פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום אני בת 23 נמצאת בטיפול פסיכולוגי שהתחלתי בחודש אוקטובר, בתחילת הטיפול לפי הערכת המטופלת אמרה לי שהטיפול יסתיים בעוד שלושה חודשיים, כמעט 15 מפגש, שהעבודה שלנו לפי הגישה הקוקנטיבית התנהגותית, ובמפגש הראשון אמרה לי שהיא בהריון ונצטרך להפסיק הטיפול באמצע פברואר אם הצטרכנו להמשך אבל לא נראה לה שאנחנו נצטרך לעוד, אבל אחרי כמה מפגשים הדברים השתנו, ונראה שיש סיבות שונות לחרדות, שיותר קשורים לעצמאות שלי תלות לעומת היפרדות מההורים, בנוסף שבמפגשים היה לי קשה מאוד לדבר, לכן הטיפול נמשך וכשהתחיל השינוי הצטרכנו להפסיק בגלל הריון המטפלת. היום ידעתי שהמטפלת ילדה, ואני חושבת לשלוח לה הודעה להגיד לה מזל טוב, האם מקובל או עדיף שלו??? דבר שני, הפסקת הטיפול היה לי מאוד קשה, ששיתפתי המטפלת בדברים אלו למשך כשבועיים דרך המייל אבל לפני כיומיים שלחתי לה מייל שהייתי צריכה אותה מאוד שלא ענתה לי, משבועיים ועד היום אני מאוכזבת מאוד ממנה, שיש רגשות כעס ושנאה לה, אני כי תזמון ההפסקה לא מתאים בכלל ותהליך השינוי התחיל וקשה לי לבד, בעוד תקופה קצרה היא תחזור לדבר איתי ולשמוע ממני מה קרה, אבל האמת שלא בא לי לדבר איתה נכון שאני צריכה אותה מאוד אבל יש מאוד רגשות כעס ושנאה, שמפחדת מאוד שאחזור לנקודת האפס בתקופה הזו, בעוד שעניין האימון מאוד קשה לי, לקח לי הרבה זמן עד שהתחלתי להאמין בה וכהאמנתיבה היא עזבה אותי. מה אפשר לעשות????? ובכדי כך לא יודעת אם לשלוח לה הודעה או לא, לא רוצה לשלוח לה בכדי שתבין שלא בא לי לדבר איתה... מה אתה מציע לי????

היי היום שלחתי לה הודעה, אבל היא לא ענתה לי ואפילו לא אמרה לי תודה, מה היא רוצה להגיד לי שאנחנו בהפסקה???? ושאין צורך להתקשר עכשיו??? ההודעה הזו היום עצבנה אותי מאוד, עכשיו אני שונאת אותה יותר, אבל מה לעשות אני צריכה אותה?????!!!!!! באמת מתסכל שאהיה תלוייה במישיהי כי אני צריכה העזרה שלה....קשה מאוד, ואני מפחדת שעד שהיא תחזור אני לא אוכל להמשיך הטיפול איתה בגלל הכעס וחוסר האימון. אז מה לעשותתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת??????????????

שלום, אמא שלי מאוד מפחדת עליי ועל האחים שלי, אבל אני לא יכולה לסבול הפחד והחרדה שלה, לכך לפני כ 5 שנים אחרי המלחמה התחלתי להרגיש בחרדות, ממבחנים, מראיונות, מאירועים משפחתיים וכו', שבזמנו היו לי דפיקות לב, סחרחורת... אבל היום זה הופחת ואני מרגישה בדפיקות לב רעידות קצת, התקררות הגוף. והחלטתי להתחיל בטיפול פסיכולוגי והתחלתי והאבחנה לפסיכולוגית אמרה לי שהחרדה היא קשורה לתלות ולעצמאות מההורים, לכל התחלתי להאשים ההורים שלי מאוד וספציפי לאמא, שהכניס אותי לעימותים שהבית והמשפחה שלי לא סובלים את זה. אני לא יודעתאם אני עושה נכון או לא?? האם זאת באמת הבעייה או לא??? אני מרגישה באשמה שאני הולכת לטיפול ומדברת על ההורים שלי, שיתפתי ההורים במה שקורה לפעמים הם נותנים לי העצמאות אבל עדיין הם לא נותנים לי מה שאני רוצה, התייאשתי אני מפחדת מאוד שהטיפול לא יעזור לי לצאת מהפחדים שלי, ואם יצאתי אני מרגישה באשמה שאני מדברת עליהם ואומרת להם דברים כל כך קשים ספציפי לאמא שהיום אמרתי לה שאת הרסת לי החיים שלי ואת ממשיכה להרוס אותם... מה אפשר לעשות האם להמשיך בטיפול??? להמשיך בלהאשים אותה??? האם זה יפיק תועלת????? לא יודעת כלום אני מבולבלת מאוד תעזור לי בבקשהההההההההההההההההההההההההההה בנוסף אני מאוד זקוקה לחיבוק מהמטפלת פעם דיברנו על זה ואמרה שאני לא יכולה בגלל שיש גבולות בינינו, וארמרה לי אני מאוד זהירה בקשר בינינו, כי רוצה להראות לי שהיא לא כמו ההורים שלי שאני צועקת עליהם ואחרי כך מחבקים אותי, היא רואה שצריך להיות אחראית על מה שאני מדברת, בנוסף שבחיים שלי אין מגע פיזי עם מישהו אולי זאת הסיבה שהיא מפחדת להתקרב????? אני באמת רוצה חיבוק מה לעשות????? האם היא תתן לי בלי להגיד לה?? כי פעם הייתי בוכה אמרה לי מה את רוצה עכשיו?? לא עניתי לה, אבל היא התקרבה אליי ואמרה לי שאני איתך ומרגישה הקושי שלך עכשיו.קשה לי להגיד לה, אני מתקשה בלדבר בטיפול אז איך אגיד לה??? ואם ביקשתי ולא נץנה לי אז אני אתאכזב. חזרתי וכתבתי הדברים בכדי שיהיו ברורים יותר ואקבל תשובה שתרגיע אותי בקשר לטיפול, ההפסקה, האימון, האשמה, החיבוק.... כי באמת קשה לי בתקופה הזווווווווו.... תודה

היי, מקווה שזה הפורום המתאים.. אני בחורה דתיה, בקשר עם בחור. הקשר מתפתח לכיוון רציני, הבעיה שלי היא כזו- אני מעט חוששת מהשלב - שיגיע במוקדם או במאוחר של קיום יחסי מין. כרגע המגע הוא של נתינת ידיים בלבד- ואם וכאשר בעז"ה נחליט להתחתן- אני חוששת מהשלב הזה- קודם כל חוששת מהשלב כשלעצמו- כי אני בתולה, אבל מה שכנראה מוסיף לעניין הזה זה שאני שטוחת חזה!- וקשה לי עם זה(כרגע הולכת עם מעט ריפוד...)- אני מרגישה שכדי שארגיש שלמה במגע האינטימי עם הבחור עליו לדעת את מצב החזה שלי, וכאילו אראה שהוא חושב שאני מושכת גם כך- נשמע הגיוני? מציקה לי התרמית הזו..אני חשה שהבחור נמשך אלי- וסביר להניח שגם עם גודל החזה העגום שלי הוא יסתדר(או אולי זה יפריע לו?...)- אך בכל זאת, העניין הזה קשה לי מאוד!!! האם נראה לך נחוץ להסתובב לצידו ללא הריפוד כדי שהחששות יעלמו? ייתכן- שמהצד הקושי שלי נשמע מעט מגוחך- אבל כבר לא מעט שנים יש לי תסביכים עם גודל החזה שלי..יש הצעות? מה יכול להקל על החרדות שלי בעניין הזה באופן כללי? תודה רבה רבה!

הי אודי לא נקלטה הודעה אחת..שלחתי אותה אחרי ההודעה על החלום.. שאלתי אם אפשר חיבוק.. כנראה לא נקלטה במערכת ): (אפילו המערכת מקיאה אותי מתוכה) עצוב לי כל כך אופיר

התחלתי להתכתב עם בחור דרך הפייסבוק, הבחור גר בחו"ל והתחלנו להתכתב כי מצאנו אחד את השנייה במקרה (הכרנו בילדות), אחרי חודשיים של התכתבות הבחור בא לביקור בארץ והוא היה אצלי בבית במשך שלושה ימים והתאהבתי בו לחלוטין, לא נרדמתי בלילות והייתי בטוחה שהוא מרגיש אותו דבר כי הכימיה הייתה מטורפת, פתחתי בפניו את הכל ומסתבר שהוא לא מרגיש אותו דבר. הבעיה היא שאני כל הזמן צמודה למחשב, מצפה להודעה, להתייחסות ממנו, אני בודקת את המחשב כל כמה דקות ואני לא יכולה להתרכז בשום דבר אחר, והבעיה נהיית חמורה יותר כי הלימודים שלי נפגעים, אני פועלת בלי הגיון ולא מצליחה להתנתק ממחשבות ציפיות ופנטזיות... נראה לי שהתגובה שלי קיצונית מדי ואין לי שום איזון, לא קרה ביננו כלום והכל מתבסס על פנטזיות שלי, ואני לא יוצאת מזה....... לפנות לעזרה?

שלום ד"ר, אני בת 34, אמא לשני בנים, 3 וחצי ו-6 וחצי, עובדת משרה מלאה מחוץ לעיר בו אנו גרים (מרחק של כ-50 דקות נסיעה). בעלי גם הוא עובד מחוץ לבית (במרחק דומה לשלי). הבעיה שלי היא כנראה בעיה שיש להרבה אמהות צעירות בימינו- רגשות אשם תמידיים... אליהם מצרפת השגרה הקשה של עבודה-בית-משפחה וחוזר חלילה... הילדים שלי מתוקים אך רבים הרבה, משתוללים, ובזמן האחרון אני מוצאת את עצמי צועקת יותר מהרגיל- שיאספו את הלכלוך שעשו/ שיפסיקו לריב, וכו'... אני מרגישה שאני לא מצאת איתם כל היום ומפספסת דברים בחיים שלהם, לא יודעת בעצם מה הם עשו כל היום, אילו חוויות נעימות ולא נעימות הם עוברים, הם בקושי מדברים, ואם אני מנסה לדובב אותם הם בדר"כ לא רוצים להרחיב. בעלי עובד קשה, מגיע כשהם כבר אחרי מקלחת במקרה הטוב ומוכנים לשינה. הוא באופן כללי עוזר בבית בחלק מהמטלות, אבל לגבי הילדים אני מרגישה שבלי "פקודות" הוא לא עוזר...הוא לא באמת שותף, הוא ה"עוזר" שלי... ובכלל, אני מרגישה שאני כמו אם חד הורית כי רוב הזמן אני איתם לבד כל אחה"צ. מגיעה סחוטה מהעבודה ומהנסיעות, ישר ל"משמרת שנייה"... נרדמת על הספה ב-22:00...ולמחרת ב-6:00 בבוקר שוב על הכביש בדרך לעבודה... אין לי כוח לעשות כלום לעצמי (חוג, לצאת להליכה וכו'). וגם בעבודה אני "חותכת" בשעה שלוש כדי להספיק לאסוף מהגנים, כך שגם שם אני לא עושה את המקסימום שמצפים ממני (ושאני מצפה מעצמי)... נמאס לי. לא יודעת מה לעשות, רק יודעת שלא רוצה להמשיך ככה עוד.

ימים של שקט... אחרי הסערה..... ואולי גם לפני אחת אחרת.חדשה. סוערת. העיקר שהיום שקט.

אודי, ..ממש מבולבלת.. כתבתי הודעה מתישהו..(אולי בשבת בלילה ?? אולי זה היה בראשון ?? לא כל כך זוכרת.) כתבתי הודעה נוספת מתישהו אולי זה היה אתמול בלילה ?? אולי זה כבר היה היום ??? לא יודעת ..אבל בטוח שכתבתי !! אין לי ספק !!!! ראיתי שהעלית הודעות..את שלי לא העלית... אני גם כתבתי הודעה ואולי שתי הודעות בהמשך לעץ שפתחתי ב 20.2 (כותרת העץ ההוא -עצובה..) וגם אותן לא העלית..ואני ממש ממש בטוחה שכתבתי !!! קרה משהו שבגללו אתה לא מעלה את הודעותי יותר ??? נפגעת ממני ??? עשיתי לך משהו ?? אם נפגעת,אם קרה משהו, אפשר לדבר , לא ?? ..טוב, אם אתה לא רוצה להעלות יותר את הודעותי.אז לא צריך.. אני מסתדרת לבד..שתדע לך אודי שתמיד הסתדרתי לבד.. אם לא רוצים -לא צריך !!! מה,יכול להיות שכל ההודעות התעופפו באויר ולא הגיעו ליעדן ?? כולם ??? מה ,יכול להיות שלא כתבתי אף לא הודעה אחת וזה רק נדמה לי ???????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אודי, אתה לא צריך לפרסם את ההודעה הזו. אני רק רוצה שתדע למה אני יותר לא אכתוב כאן.. במבי.

..למה ההודעות שלי לא הועלו..?

שלום רב, בעלי נמצא בדכאון מזה כשנתיים (על רקע קשיים כלכליים- אינו עובד) מטופל בוויפאקס 150מ"ג ולמיקטל 25 מ"ג.ללא שינוי לאחרונה מצבי רוח משתנים,מודאגת!! האם הטיפול שהוא מקבל נכון בשבילו? האם ניתן לטפל בשיטות אחרות?

שלום רב לך לאה חשוב ביותר כי תדווחי לרופא שרשם את התרופות על מצבו כיום, יתכן והוא ישקול לשנות את התרופה או את המינון. במקביל ניתן בהחלט לעזור לו באמצעות טיפול קוגניטיבי התנהגותי וביו פידבק. אשמח לעזור תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

אתה בטוב ??? קרה משהו ??? שלך,במבי.

אודי, לאן נעלמת? הפגישות נעשות מעיקות...יצאתי היום מפגישה ללא תועלת..מאז שהיא חזרה משהו משתבש לי בפגישות....רק אל תעלם לנו..בסדר?לא מצליחה להעביר לה את המסר...חזור אודי...מחכה לך.....

שלום, לאורך השנים האחרונות, קורה פעם בכמה זמן (תדירות משתנה), שאני חולם שאני נעול או כלוא בתוך חדר (אני חושב שהחדר חשוך בד"כ), ואני מתעורר בבהלה (ממש תחושת פחד קיצוני או חרדה בתוך החלום) וכחלק מהחלום פותח במהירות ובפחד את החדר של הדלת שלי במציאות, ואז מבין שזה היה רק חלום. אני חולם שאני כלוא (לילה אחרון אני חושב שכחלק מהחלום פחדתי שאיבדתי את ה"קוד" לפתיחת הדלת, ועכשיו אני כלוא) ואז מתעורר במציאות ופותח בבהלה את הדלת של החדר האמיתי שלי. לפעמים אני חש בחלום כאילו שאני אשאר כלוא לנצח ולא אראה עוד אדם בחיי. מה זה יכול לבטא?

הי אודי חלמתי עלייך, שאני בפגישה ראשונה אצלך ואתה העלבת אותי בגלל משהו, ואז זחלתי מתחת לכיסא שלי וניסית למשוך אותי משם, וכשלא הצלחת אז החלקת לי מכתב של איזה שני עמודים מתחת לכיסא שבינתיים הפך למיטה, וכתבת לי שאתה לא יכול לטפל בי כי אני הפרעת אישיות גבולית ואתה רוצה שאצא מהחדר עד שאתה חוזר עם הסטודנטים..אז אחרי כמה זמן יצאתי אבל הרגשתי לא טוב אז התכסתי בשמיכה, ואז נכנסת עם שלושה סטודנטים, ויצאתי וזה היה מן בית ספר גדול יותר כמו אוניברסיטה/בית חולים עם המון כיתות. ואז קלטתי שאני לא לובשת בגדים מתחת לשמיכה אז חיפשתי חנות, ומצאתי את קאסטרו וקניתי כמה בגדים כי לא היה לי נעים להפריע לך בשיעור והרגשתי שאתה ממש לא סובל אותי.. ורק רציתי להגיד לך שזה לא יפה..שלא קיבלת אותי לטיפול..גם ככה אף אחד לא רוצה לטפל בי במציאות..לזכותך יאמר שלא היית ממש אתה..כלומר, כן היית אתה אבל היית גם המטפל הקודם שלי שנטש..ימים עצובים.. אוף אופיר

למה אתה כמעט ולא פה?.. אודי.. (אני נחנקת ..) למה אתה לא פה? אבודה..

האם יש הבדל בין השניים? ואם כן מהו ההבדל? תודה מראש :)

אני מאוהבת בבוסית שלי כבר די הרבה זמן , מכל מקום לפני יומיים היצעתי לה סוכריה והיא הסתכלה עלי באופן מאד רציני ואמרה לי מה את מנסה לשחד אותי בסוכריה. מכל מקום מאד ניפגעתי ולא אמרתי לה זאת ואני לא לא יודעת מה לעשות כי אם אני אגיד לה היא תחשוב שאני עושה מזבובו פיל. בכל אופן נראה לי או יותר נכון וליתר דיוק אני בטוחה שהא יודעת שאני מאוהבת בה לכן לא הבנתי למה היא חשבה שאני רוצה לתת לה שוחד הרי אם היא חושדת שאני מאוהבת בה סביר להניח שהיא תחשוב שאני מנסה למצוא חן בעינייה או ניסביום להתחיל איתה בכל אופן מה אני עושה? באותו יום עליי לצייין שגם חיבקתי אותה המון היה לי פרויקט שגרם לי קושי והיא אמרה שהיא רואה שאני צריכה חיזוקים גופניים ומה זה כל שלוש דקות לחבק בכל אופן מה אני עושה? החיבוקים נבעו מתוך קושי ונראה לי שקצת היגזמתי יש משהו לעשות בנדון או שהיסתבכתי קצת?

אנחנו עורכות בימים אלו מחקר אקדמי הנוגע לפגיעה עצמית כמו שאתה בטח יודע השלכות של מחקרים מהסוג הזה הן חשובות ולכן נשמח מאוד אם תוכל לעזור לנו ולפרסם בפורום שאלון הנוגע לנושא. נשמח לשלוח לך מראש את השאלון. מורן ושירה- [email protected] תודה!

אודי, אני ממש לא יודעת מה לעשות.. אני כל כך מבולבלת..כל כך משונה. פתאום אמא צביה נראית לי משהו כל כך רגיל כזה..כאילו אנחנו יכולות לפטפט בבית קפה..טוב, לא ממש כך בבית קפה, אבל היא נראית לי פתאום כל כך רגילה.. בראשון שעבר הרי ביקשתי ממנה שנסיים בסוף החודש.זוכר ?? בשלישי כשנפגשנו היא ביקשה שנדבר על הסיום שאני פתאום רוצה שנעשה. אבל ללא "אקדח" הזמן על הרקה. הסכמתי וגם אני שמחתי מאוד שהדדליין של סוף החודש יורד מהפרק .כי זה מאוד הלחיץ גם אותי.המהירות ועוצמת ה"הוריקן" שהכל פתאום כך הגיע.. כשדיברנו והסכמתי שהתאריך של סוף החודש יירד, ראיתי והרגשתי עליה שהיא מאוד שמחה שאין סוף לאנליזה בסוף החודש. (ראיתי במבט שלה, ראיתי איך היא בלעה את הרוק,שמעתי את הצרידות הקלה בקול שלה..ובכלל מאוד קל לזהות אצלה דרך שפת הגוף באיזה מצב היא נמצאת..) ומאז שראיתי את זה עליה היא נהייתה כזו סתם בעיני.. כמובן שאמרתי לה את כל זה ,והבנו שאני צריכה מישהי שתהיה "אלה" כזו..ללא חולשות של בני"א..ללא רגשות אמיתיים כאלו של בני"א.. לא יודעת..אני יודעת שהכל נשמע הזוי.. אודי, אתה מבין בכלל על מה אני מדברת ??? אוףףףףףףףףף יש לי הרגשה שאני בכלל לא מובנת... גם אני לא כל כך מבינה את עצמי. לא יודעת מה קורה לי פתאום בבת אחת..הכל נראה ונשמע כל כך הזוי.. אודי , גם יש לי פתאום כזו פנטזיה מטורפת..טוב אני לא יכולה לספר לך וגם לה לא.בחיים !!! בחיים אני לא אספר את זה.. אני ממש רוצה לסיים כבר את האנליזה המטופשת הזו.. אודי, אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה לשאול אותך... אודי, אוףףףףףףףףףףףף איזה קריזה.. ומחר אנחנו אמורות להפגש שוב בבוקר..איזה בלאגן הכל...אוףףףףף במבי. :((

יש לי רגשות כלפי האחראית שלי בעבודה כלומר אני מאוהבת בה. מכל מקום לפני יומיים היצעתי לה סוכריה והיא הסתכלה עליי בצורה רצינית מאד ואמרה מה את מנסה לתת לי שוחד את מנסה לשחד אותי. מכל מקום, מאד ניפגעתי כי זאת לא היה הכונה שלי השאלה היא מה אני אמורה לעשות האם עליי להגיד לה שניפגעתי כי אני לא רוצה לעשות מזבוב פיל . גם נראה לי שהיא מרגישה שאני נמשכת אלייה לכן לא הבנתי את התגובה שלה כי אם היא מרגישה שאני מאוהבת בה היא היתה אמורה להבין שאני מציעה לה סוכרייה מתוך חיבה ולא מתוך רצון לנסות לשחד אותה

שלום לך ד"ר אודי, פנייתי אליך היא לגבי אחיין שלי שנמצא בכיתה א', הילד בסדר גמור מבחינת ההישגים, החשש שלי הוא לגבי ההתחברות שלו עם סביבתו, פעם צפיתי בו במגרש המשחקים בביה"ס בלי שיראה אותי וראיתי שאף ילד לא מסכים לשחק איתו לכן הוא מסתובב לבד או יושב בפינה לבד, נודע לי אח"כ ממנו שאין לו חברים בכיתה וליתר דיוק אף אחד לא רוצה להיות חבר שלו, למרות שהוא לא אגריסיבי או גס האם זה מעיד על בעייה נפשית ואיך לטפל בה? תודה לך מראש.

מרגישה רע מתגבר.......וגם בפגישה הרגשתי שהיא מתעקשת איתי על הדימוי העצמי שלי והשפיטה שלי את עצמי....והרגשתי שאני מעצבנת אותה כבר עם השטויות שלי.....היתה פגישה מעצבנת עם הרבה ציניות.........לא מובנת לאף אחד.......לבד שוב.....אוף........

הכל מעיק כדגע...אין..............סליחה...................

שלום, רציתי לדעת האם פסיכולוג שמתמחה בטיפול משפחתי יכול גם לטפל טיפולים פרטניים, האם הוא צריך הכשרה נוספת או שהוא יכול לעשות את המעבר באופן אוטומטי?

מקווה ששלומך ושלומכן בטוב!! אה?! :) אני בטוב :) גם אם זה אומר שאני מרגישה כל כך הרבה רגשות כל הזמן, אני מסופו של דבר די מכילה.. :) יש לי שאלה : ידיד שלי חווה בתקופה זאת דיכאון קשה, אני חושבת שהוא חייב ללכת לטיפול. הוא רוצה לנסות אך הוא מפחד לגשת לטיפול משום שזה יהיה רשום בכרטיס הרפואי שלו והוא עובד עם מקומות ממשלתיים כגון משרד הביטחון, מה שיכול להרוס את עתידו בתחום זה. ככל הידוע לי הם פוסלים עובד על סעיפים אלו. כיצד הוא יכול לטפל בעצמו מבלי להרוס את מקום העבודה ? טיפול פרטי לא יהיה רשום בשום מקום אבל טיפול פסיכיאטרי כן. מה עושים? שבוע קסם, יצאתי לקיסריה :) וחיבוקים לכולם :) תחבקו גם את עצמכם.. :) מגיע לכם :) ~נילי~

אודי... היא אמרה שהשיר הזה: http://www.youtube.com/watch?v=dqvrn1hBbu0 מתאים לי...וכל מה שיכולתי לחשוב זה, מזל שיש סופסוף משהו (לפחות יפה) שמתאים לי. זה עוזר להבין כמה הכל מסובך כל כך... אם כזה שיר מתאים לי... ואני יודעת שלא הייתי משתמשת בהגדרה כוכב, אבל מבינה שאני כן מיוחדת עבורה בתוך שגרת המטופלים שלה... מיוחדת טיפה יותר - כך היא אומרת לפחות. זו הסיבה שהיא מיהרה כל כך לדבר איתי על ה"אין-ים"/העדרויות שלה, שצפויים להיות. היא חרדה לי יותר מאשר לשאר המטופלים. אני מבינה את זה, אבל עדיין לא מקבלת את ההסבר הזה - עכשיו זו אני שמתענה, לא היא. החרדה שלה נפתרה, ושלי לא נרגעת מאז. היא חושבת שאני דווקא בתקופה טובה, ואמרתי לה שזה לא יחזיק עוד הרבה... כמובן שדיברנו על דברים ענייניים בערך 7 דקות מתוך פגישה שלמה, ואז נגמר הזמן ולא היתה לי הזדמנות להסביר. אבל... בכל זאת ניסע לחגוג ביחד את בת המצווה של הטיפול :) אני בוחרת לאן, והיא לוקחת אותנו. זו לא תהיה פגישה אמיתית... רק בילוי בת מצווה שכזה... 12 שנים ארוכות במיוחד. נדמה שלזמן הממשי אין משמעות בהקשר הזה. שיהיה סופ"ש נעים, אודי. TM.

טימי המיוחדת....מקסים!! אני בחודש הבא "חוגגת" שנה לטיפול...אולי נחגוג יחד? יומיים אחרי יום ההולדת שלי התחלתי את הטיפול...והצירוף לא משהו...וגם לא מקרי....אולי אהפוך את היום הולדת שלי למשהו שמח אחרי שנים שזה רק היה מעיק....מיכל

המלצות על פסיכולוגית באיזור ראשל"צ,נס ציונה,באר יעקב,רחובות.

בבקשה אל תפרסם את ההודעה שכתבתי בבוקר. זה ממש לא היום שלי, וזה בכלל לא אני. סליחה

היי אודי, קצת מכבידה הגישה שלך, גם אי אפשר "לקחת את המלים בחזרה". וגם זה שצריך להתחייב לכינוי אחד ויחיד. ולגבי השאלה (האם אתה באמת רוצה לדעת או שזה נשאל מתוך נימוס או מתוך מן הרגל פסיכולוגי להחזיר את השאלה או משהו כזה?). קצת קשה לי לענות כי מה שכתבתי לפני כמה ימים רלוונטי לאותו זמן, עכשיו אני במקום אחר. זה שאני חוזרת לכאן ועונה לשאלה וצריכה להתייחס למה שכתבתי גורם לי אי נוחות אבל אני רואה בזה אימון בלעשות איזשהו חיבור ולא "הפרדות". (אני שומרת לעצמי את התשובות לשאלות מעוררות המחשבה מההודעה הקודמת) שוב תודה על ההקשבה.

שלום אודי, אני שוב מסתבכת, בגלל זה אולי רצוי שלא אכתוב עד שיהיו לי מילים לתאר את מה שעובר עלי בטיפול הזה, בינתיים עדין קשה לי להיות אני. כל יום או כל דקה בעצם אני יכולה להגיד משהו אמיתי על עצמי וא"כ לומר את ההפך הגמור וגם זה יהיה אמיתי לגמרי , אני יכולה גם להרגיש לא אני ולא להיות אני , אפילו בתחושה הגופנית להיות מישהו אחר, או שהמישהו האחר ניהיה אני (יש נראה לי כמה כאלו). כשראיתי את מה שכתבתי (ונראה לי שלזה התכוונתי כשכתבתי "זה לא אני")זה מרגיש כאילו זה בכלל לא אני, כי אני לא כזאת... נלעגת?. (מבולבלים? גם אנחנו :) ) באופן טבעי, אני פשוט נמנעת מלדבר על עצמי והדבר הכי טבעי היה שלא אפנה לפסיכותרפיה אפשר כידוע לחיות גם בלי זה. לחלוטין במקרה ,די ככה סתם בלי כוונה הגעתי לטיפול ולמטפל הספציפי הזה, למי שמאמין שאין דבר כזה "סתם" אז לא במקרה. ומאז אני כל הזמן עסוקה בזה ובעצמי וזה ממש קשה, זה מטלטל ברמות. בשביל לא להכביד, אולי אכתוב מקסימום פעם בשבוע אחרי הפגישה אם אהיה שוב במצב של הצפה נוראית אם זה בסדר מבחינתך.

שלום שמי רמי בן משה , אני רוצה לשתף מתמודדים בחוויה שאני עובר בתקופה האחרונה. לפני כחצי שנה הצטרפתי למרכז אמנויות "כנפיים" לקבוצת תיאטרון,העיסוק באמנות מעצים אותי ומביא לידי ביטוי כישורים שהיו חבויים בי כל חיי. לכן החלטתי להקדיש חלק מזמני לקידום וחשיפה של "כנפיים", כדי שהטוב הזה יהיה מנת חלקם של מתמודדים נוספים. "בכנפיים",הרכב מוסיקלי,קב' תיאטרון,סטודיו לאמנות פלסטית,צילום וידאו ועריכה לזכאי סל שיקום וזכאי משרד הביטחון. http://www.kenafayim.org.il חפשו אותנו גם בפייסבוק: כנפיים kenafayim לפרטים נוספים: רמי בן משה 0542538745

כתבתי קודם על חוסר מענה רגיש של פסיכולוג .(דיברתי והעליתי דברים והתגובה היתה שטחית) .מאז היתה עוד פגישה. במחצית אמרתי שהמסגרת לא מתאימה. הפסיכולוג לא ניסה להניע אותי.אמר שאני צריכה לנסות אמפירית. למעשה, הפסיכולוג אף קם לפניי. (הפסיכולוג לא ניסה לברר מהו חוסר ההתאמה. כלומר,הוא בכלל רואה הדברים אחרת.התרשמתי שעושה מיטב גישתו המקצועית). הבעיה אינה ברצון שלי לעבור כי במקום אחר טוב יותר. אכן היתה בעיה של שיחה שטחית .ביעוץ מקצועי-בגישה קונסטרוקטיבית-השיחה היתה בסדר.ובאוירה טובה.אך בענין הרגשי-לא קיבלתי תגובה . מסרתי חומר כתוב ודיברתי ישירות. משפיל אם צריך להתעקש על תגובה שמשתדלת להבין את הרגשתי.

כוונתי: לו היתה לפסיכולוג אפשרות לנהל אחרת אז היה שואל :מדוע רציתי לסיים. נראה שחשב שהטיפול מושלם. האם נכון?

נשוי ואב לילדים מאז גיל 10 אני זוכר את עצמי אוהב שילדים שולטים בי פיזית כשלצורך זה הייתי מפתח שיטות איך להגיע לזה כגון התגרות בילדים המסוימים האלו עד שהיו רודפים אחרי מפילים אותי יושבים עלי כמנהג ילדים מחזיקים בי מרביצים פוקדים לעיתים הייתי "שבוי" כך חצי שעה ויותר אני זוכר שמאז ומתמיד הדבר הסב לי עונג רב עם השנים השתכללתי והתחלתי לאהוב שליטה של בנות עד שהיום אני כבר הלכתי למלכות סאדו ושוב שליטה מכות קשירות וכל שאר הדברים שכשאני רגוע ושפוי אני יודע שזה אולי מוזר אבל מה אעשה ואלו הדברים שגורמים לי עונג והרבה מאוד מפנטז עליהם כשאני ראוה בנות אני מיד מקשר אותן לעניין אפילו כשאני יודע שזה חסר סיכוי אבל בראש זה כבר עובר לי והםנטזיה כבר פועלת כך גם לגבי אשתי שאינה יודעת ע"כ אני מנסה להביא אותה למצב שתרצה לשלוט בי אבל ללא הצלחה יתירה וזה עקב טוב ליבה אני רוצה לציין שהרצון לשליטה הוא ללא אקט מיני בכלל רק שליטה פיזית ןחוסר אונים בקיצור אני בהחלט נבוך ואינני יודע מה לעשות אני יודע ומרגיש שאני בסטייה מוגזמת וכבר מפריעה לי בחיים ולוקחת לי את הרוגע אני שואל מי יכול לעזור לי בעצה או בכל דרך שהיא, למי אלך? מישהו שאני אוכל לסמוך עליו? איך אוכל לדבר על הדבר כשבקושי רב הצלחתי רקלכתוב עליו, וכן בצד הכספי כמה עולה הטיפול בכזו בעיה וכמה זמן היא אמורה להימשך והאם יש לי בכלל סיכוי לצאת מזה או שכך נגזר עלי כל חי לחיות אשמח צאוד מי שיוכל לעזור אחרי המאמץ הרב שלי בכתיבת ההודעה דבר שעוד לא עשיתי כמעט

שלום לכולם ולאודי, היום זה היום שאחרי הפגישה תמיד זה יום קשה מועד לפורענות (ובזבוז זמן), אני מוצפת ועצובה מאוכזבת מעצמי וממנו. הייתי רוצה לכתוב משהו כדי להקל על עצמי, אבל ברגע שאני מתחילה לכתוב אני כבר "יודעת" שמנהל הפורום יחשוב שאני סתם בכיינית נודניקית טרחנית בלשון המעטה ובסוף זה יגמר ברע בכל זאת ולמרות שהבטחתי שלא אכתוב יותר אני כותבת... האמת היא שבחיים למדתי להמנע מהרגשות הלא נעימים ומהחשש המתמיד של הדחיה:אני מאוד נוחה ומרצה ואף פעם לא מדברת על עצמי, אפשר לחיות ככה זה אפילו נוח, ככה אני לא באמת צריכה מישהו ואפילו יוצרת תלות של הסביבה כלפי. במסגרת הטיפול זה מאוד בעייתי ההתנהלות הזו זה יוצר הרבה קשיים, בטח גם למטפל לא תמיד כיף איתי, למשל אתמול נראה לי שהיה לו קשה במיוחד, בסוף הפגישה הוא אמר שאני עושה "הפרדות" במקום חיבורים וכאילו מגלה טפח ומכסה טפחיים במה שאני מוכנה לספר, וגם מנסה להפוך את התפקידים בחדר, כנראה שנלחצתי וכנראה שהוא שם לב כי בסוף בסוף הוא אמר שלא צריך להלחץ, "זה בסדר". יש הרבה "כנראה" משום שאתמול באתי במצב הלא "מחובר" וקצת קשה לי לשחזר, זה היה בזבוז של זמן וכסף. אולי במצבים כאלה כדאי לוותר על פגישה אלא שכמו הקופים הקטנים למרות שקשה לי להודות בכך כנראה שבכל זאת אני צריכה איזה סוג של קרבה וזה לא שהוא כזה מדהים בעיניי (אם כי אני הודעתי לו שתם הזמן ומיהרתי לצאת, קצת אינפנטילי מצידי ). נראה לי לפעמים שהעיסוק בקשר עם המטפל ובטיפול בכלל נע מאדישות מוחלטת למחשבות/דמיונות אובססיביים. תודה על ההקשבה. מ.

חושבת עלייך מאז שקראתי את הודעתך, לא כל כך יודעת מה לומר רק יכולה לשהות במחיצתך, אפשר? מקווה שהלכת לטיפול ושתשתדלי להתמיד..היא הרי כל כך מיטבה איתך..ואת הרי כל כך קשורה אליה..היא נשמעת מדהימה ויודעת בדיוק להעניק לך את הדברים הנכונים..אפילו הקונקרטיים :)...מקווה שהתאוששת...ודברי איתה אולי איך להפוך דברים חוץ מהטיפול למשמעותיים יותר עבורך....מיכל

תודה לך על מילותייך. הן נוגעות..תודה.. אני כל כך מבולבלת..לא מבינה מה קורה לי פתאום..הכל כל כך מהר..בכזו עוצמה..אני ממש מרגישה נחבטת מצוק אל צוק ,מצוק אל צוק..הבוקר כל כך התגעגעתי אליה ורציתי להיות אצלה..ועכשיו אני כבר לא רוצה בכלל..מרגישה מנותקת כזה.. אנחנו אמורות להפגש בערב. נראה לי כל כך מיותר פתאום.. ..וואאוו איזה בלאגן.. תודה לך שוב מיכל. במבי.

שלום, בת 31.5 לפני 4 חודשים ילדתי בת ויש לי גם ילד בן 3.5. כרגע בהארכת חל"ד. לפני כחודש וחצי קראתי כתבה על מישהי שחלתה בסרטן (גידול במח) - ואח"כ הבריאה היה לפני 10 שנים. מאז שקראתי "יש" לי את כל הסימפטומים שהיא תארה - כאבי צצוואר ועכשיו גם ראש, סחרחורות.. יצוין שאני לחוצה ברמות קשות, לא מתפקדת, על "רגיעון" ו"רסקיו" שלא עוזרים. הכאבים מוחשיים. מאוד מאוד בלחץ!!!! חוסר תפקוד!! הייתי אצל נוירולוגית שלאחר בדיקה קצרה קבעה כי הכל בסדר ויתכן כי הכאבים נוסעים מפריצת דיסק צצוארית שאובחנה אצלי לפני 10 שנים (ומאז לא סבלתי ממנה). הייתי אצל רופא נשים אמר שיתכן מהכמות הרבה של אפידורל במהלך לידה ארוכה. קבעתי תור לנוירולוד פרטי מנהל מחלקה אבל התור רק עוד שבועיים. שאלתי - האם יתכן שלאחר קריאת הכתבה יבואו כאבים מתוך "דימיון" - הכאב מוחשי,וכך גם הסחרחורות. בבקשה תענו לי מהר מהר.. תודה

ד"ר, ראשית תודה על המענה המהיר. שנית הצלחתי להקדים את התור לנוירולוג להיום. שאלה- האם לספר לו על הכתבה שקראתי?? אני מפחדת שהוא ימהר להסיק שזה אכן על רקע פסיכולוגי בגלל הכתבה ולא יתייחס ברצינות לכאב ולו בשביל אלפית האחוז שבאמת יש חלילה משהו אמיתי.. תודה רבה, או.

אודי,מדוכאת לאחר הגילוי על בני שהיה צפוי במילא...חושבת אם כדאי לאבחן את עצמי...נזכרת פתאום בילדות בכל מה שהייתי שלא היתה הכלה והייתי בטוחה שנשכח ועבר.. שוב כתבתי למטפלת הרבה..והיא ענתה כמו תמיד..כל כך מדוכאת...רציתי להכנס למיטה ולא לצאת אבל לא יכולה להרשות לעצמי...מפחדת...מרגישה כמו תינוקת שזקוקה לערסל עוטף מתנדנד..ככה מחבקת את עצמי עטופה בחום ומתנדנדת...לא נורמאלי בכלל...האם זאת רגרסיה שעוברת עליי?..רציתי להרגיש אותה כאם עוטפת..וזה לא תוך כדי טיפול...למה זה קורה לי????????מרגישה גבולית כזאת....מוזרה...מטומטמת.......

שלום במקום בו אני לומדת מעט מאוד בנו תשאינן נשואות עם ילדים ועסוקות ואלה שפנויות אינן בנות גילי-צעירות מידי מבוגרות מידי ואלה שכבר כן-ארסיות או לא לטעמי איפה היית בכל זאת מציע להפתח ולהכיר חברה חדשה איך כן ניתן? מנסה שלא להתייאס תודה לאל יש בי הכול-אופי יופי חריצות ציונים וכו רק חברים חסר מקווה שהשם יושיע אנא תן עצתך תודהר בה וכל טוב אורנית

היי... אני אחרי צבא. אני בנאדם חכם, עם יכולות גבוהות בכל מה שקשור ללימודים. גם בצבא הייתי במקום איכותי. לא מזמן הלכתי להכוונה מקצועית - עשו לי המון מבחנים גם קוגניטיביים וגם אישיותיים. אמרו לי משהו שהיה מאוד עצוב (אבל לא מאוד מפתיע) לשמוע - מבחינת היכולות שלי בכל התחומים אני באחוזים העליונים של הסקאלה. מבחינת איך שאני רואה את עצמי - אני מציבה את עצמי באחוזים התחתונים. הבעיה היא שזה מגיע למצב ממש נוראי. עכשיו אני רוצה למצוא עבודה זמנית במלצרות או משהו.. ואני ממש מפחדת להכנס למסעדות ולשאול אם הם צריכים עובדים. בראש שלי הם רק יתנו בי מבט וידחו אותי, ואני אעשה מעצמי צחוק. אני מסתובבת עם הרגשה שאני לא מספיקה בשביל העולם הזה. מבחינתי יש את החלקים ה"שכליים", שבהם אין לי בעיה. ויש את כל השאר - ובכל השאר אין לי סיכוי. (ד"א אני לא בנאדם אנטי חברתי, יש לי חברים ואני מסוגלת לנהל קשרים עם אנשים..) איך אני גורמת לעצמי לא לשקשק מפחד במצבים האלה? איך אני משכנעת את עצמי שזה לא על-אנושי להיות מלצרית סבירה ושאני יכולה לעשות את זה?... תודה...

ד"ר גליקסמן שלום בני סובל מחוסר ריכוז וריחוף לא מביע עצמו כמעט היינו אצל פסיכיאטר והוא הפנה אותנו לפסיכולוג שילמד לבטא רגשות ולטיפול ביו פידבק ייחודי שפיתח ד"ר ליפו מירושלים אחרי בדיקה ולימוד רוכשים את התוכנה ב 2000 שקלים לשימוש עצמי בבית האם שמעתה על תוכנה זאת מה מיוחד בה והאם כדאי לדעתך להסתמך עליה או אחרת תודה

שלום רב לך ניסים, למרות שחסרים לי הרבה פרטים בתאורך אתייחס ברשותך רק לתוכן שכתבת. אני מבין י לבנך קיימת בעיה של קשיים בקשב וריכוז . איני חסיד של פיתוח תלות במטפל ובודאי לא במכשור או בתרופות ( עד כמה שניתן) חשוב ללמד את בנך טכניקות לצורך פיתוח יכולת הקשב והריכוז שלו. איני מכיר את התוכנה של ד"ר ליפו כך שאיני יכול לחוות דעה לגביה. לדעתי כדאי , רצוי וחשוב לעור לבנך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי בשילוב אדם מוסמך לטיפול בשיטת הביופידבק . איני מצדיק הוצאות כספיות ברכישת מיכשור. אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

טימי יקרה! פתחתי הודעה כדי שתראי...תודה ששיתפת אותי, קרו מספר דברים שקצת קשה לי לקבלם...מגלה על עצמי בעיות שאולי לא הייתי ערה להם דרך בני...(קשב וריכוז..וכו')וכל כך קשה לי...הוא התחיל טיפול תרופתי...וגם מנסה להזדקק פחות בין הפגישות...בקיצור המצב קשה לי כרגע... מנסה להעביר דברים ל"שם"...כמו שאודי אומר...ופחות לשתף בפורם וגם זה פתאום נהיה קשה...הכל כל כך מסובך נראה לי...טימי יקרה אני מרשה לעצמי לספר זאת לך כי אני חושבת שאת תביני את המשמעות כמו שספרת לי...אולי יש לך איזו מילה? איזה טיפ? מצד אחד זה נכון לגלות ומצד שני זה מרגיש לי לא שווה....ואודי האם עדיין תקבל את השיתוף שלי בפורם למרות שהמקום לדברים הוא "שם"? שהמקום הוא לא כאן?מצטערת שאני כאן.....מיכ

יקרה! תודה שאת כותבת. אני יכולה לספר לך, שאסור לי לקבל טיפול תרופתי ל-ADHD... היתה תקופה שלקחתי ריטלין, וזה הוביל לאסון מבחינת המצב הנפשי שלי בגלל ההשפעה של הריטלין על הכימיה במוח. אז אני נאלצת להתמודד בלי. ובנוסף - כמו שכתבתי - אני גם דיסקלקולית... משמע ליקוי בתחום החשבון/מתמטיקה. לזה אין תרופה. אבל עצם הידיעה וההבנה שיש בעיות שינו את התפיסה שלי כלפי עצמי. היום אני עם הומור עצמי ביחס לאי-המסוגלות שלי להתמודד עם מספרים, עם ליקוי בתפיסה המרחבית וכל מה שכלול בחבילה המופלאה הזו... זו הקלה עצומה שהתסכול שליווה אותי מאז שאני זוכרת את עצמי הוחלף פתאום במשהו אמיתי... לא סתם האשמות של מורים או תחושה עצמית של חוסר ערך ביחס ללימודים או התנהלות ביומיום... ולכן אני בעד אבחון למי שיש אפשרות מבוססת של לקויות למידה ו/או AD(H)D. זו לא אשמה נוראית. זה משהו שחיים איתו. וברגע שמבינים שחלק ממה שנתפס כהפרעה נפשית הוא בעצם ליקוי נוירולוגי, היכולת לקבל היבטים מסוימים בעצמי משתנה... ולמה זה מרגיש לך "לא שווה"? מה יכול לתת לזה ערך? אני חושבת שזה בסדר אם תשתפי בפורום במקביל ל"שם", ולא במקום... זה מה שאני עושה בד"כ. אני מודה שלפעמים אני בורחת מ"שם" לכאן, אבל לרוב מחזירה את עצמי למסלול בשלב כזה או אחר. מצד שני, אנחנו ביחד כ"כ הרבה שנים... חודש הבא נחגוג בת-מצווה לטיפול :) וואו... מצטערת, יצאה הודעה ארוכה למדי. אני מקווה שלא התייאשת באמצע... TM.

תודה, טימי יקרה, איזה יופי שאת מקבלת את עצמך ושאת מבינה שזה חלק ממך...אני לעומתך לא מעכלת...הבן האמצעי התחיל טיפול פסיכולוגי ותרופתי, הצעיר לדעתי גם עם בעיה של קשב וריכוז אך נוסף להכל הוא מטופל בהתפתחות הילד עם כל מני קשיים ואני מתלבטת לגבי גן חינוך מיוחד...ואז אני חושבת שהם פשוט ירשו את כל הדפקטים שלי...ומגיעה האשמה, חוסר בטחון בכך שאני לא יכולה לעזור להם שאני אמא גרועה וכדומה ואז אני גם מרגישה לא שווה כלום..תמיד הרגשתי טיפשה שלא מבינה כל מיני מצבים וכו' וחיזקו את זה בבית לצערי..מנסה לשנות ושארגיש אחרת והגילוי הזה דוקא שכלם אומרים שזאת הקלה שיודעים אצלי זה להפך..(אני כבר יודעת שאני דפוקה..לא צריכה הוכחות..)לא יודעת כל כך להסביר למה..מרגישה שיש בי פגם כזה שהעברתי לילדיי...לא מאמינה ששיתפתי מלא...אודי, אולי תוכל לומר משהו מנחם...למה אני מרגישה כל כך רע????שונאת את עצמי...

אני מאובחן בהפרעה זו. כיצד אני אמור להתמודד? הייתי כבר בטיפולים ועזבתי אותם תמיד. כיום אני לוקח תרופות. אני מתייאש, בוכה, מתפרץ, מתוסכל, רוצה למות. הכל. ואני יודע שזו הפרעה שלא מצליחים לעזור לה. אבקש שתייעץ לי [בהזדמנות זו אם יש מישהו שיש לו את זה שיכתוב לי מהנסיון שלו. תודה]

אני חדשה פה אני עוברת טיפול מזה כבר ארבעה חודשים, אני חושבת.. ובמפגש האחרון, כשסיפרתי דבר מה שקרה בעבר, כשהרמתי את מבטי ראיתי שעיניו דומעות. חשבתי שאני מדמיינת, אבל נוכחתי שלא. האם זה נורמלי? לבכות מדברי מטופל? מאז, אני לא יכולה להפסיק לחשוב ולראות את אותה תמונה של מבטו העצוב באותו רגע. וזה מעסיק אותי, ונטריד אותי. האם זה נורמלי? להגיב ככה? והאם בסדר מצידו?

סירבתי להאמין. קשה לי לקבל שהוא באמת מתרגש מדברים שאני אומרת, אני חושבת לעצמי שזה הפסיכולוג שבו שמדבר, ורוצה לתת לי את ההרגשה שתחושות ורגשות שלי הם בסדר... אבל אז הוא הפנה את תשומת ליבי לכך שהוא אכן בכה. זה היה רגע מרגש, ועם זאת קשה, כי חשבתי לעצמי באותו רגע, שמה שאני מספרת כל כך קשה, שגרם לו לבכות? ככה אני נשמעת? הייתי מעדיפה לחשוב שלא.. מאז אותה פגישה אני נזכרת באותו רגע שוב ושוב, ומוצאת בזה משהו מנחם, שסוף סוף, מישהו מגיב לא בצורה של ביטול לדברים שאני מספרת..

נועם - אם זה "מנרמל" לך את המצב, אז גם המטפלת שלי הזילה דמעות (ויותר מפעם אחת) במהלך השנים המשותפות שלנו...

היי, אני בת 16.5 ואני התחלתי לאחרונה טיפול פסיכולוגי בגלל הפרעות אכילה. לפעמים אני חותכת את עצמי , לא בצורה מסוכנת, אבל בגלל כעס ורגשות שאני צריכה לפרוק. אם אני מספרת לפסיכולוגית, היא תספר להורים? ומה הטיפול במקרה הזה? תודה

בפגישה האחרונה העזתי לברר כמה זמן צפוי להימשך ה"אין" השני שהיא מתכננת (לגבי הראשון אני כבר יודעת מאז אותה פגישה אומללה)... וזה הכל! לא רוצה לדעת מתי זה צפוי לקרות; זה כבר יותר מדי. העזתי לברר, וכבר החשיך לי העולם, ובלי קשר למזג האוויר שהחשיך פתאום, כאשר האובך פינה את מקומו לעננים אפורים-כהים וגשם שוטף. לפחות האוויר היה נקי סופסוף... ובכל זאת לא יכולתי לנשום. לא... אין פלא שמאז אותה פגישה שבה היא הקדימה לענות לעצמה על שאלת ה"מתי את רוצה לדעת?" (על ההעדרויות), הפגישות שלנו נראות ונשמעות בעיקר כמו שיחות חולין/טרקלין על הא ועל דא... יופי וכיף, אבל טיפול? לפעמים. אבל אני בורחת מזה. לא רוצה ולא רוצה! אפשר להגיד שגם-זה-חלק-מהטיפול. זה לא! ואפשר להגיד שבגלל המצב הנפשי הכללי שלי, עכשיו אנחנו On hold בגלל השינויים התרופתיים שעוברים עליי ועוד מחכים בדרך... לא אמין. זו לא פעם ראשונה. יש לי קילומטרז' תרופתי שכבר הופך אותי מתאימה לגריטה. לא... זה אצלי משהו שהשתבש קשות, ואני מסרבת לדבר על זה יותר מ-5 דקות. לא יכולה, לא רוצה ואף לא מעוניינת (כדי לחזק את הנקודה). אבל אמרתי לה שאני חסרת תקנה. היא לא מקבלת את זה. מעניין אם זו בעיה שלה או שלי...

(אני לא מצליחה להבין אנשים שצופים בכ-----ל הדברים האלה, אבל בכולם... עושים רוטציה עם לוח המשדרים המתחלף לפי העונות). ואודי... שכחת לכתוב שצריך 2 לטנגו (ואולי לא שכחת?) :) אבל אני יש לי בעיות (גם) בתפיסה המרחבית; לא מוצלחת (גם) בתור רקדנית... ריקוד שלם לא ייצא מהסיפור הזה: אני דורכת על הבהונות של עצמי איכשהו... לא, היא לא נפגעת. זה לא שלא אכפת לה, זה רק שהיא יוצאת בחתיכה אחת מכל דבר, ואני ברסיסים.

שלום, אני הולכת אל הפסיכולוג כחצי שנה. בפגישה ציינתי שחוויתי התמוטטות עצבים עקב אירוע .המטפל לא חקר פרטים. טרם הפגישה העברתי למטפל מכתבים שכתבתי (לא אליו) המתארים מאורעות. התרשמתי שהמטפל קרא את החומר. אמר שנפגעתי. אולם לא נכנס לדקויות. לא שאל על משמעות פרטים יוצאי דופן המופיעים בחומר. אמרתי את ניתוחי על המשמעות הנפשית עבורי. אולם-בדברים אחרים,שאיני נוטה לדבר בבהירות ובפירוט, בהעדר עידוד לחקור ותגובה נאותה -אשאר עם הידע הנוכחי שלי. (סיפרתי על התמוטטות-לא היתה תגובה) המטפל נגע בפלאפון מידי פעם במהלך הפגישה.(נוהג כך לעיתים). כמוכן- שיפשף את עיניו. אם זה המצב בעודי מדברת, לא נראה שאוכל להעמיק בנושאים אחרים. כמובן שאארמוז למטפל.אולם אני תוהה אם המטפל מתאים לי. אני אעשה טעות אם אתעלם ממה שנמצא מולי,ואנסה להתקדם בתהליך במסגרת לא מתאימה. בשולי הדברים: קביעת הפגישה: לאחר שחזר מחופשה ,לא חזר לסמסים יומיים.כשתפסתי אותו בפלאפון לבסוף-אמר שיחזור בערב. חזר בערבוהציע פגישה בבוקר שלמחרת.=זלזול. לטובת המטפל,אציין שנוהג לעיתים לשאול בסיום :האם ברצוני לקבוע פגישה נוספת.(אני מסכימה בהחלט) אולם:בפגישה האחרונה שאל האם אני רוצה להתקשר! במהלך השבוע כדי לקבוע פגישה.עולה התהייה:איזו מתכונת טיפול הוא מציע? (המטפל מבוגר מאד) לולא התגובה בפגישה, לא הייתי מחשיבה מה שמסביב. אודי, אשמח לתגובה. למרות שוודאי תיחס הענין לטיפול.(למעשה,הייתי שמחה להתבדות. ) למעשה, מחוץ לטיפול פסיכולוגי-תגובת המטפל לא היתה נחשבת בעיני כטובה במיוחד. יש תגובות עם נכונות גדולה יותר לנתח. אעשה טעות אם אנסה לקדם תהליך במסגרת לא מתאימה. (ייתכן שהמטפל בסדר גמור -אולם לא מה שהייתי רוצה).

אחרי מחצית פגישה באוירה טובה,אמרתי שהמסגרת לא מתאימה . המטפל שאל אם אני יודעת למי ללכת. אמר שאני צריכה לנסות . לא שאל מה מפריע ולא ניסה להתאים.אלא נמנע מלהפריע ועודד את החלטתי. למעשה אף קם לפניי . התרשמתי שהוא עושה כמיטב מיומנותו המקצועית. אולם הבעיה אינה רצונ שלי לעזוב כי מקום אחר טוב יותר. (בשיחה על העניינים הריגשיים-לא היה טוב. מלבד זאת-ביעוץ קונסטרוקטיבי -השיחה היתה מכבדת וטובה.אך זו לא המטרה) אלא ,אכן הטיפול לא נתן מענה לרגשות שלי.ואף מסתבר שהמטפל המנוסה רואה אחרת לגמרי .

עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,עייפה,

גם עכשיו לישון...

לפעמים אפשר להיות עייפים מעייפות...

שלום, שאלתי היא מה יכולה להיות הסיבה לתופעה בחיים של להתחיל דברים אבל אף פעם לא לסיים? אני סובלת מזה קשות נראה לי מאז ומתמיד, וזה די גורם נזק, הן בעבודה, הן בתחביבים האישיים... אודה לתשובה

זה מתבטא בעיקר הדברים - התחלה חדשה שמתקבלת בהתךהבות אבל אני לא מאבדת עניין מהר ולא מתחשק לי להמשיך...זה קורה גם בפעילות היומיומית שלי בעבודה, וגם בזוגיות, ואפילו בתחביבים שלי שבהם אני פשוט לא מתמידה. לא ברור לי למה זה ככה.

אודי, מזמן לא הייתי כאן,מזמן. לא יודעת למה. אולי כן,[אגלה לך בסוד שאף אחד לא ישמע.אני מקנאה אודי,אני מרגישה שיש בנות שאתה מאוד.....מאוד.....לא יודעת איך להמשיך ,מאוד ...קשור אליהן או שהן קשורות אליך וגם אני רוצה ומפחדת שזה לא יקרה,מפחדת מדחיה עד כאן הסוד בלי שאף אחד ישמע] אודי, נורא כואב לי.נורא. הטיפול קשה לי מאוד לאחרונה. קשה לעיכול. כל ההיקשרות למטפל שלי. אני כל כך כך קשורה אליו.וקשה לי להיפרד. אודי,זה הולך ונהיה קשה הולך ונהיה גרוע. לצאת מהחדר שם זה כמו להתרסק. ולאחרונה מהרגע שאני מגיעה אני כבר אוספת כוחות בשביל לצאת שם. ואני אומרת לעצמי לא להיקשר לא,לא,לאאא כי בסוף לצאת משם יהיה עוד יותר כואב. וככל שאנחנו יותר מתקבים זה הולך ונהיה קשה ומעיק,אודי. היום כבר לא רציתי לבוא. ושלא תחשוב אנחנו נפגשים שלוש פעמים בשבוע.בראשון,בשלישי וחמישי. וביום חמישי יצאתי משם בכעס כי כ"כ כאב.אמרתי לו:אני לא באה בראשון,לא!!והוא אמר שהוא יחכה לי . ובסוף באתי והוא חיכה. ולא רציתי להיקשר,לא רציתי לתת לו להיכנס לי בפנים. אבל בסוף זה קרה. ושוב יצאתי משם בוכה. וגם עכשיו אני בוכה. זה טוב להיקשר.כואב.כואב. והוא אמר שככל שניגע יותר עמוק זה ילך ויגבר. אודי,אתה תהיה כאן להחזיק אותי שלא אפול? היא נפלה מרוסקת על הרצפה ולא היה מי שיעזור לה לקום. ח.

שלום רב אינני יודע אם אתה זוכר השארתי לך הודעה בנוגע לביטחון עצמי אני לצערי תקופה ארוכה ללא עבודה כבר פיתחתי הרגל להיות כל הזמן בבית התחלתי להיות רחוק מאנשים אני לא סומך על אף אחד רק על המשפחה שלי אין לי חברים ולא רוצה כי שוב אני לא סומך על איש וחושש לפתח קשר עם אנשים לפני זה הייתי עובד עם אנשים הייתי יוצא מבלה ולצערי נהרס לי כל הבטחון השאלה האם כדאי לי לחזור לעבודה הראשונה שלי שגרתי עם שותף ולעבוד כל יום ולהנות ולנסות לשקם את עצמי או להמשיך להישאר בבית כי לפי דעתי i am lost case אני אישית מרגיש שלא נשאר בי הרבה כח מבחינת בטחון עצמי אשמח לתשובה

שלום רב לך ראשית כל הכבוד על האומץ שהפגנת בפנייתך אלי. אם הצלחת לפנות אלי באמצעות הפורום זה רק מעיד כי יש ספק וחוסר ודאות בטענתך כי אתה בטוח כי שאינך סומך על אחרים"? לדבריך אתה סומך על משפחתך, אין לי כל צל של ספק כי אכן כך הוא. עצתי אליך היא לאהוב את מה שיש ולהנות מיכולתך ל"חבק" את הספק וחוסר הוודאות. המציאות מלאה במצבים של חוסר ודאות וזאת עובדה ודאית. מתוך שינוי החשיבה שאני מציע נסה לחשוף עצמך יותר ויותר למצבי חיים כשאתה מוכן לחוסר הודאות . במידה ואכן תתחיל להתנסות בכך תוכיח לעצמך כי השליטה בתגובותיך היא אך ורק בידיך. אשמח לעזור והתעדכן תודה על פנייתך הכנה בברכה ובהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן www.gliksman.co.il

...... איזה אובך.. הכל לבן / צהבהב..הראות לא טובה.. עלי שלכת מתעופפים באויר, גם שקית לבנה מיותמת מתנתקת מהקרקע. מתעופפים ברוח..מתעופפים,מתעופפים..ולפתע מגבירים מעופם.. יוצאים במחול מטורף,כאחוזי תזזית... אוחזים זה בזה כבחבל הצלה..לפני שיצנחו,יטבעו במצולה... לא מרפים לשניה..מסתחררים בריקוד לפני שתיפח רוחם.. לא מצליחים לעצור ולו לנשימה אחת.. רגע, רגע..לאט לאט בבקשה..אנא.. רגע,רגע..חכו נא מעט..אל תמהרו כל כך הרגעו נא מעט..ששששש הקשיבו לזה הזמר הנשמע, לא נשמע..אי שם במרחק.. פעמוני רוח משמיעים נעימה עצובה.. אם תתאמצו,אולי אף לשמוע תצליחו..?? שומעים ???... ..... "אני רוצה לפקוח את עיני לצמוח לאיטי, הרביתי לחלום החלומות טרפו אותי רציתי לנחם, אבל מרדה בי תשוקתי. היה מקסם ילדות, היתה גם סערה בזרועותי. אני יודעת שהדליקה אש זרה את לילותי. היו, ערבי געגועים, היו ימים טרופים. היה כאב חבוי ורגעים מכושפים. אני אזכור מבט, מגע ידיים בכתפי. אני אהיה לצל חולף בשדותיכם, לסוד נסתר. היו שלום, אני חייתי ביניכם כמו צמח בר..." (רחל שפירא) ..אודי, היום בפגישה ביקשתי מאמא צביה שנסיים את האנליזה בסוף החודש.. ביקשתי ממנה שבחמש הפגישות שנשארו עד לסיום החודש (היום,שלישי,רביעי,חמישי וראשון) ננסה לעשות סגירה.. גם אמרתי לה שאני ידעת ומבינה ש"המקום לא יחכה לי".. שהשעות הללו יתמלאו על ידי אחרים.. ובדיוק היום היא לבשה מכנסי קורדרוי בצבע בורדו כאלו מתוקים.. והגרביים שלה ושלי היו בדיוק ! אותו הדבר..משונה לא ?? אותה דוגמא וגם אותו הצבע.. משונה.. אודי, אני מאוד מאוד עצובה.. אני מרגישה יתמות כזו.. :((((( שלך,במבי. ..ואיך אתה רואה, מבין מה קורה לפתע ???

אודי, הכל קורה כל כך מהר.. אני כל כך מותשת,אפילו אין לך מושג עד כמה.. אני רוצה לישון ולישון ולישון ועוד לישון.. אני מרגישה כאילו אני איזה חפץ שנזרק מצוק סלע אל צוק סלע.. צוקי הסלעים הללו כאילו משחקים בי..מטיחים אותי מהאחד אל האחר, מהאחד אל האחר ללא הפוגה לשניה אחת.. לא מצליחה לראות, לשמוע, לנשום.. אודי, אני כל כך מותשת.. אתה שואל מה התרחש לפתע ??? יש סיבות הגיוניות : *מאז שאני אצלה שמנתי. *מאז שאני אצלה צמצמתי כמעט לאפס קשרים חברתיים שבחוץ . אני מוצאת את עצמי כללית משוטטת המון באינטרנט ובפורומים.. *אני מרגישה שאולי רמת התפקוד שלי קצת ירדה...אני נמצאת באיזה..??? וכן, כנראה שגם הזדעזעתי קצת כשראיתי את הדרכון שלה מונח על הכסא שלידה... היא אמרה לי מס' פעמים שהיא לא נוסעת עכשיו..אבל מרגיש לי קצת שהיא כן נסעה.. ובשבת האחרונה חשבתי המון..ואמרתי לעצמי שאולי כבר נסיים וזהו.. אודי, אני כל כך מבולבלת ומותשת..אני לא מצליחה לראות.. הכל עיסת בלגן..כל כך רוצה לישון.. אודי, מחר אני אמורה להפגש איתה ואני לא יודעת.. ?? אודי, בבקשה תגיד לי מה לעשות ??? :((((( שלך,במבי.

אני מחפשת פסיכולוגית דתיה באיזור רמלה והשפלה. תודה לכם!

אני כותבת פה בעיקר כי זה נורא מדכא אותי, לחשוב כמה התרכזות ותלות יש סביב הטיפול. עצוב לי שאני בצד הזה של המשוואה. אני חושבת לעצמי - ומה איתי? מה עם החיים שלי? אני כבר הרבה זמן בטיפול והכל טוב (באמת) אבל אני לא רואה איך זה מקדם אותי למקום שבו אני יכולה למצוא ולספק את הצרכים שלי בעצמי ב'חיים האמיתיים'.. שוב תודה.

יש גם עניין של האם זאת הזדקקות בריאה והדדית, או הזדקקות חד כיוונית ותלותית. השאלה היא האם הטיפול, טוב ומלא ככל שיהיה, לא במידה מסויימת גורם ומעודד (אותי לפחות) לנסות למלא את הצרכים והחסרים דרכו. השאלה הגדולה שלי היא, איך אני יודעת, אם הטיפול גם נותן לי כלים בסופו של דבר לבנות בחיים שלי מקומות וקשרים שיספקו לי את הצרכים האלו בצורה בריאה? איך אפשר להבחין אם כן או אם לא? אני יודעת שזו שאלה גדולה.. אבל בכל זאת. תודה!

שלום. יש לי שאלה. אני מתמודדת עם בעיות קשות ודברים קשים מהעבר שלי. אני בטיפול כבר תקופה ארוכה. כמו אנשים שכותבים כאן באופן קבוע יש לי איזשהי תלות במטפל שלי והתרכזות מאוד גדולה סביב הטיפול שלי. אני צעירה מאוד, אבל הדברים שאני עוסקת בהם בטיפול נפתחים רק עכשיו. החיים שלי 'פגומים' וחסרים ואת החוסר הזה אני עדיין מנסה למלא דרך הטיפול. אני מסתכלת על ההודעות שאנשים פה בפורום משאירים ורואה את גודל התלות וההתרכזות בזה.. ושואלת את עצמי - האם יש תקווה למשהו אחר? לחיות חיים שממלאים את עצמם? שמספקים לי את מה שאני צריכה? האם כל זה מוביל לאנשהו? כמובן שהכל נובע מכאב מאוד גדול. השאלה היא האם לבכות שוב ושוב את הדמעות האלה ולכאוב את המקומות האלה דרך הטיפול ולהצטרך כל כך את הטיפול יביא אותי בסופו של דבר למקום בריא יותר? איך אני יכולה לוודא שזה יקרה? מה אני יכולה לעשות שיעזור לזה לקרות? ואולי עדיף לעזוב את הטיפול ולהתרכז בלחיות את ה'חיים'? במקום לדשדש (בהרגשה שלי) במקום של תלות ובמעגלים כאלו שמחזקים את עצמם כל הזמן. זה מרגיש לי כמו שחור ולבן כרגע... ואני לא רוצה להיות ככה לנצח. אני רוצה חיים טובים באמת. לא ברור מה אני שואלת?.. גם לי לא כל כך ברור.. אבל ברור לי שאני מגיעה לאיזו נקודת מפנה בטיפול ו"צריכה לבחור".. בכל מקרה תודה.