פורום פסיכולוגיה קלינית

אני בת 29, סובלת מחרדות ולצערי חיה חיי הימנעות, מטופלת מזה 5 שנים בסרוקסט, המינון נע בין 1-3 כדורים במהלך השנים, הממוצע עומד על כדור אחד ביום.כיום אני מתככנת הריון ואני מעוניינת להפסיק עם הכדורים. בהתייעצות עם הפסיכיאטר המטפל ניתנה האפשרות להפסיק לגמרי (בהדרגתיות - כיום אני נוטלת חצי כדור ביום )או האפשרות לעבור לציפרלקס שיותר "בטוחה" במהלך הריון. במקביל הייתי במפגש ביו פידבק שבו ניתן לי תרופה שטרם התחלתי אותה. התעניינתי גם בטיפול CBT אך לצערי באזור מגוריי אין לי כל המלצה על מטפל. שאלתי היא - במידה ואחליט וקחת את התרופה של הביופידבק אם תהיה השפעה על העובר ? האם לא עדיף כבר לנסות להפסיק לגמרי עם כדורים / טיפול תרופתי ולדבוק בטיפול CBT וביופידבק? ושאלת המיליון דולר - האם אי פעם מפסיקים עם הכדורים, כי בתחילת הטיפול נאמר לי שזה לתקופה מוגבלת ולצערי אני איתם כבר 5 שנים. בברכה

איך הגעתי מאלוהים לשנאה עצמית? שאלה טובה. לא יודעת. אכתוב מה שעולה ואשמח אם תחווה דעה ותכוון. אני מרגישה המון שיש מעליי מישהו שמשפיל אותי כי מגיע לי. אני דפוקה. מרגישה ששונאים אותי. הרבה פעמים אני מרגישה שזה אנשים סביבי בעיקר אנשים קרובים. וכשקורה משהו שאני מאמצת עליו והוא נכשל אז זה מרגיש כאילו אלוהים עושה דווקא כי כל הזמן אני צריכה להיות מושפלת בלי קשר למה שאעשה. ואננ לא יכולה לסבול אותי. לפעמים אני עומדת מול המראה ומטיחה בבואתי כמה היא זבל. מאז הטיפול זה פחת אבל גם המטפלת שלי משפילה אותי. עכשיו כמובן שתציע שאני מעבירה וכמובן שהיא מותק. זו רק אני. לזה התכוונתי שלא משנה מה אעשה. זבל. תמיד זבל. המטפלת שלי משפילה אותי כשהיא מסיימת חמש דק' מוקדם, כשהיא מתעלמת ממיילים שלי, כשהיא מורחת קרם ידיים בזן פגישה, כשהיא טוענת שבכיתי במניפולציה. אני . ששנתיים בטיפול לא בכיתי. ולא אבכה יותר ליד אף אדם. ברור לי שזה מגעיל אותה. אז אני שונאת להיות אני והזעם על השפלות יוצא על מי שאשם: עליי. שאני זבל אחד גדול. האם יש חיים שלא ראוי לחיות אותם אודי? ומי אני שאחליט? לפי איזה מדד? החיים שלי בזבל. בטח גם אתה בז לי. חושב שאני שרוטה לגמרי. הכי אני רוצה שתשאיר את ההודעה שלי באדום. שכולם יראו איזה זבל דחוי אני. אז אפשר להחליף ניק ל"זבל"?

להינצל? כתבת שקשה לראות איך שוברים... אז אין סיכוי לדעתך? אני מרגישה אומללה אבל גם ברת מזל לפעמים

אתה עובד קשה כאן בפורום... מגיע לך לנוח. אתה עוזר ומשמעותי לכל כך הרבה אנשים. איזה כיף לך.

שלום ד"ר אודי, אני מתלבטת מה לעשות עם הטיפול שלי. התחלתי לפני כמעט חמישה חודשים. מצד אחד, כבר מהרגע הראשון, אני מאוד מחכה לפגישות. מצד שני, אני כל הזמן מרגישה שאין לי חשק לדבר עם המטפלת שלי. הרצון החזק ביותר שלי הוא רק לשתוק בפגישות, ולפעמים אני שותקת אך לרוב לא כי היא מחפשת על מה נדבר. יש לציין שלא חסרים לי נושאי שיחה באופן כללי, גם לא רגשיים. אך כשאני מגיעה אליה (או חושבת על המפגש הבא איתה) אני מרגישה שהכל נחסם מאחורי "קיר ברזל". דיברנו על זה הרבה וכלום לא קורה. מה דעתך? אני מאוד לא רוצה לעזוב, כי זו כבר המטפלת השניה שאני מנסה. (ניסתי אחת אחרת חצי שנה לפניה ועזבתי מחוסר התאמה). תודה-רבה!

אודי שלום, שירה, ולא שפרה. הבעיה הגדולה היא שדיברנו על זה המון. ואני מרגישה מבוי סתום. לכן חשוב לי לנסות לשמוע דעה חיצונית. אני מגיעה אליה, ואני מרגישה שאין לי חשק לדבר על כלום. אפילו על הדברים הכי קטנים: מה עשיתי, לאן הלכתי. לא דברים משמעותיים אפילו, שאפשר לחשוב שבגלל שהם תכנים כבדים אני לא מסוגלת לומר. עיקשות פנימית שלא נותנת לי לומר אף מילה. ואני מרגישה שאנחנו מתרחקות במקום להתקרב. אולי אני מחכה ממנה למשהו - לאמירה שאכפת לה, או למשהו כזה. הבעיה שכשהיא היתה אומרת, תמיד הגבתי בזלזול, אך הסברתי שקשה לי לקבל רגשות דאגה ממישהי שכמעט לא מכירה אותי. אני מרגישה זיוף, אפילו אם זה לא. וכנראה מאז היא לא רוצה לומר לי משהו כזה כדי שלא אגיב כך. הפחד הכי גדול שלי שהיא תתייאש ממני בסוף. בפגישה האחרונה הרגשתי שהיא מתחילה לרמוז בכיוון. ("אני לא רוצה להוליך אותך שולל" ועוד דברים דומים). ועוד משהו, כל פעם שאני מנסה לדבר בטיפול משהו קצת כנה שחשבתי קודם (בטיפול עצמו הרגש שלי נחסם), אני מרגישה כאילו אני מדברת לא כנה. אפילו שזה דברים אמיתיים ולא שקרים. וזה עוד דבר שמוציא לי את החשק לדבר. אני במבוי סתום... אשמח אם תוכל לתת לי כיוון... תודה רבה!

אם בכל זאת היה לך כח והגעת עד פה... קבענו שנתאם זמן לפגישה מחר. לא שומעת מימנו כלום ולא בא לי להיות היוזמת הפעם. לגטימי נכון? מטופש??

להרגיש רצויה ומחוזרת? וואו אני כזאת דפוקה.

כל כך הרבה מחכים לתשובה...מקווה שלא קשה לך לענות לכלם..ובכל זאת היתה פגישה הערב..לא יצרתי איתה קשר בין הפגישות שעכשיו נערכות פעם בשבוע, היה קשה לא ליצור קשר..פעם ראשונה שהיא לא בחופשה או משהו..ולא התנתקתי בראשי ממנה אלא חשבתי כל הזמן...אבל היה חג, לא רציתי להעיק...לא יודעת..בכל מקרה משהו קורה איתי...מנסה בכל הכוח לשנות..שהקשר איתה יהיה שונה, אחר, לא תלותי וגם לא מעיק......אי אפשר איתה ואי אפשר בלעדיה...משהו מעיק עליי והפעם לא יכולתי ממש לומר לה....אבל דברתי על קשר שהיה דומה למה שנוצר בטיפול, לראשונה...אודי..משהו קשה לי ואני לא יודעת להגדיר...פשוט תהיה...וסליחה שאני מעיקה פה.........

היי, כאשר מישהי שמה היד שלה על חזה מישהי אחרת בכדי לבדוק אם היא לובשת חזיה או לא האם אפשר להגיד שזאת התעללות???? המקרה הזה קרה עם מישהי בגיל 12 מהדודה של הנערה בנוכחות ההורים שלה ודודתה השנייה וזה קרא רק פעם אחת, וברור שזה השפיע מאוד על הנערה ופגע בה מאוד גם מבחינה נפשית אז מה אפשר להגיד על זה?????

אחרי שעה שכתבתי הודעה היא נתקעה כי לא רשמתי כותרת. אני מרגישה שזו עוד בדיחה מזופתת של אלוהים בדרכו להשפיל אותי כל הזמן מרגישה שיש מישהו מעליי שמשפיל. דווקא. כי אני זבל. הלוואי שאני אלך לישון ולא אקום יותר לעולם. שונאת שונאת שונאת אותי !!! יצור נחות ודחוי. מגיע לי למות. אפשר להחליף ניק ל"זבל" ? זה מה שאני. זבל.

שלום אני בן 28 ויש לי חברה בת 23 כבר שנה וחצי כמעט ברור לי שיש הפרשים מטורפים בחוכמת חיים ואינטיליגנציה למרות שבלימודים בתואר בכלכלה היא מפציצה בציונים היא מאוד פרמיטיבית צריכה שהגבר ישקיע כל הזמן יבזבז יקנה ורק הוא ישלם כל הזמן ולא כזה מפריע לה שאני גם סטודנט היא לא אשת תקשורת לא מדברת הרבה ולא מתחברת לחברים שלי בכלל ובקושי מדברת עם המשפחה רק מנימוס זה נראה שכאילו אין לה מה להגיד או לדבר שיחות שטחיות מאוד...וזה מוזר שבלימודים היא מפציצה... אני לעומת זאת בעל עומק רגשות שיחות הבנה אינטלגנט מאוד... מן הסתם זה מוביל לריבים כל הזמן אבל אני לא מסיים זאת כי אין לי בטחון להיות לבד ואני מאוד אקנא אם אראה מישהו אחר איתה זה יוכל אותי ולאוו דווקא בגלל אהבה... אך מה שהכי חשוב לי לשאול זה: אני מרגיש שבשנה וחצי האחרונים נעשיתי חלול יותר פחות חד פחות חכם פחות תקשורתי וכל החיים הייתי דברן ואיש מכירות מעולה ... רציתי לשאול אם זה קשור בגלל שהיא ככה כביכול אז גם אני הופך להיות ככה... וזה הוריד לי את הבטחון העצמי ככה שגם להתחיל עם בחורות ירד לי הבטחון אני מרגיש שהזדקנתי והתכערתי... האם אוכל לחזור להיות מה שהייתי לפני שהכרתי אותה? והאם זה בכלל נכון או הכל הדמיון שלי?

שלום לך ושבוע טוב בגיל 16 בערך לקחתי גז מציתים רציתי לדעת האם השימוש יכול לגרום לקשיים בריכוז ובזיכרון ופגיעה מוחית של תאיי המוח. בנוסף הייתי רוצה לדעת האם בבדיקה אפשר לראות תאי מוח מתאים? האם יש דרך לשפר את המצב? כיום אני בן 23 ולאחרונה עקב מתח רב ואולי גם קצת חרדה כל העמוד שדרה שלי כואב ובנוסף הצוואר \גוגורת וכל האזור מאוד תפוס יש לי קשיים בנשימה ומחשבות שווא רציתי לדעת האם כל הסימפטומים האלה מראים על הפרעת חרדה והאם היא יכולה להשפיע ברמה גבוהה על הזיכרון \יכולת קוגנטיבית? אני רוצה לציין שהייתי יותר קטן הייתי ממש חכם ומאז שלקחתי את הגז מציתים ובנוסף עשנתי המון גראס + היה לי תקופה שעברתי בה המון רגעים של חרדה ומתח נפשי ברמה מאוד גבוהה נדפק לי קצת השכל הייתי רוצה לדעת מה נראה ללך הגיוני שגרם לכך האם זאת החרדה\גז\גראס והאם יש דרך לשפר את המצב . תודה רבה השואל.

שלום, אני בחור בן 19 ולאחרונה שמתי לב לתופעה שכנראה מלווה אותי כמעט כל החיים, רחמים עצמיים. אני מרבה לספר לאנשים על דברים שקשים לי ומנסה למצוא בכך נחמה ובפטבקים מהסביבה. הייתה תקופה שהייתי בוכה על מנת להרגיש טוב יותר, ואולי גם מפתח לעצמי באופן תת מודע בעיות על מנת שארחם על עצמי. הדבר מפריע לי מאוד. אני משתדל לזהות מקרים בהם אני משתמש ברחמים ולחדול אותם אבל הייתי רוצה לקבל אולי עוד טיפים איך להפסיק את התופעה. תודה רבה

איך עושים זאת בדרך אחרת אם זקוקים לתשומת לב חומלת ודואגת? אם לא דרך עוררות רחמים אצל האחר? איך גורמים למישהו אחר לדאוג לך?

אין לי תקווה לרוע המזל נולדתי הומו, והייתי מעדיף אם הייתי אישה. אני לא אהבתי את התפתחות המינית שלי, כלל וכלל לא. לא אהבתי שאברי המין עצמם גדלים, לא אהבתי שמתקפת שיער צומחת בכל מקום. והכי איום שחוויתי את זה בכלל, וכאילו התרגלתי לזה. במיטה אני מעדיף להיות פסיבי-הנחדר. אבל זה כואב וזה לא בנוי לזה, לכן אני לא מקיים את הנוהג הזה כמעט כלל וכלל. אני יודע שבעצם להיות הומו או טראנס . . .זה מוח נקבי בתוך גוף זיכרי. אני מבין שאברי מין אמורים להתחבר ופתחי יציאה אמורים להישאר פתחי יציאה. שלסטרייטים יש אפשרות להביא ילד גנטי משלהם ממי שהם אוהבים. שאין להם בילבול מגדרי בגיל הרך, ובילבול בנטייה המינית בגיל ההתבגרות. בעייני יש 4 פיתרונות למצבי -1- להיות הומו -2- להיות טראנס -3- לקחת טיפול להפסקת מיניות -4- אם אכתוב לא תעלה את ההודעה. לגבי ה-1- וה-2- שניהם שקר, שניהם פרוצדורה, של כאילו זה המצב. גם הניתוח או הכדורים לא באמת משנים אותך לאישה, ומחכים ומחכים שתגיע לאליהו הנביא . . . שתתרגל להיות הומו, או שיגידו. . שתתבגר. . . עד גיל 22!. . . עכשיו נזכרים אתה כבר גבר לגמרי.כתפים רחבות,קול,מבנה פנים מה לא. לגבי אופציה ה-3- יכול להיות טובה אולי, אבל מי יעזור לי ?! לגבי האופציה ה-4- בטח לא נדבר עליה, אז אני ישאיר לי ורק אחשוב. כמו שאתה מבין איבדתי תקווה אני כבר נמצא בקטסטרופה ולמה? זה לא משהו שאפשר לשנות, לרוע המזל כמעט הכל אפשרי בחי היום יום שלי אבל זה.. . עצוב אי אפשר להפוך את עצמך לאישה אין כזה כדור שיתן לך רחם במקום פרוסטטה,שחלות במקום אשכים,דגדגן במקום פין ועוד. ויותר גרוע כל הזמן הזה, שמיום ליום זה מתפשט עליך כמו נמק. . . מי יחזיר לי נעורים וילדות, בהם אתה מתגבש עם מי ומה שאתה ומתבגר עם זה, הרי יש יתרון וחיסרון לכל מין. אז אי אפשר לתקן את הגוף מהשקר הזה. ואי אפשר לשנות,לשכוח,למחוק,לחזור הזמן אחורה. העולם הזה שהוא לא שלי ושאיבדתי ושביזבזתי עומד בפרשת דרכים לכן אני בוחר שאו להפסיק את המיניות ואהבה ולחיות עם מה שנשאר, או לאעלם מפה ודי. מחכה לתשובתך ותודה מראש

אני (ביחד עם אחותי התאומה) נולדתי בסוף חודש שביעי (במשקל 1.600) והייתי באינקובטור 3 שבועות עד שהשתחררתי הביתה...רציתי לדעת האם הדבר הזה שלעצמו יכול לגרום לאיזשהו חסך רגשי עמוק או לבעיות רגשיות בבגרות...שכמובן יש לי... תודה!

שלום, יש לי בעיה שמטרידה אותי כבר הרבה זמן. כשמישהו נוגע בי באופן פתאומי או מבלי שאני מצפה לכך, אני קופצת ונכנסת לפאניקה (מתנשפת ומפוחדת מאוד). מה יכול להיות הגורם לכך? והאם יש דרך לטפל בזה? תודה מראש

שלום, אני רון בת 18. בשנה האחרונה ההתנהגות שלי מאוד השתנתה. הייתי מאוד חברותית, כל הזמן מבלה יוצאת למסיבות מחפשת רק חבר'ה כל היום. בשנה האחרונה אני מרגישה שלא בא לי לראות אף אחד, טוב לי בבית עם עצמי. נהייתי "כבדה" וחסרת מוטיבציה ברמה מגעילה. אני יכולה יום שלם לשבת עם עצמי לא לצאת מהבית ולא לדבר עם אף אחד. אין לי כוח לעשות כלום, אני דוחה הכל. אני יודעת שיש בי קצת יותר מכלום ופשוט בשנה האחרונה נהייתי בן אדם אחר אני רק מחפשת איך להיות לבד כל הזמן. חשוב לציין שלא קרה לי שום דבר מיוחד שגרם לי להסתגר ככה. מאילו סיבות התנהגות כזו יכולה לנבוע?

היי אודי, קודם כל תודה שהגבת מהר [: אני פשוט מרגישה שאני לא באמת חשובה לאפחד שאני לא כ"כ משמעותית בשביל אנשים..אפילו עם בנים כבר לא מתחשק לי להפגש.. לא באלי כלום באלי לשבת כל היום מול הטלוויזה / לבהות בקירות..אני רוצה להתחיל טיפול אבל אני חיילת..אני יכולה להתחיל טיפול באופן פרטי? בלבלתי אותך לגמרי, אבל זה בעיקר כי אני לא מצליחה לשים את האצבע על הבעיה שלי.. תודה, רון

שלום אודי, אני לא מצליחה להבין איך זה אמור להפתר , קשה לי עם החלקים הלא רציונאליים, עם התלות שלפעמים נדמה לי שאין דבר יותר מטופש מהדבר הזה ושאני לא צריכה לעשות מזה עניין (מי הוא בכלל? וזה הרי לא אמיתי) , אלא שמצד שני זה מרגיש נורא ואיום וקשה לי לשאת את זה, קשה לי לסבול את עצמי כ"כ חלשה וקשה לי עם זה שהוא מעסיק את מחשבותי יותר מידי, מרגש אותי יותר מידי (זה שמישהו "מטפל" בי) קשה לי עם הידיעה המכאיבה שאף פעם לא יהיה בינינו יותר ממה שיש עכשיו (מן תחושה של רצון לבלעדיות עליו? ) והקנאה באנשים שקרובים לו, כאילו שאין לי משפחה וחיים משלי. זה מביך לדבר על זה, זה שם אותי במקום נחות גם ככה יש לי הרגשה שהוא די מתנשא או שהוא בעצם לא בן אדם שווה ושאולי הייתי צריכה להחליף מטפל, לפעמים יש לי ספקות בקשר למקצועיות שלו, ומצד אחר לגמרי אני לא יכולה לוותר עליו (רק בגלל שהוא קצת מקשיב לי בתשלום? מה זה אומר עלי?) אולי אני אפילו קצת מחבבת אותו לפעמים למרות שהוא לא עושה רושם של בן אדם שקל לאהוב אותו (הוא לא יפה, מאוד לא כריזמטי, הוא חושב לאט, יש לו מכונית די עלובה ונראה לי שאישתו שולטת בו ביד רמה מצד שני נראה לי שיש לו לב טוב ושהוא אדם הגון וישר). הבעייה היא הקושי שלי בין המפגשים, והקושי לבטא את הקושי הזה, האם זה לגיטימי לבקש ממנו את המייל שלו ולכתוב לו נניח מייל אחד בשבוע האם זה מקובל ? תודה על ההקשבה ועל המקום, מ.

שלום אני רציתי לשאול בקשר לתופעה שקורה אצלי.אני שמה לב שהחוויות אצלי לא מחזיקות הרבה זמן.אביא דוגמה: אם הייתי בהופעה מסוימת שנהניתי ממנה, יום למחרת אני מרגישה כאילו שההופעה כבר היתה מזמן והיא כבר לא מהדהדת בי כל כך. ו אם הייתי בחו"ל, לאחר החזרה לארץ ולאחר כמה ימים אני מרגישה כאילו שהיתי בחו"ל לפני המון זמן. אני לא מרגישה שאני משתעממת מהר המהחוויות האלה אלא שהן כאילו נמחקות מהר. בעבר הייתי בטיפול מספר שנים עקב דיכאון וחרדה.היה טיפול מוצלח.מצבי השתפר מאוד.לצערי לא כל כך דיברתי על התופעה הזאת בטיפול כי היו לי נושאים יותר דחופים לדבר עליהם.למרות שהעניין עלה כמה פעמים בטיפול אך לא התעכבנו כל כך על הנושא.הבר בא לידי ביטוי בכך שאם הרגשתי היתה משתפרת במפגש, זה לא היה מחזיק הרבה זמן - כאילו משהו במוח היה מוחק את זה. היון כשאני מתפקדת טוב, התופעה הזו מתחילה להפריע כי אני מרגישה שחוויות טובות נמחקות מהר מדי. למרות שהיה מעניין לחקור את העניין הזה בטיפול,בשלב זה אני לא מעוניינת לחזור לטיפול.האם תוכל לעזור לי להבין מה יכול להיות מקור התופעה וכיצד אני יכולה להתמודד יתה? ודה

לבן שלי בן השבע יש בעיות רגשיות לאחר שלא עזר כלום ממה שניסינו לקחתי אותו לפסיכיאטרית והיא המליצה להכניס אותו להדרכת הילד בנהריה למרות שאני מאוד רוצה לעזור לו אני גם מאוד חוששת לא רוצה להשאיר אותו שם לבד מה דעתך? האם יש אפשרות להביא אותו בבוקר ולקחת בערב? אני מאוד מודאגת

שלום רב, אני אמא ל-2 בנות בגילאים 3 ו-5 ועשרה חודשים (נמצאת עדיין בגן חובה). אני מתייחסת לבנות באופן חופשי בכל מה שקשור לאיברים אנטימיים ז"א שהן רואות אותי ערומה לפני שאני מתלבשת או שנכנסות אליי למקלחת..הקטנה בת ה-3 לעיתים מתקלחת איתי. הן יודעות שאלו איברים אינטימיים ושאסור לאף אחד לראות אותן ערומות מלבד אמא ואבא. אתמול בעלי נסער מאוד ששמע כי הבנות ראו את אמא שלי (סבתא שלהן ערומה) ושנגעו לה באיברים (חיצונית כמובן) הוא בא אליי בטענות קשות ושזה אסור ושהן יהפכו להיות סוטות.עכשיו בעלי מעביר לאימי מסרים דרך הבנות שהיא הראתה להן את הפות שלה ושזה אסור ואימי מאוד פגועה מכך, אימי נמצאת איתן כל יום 3 שעות אחרי הגן עד שאני חוזרת מהעבודה. שאלתי היא מה באמת הגבולות בעניין הזה מבחינת פתיחות מינית כלפיי הבנות? והאם באמת אסור להן לראות אותה ערומה או להתקלח איתן או לגעת בה חיצונית ? אשמח לתגובה מעמיקה בנושא בברכת חג שמח ותודה מקרב לב :)

שלום, בעקבות כמה תשובות שלך לפונים עלו אצלי כמה שאלות. הבחנתי שאתה מפנה פונים לספר שכתבת וראיונות שלך במדיה. אני שואלת כמה זה הכרחי? כמה התשובה שלך יכלה להסתפק בהבנה המילולית שלך במקום לשלוח את הפונה למשהו שהוא לא ממש קשור אפילו לתוכן הבקשה... ולכן כמה באמת עצם ההפניה קשור לרצון להעשיר את התגובה יותר מאשר רצון להעצמה אישית ולפרסום אישי. אני יכולה להבין את הצורך הזה, זה מאוד טבעי, אבל לדעתי זה לא בדיוק המקום. אין סיבה לפלוש לחוויה של הפונה, לתת לו להתמודד עם משהו שמסיח את הדעת מהעניין האמיתי שלשמו הוא פנה. זה מזכיר לי שהיה לי פעם מטפל שהיה נוהג להמליץ בפני על אשתו הקוסמטיקאית. האם המטופל אמור לשמש עבור המטפל שלט נאון נייד? באופן אישי זה פשוט צרם לי.

בעוצמת התגובה שלך. לקחת את זה כמה צעדים רחוק מדי. לשלוח אותי 'קיבינימט' רק כי נתתי ביקורת שאפשר היה אולי להשתמש בה בצורה ענינית ולשדרג את התגובות...? אין מקום פה לביקורת, לבדיקה עצמית? אתה קורא לזה 'קטנוניות' ואני קוראת לזה ניסיון להבין שימוש בטכניקות טיפוליות, בדיקת הגבולות בתוך המרחב הטיפולי בין מטפל למטופל- שזו סוגיה מאוד רלוונטית שנידונה פה לא מעט, אבל אתה בחרת לראות אותה כמשהו זניח, כאיזשהו ניסיון להתנגח ללא תוכן מאחוריו. האם גם ככה אמור להגיב מטפל לביקורת של מטופל- לנפנף אותו מכל מקום ולא באמת להתמודד? אני קצת מופתעת. חבל בעיקר.

שאני לא מובנת. אתה ביקשת פירוט וכאשר פירטתי לא התייחסת לשום פרט.. אלא רק ברפרוף למעטפת החיצונית.. אולי עדיף היה לא להתעקש לבקש תגובה..מתעניינת(?).. מנסה להבין(?).. אולי הגזמתי בציפיה(?).. בכל זאת תודה וסליחה.

אני כותבת כאן בכדי להרויח זמן. יש בי רצון אדיר לכתוב לה מייל ועוד מייל ועוד ועוד. להרגיש שאני ממלאה את כל תיבת הדואר שלה עד שהוא מתפוצץ. אני רוצה להרוס הכל .להרוס. היא נתנה לי שוב מחברת לפני שהיא יצאה לחופש. אני כבר לא יכולה לראות יותר את המחברות האלו. היא ציירה משהו וכתבה לי שוב ל...להתראות מ... נראה לי שאני אחתוך את הקטע הזה, אגזור אותו לחתיכות קטנות ואפזר על פני הים. וכך אעשה לכל המחברת המטופשת הזו. אודי תעצור אותי בבקשה. אני מפחדת מעצמי.יש בי גל של בחילת הרס ועד שהלבה לא תפרוץ החוצה ותטביע את כל העולם ותשליך לכל כוון אפשרי לבה רותחת ותפוצץ את העולם בסלעים .עד שהעולם לא יטבע במבול הזה זה לא ירגע. אודי אני מפחדת זה הולך ומשתלט

וואוו אני לא מאמינה שאני מקבלת ממך תגובה זו. וואוו כן, אני מרגישה שאני עכשיו עוורת וחירשת מרוב הזעם על כך שאפילו סמס של חג שמח היא לא שולחת לי. בטח שכחה לגמרי מקיומי אבל היא זכר טוב מאוד כשבשישי לא אגיע ולא אודיע לה מאומה. שתשב ותחכה על הכורסה שלה עד שידבק לה ה..על הכורסה שתרגיש לפחות מה שאני מרגישה כעת. כל שניה שהיא לא שולחת לי זה פצע נוסף .זה כבר אוקיינוס של פצע על פצע על פצע . והכל מוגלה גדולה. אוףףףףףף למה גם אתה צריך להוסיף עכשיו לפצע ? אם אחרות שולחות לך הודעות זועמות , למה אתה טופס טרמפ על ההודעה שלי ? אם מתרחש תהליך מקביל גם פה תכתוב את זה לאלו שכתבו לך הודעות זועמות. אני זעמתי רק עליה. כן, עכשיו אני זועמת גם עליך. מאוד מאוד

שלום ד"ר אודי אבי נמצא במחלת הדיכאון כבר יותר מעשור, מטופל ע"י פסיכאטר בתרופות. בזמן האחרון המצב שלו הדרדר, יש לו תופעות לוואי מהתרופות. אין לו חשק לחיות, והוא מדבר על התאבדות מידי פעם. אני מאוד רוצה להפנות אותו לפסיכולוג. הבעיה היא שאני לא מוצאת פסיכולוג דובר רוסית באזור באר שבע אני מאוד רוצה לעזור לו, ומחפשת תשובה איך לעשות זאת. מחכה לתשובה אליס

אודי, בתוכי מתחולל מאבק רציני..בין רגשות של "שווה להשקיע בי" אני בסדר, אני שווה, לבין "אני לא שווה השקעה וחבל על המאמץ"...כמו שני עולמות במלחמת עולם קיומית...אולי משהו בתוכי מתנגד לשינוי חיובי? אולי רוצה להשאר בעמדת הלא שווה מאמץ...או העמדה הזו הדיכאונית משהו...מאבק קיומי- זאת ההרגשה התהליך הזה קשה לי...כמו מאבק של חיים ומוות, ממש...יש לך משהו לומר על זה? האם באמת ניתן לשנות רגשות פנימיים? פנימיים...להפסיק להאבק????

תודה שענית ולא נעים לי בכלל..ששוב מבקשת.. אבל כל המתח שבהמתנה לתשובה , היה בכלל המתנה לתשובה להודעת המשך שכתבתי ב11.10 . היא נותרה מיותמת וחשופה.. תוכל להתייחס אליה?.. בבקשה?

אודי, אני יודעת שאולי לא תתן לי תשובה על השאלות שלי ובכל זאת מנסה...קודם האם לשנות תפיסה על עצמך (דימוי עצמי)לוקח הרבה זמן לשנות ומדוע? ושתיים לא מבינה איזה רווח יוצא מלהשאר בעמדה שלילית כלפי עצמך? מה זה משרת? אין לי מושג!!! האם אני זקוקה לרחמים שלה?????אוף......כל הזמן היא אומרת שזה משרת אותי בעוד מקום כנראה..איפה לכל הרוחות, אף אחד אחר לא יודע על מחשבותיי חוץ ממנה....למה לעזאזל אני בעמדה כזו שכלם שווים חוץ ממני????למה צריך להיות מעניין בעולם הזה כדי להיות שווה?????איזו תפיסה מעוותת בשכל אך כל כך ממשית ברגש!!!שאני לא מעניינת אף אחד, רק אותה....ככה אמרתי לה....לא יודעת כועסת עליה פתאום...שאולי באמת שוב סתם....סתם אני עושה דרמה, סתם אומרת שרע לי....וזה כל כך קשה לי.........אוף.........

יכולת לעדכן אם תענה היום, מחר , בשבוע הבא או שאתה רק מעלה הודעות ולא מתכוון לענות?..אם רק היית יכול לעדכן?.. או שאתה עסוק מדי אפילו לזה.. קשה לי עם אי הוודאות. מקווה שאצליח לשבור את התלות הנוראית הזאת בקרוב.. תודה, מיקה

מצטרפת לבקשה...תן לנו לו"ז..קצת לתת לנו אחיזה...בימים של חגים..שלא לכלם הם חגיגה...בבקשה...

שלום, רציתי לשאול- איך יודעים שהמטפל טוב עבורך? שהטיפול מועיל לי ושאני מתקדמת? האם ישנה תופעה כזו של "פחד" להתקדם, כדי לא להישאר לבד? להתמודד לבד? משהו נוסף, האם קורה ויכול לקרות שמטפל דומע בפגישה עקב משהו שסיפר המטופל? האם סביר שזה קורה? מה אני אמורה לעשות במקרה כזה? פשוט להתעלם? תודה, אריאל

מה אני יכולה להגיד... שמתי לב ש...? זו לא חוצפה? או הבכת המטפל מצידי? זה לא מביא לאי נעימות מסוימת? אני בטוחה שמטפל היה מעדיף שלא היה קורה לו כזה דבר, לפחות לא מולי... האם אני טועה? תודה.

האם על ידי אבחון פסיכודיאגנוסטי מאבחנים בתוצאותיו הפרעות נפשיות? כלומר למשל אחרי כל האבחון שאגב עברתי בבריאות הנפש ... ניתן יהיה לאבחן דכאון מגו'רי? או פוסט טראומה למשל? או לאבחן אפילו פיגור קל? תודה רבה

לא ענית, כי אתה לא מבין? כי התייאשת ממני? גם היא לא מבינה את רצף המקרים הקפקאי הזה - (של משפט אחרי משפט) ואני באמת לא טיפוס עברייני. רחוק מזה.. אני האדם הכי ישר עד כדי טמטום והכי פחדן שבעולם... אני מתחילה להאמין ב"סוד" אבל מהזווית ההפוכה של חשיבה שלילית מושכת אירועים שליליים. אני מרגישה כל כך חסרת מזל! כבר אין לי כוח להילחם כדי להוכיח את צדקתי. אני לבד ואף אחד לא יכול לעזור לי. וגם ביומיום אין לי כוח לקום בבוקר לעוד יום שבו נתקלת באנשים מעליבים ופוגעניים העושים הכל כדי להרשים ולהתקדם. אין לי כוח!!!!!!!!

שלום רציתי בבקשה לשאול האם מטפל יכול להיקשר למטופל? ומבחימת טיפול שהפסיכולוג זמין לי תמיד ומדברים בטלפון ובאסמסים זה נורמלי?

... לא יאמן.. קורה משהו מדהים!! כל כך הזוי.. ממש תהליך מקביל מתרחש איתה ואיתך..זה הזוי..לא מצליחה להבין איך זה קורה .. אתה זוכר את 2 ההודעות האחרונות ששלחתי ? הראשונה,זו שהרגשתי שנכנסתי לטריטוריה הפרטית שלך והשניה שבקשתי שתמחוק את הראשונה..זוכר אודי ? אחרי ששלחתי לך את ההודעות ,שוטטתי באינטרנט והגעתי דרך גוגל למכון הפסיכואנליטי, נכנסתי לקובץ שבו כתובה תוכנית הלימודים של המתמחים בפסיכואנליזה, ולפתע גיליתי את שמה והסמינר אותו תנחה. וצויין שם גם כתובת המייל שלה.. לא קיבלתי ממנה כתובת זו וכמובן לא שלחתי לה מיילים עד עכשיו. כתבתי לה מייל ו"שיחקתי" עם הרעיון שהיא לא תקבל מייל זה. לפתע האצבע לחצה "שלח" והמייל באמת נשלח ! נבהלתי מוות !!! רציתי בדמיון לבקש שהמייל ימחק! אבל הוא כמובן לא נמחק.. .... טוב, זה התגלגל ואתה בטח יודע מה קורה בפסיכואנליזה... יש עכשיו "חומר" לשנה שלמה... כן, מתיש.. על כל אפצ'י שאתה עושה אתה אחרי זה חופר למה עשית את האפצ'י דווקה עכשיו, למה בצליל הזה, באורך הזה,למה בכלל עשית אפצ'י ולא גיהוק,שיהוק,נחירה או מיצמוץ.. וזה לא נגמר.. לפעמים אני מרגישה שאני מתפוררת.. הרבה פעמים.. תאר לך אודי שהיא תוציא ספר ..זה יהיה מוזר..היא ,אתה ואני נהיה בו..אתה קיים עבורי באופן שהוא לגמרי וירטואלי ויחד עם זה אתה מאוד ממשי עבורי. גם היא קיימת באופן מאוד מסויים, שמרגיש לי שגם היא באיזה שהוא אופן וירטואלי,ויחד עם זה היא מאוד מאוד ממשית עבורי. ואולי אני היום אפילו לא יכולה בלעדיה ??? היא באמת נוסעת בראשון אחרי שנפגש מוקדם בבוקר ונפגש שוב רק בשישי...מעדיפה לא לחשוב על זה..אפילו שהיא אמרה שאני מוזמנת להתקשר /לשלוח סמס.. אודי, מאחלת לך חג שמח,נעים ורך..אתה מצליח להריח את הטבע שבא עכשיו עם ידיים פתוחות ,אוהבות ? :) שלך-במבי. ואם תקשיב לעלים שמתנועעים על העץ ..ממש תקשיב להם ,תוכל לשמוע אותם אומרים לך: אודי, אתה אדם יקר..אודי,אתה אדם מקסים..אודי,העולם שמח שאתה קיים בו..

אני מרגישה הצפה. צמודה לחדשות... כאילו מכירה אותו אישית. בא לי לחבק. בא לי לבכות בא לי... לשיר שוב ושוב שירים עדינים.. אני רוצה לשאול שאלה: מי יטפל בגלעד? האם לצבא/משהב"ט יש מטפלים מומחים לטראומת שבי? האם ייתכן שייפנו למישהו פרטי ומוכר? האם יהיה מ

הי ליאורי, גם אני כמוך וכמו רבים אחרים שמחה כל כך, זה מה שיפה אצלנו... שמעתי שהוא יוכר כנכה צה"ל ולא יצטרך לעבור בירוקרטיה מטישה..כבר טוב!!! נראה שיש המון תמיכה סביבו וידאגו לו, אני בטוחה בכך...אכן לא פשוט ואין לדעת באיזה מצב הוא, אך אי"ה הוא יתאושש...העיקר שיבוא כבר...

שהפעם אני באמת לא עומדת בזה. נסדקו החומות נעלמו הגנות נשארו כל החולשות ככה חשופות פגיעות ראשוניות לא יכולות. הורסות ממוטטות מחסלות פוגעות

לבת שלי מספר בעיות, שרציתי לשאול אם ביופידבק יוכל לסייע לה להתמודד איתם. 1. הרטבה ביום (גם בלילה- אבל שם אנחנו מנסים את הפעמונית). זה קורה לה לפחות פעם ביום ולפעמים הרבה מאוד פעמים. היא מתרכזת במשהו ולא הולכת לשירותים. מתעקשת שלא צריכה, ושתי דקות אח"כ מקפצת בהתאפקות היסטרית שנגמרת בפספוס. 2. הלכלכות בצואה. זה קורה לעיתים יותר נדירות. בממוצע פעם בשבוע. בד"כ כשהיא מתרכזת במשחק/טלוויזיה ולא קמה לשירותים. 3. נטיה לעצבים ודרמה. רותחת מעצבים לעיתים קרובות. ביופידבק יכול לעזור? זה מתאים לגיל שלה? תודה רבה מאמא מיואשת

שלום רב לך לירי, תאורך מצדיק ברור והערכה רפואית של רופא ילדים לגבי בעיות ההרטבה ובריחת צואה. טיפול בשיטת הביופידבק על ידי מטפל מוסמך בעל הכשרה וניסיון מתאימים יכול בהחלט לעזור לביתך . רצוי שהטיפול ישלב גם הדרכת הורים !!!אשמח להתעדכן תודה על פנייתך בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

החלטתי לקבל טיפול ועזרה, איך עושים את זה? שלום, שמי *** בן 33 ,סיימתי עכשיו קשר של חודשיים עם בחורה שחשבתי שתהיה אשתי ומכאן התחיל הבלגאן שלי. אני לא יודע אם הפרטים על הבחורה שהכרתי רלוונטיים אבל , היא התגרשה לפני שנה אחרי תהליך מאוד מסובך שסיפרה לי שעברה (גם לה יש את התיק שלה), היא מגיע מעדה מסורתית מאוד, לכן לא יכלה לספר על הקשר איתי פרט להורים ,לאח ולעוד מספר מצומצם של אנשים כדי שלא יתגלה ושלא יבייש את הוריה שהיא גרושה, במשפחה המורחבת שלה לא יודעים שהיא גרושה. ועכשיו עלי, מעולם לא היה לי קשר ארוך מאוד, הקשרים שלי היו של שבועות ואולי חודשים ספורים, תמיד חיפשתי את מה שלא נראה טוב בבחורה וסיימתי קשרים קצרים או דייטים, כמובן שהיו מקרים שזה היה הפוך והן לא המשיכו את הקשר. אני הייתי ועודני ביישן מאוד כדי להתחיל עם בחורות, מעולם לא ניגשתי והתחלתי עם בחורה (אולי פעמיים בחיים) למרות שהיו המון שמצאו חן בעיני וחששתי לקבל את התשובה השלילית, בטחון עצמי נמוך מאוד בקטע הזה. נפגשתי בכל הפעמים (עשרות ואם לא מאות דייטים) או עם בנות שהכרתי דרך חברים/משפחה/אתרי היכרויות באינטרנט/פייסבוק. בתחומים אחרים יש לי בעיות שכל השנים התעלמתי מהן ומשפיעות מאוד על התפקוד ועל החיים: 1. הפרעות קשב וריכוז (עברתי אבחון) שהפריעו לי כל השנים ללמוד לימודים אקדמאים, הסתרתי את זה או תירצתי תירוצים בקשרים (דייטים ראשונים בעיקר) כי התביישתי שלא למדתי ושגילו שלא אמרתי אמת הכל התפוצץ. 2. פסוריאזיס קל, תמיד מפחד שיגלו את זה ויעזבו אותי. 3. עבודה – עבדתי 10 שנים במקום מסודר וחברה גדולה, עשיתי כמה תפקידים, נחשבתי לאחד המצליחים ואז נמאס לי ועזבתי (חלק מהסיבה היא הפרעות קשב וריכוז שמנעו ממני לעשות תואר שמנע ממני להתקדם),עבדתי בעסק המשפחתי תקופה, עזבתי ועברתי לחברה אחרת ולאחר 10 חודשים חזרתי ואני עובד כרגע בעסק המשפחתי, עסק עם בעיות קשות מאוד שמכניסות אותי לפחדים כלכליים ונפשיים ומקשה עלי את החיים. 4. בקשרים שמגיעים לתחילת קשר מיני יש לי קשיים (פחד ביצוע), היו 3 התנסויות סה"כ ובכולן היה אותו דבר, רק בקשר האחרון הצלחתי להגיע לחדירה אבל גם אחרי זה צנח הזלזל, הייתי אצל נירולוג שנתן כדורים (סיאליס) כדי לראות אם זה יפתור כי חשב שיכול לעזור ובמקביל הפנה לייעוץ מיני,אמר שלדעתו מדובר רק בפחד ביצוע, לא הספקתי להשתמש ולבדוק את הכדור בגלל שנפרדנו. אני בחור שבוחר להתעלם מדברים (אולי לטאטא מתחת לשטיח) שלא נראים לי חשובים מידי גם אם הם מפריעים לי. ועכשיו על הקשר האחרון: הקשר האחרון היה מאוד מסיבי, אחרי שבועיים וחצי כבר טסנו לשבוע יחד בפריז, היה שבוע מדהים , הייתי ממש בעננים, הרגשתי שסוף סוף מצאתי את אהבת חיי, חוץ מבעיות שצצו ושאספר בהמשך. בקשר האחרון הבחורה אמרה לי לפני שנפרדנו בפעם הראשונה שהיא מרגישה שהיא לא מכירה אותי בגלל שאני אומר כן להכל ולא אומר אף פעם לא, נבהלתי. החברים שלי שהתלהבו ושמחו בשבילי רצו לפגוש אותה וקבענו מפגש יחד אצלי בבית, אני מאוד הייתי גאה בה, שמחתי מאוד על הקשר ורציתי שכולם יכירו אותה, היא כנראה נלחצה מזה מאוד ובסופו של דבר המפגש לא התקיים כי נפרדנו בפעם הראשונה כמה ימים לפני זה וביטלתי אותו. לי יצא לפגוש כמה חברים שלה ואפילו בת דודה אחת, אבל לה לא יצא לפגוש חברים שלי, אני לא יודע אם היא היתה חרדה מזה או שפשוט לא יצא למרות שניסיתי לתאם מפגש כזה. הבעיות בקשר האחרון החלו לדעתי בגלל הבעיה בתפקוד המיני (התחיל עוד בפריז), אני הכחשתי בהתחלה שיש בעיה כי חשבתי שתיפתר, חשבתי באמת שזה יכול לקרות, אך אחרי שהבחורה רצתה להיפרד ממני ושוחחנו היא אמרה לי את האמת בפנים ושאני צריך לקבל טיפול, בהתחלה נבהלתי כי לא רציתי להודות בבעיה אך מיד לאחר מכן הבנתי שאם אני רוצה אותה אני חייב טיפול והלכתי לנירולוג, היא ידעה שאני הולך ותמכה בי במהלך הזה, אמרה לי תטפל בזה קודם כל בשבילך והיא צדקה. היינו בשבוע הפסקה, ביומיים הראשונים אני ניסיתי בכל הכוח להחזיר אותה אלי, לחצתי אפילו יותר מידי, אני מבין את זה בדיעבד, היא נבהלה מזה מאוד, אני כ"כ רציתי שלא שמתי לב שאני מגזים. אחרי יומיים היא כתבה שאני סוחט אותה רגשית (התכתבנו בנייד) כתבתי לה שאני לא פונה אליה יותר ושהיא תיקח את הזמן, התכוונתי באמת לתת לה זמן, אבל אז היא התקשרה כל יום לשאול אותי אם אני בסדר, לא רציתי שתתקשר, רציתי שתיקח זמן ושתבין מה היא מרגישה. בכל פעם שהיא התקשרה אני עוד יותר נכנסתי לבור, עוד יותר רציתי אותה, אבל לה אמרתי שהכל אצלי בסדר ושתיקח את הזמן, ככה כל יום במשך 4-5 ימים. דיברנו בערב שבת בטלפון (שבוע אחרי שהחלטנו על הפסקה), פתחנו דברים, אמרתי לה כמה היא חשובה לי, היא אמרה שאני מגזים, אמרתי לה שכבר שבוע אני לא ישן בלילות בגלל זה ואז היא כעסה כי קודם שהיא התקשרה אמרתי לה שהכל בסדר כדי שתסתיים ההפסקה ושנחזור להיות יחד, באותו הערב התכתבנו הרבה ובסוף דיברנו בטלפון ואמרתי לה ואם אני זוכר נכון היא אמרה לי שאין מקום להמשיך את הקשר, אמרתי לה שגם אני חושב ככה וככה סיימנו את השיחה. מיד לאחר השיחה לא יכולתי לוותר עליה ושלחתי לה SMS שאומר שאני לא יכול לוותר עליה ככה בקלות ואני רוצה אותה ואוהב אותה, היא ענתה לי בסדר, שהיא עייפה ואין לה כוח וננסה שוב. בבוקר שלחתי לה SMS וביקשתי לראות אותה, רציתי לדבר פנים אל פנים כי לא אהבתי את ההתכתבויות ואת השיחות טלפון. נפגשנו אחר הצהריים ודיברנו באוטו שלה, אני נשברתי והתחלתי לבכות כמה שהיא חשובה לי, האמת היא שאני באתי לומר לה אחרי ייעוץ שקיבלתי מחברה שהיא צריכה להחליט אם אנחנו יחד או לא, רציתי לומר לה שאם היא לא מחליטה אני אומר לה שאני אוהב אותה והיא חשובה לי מאוד אבל אני ממשיך הלאה, היא אמרה לי אולי בגלל שבכיתי ורעדתי שאנחנו ביחד ולא אמרתי שום דבר נוסף, רק התחבקנו. שבוע אחרי שחזרנו להיות יחד נסענו לטייל ליום בצפון (אני יזמתי כדי לחבר ביננו, הייתי צריך לשכנע אותי לבוא) ובדרך אמרתי לה שאני רוצה לפגוש את ההורים שלה, היא זרקה הערה של לאן אתה רץ ואני לא הצלחתי להגיב ושתקתי, כל הזמן חששתי שהקשר התפרק אז בלעתי ובלעתי עד חנק. במהלך הקשר אמרתי לבחורה מספר פעמים שאני אוהב אותה והיא חשובה לי ולא קיבלתי את התשובה הזהה מהצד השני, זה תיסכל אותי מאוד, במהלך הקשר הבחורה גם סיפרה כל הזמן על הבעיות שהיו לה עם הגרוש ועם האקסים האחרים, למרות שהנושא תיסכל אותי מאוד לא רציתי לומר כלום כדי לא לפגוע בה היא גם סיפרה לי על הקשר האחרון שהיה לה, כמה שהוא לא דאג לה בניגוד אלי, שהוא ראה רק את עצמו וזה הפריע לה והיא סיימה את הקשר, אבל אמרה שאהבה אותו מאוד (היה לי מאוד קשה לדעת שאותו כן ואותי לא) !!! היו גם הערות טיפשיות שהפריעו לי אבל אני כרגיל (לצערי) לא אמרתי כלום והעברתי הלאה, מסתבר שהם הפריעו לי כי בסוף הכל התפוצץ. שהיינו לפני כמה זמן 24 שעות יחד (כיפור) היא אמרה לי במהלך הזמן שהיא עדיין לא בטוחה בקשר שלנו ומתלבטת אם הוא ימשך, זה ערער אותי לחלוטין, היא אמרה בנוסף שהיינו בהפסקה של שבוע לפני זמן מה, היא יצאה עם מישהו ושאלה אם זה מפריע לי, אמרתי לה שאני לא מאמין לה שהיא עשתה את זה (הבטיחה מיוזמתה שלא תעשה את זה שהסכמנו על הפסקה, לי זה היה מובן מאליו שהפסקה זה לא זמן לדייטים) ואז היא אמרה שבגלל שזה כיפור היא מרגישה שהיא חייבת לספר לי ואמרה שלא רק יצאה איתו לדייט אלה היה גם יותר מזה, אני אמרתי לה שאני לא מאמין לה אבל בפנים התפוצצתי ולא ידעתי אם זה נכון ומה היה. לפני שבוע אחרי שלא קיימנו יחסי מין תקופה (גם בגלל הבעיות שהיו לי) רציתי לעשות את זה, היא כל הזמן סיפרה לי שאוטוטו המחזור שלה מסתיים והיה נראה כאילו היא רומזת שהיא רוצה שנשכב, שהלכנו למיטה ניסיתי ליזום יחסי מין והיא לא רצתה, בדיעבד היא אמרה לי שאני נורא לחוץ, דופק גבוה מאוד, שאני מקרין לחץ נורא גדול והיא הרגישה לא נעים ,נלחצה ולכן אמרה לי שלא היתה מסוגלת. אני באותו בהערב התפוצצתי מעצבים, הכל התחבר לי יחד, כל הרמזים שהתעלמתי מהם התחסרו והפכו מדבר קטן למשהו ענק, אחרי שהלכנו לישון, ישבתי שעה על המיטה והתלבטתי אם אני קם והולך הביתה, הרגשתי שאצלה אני לא יכול להישאר, לא ידעתי לאן יוביל מהלך כזה, התלבשתי, רציתי ללכת והיא התעוררה, שאלה אותי מה אני עושה, אמרתי לה שאני מרגיש שהיא לא אוהבת אותי באמת, שהיא מרחמת עלי ובגלל זה היא איתי, אמרתי לה שאני מרגיש שרק אני נותן ויוזם והיא לא עושה את זה. אמרתי לה שאני מרגיש שהיא לא באמת איתי ,היא אמרה שאני צודק. אמרתי לה שתיקח 24 שעות לחשוב מה היא רוצה ואני ממשיך הלאה, למרות שממש לא רציתי להמשיך הלאה כי אני אוהב אותה מאוד. לאחר שהגעתי הביתה היא התקשרה אלי כדי לשאול שהגעתי ואיחלה לי בהצלחה בהמשך, סגרה בעצם את הדלת על הקשר ביננו. אחרי זה התמוטטתי ! לא מכיר את עצמי בצורה הזאת, משירים עצובים התחלתי לבכות, סיפרתי להורים על סיום הקשר ובכיתי כמו ילד קטן (לא קורה לי בדרך כלל), גם שפגשתי אותה בשלב מסוים לפני שהחלטנו לחזור התחלתי לבכות והיא נבהלה ואולי בגלל זה ריחמה עלי וחזרה אלי. ביטלתי את החברות איתה בפייסבוק ואחרי יומיים שלחתי לה הודעה שטעיתי ואני מבקש שהיא תאשר חזרה (כי לא יכולתי בעצם להיפרד ממנה, היא אישרה חזרה וכתבה שתמיד תשמח להיות בקשר איתי בעתיד), הייתי עצבני כל היום, לא אכלתי מסודר, לא ישנתי בלילות, הייתי סהרורי לחלוטין, אף פעם לא התנהגתי בצורה הקיצונית הזאת. במקביל הלכתי עם חבר לאכול צהריים, קניתי ספר שאני אוהב אבל בראש הייתי במקום אחר. ניסיתי להשתחרר, ניסיתי לוותר עליה בשבילי, לבריאות הנפש שלי, לא הצלחתי. שלשום בשעה 4 בבוקר התעוררתי והחלטתי שאני כותב לה שאני רוצה צ'אנס נוסף, למרות שידעתי שהיא לא אוהבת אותי, משהו גרם לי לכתוב לה את זה, לא יכולתי לעצור את עצמי, אחרי שכתבתי כל 5 דקות נכנסתי לפייסבוק כדי לראות אם היא השיבה, משעה 7 בבוקר עד שעה 9:30 ישבתי מול הפייסבוק לראות אם היא עונה, שהיא הייתה און ליין פתאום הייתי בלחץ מטורף מה ומתי תענה, בשלב מסוים הלכתי לחדר כושר ושם ישבתי עם הנייד בפייסבוק כל 4 דקות לראות אם ענתה. בסוף היא ענתה וכתבה את זה : אתה בן אדם מקסים וטוב לב! אני מאוד מעריכה אותך על כל התקופה היפה שהייתה לי אתך וחושבת שאתה באמת יוצא דופן במסירות ויכולת הנתינה הענקית והנדירה שיש לך אני לצערי הרב מאוד לא הצלחתי להביא את עצמי לקשר לא הצלחתי להיפתח ולא הצלחתי לפתוח את הלב שלי לאהוב אותך, אני לא יודעת למה זה קרה והלוואי שיכולתי לאהוב אותך כי באמת מגיע לך שיאהבו אותך מכל הלב ואני לצערי הרב לא יכולה לתת לך את מה שמגיע לך באמת אז עם כל הבעסה אני חושבת שהכי נכון יהיה אם נמשיך הלאה כל אחד לדרכו! אני גם לפני זה הבנתי את זה, ידעתי שהיא לא אוהבת אותי אבל היה לי קשה להשלים עם זה ולהמשיך הלאה, רציתי חיבוק ממנה, רציתי לשמוע את הקול שלה, רציתי להרגיש את השפתיים שלה, לא הצלחתי להשלים בלב שזה נגמר למרות שבראש הבנתי את זה כבר לפני זמן רב או הייתי מבולבל מאוד. אנחנו תיכננו לעבור לגור יחד אם הכל יסתדר, היא אמרה לי כל הזמן שאם הכל יסתדר (אני מבין עכשיו שהיא התכוונה ליחסי המין ,אמרה כל הזמן שהיא מאוד מינית וצריכה את זה) אנחנו תוך חודשיים נגור יחד, בגלל זה התפתחה אצלי ציפייה גדול מאוד, דיברנו כבר על ילדים, דיברנו על עתיד, ובסוף הכל התפוצץ לי בפנים. החלטתי לסיים את הקשר ולהתקשר לומר לה תודה על החודשיים שהיינו יחד, רציתי לשחרר אותה בשבילי, כתבתי את זה קודם על המחשב כי ידעתי שאתבלבל והתכוונתי לקרוא לה את זה, כמובן שהתחלתי לרעוד ולבכות, היא התנפלה עלי כי זה גם לה קשה וגם לה יש את הבעיות והחיים שלה, אמרה לי שאני לוקח דברים קשה מידי ואני מגזים (היא צודקת), אמרה לי את כל הדברים בפנים והסבירה לי שאני צריך טיפול, לצאת לבלות, ללכת לבארים, להתנסות מינית כדי שאבוא מוכן לקשר אמיתי וללא כל החששות הללו שפוגעים בקשר. היא אמרה מהניסיון שלה שחתונה זה לא הכל בחיים ואם לא אבוא מוכן זה יהיה גרוע יותר, היא דיברה מהנסיון שלה וכנראה שהיא צודקת. היא צודקת במאה אחוז ולכן אני אף לא טיפה כועס עליה היום, אלה מבין את הבעיה שלי, נשאר לי רק להודות לה שגרמה לי בגיל 33 ללכת לטפל בעצמי, לשנות לעצמי את החיים ולהתחיל לחיות. עד כאן על הקשר שהיה וחזרה אלי, אני בחור שנראה טוב, גבוה, חתיך, אינטלקטואל, בחור עם ראש טוב, חכם, אחד שכולם מעריכים מאוד ואוהבים מאוד, מקרין החוצה בטחון עצמי מאוד גבוה. אני לא אומר את זה בגלל שכך אני חושב ומרגיש , זה מה שאמרו לי בפנים ולא פעם אחת. אני אחד שבקשר שם את עצמו מספר 2, תמיד צריך לרצות את הבחורה, תמיד רוצה לדאוג לה וגם אם מפריע לי משהו אני מתעלם כדי לא לפגוע ובשביל שלה יהיה טוב, אני נותן את כל כולי בשביל מי שתהיה איתי, אני לא יכול להיות מישהו אחר ולא לעשות את זה. הסיבה האמיתית שהבנתי שאני צריך עזרה/טיפול היא הבחורה האחרונה, עם כמה שהיה לי קשה ועדיין קשה עם סיום הקשר (למרות שהבנתי בראש שאין סיכוי להמשך) היא היתה אמיתית ושמה אותי מול המראה. פעם ראשונה אני רואה את עצמי ומודה בבעיות שלי, פעם ראשונה אני רוצה לתקן כדי לחיות את החיים כמו שצריך ולא לברוח מדברים. אני בתקופה לא טובה עכשיו בגלל סיום הקשר, אני עצבני,במתח, לא ישן טוב, לא אוכל טוב, יכול להיות תופעות של דיכאון. מה עושים? אמרו לי פסיכולוג, איך יודעים למי לפנות?

שלום, אני לקראת סיום התואר בפסיכולוגיה, ותוהה לגבי המשך לימודים בפסיכולוגיה קלינית או בטיפול בכלל. הבעיה היא, שעל אף רצוני לעזור ולטפל, אני חשה כי אני רגישה מדי. כאב של אחרים מעלה מיד דמעות בעיניי, וכאב בלב. האם יש דרך לטפל בכך? האם אוכל לפתח קהות עם הזמן, או שמקצוע טיפולי מעין זה פשוט לא מתאים לאנשים רגישים מדי, ועליי לחפש ייעוד אחר? מה דעתך?

אודי, מרגישה פתאום שאני חשובה, ושאולי שווה להשקיע בי כמו שהבנתי מהמטפלת...האם אני שווה השקעה? האם כשפתאום אתה מגלה שהבריאות לא משהו בגללך אתה מבין שהזנחת את עצמך ועכשיו שווה להשקיע? האם פתאום אני דואגת לעצמי? אף פעם לא הדאיגה אותי הבריאות שלי...עשיתי מה שעשיתי (בריאותית) כדי שירדו ממני וכדי לרצות אחרים...אולי הגיע הזמן שאתחשב בגוף שלי...בבריאות שלי..בשבילי? האם בכלל הבריאות כל כך חשובה ושווה להשקיע? או שזו רק קלישאה..העיקר הבריאות???? כי מבחינתי ממש לא היה אכפת לי אף פעם מבריאות פיזית...ועכשיו, משהו מוזר קורה לי...תמיד היה לי יותר חשוב איך מסתכלים עליי אחרים...או לרצות את כלם....כנראה שיש שינוי...ושוב שינוי חיובי ולמרות זאת השינוי הזה מוזר לי....האם אלו רגשות שלי...דאגה לעצמי? ממתי בריאות של עצמי מדאיגה אותי???????????משהו מבהיל אותי ביחס הזה שלי....האם הוא נכון עבורי???????מעניין שינוי שאמור להיות חיובי קצת מרתיע אותי...אודי, האם גם תענה או רק תעלה הודעות?????? לא מתחשק לי להמתין עד יום ראשון הבא.....

שלום, יש לי אמא שבגיל המעבר סבלה מדיכאון ומאז נוטלת תרופות אנטידיכאוניות שהובילו אותה למאניה. עודף מרץ וסר מנוחה וקניות מרובות. אנחנו כבר 7 שנים נעים בקוטביות הזו של אמא בין דיכאון שנמשך חודשיים לבין מאניה שנמשכת חודש ומפסיקה רק כשהרופא מוריד אותה מהכדור האנטי דיכאוני ואז היא צוללת לדיכאון. לי בתור הבת שלה קשה עם זה מאוד יש לי ילדים קטנים ואני מרגישה שהיא בשבילי עוד ילדה. אין לי מושג מה אעשה כשאבא שלי לא יהיה בחיים איך אשגיח עליה? אני שמה לב שאני בעצמי נלחמת יום יום לא להיכנס לדיכאון אני במתח רב מכל הסיפור והחשש הגנטי רובץ מעלי וכל הסיפור הזה גרם לי להיות מתוחה ולחוצה וחסרת סבלנות לפעמים כלפי הילדים שרבים איתי בעצם על שטויות בזמן שאני מתמודדת עם דברים רציניים. איך מתמודדים עם אמא במצב הזה? אבא שלי אומר לי להתנתק ממנה ואני לא יכולה זו אמא שלי שהיא האמא והסבתא הכי טובה בעולם היא תתן את החיים שלה בשבילי.

הי אודי, האם כל הפסיכולוגים נוהגים לעשות שחיחת הינטק בפגישה הראשונה, או שזה תלוי בגישה ובאופי המטפל? למה פגישה ראשונה בטיפול נפשי צריכה להתנהל כמו ראיון עבודה חודרני במיוחד? כמובן שאני מבינה את הציונאל, ושיש רצון להבין את קורות חייו של המטופל (ממש את כל הדרך שהוא עשה עד לאותו רגע שהוא הגיע לקליניקה), אבל ממש שנאתי את התחושה.. זה אפילו הרגיש כמו בדיקה אצל רופא, עוברים על העבר הרפואי כדי להחליט על המשך הטיפול הרפואי. בקיצור, לא בא לי לעבור אבחון שכזה (שוב)

הי אודי.. מנסה לפתוח חיובי (: אז סליחה שלא בזה גם מסיימת... אודי..אתה מאמין שיש צדק?? אני חושבת שגם בבתי המשפט , מה שקובע זה בטחון עצמי ויכולת רטורית - שזה בד"כ ביחס ישר.. אם כי בטחון עצמי הכי הכי קובע...ולי כמובן חסרים שניהם.. בעל פה , אודי - אני אפס..מגמגמת..רועדת..סוטה מהעניין אז ברור שנדפקת...כבר אין לי כוח לומר ש"הכל לטובה"..מרגישה אפיקורסית...רואה אנשים רעים שרומסים אחרים כדי למצוא חן וכדי להצליח..והפלא ופלא - הם בפסגה.. בזוגיות.. במשפחה.. בעבודה.. אודי סליחה על ההתפלספות שאולי מחפה על מצבי הרגשי הקשה..כל הזמן בוכה..כבר שבוע.אולי שבועיים.. בכל פעם יש משהו אחר ש"מצדיק" זאת אבל אני כבר עייפה..רוצה לישון..לזמן בלתי מוגבל..אין לי שלווה ואין לי מנוחה!!!!!!!!! סליחה שלא במצב רוח חגיגי..אבל מאחלת לך מכל הלב בריאות ושמחה

אני כל כך מצטערת שגם פה אני לא מובנת.. אני מפחדת..נורא!! ופרנואידית..חבל שאתה לא יכול להבין ממה שכן כתבתי.. אני לא יכולה יותר!! מרגישה שהעולם עושה עליי לינץ' - כולם נגדי. גם בעבודה אני שק חבטות לכל אחד שרוצה לחזק את האגו שלו. מעליבים ומשפילים ואני לא יודעת להגיב..להגן על עצמי. -אני כל כך מטומטמת. - מה שכ"כ פשוט לכולם.. אני לא יודעת לעשות.ולהיפך! ישר אני עוזרת למי שמאשים אותי ולוקחת עליי את האשמה. רק אחר כך חושבת... ו...קולטת. אז גם בבתי משפט שבזמן האחרון , באופן לגמרי קפקאי הפכו לי ל"מקום בילוי" ושם אני ממש טרף קל לתובעים. אודי, בבקשה תנסה להבין..זה פשוט באמת מה שכתבתי רק בלי הפרטים הטכניים. נמאס לי. די. ואם זה סימן לזה שכל השנה הולכת להיות ככה, אז אני מוותרת. מוכנה למות עכשיו. די לי.

יש לי אחות חירשת מלידה בת 23 ויש צורך ורצון לפגישה עם פסיכולוג הבעיה היא שלא מוצאים פסיכולוג שיוכל להבין את השפה כדי שתתנהל שיחה אישית ללא מגשר שידע את שפת הסימנים. האם קיים פסיכולוג או פסיכולוגית כזו בארץ באיזור הצפון עדיף... תודה...

ומתלמידיי יותר מכלם"...קורה לי משהו טוב כנראה...הבאתי את אלבום החתונה שלי לפגישה..שיתפתי בדברים טובים...ו"הכרתי" לה את האנשים מאחורי הסיפורים...היא הודתה לי...ושאלתי אותה אם אני גם משפיעה עליה...כלומר אם אני גם יכולה להשפיע עליה ואם היא לומדת ממני? והיא אמרה שכן, מנסיון החיים שלי היא גם לומדת!! וכן מסתבר שיש השפעה גם על מטפלים...ווואו...ואמרתי לה שאת החיבוק בפגישה אחרונה רציתי להעניק לה ממני....חיבוק תודה...אודי..הרגשה כל כך נפלאה!!!! היא נתנה לי מחמאות על ההופעה שלי וכו' בתמונות...וזה החמיא וגם קצת ככה מוזר..והיום גיליתי שקצת הזנחתי את הבריאות...אז אני מתחילה לחשוב על עצמי ולעשות משהו..וזה זר ומוזר לי כל כך...האם מגיע לי? האם אני שווה בשביל להשקיע בי?? ככה מחשבות כאלה שאולי אני כן שווה...והשינוי הזה לא פשוט...השינוי גם מלחיץ, מפחיד..הגיוני? ואודי..לא אמרת כלום על התגובה שלי שראיתי אותך בקישור ששלחת תוכל לומר משהו?האם בכלל קראת? ...זה נמצא כבר ממש למטה...בכותרת.. מעניין ש...

התרגשתי כשקראתי את הודעתך. ..כל כך יפה לראות את התהליך שאת עוברת.. אפשר ממש לראות אותו ולמשש אותו. אפשר ממש לצייר את התהליך היפיפה הזה.. זה ממש כמו להתבונן בפרח קטן שעלי כותרתו סגורים ולראות אותו צומח, לראות את עלי כותרתו נפתחים לאט לאט..מדהים ! במבי.

טוב להפגש...תודה על כך שאת רואה בשינוי...בהחלט יש כזה ובכלל יש קשר ממשי עם המטפלת שלי...ועוד אוסיף שכתבתי לה מייל כזה קצת מפוחד מהשינוי ואז היא כתבה ש "את שווה את ההשקעה שלי ושלך"וזה פשוט ריגש אותי...היא בהחלט משקיעה בי!!! מקווה שאצלך השינויים יהיו לטובה..ושחמישה ימים זה נכון עבורך...זאת ממש אנליזה הא? רצינית..הולכת עד הסוף...אותי זה היה מלחיץ כל כך הרבה..יש לך הרבה אומץ!!!צריך להיות אדם מאוד מיוחד כדי ללכת לטיפול ובפרט לטיפול אנליטי ממש....אצלי זה טיפול רק עם כורסאות ואני חולמת לעיתים על ספות וכריות...למרות שהמקום החדש שהיא בחרה מהמם!!! גם המיקום שקט כזה וגם הבית מקסים!!! קצת מקנאה בך לפעמים על היכולת להיות זקוקה ככה... מיכל

שלום רב. לאחרונה אני בוכה הרבה בעקבות שברון לב. שמתי לב כי בתקופה האחרונה כיוון שהבכי חזק ורגשי עולה בי במקביל רצון עז להקיא. בפעמים האחרונות גם ממש הקאתי בפועל במהלך הבכי. יצויין כי זו תופעה חזקה שלא קרתה לי בעבר במצבים דומים. האם זה נורמאלי? תודה רבה!

שלום רב לך גליה אכן יש קשר בין בכי רצוף וקולני לבין הקאות . מאחר ולדבריך הבכי נובע משברון לב אני מציע לפנות ליעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לצורך הערכה וטיפול. אשמח להתעדכן בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אבל היה לי נעים. תודה.

לא יודעת מה עבר עלי מקודם שכתבתי הודעה כל כך נוראית. בבקשה, אל תעלה אותה .זו הודעה איומה בכל קנה מידה. לא יודעת מה עובר עלי.. אולי זו השתגעות ?

טוב ? כשקראת את הודעתי ,זו הנוראה הזו מלמטה. מה אתה הרגשת ? ובבקשה, תענה פעם תשובה במקום להחזיר בחזרה אלי , טוב? אחרי ששלחתי אותה פתאום שאלתי את עצמי אם התיאור שלי ובכלל כל ההודעה הזו לא חודרנית מדי ? לא נכנסת לטריטוריה הפרטית שלך ? גם הרגשתי שאצלי משהו בגבולות נפרץ..כזו הרגשה שאתה משחרר את חרצובות לשונך ללא מחשבה, כאילו לא איכפת לך ..אתה זורם עם כל מה שעולה על דל שפתיך.. אודי אתה מבין למה אני מתכוונת ? במבי.

ראשית תודה גדולה על מניעת שחזור דחיה.. :) אתה חושב שניסיתי אותך ? הרגע חלפה במוחי המחשבה הזו ואין לי תשובה.יש בי קול ששואל למה שתנסי את אודי ? וקול אחר ששותק.. לך תדע מה כל קול רוצה ועוד ליצור איתם איזושהי אינטגרציה ...כן, לא פשוט לי להסתדר עם עצמי וכל הקולות הפנימיים שכל אחד מהם רוצה להיות דומיננטי ולהיות "אני" אודי יכול להיות שהתחלתי לחשוב כך בעקבות האנליזה איתה ? אפשר להשתגע מאנליזה אינטנסיבית ??? ואתה יודע אודי ? מיד לאחר סוכות אנחנו עוברות למסגרת של 5 ימים בשבוע.. נשמע הזוי נכון אודי ??? אני מתה מפחד ויחד עם זה סקרנית ורוצה להתנסות בזה. היא אמרה לי שבאנגליה זה מקובל . אתה יודע אודי, נכנסתי לקישור ששלחת למיכל שבו אתה מתראיין. מאוד מאוד הופתעתי לראות אותך כך. 1. אני "רגילה " לראות אותך פה בפורום מתולתל בשונה מהמציאות 2. בפנטזיה שלי אתה רך ורגיש במעטה של קשיחות. שלא מראה לא מחצין רגשות. במציאות התספורת שלך מאוד שונה.. (ואולי אתה כבר שוב מתולתל?) "במציאות" אתה נראה בראיון (לפחות בתחילה) מאוד מתרגש, אתה גם משדר המון המון חום -זוג עיניים =פנסים מאירים. מה הרגשתי ? בו זמנית שמחתי לצפות והצטערתי. שמחתי לראות איך אתה נראה ב"מציאות" , לשמוע את קולך, את המימיקה, כל שפת הגוף שלך שמאוד מדברת. יחד עם זאת הצטערתי, הפנטזיה שלי לדמיין אותך איך שבא לי התקלקלה. אודי, מקווה שבסדר שכתבתי לך את הדברים הללו. בבקשה אם הגזמתי, אם זה מרגיש לך לא נכון תעיר/תאיר לי.. נראה לי שאני קצת /הרבה מאבדת את הצפון בעקבות האנליזה המתישה הזו. אבל יחד עם זה משהו שמאוד מאוד טוב כנראה מתרחש.. בעקבות טראומה לא פשוטה הפסקתי לפסל לפני כמה שנים.וכנראה שאחזור לפיסול בשנה הנוכחית.. אודי, בבקשה תאיר/תעיר לי על ההודעה ההזויה הזו שלך-במבי.

מבקשת להבין לעומק את משמעות מה שכתבת למטה (לאחת 123) "לא חייבים להבין "בראש". טיפול יכול לעבוד - וחשוב שיעבוד - ברמה הרגשית" השאלה שלי -מה הסוד שגורם לשינוי בטיפול? אני עומדת לכתוב את הערכתי בנידון, ואני מבקשת שתתקן אותי ותרשום את דעתך המדויקת. אני חושבת שבגלל היחס המכיל, המוגן והאמפטי המטופל חווה חוית קשר ראשונית של אם- תינוק(=לזה התכוונת שיעבוד ברמה הרגשית?) וכתוצאה מכך נוצר מרחב פוטנציאלי שבו נפתח רגשית לחשוב על הבעיות של חייו דרך הנקודות והשאלות שהמטפל מעורר, ומוצא את הפתרון והכוון לשינוי בכח נוכחות המטפל. אנא, אודי, הרחב ודיק את גורם אופן הווצרות השנוי. חשוב לי מאד לדעת ולהבין נכון, תודה מראש!

חס ושלום לא שוללת טיפול אחרת לא הייתי שם, ולא הייתי משלמת 400 ש"ח כל שבוע... אני באה מתואר שני במדעים מדויקים אז הכל צריכה להבין בראש ... למשל אם אני אומרת שאני כשלון והפסיכולוגית רק מקשיבה איך זה עוזר ריגשית? אולי אם הייתה "מונה" "מאירה" את השגיי אולי זה היה תורם לי? בזה ששפכתי והיא מקשיבה איך זה מקדם אותי ריגשית? - אני באה מהמקום שרוצה להבין את הכלי הפסיכולוגי - גמר חתימה טובה!! **** כשאני מביאה את השאלות לטיפול היא לוקחת את זה למקום שאני מבקרת אותה קצת ילדותי לחשוב כך.. ולא מקבלת ממנה הסברים גם היא נפנפנ אותי לא תמיד זה מתאים לכולם,יש עוד דרכי טיפול..זו לא תשובה מתחמקת?