פורום פסיכולוגיה קלינית

היי..... כשהייתי צעירה עברתי התעללות מינית. לאחרונה אני מתמודדת עם זה. יש לי חברה שטסה עכשיו לחו"ל ונמצאת עד עוד חודש-חודשיים בחו"ל. היום דיברתי איתה בסקייפ, ונתקפתי רצון גדול פשוט לכתוב לה מייל ו"לספר לה" מה קרה לי, מה עבר עלי.... מה הסיפור שלי... זו חברה טובה אבל היכולת שלי ליצור קשר אינטימי וקרוב מוגבלת ככה שאנחנו לא "מדברות" על דברים..... בכל מקרה כתבתי מייל שמספר הכל. אני כרגע מאוד מתלבטת אם לשלוח... המייל פתוח עכשיו מולי, ואני לא יודעת מה לעשות. האם לשלוח או לא? מעולם לא סיפרתי לאף אחד. וזה נראה לי דבר רציני, אני חוששת מאוד שאתחרט אח"כ, לא יודעת איך היא תגיב. ואם בכלל זה נכון לי או יכניס אותי לאיזה שוק. ברור שבמייל זה יותר קל. בקיצור אני מבולבלת נורא. ובאותו זמן גם יש לי מחשבות שהלוואי שלא הייתי מכירה אותה והלוואי שלא היינו בקשר ולא הייתי צריכה לספר שום דבר לאף אחד. :( ומעדיפה שזה ישאר פרטי וסגור. ובאותו זמן, אני משתוקקת לשלוח לה. נראה לי שבכל מקרה הלילה לא אשלח, עדיף לישון על זה ולא לעשות משהו בצורה מהירה מדי שאח"כ תשאיר בלגן וקושי. האם כדאי לי לשלוח או שזה במידה גם "מסוכן" לי? ויכול להכניס אותי לאיזו סחרחורת ולכפות עלי כל מיני התמודדויות קשות שלא בטוח שאני מוכנה אליהן? נראה לי שאני כאילו חושבת שאני יכולה לשלוח לה מזה ולשכוח מזה כאילו זה ישאר בגדר מייל אחד? זה הגיוני לבקש במייל שלא תעשה מזה סיפור ולא תתן לזה להעיב יותר מדי על הקשר בינינו? זה אקט חזק??? זה אקט שישפיע בצורה דרסטית על מערכת יחסים???

תודה, הרעיון שלך מצא חן בעיני ואני אשלח משהו קצר ממני. ובכל זאת רציתי שוב לשאול אם זה אקט כבד עבור רב האנשים (הנאלצים לשמוע)? האם שליחת מייל בעניין כזה היא מוזרה ולא נעימה ו"תקועה בגרון" כמו שנדמה לי? בלתי אפשרית לעיכול??.. כדאי לציין ששתינו מאוד צעירות. וגם לגבי, האם יש בסיס לחששות שלי? האם זה איזשהו צעד דרמטי שאין ממנו דרך חזרה שעלול לגרום נזק? ומצד שני, עכשיו פתאום אני חושבת, ה"נזק" כבר נגרם... הנזק כבר היה, והוא לא משהו שקורה עכשיו... וזה, בצורה מוזרה, דווקא גורם לי לחייך... זה משחרר במידה.

אתה יודע אני נזכר בימים הראשונים שהקשבתי לתוכנית של ורדה רזיאל. כל הזמן סרוטונין סרוטונין זה נכון שהוא גורם לתחושת שלווה ורוגע אבל שהוא גבוה הוא גורם לתחושת חוסר איכפתיות וזה כאילו קורע את כל הקורים שטווית בראש כל המשמעויות שהענקת לאוביקטים והזיכרונות בחיים האלה. כאילו מישהו חדר לך למוח עם סוס טרויאני (כמו מה שקרה לורדה עצמה) סוס טרויאני כל כך יפה וטוב שרק בא לעזור לך לעולם היא (ורדה) לא מדברת על עודף סרוטונין בתוכנית רק מחסור לעולם היא (ורדה) לא תספר מה קורה לאנשים שמנסים להיגמל מssri. . . מה קרה להם לעולם היא (ורדה) לא תספר מה זה באמת הומוסקסואליות אותו הבדל בין הראש הגברי לנשי. ואז במצב הזה של חוסר העונים בגלל העדר האיכפתיות- העדר הענקת משמעויות ריגשיות אתה נטלה אצל פסיכולוג שסורג אצלך קורים חדשים בראש כל כך גאוני רק חבל שהמטופל עצמו לא יודע כל כך עצוב לי היא באמת עזרה ורדה ?

אני מתכוון לזעם שלאנשים בדיכאון יהיה זעם? שלאנשים שנמאס מהמרמה יהיה זעם זעם . . . הוא חלק מהמרמה עצמה, אדם שזועם ללא ערף. . . עלול ליפול יותר לחטאים ולהיות פרא אדם. . . ולטעות. . . ולפגוע בחפים מפשע, ואם גם אין לו מקום למצפון. . . אז הוא גם לא יתחרט וביחד ביחד . . . זה יהיה מפלצת

הי אודי, ראשית אציין שמאוד התרשמתי מהתגובות שלך להודעות שקראתי. אני נשואה ואם לשתי בנות מקסימות- אחת בת 4 והשנייה בת חצי שנה. בעברי בילדות המוקדמת עברתי הטרדות מיניות ממכרים( שכן צעיר ופדופיל שפגש בנו בדרך) חשבתי שכבר הטראומה מאחוריי אך אני רואה שצילה קיים בחיי הנישואין. אני כל הזמן מפחדת שבעלי יגע בבת שלי וזה אוכל אותי מבפנים- היום תוך כדי משחק הוא נשכב עלייה וחטפתי כאב בטן, הוא מבקש ממנה לדרוך עליו על גבו בשביל מסאז' וקם עם איבר קשוי ואני שוב עם כאב בטן. הצילו מה אני יכולה לעשות? נכון שאני בדאגות מיותרות? אנא עזור לי...

הי אודי, תודה על התגובה המהירה. בן זוגי מודע לעברי, אתמול שיתפתי אותו בתחושות שלי והוא אמר שהוא שמח ששיתפתי אותו והוא כלל לא זכר שהוא נשכב עליה. בעבר ששיתפתי אותו בדאגתי הוא ממש נפגע על עצם מחשבתי כי זה רחוק מהמציאות אך בפעם הזאת הוא ממש הבין. שאלותי הן האם אתה רואה במעשים שתיארתי גוון מיני או שבגלל הסרטים שלי כך כתבת? ומדוע בחרת לכנות את המעשים צוננין, רק בשביל הבנת משמעות הביטוי, שבגלל עברי אני חוששת מדברים קרים לכאורה? סורי על החפירה. כל הטוב ותודה

איך מחנכים ילדה בת ארבע להישמר מהטרדה מינית? לומר לה שאסור לאף אחד לגעת לה באזורים אינטימים? תודה לך

על פניו על סמך התיאור שלי, האם זה נראה לך לא תקין? והתנהגות זו( מסאז' ומה שתואר) צריכה להיפסק? או שמא סרטי העבר משפיעים. אשמח להבהרה. מזל שההודעה לא מתפרסמת מיד ממש תודה לך וסליחה שלא כל התגובות קובצו יחד. אהובה

שקט פה רק אצלי יש כזה רעש?

הפעם שאלה לא שגרתית.. איך עושים החלטה לעזוב מקום עבודה??.. אם קמים בקושי בבוקר..עם דמעות..?? זה סימן שצריך לעזוב??..אם זה נמשך כבר הרבה זמן..יותר משנה.. אם מרגישה לא מוערכת בלשון המעטה??..ואם אני פשוט (לא כזה פשוט??) - מושכת אלי יחס כזה?? של נידוי! כי בהשערה שלי..אולי חושבים שאני לא "תורמת"..לא חושפת מעצמי..גם אם זו אני..גם אם אני אשמה..ולא מצליחה לשנות אותי.. זה לא נכון לשנות את המקום עצמו??כי אני..לא רוצה להיות אני.. אבל..לא מצליחה להיות אחרת.. אודי..תודה שאתה משתדל להבין..מקווה שגם עכשיו?

אני חן בת 16 עם חרדת מחלה נוראה, יש לי את החרדה כבר 6 שנים בערך. בזמן האחרון זה התגבר ויש לי כבר חרדות וסטרס 3 חודשים. אני כל הזמן בלחץ, בחרדות מהמוות, מכל דבר הקשור בגוף שלי. אני מפחדת גם להשתגע מהפחד עצמו שיש לי. אני אולי הולכת לפסיכולוג, הסטרס עשה לי נשימה לא נוחה ומעצבנת, מרוב רעידות אני מרגישה כבר אי נוחות בבטן, יש לי עצבים בגוף ואני מרגישה שכל הזמן אני צריכה להיאנח ולשאוף אוויר כאילו אין לי אוויר כבר בריאות.מהלחץ לפעמים כואבב לי החזה. הלכתי כבר לרופאים והם אמרו שאין לי כלום, ההורים שלי מסבירים לי אולי מאות פעמים שאני בריאה, אבל הראש שלי מסרב להבין. אם אני אומרת לעצמי "אני בריאה" אני מרגיש כאילו אני משקרת לעצמי. אני חושבת שאני משתגעת כבר, אני לוקחת רסקיו, זה מרגיע... אבל עושה לי נשימה יותר מידי שקטה שמפחידה אותי. אני נכנסת להיסטריות נוראות, להורים שלי כבר נמאס להסביר לי, אני כבר ממש רוצה למות, אבל מפחדת למות... זה ממש אבל ממש מטריד. אני ממש מחפשת יעוץ, זה לא שפשוט להגיד לי לכי לפסיכולוג. אני רוצה ממש יעוץ איך להרגיע את עצמי, מה לחשוב! אני לא נרדמת בלילות, אני ערה עד 5 בבוקר, ואני הולכת לבצפר אפיסת כוחות, הלימודים שלי התדרדרו בגלל זה בדיוק בקטע של הבגרויות. זה מפליא אותי כי בגיל שלי אני לא צריכה לחשוב על מוות ועל מחלות! אני מפחדת מדום לב והתקף לב, משיתוקים, משגעונות מגידולים. וכל כאב קטן כאילו רומז שיש לי משהו נורא! בבקשה... אני צריכה מושיע! תודה ד"ר..

רציתי לדעת למי עליי לקבוע פגישה על מנת לקבל מרשם לכדורים נוגדי דיכאון שמעלים את רמת הסרטונין? פסיכולוג יהיה מספיק או שעליי להיפגש עם פסיכיאטר? יש אפשרות להמנע מפגישות ארוכות ופשוט לקבל את המרשם בפגישה הראשונה או שזה לא מקובל? תודה.

פעם נאמר לי על ידי איש מקצוע: "את לא רק ריקה, את גם מלאה." מבלי להתייחס להקשר, האם דברים אלה עלולים לרמז שנתפסתי כסובלת מהפרעה נרקיסיסטית? תודה.

התכוונתי לאפשרות שמילים אלו קשורות לתאוריות המייחסות לסובלים מהפרעה נרקיסיסטית תחושות של "ריק" ו"אין" ורצון למלא את הריק באמצעים השליליים המוכרים...

שלום, בא לי להוריד הרבה דברים מהלב וטפל בכמה עניינים רגשיים. מאחר ואני לא אשמע מחברים "היי זה פסיכולוג טוב אני ממליץ עליו" ולבחור בדפי זהב נראה לא לעניין, רציתי לשאול איך אני אמור לבחור פסיכולוג? באילו פרמטרים כדי להתחשב? ואיפה לחפש? תודה רבה

לא מובנת..גם כשאומרת!..מוזרה..שונה.. לא שייכת..לא אהובה.. לא אהובה..לא אהובה..לא אהובה..דחויה! על ידי אנשים שעובדים איתי..מוחרמת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! או..סתם אוויר?????????????????????????????????????????? ושוב מקשה?..מכבידה..סליחה ש..(קיימת?)

בא לי לאבד את השפיות פשוט ?

שלום, אני סובל מהפרעה גבולית. הייתי כמה פעמים בטיפול ותמיד אני מפסיק. לדעתי, אין עדיין היום מענה טיפולי כראוי לבורדרליין. האם אני צודק? אז למה להתחיל טיפול שגם המטפל לא בקי לגמרי במבואותיו? אולי כן? אודה לך על תשובתך

אני חושבת הרבה על הבחירה בין חיים למוות.. זה הגוף שלי, החיים שלי, הבחירה שלי. ועדיין למרות שזו החלטה אישית, היא תשפיע על אחרים, ואז יש רגשות אשם. ומשם פתרונות בימוי יצירתיים שיכסו על הכוונה. הלואי וההיתי יכולה פשוט לא להיות, בלי כל הכאב ראש הזה. מרגיש לי מאד לבד, רוצה להרגיש גם חופשייה

אהלן חבר'ה! אני צריך את העצה שלכם ,אז ככה,אני לא יגדיר את עצמי כהיפוכונדר כי אני לא, אבל מה שכן יש לי חרדת בריאות קלה, זה מתבטא בצורה כזאת שלמשל לפני שנה עשיתי פירסינג במקום מוסמך ומבוקר, אבל לא ידעתי שצריך להסתכל אם מחליפים מחט או לא,ואז נכנסתי לפרנויה שאולי לא החליפו מחט ואם לא החליפו מחט אולי נדבקתי באיידס,כאילו מבפנים ידעתי שהסיכוי לכל זה הוא נמוך אבל עדיין בגלל החוסר וודאות והפחד,הייתי בטוח שיש סיכוי גדול שנדבקתי וזה לא נתן לי מנוח,אז עשיתי בדיקת דם שיצאה תקינה,ואז קלטתי שזה סתם היה באראש שלי ואכלתי סרט על כלום,והקטע הוא שזה כל פעם משהו אחר,אני תמיד בודק את עצמי שהכל בסדר כי אם יקרה משהו עדיף לגלות מוקדם, הבעיה שזה כל פעם משהו אחר ואני באמת שואל איך אני יכול להתגבר על זה? וכיצד אני באמת יכול להבחין אם מה שקורה לי זה בראש שלי ואני מגזים, או שזה אמיתי?

סליחה על כפל ההודעות למטה..כמובן שההודעה הראשונה שכתבתי מיותרת..סליחה..

אודי יקר, אנונימוס, נעמה וחסוי כמובן הוסיפו להודעתם...אולי הם דורשים התייחסות? בבקשה תבדוק...(במיוחד נראה לי נעמה שם למטה) אני בסדר, אבל מבררת...בודקת...וכרגע קצת מנסה לבד ומעבדת דברים מהטיפול בזמן האחרון...קצת מבולבלת וחוששת אבל מנסה ליצב את עצמי שלא אהיה בנפילות...הכמיהה אליה האם היא תגמר? האם אזדקק לה פחות באיזשהו שלב? איך זה עובד? יותר מדיי זמן אני חושבת על הטיפול ומה שקורה בחדר...האם זה הגיוני שאין יום שאני לא חושבת על זה? האם כלם חושבים על כך כל הזמן? למה אני לא מסוגלת להעביר יום בלי לחפור ולחשוב...האם זה הגיוני? האם זה בעייתי?אובססיבי מדיי? מה עושים עם מחשבות מרובות על הטיפול ועליה? יש לי הרבה דברים חוץ מהטיפול ולא משעמם לי בכלל...אז למה? אודי, זה חייב באיזשהו מקום להתאזן לא? כל כך הרבה זמן איתה ועדיין..כמהה למשהו שלא יתאפשר בנינו...איך מוותרים על הכמיהה?????ואיך חושבים פחות על מה שקורה בנינו, בחדר, יחסי מטפל מטופל וכו'???? והאם תקשורת לא בטוחה בינקות באמת גורמת לכל זה???לבלבול של התקשרות??לאמון??האם זה ניתן לשינוי?תיקון????? יש לך עצה פרקטית איך לדעת להרפות? להאמין באדם ולדעת שבאמת אני ראויה לאהבה???????

קודם אודי, סליחה שאני לעיתים מתערבת בתשובות לפונים,לפתע זה נראה לי קצת איך לומר..לא מנומס וסליחה על זה שאני מזכירה לך על הודעות שנשכחות אם יש בעיה עם זה בבקשה תאמר לי... דבר נוסף..אני לא בקיאה כל כך בפסיכולוגיה....כן הכוונה היתה להקשרות...(קראתי את התאוריה של בולבי והראלו ועוד...)ואני כל הזמן לא מוותרת עד שלעיתים זה כבר מגיע לרמות קשות...תודה על ההרגעה שלך ועל המקום הבטוח בפורם...

יש לי שאלה, ואני מניחה שהיה טוב לו הייתי מעלה אותה בחדר הטיפול,אך מכיוון שכבר תקופה ארוכה היא מטרידה אותי, ואני לא ממש מצליחה להביא אותה לטיפול, אני אנסה להיעזר בך כאן. אני בטיפול ,אצל פסיכולוג קליני שהוא גם גם מהפנט מורשה. . כשהתחלתי את הטיפול לפני 3 שנים, הוא עדיין לא היה כזה ,אבל כנראה שבמהלך השנים הוא הוציא לכך רישיון, ואף מצין זאת בפרסומים שלו, בקבלות שלו ועוד. בפעם הראשונה שנתקלתי בכך, הוא אכן אישר זאת.ציינתי שהייתי שמחה לעשות שימוש בכלי הזה, הוא לא ממש הגיב,ומאז הנושא לא עלה שוב. אני קוראת פה באופן קבוע, ושמה לב שאתה הרבה פעמים מזכיר את נושא ההיפנוזה, ומציע אותה ככלי עיקרי או נילווה בטיפול. לפעמים מדובר בבעיות או תיאורים שקרובים אלי. ואני תמהה, מה יכולה להיות הסיבה לכך שהפסיכולוג שלי לא מציע /משתמש בכלי זה?

מחקו אותי..רוצה למחוק את עצמי..לא מבינה למה שונאים אותי..מתעבים אותי..דוחים אותי..והכי גרוע מתעלמים ממני..כמה אכזריות צריך כדי להזמין את כולם ולדלג עליך?? ולמה!!!!!! אני כל כך רעה??? מושחתת??? רוצה להימחק!!מקנאת באנשים שחטפו דום לב

שקרתה לי במשרד (בעבודה)

על חויה שהיתה לי בעבודה (במשרד).. (לא כאן-ברור).. אתה לא מבין?..אני על הקרשים..'כמה רוע אפשר לבלוע?? אבא תרחם אבא תרחם'!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!לא מתפקדת..רק בוכה ורוצה לברוח..

כל כך הרבה ממנו... כל-כך הרבה. על מה שהיה ואיננו, על מה שיכול היה להיות, על הרצון להיות הבת האמיתית ועל האשמה מול ההורים הביולוגיים.. על הריקנות שתמיד נמצאת שם וכלום לא ממלא אותה.... על הגוף, שפיתח מחלה שבה הוא תוקף את עצמו, הוא מטופל עכשיו, ואני עדיין מרגישה את הכאב שלו מולי- כאילו היינו ישויות נפרדות. כל-כך כואב לו, לגוף הזה עד שהוא אינו יכול לשאת יותר, וכל כאב עדיף.. על הרצון הזה לבכות ועל החסימה הזאת שלא מאפשרת, על העצב העמוק, העמוק להחריד..על הפחד מהכל.. מזוגיות, מילדים, מהמשך... על ההצלחות שאינן ממלאות דבר זולת מלמולי הערצה שקריים סביבי כאילו הם האמת.. על הכדור שאני לוקחת שניתן לי באהבה ודאגה על ידי הרופא שלי ואני מרגישה כמה רע.. כדור אמור לשכך את הכאב הזה.. על הכתפיים הקטנות,שמצטמקות עם השנים הכמהות לחיבוק חם.. כמה כאב... כמה אני צריכה ללכת בעיוורן ולסמוך שזוהי הדרך.. על הרצון למות לא כדי למות-אלא כדי להפסיק את הסבל ועל הפחד... שכלום לא יימלא אותי לעולם. על הסבלנות הנדרשת ממני.. על ה"פחד משעות מתות" כדי לא לחשוב.. לעבוד , ללמוד, לסחוט את כוחותייי עד לקצה. העיקר לא לחיות... באמת. אני כל-כך רוצה חיבוק חם, אלוהים... מרגישה אשמה כל-כך. למה אני כואבת ככה? מתי זה יעבור? אני מאתאמצת בכל הכח, באמת. ואפילו הכדורים של המחלה הגופנית מתישים ומעייפים , אני קמה ונלחמת. כמה עצב, אלוהים... אולי אני כותבת אליו אודי, ולא לך. אולי אני רוצה לספר לו כמה.. לבקש שייראה כמה דמעות יש בי, אצורות. לבקש ממנו, שיישלח ליטוף משמיים. אני יודעת שלפעמים אני לא בסדר, שאני אשמה בהמון, אבל אני זקוקה לליטוף, לערסול כזה שיחמם לי מעט את הדרך. אני קופאת כאן מקור. אתה חושב שאלוהים שומע?

אני מאמינה שאלוהים שומע ויעזור לך למצוא את השקט והליטוף המתאים... אני מאמינה שתפילות עוזרות, לי הן עוזרות...תבקשי ממנו אל תפחדי לבקש, תבכי לו, הוא שומע...איתך בכאבך שנשמע כל כך כמהה לנחמה, שולחת לך חיבוק וליטוף רך ונעים, מערסל ומחמם....מיכ

שלום. ניגשתי לפסיכולוג קליני בקופת חולים וחשפתי בפניו בעייה ממנה אני סובלת. ביקשתי שהנושא ישאר חסוי ביני לבינו. הוא נתן לי הפנייה להמשך טיפול אצל פסיכולוג פרטי. אחרי כיום הוא התקשר ומסר לי שהוא התייעץ עם הפסיכיאטרית המחוזית והיא ביקשה יחד עימו לערוך לי אבחון נוסף. ראשית התחלתי לחשוש מפני שלפי מה שקראתי לפסיכיאטר המחוזי סמכויות רבות שחלקן עלול להוביל עד כדי אשפוז שלי בכפייה - אני אשה נורמטיבית ודבר כזה עלול לפגוע בי קשות. השאלה היא האם בכלל הפסיכולוג הקליני בקופת החולים שהתחייב בפני ששיחתנו חסוייה רשאי היה להעביר את המידע הזה לפסיכיאטר המחוזי ? ( רק שיהיה ברור לא מדובר כאן על מידע פלילי או חשש לפגיעה עצמית )

שלום, יש לי חברה שבלילות בוכה שאני לא איתה, מהגעגועים. אני לא מבין איך זה, אני חושב שיש אצלה בעיה כל שהיא, הרי זה לא אמור לקרות כל לילה. לפני שהכירה אותי לא בכתה, אז פתאום היא לא יכולה בלעדי? בנוסף, חבר אומר לי שהיא "כבויה". לא רק בדיבור שלה אלא גם בזה שהיא לא מחייכת כמעט בכלל (זה אני מוסיף). יש לה בעית אלימות בבית (כלפי אימה?), אבל אני לא מבין למה זה שאני איתה לא עוזר אלא רק גורם לה לבכות?! איך אפשר יותר לעזור ולתמוך (ואני חושב שאני עושה כל מה שאני יכול), הבעיה היא שאני והיא גרים רחוק אחד מהשנייה והתמיכה שלי היא בעיקר טלפונית. אשמח לעצה ועזרה. ובעיקר למה במקום לשמח ושתחייך הרבה לידי היא נשארת לא כל כך מחויכת. היא אומרת שהיא אוהבת אותי אבל אולי אני לא טוב לה והיא צריכה משהו אחר? נדמה לי שאומרים בפסיכולוגיה שאישה רוצה לשחזר את הקשר כמו עם אבא שלה, רק שאני די בספק אם הייתה רוצה מישהו כמו אבא שלה... תודה

תודה שענית, רציתי לשאול, האם הבכי בלילה מראה שהיא פתאום נעשתה תלויה בי רגשית? אם כן, האם זה נורמלי להיות ברמה כזו תלוי? איך מורידים מישהו מהתלות הזו? היא אמרה שאני תמיד מעודד אותה בשיחות טלפון אבל תמיד בסוף היא בוכה.. בכל אופן אשמח להבין את התלות הרגשית שוב תודה רבה!

שלום רב, לאחרונה צצות במוחי מחשבות רבות על מוות,אינני מדוכאת ההיפך לאחרונה אני מאושרת יותר מתמיד ואני מתכננת הרבה תוכניות לעתיד הקרוב והרחוק..אך יחד עם זאת אינני מצליחה להוציא את המחשבות האלו,מחשבות שבהן אני חושבת על הדרך שבה אני אמות וחשה שזה דיי קרוב אליי בצורה כזו או אחרת,המחשבות האלו מטרידות אותי מפחידות ואף מחרידות אותי.... אני לא יודעת מה לעשות כדי להשתחרר מהן..אשמח לעצה..

אם מטופל אומר למטפל בטיפול: "אני רוצה מאד למות" ולא מרחיב או מסביר דבר. (אך בליבו מתכוון להרגשה כללית ולא כמשהו מידי או מעשי) האם לפי חוק המטפל אמור לדווח? ואם כן למי?

שלום, כשהייתי בן 22 הכרתי את חברתי לשעבר. היא הייתה החברה הראשונה שלי, הקשר הראשון שלי והאהבה הראשונה שלי והכי גדולה שחוויתי כל חיי. אחרי יותר משנתיים שהיינו ביחד נפרדנו כי אני טסתי לחו"ל לחצי שנה. כמעט 3 שנים עברו מאז שנפרדנו. בתקופה הזו ניסינו לחזור להיות ביחד מספר פעמים אבל כל הניסיונות בכלל לא יצאו לפועל מקשיים כאלה ואחרים של מרחק מגורים, לימודים וכו. אנחנו שומרים על קשר מידי פעם. אני פשוט לא יודע מה לעשות. מצד אחד, אני ממש מתגעגע לתקופה שהיינו ביחד ואני תמיד חושב מה היה יכול להיות אם לא היינו נפרדים לפני שלוש שנים, אולי היום כבר היינו נשואים.. מצד שני, אני מלא בפחד מבאמת לנסות שוב, אני מרגיש שזה לא יהיה אותו הדבר כמו פעם. בפעמים שראיתי אותה בתקופה הזו כבר לא ראיתי את הברק שהיה לה בעיניים כמו פעם.. אני לפעמים חושב שאני חייב להכריח את עצמי לנסות באופן כנה שוב כי אני מרגיש שזו הדרך היחידה לצאת מזה ולסגור מעגל. היו לי במהלך השנים מספר קשרים ואף אחד מהם לא החזיק מעמד. בכל פעם שאני מתחיל קשר אני חושב עליה ואולי לחזור להיות איתה וזה פשוט לא מצליח. אני נקרע בין הרצון לנסות איתה שוב לבין הרצון להתחיל משהו חדש (אני כבר איבדתי את האמונה שאני אמצא מישהי שאוהב אותה כמו שאהבתי את האקסית המדוברת).. מה עושים? איך מטפלים בזה? אני ממש חייב עצה טובה להמשך. סליחה על החפירה שלומי

יש לי,לאחותי ולאמי בעיה, איני יודעת אם היא פסיכולוגית. מפריע לנו בצורה קיצונית קולות של רעשים שונים, כגון- לעיסת מסטיק (גם אם היא שקטה) ,קולות של אכילה,דפדוף,קולות של כלים, קולות של לגימת שתייה(לא רק חמה )וכו... זה גורם לנו לעצבים,חוסר נוחות, איבוד ריכוז. אנחנו לרוב יוצאות מהבית עם אוזניות. רציתי לדעת, לאיזה רופא לפנות? האם זה משהו פסיכולוגי? והאם זו תופעה מוכרת?

אשמח לקבל המלצה לפסיכולוג או פסיכיאטר שמוסמך לטפל גם ב-NLP. האם "יש חיה כזאת", או שכל הנל"פ פרקטישיונרז הם מאמנים אישיים ללא הסמכה פורמלית בתחום בריאות הנפש? תודה ושבת נפלאה!

אני מאד אודה לך אם תוכל בבקשה להגיד לי איך להתנהג מול בקשות כאלה של ילד הן חמש שמתחפש כל הזמן לבת מצטער שהוא נולד בן ולא בת לובש שמלות עם מגבות על הראש כמו שיער ארוך צופה בסרטים מצויירים של בנות ...הבעיה הגדולה שלי היא הסביבה אני כל כך חוששת שלא יפגעו בו ומצד שני אני רואה אותו ממש סובל למה הוא לא בת ..אני אציין שיש הרבה פעמים שהוא גם משחק במכוניות ורכבות ומשתולל וצורח שהוא בן ושהוא חתיך וחכם וכו' .אני לא יודעת איך לעזור לו הוא מבולבל. למרות שהבהרתי לו שהוא בן שכך הוא נולד וככה אנחנו גם מאד אוהבים אותו אבל זה לא עוזר הרבה. הוא מחכה בדריכות בלתי נסבלת לפורים כדי שיוכל להתחפש למיני מאוס (למרות שהוא מתחפש כל יום למלכה בגן )ואנחנו אובדי עיצות. בשלב מסוים ממש פרצתיבבכי מולו כי ראיתי שהוא מתוסכל והוא ליטף אותי ואמר אל תדאגי אמא החיידקים הטובים יגרשו עכשיו מיד את החיידקים הרעים ואני אוהב רק רכבות ולא ארצה להיות מיני יותר.כמובן שרציתי למות באותו הרגע,בילבלתי אותו עוד יותר וגרמתי לו לקושי רגשי. בבקשה אם תוכל לכתוב לי מה לעשות...איך לעזור ..תודה רבה

טיפול עם מטפלת שהתחיל נהדר לפני 5 חודשים. קצת "התקלקל" בשתי הפגישות האחרונות. למרות ההרגשה שהיה נהדר ונכון , והיא נהדרת, ליווה את התהליך ועדיין תחושת בלבול, עצב, אפילו מעין דכדוך קל ובין התרגשות, לא תמיד טובה. אם הייתי צריכה לשים את האצבע למה זה דומה, אז כמו שקורה לי בתחילת קשר רומנטי, חרדה, קושי להכיל את הקשר ( ואני אשה סטרייטית!) נורא (!!!!) קשה לי לדבר איתה על זה, מה גם שחל ריחוק לאחרונה, ואני מרגישה שעכשיו , אפילו יותר מאשר בהתחלה, קשה לי להיפתח.

יש לי בעיה של התרגשות יתר למשל שאני מתרגש לפני בחינה חשובה זה לא חרדה כי זה קורה שאני שמח או צוחק אני פשוט מרגיש מין פרץ כזה של אנרגיה זה קורא לי בכל מני מצבים ובדרך כלל אחרי זה יש לי הרגשה מוזרה של אנדרנלין בזרועות זה קורה כבר כמה זמן בערך שנה+...

זה מרגיש לא נורמאלי... מזה יכול להיות?

שלום רב, במהלך שירותי כלוחם בחיל ההנדסה הקרבית חוויתי חוויות לא נעימות ממלחמת לבנון השנייה, אשר העלו אצלי טראומות כשנתיים לאחר השחרור. במהלך שירות המילואים האחרון הייתי בשיחה אצל הקב"ן שלא כל כך התעניין בלעזור לי ורק וידא שהוא לא משחרר אותי משירות מילואים, מה עליי לעשות? אני כבר אובד עצות והדבר מפריע לי לעיים לנהל חיים נורמליים, אני נלחץ מאוד ממקומות הומי אדם ומקומות צפופים בעקבות אותן חוויות. אשמח לעזרה, תודה מראש

היי עברו כמה ימים מאז ההודעה הקודמת שלי. אני שם לב שבעצם כמו שאמרתי לי שיש לזה שם למצב שבו אני נמצא, ויש הרבה ואני לא לבד. . . בעצם טראנסג'נדר. . . . רק שזה לא עוזר לי אספר לך למה(: משום שעד היום טראנסקסולאיות,טראנסג'נדר נחשבות להפרעה וטיפולי המרה נחשבים כלא יעילים,מסוכנים ואסורים. לעומת זאת הומוסקסואליות כבר איננה נחשבת לכל סוג של בעיה לפי ה-DSM. זה כאילו שאי אפשר להפוך לאישה סטרייטית ואי אפשר להפוך לגבר סטרייט שום בחירה לכאן או לכאן לא באמת תביא למבוקשו של הפונה, אז לא נותר אלה להיכנע/להשלים עם המצב ולהישאר הומו. אבל זה שקר. . . שקר אחד גדול. . . משום שאברי מין אמורים להתחבר ופתחי יציאה אמורים להישאר פתחי יציאה, ויש כל כך הרבה סחרחורת בעולם הזה, הרבה מטפחים את עצמם לגבר שרירי וכאלה שבעצם מה? זה בכדי לרצות את הסביבה אפילו רוח אשמה נושבת מהסביבה על כל סוג של גינון נשי מצדך. . . ואלה פטישים שמעצבים אותך לשם הארון,הרצון לרצות את הסביבה המשפחתית,סטרייטית. . . וגם בחברה הגייז רוצים שתיהיה גברי. . . ואז אתה כאילו משנה מגדר.. . . אבל בעצם- רצחת לעצמך את האופי. אני משוכנע שגם הגבריים שבגבריים בקהילת הגייז אם היו נולדים אם אותו הראש שיש להם רק בגוף של אישה הם אפילו לא היו שמים לב שמשהו "לא בסדר" למען האמת הכל היה בסדר. אז זהו רציתי לכתוב את זה. . . גם אם ארגיש הקלה עכשיו- זה יהיה דומה להסנפה של כדור סרוטונין, לקבל תחושת שלווה ע"פ שלא הזזת שום דבר שהפריע לך באמת כמו להציץ לפיתרון בספר מתמטיקה מבלי לפתור באמת את התרגיל.

אני לא יודע, אני לא חי לפי ההגדרות של ה-DSM אני פשוט מבין לבד שטיפולי המרה לא הצליחו וכן שינוי מין הוא לא באמת שינוי מין פנימי ויותר טוב מלכתחילה להיוולד עם התאמה בין המגדר לבין הנטיה המינית. כן נוח לי כאן להתבטא וזה מרחיק מעט את הבדידות (:

שלום, מאז שאני מכיר את עצמי אני בעל טמפרמנט חם ומהיר, מתעצבן מדברים שאחרים הגדירו כשוליים, לא עקרוניים, מגיע מהר מאוד לעצבים רציניים, לעיתים איבוד שליטה עד כדי צורך לחבוט בחפץ. יצא לאחרונה שאני מתפרץ על אשתי, שובר מתוך כעס מחשב נייד. אני אינני מרים עליה יד ויודע כי מחשבה כזו לא עוברת לי בראש אף פעם, זה קו אדום שלא נחצה, אבל אני מוטרד שזה קורה ליד הילדים (אני מאבד את השיקול דעת לא לריב איתה ליד הילדים) ושזה מגיע לעבודה וכדומה. לאחרונה זה החריף עד שבירת המחשב הנייד לאור לחצים בעבודה, כמעט גירושין וכדומה. הלכתי לרופאת המשפחה והיא רשמה לי וובן 10 מ"ג לחודש. השאלה שלי היא האם הוובן הוא פתרון ארוך טווח או משהו שאמור להרגיע אותי נקודתית? האם ישנה תרופה טובה יותר למצב המתמשך הזה? האם אני צריך לראות פסיכיאטר כדי לקבל תרופה טובה יותר? אדגיש כי אינני מסוגל באישיות שלי לעבור טיפול פסיכיאטרי, זה רק ירגיז אותי יותר. תודה מראש

טוב בינתיים לפני שתקבל תשובה מראש הפורם. . . כמה טיפים: בגדול כמה דברים גורמים לעצבנות לחץ דם גבוה סרוטונין נמוך אדרנלין גבוה וכמובן טסטוסטרון בגדול מטען אישי ביחד עם סביבה מסוימת או סיטואציה קבועה. . . ביחד זה קורה. . . ככה שטוב להימנע, אם יש מקום או מצב שמצית אותך. אם אתה שותה קבוע קפה ביום- זה משהו שאם תפסיק לאחר מספר ימים תרגיש בהבדל- וגם אין כאן שום עניין של התמכרות וכאלה- ככה שזה רווח נקי. דוקא ואבן שעוזר מאוד מאוד. . . . ממכר אני יודע. .משום שהוא שייך לבנזואדזפינים. עוד משהו שעוזר זה חישובים ומתמטיקה. . .. לדפוק קצת את הראש עם זה זה מעייף ושעייפים פחות עצבניים כי הארנדלין נמוך. בקיצור חשוב לדעת את גורמי העצבנות יש כמה דברים שאפשר לעשות וביחד דבר ועוד דבר הם פשוט עוזרים. לחלק יש תופעות לוואי או/ו התמכרות למשל סרוטונין שמשרה שלווה היציאה ממנו לאחר שנים קשה(מניסיון) ולחלק אין תופעות לוואי.

סליחה על מתקפת השאלות. בעצם השאילה שהכי חשובה לי היא: האם, כשיתאפשר לי מבחינה כספית, האם להמשיך עם המטפל שהייתי אצלו בעבר. יש לציין שהייתי אצלו בטיפול במשך שנה שלימה, ויש לנו כימיה נהדרת. עלינו על מוקשים וצלחנו אותם. אני מרגישה שהוא עוזר לי מאד, ומקדם אותי לקראת החופש מהמאסר הנפשי שבו הייתי נתונה. אז מה השאילה בעצם? השאילה שלי היא בגלל שהוא לא פסיכולוג אלא יועץ טיפולי בוגר קורס לפסיכותרפיה אינטראקטיבית במכון מגיד שע"י האוניברסיטה העברית ירושלים. האם זה מספיק בשביל לטפל בנפש? אני לא יודעת אם יש אפשרות של קבלת מייל פרטי כתשובה. אם אתה נוהג כך לפעמים - אודה לך אם תענה לי בפרטיות בגלל רגישות השאילה. תודה על הכל.

תודה על תגובתך. האם תוכל להוריד את ההודעה? לא יהיה לי נעים מהמטפל שלי אם הוא יקרא את ההודעה, ויש לכך סבירות גבוהה. תודה.

לפני כשנה הפסקתי בכוחות לא לי קשר נישואין לא בריא שנמשך במשך 25 שנה!!! סבלתי נוראות מהשפלות והצקות של בעלי, ממצבי רוח קשים, מבזבוזי כספים מטורפים ועוד ועוד. אני בן אדם אינטלגנט, מתכנתת במקצועי, מנהלת חיי חברה תקינים, ועובדת מאז נישואי. בעלי לעומת זאת כמעט ולא עבד בשום עבודה, וגם אם ניסה פה ושם - הוא תמיד הסתכסך עם המעביד, ופוטר תוך זמן קצר ביותר. את רוב זמנו העביר בשינה ובאינטרנט, כשהוא מפיל עלי את כל עול הבית ואת העול הפיננסי שהיה קשה תמיד בגלל בזבזנותו. להכל היו לו תירוצים וסיבות, גם להאשמות ולקללות שלו אותי. הוא לא הסכים אף פעם ללכת לטיפול, בטענו שאין לו שום בעיה. המסגרת כאן לא מתאימה לכל הסיפור הארוך, וכאן אגיע לשאילה שלי. כולם שואלים אותי: כבן אדם אינטלגנט, איך נתת לעצמך להשאר בקשר הזה? למה לקח לך 25 שנה לצאת מהנישואין? ובכן, בחצי השנה האחרונה הייתי בטיפול פסיכולוגי. לצערי, נאלצתי לעשות הפסקה בטיפול בגלל קשיים כלכליים. תוך כדי הפסיכולוג טען שיש לי את כל הסימנים של אישה שעברה בצעירותה התעללות מינית, או הזנחה הורית חריפה ביותר. הוא הסביר לי שקיימת תופעה שהמוח דוחה וגורם לשכחה של מאורעות שהרגש לא יכול להכיל את עוצמת הכאב שלהם. קשה לי לקבל אפשרות של התעללות מינית. פשוט לא,מסתדר לי. מצד שני, הזנחה הורית תתכן בהחלט, היות ואמי חלתה בדיכאון עמוק מיד אחרי לידתי, ואבי עבד בתקופה הזאת מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים המאוחרות. אבי גם אף פעם לא התייחס לנושא רגשות, הכל היה נסוב סביב הישרדות. ניסיתי לברר אצל מכרים. רציתי שיספרו לי מה ידוע להם משנות חיי המוקדמות. הגעתי למסקנה שיהיה לי מאד קשה להגיע למידע שאני מחפשת, האנשים הרלוונטים מבוגרים, והם גם טוענים שעם כל הקשר שיש להם - הם לא יודעים מה התרחש בתוך הבית פנימה. כאן השאלה שלי: אני חייבת לפענח את חידת ה"אני". מה היה שם? מה שבר אותי כל כך עד כדי הפיכתי לקרבן מעונה לחדל אישים במשך עשרות שנים? האם היפנוט יוכל לעזור לי לפצח את החידה? האם היפנוט יוכל גם לרפא את נפשי?

ערב טוב לך, כותבת פשוט כי מתגעגעת אליך.. באנליזה קורים דברים משונים כאלו..איבדתי קצת (קצת הרבה) שליטה..קורים דברים כאלו מוזרים איתי..קצת מפחדת (קצת הרבה) אני לא משתפת כי זה משהו משונה..מפחיד כזה.. אני גם לא כל כך יכולה להסביר ..גם אני לא מבינה כל כך מה קורה לי. מה קורה איתי.. משונה כזה ומפחיד בו זמנית.. שלך-במבי.

אם אני נופלת ואף אחד לא רואה, עדיין באמת כואב לי? מרגישה כמו עץ שנרקב מבפנים, חלולה. מרעישה קצת כאן, כששומעים, כדי לבדוק איך זה.

איך אפשר להתמלא בכל כך הרבה רגש בלי שיראו? עדיף להאמין שטעיתי והכל בסדר, הכל בראש, כי האפשרות השנייה היא שרואים אותי על הרצפה ולא רוצים להרים. ובינינו, בסופו של דבר, לזה אני ראויה.

אודי, למה כזה חשוב לי שהוא ידע שאני רוצה לחזור? אני מרגישה כל הזמן שאם הייתי מדברת איתו או אפילו רק כותבת לו בהודעה שאני אחזור יום אחד - היה נרגע לי בלב. למה? כבר הצלחתי לשכנע את עצמי שגם אם כל המקומות אצלו בלו"ז יתמלאו עד שאחזור (די צפוף אצלו) הוא בטח ינסה לפנות לי מקום. אז למה עד כדי כך קריטי לי ליידע אותו? שידע שלא התייאשתי? בקיצור, חפרתי... :-)

אודי, זוכר את ההודעה שלי שעזבתי את הטיפול שלי? שוב עצוב לי... היה לי מאוד עצוב בשבוע שעבר, כשעזבתי. השבוע היה קצת יותר קל. קיוותי שאצליח לשכוח. סוף סמסטר עכשיו אצלי, ובמקום ללמוד, הראש שלי כל הזמן עסוק בעזיבה הזו. רוצה קצת מנוחה מהעיסוק בנושא. ולפעמים נראה לי שארגיש מנוחה רק כשאחזור. יומיים עברו עלי השבוע מהר ובקלות, ופתאום שוב כל התחושות העצובות האלו. זה מצחיק או עצוב, כי מי שמכיר אותי יודע שאין לי זמן להרבה דברים שהייתי רוצה, אך פתאום לחשוב על העזיבה הזו ולהצטער עליה יש לי הרבה זמן. אני לא יודעת אם לחזור. אני יודעת שאני רוצה לחזור. אך מרגישה שכלום לא השתנה לי בלב. המקום האמביוולנטי עדיין קיים במלוא עוצמתו. וזה שעברו עלי יומיים שלא חשבתי על זה בכלל- רק מעצים את התחושה שאולי אכן אין לי מה לחפש בטיפול אצלו. אך אז מגיע מישהו ואומר בטעות לידי משהו שקשור לפרויד / פסיכולוגיה / טיפול, ומעיין הדמעות שלי נפתח... למה אני לא מצליחה להיסגר על עצמי? :/ מקווה שלא חפרתי לך יותר מידי בנושא.

שלום ד"ר! אשמח להתייעץ איתך הנושא שמטריד אותי מאוד. אני בחורה שנחשבת נורמטיבית לחלוטין, עליזה באופיי, נשואה עם שני ילדים שאני אוהבת אהבת נפש וכל מחשבה על סבל שייגרם להם גורמת לי לסבל נוראי, אני נחשבת אם מגוננת מאוד שמתאמצת לשמח את ילדיה, אני מורה במקצועי ומאוד מסמפתת ילדים באופן כללי. מאכילה חתולים בחצר ולא מזיקה לאף יצור אבל שמתי לב שכאשר אני צופה בטלויזיה עם ילדיי בתוכניות שבהם תמיד מופיעים יצורים חמודים נורא וחסרי אונים כמו "נח אפרוח" וכאלה, אני תמיד מייחלת שיטרוף אותו חתול, שיקרה לו משהו איום, ואני נהנית מעצם המחשבה שהיצורונים החמודים האלו יסבלו מאוד. אני ממש מריצה לי סרטון קטן בראש איך היצור הפרוותי החמוד נקרע לגזרים וזה גורם לי סיפוק. זה די מחריד אותי כי אין לי שום הסבר אבל אני מתעבת אותם! ואני גם מפחדת שאולי חס וחלילה יש לי הפרעה שאיני מודעת לה ואני עלולה לגרום סבל לילדיי חסרי האונים? אציין שאני אוהבת אותם מאוד ומעולם לא חשבתי לפגוע בהם, להפך, כשהם חולים או סובלים, אני בוכה נורא. מה לא בסדר אצלי??? בבקשה ענה לי בהקדם, הייום ציפיתי שוב בתוכנית עם ברווז חמוד ואמרתי לבעלי בבדיחות הדעת שהייתי מוכנה לשבור את הצמחונות שלי כדי לחסל אותו ולאכול אותו. העניין הוא שבפנים זה לא מצחיק אותי, זה מפחיד אותי.

היי מה שלומך הניני בחורה בת 29 שלמדתי מזכירות רפואית ועסקתי במגוון תחומים במכירות ,בטיפול ילדים במזכירות וכ"ו ואני מרגישה חסרת אונים אני נותנת מעצמי יותר מידי שאני מגיעה למקום עבודה מסורה ממש לעבודה ואני סמוכה ובטוחה שאני אוהבת עבודה תבוענית ואני מתקשה כרגע עם קבלת החלטות אם ללמוד לתואר או ללמוד מקצוע כמו מנהלת חשבונות ואת כול הבחירה זה בשל העובדה שאני נשואה בחנתי אפשריות עד כדי כך החלפתי מזה 9 שנים שאני משוחררת איזה 30 מקומות עבודה וזה מתייש ומייאש ואני לא יודעת ממי לבקש עזרה כי כרגע גם אם ארצה ללמוד אין לי עבודה אני מבינה שכול דבר נסיון ושיעור שאלמד להכיר את עצמי יותר טוב אבל בכול זאת מה אוכל לעשות בכדי להחליף עבודות כמו גרביים כי אני יודעת מה אני רוצה עבודה קבועה עם אנשים עבודה תבוענית את הלימודים הללו אני רוצה בשביל להגדיל את השכר וסיכוי למצא עבודה ועדין קשה לי שאני לא מוצאת באמת לא בשביל משהו אני באמת עובדת טובה וחרוצה ומה אוכל לעשןת בכדי למצוא מקום עבודה קבוע ניסתי אפילו עבודות זמניות בכדי שאוכל אולי משם להתקדם וזה לא זה אז מה עלי לעשות אין ברשותי כסף לאימון תני לי כמה רעינות לחשיבה פרקטית?

שלום לכולם, נתקלתי היום באתר ישראלי העוסק במודל אישיות מעניין מאוד שנקרא "אניאגרם": http://www.9types.co.il/9types.asp?id=140 חשוב לי לציין שככלל, אני רואה את עצמי כטיפוס סקפטי ומשתדלת להתרחק מטיפולים אלטרנטיביים מבוססי מתודות פסאודו-מדעיות, אבל תוצאת שאלון האבחון שמילאתי באתר זה ובאתר נוסף בנושא היתה כל כך מדויקת לגבי, שהחלטתי שהעניין שווה בירור. אשמח לדעת האם מישהו עבר פעם פסיכותראפיה או אימון אישי המבוססים על מודל האניאגרם ומה היתה ההתרשמות - עד כמה הועיל אם בכלל. המלצות (מנסיון אישי בלבד!) על מטפלים בשיטה ששווה להגיע אליהם או להמנע מהם- יתקבלו בברכה גדולה. חוות דעת מקצועית מטעם מנהלי הפורום, תוערך גם כן. תודה!

תודה שאתה מאפשר...אבל לא יודעת, אני לא יודעת למה אני נכנסת למקומות של לראות רק צד אחד של הדברים את מה שלא טוב...כלומר הכל נעשה צבוע בצבע אחד(שחור)...ואז זה מקשה עליי, אני מקבלת תגובה של "נמאסת כבר"...ונראה לי שגם מהמטפלת.. ממש נמאסתי עליה...אם נמאסתי עליה האם היא תאמר לי?מה אתה עושה כשמטופל נמאס עליך שהוא מכניס את עצמו למצב שכבר מזמן לא קרה וחוזר על עצמו ופשוט נמאס...מה אתה עושה? אתה תאמר לו? תנסה להסביר לו למה הוא מאוס?????אוף.....האם יהיה אפשרי לעבוד על זה בטיפול שאפסיק באיזשהו שלב להיות כזאת?????...היא לא מודה שנמאסתי ודווקא קורה לי שאני לא מסוגלת להפסיק ליצור איתה קשר בין זה חזר שוב...רק התשובות שלה אליי מראות לי שכך....או לעיתים החוסר תגובות...ואני לא לומדת לקח שזה הגיע לשלב של לעצור כבר, לחכות לפגישה, לא להיות אמפולסיבית ולמסור לה הודעות......איך מבררים??איך מפסיקים לעצבן?????ואני לא רוצה שהיא תכעס עליי שאני לא רואה את הצד הטוב....או שאני חוזרת אחורה....כי קורים גם דברים טובים שאני רואה אותם רק אחרי שה"גל" הרע או ההצפה עוברת.....ואז זה כבר אחרי ששלחתי מייל או שניסיתי שוב אותה....רוצה לצאת מהמעגל ולא יודעת איך?????יש עצה???????

האם בכל טיפול יש העברה נגדית? ומה עושים אם מרגישים שלחצתי על משהו, משהו "התקלקל" שתפתי, דברתי אך המטפלת לא "מודה" ?

אחותי אישה שעברה את גיל שישים בודה מליבה דברים שקרו לפי דבריה בילדותנו וטוענת שאנו אחיה מדחיקים את הדברים ולא מוכנים להאמין בהם. הדברים שהיא מספרת שלכאורה קרו בילדותה הם דברים חמורים המכפישים את שמו של המת, ואין אנו מוכנים לשמוע על כך. היא סובלת מאוד מהזכרונות שהולכים ועולים שוב ושוב ונוספים פרטים בכל פעם. הדבר נמשך כבר עשר שנים. יש לציין שהיא עישנה גראס לפני עשר שנים ובסמיכות לכך התחילה התופעה הנ"ל האם היפנוזה יכולה לעזור בכדי לעמת אותה ולהעמיד דברים על האמת

שלום ד"ר, אני בן 32 וכבר קרוב ל-17 שנים מתגורר כמעט בכל הזמן הנ"ל לבדי. מעולם לא היו לי מערכות יחסים. מצד אחד גם אין לי הרבה חברים קרובים, או יותר נכון אני יותר טיפוס של להיות לבד בבית מאשר לצאת החוצה. אני לא תמיד חושב שזה מבחירה, מפני שאם אני מנסה לצאת ולהיפתח, מהר מאוד אני מוצא את עצמי חוזר שוב לקונכיה. כנ"ל עם דייטים עם נשים. ברוב המקרים אם לא בכולם אני נפגש עם נשים שאני פוגש באתרי הכרויות באינטרנט, אחרי הפגישה בדרך כלל אין המשכיות. בדרך כלל זה לא בגללן, ולרוב זה בטח הדדי. יש לי ידידות, אבל משהו בתוכי עוצר מבעדי לפתח מערכות יחסים, אני מרגיש את זה ולא יודע כיצד להתמודד עם זה. אני גם חושש שאני פוחד לקחת את זה לשלב הבא. בעברי נולדתי עם מום בפנים, עברתי לא מעט ניתוחים ויש עוד בדרך, בין אחד לשלושה (שניים הם לשיפור מראה חיצוני). הייתי מטופל אצל פסיכותרפיסט, ולאחר מכן גם אצל פסיכיאטר ונטלתי תרופות נגד דיכאון. רק שהיום נהייתי נגד נטילת כדורים נגד דיכאון, חשתי שהנטילה רק החמירה את מצבי והפסיכיאטר לא באמת "לוקח" אותי ברצינות. אינני יודע מה לעשות ומה עוד יכול לעמוד בפני, הייתי שמח אם תוכל לייעץ לי לגבי סוג טיפול פסיכולוגי מתאים שאתה חושב שיכול להתאים לי לצאת מהעולם הזה של ה"לבד", להסתכל על מערכות יחסים עם נשים או אפילו אנשים בראייה אחרת, וגם אולי לזוז ממעגל הנוחיות הלא נוח שאני נמצא בו כרגע. הבנתי שיש מספר גישות של טיפולים, אני חש שבגילי, 32, כבר אין זמן לבזבז על "טיפול לא מתאים"... תודה

מה זה סוגסטיבילי? :) מה זה אומר טיפול דינאמי? טיפול קבוצתי? תודה על המענה המהיר!

מצטערת...ניסיתי לכתוב...אולי מתחרטת שניסיתי בכלל...

אני מאובחן בהפרע' גבולית. אומרים לי "אתה לא רוצה להשתנות" ו"תקח אחריות". האם זה נכון? עד כמה זה נכון? [הלכתי לטיפול פסיכולוגי ואחרי שלושה חודשים שוב עזבתי. אני אמשיך, אבל כמה אני מסוגל? לא רק שהבעיה קשה גם אין לי כוחות נפש בשביל זה.] אודה לך אם תבהיר לי את הדברים הללו

השאלה היא כללית על הפרעה גבולית, האם זה נכון ועד כמה זה נכון שהאדם "לא לוקח אחריות" ו"לא רוצה להשתנות". תודה רבה

שלום, אשמח מאוד להמלצה על מטפל/ת בשיטת CBT באיזור המרכז. אם יש אפשרות, אשמח שיעבוד עם מכבי. תודה רבה מראש. זהר

שלום ותודה על התגובה הזריזה. המייל שלי הוא [email protected] שוב תודה רבה, זהר

היי יש לי בעיית בטחון עצמי קשה מאוד, היא מפריעה לי לתפקוד בחיים החברתיים שלי ובכלל נוגעת בכל דבר- בעבודה, כאשר אני מדברת ושני אנשים או יותר מסתכלים עליי מדברת אני ישר הופכת להיות אדומה ומאבדת ריכוז ככה שאני מתחילה לדבר שטויות ואני נראית כלכך טיפשה. אני בחורה מאוד אינטיליגנטית, אך אני חושבת שהבעיה שלי היא מעבר לחוסר בטחון, יש לי איזו נכות חברתית מסויימת שאין לי מושג מאיפה זה נובע. וזה פוגע לי בכל דבר שרציתי לעשות בחיי, בצבא שלא יצאתי לקצונה, ובמקומות עבודה שאני כלכך רוצה הלגיע אליהם ולא מצליחה . חשוב לי לציין שאני בולמית מזה 11 שנים... אשמח אם מישהו יוכל לייעץ ולומר לי לאן/למי אוכל לפנות ולהיעזר בו..אני רוצה לצאת מהמקום החשוך שאני נמצאת בו כרגע.... תודה.

כלום, אין שם כלום. לא צריך לגעת, לדבר, להעמיק. זה כלום. לא קרה כלום. הגוף מתבלבל, זה כלום. לא כואב, זה רק בראש (ובידיים ובחזה ובבטן) אבל לא קרה שום דבר. מספיק, רק הגוף הנפש משתגעים. כלום. אני כלום.

כלום זה משהו..