פורום פסיכולוגיה קלינית

הי אודי, האם כל הפסיכולוגים נוהגים לעשות שחיחת הינטק בפגישה הראשונה, או שזה תלוי בגישה ובאופי המטפל? למה פגישה ראשונה בטיפול נפשי צריכה להתנהל כמו ראיון עבודה חודרני במיוחד? כמובן שאני מבינה את הציונאל, ושיש רצון להבין את קורות חייו של המטופל (ממש את כל הדרך שהוא עשה עד לאותו רגע שהוא הגיע לקליניקה), אבל ממש שנאתי את התחושה.. זה אפילו הרגיש כמו בדיקה אצל רופא, עוברים על העבר הרפואי כדי להחליט על המשך הטיפול הרפואי. בקיצור, לא בא לי לעבור אבחון שכזה (שוב)

הי אודי.. מנסה לפתוח חיובי (: אז סליחה שלא בזה גם מסיימת... אודי..אתה מאמין שיש צדק?? אני חושבת שגם בבתי המשפט , מה שקובע זה בטחון עצמי ויכולת רטורית - שזה בד"כ ביחס ישר.. אם כי בטחון עצמי הכי הכי קובע...ולי כמובן חסרים שניהם.. בעל פה , אודי - אני אפס..מגמגמת..רועדת..סוטה מהעניין אז ברור שנדפקת...כבר אין לי כוח לומר ש"הכל לטובה"..מרגישה אפיקורסית...רואה אנשים רעים שרומסים אחרים כדי למצוא חן וכדי להצליח..והפלא ופלא - הם בפסגה.. בזוגיות.. במשפחה.. בעבודה.. אודי סליחה על ההתפלספות שאולי מחפה על מצבי הרגשי הקשה..כל הזמן בוכה..כבר שבוע.אולי שבועיים.. בכל פעם יש משהו אחר ש"מצדיק" זאת אבל אני כבר עייפה..רוצה לישון..לזמן בלתי מוגבל..אין לי שלווה ואין לי מנוחה!!!!!!!!! סליחה שלא במצב רוח חגיגי..אבל מאחלת לך מכל הלב בריאות ושמחה

אני כל כך מצטערת שגם פה אני לא מובנת.. אני מפחדת..נורא!! ופרנואידית..חבל שאתה לא יכול להבין ממה שכן כתבתי.. אני לא יכולה יותר!! מרגישה שהעולם עושה עליי לינץ' - כולם נגדי. גם בעבודה אני שק חבטות לכל אחד שרוצה לחזק את האגו שלו. מעליבים ומשפילים ואני לא יודעת להגיב..להגן על עצמי. -אני כל כך מטומטמת. - מה שכ"כ פשוט לכולם.. אני לא יודעת לעשות.ולהיפך! ישר אני עוזרת למי שמאשים אותי ולוקחת עליי את האשמה. רק אחר כך חושבת... ו...קולטת. אז גם בבתי משפט שבזמן האחרון , באופן לגמרי קפקאי הפכו לי ל"מקום בילוי" ושם אני ממש טרף קל לתובעים. אודי, בבקשה תנסה להבין..זה פשוט באמת מה שכתבתי רק בלי הפרטים הטכניים. נמאס לי. די. ואם זה סימן לזה שכל השנה הולכת להיות ככה, אז אני מוותרת. מוכנה למות עכשיו. די לי.

יש לי אחות חירשת מלידה בת 23 ויש צורך ורצון לפגישה עם פסיכולוג הבעיה היא שלא מוצאים פסיכולוג שיוכל להבין את השפה כדי שתתנהל שיחה אישית ללא מגשר שידע את שפת הסימנים. האם קיים פסיכולוג או פסיכולוגית כזו בארץ באיזור הצפון עדיף... תודה...

ומתלמידיי יותר מכלם"...קורה לי משהו טוב כנראה...הבאתי את אלבום החתונה שלי לפגישה..שיתפתי בדברים טובים...ו"הכרתי" לה את האנשים מאחורי הסיפורים...היא הודתה לי...ושאלתי אותה אם אני גם משפיעה עליה...כלומר אם אני גם יכולה להשפיע עליה ואם היא לומדת ממני? והיא אמרה שכן, מנסיון החיים שלי היא גם לומדת!! וכן מסתבר שיש השפעה גם על מטפלים...ווואו...ואמרתי לה שאת החיבוק בפגישה אחרונה רציתי להעניק לה ממני....חיבוק תודה...אודי..הרגשה כל כך נפלאה!!!! היא נתנה לי מחמאות על ההופעה שלי וכו' בתמונות...וזה החמיא וגם קצת ככה מוזר..והיום גיליתי שקצת הזנחתי את הבריאות...אז אני מתחילה לחשוב על עצמי ולעשות משהו..וזה זר ומוזר לי כל כך...האם מגיע לי? האם אני שווה בשביל להשקיע בי?? ככה מחשבות כאלה שאולי אני כן שווה...והשינוי הזה לא פשוט...השינוי גם מלחיץ, מפחיד..הגיוני? ואודי..לא אמרת כלום על התגובה שלי שראיתי אותך בקישור ששלחת תוכל לומר משהו?האם בכלל קראת? ...זה נמצא כבר ממש למטה...בכותרת.. מעניין ש...

התרגשתי כשקראתי את הודעתך. ..כל כך יפה לראות את התהליך שאת עוברת.. אפשר ממש לראות אותו ולמשש אותו. אפשר ממש לצייר את התהליך היפיפה הזה.. זה ממש כמו להתבונן בפרח קטן שעלי כותרתו סגורים ולראות אותו צומח, לראות את עלי כותרתו נפתחים לאט לאט..מדהים ! במבי.

טוב להפגש...תודה על כך שאת רואה בשינוי...בהחלט יש כזה ובכלל יש קשר ממשי עם המטפלת שלי...ועוד אוסיף שכתבתי לה מייל כזה קצת מפוחד מהשינוי ואז היא כתבה ש "את שווה את ההשקעה שלי ושלך"וזה פשוט ריגש אותי...היא בהחלט משקיעה בי!!! מקווה שאצלך השינויים יהיו לטובה..ושחמישה ימים זה נכון עבורך...זאת ממש אנליזה הא? רצינית..הולכת עד הסוף...אותי זה היה מלחיץ כל כך הרבה..יש לך הרבה אומץ!!!צריך להיות אדם מאוד מיוחד כדי ללכת לטיפול ובפרט לטיפול אנליטי ממש....אצלי זה טיפול רק עם כורסאות ואני חולמת לעיתים על ספות וכריות...למרות שהמקום החדש שהיא בחרה מהמם!!! גם המיקום שקט כזה וגם הבית מקסים!!! קצת מקנאה בך לפעמים על היכולת להיות זקוקה ככה... מיכל

שלום רב. לאחרונה אני בוכה הרבה בעקבות שברון לב. שמתי לב כי בתקופה האחרונה כיוון שהבכי חזק ורגשי עולה בי במקביל רצון עז להקיא. בפעמים האחרונות גם ממש הקאתי בפועל במהלך הבכי. יצויין כי זו תופעה חזקה שלא קרתה לי בעבר במצבים דומים. האם זה נורמאלי? תודה רבה!

שלום רב לך גליה אכן יש קשר בין בכי רצוף וקולני לבין הקאות . מאחר ולדבריך הבכי נובע משברון לב אני מציע לפנות ליעוץ פסיכולוגי או פסיכיאטרי לצורך הערכה וטיפול. אשמח להתעדכן בברכה ד"ר יגאל גליקסמן

אבל היה לי נעים. תודה.

לא יודעת מה עבר עלי מקודם שכתבתי הודעה כל כך נוראית. בבקשה, אל תעלה אותה .זו הודעה איומה בכל קנה מידה. לא יודעת מה עובר עלי.. אולי זו השתגעות ?

טוב ? כשקראת את הודעתי ,זו הנוראה הזו מלמטה. מה אתה הרגשת ? ובבקשה, תענה פעם תשובה במקום להחזיר בחזרה אלי , טוב? אחרי ששלחתי אותה פתאום שאלתי את עצמי אם התיאור שלי ובכלל כל ההודעה הזו לא חודרנית מדי ? לא נכנסת לטריטוריה הפרטית שלך ? גם הרגשתי שאצלי משהו בגבולות נפרץ..כזו הרגשה שאתה משחרר את חרצובות לשונך ללא מחשבה, כאילו לא איכפת לך ..אתה זורם עם כל מה שעולה על דל שפתיך.. אודי אתה מבין למה אני מתכוונת ? במבי.

ראשית תודה גדולה על מניעת שחזור דחיה.. :) אתה חושב שניסיתי אותך ? הרגע חלפה במוחי המחשבה הזו ואין לי תשובה.יש בי קול ששואל למה שתנסי את אודי ? וקול אחר ששותק.. לך תדע מה כל קול רוצה ועוד ליצור איתם איזושהי אינטגרציה ...כן, לא פשוט לי להסתדר עם עצמי וכל הקולות הפנימיים שכל אחד מהם רוצה להיות דומיננטי ולהיות "אני" אודי יכול להיות שהתחלתי לחשוב כך בעקבות האנליזה איתה ? אפשר להשתגע מאנליזה אינטנסיבית ??? ואתה יודע אודי ? מיד לאחר סוכות אנחנו עוברות למסגרת של 5 ימים בשבוע.. נשמע הזוי נכון אודי ??? אני מתה מפחד ויחד עם זה סקרנית ורוצה להתנסות בזה. היא אמרה לי שבאנגליה זה מקובל . אתה יודע אודי, נכנסתי לקישור ששלחת למיכל שבו אתה מתראיין. מאוד מאוד הופתעתי לראות אותך כך. 1. אני "רגילה " לראות אותך פה בפורום מתולתל בשונה מהמציאות 2. בפנטזיה שלי אתה רך ורגיש במעטה של קשיחות. שלא מראה לא מחצין רגשות. במציאות התספורת שלך מאוד שונה.. (ואולי אתה כבר שוב מתולתל?) "במציאות" אתה נראה בראיון (לפחות בתחילה) מאוד מתרגש, אתה גם משדר המון המון חום -זוג עיניים =פנסים מאירים. מה הרגשתי ? בו זמנית שמחתי לצפות והצטערתי. שמחתי לראות איך אתה נראה ב"מציאות" , לשמוע את קולך, את המימיקה, כל שפת הגוף שלך שמאוד מדברת. יחד עם זאת הצטערתי, הפנטזיה שלי לדמיין אותך איך שבא לי התקלקלה. אודי, מקווה שבסדר שכתבתי לך את הדברים הללו. בבקשה אם הגזמתי, אם זה מרגיש לך לא נכון תעיר/תאיר לי.. נראה לי שאני קצת /הרבה מאבדת את הצפון בעקבות האנליזה המתישה הזו. אבל יחד עם זה משהו שמאוד מאוד טוב כנראה מתרחש.. בעקבות טראומה לא פשוטה הפסקתי לפסל לפני כמה שנים.וכנראה שאחזור לפיסול בשנה הנוכחית.. אודי, בבקשה תאיר/תעיר לי על ההודעה ההזויה הזו שלך-במבי.

מבקשת להבין לעומק את משמעות מה שכתבת למטה (לאחת 123) "לא חייבים להבין "בראש". טיפול יכול לעבוד - וחשוב שיעבוד - ברמה הרגשית" השאלה שלי -מה הסוד שגורם לשינוי בטיפול? אני עומדת לכתוב את הערכתי בנידון, ואני מבקשת שתתקן אותי ותרשום את דעתך המדויקת. אני חושבת שבגלל היחס המכיל, המוגן והאמפטי המטופל חווה חוית קשר ראשונית של אם- תינוק(=לזה התכוונת שיעבוד ברמה הרגשית?) וכתוצאה מכך נוצר מרחב פוטנציאלי שבו נפתח רגשית לחשוב על הבעיות של חייו דרך הנקודות והשאלות שהמטפל מעורר, ומוצא את הפתרון והכוון לשינוי בכח נוכחות המטפל. אנא, אודי, הרחב ודיק את גורם אופן הווצרות השנוי. חשוב לי מאד לדעת ולהבין נכון, תודה מראש!

חס ושלום לא שוללת טיפול אחרת לא הייתי שם, ולא הייתי משלמת 400 ש"ח כל שבוע... אני באה מתואר שני במדעים מדויקים אז הכל צריכה להבין בראש ... למשל אם אני אומרת שאני כשלון והפסיכולוגית רק מקשיבה איך זה עוזר ריגשית? אולי אם הייתה "מונה" "מאירה" את השגיי אולי זה היה תורם לי? בזה ששפכתי והיא מקשיבה איך זה מקדם אותי ריגשית? - אני באה מהמקום שרוצה להבין את הכלי הפסיכולוגי - גמר חתימה טובה!! **** כשאני מביאה את השאלות לטיפול היא לוקחת את זה למקום שאני מבקרת אותה קצת ילדותי לחשוב כך.. ולא מקבלת ממנה הסברים גם היא נפנפנ אותי לא תמיד זה מתאים לכולם,יש עוד דרכי טיפול..זו לא תשובה מתחמקת?

לא יודעת בדיוק .רוצה לומר לך משהו ולא ברור לי מה. אודי, למה אני כותבת שוב בחמישי בלילה ? :( אולי בגלל שלא נפגש עד ראשון ? אולי בגלל שמרגישה כל כך חזק את הסתיו ? כזה עצב עמוק..עצוב. עצובה, עצובים ,עצובות שורש ע.צ.ב הסתיו באמת נוגע בקצות העצבים הכי רגישים ועדינים. אתה יודע אודי, לצבע גם כן אותן אותיות.. באיזה צבעים אתה משתמש לתאר את הסתיו שלך אודי? במבי. ואין לי כוח אפילו לומר דיר באלק אם תענה רק בראשון. אם אתה לא רואה את ההודעה היום בבקשה תשמיד אותה..

לא רוצה להיות ראויה להערכה. יש דברים שקורים פשוט כי אי אפשר לעשות אחרת. למרות זאת רוצה להישאר פה החלשה והמכונסת, היקרה והצריכה הרבה עידוד ותמיכה.... סליחה.

אל תשכח, אני מרשה לך ל?ייקר? אותי...

די, נמאס לי כבר מהכל, ואף אחד לא מבין אותי. איו לי כוח יותר, רוצה לנוח. נגמר לי האוויר, תבינו כבר!! אבל לא, כמובן שלא, את אף אחד זה לא מעניין.. למי אכפת? למי חשוב? לאף אחד. השם יודע למה אני כותבת פה, הרי אני יודעת שזה חסר טעם בעליל. מה ייצא לי מזה? האם משהו יעזור לי? ישפר את הרגשתי? יודעת שלא.. מה כבר אפשר להגיד? "הו, אל תדאגי, אל תתייאשי - הכל בסדר" טוב. תודה. לא עוזר. התייאשתי. אני בטוחה שגם לכם לא אכפת, וכי למה שיהיה? הרי מי אני בכלל? מי? אני קיימת? לא. סתם אחת לא ידועה, מסתתרת מאחורי מסך. דמות וירטואלית, לא אמיתית. אבל מה זה חשוב.. העיקר לכתוב שתי מילים, כדי לסמן וי, להגיד כמה דברים שצריך להגיד וזהו. לתת לי להמשיך לבד, ולשכוח שהייתי. ככה זה תמיד. לא יודעת למה אני רושמת פה, באמת שלא. כנראה טיפשות... למה אני מצפה בדיוק? האמת? לכלום... אני יודעת שלא ייצא לי מזה כלום. מה זה משנה כבר? לרשום? לא לרשום? במילא זה אותו דבר - אני כלום, זה לא משנה אם תהיה הודעה ממני או לא. לא חשוב כבר. מצטערת..

כמה מפתיע... אתה לא מבין בדיוק כמו כולם. הוכחת את טענותיי, לא יכולת לעשות זאת יותר טוב. דווקא נראה לי שהבנת מצויין. יכולת להשאיר אותי בלי תגובה, היה יותר טוב כבר.

האם לחלומות יש באמת משמעות?? האם כדאי להביא חלומות לטיפול?? לדעתי במידה מסוימת פרוש חלומות זה דבר שיטחי שמתבסס יותר על הכרת האדם והלבשת ההכרה על החלום.. בכלל איך טיפול עוזר? שופכים את הלב 0 יופי ו.........

נמצאת חצי שנה בטיפול ועדין לא הבנתי איך עוזר מעבר לשפיכת לב שזה עוזר לזמן קצר הרי הפסיכולוג/ית לא "מעודד" או נותן עצות, אם למשל סיפרתי לו/ה שאני מרגישה שאני כשלון הקשיב וזהו במה זה עוזר? האמת ניסיתי במגביל אימון ויש לציין שאם המאמן טוב איכותי רואים תוצאות מהר יותר הלכתי לשיטה הישנה כדי להגיע לחקר אמיתי של מה מניע אותי על מנת לשפר חיי

שלום אודי אחרי שלוש שעות של חוסר מעש משווע, מחשבות סרק ובהייה בחלל (נדמה לי שאפילו לא הגעתי לקירות, זה היה כל הזמן השטיח עם כל הפירורים ומשענת היד מהעץ של הספה עם השריטה הבהירה בעץ הכהה), החלטתי לכתוב למרות שהבטחתי לעצמי שלא אכתוב יותר לE עולם ולA לעולם , משום שאני תמיד מצטערת א"כ וזה נהיה לא רלוונטי, אולי אני לא רלוונטית? בהזדמנות הזו אני מתנצלת בעיקר בפניך אודי, על כל השטויות שכתבתי בתקווה שאף אחד לא זוכר. אני לא יכולה לומר שום דבר מתוך התוהו ובוהו המציף (אני בעצמי כנראה שום דבר), מלבד זה שאולי בשבילי היה עדיף לא להיות בכלל. הבטחתי לעצמי שאכתוב כמו פתק ששמים בבקבוק ושולחים לים , אחרי זה אצווה על עצמי לקום מייד בלי שום תירוצים ולנקות את האי (אי שפיות) אני בספק אם זה יעבוד הפעם. אני מקווה שאני לא מבאסת אף אחד ואם כן אז סליחה ומלבד זה אלו הימים הנוראים אמורים לסבול .

הי אודי, ראיתי אותך ביוטיוב... מלבד היכולת שלך להרגיע פה במילים, עשה לי טוב לראות שגם במציאות אתה מקרין משהו טוב, נעים ומרגיע. אתה מחייך הרבה, וגרמת לי גם לחייך. שרשתי למטה הודעה, שנראה לי שפספסת, אז רציתי להודות לך על השיר.. התרגשתי המון.

היום, מודה, מחכה לך שכבר תגיע...לדעת שאתה מעלה הודעות...יודעת שזה לא תמיד אפשרי להעלות במשך היום........אך לראות הודעה שיום שלישי יום מנוחה ובלילה זה כבר כמעט חמישי... דוקא הפעם רוצה לשתף על הצד החיובי..יש פתאום התפתחות בטיפול..אחרי נפילה כזו דוקא במקום החדש..מצאתי "בית לנפשי"....שיתפתי...ממש...וגם אמרתי לה שאני אוהבת אותה בפעם הראשונה...ואפילו בקשתי חיבוק, הפעם החיבוק היה בשבילה כלומר רציתי לתת לה חיבוק של תודה...בזכותה קבלתי אומץ...פעם ראשונה שהרגשתי אמיצה באמת!!! עמדתי מול הקשיים והעלתי ככה מולה, אפילו הבטתי בה..משהו שלא קורה כמעט בשיתוף קשה!! אפילו היא אמרה שהיא התרגשה מדברים שקרו בחדר...רוצה להאמין שגם לי יש איזושהי השפעה עליה..האם יש לנו המטופלים השפעה גם עליכם המטפלים? מסתבר שאולי כן....כך הרגשתי בכל אופן בפעם הראשונה בטיפול הזה.... אז רציתי להגיד גם לך..ולשתף.... "ואולי אתה פה חסר לי....." מיכל.

לא התכוונתי דוקא "להעברה נגדית" שזה די הגיוני...אלא לכך שאולי זה עושה גם לה משהו אולי טוב??? אולי משפיע בכיוון חיובי..שגם היא אולי יכולה ללמוד ממני...אולי אני פשוט חולמת על חילופי תפקידים..שאני אוכל גם להועיל לה....למרות שזה לא אמור להיות...יש לי רצון להיות משמעותית עבורה..מעניין למה... ועוד דבר האם קראת את מה שכתבתי לך למטה..כי לא הגבת... בנתיים גמר חתימה טובה...ואם אתה צם אז צום קל..

רע לי קשה לי לא טוב לי נופלת צוללת נשאבת נגמרת נמחקת נגעלת נמאסת נרמסת נחנקת נכשלת אבל לא מתה.. 

שלום רב, אני נוי,בת 18 בקרוב,מאזור השרון.. אני פונה לפורום משום שכבר תקופה שיש בעיה שמטרידה אותי מאד: אני פשוט לא מרגישה. אני לא מרגישה שום רגש באמת ומכל הלב,שום דבר לא באמת מצליח לגעת בו,להכעיס או לשמח אותי... הכל כאילו משעמם ורגיל,גם הדברים הלא רגילים לא מעוררים בי שום עניין. לכאורה זה עשוי להיות הגיוני שדברים שבעבר הסוו לי הנאה או עוררו בי התרגשות/עניין היום כבר לא עושים את אותו הדבר,העניין הוא שאני לא יכולה להצביע על כלום-ממש שום דבר שכן מעורר אצלי משהו. אני לא בדיכאון או משהו,אני לא עצובה,או מדוכדכת,אבל גם לא שמחה... אני לא יודעת אם הצלחתי להבהיר כמו שצריך את מה שקורה אבל אני פשוט לא יודעת איך להתמודד עם זה,ואני יודעת שזה לא 'צריך' להיות ככה כי אני מכירה את עצמי ויודעתי שפעם הייתי נלהבת,מלאת שמחת חיים,ובמקרים אחרים,יכולתי להיות עצבנית וכועסת,אבל הרגשות אצלי הופיע במלוא הכוח והעצמה,ומה שקורה עכשיו פשוט לא מתאים לי. אני לא רוצה להיות ככה מצד אחד,ומצד שני אני לא יודעת מה לעשות ע"מ לשנות את זה.. לא חוויתי שום טראומה ולאחרונה לא אירע שום דבר מיוחד שיכול היה להביא לשינוי. אני מדברת על פרק זמן של כ-5 חודשים. האופציה של טיפול פסיכולוגי לא באה בחשבון כרגע לצערי,מה גם שהייתי בכמה וכמה טיפולים,בארוך מבניהם שנה-ולא חשתי שום התקדמות(פניתי בנוגע לדברים אחרים) אשמח לעצה, תודה:)

שלום, בעלי (בן 40) אוהב לשתות עד שהוא משתכר. (כ- 6 פחיות בירה). לפני כשנה הוא היה משתכר לפחות פעם בשבוע בשעות העבודה, מגיע הביתה ומקי בערב. אחרי לחצים רבים מצידי הוא הפחית את כמות השתיה אך עדיין משתכר פעמים בחודש. הנושא יוצר בינינו מתחים רבים ומריבות בלי סוף. לטענתו "אני לוקחת לו את הכיף". בעלי הלך פעם אחת לשיחה באגודת "אל-סם" שמתעסקת גם בגמילה מאלכוהול, אך לידבריו זה לא עזר. אני לא יודעת מה לעשות. איך להמשיך מכאן. האם יש מטפלים (פסיכולוגים) המתמחים בנושא זה? אם כן איך מוציאים אותם? האם יש לך המלצה?

אני עובדת, בעלי לא עובד אלא בעבודה של 5 שעות ביום אחר הצהריים עם ילדים ולוקח את הבנות שלנו לעבודה איתו. הוא אובססיבי אליהן, מחזיר אותן מהבית ספר, עושה כאילו יש להן סכנות כדי להיות "המציל"/"המושיע"/"המגן". כך הוא עושה גם לי. הילדות שלהן היא זמן רב עם האבא ביום. הן היו איתו 24 שעות ביממה בחופש הגדול, ובשאר ימות השבוע הן איתו 24 שעות איתו, חוץ משעות בית הספר, שזה אומר 18 שעות ביממה איתו. הוא אלים, אבל מדובב אותן להגיד שהן לא רוצות לבוא לאנשים. בסך הכל, הוא מטייל איתן, אבל הוא איתם כל הזמן גם בטיולים. הן נוסעות איתו באוטו, הוא מקלל נהגים בתוך האוטו, אבל כשנהגים ידברו איתו הן לא יאמינו כי הוא מדבר יפה. הוא קצת מתייחס אליהן רכוש שלו, האגו שלו נהנה שאחרים ידברו איתו לגביהן אחרת הוא יכעס אם הן ידברו או אם אחרים ידברו איתן, הוא רוצה להיות "המרכזייה הקובעת". ובאשר אלי, הוא החליף מספר סלולרי שלי, כי הוא פוחד שגברים ידברו איתי גם אם הם מהמשפחה שלו עצמו. הבנות שלי נקראות "הבנות של אבא", הואיל ויש להן קשר טוב איתו (שהוא דואג לו על ידי זה שהוא קנאי לזרים כאמור). השאלה שלי היא מה צפוי לבנות שלי מבחינה פסיכולוגית להיות ? איזה אופי יהיה להן כשהן "הבנות של אבא" עד גיל מאוחר ?

דר' גליקסמן שלום רב, יש לי שאלה לגבי תנועות מוזרות במוח שאני חשה כל פעם כשאני במתח, גם אם מדובר בתקופות ארוכות. אני מרגישה מעין זרמים של פעילותם החשמלית של הנוירונים במוח, או אולי אלה לא נוירונים אלה זרמים של דם בורידים?.. אני חושבת שזאת בעיה פסיכוסומטית כי כל פעם שאני במתח - אני מרגישה את הזרמים האלה שיכולים להימשך מהבוקר עד הלילה ומאד מפריעים לי לתפקד, גורמים לי לעייפות וחוסר ריכוז ורק בלילה אני נחה מהם.. אני נמצאת עכשיו בלימודים ביפן ובינתיים לא יכולה ללכת לרופאים עד שיסדרו לי ביטוח באוניברסיטה. לכן אני מאד זקוקה לעצה ממך, לפחות וירטואלית בשלב הזה:) מודה לך מראש על התשובה, מאיה

שלום רב לפי דיאגנוזה אישית אני סובל מחרדה חברתית קלה ורמזים קטנים של אספרגר (?) באופן כללי אני מתפקד יפה - אישה, ילדים מדהימים, עבודה קבועה - ורק אנשים שמכירים אותי מקרוב שמים לב לבעיות שלי (למשל אפס חיי חברה, תחזוקה עצמית ירודה, ביטחון עצמי ירוד). אחת מהבעיות שהכי קשה לי להתמודד איתן היא מצב שקורה בדרך כלל עם נשים מבוגרות (לא רק אישתי...): אני מדבר עם מישהי ואומר משפט שלפחות לאוזניי נשמע קוהרנטי, מדויק, וחד-משמעי. (תמיד מפריע לי שאנשים משתמשים בניסוחים רב-משמעיים.) מסתבר לי במהלך השיחה, ולפעמים הרבה לאחריה, שהצד השני לשיחה פשוט לא הבינה את הדברים שלי כפשוטם, וייחסה להם אינטרסים ומשמעויות נסתרות שלא היו קיימים! זה תמיד גורם לי לעלבון בגלל התחושה שבלי שום הצדקה הצד השני לא מאמין לי. נושא השיחה יכול להיות טכני-מקצועי או רגשי, זה לא משנה. א. מה מקובל להגיד במצב כזה? האם יש דרך לשכנע את הצד החשדן שהתכוונתי לדברים כפשוטם? ב. לפעמים אני מבקש מהצד השני שיחזור על מה שהוא הבין מדבריי, כדי לוודא שהובנתי כראוי, אבל לרוב ההצעה לא מתקבלת בברכה... יש דרך מוצלחת לומר זאת? ג. האם זה מסוג הדברים שאפשר לטפל בהם בטיפול פסיכולוגי? ד. האם יש סיבה לכך שזה קורה בעיקר עם נשים - זה נכון מה שאומרת כותרת הספר על מאדים ונגה? תודה מראש, NoSleep

שלום, ברצוני לקחת את בני בן ה10 לטיפול פסיכולוגי בשל מעט חרדות והתנהגות אובססיבית מסויימת. מה ההבדל בין אדם שמוגדר פסיכולוג לבין פסיכולוג קליני? האם גם פסיכולוג אשר אינו קליני רשאי לטפל טיפול קוגניטיבי-התנהגותי? תודה

...... ..... ....הממ הי אודי, לפעמים כל הקטע של הפורום נראה ומרגיש לי הזוי.. מתעוררים רגשות ,ובעוצמה. וזה פשוט הזוי..הרי הכל פה וירטואלי..אם נפגש , נלך אחד ליד השניה על המדרכה,לא תזהה אותי.תחלוף כך על פני מבלי לומר אפילו שלום.. לא יודעת מה ..מרגיש לי מסובך.. רציתי לכתוב כבר לפני זמן מה ,אך עדיין הרגשתי "מועלבת".. עדיין מאז 2 ההודעות שנענו רק בראשון.. למרות שבהעלבות הזו אין אפילו טיפונת של הגיון.בטח לא אחרי ההודעה ההיא שלך שהסברת איך ולמה אתה לא רואה את מה שמועלה בין לבין. גם מסובך לי עם עצמי. היום ב 9 בערב אני אמורה לפגוש את ההוא שפגע בי מינית בילדותי. הרגליים שלי מסרבות ללכת.פשוט אומרות לי לא !! די !! תעשי כבר פעם אחת משהו שאת באמת באמת רוצה וזה פשוט לא לראות אותו. לא לחייך אליו כשהלב וכל הגוף מדממים. לא להכין לו כוס קפה בדיוק כפי שהוא אוהב ולהיות אליו נחמדה. כל הגוף שלי מתקומם ! חשבתי לשלוח לה סמס (sos) מרגישה שאין לי כוח.מרגישה שרוצה לחזור לאמא אדמה .שקט.שלוות עולמים. במבי.

שלחתי הרגע תגובה וההודעה נעלמה לי. מנסה שוב. רוצה להודות לך אודי. וגם לשתף.. הגעתי אליה אתמול בבוקר והייתי אצלה ממש משוגעת לגמרי. בקושי נכנסתי לחדר שלה והתחילו לצאת ממני פרצי צחוק ובכי מעורבים בקולי קולות וללא שום יכולת שליטה שלי.ניסיתי להפסיק וזה לא הצליח. הבטן כבר כאבה, הרגשתי מותשות מוחלטת אך לא הצלחתי להפסיק. הצחוק /בכי מעורבבים האלו שבקולי קולות המשיכו .היה מפחיד. מאוד! רק אחרי המון זמן זה נרגע ואז אמרתי לה שכתבתי לך בשני בערב, היא ביקשה שאקריא בפניה את ההודעה, ביקשתי שתקרא בעצמה. היא התנגדה, ואני הקראתי בפניה את הודעתי ותגובתך . אחרי זה דיברנו על מה שקרה אז וגם על מה שקרה בשני אחרי 9 בערב. אתה איפשרת את הדיבור הזה ואולי דרכך הדיבור הזה התאפשר. תודה לך אודי! אני מרגישה כרגע אולי קצת יותר טוב ??.. .. לא בטוחה.. ואולי זה גם קשור לסתיו ? שמביא איתו גם עצב מאוד מאוד עמוק ..כן, יחד עם ריח האדמה שסופגת את טיפות הטל בבוקר,העננים שנראים כבר בשמים,החצבים שנראים בכל מקום, עלי שלכת חומים/כתומים שכבר נראים בצד המדרכה, אנשים שהולכים בערב ברחוב וכבר קשורים להם לצואר שרוולי הסוודר/סווצ'ר.. במבי.

במבי יקרה, מזמן לא נפגשו דרכינו...מקווה שזה בסדר שאני כותבת לך...קשה מאוד הפגישה הזאת...האם זה הכרחי? זאת לא פעם ראשונה שאת כותבת שאתם נפגשים...מדוע?, כל אחד היה מרגיש כמוך...יש לי צמרמורת...איתך, מיכל (למרות שההודעה תעלה קצת יותר מאוחר אני כותבת לך..)

סליחה אם פגעתי בך...בכל אופן לקראת יום כיפור..אנסה בכל זאת...היא עברה מקום..ואני יחד איתה, אתמול הפגישה נעשתה במקום החדש..בהתחלה היה מוזר,פחדתי שלא אוכל לדבר שם..לא רציתי לעבור... אך אני אוהבת יותר את המקום החדש :) וגם דברתי בסוף..רוצה לשתף..היא אמרה משהו כל כך חזק שזה הפיל אותי...הרגשתי שאני ממש כמו אמא שלי והיה לי קשה לקבל שאני דומה לה כל כך...היא אמרה שאני רוצה שהכל יהיה מושלם ואם זה לא כך הכל נורא ובגלל זה אני מרגישה ככה........ ועוד וזה ממש מעליב..שאני חושבת שהילדים שלי לא מספיק טובים...כאילו לא מספיק שאני חושבת שאני גרועה..אז אני מצפה מהם להיות מושלמים ואם לא אז זה נורא.......ואתה יודע..אני מרגישה עם זה נורא, ואז זה בדיוק מה שכלם אומרים יש לך הכל אין לך סיבה..אולי באמת אין לי סיבה להרגיש ככה..ואני סתם מתבכיינת????????מבין??...הזמן האחרון מפיל אותי...מקווה שאתה לפחות מבין משהו ממה שכתבתי....

אף פעם לא ראיתי אותך או שמעתי את קולך, רק ראיתי את תמונתך בפורם...וקראתי את הספר המרתק שלך...לא היה לי צורך לחפש אודותיך או לבדוק באינטרנט לעומת זאת חיפשתי על המטפלת שלי די הרבה...כנראה שרציתי לשמר אותך ולדמיין..טוב הלך הדמיון :) ובכל זאת היה טוב לראות את דמותך ולשמוע...תודה, שמחתי לשמוע שהבנות שלך עשו קצת רעש מחוץ לאולפן :) זה נחמד...וחוץ מזה המטפלת שלי אומרת שהעולם מעניין יותר עם כל המורכבות...ואף אחד לא רוצה עולם מושלם (נראה לי שזה מה שגם אתה אמרת..)ואז חשבתי על הסיפור על אישה סינית והכדי מים, שאחד מלא והשני חצי מלא..מכיר? זה ממש הקטע של למצוא משהו חיובי גם בפגמים.....תודה, אני קצת יותר רגועה היום....וקבעתי עוד פגישה לבנתיים, עד שאתיישר שוב....אודי, אחרי שצפיתי, צפיתי בעוד משהו שהתראיינת אליו וזה הנושא של הפגים (הבן הבכור שלי נולד בשבוע 28...אולי אספר בהזדמנות...) אתה ממש מקסים!!! אתה מרגיע בעיקר ויש בזה משהו מקסים בעיניי....תודה, כמעט חתמתי בשמי כי זה כל כך מרגיש לי אמיתי כזה פתאום...מיכל

היי, איני יודע מה קדם למה: עצבנות היתר ל-IBS או ההפך.הגעתי למצב בו צליל או תנועה לא צפויה מבחינתי מלחיצים והופכים את בני מעיי פשוטו כמשמעו. הפכתי לרגיש לכל שינוי קטן. טופלתי זמן מה אצל פסיכולוג שעבד עימי על דימיון מודרך. ללא הטבה כלשהי. האם לדעתך עליי לפנות עם הבעיה לנירולוג שמא, הכתובת היא פסיכולוג. האם ביופידבק ונירופידבק עשויים להועיל לי? תודה מראש. אלי.

שלום רב! ברצוני לרכוש מכשיר ביופידבק ביתי (נייד) לשם טיפול בסטרס. מצאתי ברשת 2 מכשירים בלבד. לבד ממיקומם (מהראשון המדדים נלקחים מהאצבע ומהשני מהאוזן)איני יודעת עליהם דבר. אשמח אם תוכל להסביר על המכשירים ולהמליץ על הטוב ביותר. תודה מראש, נדיה

שלום רב לך נדיה בהמשך לשאלתך להלן תגובתי. חושבני כי רכישת מכשיר נייד ללא קבלת הדרכה באשר ליכולת ההתמודדות שלך עם לחצים מיותרת דומה הדבר לרכישת משקל מבלי ללמוד איזו דיאטה מתאימה לי וכיצד אני יכולה להרזות.... כמטפל וותיק עם ניסיון עשיר ומגוון איני חסיד של פיתוח תלות לא בתרופות ולא במכשור ביופידבק. בתקוה שהסברתי טוב את עמדתי. תודה על פנייתך בברכה חמה ד"ר יגאל גליקסמן

שלום רב! אני זקוקה נואשות לעצה. אתם די תיקוותינו האחרונה. בעלי עבר השתלת קרנית ומאז הוא פשוט השתנה. כולם שמו לב לזה: אני, משפחתו, חבריו. הוא אמר שהוא מרגיש דפוק, שהוא רוצה להתגרש, הוא לא מוכן לאכול, הוא עושה ספורט בצורה מוגזמת ועושה דבריו שפעם סלד מהם (עישון, שתיית אלכוהול). לפעמים הוא אומר שהוא מרגיש שכאילו משהו משתלט עליו והוא מבין שזה לא מתאים לו ושהוא פוגע באנשים בדבריו אך אינו יכול לעצור את עצמו. יחד עם ההכרה שיש לו בעיה-הוא אינו מוכן בשום פנים ואופן לגשת לטיפול. מה אפשר לעשות במצב כזה? והאם מצב זה ידוע באנשים שעברו השתלות? תודה מראש!

(דפנה עבר-הדני) עזבת פתאום, הינה אתה בבית, תן לי רק דקה לנשום, באת לי כול-כך כול-כך פתאום, היה לי קשה, אני לא מתלוננת, כי אני יודעת שגם לך היה וודאי לא קל, אם, אם רק תרצה, נהיה פה גם מחר, אל תתנצל, תראה כעת זה לא חשוב, תן לי דקה להתרגל אלייך שוב

ניסיתי להאמין,אבל אז נפלתי וקמתי ושוב ניסיתי ושוב נפלתי.. ושוב ושוב.. ואני כבר חבולה כ"כ, איך אפשר להאמין כשזה כרוך בכול-כך הרבה כאב?

לא יודעת אם תמשיך לענות היום להודעות או רק מחר.. למרות שאין לי מה להגיד, אני יושבת ומחכה. מה זה אומר עלי? זה אפילו קצת מלוכלך, לא? לחכות למענה של הודעות שרשמו אחרים בכזו אובססיביות. אני מרגישה ריקנית ועלובה

לא שמת לב אבל שם למטה בהודעה שבמקור קראתי לה שוב הגבתי אליך שוב . זה לא עלה אפילו. כתבתי שם שהתחושה שאפילו אתה שם כ? כ מבין כמה זה מפחיד וקשה היאטובה מצד אחד אבל גם קצת מפחידה. כי אם אתה לא תמצא לי מילים מחזקות ומחזיקות אז מי כן?? סליחה שמבקשת אבל אתה אמרת פעם שצריכה ללמוד לבקש אז הנה , אני מנסה...

המטפל רמז לאחרונה שחושב לפרוש עקב מצב אישי. כרגע הוא בחופשה שלהערכתי לא תסתים... לדבר איתו על כך עכשיו, אני חוששת שיהווה נטל מכביד, עקב מצב אישי שנקלע אליו,שבו הוא עצמו מצוי עדין בשלב מעורפל ובשקיעה. לאור המצב (וחרדת הנטישה שלי) אשמח לדעת מהם החובות והחוקים האתיים בנושא: 1. האם לפסיכולוג יש גיל פרישה? 2. האם פסיכולוג יכול לעצור בכל עת טיפול ללא תהליך פרידה? 3. האם סיום טיפול יכול להיות חד צדדי ללא הודעה מראש? ואולי יש לך משהו להוסיף להקל כאן?

חבל.....רציתי, ניסיתי, ולא מצליחה לכתוב לך.....יש לך מספיק נקודות אדומות שמחכות.........אולי מוטב שאפרד מהפורם לשלום.......אז תודה שעזרת.........אולי אנסה קצת לשכוח שהייתי פה..........

היי מיכל, את בסדר! כל נקודה שלך היא נקודת חן. לפעמים כל כך קשה לראות את ההודעות שלנו (ואותנו) מיותמות וההמתנה הזאת שגוררת איתה כל מיני מחשבות וקולות שלא עוזרים בכלל... מקווה שבקרוב אודי יבוא ואיתו קצת שלווה ונחת. שנה טובה וזה בשבילך http://www.youtube.com/watch?v=wr4zTgyN7xQ

תודה רבה שאת כאן, מחזקת...והשיר מקסים..תודה

שלוםף אני אב פרוד, נפרדנו כשבתי היתה בת מס' חודשים, לא ראיתי אותה מס' חודשים ולאחר מכן פעמיים בשבוע למשך שעתיים. כיום היא בת שנה וחצי. אף פעם לא קיבלתי ממנה נשיקה או חיבוק. היא אומרת שהיא לא רוצה, מסובבת את הראש או לעתים שורטת אותי כשאני בא לתת לה נשיקה. האם זה הביטוי שלה לניתוק? מה אני עושה? תודה

שלום, אני פונה בקשר לבעייה עם אחותי. היא בת 27 היא כבר כמה שנים עוברת תהליך מוזר, מאז שהתחילה לימודים בגיל 21 בערך התחלנו לשים לב לשינויים משמעותיים באישיות שלה. הרבה כעס יש בתוכה, רגשי שנאה ואפילו רוע כלפי הרבה אנשים מסביבה. יש לה הרבה אויבים, כל שבוע יש מריבה עם מישהו אחר, אנחנו בבית מנסים להתקרב אליה, להקשיב לה, אך היא אינה משתפת פעולה ומשקרת בקשר להרבה דברים בחיים שלה כולל למשל המשכורת, הלימודים שעוד לא סיימה למרות שהתחילה לפני 6 שנים, הזוגיות היא טוענת שאינה בקשר ויש לה סטוצים עם אנשים הזויים שאינם מתאימים לה בשום פרמטר. המשפחה שלנו תומכת , חמה ומאוד פתוחה אך היא אינה משתפת אותנו במה שעובר עליה ומשקרת לגבי הרבהה עובדות. למרות כל הניסיונות להתקרב אליה, לתמוך, תמיד מעודדים ונותנים לה להרגיש שהיא הכי יפה ועם פוטנציאל להצלחה, רגשי הכעס שלה לא עוזבים אותה, היא רגישה לכל מילה ונפגעת מכל דבר ומדברת לאנשים כולל להורים שלי בצורה לא מוכבדת אם לא להגיד בוטה. בבקשה תכוונו אותנו, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור? הערה: כבר הצענו לה ללכת לפסיכולוג אך היא אינה משוכנעת שיש איתה שום בעיה

אודי שלום, אני בת 35 ואני מרגישה שיש לי כמה בעיות אשר מפריעות לי לעתים לקיים אורח חיים נורמאלי זה מתבטא גם בתקיעות בקריירה שלי וגם בזוגיות ומשפחה. על פניו אני מנהלת אורח חיים תקין לגמרי ככה שמי שמביט עליי מבחוץ רואה אשה מצליחה ומלאת ביטחון עצמי. אולם בתוכי אני מלאת פחדים מהמון דברים ופחדים אלו גורמים לי את התקיעות בחיים שלי. אני אתן דוגמא משום מה אני מאוד חוששת מחתונה ואני לא מצליחה להבין למה יש לי בן זוג כבר כ- 6 שנים ורק עכשיו אנחנו מייסדים את הקשר אך עדיין אני מלאת חששות ומפחדת שזה לא יצליח.. דוגמא נוספת היא בקריירה שלי אני עוסקת במקצוע שבו רציתי לעסוק אולם אני לא מצליחה להתקדם וכבר שלוש שנים אני נמצאת בדיוק באותו תפקיד. זה מאוד מאוד מפריע לי בעיקר בגלל שאני יודעת שיש לי פוטנציאל מאוד גבוהה להצליח ואני מרגישה פשוט תקועה ומלאת חששות. אני שמתי לב שאני מפחדת לדוגמה במשפחה להגיד מה שאני בדיוק חושבת מחשש שעצם הדברים שלי יגרמו למריבה.. אני ממש כבר לא יודעת מה לעשות ואני רוצה לשנות דברים ולהתקדם להצליח ולהקים משפחה. אודה לך מאוד אם תוכל לתת לי עצה ולהנחות אותי מה עליי לעשות ואילו צעדים אני יכולה לנקוט על-מנת להוביל לשינוי בחיים הפרטיים שלי. בתודה מראש.

שלום רב, אני אם לתינוק בן 6 חודשים. כשיוצאים למקומות ציבוריים עם הבן שלי הוא מתפקד כרגיל, כלומר משחק ומחייך וכו'. אבל כשנפגשים עם ילדים בני גילו הוא מתחיל לבכות ללא הפסקה. האם הדבר הזה טבעי? ואם לא מה אפשר לעשות? אשמח אם תענה לי בהקדם. תודה

שלום , אני בת 32, כל חיי סבלתי מעצבות כלשהי, אף פעם לא נתתי לזה מקום, ניסיתי תמיד "ללבוש את המסכה" של הכל בסדר , גם כניסיון להתעלם מזה ולהעלים את זה וגם כנסיון שאף אחד אחר לא יראה. במהלך השנים האחרונות קורה לי פעם ב ארבע חודשים בערך שאני פשוט לא מצליחה לקום מהמיטה, חוסר אנרגיות לחלוטין. זה קורה בערך יומיים שלושה ואז אני חוזרת לתפקד כרגיל, שכרגיל אצלי זה עדיין הרגשה של דיכאון קל, לפעמים חוסר שייכות, הערכה עצמית נמוכה. התחלתי לפני שבועיים טיפול פסיכולוגי אצל פסיכולוגית קלינית שמטפלת בטיפול דינמי. התחלתי להבין מה עובר עליי (במילים) ועשיתי חיפוש באינטרנט ומצאתי את המונח דיכאון דיסתימיה. הסימפטומים נראים לי זהים למה שעובר עליי, אני כמובן לא בטוחה במאה אחוז. אני רווקה וקשה לי לשמור על זוגיות כשאני מרגישה כך.. רציתי לשאול את דעתך לגביי ההבחנה שלי האם זה יכול להיות דיסתימיה ואם אני מטפלת בזה בצורה הנכונה ? בטיפול דינמי. מאוד מפחיד אותי הרעיון של טיפול תרופתי, האם אפשר בלי? אני כמובן לא רוצה לחכות עוד שנים עד שאני ארגיש טוב , אני יודעת גם שאין פתרונות קסם אבל מה השביל הכי נכון מבחינתי ? תודה,

שלום דוקטור, אני פונה אליך בהקשר של אחי . אנו משפחה של 6 נפשות. ארבעה אחים (בנים) כאשר שני אחי הצעירים הם תאומים. אני פונה בהקשר של אחד האחים התאומים. בן 30 בעוד מספר חודשים, עדיין גר אצל ההורים, לא היה בקשר רציני עד היום (לפחות לידיעתנו), מסתגר המון בחדרו ובכלל משדר מצב רוח דיכאוני כרוני כבר 10 שנים, מאז עזב את הצבא. עבד במספר עבודות מזדמנות לפרקי זמן קצרים ביותר ובגדול ניתן לומר כי מעולם לא היה מועסק...אחיו התאום עומד להתחתן בקרוב, מאז ומעולם עבד בעיקר בתחום הליסינג וכלל הרבה יותר מוצלח (אני לא בטוח שיש צורך להשוות אבל אני מרגיש שיש לכך חשיבות מסוימת). אחי מסרב בכל תוקף לקבל עזרה מכל סוג שהוא. לאורך השנים, אין ספור חברי משפחה שוחחו עימו ללא פריצת דרך. לפרקי זמן מסוימים יש הטבה משמעותית במצב רוחו והוא נעים לסביבה (כלל הוא נעים לסביבה) אבל בהתקפות דיכאון הוא מסתגר בחדרו ופשוט לא יוצא. מערכת היחסים עם אימי מאוד לא טובה, היא מיואשת ממנו והוא לא מדבר עימה זה זמן מה. עם אבי אין ממש קירבה. יש עדיין לא מעט לספר אבל ככלל אני מנסה להבין מה קיים באפשרותינו לעשות החל מלנסות את מזלינו בשיח שוב, דרך החדרת תרופות לאוכל, וכלה באשפוז בכפייה. כל האפשרויות פתוחות. אשמח לכל עיצה בעניין. שוב, באם היה באפשרותינו לאלץ אותו לקבל טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי היינו בשמחה עושים זאת.

היי, רציתי להגיד שאני קוראת כבר זמן מה את ההודעות פה בפורום. ולמען האמת אני מרגישה תסכול וקנאה כשאני קוראת על טיפולים של אחרים, על הקשר הזה - שיש לך מישהו שבאמת אכפת לו ממך. אני לא הצלחתי להגיע למצב כזה עם שום מטפל שהייתי בקשר איתו. אני רק מרגישה שלא באמת אכפת להם ממני, ושהם לא מבינים אותי כלל. אני לא מעניינת אף אחד בעולם הזה. חשבתי, אולי תוכלו לתת לי המלצה על פסיכולוגית קלינית במרכז? אודי, אתה בטח מכיר, תוכל? אני לא יודעת כבר איך להגיע למישהי שאוכל לסמוך עליה, איפה מחפשים? מקווה שתסכים להמליץ לי.. אני מבינה שכאן לא תפרסם שמות, לכן אצרף מייל: [email protected] אשמח לתגובה, תודה

לצערי אין לי המלצה, אני רחוקה מהמרכז. בהודעה הזו לפחות את בהחלט מובנת בזכות "הלמי אכפת? וה SADNESS". לגבי הקנאה והתסכול שלך,אני חושבת שהקשר הטיפולי כמו קשרים אחרים תלוי בשני הצדדים, ובמידה רבה גם במטופל, בנכונות להתבונן פנימה וגלות את האמת על עצמו/ך. אם את מחפשת מישהו שיהיה לו באמת אכפת ממך אולי את צריכה קשר אמיתי ולא טיפולי. עם כל הכבוד לפסיכותרפיה ולאנשי המקצוע, ויש לי כבוד, נראה לי שהקשר הטיפולי הוא לא הדבר האמיתי, הוא רק אמצעי לריפוי או לאימון. למשל להתאמן בלסמוך על מישהו/י שפוגשים פעם בשבוע למשך 50 דקות שמקשיבה (נא לא לשכוח!!!) כי זאת העבודה שלה. וכל הקשרים והיחסים מוגבלים לזמן ולמקום מאוד מסוימים. ולמרות זאת (שזה בעצם רק בכאילו) מתפתחים רגשות, לפעמים מאוד עזים ולא תמיד ברורים כלפי הפסיכולוג שמעוררים כל מיני רוחות מפחידות מן העבר שצריך להתמודד איתם/ן שוב, ועם עצמך. להיות בטיפול זה לקחת סיכון כי את לא יודעת מה באמת חושבים ומרגישים כלפיך, מה אולי אומרים עליך בהדרכה (אם לוקחים הדרכה) מה אומרים עליך לבן/ת הזוג בארוחת הערב, ולא שחושבים עליך יותר מידי כי יש עוד מטופלים. את לא יודעת כלום על החיים האישיים של הפסיכולוג/ית, וסביר להניח שיסרבו למסור לך אפילו את האבחנה המקצועית שלך עצמך בתואנות שונות ומשונות במן סוג של התנשאות. זה מאוד קשה חד צדדי מתסכל ומיגע לעתים לרקום קשר טוב, לתת אמון וכד'. דורש הרבה עבודה עצמית. לא תמיד יבינו אותך עד הסוף, וסביר שלא יגשימו את כל משאלותייך. מאחלת לך בהצלחה, שתהיה לך שנה של שינויים מבורכים.

שלום, הייתי שמחה אם תוכלו להפנות אותי לאן שצריך... אחי הקטן היום בן 22,אוטוטו 23, בגיל 18 התגייס לצבא ,אחרי 3 חודשים החליט שזה לא בשבילו והשתחרר על נפשי. מאז הוא ניתק קשר עם העולם החיצוני, הוא היה ילד חברותי עם הרבה חברים, והתנתק מכולם. הוא ישן רוב היום, ואחר כך מול המחשב והטלויזיה. הוא מתקשר עם בני הבית, מחייך ,צוחק,כשמדברים איתו, רק שאינו מוכן לעזור לעצמו,או לצאת מהבית. הוא אוהב ספורט ורואה משחקים ומדבר עם בעלי ואבא שלי על כך, אבל הוא ניתק כל אינטראקציה עם החברים הוא כבר 4 שנים - אולי יצא מהבית 7 פעמים... אחותי הקטנה,היום בת 27,חוותה מקרה דומה ,ובצבא היה לה ניסיון התאבדות,גם אז הוריי חשבו שלטפל בעצמה צריך לבוא ממנה, ורק בלחץ שלי,דאגתי שאחרי שנתיים שלא טופלה - תקבל טיפול תרופתי,שמאוד עזר, ואחכ הפסיקה אותו. לגבי אחי,הוא לא במקום חמור כמו שהיא הייתה, וזה אפילו יותר קשה. אני לא יכולה להכריח אותו ללכת לטיפול,הוא הסכים לקחת תוספי מזון לשיפור אנרגיה אני מנסה כשאני באה לדבר איתו עליי ולהצחיק אותו,להזכיר לו שהעולם יפה, וזה לא מספיק... השאלה עם מי אני יכולה להתייעץ? פסיכיאטר?פסיכולוג? יש כל מיני טיפולי פסיכולוגיה שעושים דרך המחשב ולא בפגישה אישית,האם זה נכון עבור המצב? הוא פשוט נהיה כבוי. חבל לי לאבד אותו. זה כבר כמעט 5 שנים... אני מזהה תבנית משפחתית שחוזרת על עצמה אצל כל אחד מילדים,מניחה שזה קשור לביקורתיות של אימי,וקשר לא טוב של הוריי, אני התמודדתי עם זה,ובניתי הערכה עצמית, אך אחי ואחותי לא כל כך הצליחו,ונדמה שהם תקועים במקום אני ממש אובדת עצות,אשמח אם תוכלו לעזור לי,בתודה,הלה

לפני מספר דקות כתבתי על בעיה דומה עבור אחי שמסתגר כבר 10 שנים!! אני ממש אובד עצות ולא יודע מה לעשות מאחר והוא פשוט מסרב לקבל טיפול. יש לו סימפטומים דומים, כלומר ככלל הוא נעים לסביבה, אבל העיצה היחידה שיש לי אלייך (מאחר ואני אובד עצות כשלעצמי) היא לפעול בכל דרך אפשרית מייד.

ביקורתיות זה דבר נוראי, אבל לדעתי אף פעם לא מאוחר מידי לעשות תיקון אם יש נכונות. אולי תציעי למשפחה כולה ללכת לטיפול, ממילא את מזהה תבנית משפחתית. כך יהיה קל יותר להביא את האח לטיפול. וכך גם כל המשפחה תצא נשכרת .

החג ולפני שאתה הולך, כתבתי משהו אתמול וזה לא הועלה אז אנסה בשנית, רק רציתי שתאמר משהו כזה מרגיע או שיר כמו שרק אתה יודע לכבוד השנה, אז אשמח אם ההודעה תעלה ולא אצטרך לכתוב שוב... שנה טובה...מיכל

היי, יש לי בעיה שמטרידה אותי. אני הולכת לפסיכולוג תקופה ארוכה כבר, אולם איני מרגישה שינוי בתחושותיי ובהרגשותיי. אני כן מרגישה חיבור ושאני מסוגלת להיפתח ולדבר, והטיפול עצמו גורם לי הקלה במידה מסויימת כי אני יודעת שיש לי תמיכה, אבל אני מרגישה שכל הבעיות שאיתן הגעתי נשארו. ניסיתי להפסיק, אבל אחרי זמן מה, הרגשתי צורך עז וחזור דווקא אליו. זה היה לי מאד חסר. האם אני צריכה לחפש מישהו אחר או שדווקא להישאר פה ולתת לזה עוד זמן?

לעצמי אני מאחלת לפחד פחות

הי אודי אני הייתי רוצה לאחל לכולם וגם לעצמי ש.... כל השחור שיש לנו בלב ייעלם ושכל הצבעים השמחים ימצאו את דרכם ללב שלנו עמוק בפנים. שנה טובה ומתוקה לכולםםם  

מאחלת שנה טובה ומבורכת, עשיה ברוכה, בריאות טובה, שנצליח להביט ולראות הרבה טוב ויופי דרך "המשקפיים" שלנו.. וכפי שהשיר מזדמזם :" את הגשם תן רק בעיתו ובאביב פזר לנו פרחים"... שנה מוארת, רכה, מלטפת.. במבי.

שגדע תמיד לאהוב ולקבל את עצמנו ואת זולתנו גם בזמנים קשים, שנכתב ונכתוב את עצמנו בספר החיים הרגישים והמרגישים שנדע איך זה מרגיש באמת להיות חיים שנמצא לכל זה משמעות (שיהיה רק מעט מזה "סתם" במידה הנכונה לכל אדם כדי שלא יהיה כבד מידי) ושלא נפסיק לגדול לגדל ולחלום.

למרות שבזמן האחרון ממש קשה לי והאופטימיות ממני והלאה אתעלה על עצמי... ובטח הערב כבר תכריז על יום מנוחה.... אאחל לכלם (וגם לעצמי) שנה טובה, שנת שלווה, אמונה בעצמנו והרבה כוחות, שנה שנוכל לאסוף את עצמנו בלי להרגיש מפורקים מבפנים... לעצמי אאחל וגם למי שזקוק לכך: הרבה אומץ,כח רצון ואמונה ביכולות שלי...שהעוצמות יפחתו... נדרשו ממני כוחות לאחל איחולים אז סליחה אם זה נשמע ככה צולע... סליחה על הכבדות בכל זאת פורם פסיכולוגיה קלינית :) מיכל

את הזמן שעוד נותר...אודי אולי בהמשך למשחק שלך אתה יכול לכתוב משהו ככה מהלב, משלך..חסר לי משהו מיטיב... ואולי אפילו שיר מרגיע כזה כמו שרק אתה יודע...

היי, יש לי שאלה בקשר לטיפול והתהליך הפסיכולוגי. לפעמים כשאני מבקשת תשובה מהמטפלת היא לא נותנת לי תשובה שמספיקה אותי ולפעמים אפילו היא שותקת ולא עונה. למשל בפגישה האחרונה עלה נושא הבדידות והמטפלת הסיקה והסבירה לי שכשאהיה לבד אני מרגישה בחרדה ורע לי מאוד אז ביקשתי מה אפשר לעשות עם זה ובזמן הזה היא שתקה לשניות ואמרה לי אנחנו נבדוק ביחד מה יכול לעזור לך והמשכנו בשיחה שלנו. אני מרגישה את זה בכמה דברים כשאני מבקשת פתרון לכל דבר שמפריע לי, שתמיד אני אומרת לה אז נו מה אעשה במצב הזה ותמיד היא שותקת קצת ואומרת לי שזה תהליך וצריך לאט לאט לבדוק את הדברים. פעם ניסיתי להבין ממנה למה זה ך אמרה לי כי זה נעשה לאט לאט הפתרונות ולא באופן מיידי. אודי האם נכון כך??? מה שהיא עושה??? האם זה התהליך לאט לאט??? ולמה לא נותנת לי עזרה מה לעשות וזה הוא???? אפשר לתת לי הסבר לזה ולמה כך עוזר אם באמת זה כך עובד. תודה

הי, רציתי לשתף במשהו שעור עליי ואולי גם לקבל עצה או תמיכה... התחלתי עבודה חדשה במשרד. עבודה שמאוד מאוד רציתי ונתיב מאוד נכון בשבילי לקידום הקריירה וכו.. הבעיה היא שאני שונאת אותה. אני שונאת לעבוד במשרד, זאת העבודה המשרדית הראשונה שלי ואני עדיין קצת בהלם, האורות הלבנים ובניין משרדים ענק באזור תעשייה עם המון מסדרונות ואנשים שמתלבשים לא כמו שאני רגילה. ואין שם חלונות. אני מתחילה בתשע ומסיימת בשבע אז אני לא רואה אור שמש בכלל! פרט להפסקת צהריים וכמה גיחות סיגריה. המקום הזה מכניס אותי לחרדות, כולל התקף חרדה אחד אימתני ומשתק במעלית האיומה הזאת. אני מרגישה זרה לעצמי כאילו אני רק צריכה שקט ולהיות לבד זה כל מה שאני רוצה לברוח משם וכמה שיור מהר. אבל אני לא יכולה מן הסתם כי לחזור לעבוד בבר זאת לא אופציה אני הרי צריכה להתקדם סוף סוף בחיים. אבל אני ממש שונאת את זה. מה עושים?

הייתי אומרת לה לנסות ואם היא רואה שזה מרעיל לה את הנפש לחפש משהו אחר כי שום עבודה לא שווה את זה.. מצד שני מה הייתי אומרת לה אם היא הייתה אומרת לי שהיא מרגישה רעש לבן בראש כשהיא בדרך לשם? הייתי אומרת לה שזאת חרדה ולא הצורך יוצא הדופן שלה באוינדווידואליות כמו שהיא חושבת ושתקח איזה אסיוול ותצא מזה.. וזאת רק עבודה ועבודה חדשה זה חיובי אני יודעת את זה אבל מרגישה כאילו אני מינימום מתמודדת מול המוות. ובכל אופן שנה טובה שתהיה לך.. זאת כנראה גם הרוח הזאת של החגים וחילופי עונות שעושה אותי דאגנית כזאת ולחוצה.. עד כמה שהיא דווקא נעימה ומרעננת בערבים. אבל זה בכל זאת חיובי הכול אז חג שמח..

שלום, אני בת 26 ורוצה להתחיל טיפול בבאר שבע, לא משהו ספציפי שאני יכולה להצביע עליו, אלא משהו כללי. המלצות/הצעות יתקבלו בברכה. תודה.

[email protected] תודה.