פורום פסיכולוגיה קלינית

שלום, אנו זוג נשוי, המקיימים קשר המבוסס על שליטה (בדס"מי/סאדו-מאזוכיסטי ונתקלנו בבעיות בזוגיות. ברצוננו לבקש עצה לאיזה מטפל/ת זוגי/ת מומלץ לפנות. ברצוננו להדגיש, כי שנינו מעוניינים בקשר המבוסס על שליטה ועל כן לא זו הבעיה בזוגיות בתודה מראש, גוריאן

אני בהחלט מסכים עם כל מילה. איפה נתן לקבל המלצות על מטפלים מתאימים? גוריאן

האם יש מצב שמטפל מעדיף מטופל אחד על פני היתר, שיש לו כאלה שיותר או כאלה שפחות כי חלק מעניינים/ נעימים/ חכמים יותר , או פחות?

שמעסיק אותי לדעת אם אני יכולה להיות מיוחדת או מועדפת על המטפלת שלי. לפחות רק בתאוריה.

אמ"א = אין. מאומה.אין. נדמה.דמיון .מציאות אין. אני. אתה. הוא. היא.אנחנו.הם .הן. "בניינים" בעברית קלה. קורסים בזה אחר זה,כאילו עשויים מנייר. רגע נדמים הם כמתים.ללא חיים בטוח אתה ששבקו.נגמרו. ואז,נדמה לך.ואולי לא? מתרוממים הם עפים מעלה מעלה עם החיריק, הסגול הצירה, מתעופפים מעל העננים. הופכים לנקודה רחוקה עם הספה והשטיחון הקטן זה האפרפר,שצמוד לספה את מי פוגשים הם שם? ואולי את "ביג מאמא"? הסבתא של מוכרת הגפרורים הקטנה? עם המבט ההוא.. שמצליח להמיס כל סלע והידיים האלו.. שעוטפות,מחבקות .. מרפאות ,מאחות כל פצע. ופתאום אתה מרגיש-אתה. ואולי מעולם לא היית ורק נדמה לי ? זה נדמה לך.זה נדמה לך.זה נדמה לך ושוב נדם הכל. דמם..דממה.. אין.מאומה.אין. א-מ"-א אין אמא צביה,אמא צביה מתה. אין אמא צביה,אמא צביה מתה. ואולי לא היתה מעולם? ואולי אין גם קליניקה ? ואולי, מה שיש זה האין ? ואני ?? מה ??? מה זה בכלל אני ?? א-נ-י ואולי אנ"י= אין.נפש.יותר אז מה , פעם היתה ויותר אין ?? לאן הלכה ? לאן ? ואולי עפה עם הרוח ? blowin in the wind אודי, שתדע לך אין יותר אמא צביה, אמא צביה מתה ! זוכר אודי ? בפעם הראשונה שכתבתי לך..זה היה משהו בתחילת נובמבר 2009 (אם זכרוני לא מטעה אותי) ציטטתי לך את סימון וייל : " אחת האשליות הגדולות ביותר בודה ההתקשרות.רק מי שאינו קשור יכול להתחבר למציאות". ושוב אני חושבת שהוא כ"כ צודק. ושתדע לך שיש שריפה מאוד גדולה. הרבה יותר מהשריפה בכרמל.

טוב..היום בפגישה ניקזנו קצת מהמוגלה שניתזה לכל הכוונים. היא דרכה לי על יבלת ביום ראשון.בשני דרכה על יבלת נוספת דרך סמס. בשלישי היא כבר דרכה פעם שניה על היבלת של יום ראשון ומאז הכל כבר היה מורסה אחת גדולה ומדממת... נ.ב כשקראתי את תגובתך להודעתי הרגשתי שגם אתה דורך לי על יבלת.. אתה מתחיל את תגובתך:"את בטוחה שזו המציאות?" מיד התחבר לי למה שאבא שלי תמיד אמר לי :"זה רק נדמה לך" אודי, בודאי שהתייחסתי למציאות הפנימית שהרגשתי. הייתי בטוחה שלאור ההכרות שלך אותי,תבין מיד שמדובר על החויה הפנימית ולא על משהו ..חס וחלילה..לא רוצה אפילו לחשוב.. ואולי אני סתם פגיעה מדי? היום אמא צביה אמרה לי משהו ברוח הדברים שכאילו אין לי עור ולכן הכל פגיע אצלי כל כך ,בגלל שהכל חשוף בלי עור.. זה הזכיר לי שפעם אחת המרצות שלי אמרה לי במשוב, שהיא היתה רוצה לתת לי קצת מהקליפתיות המחוספסת של גזע העץ... וזהו לעכשיו.. רוצה לכתוב שלך-במבי אבל אני קצת פגועה ממך אז לא אחתום בכלל. :(

אדם יכול לסבול מ-PTSD מבלי לחוות פלאשבקים?

לא יודעת למה הכל מחמיר..הזמן עושה את שלו באופן שלילי ביותר.. ואני נמוגה לתוך האין.. מרגישה שקופה..אפילו כשנמצאת בתוך מכונית..מרגישה שהמכונית שקופה..והפחד שמכוניות יפגעו בי כי אני לא נראית..הפחד הארור..משתק..משגע.. אודי, לפני שתלך.. אתה יכול להסביר לי את עצמי??

קשה לבטא..קשה להסביר..אבל זה הולך ומחמיר..אולי כתוצאה מחוויות מצטברות של חוסר נראות - לא רואים אותי..ואפילו מתעלמים כשמדברת.. מעבירים את המבט למישהו או למשהו אחר..כאילו גם לא שומעים אותי..ולאחרונה מדמיינת.. חושבת על השלכות של דיבור או מעשה קיצוני..אם מישהו ירגיש.. או שאולי באמת בכלל לא קיימת ורק חושבת שכן..גם כשנמצאת בתוך הקופסא הסגורה של הרכב..מרגישה שגם הרכב שקוף ובלתי נראה..מרגישה שיכולה למות ואף אחד לא ירגיש.. לא יודעת אם אני לא סיבכתי עכשיו את עצמי..?? אודי, בבקשה תנסה להבין.. מה קורה לי?? כשמישהו כבר כן מתייחס ועונה לי..מתרגשת כמו מפגרת עד דמעות..רגילה להתעלמות..למרות שרוצה למות כשמתעלמים..רוצה להיעלם כבר ולהפסיק את הסבל הזה.. תודה ..

אני מחורפנת באופן רישמי? אמרתי לו אבל אני רוצה לשמוע גם מימך מה אני? לאן אני?

אודי, מה עושים עם כמיהות וצורך גדול בקרבה? ואל תגיד לדבר על זה כי דברנו המון על זה וזה לא עוזר... לא מרגישה שיש משהו טוב בלהתגעגע לפגישה...(ככה היא טוענת)..החלטתי להאבק בתלות וזה קשה נורא!! החלטתי להגיע פעם בשבוע וזהו...בלי מיילים בלי שיחות בין...וזה פשוט קשה...השבוע היה שבוע טוב אבל כל כך קשה בלי פגישה נוספת בלי מיילים לרדת לרמה של כלום למשך שבוע...ואני חייבת זאת לעצמי..להלחם יודעת..זה חשוב לי... קשה לי כל כך שאפילו התביישתי לומר לה עד כמה...אני קוראת את במבי על הצורך הזה וזה חותך בי כל כך..כי גם אצלי הוא עצום..הלעולם נרגיש את הכמיהה לחום? האם הטיפול ממלא חסכים? או זאת לא מטרה טיפולית בכלל?????? אוף......... חזרתי מפגישה שבאמת אני לא נופלת לרמה של רע לי אלא של הבנות ובכל זאת התלות והרצון לכך שתהיה פה..איתי תמיד...קשה מנשוא......אפילו שתגיד מליון פעם שהיא איתי זה לא עוזר לי.למה? הלעולם ארגיש שחסר לי משהו בסיסי כזה???????? מיכ

לא הבנתי מדוע אתה חושב שזה טוב להרגיש כמיהה? הרי זה לא מתממש....לזהות כבר מזמן זיהיתי מה חסר....זה מותיר אותי עם כאב ומשהו שלא מתמלא וגם עכשיו אני במצב של זהירות לא לרדת לרמה של דיכאון או להגיד לה שרע לי כי אז יהיה לי קשה לעצור את החפירות ואז נהיה לי יותר רע...מנסה להתמודד עם דברים ולחשוב בהגיון לשם שינוי ולא עם הרגש.....ובכל זאת מנסה להשיג משהו ממנה לא דרך מה שרע ולמצוא איזון בין הטוב והרע ומה שבניהם.... ואני חושבת שהיא מבקרת אותי או כועסת שאני ברגרסיה או כשאני בוכה או משהו כזה נראה לי שזה מכעיס אותה... כי ככה אני מנסה אולי להשיג ממנה אהדה.. או שזה בסדר לתת לי ככה להרגיש כי בשביל זה אני שם לא? להבין..אוף......היא לא מבינה את זה..... פעם היא אמרה לי שאני לא בטיפול כזה אנליטי..... והפעם היא אמרה משהו וכשנגמרה הפגישה פשוט בכיתי בגללה, בגלל משהו שאמרה...ולא רציתי לומר לה שזה בגללה...יותר אמרתי שזה בגלל התלות הזאת שזה גם נכון....ועכשיו כל השבוע אשאר לי עם הרגשות האלה ושוב תחושה של לבד לא יודעת אפילו למה........

אני נמצאת הטיפול פסיכותראפי כמס' חודשים. אני כותבת המון ומקווה לפרסםץ. כרגע אני בפרוייקט כתיב הרציני שמלווה אותי בתהליך הטיפול. המטפלת שלי יודעת על כך , אך לא קראה. האם זה יהיה תקין להציע לה לקרא? ולו לשם הסקרנות וההנאה. אני מתלבטת אם להציע בשל חוסר הנעימות ושהיא תרגיש מחוייבת לקרא ולהגיב. מה גם שאני רוצה להמתין עד שאסיים את כל הספר. האם להגיש לה את זה רק במפגש האחרון בנינו או פשוט עדיף לותר?

יש לי קשיים חברתיים עמוקים וכתוצאה מכך בדידות עצומה ומחסורים כבדים ומעיקים במיוחד של קשר עם המין הנשי... בחברה אני לחוץ, אני לא מסוגל כמעט בכלל להיות חופשי, להשתלב ולבטאות את עצמי במצבים פשוטים ובסיסיים, הדינמיות הכי קטנה מרתיעה ועוצרת אותי, אני מרגיש שום סיכוי להיות מסוגל להוציא מעצמי משהו, לא את התוכן שהייתי מעוניין ואף לא סתם סמול טוק כי מסובך עד מאוד עבורי לחבר הכל ביחד או למצוא את המלל הנכון ברגע האמת, אולי אין לי את הידע האינטלקטואלי הכי גדול אבל אני רואה גם אנשים אפילו יותר "סתומים" ממני שמצליחים להרגיש בנוח ולהיות שותפים בחברה בדרך שלהם. לעומת זאת בחלומות שלי הרבה פעמים אני בדיוק בצורה שאני מייחל להיות, אני קליל, מצליח להתנהל בצורה שוטפת, להגיד את הדברים שעושים את זה ובתור עצמי, יכול להיות סתם דברים קטנים שמוציאים אותי סימפטי וכאחד האדם ולהרגיש נפלא, כתוצאה מזאת זה גם עושה לי עצב אדיר וקנאה גדולה למה אני לא יכול להיות ככה גם במציאות ושזה כל כך רחוק ממני. השתלשלות העניינים גורמת לי לספקולציה שהקושי, מכשול, כבדות שקיימים אצלי קשורים בפעילות ותפקוד המוח, לדוגמא שיש בעיות בעיבוד מידע, בשימוש בדמיון וביכולת להשתמש בזיכרון, האם יש דרך לפתח ולשפר אלמנטים כאלה? האם מקרה כמו שלי מוכר בכלל בעולם הפסיכולוגיה ויש סיכוי להשיג פיתרון כלשהו?

אני מתמלאת חרדה ופחדה, מפסיקה לאכול ולשתות מתעוררת עם סיוטים לפנות בוקר ומתכנסת בתוך עצמי בכל פעם שעולה על הפרק משהו שקשור לקבלת החלטות. אם זה החלטות כספיות ואם זה החלטות האם לעבור דירה, לאן, מתי, וכו'. יש לי ילדים ושהמצב כ"כ חמור שלא מספיק שאני לא אוכלת בעצמי אני לא יכולה גם להכין להם אוכל. במקביל אני סובלת גם מדכאון. אני מרבה לחשוב בימים של מצוקה כזאת במיוחד (יותר מאשר בימים רגילים) שאני לא רוצה לחיות אבל אני לא רוצה להפיל על הילדים שלי "ברירת מחדל" כזאת) ולפעמים לא אכפת לי גם מזה. המתח והלחץ הם חזרקים ללא נשוא. הפחד מהלא ידוע, הפחד מהשינוי, הפחד מקבלת החלטה שגויה משתקים אותי.

אני מחפש די בדחיפות פסיכולוג טוב (שעובד עם קופ"ח מכבי). מעוניין להתחיל טיפול פסיכולוגי מכיוון שאני במצב נפשי מאוד לא טוב בעקבות הנטייה המינית שלי ועוד כמה בעיות.. אשמח אם מישהו יוכל להמליץ לי (מנסיון אישי או של אחד מקרוביו) על פסיכולוג קליני טוב (שוב,בהסדר עם מכבי). אודה לתשובתכם המהירה.. תומר

[email protected]

צריכה שתהיה פה כבר... בבקשה

אתמולקצתם מול ממש לא רציתי לקום לעבודה. איכשהו גרמתי לעצמי לדלקת עיניים. אתה יכול לעזור לי להבין מה עשיתי בעצם? זה מה שנקרא פגיעה עצמית? זה מראה שאני מאבדת שליטה או שאני עוד בסדר? אני מתביישת לספר למטפל כמובן. זה קריטי לדעתך? עדיף להתייאש מלהשתגע.

התזתי לתוך העין חומר ניקוי. אני צריכה בבקשה שאתה תענה לי כן או לא.

שלום אני בטיפול פסיכולוגי כבר שנה מספר פעמים התאכזבתי מהפסיכולוגית שיתפתי אותה אבל עדין זה משאיר בי כעס רב ורצון להפסיק את הטיפול למה אני מרגישה ככה?

העלתי את זה מספר פעמים זה הכעס עדין מלווה אותי עד כדי כך שבא לי להפסיק ללכת לפגישות מעצבן שהיא לא מיחסת לזה חשיבות מתסכל זה פשוט טיפול במסגרת בית החולים ומרגיש לי שאני קצת תלויה בה ואני כבר לא רוצה להרגיש ככה ולהפסיק את הטיפול מה עלי לעשות?

רציתי רק עוד לתאר שפשוט מאז אותה החלטה שגויה שעשיתי, אני חשה שרובץ עלי שק של אשמה ומועקה. אני לא בדיכאון. אין לי מחשבות אובדניות ואני מתפקדת תפקוד מלא בחיי היומיום. אבל כאילו אבדה לי שמחת החיים כי אפילו ברגעים הטובים והשמחים שק האשמה הזה רובץ עלי והוא כבד כל-כך... אודה לתגובה.

שלום, יש לי תינוק בן שנה ו-9 חודשים. כשהיה בן חצי שנה שבתי לעבודה לאחר חופשת לידה, למרות שלפי החוק יכולתי להאריך לשנה את חופשת הלידה. על השאלה למה לא עשיתי זאת בזמנו אין לי תשובה חכמה. פשוט לא חשבתי על זה, כי הרוב לוקחות חצי שנה. השארתי אותו אצל סבתו מצד אביו במשך רוב שעות היום. לא הייתי לגמרי מרוצה מהטיפול וחמתי אף סיפרה בתחילה על קשיי ההסתגלות שלו שכללו למשל נסיון לינוק ממנה במהלך היום (אני עדיין מניקה באופן חלקי). זמן קצר לאחר חזרתי לעבודה, הרגשתי שהפרידה ממנו קשה מנשוא והוצפתי ברגשות אשם קשים ביותר על הקשיים שהוא עבר. התקופה גם הייתה חורף וידעתי שסבתו לא הסכימה לחמם את הבית שלה בשעות שהוא אצלה. כבר עבר זמן, הייתה תקופה שאף הוקל לי, בסביבות גיל שנה, אך לעתים, בתגובה לספר הדרכה הורית שאני קוראת שממליץ על קביעות האם בחיי התינוק לפחות בשנת חיים ראשונה או שיחה עם אם שאינה עובדת בגינה, אני נתקפת שוב בהתקף נוראי של רגשות אשמה. אני מרגישה שנטשתי את תינוקי בתקופה קריטית בחייו כשהיה זקוק לאמו יותר מכל אדם. כשאני נתקפת בגל רגשות האשם הזה, אני כאילו מאבדת את כל כוחותי ומרגישה רק כאב וצער נפשי ופיסי גדול. בן זוגי אומר שההתנהלות מתוך רגשות אשם אינה מועילה לילדנו היום וכן שאין לבכות על חלב שנשפך, דברים נכונים וטובים, אך לדאבוני האמירות ההגיוניות הללו לא מסוגלות לרגשות האשם הכבדים שלי. בכיתי על זה כל כך הרבה, דיברתי על זה, אבל זה כאילו רק שוכך לפעמים אבל בסוף תמיד מתעורר שוב. האם יש דרך לעזור לי?

איפה יכולה למצוא פסיכולוגים המטפלים בגישת dbt ? יש מקום עם רשימה מרוכזת שלהם בנפרד? אני מפחדת שגם זה לא יעזור לי ומה אז??..לא יודעת מה טוב..לשלב בין 2 מטפלים בגישות שונות או להחליף מטפל.. אני כבר קרובה לסוף החיים (אחרי 40..!..)..מרגישה פתטית ואבודה.. מצטערת אם נשמעת מבולבלת..מפחדת שמשתגעת.. אודי אל תתייאש ממני. אתה עוזר לי בכל פעם במילותיך החכמות המרגיעות. הבעיה שאני כמו חשוכת מרפא..

שלום, יש לי בעיה של ביטחון עצמי שמקורה מבית ההורים, יש לציין כי אני גם מאוד בשליטה וקשה לי להחשף לאנשים. מחפשת פסיכולוג המתמחה בתחום, יום טוב, טל

שלום אודי. שמי ליאת ואני כותבת עבודה בנושא תאוריית המיינד בנערים עם הפרעות התנהגות. אני עובדת בבי"ס להפרעות התנהגות בגילאי 12-18. רציתי לבדוק אם יש הבדל בין ילדים קטנים וילדים גדולים עם הפרעת התנהגות בכישורי הTOM. קראתי את ספרך ואת המאמרים של נוגה בלבן אך קשה לי להחליט אילו מטלות כדאי לי לבדוק כמתאימות? או שישנם מטלות אחרות אשר כדאי לי לשים עליהן דגש.אשמח אם תוכל לייעץ לי בעניין. תודה, ליאת

אל האיש של המילים בלי להבין מה בכלל הטעם. אין מילים חדשות או טובות . עדיף השקט עדיפה שתיקה עדיף האין. מיותר מיותרת מוותרת

לא מיותר. בנתיים לא וויתרתי. לא יודעת לאן. אז כאן עדיין. טוב לדעת שיש מישהו שממתין עוזר לחזור ולא להעלם לי.. תודה אודי.

האם הענקת חום ואהבה לבן ילד באיזשהו גיל מגיל 2-עד... עלולה לגרום לו להיות רגיש מידי או עדין מידי או דחוי חברתית ... האם יש בכך נזק אני מדגישה לבן ולא לבת והכוונה בחום ואהבה ולא לפינוק

לי יש בן מקסים אבל הוא מאוד רגיש ועדין אנו בבית מעריפים עליו המון אהבה וחום לא פינוק אלא חום ואהבה נשיקות חיבוקים וכו' האם יכול להיות שזו הסיבה שהוא כזה עדין ורגיש? האם נתינת חום לבן עלולה לגרום נזק ?

הייתי במפגש ראשון בביופיבק בחיפה, במכבי טבעי והרגשתי שהמטפל לא מתאים לי (לא התרשמתי ממנו בלשון המעטה). הייתי שמחה לקבל המלצה על מטפל אחר. המטרה: שליטה בהתקפי לחץ וחרדה. תודה.

חשבתי רבות על שכתבת לי.. לא להיכנס לסד הזה של האבחנות.. שאני לא אבחנה..מוזר שהייתי כל כך בפנים..ואתה הארת לי קצת את הדרך החוצה משם.. אם כי יש בי עדיין מאבק.. לא להיכנע למקום הזה.. עכשיו נפטר קרוב משפחה שהייתי קרובה אליו בתקופה האחרונה.. אמנם נשברתי ועוד לא התאוששתי..אבל חושבת שבמצבים כאלה אני יוצאת מעצמי ואולי מתפקדת הכי שפוי.. זה יכול להיות אודי? או שזו רק אשליה? גם בתקופות של מלחמה תפקדתי בלי הרבה חרדות.. זה נורמלי?? וביומיום כשאין שום סיבה "מוצדקת" אני מוצפת חרדות..ובעיקר פחד ממוות של קרובים.. מרגישה כל הזמן חריגה..לא נורמלית. אתה מבין אותי אודי?? כי אני לא..

שזה מתפרץ בעוצמה אחרי שהאיום חולף..כי אז מתרסקת לרסיסים..מאבדת את עצמי..הרגשה על סף איבוד שפיות. איך אפשר למנוע את זה??!! זה מטריף אותי..

שלום אודי, מקווה שתוכל לעזור לי. בכל פעם שאני שומעת בחדשות על "גבר כבן ... נהרג מפגיעת רכב ברחוב..." אני מתמלאת דאגה גדולה שמא מדובר במטפל שלי, המתגורר באותה עיר. אני לא נרגעת עד שאני מרימה טלפון, שומעת אותו עונה, ומנתקת מייד באנחת רווחה, שתודה לא-ל, הוא בריא ושלם... אני מתביישת לפתוח את זה מולו, ואין מצב שאתקשר ואומר בפשטות "רק רציתי לברר מה שלומך..." נשמע לי פתטי לגמרי... אתה סבור שאפשר, בכל זאת, לא להיכנס לסרטים האלה?

סתם דיבור על הנושא יפתור את הבעיה??? אני בטיפול "רגיל", לא משולב בהיפנוזה או באמצעים קוגניטיביים אחרים. אז איך העלאת הנושא יכולה להועיל בכלל?

יש לי בעיה בקורות חיים ובראיונות עבודה שממלאת אותי חשש גדול ובגללה גם לא חיפשתי עבודה/לא עבדתי תקופות ארוכות. תיכון סיימתי שנה יותר מאוחר בגלל ששנה הייתי בבית חולים אחרי תאונת דרכים קשה(רגל שבורה מכה בגולגולת בלגן בעין) השיקום שנתנו לי אחר כך, תוך כדי הלימודים שלי , לא ממש עזר לי, כי הוא היה עם המון טיפול פסיכולוגי במימון ביטוח לאומי של אמא שלי וזאת היתה לי פאדיחה שפגעה לי בדימוי העצמי והייתי בפרדוכס ועדיין זה פרדוכס כי זה לא משהו שאפשר להסביר, ולא הייתי מודעת לדברים שהגיעו לי מקופת חולים, וזה נבע מטעות של אמא שלי וטעות בביטוח לאומי שהחליפו בין טיפול קוגניטיבי לבין טיפול פסיכולוגי קוגניטיבי , וזה נמשך עד המשפט בגיל 20 , שבו שכנעו אותיועשו לי אפוטרופסות גם כדי להגן עלי מפני העורך דין שרצה להיות אפוטרופוס על הכסף שלי,ושכנעו אותי להמשיך ללכת לשיקום הפסיכולוגי, ששם עבדתי בעבודות מגוחכות מטעמם, ונדפק לי הדימוי העצמי ואז עזבתי אותם, מצאתי עבודה קבועה , אחרי קרוב לשנה עזבתי אותה כי מישהו בעבודה הקניט אותי /העליב אותי/פגע בי ולא ראיתי שביטוח לאומי או מישהו משנה משהו בסטטוס שלי למרות שעבדתי מספר חודשים. את זה גם אני לא יכולה להסביר, וזה היה לפני 10 שנים. אחרי כמה שנים מצאתי עורך דין ושחררתי חלקית את האפוטרופסות, ולפני זה עבדתי באיזה מקום זמני וכתבתי שם שאני מקבלת קצבה מביטוח לאומי והלכתי לעשות תאום מס, דבר שלא היה קודם מתי שעבדתי, וככה גם יכולים לשאול מה זה וגם יכולים להוריד לי יותר מס הכנסה, והמס זה הדבר השולי שפחות חשוב לי.ת אחר כך למדתי סימסטר באוניברסיטה הפתוחה, אחריו עוד 2 -3 סימסטרים לא מוצלחים שהיו בזבוז זמן,אחר כך הצלחתי לשכנע את המשפחה שלי שיעזרו לי לשחרר חלקית את האפוטרופוסות, והיא שוחררה חלקית לבסוף, אחר כך ידיד שחיזק אותי 7 שנים כמעט נפטר, אחר כך מצאתי חבר ודרך מקום שעבדתי בו פעם מצאתי עורך דין ושחררתי מאפוטרופסות גם את החלק שהמשפחה שלי ש2 ממנה היו האפוטרופסיות שלי התנגדו בהתחלה לשחרר, וזה היה כשסבתא שלי ז"ל כבר היתה במחלה קשה אחרונה, כלומר הכל באיחור. אחר כך מצאתי באופן פרטי טיפול קוגניטיבי אצל מרפאה בעיסוק בחיפה, ששם גר חבר שלי, אחר כך עבר עוד זמן, אחר כך נמאס לי להיות בחיפה, והחלטתי לסדר המון בלגנים בבית שליובחיים שלי וחבר שלי עבר חלקית אלי. יש לי המון דברים לסדר ואני מסדרת כמה במקביל. יש לי ארגז ובו חומר של קורות חיים שאני רוצה לשפר והמלצות די ישנות. אני משתוקקת לדעת איך למלא פערים בקו''ח ובראיון ולהציג את עצמי בביטחון. תודה.

בור ללא תחתית נופל ונופל ונופל ונופל

אודי, אתה יכול בבקשה לעשות לי סדר ? אני הפסקתי לראות. הכל כל כך מבולבל אודי, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה , מה אני צריכה והכל נעשה כל כך מהר ובעוצמת צונמי. זה התחיל בסביבות חנוכה עם כל הגעגועים?/כמיהות ?(עדיין לא מצליחה להבין את ההבדל ביניהם) הקשבתי ביוטיוב המון המונים לשיר "בואי אמא" ול"יהודה המכבי" של הנדל..אולי הם שהעצימו את הטירוף בו אני נמצאת ?? לא יודעת.. כשהגעתי אליה (כבר לא זוכרת מתי, אז כשכתבתי לך את ההודעה הזו ובה ביקשתי שתשמור עלי לפני שאעשה את הטעות הזו ואתיישב על הרצפה ואניח שוב את ראשי עליה ואחבק אותה חזק חזק..זוכר אודי ?) אז כשנפגשתי איתה,עשיתי בדיוק !! כפי שאמרתי לך..והיא שוב נשארה לשבת כמו פסל..לא זזה,לא נגעה בי אפילו באצבע הקטנה שלה..ורק אחרי הרבה זמן היא ביקשה שאחזור למקומי בקצב שלי..ומאותה פגישה איבדתי את הבלמים כל פגישה אני רוצה לבוא אליה שוב והיא ממש לא מאפשרת. היא מדברת בקול מאוד רציני ומבקשת שאעלה על הספה ושתדע לך שהספה בכלל לא משהו.. בפנטזיה זה היה ??? במציאות היא אפילו מפחידה ואני לא אוהבת אותה.אני רוצה/צריכה/רוצה + צריכה/ צריכה +רוצה להיות על ידה על הרצפה קרוב קרוב. הכי קרוב שבעולם. אודי, אתה בכלל מבין על מה אני מדברת איתך ? בפגישה האחרונה כששכבתי על הספה ופחדתי נורא אמרתי לה שאני מרגישה שנעשה כאן מאוד מאוד מסוכן ומרגיש בחדר כאילו זה אוקיינוס ולמטה יש המון המון המון כרישים שרוצים לטרוף.. ואז היא אמרה לי שאנחנו יכולות לדמות כאילו הספה היא ספינה ששומרת מהכרישים..זה קצת הרגיע עד שרציתי שוב להרגיש אותה ממש ,לגעת בה ולהרגיש שהיא באמת קיימת.. אודי,בבקשה, אני אפילו לא יודעת מה אני מבקשת ממך אבל תענה לי , תעשה לי סדר, תרגיע אותי ותגיד לי שאני לא אגיע בסופה של האנליזה הזו למחלקה סגורה. תגיד לי אודי משהו. אני אפילו לא יודעת מה, אבל תגיד,טוב אודי ???? בבקשה.. שלך-במבי

בעלי ואני פרודים, ושנינו רוצים מאד משמורת מלאה של שני ילדינו. אותי העובדת הסוציאלית מצדיקה היות ואני מנהלת אורח חיים נורמטיבי. בעלי לא עובד ויש לו הפרעות קשות, אך הוא הצליח לשכנע את הבנים שירצו לגור אצלו. עכשיו העו"ס שולחת אותנו לבדיקת מסוגלות הורית. שמעתי שיש עורכי דין שמכינים את לקוחותיהם לבדיקה, ואומרים להם מראש מה ישאלו, מה לענות, אילו מבחנים יעברו ןמה ואיך להגיב. השיאלה שלי היא האם הוא יוכל "לעבוד" על הפסיכולוגית?

בשלב מסויים, לפני כ 5 שנים נשלחתי בגלל המצב לאבחון פסיכיאטרי, אני ידעתי וטענתי שהבעיה שלי היא לא מבחינה נפשית ולמרות שאני האדם הכי שפוי בעולם, הגיוני לגמרי ושבחיים לא עבר אירוע פסיכוטי כזה או אחר הובחנתי, ברשלנות אני חייב לציין, בסכיזופרניה, עם זאת אפילו נכפה עליי לקחת טיפול תרופתי בניגוד לרצוני, מיותר לציין שזה גרם לי רק לשלילי ולסבל כי אותם תרופות פשוט לא קשורות אליי ולמצב שלי, אחרי חצי שנה סיימתי עם זה ולא מתקרב לזה. כל השנים ידעתי שמשהו אצלי פגום ושיש לי ליקוי מאוד מורכב כלשהו, משהו שבגללו כל החיים שלי קשים ועצובים מאוד, גיהנום מבחינה מסויימת, ממש חוסר והפסד החיים... בכך שכוללים המון בדידות ברמה הכי גבוהה, ביישנות קיצונית, הימנעות, מחסור בכישורים חברתיים, מחסורים בדברים בסיסיים שנחוצים לבן אדם - אי עבודה, אפס קשרים חברתיים, ללא קשר או יחסים עם בחורה כל החיים למרות הרגשת צורך ורצון עז, ביום יום אני ממש לא נמצא בדיכאון, אני עושה ספורט באופן קבוע, מתעניין ונהנה מדברים אבל החיים מאוד מצומצמים כי הכל בבדידות ואני לא יכול לשנות את המצב כי קיים אפילו קושי גדול וחוסר ידע איך לגשת לסתם אינטראקציה בחברה. השנה אחרי חיפוש ועיון באינטרנט על כל מיני ליקויים והפרעות התפתחות גיליתי שקיימת התסמונת אספרגר ואחרי קריאה רחבה אני דיי בטוח במאה אחוז שזה הבעיה המרכזית ממנה אני סובל, והתסמונת מתארת בצורה מאוד נכונה את הקשיים שלי ומה שעובר עליי. אני חסר ידע ויכולת להביע את עצמי כמו שאני רוצה, לבטא מספיק מחשבות או להפגין רגשות, במצבים ספונטניים ניהיה עצור וריקני, לא מעורה איך להגיב, ופשוט אני לא יכול להיות חופשי ומשוחרר... כאדם לא יכול להשתלב או להיות חלק מהחיים האלה, לא יכול לבנות את עצמי בשום צורה שארגיש איתה נוח לחיות כי החסרונות הם גורליים מדי. רציתי לדעת מה לעשות עם החשש הזה, אם בגילי כדאי או צריך לפנות למישהו, אם יש סיכוי כלשהו לשפר את המצב, להמתיק קצת את החיים וכו', למרות שהבנתי שהתסמונת נובעת מחולשה תפקודית של המוח וזה מצב אבוד. אין לי שום סיכוי לחוות אושר אמיתי של החיים, מתכוון לדברים הכי פשוטים ובסיסיים, דברים שאני רואה ביום יום, כמה עוד אפשר לעבור את החיים כאכול קנאה, עם חללים חסרים כל כך עמוקים בפנים, אפילו שהעצב והכאב האישי מודחקים אצלי במצב הרגיל, שביום יום אני מוצא לעצמי עניין והרבה דברים יפים להנות מהם, חיים כאלה מצומצמים ובודדים עד מתי אפשר להמשיך, לפעמים אני חושב אם אגיע לגיל 27 כי גם נס לא נראה שיכול לעזור לי.

יש לי אחראית בעבודה שנמצאת כרגע באיזה סוג של פרשת דרכים בקיצור שלחתי לה אימייל ובו נתתי מספר עצות פלוס מספר עידודים והיא לא ענתה לי ולמען האמת מאד נפגעתי מכך עשיתי מעשה טוב שנבע מתוך איכפתיות ודאגה ומה שאני מקבלת בחזרה זה זלזול כי זה שהיא לא ענתה לי זה מראה שהיא מזלזלת בי ולקחתי את זה מאד קשה ושאלתי היא מה אני עושה?

חשבתי שיכול להיות גם שאולי זה עצבן אותה המייל הזה בכך שאלוי היא חשבה שאני מתערבת בעינינים לא שלי או שאולי ההתענינות יתר שלי הלחיצה אותה יתר על המידה מכל מקום השאלה שלי היא האם משעה שנעשה מתוך כונה טובה ולבסוף הוא לא מניב פירות כלומר בסוף המעשה הזה מתפרש כרע בכך שאולי היא לקחה את זה בעין לא יפה השאלה היא האם בשורה התחתונה זה נקרא מעשה טוב כי היתה פה בעצם כונה טובה רק שבלי כונה הביאה למקום לא טוב

שלום לכולם.. לאחרונה אני עוברת תקופה קשה והגעתי למסקנה שאני צריכה עזרה להתמודד עם זה. מחפשת פסיכולוג טוב באיזור תל אביב שמוכן לתת הנחות לסטודנטים ו\או עובד עם מאוחדת. תודה על העזרה

אם את סטודנטית באזור תל אביב אולי אפשר לגשת לשירות הפסיכולוגי באוניברסיטה (לא יודעת אם יש במכללות). המחירים שם מוזלים לסטודנטים.

הי אודי, עבר הרבה זמן מאז הטיפול... ויש משהו שההיתי רוצה לשתף אותו. לא יודעת מה לעשות.. איך אתה ההית מתייחס לו מטופל לשעבר שלך היה רוצה לספר לך משהו, מבלי לחזור לטיפול? זה נראה לך מתאים? אני מרגישה שהלב שלי סתום. אני אוגרת בתוכי את כל הכאב. המועקה כבדה.. הלוואי וההיתי יכולה לבכות, לשחרר..

לאודי שלום, אני נורא עצובה ומדוכאת.ההורים שלי שונאים אותי.תמד מתפרצים עליי וצועקים,מקללים אותי בשמות גנאי קשים,היחס שלהם תמיד היה כלפיי כזה מזלזל ופוגע מאד. מילים כמו "כלבה "מטומטמת .. "רעה, לא סובל/ת אותך", וכדו...אלו המילים הקלות .. את הקשות קשה לי לכתוב פה. אני מאד נפגעת ומסתגרת והם מעלמים ולא מיתייחסים אליי ולעובדה שהם פגעו בי,לעולם לא מבקשים סליחה ועוברים עלזה לסדר היום..יוצא שאני מסוגרת לבד בחדר בוכה הרבה מיואשת מהחיים ,מזה שהם לא אוהבים אותי ואני לא חשובה להם מספיק כדי שיפסיקו להתנהג ככה או אפילו לא חשובה כדי שיבקשו סליחה. הם כאילו מחרימים ולא מדברים איתי כמה ימים כלום ואז טיפה מתייחסים או שואלים משהו סתמי קטן ואיך שרואים שאני עונה להם זה בשבילם חזרה לשגרה כאילו לא קרה כלום ואין שום התייחסות לכל מה שהיה קודם ולקללות שלהם ,ואין חרטה מצידם. הם ממש לא רויאים אותי ובאיזה מצב אני נמצאת. אני שוקעת. לא רוצה לחיות יותר.היתיאשתי מהעולם הרקוב הזה..אין לזה פתרון.הם שונאים אותיממש.את האחים שלי הם אוהבים ומתיחסים לכולם בכבוד ובחיבה.. ,ורק איתי היחס מקולקל ודוחה.. הם לע מתעניינים בי בכלל ,לא עוזרים לי בכלום, פשוט אין התייחסות. רק קללות ומילים פוגעות הם אומרים וכועסים ללא הצדקה,מחרימים,וחוזרים לשגרה. אני בכלל לא מעננינת אותם והם לא דואגים לי. לא עוזרים לי להתקדםפ בחיים ואני כל כך צריכה אותם..אמרתי להם את זה והם כעסו ונכנסו שוב להאשמות וברחו לחדר שלהם.. לא לפני שקיללו אותי שוב. אני לא מחזיקה עוד מעמד.זה כואב לי שאין שום שינוי והמצב גרוע.

שלום אודי ותודה על התייחסותך ועל ההקשבה. הצרה שאין באפשרותי כסף על מנת לעזוב את הבית ולהתגורר לבדי, אין לי עבודהגם ואני בקשיים המון לחצים וחרדות ,דיכון קשה אני לא מתפקדת בכלום..לוקחת תרופות והמצב לא משתפר.אין לי למי לפנות עוד.. אני בת 27 ולצערי טרם הצלחתי לצאת מהבית.במרפאה הציבורית בה אני מטופלת לא ראיתי רופא זמן רב יש שיבושים רבים בעקבות השביתה שהיתה ורופאים שעזבו,תורים שהתארכו יותר ויותר והרבה ביטולים מצידם... אני כבר לא מחזיקה את עצמי יותרץאפילו אין לי חברים לדבר איתם מעט או לברוח אליהם.,ממש במצב של כלום. ענקי. ההורים לא רוצים שאני ילך לגור בהוסטל או דיור ציבורי מוגן. הם טוענים שזה לא לעניין והכל שם מוזנח ואין מצב שיסכימו.. מצד שני הם לא סובלים אותי בבית .מקללים וכועסים הרבה. רוב הזמןן פשוט לא מתייחסים אליי יותר .כבר כמה שנים ולא חושבים איך לעזור לי להתקדם.. אני שבורה. באמת לא יודעת לאן להמשיך...

לפני כמה זמן התחלתי עבודה חדשה וגם קצת חיים חדשים וכתבתי פה על זה אבל אתה כנראה לא זוכר, בכל אופן מאז מה שקרה זה שגיליתי שאני בהריון וסיפרתי על זה למישהי מהעבודה אני לא יודעת למה ואיך אבל כעבור יומיים בדיוק פוטרתי. עכשיו אני יושבת בבית כבר שבוע מובטלת בהריון ולא מעשנת, כשגיליתי שאני בהריון הפסקתי לעשן בכלל מ20 סיגריות ביום עברתי ל0.. ואני בוכה ורק בוכה כל היום זה בגלל שאני מובטלת? או בגלל הסיגריות או ההריון או בגלל שאני יודעת שאני אשמין? הכול התרסק פתאום למרות שבעצם כל מה שקרה זה שפוטרתי, וההריון שזה בעצם אמור להיות משמח. מה אני עושה כדי להפסיק לבכות ולהטריף את חבר שלי? אני לא יכולה לחזור לעשן או להקיא שתי המשענות היחידות שידעתי להשתמש בהן אי פעם בגלל ההריון אז מה עושים?

נפגשתי איתה בסוף אתמול בערב..כנראה שלא יכולתי אחרת...רציתי או להפרד או להפגש מיד......היו הרבה חילופים בנינו...ובסוף היא פשוט נלחמה עליי זאת ההרגשה...עמדה בגבורה...לא יכולה לשתף בכל מה שעברתי... כרגע רק צריכה ממך שקט..משהו מלטף...אולי שיר? היום רק חשבתי המון המון עד שהראש שלי ממש כאב....שקט ולחזור לטיפול ואולי גם להנות ממנו?

היא עוד לא "עלתה". שירי. (-:

נרגעתי, יש לי הרגשה שהטיפול קצת יהיה שונה מעכשיו...אני קצת חוששת גם... כי יש תחושה של זיוף שלי כזה..למרות שאני כל כך כנה איתה...אוף....מצד אחד מודעות העצמית גדלה..מצד שני לא ממש נחמד לגלות...וגם מנסה לשנות כל מיני דברים כמו שכבר ספרתי לפני...כן, שקט כרגע לא מזיק..וגם קבלה...

אודי שלום, הנני בשנות ה-20 לחיי, אני מרגישה כי אינני מסוגלת לגשת לדברים חדשים ולתקופות חדשות בחיים. הדבר מעכיר עליי ומשבש לי את מצב הרוח כבר תקופה ארוכה מאוד. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני שנה וחצי. התחלתי טיפול קבוצתי לפני 9 חודשים. אני מרגישה שמרוב פחדים אני לא מצליחה לראות מה אני רוצה לעשות בחיים והדבר מדכא אותי. חוויתי קשיים חברתיים בילדותי. גם קשיים משפחתיים ואני לא מצליחה לעבור הלאה ולנהל חיים ללא פחדים. אני מרגישה פחד מאנשים חדשים, פחד מדכא, פחד מבעית. אני מרגישה מיצוי מסוים מהטיפול, ואני שוקלת בחיוב לעבור לשיטת טיפול NLP, מה דעתך על שיטה זאת? ומה דעתך על הכתוב? תודה, מיכל

אודי, אחה"צ אני נפגשת איתה .ממש עוד מעט. אני מרגישה שזהו . לא יכולה להחזיק יותר.אני מרגישה שזהו.היא בטח תעיף אותי אחרי זה אבל לא איכפת לי.במילא כבר לא איכפת לי מכלום ! אתה יודע אודי אפילו אם היא תתחנן בפני שאגיע אליה בחמישי ,לא אגיע. היום זו הפגישה האחרונה אבל אני אעשה את זה !! זוכר אודי שפעם אחרי עידוד שלך התקרבתי אליה, התיישבתי ממש צמוד אליה על הרצפה, הנחתי את הראש על הברכיים שלה וחיבקתי חזק את הרגליים שלה. זוכר אודי ? זה היה ממש ממזמן. אני הולכת לעשות היום !! עוד מעט ,בדיוק !!! אותו הדבר. לא איכפת לי מה היא תעשה. מצידי שתעיף אותי. אתה יודע אודי מה היא באמת צריכה לעשות ? להעיף ממנה את כל "כדורי הנפטלין" המיושנים שנדבקו אליה מפרויד ומהמכון הפסיכואנליטי המיושן הזה.ואולי אז היא תצליח לראות קצת אחרת ?? אולי אז היא תבין אותי ואת מה שאני עוברת ? אוףף אודי. תחזיק אותי שאני לא אעשה את זה.תחזיק אותי חזק לפני שיהיה מאוחר מדי!!!! אני יודעת שזו תהיה טעות ! היא לא מסכימה. היא מתנגדת.. איזו חוצפה !! ה-י-א מתנגדת !!! בטח גדלה בבית שההורים שלה כל היום חיבקו, ליטפו אותה, הקשיבו לה. שרו לה שירי ערש ואיתם היא נרדמה.. סיפרו לה אגדות והקשיבו לחלומות שלה..כל היום הם התבוננו בה במבט אוהב, מקבל,תומך..פנסים מאירים.. ה-י-א מתנגדת ??? שתתנגד ! אני עוד מעט נפגשת איתה ואני הולכת לעשות בדיוק !!! את מה שאני הכי רוצה. אני אתיישב צמוד אליה, אניח את הראש על הברכיים שלה ואחבק חזק את הרגליים שלה. ואתה יודע אודי ? כשהשעה תסתיים אני לא אשחרר אותה. אני אחזיק אותה כך לתמיד. ואם היא תרצה לזרוק אותי -שתזרוק. ממילא זו הפגישה האחרונה. אז לא איכפת לי מכלום !! וחוצמזה יש לי אותך. ואתה לא תזרוק אותי. נכון אודי ??? שלך-במבי.

אף אחד לא יזרוק אותך...ואל תזרקי את עצמך מהטיפול כל כך מהר... שוב אתמול רציתי כל כך לברוח....עשיתי משהו...שיגעתי אותה....ולמרות הכל היא לבסוף קבעה איתי לאותו ערב..ודברנו ונשארתי המון שם...והיו המון המון רגשות......והיא לא מוותרת עליי...כל כך רציתי חיבוק..אבל לא היה ואני חושבת למה רק אני צריכה לבקש ממנה האם היא לא מרגישה שזה מתבקש..חיבוק..להציע לי? אבל כנראה שמטפלים לא אוהבים להתחבק פיזית :) ואולי אפילו חושבים שזה מזיק....אז במבי יקרה, אשמח לשמוע מה היה בסוף...אבל בנתיים תרגישי בנוח בכל מה שאת רוצה לעשות שם...ותסמכי עליה שהיא יודעת מה טוב עבורך....אוהבת מיכ... אופס..כמעט חתמתי בשמי...

אתה צודק. אז לא מה עכשיו. אבל שמתישהו , אי פעם אבל לא מידי רחוק זה לא יהיה ככה? את זה אתה יכול להגיד או להאמין בשבילי? כי אני כבר לא יודעת. אז אולי אפילו רק תדע את זה בשקט. בראש שלך. אני חייבת שמישהו ידע משהו אחר ממה שקורה לי עכשיו אחרת אין מוצא שאני רואה וחשה ואז אני מתחפרת לי במקום הזה... ולאט לאט נקברת פה. בלי שיידעו.

רוני..מזמן רציתי לכתוב לך משהו, מכיל, אוהב..משהו..אבל כשאני בתוך סערה קשה לי לכתוב לאחר...ובכל זאת את כבר תקופה ככה...לא יודעת...חושבת עלייך ויכולה לומר שאני מאמינה בך...

היי, בתקופה האחרונה הבחנתי בתופעה שנמצאת אצלי שעד עכשיו לא שמתי לב אליה,כיוון ועכשיו התחלתי להיכנס למסגרות חדשות. בדרך כלל אני בנאדם מאוד חברותי,דברן בסביבה הטבעית שלי, אבל שאני מגיעה למקום חדש, עם אנשים חדשים אני נהיית הבנאדם הכי שקט,מופנם ומאוד קשה לי להיפתח וכל מה שעובר לי בראש זה מה שהאנשים מסביב חושבים עליי. איך הם רואים אותי,מה הרושם הראשוני שלי, בטח הם חושבים ככה וככה וכמובן המחשבות שאני חושבת שהם חושבים עליי,שליליות. האם הדימוי העצמי שלי נמוך?או אולי זה משהו אחר?ואיך אפשר לטפל בזה? תודה.

שלום ד"ר בונשטיין, ראשית אני בת, אני לא יודעת בדיוק אם התחושה שלי היא של דימוי עצמי נמוך, אבל מה שעובר לי בראש בכל מקום שאני נכנסת אליו הוא מה חושבים עליי,זה כל כך מעסיק אותי ומטריד לדוגמא נתבקשנו באוניברסיטה להתחלק לקבוצות ולהכין עבודה, אז הדבר הראשון שעבר לי בראש זה בטח אף אחד לא ירצה לעשות איתי בגלל שאני לא ניראת חכמה במיוחד,והינה כולם התחלקו כבר ורק אני נשארתי, או שאני מפחדת להביע את דעתי מול כולם שאני לא אראה בצורה כזו או אחרת.

צהריים טובים מקווה שהגעתי לפורום הנכון. במסגרת לימודי המשפטים אני עושה עבודת מחקר על התעללות מינית בחסרי ישע וזקנים. אני מנסה למצוא תיאוריות פסיכולוגיות הקשורות לסיבת ההתעלות בהם. כלומר מדוע הפוגע בוחר לתקוף דווקא חוסים/בעלי פיגור שכלי/אוטיסטים/ זקנים. אני מודעת לעובדה כמובן שזה קשור באי יכולת הנפגעים לדווח או תפיסת מציאות לא נכונה שכן הם אינם מודעים כמו שאר האוכלוסיה להיות נפגעים מינית, אך אני צריכה תיאוריה שתומכת בזה. אודה על עזרתך שכן אני בטוחה שנושא זה נחקר בעבר. תודה רבה

מה זה אבחון פסיכולוגי וטסטים יש רתיעה מלגשת הייתי מבקש פרטים. האם מי שיש רקע בציור יכול לעוות את הבדיקות?

סליחה. מרגישה שכועסת על כל העולם. זה אולי מן תסכול כזה. אבל זה לא אתם, זו אני ...

את היחסים שלי עם המטפלת.......כתבתי לה ובקשתי שתקרא פה..ובקשתי פגישה בכל זאת השבוע...היא סרבה ואמרה שצריך להלחם באמפולסיביות.....וכתבה שהיא עדיין פה בשבילי למרות שלא היה לה נעים לקרוא.....כתבתי שאני מניפולטיבית ושלא מגיע לי שתהיי פה בשבילי ועוד.....לא חשוב....לא התכוונתי לפגוע בה, זה לא בכוונה אני רק מנסה להבין למה תמיד אני חייבת שיהיה רע בסוף פגישה.....אוף.......וגם מעולם לא התכוונתי להגיד שרע סתם או בגללה או להצדיק את בואי אליה זה לא נכון!! שום דבר לא נעשה בכוונה.....אוף אודי.הרסתי הכל.........לא מגיע לי להגיע לשם יותר.נמאס לי......כנראה שאני לא ראויה לכלום.........

תקרא את ההודעה שכתבתי אצל במבי...אני סיימתי להתחרבש בטיפול....ורע לי באמת ולא בשביל כלום או סתם כי בא לי ליטוף ממנה........למה אי אפשר גם לראות את זה אחרת?????????

שלום רב, מאז שהתגרשתי לא מבין מה קורה איתי...אני מוצא עבודה נכנס לשגרה כל שהיא ופשוט אחרי חודש חודשים עוזב הכל בטענה שהשגרה לא עושה לי טוב. כרגע אני לומד ועובד וממש נהנה גם בזה וגם בזה ופשוט אני רוצה לעזוב הכל ולפרוש.אני לא מבין למה זה קורה לי כל פעם מחדש באמת... זאת כבר עבודה שלישית שאני ככה עוזב. ואף פעם לא הייתי כזה..

קצת קשה לי לדבר על זה... אבל אני מרגיש לא כל כך טוב.... כל דבר שאני עושה ומתחיל לטפס למעלה נמאס לי ממנו...בדיכאון כמעט תמידי... כל הזמן חושב שאין לי מה להפסיד... והכי מצחיק שאני בטוח בזה.. אני כיאלו בונה משהו..ובשנייה הורס אותו

אודי הי, לא יודעת מה קורה איתי.. מרגישה צונמי .. ואולי אני קודחת מחום ?? גם עם "אמא צביה" עברו ימים לא קלים .. אולי חנוכה..יהודה המכבי של הנדל.. השיר בואי אמא... ועוד ?? כולם נכנסים לסיר אחד ,מתבשלים,מתבשלים ויוצאים מהם שדים לא קלים ..?? אני ב"חירפון" לא קטן.. האמת היא שאני רותחת עליה !! כן, על "אמא צביה". למה היא לא מחבקת אותי ? מה אני כבר מבקשת ? ח-יב-ו-ק ?? כל כולה ח-י-ב-ו-ק ! כזה חיבוק כמו של ה"ביג מאמא".. שאלתי אותה בפגישה האחרונה על מה ולמה העיקשות הזו שלה ? למה היא כל כך נאחזת ב"מקצועיות"? האם זה בכדי להגן עליה ? ומפני מה/מי היא צריכה את ההגנה הזו ? אמרתי לה:את הרי אמרת לי שאת ויניקוטיאנית וויניקוט עצמו החזיק את ידי מטופליו אז למה את לא ? איזו ויניקוטיאנית את ? והיא ענתה לי שהיא לא נוהגת לחבק בטיפול (ברוח הדברים הללו) ואני כל כך מבולבלת אודי. אני רוצה להכניס לה מכות .וואוו מכות..ועוד איזה מכות.. באמת אודי, אני רוצה להרביץ לה ולהרביץ לה ולהרביץ לה עד ש ???? אודי שתדע שאני משתגעת. באמת. אני מפחדת. נורא. אתה הרי יודע שאנחנו נפגשות 5 פעמים בשבוע וזה לא על הספה.וגם לגבי זה שאלתי אותה כבר כמה פעמים. איזו פסיכואנליזה זו שזה לא מתרחש על הספה ? אני רוצה על הספה ! והיא ענתה לי שהיא חושבת שנכון לי כמו שזה מתקיים עכשיו שהיא מניחה שטיחון קטן כזה על השטיח שעל הרצפה בצמוד לספה, אני יושבת עליו (על השטיחון)"מקופלת" ,מתכסה בשמיכת הצמר הרכה שלה ומניחה את הראש על הכרית שמונחת על הספה..נשמע קצת מסובך אבל כבר התרגלנו לזה ממזמן..והיא טוענת שהיא לא רואה צורך בשינוי המצב הזה, מה עוד שהיא חושבת שבגלל הפגיעה המינית שחויתי בילדותי לא תהיה תועלת בספה אלא היא (הספה)רק תעורר חרדה מיותרת שלא תקדם.. אודי, אוףף ..נמאס לי מכל הדיבורים הרציונליים שלה. אני רוצה לשכב על הספה ושהיא תשב על הכורסה קרוב קרוב אלי. ממש צמוד על ידי. תכסה אותי בשמיכה רכה,תניח לי רטיה קרה על המצח,תסתכל עלי במבט אוהב כזה..עיניים כמו זוג פנסים מאירים, תלטף לי את הפנים תחזיק לי את היד ותשיר לי שיר בשקט בשקט עד שאני ארדם.. לא רוצה לשמוע ממנה אף לא מילה הגיונית אחד. שום דיבור ראציונלי. כבר יוצא לי עשן מהאוזניים מרוב דיבורים ראציונליים. אודי, אתה שומע את הלב שלי שמתפוצץ? שומע אודי ? הכל מתיז דם מסביב. נהרות דם זורמים בשצף קצף ולשונות אש יוצאים ומלחשים : ראא-צצציו-נאאאללל...ראא-צצציו-נאאאללל..ראא-צצציו-נאאאללל.. מה אני כבר רוצה אודי ? ח-י-ב-ו-ק ?? למה היא לא נותנת לי ?? למה היא כל הזמן צריכה להכניס בי ראציונליות ? אם היא תכניס בי שוב ראציונאל ,אני אכניס בה מכות ! בעברית פשוטה קוראים לזה ק-מ-צ-נ-ו-ת !לא ראציונליות . כל כולה ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק ! ח-י-ב-ו-ק שורש ח.ב.ק. קצת מזכיר ח.ב.ט גם חנק אוף אודי, דיר באלק אם תלעג לי על מה שכתבתי. גם לך אודי יש כאלו כמיהות ?/ געגועים? בעוצמות כאלו שיכולות לבקוע את כל הרקיעים ?? :( שלך-במבי :(((((((((

רק רציתי להגיד לך שאת כזאת אמיתית וזה נוגע

סליחה במבי שזה ביחד.כבר כתבתי לאודי מלא אני מוצפת נורא......הי במבי...אני קוראת אותך ובוכה והלב בוכה..אוף...מצטערת את נוגעת בנימי נשמתי....נפשי יוצאת אלייך..הרסתי הכל בטיפול המזורגג הזה.כתבתי לה שביום ראשון שזאת הפגישה שלנו שתכין מכתב וגם אני אכין מכתב פרידה וזהו.נשבר לי מהכמיהות.לא רוצה לברר יותר כלום....והכמיהה הזו לשכב על ספה שגם אצלי היא חושבת שזה לא מתאים לי אנליזה כזו כי אני חופרת ומתחפרת ברע והטיפול שלי לא כזה בכלל...אוף.......את כל כך נוגעת וסליחה שאני מעכירה את האוירה........רוצה ביג מאמא רעיון לא רע.......אוף הכל הרוס לא רוצה לתקן כבר כלום.....הצילו אודי.מה עושים אי אפשר לחזור...לא ככה שאני כזאת שמחפשת לדבר על רע.....אוף....... בטוח שאני כבר שנואה נורא......סליחה במבי.סליחה שאין לי משהו חיובי היום........כל כך מבינה את הרצון לחיבוק.אני התחבקתי איתה פעם ומה יצא מזה? תלות רצינית........ובכיינות........אולי לא כדאי לך.רק לדמיין אותה מספיק......

תודה לכם ! זה מרגיש לי עכשיו צורך פשוט ואנושי .. לא מרגישה כל כך חריגה.. תודה ! אז אתה שומע אודי מה היה ? נפגשנו היום והקראתי לה את ההודעה שכתבתי לך אתמול וגם את תגובתך. דיברנו ודיברנו ואיכשהו משהו נרגע, נעשה פתאום רך כזה ונסבל וכבר לא כעסתי עליה בכלל .ולאט לאט הרגשתי שאני מתמלאת אליה שוב בהמון אהבה וגם אמרתי לה שאני אוהבת אותה. והמבט שלה היה שוב זוג פנסים מאירים. אני מרגישה נעים בלב...הוא כבר לא מתפוצץ בכלל.. שלך-במבי. נ.ב דיברנו גם על הספה והיא אמרה לי שנמשיך לדבר על זה ואולי זה יהיה על הספה..??? פתאום זה נשמע מאוד מאוד מפחיד.. מה אתה אומר על זה אודי ??

יש ..אך זה חיבוק אחר.. אני צריכה חיבוק של א-מ-א !! מבינה ? של א-מ-א !!! אני גם יודעת ראציונלית שמה שלא קיבלתי בעבר ישאר תמיד בור ריק עבורי..חלל ריק שלעולם לא יתמלא גם אם "אמא צביה" תחבק אותי 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע.. :( אני יודעת את זה ראציונלית אבל... :((

אחרי שבועיים שהרפתי ובאתי בכיף ובדרך חיובית לפגישה וספרתי על כל הטוב שפוקד אותי....בסופה שוב רציתי "להטיל פצצה" להגיד שיש משהו רע כי יש בתוכי משהו לא פתור ובאמת משהו טוב קורה אבל...והיא אמרה שזה יכול לחכות לשבוע הבא, והשאלה מה קדם למה האם בגלל שבאתי לפגישה שוב אני צריכה להראות שיש גם רע..ולבקש שוב לחפור....אוף...........ובסוף לא אמרתי מה רע...וויתרתי השבוע על עוד פגישה כדי להתחיל לנסות רק פעם בשבוע ולא פעמיים...ועכשיו רע לי עם זה.....ואתה יודע מה..כל כך קשה עם החלקיות שכל כך מתחשק לי להפסיק לבוא.... שוב... אולי באמת עדיף..אז אני לא אחפור ולא יהיה סיבה להראות שרע והכל יהיה טוב...לא?

רוצה אולי אמא.....אבל למה דוקא דרך מה שרע? אולי אמא שלי חרדה לי רק כשרע לי.......למרות שתמיד אמרה כשרע לי שזה כלום ומה רע לך יש לך הכל?.....לא יודעת נשמע לך הגיוני?

אבל אין מה... פוחדת להתיש גם אותך.. נגמרת הסבלנות ממני. זה ייגמר?? אני מתכלה. מתייסרת. לא חושבת שיכולה עוד.

לספר שוב ושוב כמה קשר וריק וחשוך ועצוב ומתיש וגומר ואי אפשר ואין לאן ולא רואה מוצא? אז הנה. מספרת שוב ושוב ושוב. ונשארת ריקה וחלולה ולבד ומיואשים. אז מה עכשיו?????????????????

אמנם בdelay.. אבל תודה על תגובתך שם למטה.. אם את עוד זוכרת.. אולי ההלם מהאבחנה, הבושה והרגשת החשיפה מנעו ממני להגיב אלייך, אבל תודה על המילים שכתבת ואת תמיד מוזמנת להגיב. מיקה

בודאי שזוכרת...תודה על התודה :)

מנסה להרפות..להשלים..מתביישת בעצמי..כמה פעמים הייתי קרובה לתהום בגלל התחושה שרומיתי..שהצליחו לעבוד עלי..לפגוע בי..כמעט לא הייתי פה..מאבדת פרופורציות בקלות..ולאחר שמתעוררת מהתרדמת..(תרתי משמע)..הבושה מתעצמת - בגלל הטפשות שבהתחלה(שהייתי כל כך תמימה) ובגלל הטיפשות שבסוף (שהגעתי לקצה). וסליחה אודי..מצטערת שזה הגיע עד כאן.. עכשיו פשוט מנסה לשנות..לא כזה פשוט אבל..מנסה.. להשלים עם זה שלא אחנך את העולם..שתמיד יהיו בו נוכלים..חסרי מוסר.. שרק אותי יכולה לשנות.. להרפות מחוש הצדק הסופר מפותח אצלי.. לוותר על העקרונות..ולהשלים עם אובדן של כסף..כבוד..לטובת הבריאות הנפשית ואולי לטובת החיים שלי שנמצאים כל פעם בספק. משחררת שליטה מדומה על אחרים..לטובת שליטה על עצמי

הי אודי, שמחה שאני כבר קרובה למשהו חיובי...(: לא יודעת להסביר אבל מאז שיודעת על האבחנה, מנסה יותר לשלוט בה..כדי ש"היא" לא תשלוט בי"..כדי לא להגיע לקצוות.. לא יודעת אם זו לא אשליה..עובדת על עצמי להיות אדישה..קצת..לא להרגיש כל כך חזק כל דבר..או לפחות לא להחצין..כדי לא להתבייש אחר כך..ובאמת להרפות מניסיונות שליטה על המציאות ועל התנהגות של אנשים..במטרה להיות חזקה..להגיע לשליטה עצמית.. מקווה שלא אתאכזב..שלא אאכזב.. אודי, אתה חושב שיש לי סיכוי מול האבחנה הזאת?

אני בן 14 ומדי פעם למשל כשאני הולך לישון וזז קצת אז יוצא לי טיפות של פיפי וגם כשאני מתחיל לרוץ ובעוד כל מיני מקרים. איך אפשר להפסיק את זה? (זה קורה כמעט כל יום)

זו כמעט פעם ראשונה בחיים שאני מרגישה גם געגוע ולא כאב. משחזרת שוב ושוב ושוב רגעים טובים ולפעמים נמלאת כאב עצום עד שאני מדמיינת את המוות שלי ונעצבת לחשוב שאולי אין מוצא שרק המוות יביא סוף לכאב. לפחות הבנתי שאני לא רוצה למות. אני פשוט רוצה להפסיק לסבול ועד כה החיים שלי היו רצופי סבל רגשי קשה. הגעגוע מכאיב אבל מנחם באותו הזמן. זה מוזר... ואני גם לא נרדמת בלילות. אתה יודע אודי- יש לי שני מצבים של ביטוי אישיות. ליאור שישנה בלילה הקודם היטב ואז היא סבלנית, חייכנית ובעלת אורח רוח וליאור שלא ישנה כלל או רק נימנמה ואז יש לה פרצי זעם, כעס אימים , חוסר חשק יאוד. אני מניחה שלא ה-כ-ל מורכב רק מזה אבל הגעתי למסקנה הזו אחרי שבעצת רופא המשפחה נטלתי כדור שינה כמה פעמים והימים שלמחרת חלפו בשפיות. זה בלתי נסבל העייפות הזו. מותשת במרבית הזמן ואז הכל נהיה עצום אף יותר. מה דעתך אודי? יש היגיון בדבריי? נ.ב החלטתי לא לחזור לבנתיים מהנסיעה שלי. אין לי כח לשאת עוד כאבים. והגעגוע... צדק מי שאמר-רחוק מהעין רחוק מהלב...