פורום פסיכולוגיה קלינית

אם יש פה כותבים קבועים מדוע לא להתייחס אליהם ולהודעות ההמשך שלהם? האם הודעת המשך המביעה חוסר שביעות רצון מתגובתך לא ראויה להתיחסות (למשל תגובותיה של ASMO)? יש תחושה מן הצד שכותבים מסוימים באופן קבוע נמחקים לך משדה הראיה, ואחרים שנוטים להרעיף עליך מילים חמות עם גילויי הערצה- באופן סטטיסטי תמיד יזכו להתיחסות. אתה נוטה לומר שההודעה חומקת לך מהעיין אבל ממחקר לא מדעי מהצד זה תמיד נראה נופל על איזשהי ביקורת שמופנית כלפיך, או קושי ממושך שלך לעודד פונה מסוים. האם העדר פידבק חיובי של הפונה או חוסר הצלחה לחזק אותו- הם סיבות מספיק טובות להתעלמות מהודעות אלה? האם זה אולי מסר לא מודע גם למטופלים להמנע מביטויי ביקורת ומחאה כדי להמשיך לקבל איזה סוג של החזקה? האם אתה בעצם לא תורם כאן ליסוד דור של חתלתולים רכי פרווה עקורי ציפורניים? אני מביטה מטה ורואה את כל ההודעות המיותמות ואת הכאב הגדול ותחושת הבדידות הגדולה וההשפלה שזה בטוח משאיר אצל כל אחד, וכואב לי. ואתה כמובן מבלי משים לא הבחנת.

היי, אתה יודע איך הייתי ביום ראשון כשכתבתי ההודעה הזו ואיך אני היום???? יש הבדל נוראי, ואולי שזאת הבעייה שלי, אם אני מתעצבנת אני הורסת הכל, גורמת נזק נפשי לי ולמשפחתי, שאני מתחילה להגיד דברים מאוד קשים להורים או מי שמעצבן אותי, אבל אחרי זמן קצר אני אירגע ואשכח הכל, קשה מאוד מה שאני עושה אבל לפעמים אני לא יכולה להתאפק כי אני עצבנית מאוד. אבל אחרי זמן קצר אני ארגיש באשמה ממה שאמרתי ואיך האנשים הגיבו על ההתנהגות שלי, אבל אני אומרת את זה באמת מתום לב ולא בכוונה להזיק להם. מה עושים????? אני לא יכולה להתאפק ולהשתנות????

והיום זה כך וכך, באמת לא מבינה את עצמי. כל יום אהיה שונה מהיום השני, היום חזרתי לחשוב יותר על הטיפול, וזה קשה לי נשארו עוד שני חודשים אתה יכול לתאר המצב????? יש הרבה החלטות שאני צריכה לקבל בזמן הזה, ואני לא יודעת מה לעשות??!!!! ואם אני יכולה לעמוד במה שאני הולכת לעשות ואם זה מתאים לי. אוף נמאסססססססססססס לפני כל החלאה אני צריכה לחשוב אם אעמוד בה או לא, למרות שבכל דבר שאני עושה אני מצליחה מאוד אבל למה אני מפחדת אני לא יודעת. באמת קשההההההההההההה.... האם צריך תמיד לסבול????? ולחכות ולחכות?????? למה??? למה????!!!!!!! יש תשובה????????????

בטח שאני רוצה להשתנות, כי זה חשוב לי מאוד אבל אני לא רואנ שאני משתנה. ולא יודעת איך????????. דבר שני בקשר לחיוך אמרתי שאולי אני צריכה את זה בכדי להסתיר הלחץ כאשר אנשים מדברים איתי ולהיות מרוכזת איתם לזמן ארול. אודי אני לא מקבלת ממך תשובות על מה שאני כותבת, אם אפשר באמת לפרט לי בכדי להבין יותר, ולאתמודד ולחשוב יותר על הדברים. בחיוך לא קיבלתי תשובה וכאן בקשר להשתנות גם לא קיבלתי תשובה... תפרט בבקשה, מה אני צריכה לעשות?? איך??? לא יודעת תן לי תשובות. תודה. תודה

באמת אודי, אתה חושב שאני צריכה יחסים סמביוטיים????אף אחד לא צריך יחסים שכאלה, הרי זה לא בריא!, מה, שאני לא אוכל להתקיים בלעדיה ושהיא לא תוכל להתקיים בלעדי? או שלא הבנתי? אולי הכוונה להדדיות?????לא יודעת למה הכוונה????? ואם בכלל זה נכון לשאוף למשהו שלא יתקיים לעולם??..לא מבינה כבר כלום.....האם זה צורך מהינקות???אוף.........עוד שבוע יום הולדת + שנה לטיפול והבלבול גדול (כזה בלגן @@@#@$#$#% @@@) לאן ממשיכים מכאן? והאם הטיפול הזה הועיל לי או רק בילבל אותי יותר???.ומה בכלל אני רוצה בחיים האלה???????????אוף..........

טיפול זה דבר לא פשוט, אבל יודעת מה? אם היא לא מוכנה נסי באמת כמו שאודי אומר להתעטף במילים, אני יודעת שהיא כל כך טובה בשבילך, כך אני מרגישה מהודעותייך, ואת יודעת עוד משהו, אני התחבקתי פעמיים, וזה רק בלבל אותי והיא אמרה שהיא תחליט אם זה מתאים ומאז החלטתי שאפילו לא אבקש יותר כי זה גרם לי לבלבול....וגם זה לא כל כך משנה, העיקר שאת מובנת לה.. מנסיון!! יודעת לפעמים אני מקנאה בך שיש לך שמיכה, כריות, ספה..אנליזה אמיתית...אני יושבת מולה על כיסא שאפילו לא ממש נוח...וטיפול כזה שלא מאפשר יותר מפעמיים בשבוע למרות הרצון ליותר....הבאתי פעם לטיפול שמיכה וקצת התפדחתי...ופעם אחרת הבאתי נרות, והדלקנו וישבנו לאור הנרות וככה היה מאוד נעים ועוטף...אולי תנסי להביא משהו או לעשות משהו שאת אוהבת וכך תוכלי להרגיש מחובקת גם אם החיבוק הוא במילים..מוכנה לנסות? אני חושבת שאת מקסימה ורגישה כל כך ותוכלי בודאי למצוא משהו עוטף ונעים אחר...מקווה שעזרתי בכל מקרה שולחת ממני חיבוק נעים עוטף ואוהב.... מיכל

את יודעת ? אני אכן באנליזה אצל אמא צביה. וגם אני חושבת שהיא ממש ממש טובה עבורי. בד"כ היא מאוד מדייקת,אני מרגישה שבאמת אכפת לה ממני ושהיא רוצה בטובתי .ואני גם חשבת שאודי מאוד צודק כשהוא אומר שהיא מתכוונת לטוב ורוצה לשמור עלי..אני גם חושבת שאת צודקת במלים אלו שלך.. אני באמת מאמינה לה ומאמינה בה . לגבי ה"תמונה" שאת מציירת על האנליזה הזו ,צר לי לאכזב אותך ולומר לך שמעולם לא שכבתי עדיין על הספה שלה... בתחילת האנליזה היא אמרה לי שכיוון שמאוד קל לי "להעלם" לעולם הפנימי שלי ולהתנתק מהחוץ וגם בגלל התחושה הכמעט תמידית שלי של "אין רצפה", נכון יהיה עבורי לראות אותה ,לראות שהיא קיימת וכך יהיה לי קשה יותר "לבנות" איזו דמות ...??? לא כ"כ יודעת.. בקיצור מיכל, האופן שאני נמצאת זה בישיבה מקופלת על הרצפה והגב נשען על הספה (הישיבה על הרצפה זה מבחירה שלי,כך נוח לי יותר ). ואני אכן מתכסה באופן קבוע בשמיכה שלה ומניחה את הראש על הכרית שלה שנמצאת על הספה. היום כשהייתי אצלה החזקתי כל הזמן את העט הירוק והמרקר שלה אותם היא נתנה לי לפני נסיעותיה... זה באמת הקל עלי.. קצת כזה כאילו אני מחזיקה ביד שלה.. והיום ניסיתי שוב לשמוע ממנה אם הלא שלה הוא ממש ממש לא,והיא הבהירה לי שהלא הוא לא !!!!! אבל הצלילים של כל המילים שהיא דיברה היום היה בם רוך כזה..משהו מעוגל , רך ונעים.. הרגשתי אצלה היום מאוד עגול.. :))) יש לך מושג על מה אני מדברת ??? את מבינה ??? ולמה התפדחת עם השמיכה ? ומה בחיבוק שלכן בלבל אותך ??? ותודה על מילותייך בהודעתך למטה..קצת הביך אותי, וגם היה לי מאוד מאוד נעים לקרוא ..קראתי שוב ושוב.. תודה לך יקרה !! במבי.

כל כך שמחה לשמוע :) ממש מבינה!! גם אני יושבת הרבה על הריצפה וזה יותר טוב מבחינתי מאשר על הכיסא...התפדחתי עם השמיכה כי הבאתי אחת גם לה...והיא סרבה בנימוס...חחחחח והחיבוק בלבל כי היה לי קשה להבין אם הוא אמיתי...ונכנסתי לסחרור כזה....אז מוטב לשמור על עטיפה של מילים...כל כך שמחה שהרגשת רוך ונעים....מיכל

תודה על התגובה שלך. הרגשתי כמו משהו שבים הטירוף רואה אותי. את כל הזעם הזה שהוא ביטוי לכאב נפשי איום ונורא. קשה מנשוא. אני מרגישה כל-כך מושפלת!!! קיבלתי מייל המזמין אותי לחזור. טענו שם שלא נזרקתי, אלא שהשעואותי. אתה יודע למה? כי שמעתי שיחה של המשטפלת שלי עם קולגה שבה היא גיחכה עליי, אח"כ היא טענה שזה לא לעג, חלילה. זה סתם, גם על הילדים שלנו צוחקים. כן, אבל אני לא הילדה שלך, רציתי לצעוק !! אינני בטוחה באהבה שלך כמוה!! מי שמך, לצחוק על רגשותי??? באיזו זכות?!?!?! אז עזבתי בכעס אימים , צרחתי ולא הגעתי הרבה זמן. גם התקשרתי פעמיים להשאיר הודעה. אז השעו אותי, כי כמובן, שאני לא בסדר. שוב השלכתי, העברתי, התבלבלתי. ולעזאזל, אודי, אם רק היו מביטים בי בפשטות ומבקשים סליחה, אם רק היו מושיטים יד, הייתי סולחת. לא מייד, אבל הייתי נשארת ומוכנה לדבר. והזמן הוא רופא גדול ולבטח היה עושה את שלו. חוסר הצדק הזה משגע אותי (אה, גם לזה יש הסבר, כמובן. זה בגלל שאני מחוננת אז חוסר צדק אצל מחוננים הוא בלתי נסבל, הם נדבקים לערכי מוסר עצמיים ואינם מרפים) תגיד, מאחרי כל התיאוריות יש בני אדם? הלוווו?? מישהו נרדם במשירה על כללי האנוש? קיבלתי מייל עם רשימת כללים . והזמנה לחזור. אני מרגישה שאני לא מסוגלת. והכי חמור- שכל הסבר שלי יתפרש כמניפוטיבי, השלכתי וכיו"ב. אז עייפתי. ומצד שני, לא רוצה לסיים ככה... כועסת עד כלות,

היי ברוב הזמן כאשר אנשים מדברים איתי, עם קשר עין תמיד אני מחייכת, ספציפי כאשר אנשים מתייעצים איתי או אנשים בעלי סטטוס, או שהם חשובים לי וכאשר אני מדברת על נושאים חשובים. למשל כאשר מדברת עם מרצה אני תמיד מחייכת. באמת בעייה שלפעמים אני שואלת שאלה ולא יוצרת קשר עין בכדי שלא אחייך. לפי דעתך למה זה קשור????ומה אפשר לעשות??? תודה

היי, בעייה בגלל שיש הרבה אנשים שמסבירים את זה אחרת, כאילו אני מזלזלת בהם, כי לפעמים אני לא יכולה להתאפק. לכן זה הפך באמת לדבר לא כל כך יפה ונעים, והם תמיד שואלים אותי למה את מחייכת\ צוחקת? לפעמים אני מסבירה את זה כאשר אני נלחצת בכדי להסתיר הדברים אני מחייכת, יכול להיות???? אפילו המטפלת שלי הרגישה את זה. מה אפשר לעשות???? אל תגיד להתאפק כי קשה לי. רוצה פתרון אחר, והאם באמת יש לזה טיפול או מה???? תודה

צר לי שאני צריכה להכאיב לך עכשיו, אבל אני צריכה עזרה. השבוע אחרי שנה שהצלחתי לשמור על עצמי, חתכתי שוב.. הבוקר גיליתי שהפצע מתחיל להיות דלקתי. נבהלתי, אני לא יודעת אם אני צריכה לקבל טטנוס. ואיך מקבלים אותו אם לא מעיזים ללכת לראות רופא. שמתי משחה אנטיביוטית בנתיים, מחר אני אראה איך זה נראה.. זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע. ~אני~

כתבתי הודעה שנעלמה לה אי שם....אולי זה מראה את הרצון שלי להעלם.....אוף...........לא מבינה כבר כלום.....היא אומרת שאני כמהה ליחסים סמביוטיים איתה....אז????מה זה אומר??? היא אומרת שכשזה לא מתקיים אז קשה לי...לא מבינה...לא יכולה להתקיים בלעדיה (מה שנכון) אבל היא יכולה לחיות בלעדיי מצויין! כל הזמן יש לי רצון שממש תרגיש את מה שאני מרגישה אולי שתכאב יחד איתי???? אולי לא בסדר מצידי שאני רוצה שתכאב איתי???נשמע לך הגיוני?????????

אוףףףףףףףףףףףףף.........למה אני כל כך רוצה יחסים סמביוטיים????? למה??????????? בחיים החסך לא יתמלא........מי צריך את המטפלים שרק יוצרים מצבים חדשים של יאוש?????????????הרי אף פעם לא נמלא את החסר.......תמיד ארצה ממנה עוד ועוד ועוד.................צריך לחיות עם האין.........עם החסר.........הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!כל כך לבד!!!!!!!!!!!להעלם.............

אודי קשה קשה לי מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדד, אני לא יכולה יותר, התעייפתיייייייייי מספיק מספיק, נמאס לי, אני לא יכולה עודדדדדדדד. מה לעשות????? רוצה לנוח, רוצה לשנות, אני לא יכולה לא יכולההההההההההההההההההההההההההה. דיייייייייייייי דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי.

הי אודי, פעמים לא רבות אבל חשובות כתבתי כאן, לרוב מתוך מקום חזק יותר. הועזבתי ועזבתי את ה"טיפול" שבסיומו של דבר לאחר שבנה אותי הוא גם מוטט אותי סופית. אינני מאמינה יותר לאף איש מקצוע. חודשיים אחרי הסיום הטראגי, המשפיל עד עפר, שבו הבנתי רק דבר אחד: אני מטומטמת אמיתית. איך האמנתי, איך נפלתי בפח... לעזאזל. אינני מאמינה שהמטפלים הם אנשים רעים. לא אוייבים, אבל כן פצעו את הנפש שלי ברמה שלא אוכל לעולם לסלוח. ואסור אסור אסור אסור להאמין לאף אדם!!!!!!! למה אני כותבת? בא לי לצרוח!! שונאת אתכם!! הלוואי הלוואי שיכאב לכם , שיום יבוא ותהיו תלויים אתם , תבקשו עזרה, וישפילו אתכם ככה. כמו חיות. אין לי למי להגיד, כבר מזמן לא הקשיבו לי. תמיד הכל זה העברות השלכות, וקשקושים נוספים. אבל להגיד שאני מחוננת , שיש לי אבחנות מבריקות -זה בסדר. רק לגביי הטיפול. חלילה. כשכולם מתפעלים מהתפקוד שלי, שתופס תאוצה מהירה ומתפתח -אז ב"טיפול" לא מהססים לשכנע אותי בכל מחיר שכולם יחשבו שאניXXX לא רוצה לכתוב אפילו. כשאני מנסה להתגונן מביאים לי סימוכין: אפילו המזכירה, אפילו השכנים, אפילו אמא , אפילו אבא,אחים ,אחיות וכו'. "מזל" שיש לי במה להאחז. החיזוקים הם רק כלפי כל מה שלא קשור. מבפנים אני כנראה זבל. רציתי לומר שאני שונאת בכל נשמתי, לא סולחת ובטח לא שוכחת. שכל לילה אני משננת לעצמי שאסור להאמין יותר. "כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם שלם" תגיד אודי, מה קורה למי שרצח נפש? בטח גם אתה לא תאמין, תחשוב שאני השלכתי, פגעתי, יצרתי, הרי אני רק מטופלת... לו היית יודע את זהותי האמיתית, שיש לה "קבלות", של מעמד לא היית מעלה בדעתך לחשוב עליי כך. לא אכפת לי, מצידי אל תעלה את ההודעה. הרי ממילא אינני נראית. לא אכפת לי יותר. שחררתי את השנאה ואני מפנה את מקומי לאדישות. אבל אם יש אלוהים, ואני מקווה שכן, אני לא רוצה שיהיה להם רע, אלא רק דבר אחד: בושה וחרטה. בושה כמו שחוויתי כל חיי. בושה על מה שעשו לי. והרי שאלה, בבחינת גיהנום. שלום אודי, שלום לכולכם. היו זהירים ושמרו אל עצמכם. אחת, שאין לה לא אור ולא חושך. היא לא לי-אורי ולא לי-אורה. היא בחושך. וטוב לה שם. לפחות שם, לא מבטיחים שיהיה ומשקרים.

התלבטתי אם לכתוב לך כי אני מאוד רוצה לנחם אותך, אך בגלל שאני חושבת כמוך, קצת קשה לי לנחם. אני אנסה בכל זאת (וכך אולי אצליח לנחם גם את עצמי). מאות מטופלים נזרקים על-ידי מטפלים שלא יודעים איך להתמודד איתם. גם אחרי 7 שנות לימוד, מבחנים קשים, ריאיונות פולשניים, 4 שנות התמחות וניסיון בעבודה, הרבה פסיכולוגים לא יודעים להתמודד עם מקרים של חסכים עמוקים, עם מקרים שמצריכים רגישות, תבונה ויצירתיות. הרבה פסיכולוגים מקובעים לתיאוריות ולא יכולים לראות באמת את האדם שעומד מולם. גם אני נזרקתי באופן ברוטאלי מטיפול בשנה שעברה. עוד בטרם זה קרה, כתבתי פה (בשם אחר) על השתלשלות האירועים שהביאו לכך. כל-כך כמהתי לתחושת אכפתיות מהמטפלת, לא אשכח את זה מעולם. אודי היה מאוד אמפתי וקשוב, אך כאשר התקשרתי אליו כדי לקבל ייעוץ, הוא הסביר לי שהתור הכי קרוב שלו זה בעוד שלושה חודשים. גם בשיחה הזאת הוא היה אמפתי. ביום שנזרקתי מהטיפול, התקשרתי אליו שבורה לגמרי, הרגשתי שעולמי חרב עליי. הוא הודיע לי שזה לא לעניין להתקשר אליו וביקש שלא אתקשר אליו שוב. כתבתי הודעה שנמאס לי מהחיים (הייתי במשבר עצום שאני לא יכולה לתאר במילים), אך אודי לא פירסם את ההודעה. לאחר זמן מה כתבתי פה שוב,הפעם תגובה למגיבה אחרת. אודי הגיב בקרירות, כאילו שעשיתי דבר נוראי. אחרי מאבקים עיקשים (לאחר שיחה עם פרופסור גבי שפלר, התייעצות עם אנשי מקצוע, ניסיונות הידברות עם המטפלת שזרקה אותי ופגישה עימה), חזרתי לטיפול. אני מתארת לעצמי שאת יכולה להבין אותי, להבין מה זה להיקשר למטופל, להיות ברגרסיה, ואז להיזרק באכזריות על-ידי המטפל שהינך אוהבת. את צודקת שאת שונאת את המטפלים. אני רוצה להגיד לך שלמרות שאני בטיפול, אני חוששת שהיום הזה של נטישה יגיע שוב. לפני שבועיים המטפלת שלי אמרה לי "כל מי ששומע שהחזרתי אותך לטיפול אומר שאני מטורפת". שבוע לפני כן עברתי לחדר סמוך לחדר הטיפולים כשאני ממררת בבכי. המטפלת אפילו לא ניגשה אליי. לא זאת בלבד, היא אף יצאה מהחדר פעמיים בזמן שאני כואבת ויושבת לבדי. כעת המטפלת נסעה לחופש ואפילו לא ניסתה להציע פיתרון כדי לא להשאיר אותי במצב שבו אני נמצאת (לפני שלושה שבועות עברתי טראומה נוראית עם אמא שלי - טראומה שהחזירה אותי לילדות. האירוע עם אמא שלי היה צפוי ודיברתי עליו עם המטפלת המון, והיא אפילו לא התקשרה אליי לשאול מה עובר עליי אחרי האירוע). יש מטפלים שכשהם יוצאים לחופש, הם מציעים פתרונות למטופלים כדי שלא ירגישו לבד: קובעים יום ותאריך לשיחה, מאפשרים תקשורת במייל/בסימוס, משאירים מכתב או חפץ למטופל וכד'. אבל המטפלת שלי רק אמרה לי "נתראה בעוד שבועיים", סתם ככה, בקלילות. אמרתי לה כמה שקשה לי עם זה, שמכעיס אותי שהיא יודעת כמה קשה לי, ובכל זאת היא לא ניסתה לחשוב על פיתרון כדי להקל עליי. רק אחרי שהוצאתי את הנשמה בהסברים, היא הציעה שאפגש עם קולגה שלה בשבוע שהיא לא תהיה. וכי איך אוכל להיפגש עם קולגה שלה אחרי שהיא אמרה לי שכל מי ששומע שהיא החזירה אותי לטיפול חושב שהיא מטורפת? ואולי אותה קולגה היא מאלה שחושבים שאינני ראויה לחזרה לטיפול? המטפלת שלי יודעת כמה שאני כמהה ליחס של אכפתיות, לחוויה מתקנת. אני עוברת ימים נוראים, נושאת עימי את כל התחושות האלה. לצד כל התחושות האלה, אני נזכרת גם בחיבוקים שלה, בחיוך שלה, בכמה מחוות טובות, ואני לא מפסיקה להתלבט אם יש בטיפול הזה משהו לא נכון, האם עליי לתת צ'אנס, האם אני לא בסדר. והתלות וההיקשרות הם נוראיים. אני מרגישה שאני אוהבת ונקשרת לשווא, שהמטפלת אולי לא באמת מחבבת אותי. אני עושה מאמצי על כדי שהטיפול יצליח וכדי שהיחסים בינינו יהיו טובים ועם ביטחון. היחסים היו טובים ואף חשתי חיבה מהמטפלת, אבל מלפני כחודש, מאז שצץ קושי (בעקבות חוסר האכפתיות שהיא הפגינה לאחר האירוע עם אמא שלי), היחסים בינינו התערערו, ואני מרגישה שהיא על סף פירוק וייאוש ממני. כמובן שאני מעלה הכל בטיפול, אני מאלה שמדברים ולא משאירים בבטן. אבל ככל שאני מעלה את זה, אני מרגישה שהיא לוקחת את דבריי באופן קשה והיא על סף לסיים את הטיפול. לפני שבועיים היא אמרה לי שהיא חשבה על הדברים שאני מפנה כלפיה ושהיא חושבת שאני צודקת ושהיא באמת לוקחת אותי באופן אישי ושזה לא אמור להיות ככה, היא אמרה שהיא עובדת על זה. הערכתי את הכנות שלה, אבל שבועיים עברו מאז ואני מרגישה שהיא לא מסוגלת להכיל אותי יותר, שהיא הולכת לזרוק אותי שוב. לפני ארבעה מים שלחתי לה מייל שהייתי מצפה ממנה למצוא פתרונות כדי לא להשאיר אותי עם התחושות הקשות בעת היעדרותה. היא אפילו לא הגיבה לי. אני מרגישה נורא. את צודקת לגבי מה שאת אומרת שהמטפלים מייחסים השלכה או הדחקה (בעיקר השלכה) לכל מה שהמטופל אומר. כך זה מוציא אותם תמיד "נקיים", ואילו אנחנו, המטופלים, כאילו אין בדברנו גרעין של אמת ושל מציאות נכונה. אני מבינה את התחושות שלך וליבי איתך. נראה לי, שבסופו של דבר, האנשים השפויים, האמיתיים והאנושיים הם המטופלים, אלה אנחנו- האנשים הרגישים שיודעים להבחין ולהרגיש באופן מדויק. כואב לי עלייך, כואב לי עליי ועל עוד הרבה מטופלים שחווים את הסבל הזה. זו תחושה איומה להרגיש שהשקעת, שרצית, שנתת (נפשית וכלכלית), שאהבת, שנקשרת, ולבסוף אתה נזרק כמו כלב. זה קורה להמון מטופלים שאין מי שיקשיב להם. הפסיכולוגים מגינים אחד על השני, ומה שנותר לנו זה רק להשתפך באיזה פורום ולקוות שאולי יש איזשהו איש מקצוע שבכל זאת יכול להבין אותנו, אבל באמת להבין. מאחלת לנו רק טוב.

וואאווו... נורא..ממש נורא..מילותיך כל כך כואבות, גם מפחידות.. מאוד. מאוד.. וואאו.. המילים שכתבת ממש פורצות דרך המסך..כל כך הרבה כאב, חוסר אונים.. איזה פחד..וואוו.. זה ממש מרגיש ונראה כמו ביצה כזו של בוץ עם דם.. כל כך מצטערת..גם מפחדת. מאוד .מאוד... וואוו.. זהו ,נשארתי בלי מילים.. וואוו

... זוכרת אותי ??? מרשה לי סתם לשבת קרוב אליך ? זוכרת את החבל ההוא ? רוצה להחזיק בו קצת ? ואולי ניתן יד ביד ??.. במבי.

תודה במבי. את יכולה להיות לידי, אבל אני לא רוצה לדבר. גם לא לשיר. רוצה רק לשתוק לנצח.

יעלוש כתבה תגובה על היחס הפוגע מפסיכולוגים, בין השאר גם על יחס פוגע ממך. ענית לכולם, אך התעלמת מהעלבון שלה. בהתעלמות שלך אתה בעצם מנציח את מה שהיא כתבה. יש בכך התנשאות. לא הייתי מצפה ממך ליחס כזה.

אני מתפעלת מהיכולת שלך להביע אמפתיה ולהקשיב בלי להתערבב ולקחת אישית זו אומנות! לומדים את זה או שה בא טבעי?

הגיע הרגע (אני חושב) לסלוח, לכל אותם אנשים שפגעו, הזיקו, הרסו והם לא רחוקים. זה משפחה קרובה, הכי קרובה ובראשם אבא שלי, אבל אני לא יודע מזה לסלוח, אני היום בן 27 ועשיתי תהליך מאוד יסודי לתקן את העבר והנזקים שהותיר בי עד היום, וגם בטיפולים פסיכולוגיים, אבל הגיע הרגע שאני מחויב לו בשבילי ואך ורק בשבילי, כי אני יודע ששמירת כעסים וטינה תוקעת אותי ולא מאפשרת להתקדם ולהבריא באמת. אבל איך?? כל הילדות הכי מוקדמת שלי כגיל 3 ו-4 ויותר, היוו עבורי טרגדיה אחת גדולה, המיטה שלי היתה בחדר של ההורים אולי עד גיל 11 ובמיוחד בגיל 4 הכל זה היה פוגרומים, צעקות, צרחות באמצע הלילה, שבירות, מריבות, קללות, שכנים באים, משטרה באה, פחד, בעתה, בהלה, בכי, ספגתי הכל בגיל הקריטי ביותר שיכול להיות, שני האחים האחרים היו גדולים ממני בשש ועשר שנים ובחדרים אחרים, כך שהנזק אצלי הוא הרחב והטראומטי ביותר. אני יודע שהוא אחראי לזה שיש לי הפרעת קשב וריכוז (באבחון שעשיתי אין ADHD אלא זה על רקע רגשי) לזה שיש בי משיכה לבנים לזה שהתפתחו בי חרדות שכתוצאה מהן גם השפעה כפייתית. בעיות בתקשורת, ביטחון עצמי והערכה עצמית הרוסים, בעיות חברתיות, דחיינות, חוסר שקט נפשי, טראומות ופוביות. איך אני אמור לסלוח לו על כל זה? הרי זה לא היה ומת, חלק רחב מזה זה נזק עד עצם היום הזה, איך? אני בנתק איתו 7 שנים ואני מתכוון להגיד לו את כל מה שאני חושב עליו ועל כמה נזק הוא עולל בפוגרומים התכופים שייצר, מבלי שהוא הבין זאת עד היום. הייתי בטיפול תרופתי ואני לא רוצה לחזור לזה כי העבודה העצמית שעשיתי תרמה עשרת מונים מכך וגם מהטיפול הפסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי, אז אלא במקומם. כאמור אני רוצה בסליחה ובשחרור הכעס כלפיו בכל מאודי, השאלה שלי היא מזה לסלוח לו? איך לסלוח אחרי כל אלה? תודה רבה.

ערב טוב לך, רוצה לשתף אותך ,טוב ? ..... :) שתדע לך..עשיתי את זה !!!!!!!!!! :) &#@*)(^% ...זוכר ששיתפתי אותך בצורך המטורף הזה שעלה פתאום בעוצמת צונאמי ?? זוכר שענית לי שאתה לא מאמין שהיא תמעך או תזרוק אותי..שהיא תברר איתי מה אני מרגישה...זוכר אודי ?? אני "שמעתי" אותך אומר לי :"יאללה במבי,לכי על זה. אל תפחדי, לא יקרה לך שום דבר רע, אל תפחדי..ואני גם איתך." ביום חמישי נפגשנו ומתישהו במהלך הפגישה נכנסתי לטראנס כזה.. משהו באמת מוטרף לחלוטין..תוך כדי כאילו שמעתי בראש את מה שאמרת לי:" לכי על זה, היא לא תמעך ולא תזרוק אותך" והמשפטים האלו שלך חזרו לי שוב ושוב בראש ואז ,תוך כדי,פשוט כך, התקרבתי אליה צמוד צמוד,הנחתי את הראש על הברכיים שלה וחיבקתי אותה חזק חזק חזק...וואאווו... אתה יודע, היא לא זזה מילימטר. נשארה לשבת ולא זזה.אפילו לא טיפה. נשארה לשבת בלי לזוז מילימטר..אולי היא קפאה ? נבהלה ? לא יודעת. אין לי מושג. אבל אני הרגשתי כאילו אני מחבקת גזע עץ חזק, יציב, איתן ... אחרי זה גם הייתי מאוד מבולבלת..גם התביישתי בהתחלה.אבל הבושה נגמרה מהר מאוד.. אחרי זה גם קראתי לה קרח !! והיא הקשיבה.. אבל חוויתי שהיא מכילה באמת בגבורה את כל הקטע ההזוי הזה. ואני מרגישה מאז ממש טוב !! היא לא חיבקה אותי בחזרה, היא גם לא נגעה בי. אבל היא לא דחתה אותי!!! היא לא גירשה אותי ולא מעכה אותי כמו שמועכים ג'וק !!! צדקת !!! ואתה יודע אודי, ייתכן שבאמת עדיף שהיא לא חיבקה אותי ולא נגעה בי בכלל..ייתכן וזה היה נורא מבלבל אותי...בכלל כשאני חושבת על זה ,אמא צביה אמרה לי שהיא לא מחבקת ולא נוגעת ,אבל היא לא אמרה לי מעולם שלי אסור לעשות את זה לה.. אני מרגישה עכשיו ממש טוב ואני אעשה את זה כל פגישה 5 פעמים פורטה ! :) ואולי היא גם תתרגל ? ואולי היא אפילו תלמד לחבק ?? ואולי גם אני לאט לאט אפחד פחות וארצה ממש שהיא תחבק אותי ???? ואולי אפילו אני אהיה המורה שלה לחיבוקים ???? :) אודי, מה אתה אומר על כל ההתרחשויות האלו ?? איך אתה רואה ומבין מה שקורה כאן ??? תאיר לי בבקשה קצת (הרבה,הרבה) עם פנס , מה קורה פה פתאום . טוב ? שלך,במבי.

ואוווווווווו מאוד מרגש, אני גם רוצה את זה אבל אני לא יכולה לעשות את זה, אין לי אומץ הלב שיש לך, אני מאוד רוצה ורוצה ורוצה את זההההההההההההההההההההה...... כואב לי מאודדדדדדדדדדדדד...

יקרה, אל תקנאי כ"כ, בד"כ הסיפורים האלה לא נגמרים טוב ואח"כ יש התרסקות קשה.. בהתחלה רוצים משהו ואח"כ זה לא מספיק ורוצים עוד משהו אחד קטן ועוד משהו ועוד משהו ואין לזה סוף. צריך להכניס טוב טוב לראש גם אם המוח מסרב שמטפל/ת לעולם לעולם לעולם לא יהיה הורה שלנו!ועדיף להכניס אותו לא משנה מה הוא מקרין לפרופורציות הנכונות! צריך להשתמש בו ככלי לחיים האמיתיים בחוץ ולהתמודדות איתם! זוהי ההתפתחות האמיתית בטיפול, ההתבגרות וההתפכחות ממשאלות הילדות שלנו שלא מומשו עם ההורה האמיתי - הביולוגי. מטפל שלא מחבק אותך, שומר עלייך! ולדעתי האישית מפגין איכפתיות אמיתית כלפי המטופל! להיכנע לרצונותיו, למשאלותיו ולכמיהותיו של המטופל זו שגיאה וכשל בטיפול! לחיות, לנשום ולחשוב על המטפל 24/7 זה כמו תינוק שאך נולד וזקוק לאמו כל דקה ע"מ שתשרת את צרכיו - מי שהיה לו את זה בחייו לא זקוק לכזו סימביוזה עם המטפל או עם כל אחד אחר! מי שלא היה לו את זה ילך כל חייו עם תחושת חסר בסיסית ומעין ריקנות והאדם הראשון שיתן לו את תשומת הלב הזאת והאמפתיה שהוא זקוק לה כ"כ הוא "יידבק" אליו עד אובדן עצמו וזהותו וייטמע לחלוטין באותו אדם. לדעת לצאת מהמקום הזה זו ההתפתחות האמיתית - לדעת שמה שלא היה לא יהיה,אך עדיין לבנות זוגיות טובה ולהקים משפחה זה הדבר הקרוב ביותר לכך - להעניק לתינוק-לילד שלך את מה שלא היה לך! תאמיני לי שאני כותבת ממקום אישי, של מי שהיתה שם וכ"כ מאושרת להיות אחרי התלות וההיזדקקות הנוראית והמכלה הזו ואפשר לצאת מהמקום הזה, בהחלט אפשר עם הרבה כוחות ואמונה בעצמך!!!! שאתה טוב וראוי ומישהו יכול להיזדקק לך ולא רק אתה לאחר! כיום יש לי עדיין מלא בעיות כמובן בחיים האמיתיים אבל אני חופשייה ומאושרת! כשם סרטו המצוין של מייק לי.. אני מחייכת! לא יאומן! והמטפלת ההיא יצאה לי לחלוטין מהראש! אפילו מהחלומות!!!! רק להיזכר כמה הייתי במקום המרסק ההוא מכאיב לי ולקרוא כאן את כל ההודעות המייסרות על אכזבה מטיפול ותלות כ"כ מוחלטת במטפלים כואבת גם היא. ואני לא כותבת לך מתוך התנשאות, אלא רק ממקום כנה של לנסות להקל עלייך במכאובייך. וגם - הדשא של השכן תמיד ירוק יותר.. שלך, אני

.. אולי אני אעזוב את האנליזה אצלה ? הם לא מבינים שם במגדל השן של המכון הפסיכואנליטי שום דבר !!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף אתה יודע ? הקראתי לה את ההודעה ששלחתי לך ללא תגובתך זו כיוון שנפגשנו לפני שענית.. היא הבהירה לי באופן חד משמעי שאין שום מגע פיזי יותר.. :((( היא גם לא הבינה בדיוק איך "שמעתי" אותך מעודד אותי ללכת על זה.. היא גם אמרה לי שמעניין מה תגיב להודעה ששלחתי לך.. והנה..צדקתי ..שמעתי אותך נכון למרות שזה באופן וירטואלי..זה עבר נכון ומדוייק !! אני צודקת אודי ?????? אולי זה רק נדמה לי ???????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף לא ייתכן, הרי ההודעה הזו שלך מספרת לי ששמעתי אותך נכון !!!!! אני טועה אודי ???????? זה רק נדמה לי ??????????? אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףף נמאס לי מכל חירטוטי הנפש האלו.... מה יוצא מזה ???????? :((((((((((((((((((((((((( שלך,במבי. יכול להיות שהם שם מרוב לימוד ופרשנויות מאבדים את הרגישות הפשוטה שקיימת לבני"א "רגילים" ??

ערב טוב. מבקש המלצה על פסיכולוג קליני טוב לעניין טיפול בפחדים, בעיות תקשורת. בתודה

שלום, האם ניתן במקרה של סכיזופרניה קלה "לאמן את המוח" ולחזק אזורים פחות פעילים ע"י ביופידבק או שיטות דומות? תודה.

שלום רב לך יעל על מנת לענות לך בצורה אחראית ומקצועית אני זקוק ליותר פרטים לגבי שאלתך. אשמח להתעדכן ולעזור ככל שאוכל תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום. סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה. אני מאוד מתלבטת אם להמשיך לפסיכולוגיה קלינית- רציתי לדעת מהן מגוון הבעיות שפסיכולוג קליני עוסק בהן בתקופת ההתמחות במרפאות לבריאות הנפש? מהן סוג הבעיות הנפוץ שמטופלים באים איתם לקליניקה פרטית? חשוב לי לדעת אם אני אתמודד עם דברים שקשים לי כמו אונס, התעללות מינית, מכות בילדות לרוב, או לרוב בבעיות שהן יותר "קלות" מבחינתי כמו חרדה, דיכאון, בעיות בזוגיות. כמובן שכנראה שעם כל הנושאים...אבל אני רוצה לדעת מה נפוץ יותר ובאיזו מסגרת (פרטית, מרפאות לבריאות הנפש) ? אשמח גם ליצור איתך קשר דרך מייל פרטי- האם זה אפשרי? תודה רבה! יעל

אךךךךךךךךךךךךךךךךךך קשה קשה.... אני כל כך תלוייב הטיפול וזה קשה לית שאני לא יכולה להתמודד לבד... תגיד לי האם יכול להיות שהמטופלת תטעה בלהגדיר הבעייה???? כי בתחילת הטיפול היינו רוצות לעבוד לפי הגישה הקוגניטיבית התנהגותית אבל אחרי כמה מפגשים היא שינתה ואמרה לי שזה לא מתאים, כל הבעייה היא התלות והעצמאות מההורים, עבדנו לפי ההסבר הזה אבל לפי איזה גישה זה???? ואחרי ההבנה הזו עוצמת החרדה ירדה אבל כשהפסקנו הטיפול החרדות חזרו. האם בטיפול הגענו לסיבה העיקרית???? או לא???? כי אני רואה שבימים אלו חזרתי בדיוק כמי שהייתי לפני הטיפול, אחרי 13 מפגשים, האם עדיין באמת לא הגענו לסיבות העיקריות לחרדות ולעצבנות שלי???? אני מפחדת מאוד שבטיפול אני מתמקדת בבעיות שקורים איתי היום, כלומר אני נתקלת בבעייה למשל ההורים אני באה לטיפול ומספרת ומהסבר המטפלת אני לוקחת דברים ומאשימה ההורים שלי והבעייה תיגדל ותמשך לכמה שבועות וזה משאיר אותנו באותה בעייה ובאותו נושא בטיפול. בימים אלו בגלל שאין מפגשים אין עימותים עם ההורים והכל בסדר. אז כנראה שזאת לא הבעייה נכון???? אז מה לעשות איך אפשר להגיע למקור העצבנות החרדות.... תעזור לי בבקשהת זה מאוד קשה שכל הזמן אני חייה בספק מהטיפול מה נכון מה לא??? האם אנחנו בדרך הנכונה או לא?????? כי החרדות שלי אף פעם לא מנען אותי מלעשות דברים, החרדות שלי עולים לפני כל דבר שאני רוצה לעשות, ספציפי בליליה, למשל בראיונות, בעבודה חדשה, אירועים כמו טקס הענקת תארים, חתונות והחרדות הן יותר ברגשות, בעבר היו סימנים גופניים אבל היום זה הופחת. אני באמת רוצה עזרה והסבר והבנה להירגע קצת בכדי לחזור לטיפול ולדעת מה לעשות?? כי עכשיו אני באמת מבולבלת ולא יודעת כלום, אני מפחדת שכל מה שהיה המפגשים היו בלי תועלת....זה הורג אותי... מצטערת מאוד אם אני כותבת הרבה בפורום אבל באמת זה עוזר לי מאוד...תודה רבה.

בשנים האחרונות קיים טרנד קורסים /הרצאות ל"מחשבות חיוביות". הפסיכולוגיה כמדומני נוהגת להשתמש בטיפול קוגנטיבי התנהוגותי כדי להניע את האדם לחשוב באופן אחר. האם שיטת "מחשבות חיוביות" אין לה כלל מקום בפסיכולוגיה קלינית? יש אנשים שקשה להם למרוח על הפרצוף פתאום חיוך אופטימי נצחי בגלל שכך לימדו אותם בחוג מחשבות חיוביות... מקווה שהובנתי..

שלום רב, עזבתי לאחרונה טיפול בן שנים רבות באזור המרכז. אני מעוניינת להמשיך בטיפול באיזור ירושלים. האם יש ברשותכם המלצות לפסיכולוג קליני דתי/ה בירושלים מנוסה ורצוי בעל תואר שלישי? לעזרתכם אודה, נועה

אודי שלום, אבא שלי בן 49 תמיד היה אדם שמתעצבן בקלות ואם הוא מתווכח עם אמא שלי נהיה ברוגז עם כולם וכשמדבר איתה כשהם ברוגז הוא עושה זאת בצעקות. לפני חודש הם שוב התווכחו על ענייני כספים אך הפעם לדעתי המצב ממש החמיר. הוא החל לשלוח לה הודעות מוזרות וקיצוניות פעם דברים טובים ופעם רושם לה הודעות בסגנון: אני בחיים לא אקפיץ אותך לעבודה כי את טוענת שאני דיקטטור וקנאי. ניקיתי לך את האוטו זה לקח לי שעה (זה אוטו משפחתי לא אוטו רק של אמא שלי). כלומר בזמן האחרון אני שמה לב על שינויים מאוד מהירים בתגובות שלו וכל הזמן בקיצניות. אבא שלי הוא לא אדם שילך לטיפול פסיכולוגי מרצונו כי הוא טוען שאף אחד לא יגיד לו מה לעשות ובוודאי שאדם שהוא לא מכיר. גם אם נעלה את הרעיון הזה הוא ישר יתעצבן עלינו והמצב רק יחמיר כי הוא יגיד לנו: "מה אתם חושבים שאני משוגע". האם יש לך רעיון מה עובר על אבא שלי ואיך ניתן לעזור לו?

אני כבר לא יכולה יותר! אז מה אתה תגיד???? זה כ"כ מעייף ומייגע! אני בטוחה שאתה מבין למה אני מתכוונת! למה אתה לא עושה משהו בנידון????

אודי, אני כל כך עצובה..כל כך...הלב שלי מכווץ מכאב ועצב..אני גם מבולבלת ולא יודעת מה לעשות.. אתה יודע שאני נפגשת איתה בראשון, שלישי, רביעי וחמישי.ובשישי היה טלפון של 40-50 שניות..בו כל מה שהצלחתי לומר לה זה רק: "הכל בסדר,יאללה ,הכל בסדר,טוב יאללה"... כן, יש לי קושי לדבר איתה בטלפון..והיה לי קשה עם הטלפונים האלו. לכן סיכמנו שהיא תשלח לי סמס ובו ברכה לשבת..ואכן זה התקיים כך בשבועיים האחרונים. בשישי הזה היא שכחה לסמס ..בסוף, כשכבר הרגשתי שאני פוזלת מרוב כעס ואכזבה שלחתי לה סמס ובו כתבתי לה:"זה בסדר ששכחת...גם אני שוכחת מקיומך.תמיד הסתדרתי מצוין עם עצמי. שלום !" כן, אחרי זה היא שלחה סמס עם התנצלויות..אני מאוד נפגעתי והחלטתי שבראשון אני לא אגיע ואף לא אודיע לה..שהיא תתייבש על הכסא ותחכה..(כמו שגם אני כל כך חיכיתי) ובראשון באמת לא הגעתי אליה. זו פעם ראשונה שאני עושה לה דבר כזה. ושתדע לך אודי, זו היתה שעה קשה בטירוף !!! ממש התחרפנתי בשעה הזו שלא הייתי אצלה. והיום הגעתי...והכאבתי לה, והייתי איתה מאוד צינית..והיא הסתכלה עלי ושתקה..וראיתי את הכאב והצער במבט שלה..והמשכתי עוד ועוד..כאילו הייתי אחוזת דיבוק.. ואני מרגישה נורא.. מרגישה אשמה שהכאבתי לה. מאוד..היא גם התאכזבה ממני..הרגשתי..אמרתי לה שדווקא הסתדרתי מצויין בלעדיה וגיליתי שאני לא צריכה אותה בכלל..(((( רציתי לעשות שריר.. אודי אני מרגישה זוועה :((( אני מרגישה שפגעתי בה.. ובאמת אודי,לא מגיע לה שאני אפגע בה. היא באמת מאוד טובה אלי.היא רגישה ,איכפתית. וכן,גם היא בן אדם .. אתה יודע אודי, יכול להיות שישנה סיבה נוספת שלא הגעתי בראשון. אתה יודע שהיא לא נוגעת בי בכלל ?? אפילו לא באצבע הקטנה שלה..ובטח שהיא לא מחבקת אותי .גם כשאני אומרת לה שכל המטפלים פה בפורומים מחבקים כל הזמן את המטופלים שלהם.. כלום לא עוזר ואני יושבת סתם מקופלת כך על הרצפה ומתכסה בשמיכה ומניחה את הראש על הכרית שלה. והחלטתי שכשאני אגיע אליה. אני לא אומר מילה. פשוט אתקרב אליה ,אתיישב צמוד אליה ואניח את הראש שלי על הברכיים שלה. ושתדע לך אודי אני חייבת לעשות את זה !!! פשוט חייבת !!! מה. היא תזרוק אותי ממנה כמו שזורקים ג'וק ?????? כך תמעך אותי ???? אוףףףףףףףףףף אז אולי פחדתי שאני אעשה את זה בראשון ???? אודי, אתה חושב שהיא יכולה לדחוף אותי ????? להעיף אותי כך ממנה אם אני אעשה את זה ???? ואני אעשה את זה !!!!!! אתה תראה אודי !!! אודי, אתה רואה איזו הודעה הזויה אני שולחת ???? אולי כדאי פשוט לעזוב ולסיים כבר את הסרט ההזוי הזה שנקרא אנליזה ?? אודי, בבקשה, תעשה לי סדר בכל הבלגן העצום שאני נמצאת ,טוב ?? שלך,במבי.

מקווה שמצבך בסדר וישתפר עוד בעתיד הקרוב, רק עכשיו ראיתי את תשובתך שם למטה..אז תודה, יש לי נטייה כזו להשוות ולהמעיט בערכי..עבודה רבה עוד לפני בדימוי העצמי...אני מעריכה אותך על ההתמודדויות שלך!!!כלל לא פשוט!! מיכל

מיכלי... תודה, אני משתפרת בהדרגה. נראה שיש לך בעצם שתי נטיות כאלה נפרדות: גם להשוות את עצמך לאחרים כל הזמן, וגם - תוך כדי - להמעיט בערך עצמך. שוב תודה. שיהיה סופ"ש שקט, TM.

שלום רב ,לאחרונה אני נמצאת במצב נפשי לא כל כך תקין ,זה מתבטא בכך שאני מתפרצת נורא בקלות ,ורבה לאחרונה כל שנייה עם הבן זוג שלי .הסיפור הוא כזה ,לפני שנה בערך התחלתי לצאת עם אדם מבוגר ממני ב 10 שנים ,בפגישה הראשונה הוא היה כנה איתי והסתבר שיש לו שני ילדים והוא בתהליך גירושין ,אני לא חשבתי הרבה ומשום מה המשכתי את הקשר הזה למרות שיעדתי שהוא לא בריא וששום דבר טוב לא יצא מזה ,אני הייתי בתקופה שרציתי תשומת לב והוא לראשונה העניק לי אותה והתחלתי להרגיש אישה אמיתית ,הוא לא חי עם אשתו כבר 5 שנים ובגלל העובדה המשכתי את היחסים כי יעדתי שאני לא הורסת משפחה אלא גם בלעדיי הכל היה מובן מאליו ,אני חשבתי הרבה איך להתמודד עם המצב הזה ובתקופה הראשונה ממש ניסיתי להבין אותו בכל דבר ולתתלו הצעות ,הייתה לי תקווה לשינוי כמו לכל הנשים.לאחר מכן התגלה גם בעיות במשפחה שלו הוא ממשפה מאוד מסורתית (הנישואוים שלו היה במסגרת שידוכך)ההורים שלו אנשים מאוד פרמיטיביים וכל הזמן ניסו להחזיר אותו לאשתו ,הוא אינו יכול להתנגד למילה של הוריו ,אנחנו כבר שנה ביחד וההורים שלו לא מכירים אותי ,גם במצב הזה אני מנסה להבין אותו כי הוא אומר לי כל הזמן שצריך זמן והכל יהיה בסדר ושאני יתן לו את הזמן לפתור את הבעיות שלו לבד ,אני נורא האמנתי לו ולמעשה הוא בן אדם מאוד טוב שמנסה לרצות את כל האנשים שמסביב ,שאני מסתכלת אליו אני אכן חושבת שנותרו קצת אנשים כאלה בעולם ,יש לו לב נורא טוב והוא מייחס אליי נורא יפה -בעבר אני לא הכרתי יחס כזה ,הוא מכבד את אמא שלי (אמא שלי גם קיבלה את העובדה שהוא נשוי בגלל היות בן אדם טוב)היו תקופות שניסיתי להבין את כל המצב,אבל עכשיו בתקופה הנוכחית אני פשוט מתפרצת עליו משהו שנמאס על שנינו אני מבינה שהכל כנראה מוביל לפרידה ,שנינו בנתיים לא מוכנים לוותר אחד על השני אבל אני מבינה שאני לא יוכל להמשיך ככה להרבה זמן כל המצב נורא מפריע לי וכבר אין מקום להירגע ,גם אם אני מנסה להרגיע את עצמי אני לא מצליחה ,החברים מסביב אמרים לי שמהתחלה אני יעדתי לאן אני נכנסת וכרגע זה המצב.הוא מנסה לעשות את המקסימום אבל כרגע המערכת היחיסים נהיו בלתי נסבלים .יש לו עסק אז קבענו שפעמיים בשבוע הוא ישן (הוא גר אצל דודה למרות שיש לו בית פרטי שהוא משכיר לאנשים)ימי שישי הוא יושן אצלי ופעם בחודש הוא אצל ההורים ,ואעם יום שישי הוא יושן אצלי אז ביום שבת הוא קם מוקדם בבוקר ולוקח את הילדים לטיול -בנוגע לזה אין לי כל זכות לבואו בטענה כי זה מדובר בילדים ,אני מרגישה שכרגע יש לו המון בעיות מסביב ואני מוסיפה עם הריבים שלי ועצבים שלי ודבור מזלזל ולמרות זאת הואממשיך לסבול אותי אבל גם אני כנראה לא יכולה להמשיך במצב הנוכחי ולא יודעת מה לעשות להישאר איתו ולתת לזמן לעשות את שלו או שפשוט לחתוך ולראות איך בלעדיו . אני מודה על הקריאה מראש ומחכה לתשובה

אודי באמת תודה לך. אתה מקסים...

אני לא ממש בנויה לחגיגות מהסוג הזה..בכל מקרה מזל טוב לכלם...אז החודש הוא חודש מלא בימי הולדת מבחינתי,שלי ושל אחרים וגם שנה לטיפול שלי..ואם אני לא טועה התחלתי קצת אחרי הטיפול לכתוב כאן שזה בערך לפני שנה.. וואו......אז הכל יחד, סוג של חגיגה משותפת...פחדתי מתלות בפורם אם אני לא טועה..היום זה לא מפריע לי כל כך. לעצמי אני מאחלת שזה גם לא יפריע בטיפול...אני יכולה לומר בכנות שאתה אודי הפכת להיות שותף להסתכלות מהצד על הטיפול שלי וזה עזר לי המון ועדיין עוזר..במיוחד להתמיד בטיפול ושיש עוד מישהוא שותף...אז תודה רבה על ההשקעה שלך בכלנו!! שתמשיך בעבודה הכל כך חשובה...נוצרה מבחינתי קרבה מיוחדת, אפילו מרגשת...מסתבר שאפילו דרך הפורם ניתן להרגישה...תודה מיכל

.... המשפט שלך: "כמעט מבלי לשים לב חגגנו שנתיים לפורום במתכונתו הנוכחית"..לא כל כך פשוט עבורי. ולמה ??? * איכשהו אני "שומעת" בו משפט אזהרה שאומר:"חברות וחברים יקרים, דעו לכם שהזמן זז , אני נותן לכם מעצמי כבר הרבה זמן...הכינו את עצמכם לפרידה..אני עומד לעזוב.. :(( * היות ואני מכירה את הפורום הזה רק במתכונתו הנוכחית ואף אליו הגעתי רק בספטמבר 2009 השאלה הזו "זורקת" אותי קצת להרגשת אי שייכות... כאילו השאלה הזו מופנית רק לוותיקים שמכירים את הפורום מלפני שנות דור.. בכל אופן אני כן רוצה לומר לך מס' מילים .למרות שאני לא נמצאת כאן "מהתחלה". אני מרגישה בפורום שלך מאוד מאוד בטוח !!! אני מרגישה שאתה ממש שומר ומגן מאוד טוב !!! ולכן לפורום שלך באים לידי ביטוי החלקים המאוד ראשוניים שלי. מאוד מאוד דומה למה שמתרחש אצל אמא צביה. הדיבור הזה פה עם ההקשבה הפאסיבית והאקטיבית שלך, עם התמיכה, האמפתיה ,ההכלה,החיזוקים,ההרגעה,העידוד וההכוונה שלך, זויות נוספות להסתכלות ולהתבוננות שאתה מביא שמאפשרות לי לעשות סדר בראש ובלב.האיסוף שלך את הדברים והאיסוף שלך אותנו. כל זה ועוד..ועוד... מאפשרים לי לעשות עיבוד נוסף של המתרחש אצלי. אתה יודע אודי שפעמים רבות מאוד אני מקריאה לאמא צביה את ההודעות שכתבתי לך ואת התגובות שלך... וזה חשוב!!! מאוד!! לפעמים קשה לי לומר לה את הדברים .ואיכשהו להקריא לה לאחר שעברו כבר איזשהו תהליך איתך זה מאפשר... ואני מאחלת לשנה החדשה בפורום שתמשיך ותהיה איתנו אודי, מתוך בריאות טובה ,שגשוג, שמחת יצירה סיפוק והנאה :)) שלך,במבי.

כקוראת שקטה, בהשוואה לפורומים אחרים התגובות לכותבים במקום היו לדעתי דלות ברובן (כמותית ותוכנית) וצפויות, וביטאו אולי את מה שאתה טוען כל הזמן-שידיך קצרות בזמן. התגובות יוצרות גם מערך ציפיות- ובגלישה מתמדת עלולות ליצור הסתפקות בחוסר השקעה רגשי. להיות במעין רעב אנורקטי מתמיד, בצמצום, שמביא בסופו של דבר להקטנה של הכותב. ההדגשה החוזרת ונשנית של היותך מאוד עסוק גם לא תורמת לכך ויכולה להפוך את קבלת התגובה שלך לאמביוולנטית (הנה גזלתי לו עוד דקה מהחיים...). ברור שהניהול נעשה בהתנדבות וראוי להערכה על כך- אבל אין טעם בנטיעת אשליה של נוכחות אם היא נעשית רק לכאורה ולא מבטאת באמת התכוונות. זו דעתי על כל פנים גם אם לא חגיגית משהו ואפשר כמובן לקבל אותה או לא (ולפרסם או לא לפרסם אותה. סינון הוא בהחלט כלי עזר מצוין לביסוס הסמכות- אבל בכל זאת ביקשת איזשהו פידבק כנה מהקוראים...).

אןדי נמאס לי, אני לא יכולה עוד, זהו מספיק, התייאשתי מלחשוב על הטיפול ומתי אחזור, אני לא יכולה עוד התעייפתי. נמאס לי מלחשוב, בעבר הייתי מתמודדת טוב ועכשיו אני מתמודדת אז למה צריך לחזור לטיפול?? הטיפול לא קל קשה מאוד מאוד מאוד, הוא נותן לי לחשוב יותר שמקשה לי החיים, אחרי הטיפול יש כאבים, יש מחשבות, שמעלה דברים מאוד קשים שבעבר הייתי חייה איתם ולא היו מפריעים לי, היום זה השתנה הטיפול שינה אותי כל הזמן אני חושבת כל דבר קטן עושה ממנו משהו גדול, עימותים עם ההורים,עצבנות אשמה , אז למה צריך לסבול כל כך??? מה עשיתי בחייים שלי אני רואה שהרסתי אותם שיניתי הרבה דברים שלא היה צריך לשנות אותם כל כך.... עכשיו אני תלוייה בטיפול וזה מקשה עליי להתמודד, עכשיו יש קצת רוגע בחיים שלי אבל כאשר אחזור הכל יחזור ואני אסבול עוד פעם מהדברים, אני לא יכולה לא יכולה התעייפתי מלחשוב כל הזמן, תאמין לי שהטיפול קשה, איך אוכל לחיות עם כל הדברים שהעליתי בטיפול בעתיד????? אני לא יכולה לסבול את זה. תאמין לי נמאס, התעייפתי, כל היום אני חושבת מתי אחזור לטיפול ומה יהיה ואיך הדברים יהיהו..... קשה... תעזור לי להבין את הדברים ולענות לי על השאלות....:(:(:(:(:(

אשמח מאוד אם תענה ותדיג לי מה אתה חושב. אני כן זקוקה לטיפול עכשיו, אבל לפני תחילת הטיפול לא הייתי זקוקה לו כל כך. היה לי חרדות אבל הייתי עושה הכל ולא נמנעת, התחלתי בטיפול והדברים השתנו, מצאנו סיבות שונות ודברים שונים, וזה היה קשה לי מאוד ולא יודעת אם באמת הם הסיבה. האם באמת עשיתי טוב שהתחלתי בטיפול או לא???? מזה אני מפחדת מאוד. בנוסף שנמי לא יכולה לדמיין עצמי שאחזור לטיפול ועוד פעם אסבול ממנו ומהרגשות הקשים שעולים אחרי המפשגשים והכאבים.

כתבת שאם הוא מעלה רגשות לא פשוטים זה סימן שהוא "עובד". למה ומדוע?

יכולה יותר מצטערת

אינני יודעת, להאחז, להרפות, ולנוח, בבקשה בניסיון אחרון ,שמשהו ילמד.

תודה על ההזמנה אודי,אתה מלאך, אפשר לדעתך לבקש מהמטפלת לשבת על הרצפה או שזה נראה לך מטומטם? אני פשוט מרגישה באבל.

בסוף לא ישבתי על הרצפה אבל בכיתי בלי סוף וזה היה מהזה כיף

שלום אודי, כל התקופה הזו של הטיפול קשה ביותר לא רק לי לפי ההודעות, לפעמים אני לא יודעת מה לעשות עם הדבר הזה. כנראה שממש לא מתאים לי להיעזר בפורומים וירטואליים בגלל תכונות מסויימות שלי שכנראה בגללן בין היתר הגעתי לטיפול, מצד שני הייתה בכ"ז איזו תרומה טיפולית לכתיבה משום שזה המחיש את הבעייה ישר לפרצוף, לא כל כך נעים לעתים מביך ביותר (זה מן חוסר רצף "בעצמי" או השתנויות קיצוניות ותכופות). מלבד זה, בלי לפגוע באף אחד, זה מרגיש לי עלוב ופתטי ההזדקקות הזו וחוסר היכולת לדחות סיפוקים (החשיבה הזו לא מוגבלת רק לכאן). אבל לפעמים אני כל כך מוצפת עד שקשה לי להכיל ואז מתוך מצוקה אני כותבת וכותבת, בד"כ (ולטובת כולם ) לא שולחת, לפעמים זה מספיק. שיהיה לנו חודש טוב ושמח (למה אתה מתחפש השנה?:)

זה קצת מעליב ומשפיל שלא כתבת לי כלום אולי אפילו לא קצת. אם אתה לא רוצה שאכתוב מוטב היה שלא תעלה כלל את ההודעה שלי, או שתגיד בצורה ישירה וכנה שלא מקובל עליך או משהו כזה, אולי זה היה קשה אבל זה היה יותר הגון. אל תדאג, אני לא אכתוב יותר ומקווה שלא אגיע יותר לשפל כזה (לפני הטיפול לא הייתי כזאת בכלל). ומקווה שלא אקח את זה יותר מידי קשה.

אודי, רוצה לומר תודה...היא לא ויתרה עליי,שלחה לי מייל ודברנו...וחזרתי לטיפול...אז תודה גם לך. בטיפול דברנו על משהו אחר..והיא אמרה שבכוונה זה לא עלה כדי להחזיר כנראה את האמון...זה עזר...כנראה שהיא יודעת את העבודה! וכנראה שגם אתה...עדיין יהיה קשה לחזור לזה אך יש לי כמה ימים להרגע עד הטיפול הבא...מיכל

אודי, עדיין לא משהו..חושבת שאולי אני המטופלת הכי מעצבנת ונוראית שלה..בהתחלה תלות וקשר תמידי, אחר כך מפנטזת??? אוף אודי, עכשיו אני מרגישה שקשה לי בכלל לדבר איתה למרות שהיתה פגישה כזו שלא ממש הסתכלתי עליה ודברנו סתם...למרות שתגיד שאין סתם.......והנה היא השיגה את מה שרצתה למרות שהיא אומרת שאין לה צפיות ממני...אני לא אדבר איתה בין הפגישות ואז שוב לבד! אבל גם הפגישות ישתנו הכל שונה..למרות שהגעתי פיזית.....והיא אומרת שכלום לא השתנה, מבחינתי המון השתנה.איך אוכל לפתוח שוב את העניין הזה? האם לדבר איתה שוב על כך יעזור במשהו? היא הרי תשנא אותי יותר!!!!גם ככה קרבה כבר לא תהיה בנינו..אבל גם הפגישות ללא תועלת....אוף.....אז מה כל כך משמח שלא ברחתי???. הרגשות שלי מאוד מבולבלים...נוטה למצבי רוח משתנים.......ואין מי שירגיע.......סליחה שאני משתמשת כל כך הרבה בפורם,נהיה לי ממש קשה ורע, "אחלה" חודש של שנה לטיפול ויום הולדת נוראי שמתקרב........

מה שלומך?.. אז ככה אם זכרוני אינו מטעה , אתה חוגג איתנו פה בימים האלה כבר שנתים?.. וואו אודי.. המון זמן.. (ששרדת? :-)? היית מאמין?) נכון שאני לא פה הרבה , אני מנסה להיות היום יותר שם- בטיפול . ואולי זה גם בגלל שקשה לי נורא לכתוב , ולהרגיש .. מול כולם .. כשאתה לא תמיד כאן .. בכדי להחזיק את מה שנזרק אלייך לחלל. לפעמים זה מרגיש נבלע בחלל וזה הופך אותי לשקופה יותר כך שמרגישה .. פחות שיכולה לכתוב . ואולי בעצם .. זו גם חויה משם.. משו שבא והולך גם בטיפול .. מול האיש שמלווה אותי לא מעט זמן .. עם כל הביחד שלו אני עדים מרגישה גם שקופה . מתוסבך להסביר.. אבל אני קוראת אותך , ונמצאת כאן לידך לא מעט, אני מרשה לעצמי להתחזק בשקט..מהנוכחות מרחוק שלך ומהתגובות המחבקות גם לאחרים.אני באה המון בשקט .. לפעמים אפילו רק לשמוע את הלילטוב שמזכיר שיש מישהו שאכפת לו .. ששומר , וזה מרגיע .. שם בלב.. את הבדידות שלרגעים נחווית כאינסופית. חוצמזה ,קשה לי אודי. העומקים האלה בטיפול .. כואבים . עד מתי ?.. ככל שנכנסים לעומק יותר ככה הכל הופך ללא פשוט בכלל .. חשבתי שהכל כבר "יצא ", מסתבר שיש עוד ככ הרבה (זבל), הרבה משתחזר , העוצמות חדות.. ואפילו היאוש מגיע הרבה יותר .. לבקר הכניסה ללב הטראומה ככ מכאיבה ,.. עכשיו כשהתחלנו לגעת בעומקים הככ ישנים .. אז המאבק בי מתעצם .יש את החלק שרוצה להאמין , לבטוח , להתקרב .. ויש עוד חלק שככ מפחד למרות שהילדה הקטנה מרגישה שם אצלו הכי בטוח שאפשר . למרות - יש חלק שעדין בא ומתערבב חלק שגם עם מאמין .. הוא עוד מפחד להפגע .. אבל בגדול , אני ממש מרגישה שזכיתי . אחרי אינספור בדיקות :-) הוא לא רק נבהל. ולא מפחד. ולא נהרס .. ואני יודעת שהוא הרבה מאוד שם איתי . וזה לא מובן מאליו - בתוך התהליך הלא שפוי שאני עוברת. ואתה יודע אודי , זו חוויה אחרת בחודשים האחרונים .. חוויה מיטיבה , שונה לילדה שלא הרגישה מעולם בטוחה ושמורה מול מישהו אחר .. והקרבה שלו אלייה מאפשרת לתקן איזה משו .. משו עמוק שנהרס כלכך .. שלרגעים אני לא מבינה איך זה שהוא בכלל מצליח .. ואני זכיתי. אחרי ככ הרבה פגיעות . להיות בידיים בטוחות . אני מרגישה שהמקום הזה אצלו ..כבר יותר קרוב לתוכי . יותר ממה שאפשר לדמיין . אני מפחדת להצהיר על זה .לכתוב את זה . אבל ממבט מלמעלה זה לגמרי נותן - להרגיש שזה יותר חזק בי מבעבר. אודי - תודה .. שאתה מקשיב לי , לא מעט זמן , ומלווה כאן .. ומאפשר .. לבוא לפה ולנוח מידי פעם .. ולהניח את כל הזבל ובעיקר להרפות כשהכי קשה . נכון - אני מודה - שקשה לי שהנוכחות שלך לא כאן הרבה אהממ .. כמו מנהלים הקודמים .. !!! אתה באמת לא נמצא הרבה .. לפחות בתחושה שלי .. אבל .. רוצה לומר לך שמעריכה את מה שאתה עושה עבורי ועבור כולם. חיבוק אלייך ותודה שאתה פה - (שנתיים) גם בשבילי... לילמנוחה. שרית

הי.. רציתי לשאול אותך משהו..ייתכן שפסיכולוגית קלינית לא תהיה רשומה בפנקס הפסיכולוגים..כלומר, היא רשומה אבל במומחיות אין שום ציון שהיא פסיכולוגית קלינית..אני אמורה להתחיל טיפול במרפאה לבריאות הנפש אצל מישהי שאמורה להיות ותיקה בתחום וגם יש לה קליניקה משלה..אז למה היא לא רשומה כקלינית? לילה טוב.. אופיר

הייי אודי, היום הפסיכולוגית שלחה לי הודעה להדות לי על ההודעה ששלחתי לה לאחל לה מזל טוב. כאשר ראיתי ההודעה התרגשתי מאוד ואפילו הרגשתי בחרדה, שכל הזמן הזה אני מנסה להתמודד לבד, אני סופרת היימים עד שנחזור, אבל ההודעה שלה בזמן הזה לא יודעת מה להגיד, החזירה אותי לחשוב עליה. שאלה בהודעה על מצבי, חזרתי לה ואמרתי לה שאני בסדר, אל תדאגי. תיהני מלהיות ליד הבן שלך עכשיו, אני מתמודדת טוב. לא רציתי שאפגע בה או להגיד לה שאני לא בסדר ושאני צריכה אותה, כי אם אמרתי לה הדברים האלו אני ארגיש לא בסדר, ואהיה באמת זקוקה לה. והחרדה שלי עכשיו שאם אני אתרגל להיעדרות שלה בתקופה הזו אני מפחדת שלא אחזור לטיפול, ויהיה כל מה שעשיתי בלי תועלת, כי בזמן הטיפול היה לי תופעות ליוואי שהיו מאוד קשים. אז בלי טיפול אין התופעות האלו אבל עדיין יש לי החרדות. אז מה לעשוווווווותתתתתתתתתתתתתת????????

ממש רע לי . הקיצוניות בין הרצון,הצורך והכמיהה ב קשר,מגע והבעה של רגש לבין היכולת לעשות כן רק הולכת ןמתגברת ואני חוששת מהרגע בו אגיע "לשם" שוב . בו לא אהיה אני ו...יקרה הגרוע מכל

שלום אודי וכולם הייתי כאן פעם ואני רוצה לחזור, אני קצת חוששת כי יש לי איזשהוא פחד להתמכר ולהיות תלויה בתגובות, המצב הנפשי שלי כרגע לא אי אי אי ונדמה לי ש.. טוב יאלה..

אני קראתי ,שבמהלך שיחה עם אנשים ,טוב להסתכל להם בעינים [קשר ישיר כביכול] ומאז ניסתי להסתכל לאנשים בעינים שמדבר עימם ומאותו זמן אני כל שיחה לא יודע היכן להשים את העינים כביכול המבט לכיוןן האדם נכנס לתודעה שלי שחושב להיכן להסתכל ,ומרגיש במבוכה בעקבות זה שלא יודע איפה להשים את העינים בקיצור שמדבר לא יודע איפה להשים את העינים [זה לא ידים שאפשר בכיסים ....]מה עושים תודה רבה

שאני נועץ את העינים אבל אך אני יכול להיפטר מזה שזה נכנס לי לתודעה להסתכל בעינים ,היום אני פשוט לא יכול לזרום סתם ,לא יודע איפה להשים את העיניים זה יצא מהתפוקדים האוטומטים מה עושים

הי הימים האחרונים היו קשים, אך מצאתי בהם נחמה, מצאתי עצמי פותרת בעיות של אחרים, חושבת עליהם, מנסה לעזור, וככה עולמי הפרטי נשאר מחוץ לתמונה, וכמה כיף פתאום לא להתעסק רק בעצמי... האם זה יכול להיות פתרון לטווח ארוך יותר?

אני נמצאת בטיפול. בזמן האחרון אולי כתוצאה מהטיפול אני חשה כי יש בי רסיסי זכרונות לא ברורים של משהו שקרה לי בעבר או כביכול קרה. אני מפחדת שאולי אני מדמיינת כאלו מנסה להאחז במשהו על מנת לקבל הצדקה לכך שאני נמצאת בטיפול ולא הכל מושלם. כיצד ניתן לדעת אם הזכרונות הללו "מושתלים" או אמיתיים, אני יודעת שאני צריכה להעלות זאת בטיפול אבל אני מרגישה מבולבלת.

לפעמים קורה לי שאני מתעוררת באמצע הלילה כשמישהו מעיר אותי - ומדברת ומבצעת פעולות. לא באופן אקטיבי במיוחד, אבל עושה כל מיני דברים, ואחר כך לא זוכרת כלום. לדוגמה: אמא שלי פעם העירה אותי בלילה, ושאלה אותי אם אני רוצה לשתות, ואמרתי לה בהתחלה "לא" ואחר כך "כן", והיא הביאה לי לשתות, ושתיתי, ולא זכרתי שום דבר אחר כך. היא סיפרה לי בעצמה שזה מה שקרה. קרה לי הרבה פעמים, שקמתי מהמיטה ונעלתי את הדלת הראשית של הבית [בחופש הגדול], ולא זכרתי שום דבר אחר כך. האם זו תופעה של סהרוריות? מה זה אמור להיות? האם יש ממה לחשוש, או שזה טבעי? ואם זו אכן תופעה סהרורית, למה זה אף פעם לא קורה [למיטב ידיעתי] מבלי שמישהו מנסה להעיר אותי? סהרוריות לא קורית מעצמך, בלי גורם חיצוני שגורם לך להתחיל להיות בהתקף סהרוריות? בת 15. לא חושבת שזה חשוב, אבל גם קשה מאוד להעיר אותי, ויכול להיות שכשמעירים אותי בבוקר, קודם מעירים אותי עד שאני חצי ישנה כמו מה שתיארתי, ורק אחר כך מעירים אותי לגמרי. תודה רבה לעוזרים.

חזרתי מטיפול...דברתי איתה על זה בטיפול..לא הסתכלתי עליה כל הפגישה גם לא בסוף...אחר כך שלחתי סמס שאני לא מגיעה לפגישה והיא אמרה שאגיע..וכתבתי שוב תודה על הטיפול ושאני לא מגיעה יותר, וזאת הכוונה שלי..לא יכולה להיות שם יותר.........אז מבחינתי גמרתי ככה את הטיפול...למרות שכבר אמרתי כמה פעמים ולא ביצעתי הפעם אני לא רוצה לחזור....אוף מה עושים????למרות שהיא אמרה שכלום לא השתנה ומחר יהיה יום נעים.האמנם???????יצאתי נבוכה ובוכה..בכלל לא התאהבתי בה....לא מבינה כלום.....גם איזו העברה יש פה???????אוף...........

אודי... אני כבר לא מבינה מה קורה בכלל. כמו שראית, השבוע אני לא במיטבי בכלל. בגלל הביקור ההזוי הזה במיון (16 שעות! ביה"ח הזה עשה לעניין טיוח, כי זה לא חוקי) נאלצתי להפסיד השבוע פגישה... וגם כך זה שבוע שהיה בו שינוי בלו"ז, כי היא נאלצה לבטל את הפגישה של מחר. והכל לא מסתדר לי בכלל... ה-to do list שלי היא כמו כדור שלג, ואני מתעלמת ממנה באלגנטיות. אולי הדברים יתחילו להעלים את עצמם. או שאעלים את עצמי. זו לא סתם רק חוויה של התפרקות. זה באמת קורה... כמו שכבר קרה כל כך הרבה פעמים בעבר.

אבל קצת קשה ככה, כמו שאני מרגישה... יש לי מיקסר בבטן. אחד עקשן במיוחד. ולא ויתרתי על הפגישה שהיתה - נסעתי ככה. מסוחררת ועם המיקסר שלי והכאבים. אודי - השבוע אנחנו צריכות לצאת לחגוג בת-מצווה!!! והיא אמרה שאם עדיין אהיה ככה היא לא רוצה שניסע, כי זה אמור להיות לי כיף. אני חושבת שהיא צודקת, וגם יש לי תור לאיזה רופא (שאני יכולה לדחות... היא אומרת שלא כדאי). מה אני יכולה לעשות בשביל לעזור?... להקשיב לה... שלהתפרק זה לא כבר רעיון טוב כל כך. אפילו אם יצירתי. זה אולי הביא תועלת בעבר, אבל היום זה רק מזיק. ואני לא יכולה. זה מאיים מדי. הכל מסובך להפליא!

אני בת 16,ואני יודעת שאני צעירה....מאוד אבל יש לי בעיה. אני מתאהבת מאוד בקלות ואולי תגיד שזה הגיל אבל כשאני מתאהבת זה רציני,ואני נהיית אובססיבית. אני לא חושבת שיש לי בעיה עם המראה,עברתי ניתוח אף לא מזמן אז בכלל אין לי בעיה אבל אני פשוט לא מצליחה להתקרב ! ברגע שמשהו נהיה רציני אני לוקחת צעד אחורה ומנתקת את הקשר או משהו אני מפחדה מקרבה?לא יודעת אף פעם לא היה לי חבר ... אני לא מבינה מה הבעיה שלי ומה אני יכולה לעשות כדי שזה לא ייקרה יותר כי זה מתחיל לתסכל אותי תודה:)

אני מצרף רשימה של פסיכולוגים מהאתר *** ההודעה נערכה ***

שלום, אשמח אם תכתבו לי לכתובת amyou1 שטרודל yahoo.com הייתי רוצה להתיעץ עם פסיכולוג בנוסף לנטילת רסיטל מזה כבר שנתיים-שלוש. אני לא יודע למה לצפות מהפסיכולוג. זה סוג של ניסוי - אין לי משהו ספציפי שהייתי רוצה לדבר עליו. אז רוב הסיכויים שאתאכזב גם מזה. אבל רוצה לנסות. תודה!

שלום אודי, לא הייתי כאן שנים ונדמה שכלום אצלי לא השתנה.. אני בת 33 גרושה בפעם השנייה, אמא לילד, סטודנטית לפסיכולוגיה ארגונית תואר שני ודפוקה על כל הראש. הייתי עד לפני שנה בטיפול שנתיים, חוץ מהתאהבות מטורפת במטפל ורגרסייה רחמנא ניצלאן לא יצא משם משהו. למעט אבחנות של אישיות גבולית ואישיות רבת פנים (לא מקרה חמור או מזיק) לסביבה אני נראית נורמאלית ומדהימה, כי אני קשובה, עדינה, רכה ואוהבת. בתוכי יש כאוס נוראי, חודש לפני סוף הטיפול המטפל טען שאני סובלת מאישיות רבת פנים, לטעמי הוא טועה אך הסביר לי שהיה לו מאוד קשה להגיד לאבחנה הזו. היום אני לא עובדת מזה חודש, מרגישה שיש לי בלאגן בראש למרות שבלימודים, באמהות שלי ואפילו בזוגיות שהתחלתי לפני כמה חודשים הכל נראה מקסים ומתפקד. לא יודעת אפילו מה לשאול, רציתי לחזור למטפל אך כל פעם שקבעתי נתקפתי חרדה וזכרונות הציפו אותי וחטפתי רגליים קרות, הייתי רוצה ללכת לטיפול אצל מטפל אחר אך להכיר אותי זה לא פשוט כי לוקח לי זמן להיפתח ולסמוך והמטפל שלי עשה את הדרך איתי לגיהינום ובחזרה, פוחדת לחזור אליו ולהרגיש את כל הרגשות מחדש. הרבה זמן לא שיתפתי ודיברתי אולי בגלל זה אני מקשקשת כאן. חשבתתי על היפנוזה אך המחשבה שמישהו איתי בחדר כשאני לא בשליטה מלאה - מעבירה אותי על דעתי.. זהו בינתים אולי אתחיל לעבור כאן ולשתף קצת, אולי גם לך יהיה משהו לומר, לא חייב :) נעים שאתה פה, באמת negra

היי, בשנה האחרונה הצלחתי לגבור ולטפל בטראומה רצינית שרדפה אותי הרבה שנים. כתבתי שיטה ואני מאמין שאני יכול באמת לעזור לאנשים פגועי טראומה והלם קרב. הבעיה היא שאני לא מוסמך כמטפל או פסיכולוג רציתי לשאול באיזה דרך אוכל להגיע אל אנשים שזקוקים לעזרה במטרה לעזור להם ללא כוונות רווח כספי תודה

היי אודי, תודה על תשובתך אני חושב שהכיוון הנכון הוא איש מקצוע שיסכים לשתף איתי פעולה איך לדעתך אוכל למצוא אדם כזה?

היי, אני בן 42 בחודשים האחרונים קרה מספר פעמים שאני מתעורר בתחושה שאני גוסס, אני צועק לעזרה (צועק פיזית) לאשתי ביטויים כמו אני לא מרגיש טוב או אין לי אוויר אחרי מספר שניות מתעשת מה שברור לי שזה לא משהו פיזי כי אחרי שאני מתעשת הכול חוזר כרגיל, אחת הפעמים היתה ממש חזקה ואני באמת ובתמים מרגיש שאני מתפגר חוסר אוויר ובעיקר מהתקף לב. זה קורה לי רק בשינה, זה לא נעים.

שלום אני בת 39 נשואה +2 אני מנסה הרבה פעמים ליצור קשרים חברתים ומאוד קשה לי זאת אני שכול הזמן יוזמת את הקשר ואני מנסה ולא כול כך נקשרים אלי מה עושם יש לי חברות אבל הם קצת רחוקות מימני הקשר הוא הרוב איתם טלפוני יותר שכנים שיש לי זה רק שלום שלום זמ דבר שמאוד מאוד מפריעה לי אנ י לבד כול הזמן וזה מדכא אותי מאוד... למה זה ככה ומה עלי לעשות אני מ רגישה כאילו אני דוחה אותם למשל אמא מהגן של הבן שלי ניסיתי כמה פעמים ליצור איתה קשר טלפוני ני ושום דבר אשמח לקבל עזרה

מצטערת ששתפתי בהודעה הקודמת....חרדה.....חבל שלא שיניתי את השם.......וחבל שאתה מפרסם מה שכבר נכתב.......אולי תמחוק בכל זאת? אוףףףףףףףףףף.................תגיד משהו מרגיע.........מרגישה שהתחרפנתי...........

אודי, כל כך קשה לי לכתוב את מה שאני רוצה להעלות....תמיד חשבתי שאני מחפשת מהמטפלת סוג של אם וכך הרגשתי ולא חשבתי במונחים אחרים..אבל חלמתי חלום עליה ועליי...ארוטי..אוף..מה קורה לי? ומאז זה הגיע לחלומות בהקיץ...כבר שבועיים...האם הפכתי להיות לסבית? אני לא מאוהבת בה בכלל...אבל מפחדת להגיד לה...בחיים לא אעלה את זה בטיפול...אני אוהבת את בעלי וטוב לי איתו בכל המובנים..אוף........הצילו!!!!!! רק לדעת אם יש משהו נורמלי בזה? האם זה קשור לחיפוש חום ואהבה אמהיים? מבולבלת מאוד!!!!..מפחיד!!!!!!!! מקווה שתענה היום גם אם אתה עסוק!!רע לי עם זה כל כך!!!!!!!!!!מיכ

מה שלומך, יקרה? מצטערת שלא עניתי מוקדם יותר... יצא לי "לבלות" בחדר מיון 16 שעות (מיום שני מאוחר בערב ועד היום אחה"צ) - איזה בי"ח מבולגן... כל הזמן שאלו אותי "למה את נוסעת דווקא לבי"ח X ולא ל-Y?" הרי לכאורה Y קרוב יותר והטיפול שמקבלים שם נעים יותר (Y קטן יותר). אז הפעם שמעתי לעצות הממליצים ו... התחרטתי על כל דקה. בזמן שהייתי שם חוסר תשומת הלב של הצוות הרפואי הרגה אישה במחלקה הצמודה (מחלקת טראומה); מוות מוחי. ככה חיים נגמרים ברגע, בגלל חוסר יחס. את גם חוגגת יומולדת לטיפול החודש? אני כבר לא זוכרת את התאריך "הלידה" המדויק של הטיפול שלי... עבר יותר מדי זמן. מה את מתכננת לכבוד היומולדת הזה? את מתכוונת לציין את זה בפניה בכלל, או להתעלם? וטיפול זה באמת סוג של לידה מחדש, כך שאני בהחלט מבינה למה הבחירה שלך (הצמדת תחילת הטיפול ליומולדת שלך) אינה מקרית. TM.

טימי יקרה, מקווה שאת בסדר ואחרי הבלאגן...אני בסדר, תודה, יפה שזכרת, יום הולדת + שנה לטיפול (הפרש של יומיים...)בהחלט מתכוננת לעשות משהו בטיפול..עדיין לא החלטתי אולי סיכום בניים? אולי להבין פעם אחת ולתמיד למה התקופה הזאת לא ממש משמחת אותי...קודם אני רוצה לפתור את התסבוכת של המחשבות שלי עליה...כל הזמן חושבת מה אומר בפגישה ומה היא תחשוב עליי אם אספר לה...(את יכולה לראות את ההודעות שלי לאודי) שדרך אגב מאוד הרגיע אותי ואני פחות בלחץ... חוץ מזה אני רוצה לספר שהבן שלי מטופל תרופתית ופסיכולוגית וזה ממש עוזר לו לבעיית הקשב..הוא די מהר הבין עניין אני לעומתו כמעט שנה ורוב הדברים כלל לא נפתרו... אודי יקר! אני כל כך מודה לך שאתה כזה מבין ומרגיע, עזרת לי מאוד!! עכשיו צריכה לצלוח את הפגישה...פוחדת ממה שהיא תחשוב עליי ופוחדת שתשנה גישה, פחות תתן להתקרב אליה במילים....שלא לדבר על מגע שאין מצב שאי פעם אגע בה שוב בכלל!!!!התחבקנו פעמיים ועכשיו גם מבחינתי לא רוצה להתקרב....לא יודעת, מבולבלת בכלל לא מאוהבת בה...אבל כן אוהבת...מבין? ובכל זאת מחשבות מוזרות...אוף.....איך אומרים משהו כזה למישהוא????????.מרגישה שאם אומר לה אברח מהטיפול ולא ארצה לראות אותה יותר בחיים!!!!!!!!איך אומר אודי?????היא תשנא אותי.......אוף........יש לך רעיון?????????????? סליחה על האורך......... והיום הולדת שלי והשנה לטיפול הכל מעורב בבלאגן....אוף זאת בכלל לא חגיגה.....

היי! מה שלומך? אני עדיין חולה. בבית, אבל לא בסדר. אהמ... סיכום ביניים של הטיפול בתוך הטיפול? זה יכול להיות מעניין (במובן החיובי של הדבר). להבין איתה ביחד מה היתה בשבילך השנה המשותפת הראשונה שלכן. אני שמחה לקרוא שיש שיפור אצל הבן שלך; אני חושבת שזה קצת עונה לך על השאלה "למה לי?"... משום שלפעמים כאשר יש מענה כלשהו לבעיה, יש גם דרך לטפל בה. אני לא אומרת שזה כך בכל מקרה, הלוואי וזה היה. למיטב זכרוני, הטיפול הממוצע נמשך 3 שנים. תחשבי שאת רק ב-1/3 הדרך מהממוצע. וזה רק ממוצע :) יש אנשים שמצליחים לפתור את האישו שלהם אחרי כמה חודשים ואחרים שחוגגים בת-מצווה לטיפול... אל תשווי את עצמך לבנך: לכל אחד מכם דרך משלו. בכלל - אל תשווי את עצמך לאף-אחד. את זו את וזהו!