומתכרבלת בפוך...
הפער העצום בין הכתיבה לדיבור אצלי ידוע .. אולי היה עדיף שהייתי מפגרת בשניהם כי פרט לתסכול ולנזק (בבתי"ס היו בטוחים שמעתיקה והורידו ציונים או שחשבו שבכוונה לא רוצה לתרום... אם לא היה עצוב היה מצחיק) אויש מצטערת אופיר.. רק רציתי לומר תודה ושמחה שעוזרת למישהו במשהו. התגובות שלך תמיד רצויות. (אגב, עניתי להודעתך אליי אי שם בשרשור למטה) תודה.
התכסי בשמיכה, שתי משהו חם שהחום יחדור...שולחת לך חימום מהלב. מיכל
שורדת - כל הכבוד שאת מצליחה לאתגר את עצמך ב"הפוך על הפוך" אני קרובה לקיפאון אבל אולי איישם בקיץ הבא.. (: מיכ - באמת שמיכה זה הדבר הכי מציאותי כרגע.. מאחלת לשתיכן שתמיד תהיו מוקפות בחום נעים ושתרגישו אותו מבפנים.
הי מיקה, היה קריר היום. לראשונה השנה לבשתי חולצה ארוכה וחמה. מצאתי אותה ממתינה בארון, בשקט, בדיוק ליום הזה. בדרך כלל חיבוק טוב מפשיר קור מהסוג שאת מתארת... אודי
הכותרת מזכירה לי את שיר שמאד חסרה לי.. אבל ה"אין" =אין מי שיעניק לי חיבוקים . ונכון - שזה מה שמרגישה שחסר.. -- .."כמו שיורד גשם.. כמו אין יותר סיבות טובות. הכל אותו דבר נשאר.. .. להיות קרובה יותר עד קצה הסוף, כאילו שום דבר לא זז.."
הי מיקה, אני מכירה ויודעת על איזה קור את מדברת, הוא כזה שחודר לעצמות, וסוודר ושמיכה לא עוזרים. אני מצאתי שעבורי עוזרת בהייה בטלויזיה, בתוכניות שרבע שעה אח"כ אני לא זוכרת אפילו מה ראיתי, אבל התמונות שעוברות מול העיניים, איכשהו מרגיעות אותי, וגם שוקו חם, הוא מנחם כזה. מאחלת שייחם לך, ויהיה לך טוב
הי אודי, שלומך טוב? מקוה לבשורות טובות ולגשמים שיבואו כבר... האם פטריית העשן נמוגה לה שם בצפון? דואגים לכם ... בטיפול שלי לפעמים המטפל מגיב אחרת ממה שציפיתי או הייתי רוצה. ברור שאנחנו 2 אנשים שונים ולכן התגובות לא יהיו מתואמות בדיוק... למשל כאשר דיברתי על חוויה לא פשוטה שחוויתי בימים האחרונים היייתי שמחה אם הוא היה שואל קצת פרטים,עוזר לי לפתח את זה,נכנס איתי לחוויה...במיוחד שגם עליו דיברתי בתוך מכלול הדברים. תחת זאת הוא הגיב משהו לגבי האישיות שלי.על החלקים הבריאים שלי,משהו כזה. אתה חושב שזו אגנדה טיפולית?או שהוא לא מודע לציפיה שלי ממנו? כדאי לשתף אותו? הייתי רוצה גם שיגיד לי מילים יותר אישיות,בטיפול,ולא רק ינתח,יסביר,יבהיר... מה דעתך אודי? ח.
אודי, רואה שאתה כאן ועונה. למה שום דבר לא ממלא? למה התהום בפנים תמיד פעורה,למה? מתי אוכל להרגיש באמת טוב עם עצמי? וכמה כאב יכול להיות בבן אדם אחד ?כמה?.... אודי, קשה לי קשה, הצלקות בלילות מרגישות טריות, כאילו מעולם לא הגלידו, ולא עבר זמן. כאילו. ח.
הי ח., נמוגה, וגם הגשם ירד... כדאי מאוד לשתף אותו ולהגיד מה את צריכה ממנו... זה הכי פשוט. אודי
שלום לכולם רציתי לדעת איך זה להרגיש אמא לילד פרי בטן? האם הקשר אליו כה חזק, כך שאם בן הזוג זוכה עליו במשמורת בבית המשפט, זה דבר שגורם כאב לב? האם בגלל זה יש אמהות שמטביעות את הילד שלהן במקום להעביר אותו למקום אחר? אני לא יודעת כי עדיין אין לי ילד.
הי, אני אמא. וכן הקשר חזק. הכי חזק. ואין לי מושג, אבל נראה לי שאם האבא של ילדי היה לוקח לי אותם, זה היה כמעט הדבר הכי כואב בעולם. והייתי נלחמת כמו פנתרה ועד טיפת דמי האחרונה. אבל לא הייתי שופכת טיפת דם אחת שלהם. כי זה הדבר היחיד שיותר גרוע משיקחו לי אותם. שהם ייפגעו. ועוד שאני אפגע בהם? צריך להיות חולה ומעוות כדי לפגוע בילד שלך כדי שלא יהיה אם אחר. זו לא אהבה זו קנאות ורכושנות חולנית. אל תבלבלי. י.
שלום לך, שאלת על ההרגשה להיות אמא אז מבחינתי להיות אמא זה לעשות הכל, אבל הכל, כדי שלילד שלך יהיה טוב! ולהטביע אותו ממש ממש לא נכנס לרשימה. חוץ מזה שלהיות אמא זה אושר מ ו ש ל ם ! זה הדבר היחיד שיכול לרומם אותך מכל מצב.
אמא- ככ הרבה רגשות מקופלים במילה אחת, אהבה,דאגה,טרחה,שמחה,התלהבות ומה זה בשבילך,אם אפשר לשאול? וגם להטביע באמבטיה נראה לי הנורא מכל, אולי את זקוקה לתמיכה,לעזרה מקצועית? ח.
שלום במבי, אמהות שמטביעות את הילד שלהן - אפשר להגיד עליהן הרבה, אבל לא שהן אוהבות אותו. הן מקסימום רואות את הצרכים שלהן ולא את הילד כיישות בפני עצמה. זו אגוצנטריות קיצונית ביותר. ההיפך מהורות. ההיפך מאהבה. אודי
היום הכותרות על השריפה התחלפו בכותרת על אותה אמא רוצחת. אמא שלי לא רצחה את הילדים שלה, אבל הייתה מאיימת מידי פעם שתעשה את זה, לפעמים האיומים היו גם פיזיים (אלו הזכרונות הראשונים שיש לי מאמא שלי) אבא שלי לצערי, היה גם הוא דמות עויינת ומסוכנת. היום כאישה בוגרת, אני יודעת, עדין לא מבינה איך היא יכלה, אבל יודעת ומבינה את הקשיים שהיו לה ויש לה. למרבה הפליאה, בתור ילדה הערצתי את אמא שלי, בעיניי היא הייתה כמו אמא אדמה, היא הייתה מקור החיים מצד אחד אך גם מסוכנת ופראית, אדישה מאוד לברואיה. אני לעומת זאת בתור אמא, מעולם לא הייתי אלימה אבל היו לי (לפעמים עוד יש לי קצת) מחשבות נוראיות פחדים וחרדות שאין לאנשים נורמאליים. היום, אחרי כך וכך שנים של טיפול, אני קצת יותר נורמאלית. אם כי בימים כאלה שהילדים בחופש ואני איתם כל היום, אני די מתחרפנת. לא צריך לדאוג, אני לא יעשה שום דבר. מקסימום אני אכתוב קצת שטויות פה ושם.
הי, איזו שאלה... ואני גם חושבת לי מדוע את שואלת... רוצה לספר בהקשר הזה משהו עליי. הייתי ילדה בסיטואציה דומה בעיניי לזאת שתיארת, והיא נחשבת למקרה קיצוני שקשור בפתולוגיה נפשית קשה. אמא שלי במגבלותיה וחוליה לא הצליחה ממש לראות אותי כייצור נפרד, עם צרכים, רצונות. ונכון, לכן במצבים מסוימים גם לא ניתן לדבר על רגשות כאהבה (אין בתפיסה כזו שניים בכלל, שלא לדבר על השלישי). ובעיקר באותם הימים סביב הגירושין שהיו היא פגעה בי באופן אלים ומסכן חיים. שונה משתיארת, מוסווה, אבל רע דיו, וכנראה שהפעולות הללו גם לא נמצאו בקשר עם התודעה שלה. יכול להיות שכמעט עלו על זה בגלוי. כמעט חשפו. אך העניין הוחנק. גם התעתוע היה רב. היום אומרים לי שמי שהיה בסביבה, ואיכשהו אולי הבין דבר-מה בתוך העיוורון הכללי, נטה לא ללכת על כיוון ההפרדה הטכנית (למרות שמצד אחד הדבר התבקש) מתוך חרדה שאם ינסו להפריד - תמות הילדה וגם האמא. מאמינה שיש מצב שזה נכון. אמא הקפידה לחסום בפניי אפשרויות להיעזר ולהיתמך באחרים זולתה, ובמיוחד היכן שלא יכלה היא. והייתה הרבה נקמנות וקנאה סביב הקשר עם אבא - ההיי לייט גם התרחש כשהייתי בגיל של השלב ההתפתחותי הילדי ע"ש התסביך ההוא. אז בחרו לא להגביר מלחמה והשאירו ביחד (הרע במיעוטו?). ואמא אפילו לא טופלה אז. כפי שניתן לראות, אני עוד כאן, ולא אשקר אם אומר שאני עדיין תוהה לפעמים האם היה טוב אילו היה מצליח לה בטעות עד הסוף, לו הייתי מתה ולא חווה שנים של סבל וכאב ומצוקה ובדידות. רוצה לציין שהיות שזו ההיסטוריה שלי, חשבתי משך תקופה שהמושג 'אמא' מתאר אישה שמתנהגת באופן דומה למוכר לי. שכך כל האמהות מסוכנות. שכך בכלל מתנהלות מערכות היחסים בעולם. למדתי להכיר שהמצב שונה. שהרוב המכריע אינו כזה. ושבאמת צריך להיות במצב נפשי מאד מסוים ולחצות איזו נקודת אל חזור. אז יש מזה בעולם של המין האנושי. ולי הייתה אמא כזו. זו אמא שלי, אמא שלצדי הייתה רוב הזמן במצבים מאד רגרסיביים. והיו בה גם צדדים אחרים. היא גם אחראית לכך שאני חיה. וכנראה שקיים גם משהו גרעיני מספיק, שאלמלא הוא, לא יכולתי לעבור ברבות הימים טיפול נפשי ולנסות להשתקם. איך אומרים - "זה מה יש", וכנראה שכך גם אהבתי אותה. אפשר אולי להבין שגם הזעם שלי גדול, ואין מילים שיכולות לתאר את הכאב, ועדיין לא בטוח שנכון להפוך ל'מפלצות' ולעשות לינץ' משתלהב ומוחלט- כי אם האמהות הללו מפלצות אזי ניתן בתנאים של טשטוש הפרדות לעשות את הקישור שצאצאיהן גם. והם לא. לא מפלצות וגם לא מלאכים טהורים. סוריקטה
סוריקטה יקרה, כואב לי בלב לשמוע. אני מוצאת שאני מהססת איך להשיב. שאני זהירה בתגובה. כי אי אפשר לדעת מה מן המילים יחווה כלינץ או הפיכה למפלצת של האמא הפוגעת. אני כן מרגישה בעוצמה שזה דבר נורא ושצריך להבדיל בינו לבין אקט של אהבה. מה שברור שיש כאן מחלה, אבל ברור עוד יותר שהצאצא הוא לא מפלצת הוא קורבן. בקורבן צריך לטפל, לעזור, לבנות ולא להוקיע. מחבקת מרחוק י.
שלום אודי, אני צופה מהצד כבר כמה זמן, יש מקום פה בשבילי? נראה שאצטרך בתקופה הקרובה חיבוק\ חיזוק... :)
שלום רב, יש לי חלום שחוזר על עצמו, כל פעם מחדש, בערך כל כמה חודשים. אני תמיד נמצאת באותו בית שגרתי בו עם הבן זוג לשעבר, בית פרטי שהיה על קו הים. ותמיד אני מדברת בטלפון כשפתאום אני רואה שהים מתקרב במהירות לבית (צונאמי) ואני פשוט מתחילה לברוח ולעלות כמה שיותר למעלה כדי לברוח מהמים, מטפסת על כל דבר אפשרי, עולה לבניינים גבוהים וכו. רק לקראת סוף החלום כשאני "במקום מבטחים" אני תוהה מה קורה עם האנשים היקרים לי, אם הם בסדר, ונהיה לי עצוב ואני בדרך כלל מתעוררת בשלב זה. אני מאוד מאוד אשמח לשמוח אם יש לך איזושהי חוות דעת על החלום ומשמעותו. תודה רבה
שלום גולדה, עקרונית, על מנת להבין חלום יש לעבוד עם האסוציאציות האישיות של החולם על מנת להבין את ההקשר הלא מודע שלו. חלום חוזר מעיד על תוכן חשוב עבורך. המפתח הוא ככל הנראה תחושת העצב שאת חשה. אם תפרטי יורת ממחשבותייך ומהאסוציאציות שלך - אפשר יהיה אולי לומר יותר... אודי
ראית אודי ? חמישה מליון עצים נשרפו חיים !!! כן, חמישה מליון !!! כמעט שואה.. כן, גם כל כך הרבה בני אדם כך נשרפו חיים !!!!!! נשרפו על כלום !!פשוט על כלום !! כל כך מזוויע !!! כל כך מקומם!!כל כך משאיר אותי בחוסר אונים !!!! וואוו... זה פשוט נורא, נורא !!!!!!! בתחילה צפיתי בטלויזיה..אחר כך הפסקתי לראות..היה קשה מידי לצפיה.. אני יודעת שכולנו נמות בסוף..אבל באופן שכזה ??? למה ??????????????????????? כל כך מיותר !!!!!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףף כן, גם היא נסעה שוב.. נפגשנו הבוקר והיא שאלה אותי מה אני מרגישה עם הנסיעה הזו שלה, עניתי לה שאין לי מרגיש בלב וגם לא איכפת לי .. היא אמרה לי:"את יודעת שאני אחזור ונפגש בחמישי. אמרתי לה אולי, או שכן או שלא.. היא אמרה לי :"ואיך את יודעת שהשמש תזרח מחר ?" אמרתי לה "עם הטבע זה יותר בטוח"... האמת , אחרי מה שקורה פה עכשיו בכרמל ובכל האיזור הזה אני כבר פחות בטוחה בכך... לך תדע אודי..ואולי מחר גם השמש לא תזרח ? ואולי ,מחר כבר לא יהיה מחר ??? אודי, שתדע לך שאני מרגישה לא טוב. במבי :(
הי במבי יקרה, אודי יקר וחברים יקרים חשבתי עליך כשהסתכלתי על השריפות. חשבתי על החיות ביער ואז חשבתי עליך ועל היער שהפסיק להיות בטוח. וחשבתי על חרדות.ועל מקומות בטוחים ועל איך אפשר לדעת. ודאגתי. חשבתי גם עליך אודי שגר אי שם בצפון. והאם ואיך מורגשת שם האש והעשן ואיזה ניגוד זה עם האוויר הצלול שבדרך כלל. וכשנכנסתי עכשיו ראיתי שאכן. וגם חשבתי על כך שאין באמת מי ששומר. כשהייתי קטנה תמיד חשבתי שאנשים מבוגרים אולי יודעים את מה שאני לא יודעת. ואחר כך כשקצת גדלתי, חשבתי שאולי לאו דווקא האנשים המבוגרים שאני מכירה אבל יש שם מי שיודע. אולי מי שמנהל אולי ראש הממשלה. ועכשיו אני יודעת שאף אחד לא באמת יודע. ואף אחד לא שומר עלינו כאן. ואני לא מתכוונת רק במדינה שלנו (רשלנות מישהו אמר לאחרונה) אני מדברת באופן כללי שאין אדם שיכול לשמור ולדעת. וזה מפחיד וזה מעורר חרדה. וזה לא מאפשר להיות ילדה. כי מי יהיה המבוגר האחראי? י.
הי ילדה, אפשר לראות את זה מכל מני כיוונים. אתמול, בדרך לקליניקה בת"א, עברתי למרגלותיו הצפוניים של הכרמל. ראיתי את המטוסים חגים בסדר מופתי. זה היה יפה ומרשים ודרש תאום ובקרה לא פשוטים... אז נכון שיש את ה"יהיה בסדר" המוכר ואת שיטת ה"סמוך", אבל יש גם לא מעט גילויי יוזמה, התגייסות ויכולת עמידה. זה נראה לי גם מבוגר וגם אחראי... אודי
הי במבי, השמש תזרח, והיום זה כבר המחר של אתמול, כשכתבת. יום חמישי יגיע. היא תחזור. ובבוקר שמחתי לראות שירד גשם, והכל היה לח קריר ונעים. עוד מעט אפשר יהיה לנוח מהטראומה השורפת, ולהתחיל לשקם, להשתקם ולהצמיח מחדש. שבוע טוב, אודי
אני בת 21. כשאני עם אנשים שאני לא מכירה טוב אני מפחדת שיצאו לי גזים (לא מהפה) ושישמעו את זה קורה. ובגלל שאני מפחדת מזה יש לי רק יותר גזים ואני מתאפקת וגם כואבת לי הבטן. הבעיה התחילה בגיל 18 ורק הולכת ומחמירה כי אני מתאפקת מהפחד, וזה מכאיב לי ונהיה יותר גרוע. בגלל כל זה אני נמנעת מלפתח קשרים עם אנשים, ואני מפחדת להתחיל לעבוד במקום חדש- ובכלל אני מפחדת מאנשים זרים -מה הם יחשבו עלי אם יצא לי גזים לידם. איזה טיפול מומלץ לי? האם יש טיפול שיכול לעזור?
שלום רב לך נועה הסיבות לאותם "גזים" שאת מתארת המחמירים במיוחד כשאת נמצאת עם אנשים יכולות להיות רבות ושונות החל ממתחים ולחצים ועד הפרעות במערכת העיכול. ממליץ על פנייה לרופא המטפל לצורך ברור רפואי מקיף על מנת לשלולל בעיות רפואיות . במידה והבדיקות תהיינה שליליות יש לפנות לטיפולפסיכולוגי , אני ממליץ על טיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב שיטת הביופידבק. באמצעות טיפול זה תוכלי ללמוד כיצד לשלוט על המתחים העודפים ללא טיפול תרופתי. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן בברכה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il
לנועה שלום, כמרפא בגישת הביורגונומי, גישה שאפשר לאבחן באמצעותה גם מרחוק, תפקוד מערכת העיכול שלך משובש מאחר ורמת האנרגיה בגופך נמוכה מהרצוי בשנתיים האחרונות. האם איינך עייפה יותר מהרגיל בשנה האחרונה? רמת אנרגיה זו תלוייה בהשפעה חיצונית של ה"משלים האנרגטי" עלייך ומטופלת בצורה טובה ב"ביורגונומי". לאתר המסביר דרך טיפול זו אפשר להגיע ברישום שמי ב"גוגל" בברכה, יורם גני
שלום, אני סובל מבעיה בתחום החברתי-רומנטי, יצירת קשרים ואינטראקציה עם אנשים חדשים, חרדה חברתית, חוסר בטחון עצמי וחרדה מיצירת קשר עם בחורות במובן חברתי ורומנטי, פחד מדחייה ואולי גם מזוגיות. וכתוצאה מדברים אלו אני סובל מדיכאון קל, בעיות בריכוז והרגשה כללית רעה. אני מבקש המלצה לפסיכולוגית מעולה (עדיף, אבל אפשר גם פסיכולוג) בתחום זה באזור חיפה והקריות. תודה!
שלום, היות ואיננו ממליצים בפורום באופן שמי, אתה יכול לצרף כתובת מייל ומי שמעוניין להמליץ יוכל לעשות זאת לשם, בערוץ הפרטי. אודי
כבר תקופה די ארוכה שיש אצלי כעסים על כל מיני גורמים גם אם זה גורמי אכיפת החוק. עקב הכעס יש לי ניצנוץ שיניים , הפרעות בזיכרון, לעתים קרובות אני בודד. למרפאה לבריאות הנפש אני לא מעוניין לפנות כי שרות שם הוא גרוע. בתודה על התשובה.
שלום לך, לא הבנתי מה אתה שואל... אם אינך מעוניין לפנות למרפאה ציבורית - פנה לטיפול פרטי.לתסמינים שאתה מתאר לא תעזור תשובה אינטרנטית אלא טיפול מלא. אודי
רציתי לדעת איך עובד טיפול פסיכולוגי? שפסיכולוג יגיד לי איך להמנע ממצבים שגורמים לכעם או יגיד לי מהשהו משמח וכעס יעבור. בנוסף יש לי גם חרדות שתתבטעות לפעמים בגמגום ובלבול בידיים.
אובחנתי לפני מספר ימים כאישיות גבולית אני לא מוצאת את עצמי בשום דרך ולפני חודש ומשהו החבר שלי שהיתי איתו ארבעה חודשים נפרד ממני וכמובן הפרידה היתה דרמטית וכואבת אני לא מצליחה להתגבר בנוסף לכך הטיפש הזה מוסיף בננות לפייסבוק שהן גם מכרות שלי אני נשרפת בא לי לדפוק את הראש בקיר להבין כבר מה לעשות גם ככה אני לא מעכלת שבאמת יש לי הפרעה שעכשיו אני מבינה למה תמיד סבלתי ככה בתור ילדה למה עשרים שנה אני נשארת וסובלת איפה שלא יהיה אני משתגעת אני מרגישה שאין מוצא לחיים שלי וכן אני גם יודעת שזה חלק מהתסמינים של אישיות גבולית נכון שהחבר לא מושלם אפילו לא קרוב לזה לא מבחינת מראה ולא מבחינת אישיות אבל עדיין כמה שהוא כזה אני לא מצליחה לא לחשוב עליו ולשכוח אותו קשה לי אני לא יודעת באיזה מקום לשים את הראש שלי אני עכשיו מטופלת במרכז בריאות הנפש בבקשה תעזור לייי!!!!!!
שלום נוי, היכן שכואב זה סימן שמרגישים. עזבי מהגדרות כאלו או אחרות. הן טובות לאנשי המקצוע. את מתארת כאב, שקשור בפרידה, שקשור בסבל ממושך ובתחושה של חוסר מוצא. אחד המאפיינים של הפרעת האישיות שציינת הוא רגישות גבוהה מאוד. וכשמרגישים בעוצמות גבוהות - גם הכאב מוחש... בטיפול שלך, נסו לראות כיצד ניתן ללמוד לווסת ולהרגיע את העוצמות הללו, מבלי לפגוע ביכולת הרגישה שלך. אודי
אחרי הכל אי אםשר להתעלם מהבעיה ולדעת שבגלל הבעיה הזו אני במצב הזה ככ רגישה וכואבת ומדמיינת דברים ופרנואידית האם יש לכך גם טיפול תרופתי? והאם אתה ממליץ עליו?
אני בישן מאוד במיוחד בקבוצת אנשים, לפמים אני רוצה להגיד משו ו לא מצליחה. מאוד קשה לי.אם אני עומרת משו אני כבר אדומה .אם אפשאר לטפל בזה.תודה
שלום תמי, אפשר, בוודאי. פני לטיפול (פרטני או אולי קבוצתי). יש לבדוק האם לא מדובר בחרדה חברתית (מה שקראת לו "ביישנות") ואז להתאים את דרך הטיפול האופטימלית. בהצלחה, אודי
שלשום אובחנתי לאחר טיפול ארוך כסובלת מהפרעת אישיות גבולית אני מרגישה שאין לי מוצא מה שעוד יותר מחרפן אותי שזה בדיוק התסמינים של הסולבים מהפרעה זו מה עליי לעשות אני בטיפול ואני מרגישה כלומניקית ושלעולם אני לא ימצא אף גבר שירצה לסבול אותי
שלום נוי, את בטיפול. עלייך להתמיד בטיפול, שמטרתו בד"כ להגמיש את החלקים הדורשים הגמשה... אולי תספרי קצת על עצמך, מעבר לאבחנה ולחששות? אודי
אני בת 21 אני לא עושה כלום עם עצמי השתחררתי מהצבא בעקבות הדיכאון שעברתי אממ אני בכלל מסתכלת לאחור על החיים שלי הם לא היו קלים. אני מאוד מבולבלת ורק לפני חודש החבר שהיתי איתו ארבעה חודשים נפרד ממני אני נורא פגועה הוא אמר לי תשמעי את חיבת לטפל בעצמך כאילו גם ככה אני מרגישה דפוקה ופגומה והוא רק הוסיף הוא פגע בי ברמות נורא קשות לא נתן לי יחס הולם ואני מרגישה שלא אהב אותי במידה שאני אותו בכלל לא היה איכפת לו ממני יותר מדי הוא כל הזמן אמר שלחוץ לו וחיפש סיבות הוא בן 29 ואני החברה הראשונה שלו אני מתה להתקשר ענה לי מה עליי לעשות מה לחשובבב
אני בן 19 ורציתי לשאול במהלך היום אני מרגיש עייפות נפשית ופיזית המתבטאת בראייה לקויה והרגשת חרדה וחוסר רצון לעשות פעולות.. אני אוכל מספיק( אני שוקל 64 על גובה 1.77 ואני יושן בערך 9 שעות בלילה. איך אפשר לטפל בזה? מה עושים? תודה
שלום רב לך שלומי לעייפות אותה אתה מתאר יכולות להיות סיבות שונות . אני ממליץ לך לבקש מרופא המשפחה שלך לבצע הערכה רפואית מקיפה החל מבדיקות דם וכלה אפילו במעבדת שינה . אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il
יודעת ש"סגרת את הבאסטה"... אבל הפעם לשם שינוי לא שואלת או מבקשת דבר... רק חושבת עליך ודואגת.. כי אתה כל כך קרוב לשריפה האיומה המשתוללת בצפון...ממש פיגוע-טבע.. האם אתה לא חושב שכדאי לפנות את עצמך ואת היקרים לך משם?? מקווה שהכבאים יגברו על השריפה בהקדם.. וללא נפגעים נוספים. היום ברדיו נשמעה תפילת "אנא בכוח" עם הלחם הנפלא של עובדיה חממה.. = מילים בעלות עוצמה כפולה בהקשר הזה. והפעם אני מבקשת שתשמור אתה על עצמך והשם ישמור אותך.
הי מיקה, הכבאים עשו מלאכתם נאמנה. ראיתי הבוקר את המטוסים חגים מעל רכס הכרמל... השריפה היתה מרוחקת מהאזור שלי, אבל מביתי רואים את רכס הכרמל וניתן היה לראות את הלהבות בוערות ביומיים הראשונים. תודה לך... אודי
שלום חברים, שריפה עצומה משתוללת בכרמל (אני רואה מחלוני את ההר האדום והמעשן במרחק) ויש נפגעים. נקווה שהמצב יהיה בשליטה במהלך הלילה. נוחו ואיספו כוחות. ניפגש ביום א'. שימרו על עצמכם, אודי
בבקשה, שמור על עצמך... מאוד ,מאוד , מאוד.. כשראיתי אתמול בערב את האסון הנורא. :((((( כזה אסון נורא ....כל היער..לא להאמין..פשוט כל היער.. כל כך הרבה עצים..איך זה אפשרי ????? איך זה ייתכן ??? :((( וגם כל כך הרבה אבדות בנפש.. פשוט לא להאמין. כזה אסון... אז כשראיתי בטלוויזיה, מיד חשבתי עליך אודי. אני יודעת שאתה שם באיזור..פחדתי עליך, דאגתי... גם תהיתי אם אתה בין הפסיכולוגים המגוייסים לעזור למשפחות שהאסון האיום פקד אותם. אודי, אני כל כך מבקשת ממך, בבקשה שמור על עצמך.. אתה רואה בעצמך כמה אתה יקר פה וגם כמה כולם צריכים אותך כאן. במבי. :((((
כתבתי הודעה כל כך ארוכה, ומשום מה לא הצלחתי לשלוח אותה... אנסה לכתוב שוב מבלי להחסיר משהו... לפני מספר שנים עברתי תקיפה מינית. במשך כל השנים האלו לא ניגשתי לטיפול ולא דיברתי על כך. כשהתחלתי קשר סיפרתי את שקרה, אבל לא באמת ממקום של רצון לשתף. הרגיש לי שאני חייבת לספר זאת, כבוד בסיסי למי שאולי יכנס איתי למערכת יחסים. תמיד היה קושי עם גברים ומגע פיזי, אבל הצלחתי להתגבר זאת אחרי שזכיתי באמון, מה שלקח המון זמן. המון קשרים נהרסו כך. השנים עברו די בסדר. שכנעתי את עצמי שהכל בסדר ואני בסדר וזרקתי את המקרה רחוק רחוק בתוככי המוח שלי. בשבוע האחרון, עקב פרשת בר לב והעצרת, אני שקעתי עמוק. מרבה לחשוב על זה ולהיזכר, להריץ תמונות. אני חצי בנאדם. אני לא מסוגלת להירדם בלי כדור שינה, וסובלת מסיוטים שקשורים במקרה. אני לא מסוגלת להיות בסביבה של הרבה גברים. מתחילה לנשום בכבדות וחוטפת בחילה וסחרחורת. לא מסוגלת לאכול, אולי מרק קצת במהלך היום, וגם את זה מקיאה. אתמול התעלפתי. זה היה נוראי. אני כותבת בפורום נוסף, ספציפי למקרים כאלו. אבל הרגשתי שחייבת לכתוב גם במקום שבו יש איש מקצוע שיוכל לענות ולכוון. התמיכה טובה של נשים שעברו דברים דומים, אבל זה לא אותו דבר. אני לא מסוגלת, אין בי הכוחות לגשת לטיפול. אני אפילו לא מסוגלת לטלפן למרכז סיוע ולדבר. אני משתפת אדם אחד שקרוב ללבי, אבל הוא לא לידי פיזית. אני לא מצליחה לאפשר לו להתקרב. יש בי חששות שאני מצטיירת בעיניו כאדם חלש ונזקק, מפחדת שרצון השיתוף שלי כלפיו רק יהרוס לי והוא יתרחק. אני מפחדת מהכל, מבולבלת מהכל. בעיקר אני מרגישה שאני לא ממש יודעת איך להתקדם מכאן הלאה...
שלום אנונימית, את מתארת תגובה פוסט טראומטית שהתעוררה מחדש בעקבות הפרשה האקטואלית. בעטיה את חשה התקפי חרדה ופניקה וסובלת מסמפטומים קשים נוספים. ראשית - את מוזמנת לשתף כאן בהרגשתך. שנית - אני מאוד ממליץ לך לפנות לקבלת טיפול מקצועי המתמקד בעבודה עם פוסט טראומה. אל תשאירי זאת לא מטופל. דאגי לעצמך. בהצלחה, אודי
אני מודה לך על המענה המהיר. אני אשמח לשתף כאן, אני לא ממש מסוגלת לגשת לטיפול מקצועי. יש בי חששות מזה ואני לא חושבת שאני אהיה מסוגלת לדבר על זה עם מישהו פנים אל פנים... זה עדיין מאוד מאוד קשה לי. אני רק יודעת שהימים האלה מאוד מאוד קשים לי. ואני מרגישה אבודה וחלשה מאוד. פיזית ונפשית.
שלום, יש לי אח בן 21 שכבר כמה שנים נמצא במשבר (לפי דעתי) הוא לא מצליח להתקדם בחיים.הוא הפסיק ללמוד בכיתה ח',יצא מהצבא אחרי שנה וחצי וכבר שנתיים הוא בבית מסרב לצאת לעבוד,הוא מעביר את הימים מול ההמחשב או עם הגיטרה. אני יודעת שהוא מאוד מתוסכל ושלא טוב לו עם המצב הזה ואני מאוד רוצה לעזור לו אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות. חשוב לי לציין והוא בחור נאה ופיקח מאוד. מה שתיארתי כאן זה ממש על קצה המזלג דיברתי עם כמה פסיכולוגים באזור מגורינו שבגדול אמרו לי שאם הוא לא רוצה לקבל עזרה אי אפשר להכריח אותו. השאלה שלי מה בכל זאת אני יכולה לעשות
שלום אביבה, אני בהחלט יכול להבין את הדאגה שלך לנוח חוסר התפקוד של אחיך. היות והוא בגיר ואחראי למעשיו - אין הרבה שאת יכולה לעשות, פרט ללנסות ולשכנע אותו לקבל עזרה. לעתים, אם הולכים כל המשפחה לטיפול משפחתי, זה יכול לעזור במקרים כמו שאת מתארת. שווה לנסות. אודי
היי, אני נמצא בתהליך של פסיכותרפיה כרגע (בעל נטייה מינית הומוסקסואלית אבל אין לזה קשר למטרת הטיפול). ובכל זאת אני מרגיש צורך לרשום על הבעיות שלי כאן. כי אני חושב שאני יכול לפרט לפעמים יותר במילים מאשר בדיבור...אני מרגיש חוסר שקט פנימי כזה..חוסר סבלנות/קוצר רוח..ואפשר להתייחס לזה בהרבה מאוד מובנים. מרגיש שמשהו לא שלם ...מרגיש בדידות. מרגיש צורך בלהתחבר לעוד אנשים. בעיקר להשתנות מהמקובעות ומההימנעות הכללית בחיים שלי. ואני חושב שאני מחפש את זה במקומות הלא נכונים...בסקס .בחיפוש אחר מגע וחום...הרבה חשק מיני. אבל זה רק מטריף. זה כאילו אני מנסה למצוא פתרון באנשים אחרים לבעיה שלי. אבל אני בעצם מרגיש מבפנים לא טוב..זה כל כך מעיק להרגיש ככה. אי שלווה שכזאת..פניתי גם לפסיכאטר שיבחן טיפול תרופתי אבל הוא לא הרגיש שאני צריך אחד כזה. הוא אמר שאני צריך לעשות את התהליך בעצמי. אלוהים אדירים..איזה מילים גדולות..לעשות את התהליך בעצמי. ואין לי אפילו מושג קלוש מה זה אומר
שלום בן, אלו דברים חשובים שצריכים להיות מדוברים בתוך הטיפול ולא כאן. כפי שכתבת - אל תחפש במקומות הלא נכונים... את התהליך אתה יכול לעשות יחד עם המטפל/ת. אם קשה לך לדבר - הבא זאת בכתב לפגישה ותוכלו לדבר על כך. אודי
שלום מיכ, לגבי הודעתך מלפני כמה ימים (שכותרתה "תנו צ'אנס"). רציתי להגיד לך שלא התכוונתי לייאש אותך. אני שמחה לשמוע שהטיפול תורם לך. כתבת לי ולבדידות שצריך להסתכל על הדברים בפרופרציה. בדיוק זו הסיבה שכתבתי את הדברים - בגלל פרופורציה. הדרך הפרופורציונלית לדעתי היא להבין שבדיוק כמו שהלא טוב יכול לחלוף, כך גם הטוב יכול לחלוף. שמתי לב שהרבה מטופלות מתארות תחושה של אופוריה ואחרי כמה ימים הן ברצפה. זהו מצב קיצוני. גם התגובה שלך נשמעה אופורית ולכן כתבתי לך את מה שכתבתי, רק בשביל הפרופורציה. אני מאחלת לך מכל הלב שהתחושות שלך ימשיכו להיות טובות ושתוכלי לממש את הפרידה עליה את חושבת. אני מאחלת לך שתוכלי, גם בעוד שנים רבות, לחשוב על הטיפול שלך ככזה שגרם לך לשינוי טוב ולשיפור איכות החיים, ושתוכלי להמשיך להגיד לאחרים "חבר'ה, תנו צ'אנס". ממני, מכל הלב, יעלוש.
יעלוש יקרה, באמת הייתי בסוג של אופוריה אבל לא ממש...מנסה למצוא את הטוב עבורי ומקווה שכלם ימצאו, לא ייאשת אותי.מקווה למצוא איזון ושקט נפשי ומאחלת גם לך שתמצאי את הטוב עבורך. מיכל
אודי, כתבתי משהו בצהריים והוא לא עלה, האם היתה בעיה במה שכתבתי? לא זוכרת כבר מה..רק שאני דואגת וחרדה למטפלת שלי וחולמת על כל מיני סוטים שבאים לקליניקה בעקבות מה שראיתי...ויש מישהו שנתקלתי בו פעם ועכשיו הדמות שלו עולה בהקשר למה שראיתי...ולא חושבת שאפשר לשתף את המטפלת בזה, כי מדובר במטופלים שלה ואני לא יכולה לשאול אותה איך היא טיפלה בעניין למרות רצוני לדעת..ושוב כאילו לדעת שהמקום מוגן לה ולי... מתקשה להפסיק לחשוב על מה שראיתי באסלה...אוף..מה לעשות? מרגישה רע עם זה... מיכל
הי מיכל, לא. פתחתי את הודעתך ע"מ להשיב לה, ועד שהתפנייתי לעשות זאת היא נשארה "בהמתנה"... אודי
הי אודי.. כתבתי למיקה תגובה אבל היא לא התקבלה, תוכל לבדוק? ..ו..אני לא יודעת. קשה לי... אופיר
חושבת עלייך אם זה עוזר במשהו.אני איתך....לצידך. מיכל
שלום, אני מחפשת מקורות מידע שיסייעו ללמידה לקראת מבחן מתא"ם, לתואר שני בפסיכולוגיה. תודה. מעיין
שלום מעיין, האם באתרי האוניברסיטאות אין חומר רלוונטי? חיפוש בגוגל מעלה לא מעט חומר... היות והמבחן עוסק בעיקר בחשיבה מתודולוגית - אני ממליץ על לימוד מחוברות האו"פ בסטטיסטיקה ובשיטות מחקר. בהצלחה, אודי
יש באתר פסיכולוגיה עברית פורום בנושא המתאם שם אפשר לקנות ספרים משומשים...
אודי שלום, האם תוכל להסביר מבחינה מקצועית למה אסור למטפל לחבק מטופל? אני לא מתכוונת למטפל ומטופלת או ההיפך או לכל חיבוק שיכול להתפרש כבעל אופי מיני, אלא לחיבוק הורי ובמקרה שלי-אימהי. איך זה יכול להזיק לטיפול או למטופל שזקוק לכך כ"כ? והאם זה באמת לטובתו? אני קוראת הרבה ברשת על מטופלים שמקבלים חיבוק חם ועוטף מהמטפלים שלהם (ולאו דוקא בסוף הטיפול, אלא בכל פגישה שהם מגיעים) - מה זה אומר? שהמטפלים האלה לא מקצועיים ו"מזיקים" למטופלים שלהם או שאלה שלא מוכנים לחבק רק מסתתרים מאחורי המקצוע והמקצועיות ע"מ להימנע מדבר שבעצם לא בא להם לעשות למטופל X ואילו למטופל Y כן? ואם זה אכן מזיק, אז באיזה אופן?? כי לי קשה לראות בזה נזק כי אם רק חיזוק ונתינת כוח, זריקת מרץ, דחיפה,עידוד,קבלה,הבנה,תמיכה ועוד הרבה דברים חיוביים שיכולים לתרום לטיפול ולקדם אותו הרבה יותר מכל מיליוני המילים. ההתפלספויות של המטפלת שלי בסגנון של: מה זה חיבוק? האם חייב להיות חיבוק קונקרטי? האם חיבוק הוא לא עוד דברים שקיימים בטיפול כמו דאגה, אכפתיות?, למה צריך את החיבוק הקונקרטי וכ"ו וכ"ו לא מדברים אלי! זה יותר נראה לי כמו נסיון להתחמק ממתן תשובה ולעקוף את הנושא באלגנטיות.להחזיר אליך את השאלה במקום פשוט לענות!אם זה משהו שאסור, בודאי יש לכך הסבר. לפעמים בחיים צריך חיבוק קונקרטי - מה לעשות? כל יצור אנוש זקוק לחיבוק (אני מאמינה שגם מטפלים בחיים האישיים שלהם זקוקים מדי פעם לחיבוק אמיתי, קונקרטי, פיסי) ולא מסוגל להסתפק בחיבוק וירטואלי.חיבוק צריך להרגיש!!לחוות!! לא לדמיין.. כיון שאינני מצליחה לקבל תשובות מהמטפלת אני פונה אליך: האם באמת יש צידוק אמיתי ומקצועי לאי-מתן חיבוק בטיפול או שזה נתון לבחירתו האישית של כל מטפל ומטפל?(ואני לא מתכוונת לסוגים שונים של טיפול, אלא אך ורק לפסיכותרפיה). אשמח לתשובה רצינית וקונקרטית בניגוד לתשובות העמומות של המטפלת שלי (או יותר נכון, בניגוד לשאלות המעצבנות שלה..) תודה.
היי בדידות, מלבד העניין המקצועי, מתן חיבוק זה משהו גם אישיותי. ישנם מטפלים חמים ופתוחים יותר וישנם מטפלים סגורים, שיתכן מאוד שגם בחיהם האישיים לא נוהגים להתחבק הרבה. כמובן שאי אפשר להתעלם גם מהעניין המקצועי. מבחינת הטיפול הפסיכודינמי, לא נהוג לחבק מטופלים כי זה יכול ליצור בלבול בין פנטזיה למציאות, לפעמים בלבול מבחינה מינית, וכמובן שזה יכול לייצר תלות. אני כמובן בעד חיבוק. המטפלת שלי מחבקת אותי בכל סיום טיפול. מבחינתי זה נהדר, זה מחזק אותי מאוד. זה נותן תחושה של קרבה וביטחון. למרות שהמטפלת שלי מאוד חמה, אני עדיין מרגישה איזשהו חסך ורצון לחיבוק מאוד מסוים שאותו המטפלת שלי מסרבת להעניק לי. זה משהו שיושב אצלי מאוד חזק ומעציב אותי עד מאוד. אני לא כל כך רוצה לכתוב על זה כאן, אבל מאוד קשה לי. אני יכולה להגיד לך שאם לא היה לי את החיבוקים הקבועים הייתי מרגישה נורא ואולי הייתי מונעת מעצמי טיפול. החיבוק הזה עוזר לי להישאר בטיפול, הוא מעצים אותי ורק בזכותו אני עדיין יכולה לסבול את הדברים היותר קשים בטיפול. צריך מטפל עם רגישות מאוד גבוהה שיידע לתמרן בין מימוש החיבוק לבין גבולות. צר לי שאת לא חווה את החיבוק שאת זקוקה לו. אני מקווה שזה רק עניין זמני. כבר קראתי פה (או בפורום השכן) על מטופלת שממש היתה זקוקה לחיבוקים אך לא קיבלה אותם, ורק אחרי תקופה משמעותית שחוותה בטיפול, המטפלת החלה לחבק אותה באופן קבוע. יכול להיות שגם אצלך זה יהיה ככה, אבל יכול להיות שגם לא. כמו שכתבתי לך לפני כמה ימים, לפעמים אנחנו צריכות לדעת להשתמש באינטואיציות. כמה זמן את בטיפול אצל המטפלת שלך? חיבוק חם, יעלוש.
המטפלת שלי מתעקשת ועומדת על זה שחיבוק זה רק בסיום הטיפול! ודרך אגב אני אצלה כבר 4 שנים!כך שאין סיכוי שזה יתחיל להיות קבוע מתישהוא.. נכון שהיא נותנת דברים אחרים: טלפונים, אס.אמ.אסים, דאגה, היא אומרת שיש לה רגשות אמהיים כלפיי, שחדרתי אליה, שהיא עסוקה בי הרבה ואין לי מושג עד כמה וכאלה, אבל זה תמיד כתשובה לשאלותיי. היא אף פעם לא אומרת לבד משפט כמו: אני אוהבת אותך, אבל אם אני שואלת אם היא אוהבת אותי היא אומרת שכן ואז זה נשמע לי מאולץ ולא אמין ואמיתי. זה סיפור חיי: תמיד אני מעניקה ונותנת טונות, אבל אף פעם לא מקבלת בחזרה ושימי לב שאפילו אודי, שמחבק פה את כולם ומכסה ואומר לילה טוב לכל מי שזקוקה לכך לא נתן לי אפילו חיבוק וירטואלי! בכל מקרה היא מתעקשת על גבולות ואומרת שגבולות זה דבר טוב וחשוב, אבל לא ממש מנמקת את הסיבה: האם בגלל שהיא חוששת שאתבלבל, האם זה משהו אישיותי או כל סיבה אחרת שאת ואודי העליתם כאן ואני בן אדם שזקוק לתשובות נחרצות ולא יכולה להיות תלויה באויר, אז זה לא נותן לי מנוח ואני חופרת עוד ועוד עד שאומרים לי שאני מתישה ומייגעת. אחרי 4 שנים לא מגיע לי משהו????? אני נתתי לה כ"כ הרבה דברים: לאו דוקא מתנות פיסיות, אלא מילים, מכתבים מהלב, שירים שהיא תמיד אומרת שמרגשים אותה מאד, אבל אני לא קיבלתי אפילו מילה אחת או מכתב או משהו ככה בספונטני. עבורי החיבוק לאחר כ"כ הרבה שנים אצלה, בהם נפתחתי ופתחתי הכל הוא תחילתו של הריפוי. אישור לכך שאפשר לאהוב אותי, כמו שמחזיקים לתינוק את היד כשהוא מתחיל ללכת עד שאפשר לשחרר והוא ילך לבד בבטחון שלא יפול והוא מסוגל לבד - תחושת סיפוק ענקית!!!! בכל מקרה אני כ"כ מקנאה בך (לא קנאה שלילית חלילה)-איזה כייף לך שאת אחת מאותם ברי מזל שמקבלים חיבוק, הלוואי עלי..... לא יודעת מה הקושי הספציפי שיש לך עם החיבוק וגם לא רוצה לחדור לפרטיותך, אבל אני בטוחה שהמטפלת שלך אוהבת אותך מאדדדדדדדדד. לי גם מאד קשה עם זה שהפורום לא פעיל בשישבת, שאלה הימים הקשים ביותר עבורי, שבהם אני זקוקה להכי הרבה תמיכה כי בכ"ז במהלך השבוע עובדים ורצים וקצת יותר קל, אז אם תרצי את יכולה לכתוב לי למייל האישי: [email protected] תודה רבה על החיבוק (הראשון שקיבלתי מזה זמן רב רב), מחזירה לך אחד עננננננננננננק שלך - אני
שלום בדידות, בהחלט יש צידוק, אם כי זה תלוי (כמו שנכתב לך) במטפל ובאישיותו, במטופל ובאישיותו וצרכיו וכן בגישה הטיפולית. השוללים מגע סבורים שהוא מביא עמו חרדות ומהווה סיפוק של צורך קונקרטי (כאשר הגישה עמה עובדים שוללת סיפוק קונקרטי של צרכים). הרצון הוא ליצור סביבה בה יוכלו לבוא לידי ביטוי מלא ככל הניתן הצרכים הרגשיים במלואם, ולא "להשתיקם" על ידי סיפוקם. אודי
שלום, החלטתי לסיים את הטיפול עם מטפל האם אני רשאת לקבל סיכום טיפול על פי חוק??. בקשתי מהמטל סיכום טיפול והוא לא הסכים לכתוב לי , האם הוא יכול לנהוג כך? האם אני יכולה להתלונן על כך ובפני מי? מאוד נפגעתי מהמטפל האם יש כתובת בפני מי אני יכולה להתלונן או שפסיכולוגיים פרטיים יכולים לפגוע ולעשות מה שבא להם ואין להם פיקוח??
שלום רונית, יש סתירה בין "רשאית" ל"חוק". אם מדובר בחוק - אז את חייבת לקבל. אם זו רשות - אינך חייבת. אין כלל המחייב למסור רשומה אישית של המטפל. את יכולה לבקש סיכום טיפול, בעיקר אם זה נועד למטרת טיפול המשך (וייתכן שהמטפל יבקש תשלום בעבור הזמן, שזה דבר סביר והוגן). במקומות ציבוריים נהוג בכל מקרה להכניס לתיק הרפואי סיכום טיפול, ואז על פי חוק זכויות החולה אפשר לבקש עותק. לגבי תלונה - אם את חושבת שהמטפל נהג באופן שאינו אתי או חוקי ניתן להפנות תלונה למשרד הבריאות או להסתדרות הפסיכולוגים (אם מדובר בפסיכולוג). לשני הגופים הללו יש ועדות אתיקה יעילות ומחייבות. כל זה בהנחה שמדובר באיש מקצוע מורשה ולא במתחזה. אם מדובר במתחזה ושרלטן - יש להתלונן במשטרה. אודי
שלום ד"ר גליקסמן, הייתי רוצה לדעת האם ביופידבק יכול לעזור/להכחיד חרדת בחינות , עד כמה הוא יעיל? במה זה תלוי? האם טיפול בביופידבק משפיע על תהליך המיון לצה"ל? האם על טיפול פרטי יש חסיון? תודה רבה
שלום רב לך שיטת הביופידבק הוכחה כאפקטיבית ביותר בהתמודדות עם חרדות בכלל וחרדת מבחנים בפרט.,מאחר ומדובר בתהליך למידה המוטיבציה של הלומד לתירגול עצמי בבית של הנלמד בקליניקה חשוב ביותר. הטכניקות הנלמדות בשיטת הביופידבק והיכולת ללמוד כיצד לשלוט בצורה רצונית בתגובות בלתי רצוניות משפר בצורה משמעותית את יכולת התפקוד במצבים מלחיצים. כמובן התהליך הטיפולי נמצא בחיסיון מלא. תודה על פנייתך אשמח להתעדכן ולעזור במידת הצורך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il
הי אודי, בשביל לחזק ולהרגיע, אפשר שוב, ברכת לילה טוב,,,,?:) וגם לא ענית לי, מותר לפעמים לחזור קצת הרבה מידי פעם להיות ילדה? וגם שרוצה שוב להצטנף על ידך, עד שירגעו הזכרונות.... והגבולות יתבהרו... תודה.... וליל מנוחה גם לך, ח,
הי ח., מותר ומותר. יש מקומות שבהחלט מותר (ואף רצוי) לחזור ולהיות ילדה. והנה שיר לילה טוב מקסים: http://www.youtube.com/watch?v=SjtIdtwdVmo טוב... לילה טוב... אודי
אודי, באמת שיר מקסים. אני שרה אותו לילדי כל לילה לפני השינה ותמיד תמיד הוא מרגש אותי ומביא אותי לדמעות. התמימות של הילדות, האופטימיות של מחר נקום ונראה יום חדש. הכל כל-כך תמים טהור וראשוני. רוצה גם לחוות את זה.... להיות שם. מחובקת. ועטופה.............
שלום, אני נמצאת בטיפול ורוצה לדעת למה תמיד שאני מבטלת פגישה אני מרגישה אשמה?, אני מגיעה תמיד לפגישות ובזמן.ויש לי הרגשה שלפעמים אני הייתי רוצה שיהיה הפוך תפקידים..מדמיינת שאני עוזרת למטפלת, למה זה קורה?
מרגישה אשמה כי אולי היא מפסידה כסף בגללי.רוצה שתרחם עליי, לבכות ולבכות עד שיגמרו הדמעות ושתחבק אותי,לא יודעת למה ואל תשאל אותי למה זה קורה כי לא יודעת.אשאל אותך למה יש לי צורך למישהוא שירחם עליי ולא שאני כזאת מסכנה, בעיות רגילות, ולאיש לא אכפת. ויקי
