פורום פסיכולוגיה קלינית

אני פה, מסובכת עם עצמי. נבלעת, בולעת לא יודעת............. הצילו. רוצה לישון לתמיד.

אודי. אתה לא חייב להתייחס. סתם כל הזמן מעכירה פה את האוויר מצטערת..

אודי יקר , מה שלומך? בסדר להיות פה על ידך .. קודם כל בשקט ? בלי ממש להגיד משו .. משו מתהפך בי שוב כעת בבת אחת . הרגשתי כמיהה להיות פה . כמו פעם. מותר .. לנסות שוב ? להשען? אולי אחכ .. יבואו המילים.. שרית

ד"ר אודי שלום רב, וכן לכל המשתתפים בפורום. בזמן האחרון גיליתי על עצמי בעיה שלמעשה נראה לי כי היא קיימת כבר מילדות, ודיי התחלתי לחפור בה על מנת להבין את השורש וכעת כשיש לי השערה כזו או אחרת, הייתי רוצה לקבל חוות דעת יותר מנוסה ואולי אף לקבל עצה טובה. הינני סטודנטית במכללה, ואני דיי מצליחה מבחינת המבחנים ואפילו נמצאת בראש הטבלה של המצויינות. כך שבעניין ההבנה אין לי שום בעיה. הבעיה שלי מתחילה בשיעורים, כאשר אני יושבת בכיתה והמרצה שואלת שאלות, אני פשוט לא מסוגלת לענות, הלב שלי מתחיל לדפוק, ואין לי מושג למה. אני לא בחורה ביישנית. וכשאני בחברה אני דווקא נוטה להתבלט ולהפוך לפי הביטוי ל "מסמר הערב". אך כשאני בכיתה המצב שונה לגמרי, אני פשוט לא מסוגלת לענות לשאלות של המרצה, על אף שאני יודעת את כולם בוודאות. כעת לאחר שיחה עם בעלי, והתבוננות קצת, התחלתי לחקור ולהיזכר בעבר שלי, וישנם שני כיוונים שהייתי רוצה לחקור לגבייהם. 1: בהיותי ילדה בכיתה ה, נתבקשתי על ידי המורה לעמוד מול כיתה שלמה ולהקריא את התשובות שלי לשעורי הבית מהשיעור הקודם. אני שעד לגיל הזה, זוכרת את עצמי כילדה עם ביטחון מופרז!! שמחתי מאוד וניגשתי להקריא. לאחר שסיימתי המורה הטיחה בי באופן חד משמעי את המשפט "גרוע מאוד!!" ושלחה אותי לשבת במקומי. אני כמובן מאוד נפגעתי , הלב שלי דפק ופשוט הייתי בהלם. אני לא כל כך זוכרת את התקופה שלאחר מכן ולכן אין לי אינדיקציה חד משמעית אם פה טמונה הבעיה. 2: כיוון שני שעליו חשבתי, הינו הילדות שלי בחיק המשפחה, הינני ילדת סנדוויץ , כפי שמכנים זאת. ומיד לאחר לידתי בתקופה קצרה, נולד "ילד הפלא" של המשפחה, אחי האהוב. כולם העריצו אותו ואהבו אותו ואני באופן אוטומטי הושלכתי הצידה. מאוד זכור לי הנושא של שאלות ותשובות, ובכלל הבעת דעות. אני זוכרת שכמעט לכל משפט שלי או שאלה שלי, התקבל מענה מזלזל של או אדישות, או ביטול מוחלט, או כעס על כך שאני מטרידה, וכו וכו. וכשאחי היה שואל ומדבר הוא קיבל את מלא תשומת הלב, ההבנה והמענה. אינני יודעת מה מבין שני הכיוונים הוא הגורם המרכזי לבעייתי, אך אני נחושה בכל מאודי לאתר את הבעיה ולטפל בה מן השורש. אינני ברת אמצעים על מנת לשכור את שירותיו של בעל מקצוע (כפי שציינתי הינני סטודנטית" אבל אשמח לכל שביב של מידע או הכוונה, כיצד לטפל בבעיה שלי!

שלום הופנתי לפורום הזה ע"י ד"ר ליאת מנדלבאום היא אמרה לי כי אוכל למצוא עזרה פה אני סטודנט לעיצוב תעשייתי ואני כרגע עבד על פרויקט אשר נועד לעודד דמיון אצל מבוגרים אני מתבסס על ההשערה כי ישנו קשר בין טקסטורות ודמיון, אשמח אם תוכל לאשר את ההשערה שלי ואם תוכל לקשר אותי למחקרים או כתבות בנושא תודה מראש

אודי יקר...האם חייבים לקבל מפסיכיאטר מרשם לתרופות? האם אפשר להתגבר על תנודות במצב רוח בלי כדורים? האם כדורים נגד דיכאון גורמים לא להרגיש גם שימחה למשל? אוף......כל כך מעצבן אותי שהיא הציעה...נראה שנמאס לה ממני ובצדק כי הצפתי אותה נורא.....ועוד היא חושבת שאין לי כח מבפנים ועכשיו זה עורר בי משהו להוכיח שיש לי כח ואני לא זקוקה לכלום.......וזקוקה להסבר...אולי ממך... האם פסיכיאטר שותף לכל השיחות על מנת לתת כדורים?? מה לשתף אותו פתאום?עוד גורם? איך זה עובד? כי אני בסדר..ואז לא...וככה מוזר........

אודי, ענית באמצע היום וזה נחמד:) אני מבולבלת וגם לחוצה.....אין לי את מי לשתף וגם לא אשתף בעניין זה, בטוח...וזה מקשה עליי..מלחיץ אותי לקחת כדור כזה...וגם אני מרגישה ממנה שזה דרך להפתר מהתלות שלי בה, יהיה לה שקט יותר כך היא חושבת בודאי!! הרגשתי כזה ריחוק ממנה...ולמרות שהעניין כבר הועלה מספר פעמים הפעם זה ממש נראה כניסיון להפתר ממני בדרך כלשהי....במקום אולי להוציא אותי מהטיפול??? שתבין-אני מתפקדת..אני לא מאלה שישכבו במיטה כל היום...כלום לא נפגע כתוצאה מהתחושות שלי..נכון שאני מגזימה בתגובות למצבים שונים ונכון שיש תנודות.אבל יש גם תנודות לכיוון טוב ולא רק שלילי...זה מוזר....בלבול ממש..... נראה לך שיש משהו בדבריה? נראה לך שזה מה שיעזור? וחוץ מזה כשתגיע השמחה אולי לא אשמח גם? האם זה מקהה חושים???????מלחיץ אותי שהנושא הזה עלה שוב...וגם אני פוחדת שיגלו...וזה יגרום לי בעיות במקום העבודה כי זה לא מתאים לסוג העבודה שלי........אוף....אני ממש בלחץ ומוטרדת מאוד כי התחלתי לחשוב על זה ברצינות.....פעם פשוט אמרתי לה שאני לא רוצה...עכשיו מבולבלת....אולי מישהו יכול להאיר את עיניי ויכול לספר מנסיון על כדורים כאלה???מיכ

אודי שלום רב, יש לי בעיה רצינית עם בחורה (אני והיא בני 25 וחצי) שאני נמצא איתה כבר כמעט 3 חודשים. קודם קצת רקע עליה : ילדה טובה ביישנית מעט מופנמת היא גרה בפריפריה בשכונת עוני מעט בעייתית אביה בעבר ואחיה בהווה הם עבריינים והיה לה חבר כ9 שנים. ולאחר מכן כפי שהיא טוענת היו לה שתי מערכות יחסים רומנטיות ומיניות של כמה חודשים (למרות שזה נראה תמוהה תיכף תבין למה) הבעיה היא כזו : יצאנו בפעם הראשונה והכול התקדם מעולה התנשקנו התחבקנו ובילינו שעות יחדיו והכול זרם אך כשרציתי לפגוש אותה בשנית הרגשתי שהיא מתרצת מהססת ומסבנת אותי וכול פעם זה נדחה ועברו כמעט שבועים עד שהצבתי לה אולטימטום להיפגש או שלא נדבר יותר בטלפון הפגישה השניה היתה מצוינת כמו הראשונה והמשכנו להיפגש ואחרי כמה פעמים היא הגיעה לדירה שלי אבל התדירות והתכיפות והאינטנסיביות של הפגישות היתה יחסית מאוד נמוכה ולאחר מכן התחילה לה תקופת לחץ של מבחנים לימודים ועבודה ובה כמעט ולא נפגשנו אך שמרנו יום יום על קשר טלפוני ודיברנו הרבה. לאחר תקופת הלחץ של המבחנים שחשבתי שניפגש יותר וזה יהיה יותר אינטנסיבי היה לה "לחץ בעבודה" ושרציתי שניפגש בערבים היא אמרה שהיא עיפה כואב לה הראש וכדומה וכרגיל כמעט ולא נפגשנו (פעמיים בשבוע מקסימום לכמה שעות) והרגשתי שזה לא מתקדם. חשוב לציין שכל פעם שניסיתי להתקדם היא נלחצה והלכה אחורה (גם חברות שלה אמרו לי את זה) וכשהצעתי לה לבוא לישון אצלי או שנילך ביחד לחופשה באילת במלון היא סירבה ואמרה שהיא לא ישנה אצל גברים וכרציתי לבוא אליה לא יכולתי בטענה שחוץ מהאקס שלה אף גבר לא היה בביתה. ובנוסף לא שכבנו. מצד אחד אני מרגיש שהיא רוצה אותי ואני יודע בוודאות שאין לה אף קשר רומנטי אחר והיא נאמנה לי (היא לא טיפוס בוגד) אך מצד שני דפוס ההתנהגות שלה מאוד נמנע מהסס היא מעוכבת ומתרצת (למרות שכביכול היא לא אמורה להיות ככה כי כבר היו לה מספר מערכות יחסים אם גברים לפי טענה שנראית לי שקרית) השאלה שלי אם יש פתולוגיה או הפרעה נפשית שבגללה היא מתנהגת כפי שהיא מתנהגת ? כל אלו נראים לי סימפטומים של בעיה גדולה יותר (אולי טראומה מהעבר ? אולי בגלל האקס המיתולוגי ? אולי מקרה אונס?)

חזרת להיות צפוי..כמה משמח!!! :)

היי אני בן 35 ובעברי עברתי אונס עי ידי גבר שנמשך 3 שנים. כיום אני חיי עם גבר ( מתוך בחירה ?? ) ופה באה השאלה שלי והדילמה האם אני נמשך לגברים והגעתי למסקנה שאני חייב לגור עם גבר מתוך זה שנכפה עליי בילדות?? כי לפעמים אני מרגיש שאני לא שייך לעולם הגייז וזה רק נכפה עליי. היום שאני גר עם גבר אני לךא ממש שלם עם זה ( מזל שהוא לא רואה מה אני כותב ) אני מרגיש שזה התרגלות ולא ממש אהבה. האם יש קשר למה שעברתי בילדות??? וואו פתחתי פה משהו שהרבה זמן לא דיברתי עליו...

היי תודה על התייחסותך הייתי בטיפול פסיכולוגי כ 6 מפגשים וברחתי ולא חזרתי ( וגם לא הודעתי שאני לא מעוניין להמשיך) פשוט הפתרון שלי תמיד הוא בריחה מהמציאות והאמת.. מאוד אהבתי את השיחות, אולם באיזה שהוא שלב הבנתי שאין לי אמון באנשים לספר להם... מאז המקרה שלי קשה לי לבטוח באנשים אני די אובד עצות בעניין הזה. לא קל לי בכלל!!! :((( התייאשתי מאוד !!

חושבת שהם פשוט בולעים , לא? אז אולי שיבלעו את החלק הרע והחלק השני ייפלט לו וימשיך במסע ההישרדות שלו... אם יש טעם

לא פשוט כלל...השתדלי שלא להבלע...קוראת את כאבך וכל כך מבינה...את יכולה לקום, זוכרת מהודעות קודמות שיש לך כח..כמו שהלכת לעבודה, זוכרת?

אודי, יש לי קצת הרגשה לא נעימה..אנחנו חוגגים אי"ה בר מצווה לבן שלנו עוד כשלושה חודשים, אני לא מזמינה את המטפלת שלי והיא יודעת שלא...אני פשוט לא מסוגלת, אף אחד לא מכיר אותה במילא לה גם לא יהיה מה לעשות שם היא חילונית ואנחנו דתים ועושים שבת שלמה...וזה יהיה בהחלט מוזר כי אף אחד לא יודע שאני הולכת לטיפול...בכל מקרה מצד אחד היא משמעותית עבורי ומצד שני היא במקום אחר.. בספירה אחרת..מחוץ לחיים..מבין????אבל אני לא רוצה שהיא תרגיש שאני חלילה מזלזלת בה או לא רוצה אותה איתי, לידי ביום שכזה..בכל מקרה רציתי לשאול האם בכלל נהוג להזמין לארועים? נראה לי מוזר...מה דעתך? ברור שתגיד לדבר איתה על זה אבל זה קצת מפדח להגיד את לא מוזמנת...האם נהוג להזמין? האם אותך הזמינו לארוע שכזה?

היי מיכל, שיהיה לכם בשעה טובה, הרבה הרבה מזל טוב והכנות נעימות בלי יותר מידי לחץ:) וואו זה ממש מרגש וגם מרגש לשמוע כמה היא חשובה לך ושאת רוצה אותה קרובה ברגעים המשמעותיים האלה (וסליחה שאני נדחפת). בשמחות

לא צריך להרגיש לא נעים, המטפל כבודו במקומו מונח, אך אם זה לא נוח לאחד מין הצדדים- לא צריך להזמין.

על תגובתך..

מטפל/ת, זה כמו חדר שינה פרטי רק לך. החדר, החלל, המזרן, הבקבוק החם, הכר והשמיכה. אל חדרך את חוזרת מידי יום ביומו כשאת פונה לישון- את נמצאת עם מחשבותייך ועם עצמך זאת האינטימיות שלך הפרטיות שלך. רק שלך. הכר - שותף לכל חויותייך. האם גם הוא מגיע איתך לכל מקום? לא. אבל את תמיד חוזרת אליו. זה בסדר שיש כמה חדרים.. בכל חדר מדברים על דברים אחרים אפשר לדבר בחדר הזה על החדר הזה תלוי מה מתאים לך כמה ואיפה הרי שלכל חדר - שימוש משל עצמו. כמה טוב שכך.

שלום רב. הבן שלי, בחור בוגר, בן 28, סובל מקשיים חברתיים. הצעתי לו לגשת לטיפול, אצל פסיכולוג שהומלץ לי. הטיפול נמשך כבר מספר חודשים. אני מבקשת לשאול: 1. איך אפשר לראות תוצאות? להערכתי, אני לא מבחינה בשום שינוי אצל הבן, ואולי אפילו קצת נסיגה. 2. האם ניתן להעריך כמה זמן ימשך הטיפול? העלות יקרה יחסית, 400 ש"ח לפגישה X 4 פעמים בחודש. 3. האם ניתן להתמקח עם נותן השירות על המחיר? והכי חשוב, איך אפשר להעריך את איכות הטיפול. בתודה מראש.

שבוע טוב יש לי ילד בן 5 שלא רוצה שיחגגו לו יום הולדת בגן אני שואלת אותו למה הוא אומר לי אני לא רוצה הגננת שאלה אותו גם לו רוצה הוא אומר לי שהוא חגג יום הולדת כבר ולא צריך יותר הכוונה שלא שהוא חגג בגן פרטי לפני שלוש שנים גם שנה שעברה הוא לא רצה ולא עשיתי לו .בעוד שבוע בגן חוגגים מסיבת חנוכה הילד לא רוצה בשום אופן שאני יבוא למסיבה אמרתי לו שכול הילדים יהיו עם הורים זה לו מעניין אותו הוא מתחיל לבכות הייתי שמחה לדעת למה הילד לא מעוניין לחגוג שום דבר

שלום לך ולכולם. אני בשנות ה30 לחיי. עברתי התעללות במשפחה. ההתעללות כללה אלמנטים שליטתיים , פיזיים, נפשיים, וגם דברים שאני מגדיר כמוזרים מצד אב חולה הן פיזית והן נפשית. בעקבות כך חליתי במרוצת השנים ואובחנתי כבעל הפרעת אישיות ומחלות אחרות גופניות בעצמי. החיים הדרדרו התפקוד ירד כמעט ל0. לא יכולתי ליצור קשר מעודי עם בנות המין השני. עכשיו זה כבר הרבה יותר חמור כי אני לא מתפקד בכלל. היו שנים שלקחתי פרוזק. הפסיכותרפיה שעלתה לי עשרות אלפי שקלים נכשלה באופן כללי. נכון, יש לי יותר מודעות, נכון , יש לי יותר תובנות אבל אני שבר כלי. שום דבר לא עוזר למי שעבר שנים של התעללות. זה פצע שלא נרפא. היום אני בשיחות באופן ציבורי לאחר שהתרוששתי לחלוטין ואני יכול להגיד על זה שזה רק מקל אבל לא פותר את הבעיה. הבעיה כנראה גם לא תיפתר לעולם. לילה טוב. אשמח לתובנותיכם

לא טוב לי.............

כבר שבוע במיטה. הבית נראה בהתאם . מסוג הבולעניים האלה שאי אפשר לדעת איך מתי ואם בכלל אפשר לצאת מתי שהוא. והטריגר יכול להיות כל כך מטופש. זה מראה כנראה כמה אני מטופשת. שאלת אם ניתן לעזור- לא יודעת, מה אתה אומר???

תודה אודי על כך שאתה מאפשר להביע רגשות בפורם, שאתה נתת לי תחושה של רצויה, של לגיטימיות...אוכל לספר שמתחיל שינוי בחיי לאחר תקופה ארוכה של תנודות..של קצוות....לאט לאט אבל בטוח אני לומדת שאפשר לבטוח אפשר להאמין גם לבעלי וגם למטפלת...אפשר לאהוב באמת....היום אמרתי לה שאני מרגישה ממש שהיא אמא בשבילי.....איזו כמיהה....מיכל (שלמה יותר)

שלום . בקשר לתופעה הזאת.. אני חושבת שאני סובלת ממנה לא באמת פניתי למישהו בנוגע לזה כך שזאת הפעם הראשונה שאני שואלת.. יש לי בעיה שכל פעם אני חייבת לחזור על מה שעשיתי שניה לפני כדי לוודא שזה פרפקט ואם אני לא מבצעת זה משגע אותי מבפנים אם זה גם להריח את הידיים כל שניה ואם זה להעביר סמרטוט על השולחן מחשב כל הזמן כי הוא מרגיש לי מלוכלך. לבדוק משהו הרבה פעמים עד שנמאס ואני מתעצבנת וכח מיני מחשבות דביליות שחוזרות על עצמן (שבא מתוך אם אני לא אעשה - יקרה משהו ..)...ובאה לי מחשבה של טוב זה דבילי .. אבל בכל זאת אני אבצע שוב ושוב בשביל "השקט הפנימי"..שזה לא יוציא אותי מדעתי .. דרך אגב אני בת 19 וזה כבר כמה שנים ככה אבל תמיד חשבתי שזה רק אצלי לכן לא דיברתי .. האם אתה חושב שאני לוקה בהפרעה ? 

אני אשה בת 42. התחלתי טיפול מזה כ-3 חודשים בעקבות פרידה מבן זוג. המשבר של הפרידה כבר חלף מזמן אך נשארתי על מנת לברר דפוסים . הבעיה שמה שקורה לי בכל טיפול(גם בעבר(, זה ההתעסקות בקשר שלי למטפלת. על אף היותי סטרייטית לחלוטין אני חשה אליה קרבה ואהבה יוצאת דופן. מעין מאוהבות. מאוד מפריע לי "הישות השלישית " הזאת שיש בקשר. זה ממש גורם לי סבל, שאנחנו לא יכולות להיות חברות . שיש גבולות כ"כ ברורים בקשר . שאלו יחסים קנויים ואם היא לא מעוניינת בי היא חייבת להשאר ולה אין את אפשרות הבחירה. אני מתעסקת בכך אם היא אוהבת אותי, איך היא רואה אותי, האם אני המטופלת המועדפת וכו. כשמתאהבים זו תחושה נעימה, אך כשמתאהבים במטפל, זה גורם לסבל, איך לרכך ?

מחפשת מטפל לטיפול בביו-פידבק לילד בן 9.5 מאזור הצפון. האם ניתן להמליץ?

שלום רב לך אני ממליץ לך לפנות לאודי גל ב 0528706623 תוכלי לומר לו שאני המלצתי. בהצלחה ד"ר יגאל גליקסמן

הביטחון מגיע מהניסיון שבמציאות. והמציאות לא נשמעת לי. המציאות היא מציאות קיימת. איך משפיעים?

כל הזמן מוטרדת. כל הזמן!!!! אנ'לא יודעת מה קורה לי , בכל פעם משהו חדש..דבר מחליף דבר.. אין שלווה.. לא יודעת אם זה לא בא לשקף משהו עמוק יותר..???? או "סתם" OCD.. גם בשולי וגם בעיקר.. כל הזמן דואגת.. מפחדת להחליט..לפגוע.. להיפגע.. מתי זה ייגמר???!!!!!!!!!! אודי? אתה כאן??

איזה טיפול מתאים לבעיית דחיינות?

שלחתי בין אתמול להיום הודעה, היא לא מופיעה עם ההודעות שהעלית. וגם אצלי היא זכורה רק במעורפל. אולי זה היה רק חלום? שומדבר לא מרגיש לי אמיתי.

אני לא מבינה מה קורה סביבי.. אנשים שונים שההיתי "חשובה" להם נעלמו. אני תוהה אם יש משהו שאני יכולה להאחז בו, משהו אמיתי וקיים, כי אני כנראה לא באמת קיימת.

ניסיתי שוב. וגם היום אני פה. חשבתי למצוא אצלך סוג של תשובה- מה הטעם? לנצח כדי לשרוד ולשרוד כדי לנצח עד ש??? רק כי אין ברירה? כי חייבים למי שמסביב?

מידי כמה חודשים אני חולמת שאני הולכת לאיבוד אם בחו"ל או בארץ, ובנוסף מאבדת את האפשרות ליצור קשר [כסף או טלפון].מאוד מעונינית לדעת מה פשרו של החלום

הי, אני כותב עבודת תזה על מטפלים צעירים והאתגרים שלהם אני מחפש ביטוי שיתאר תופעה ואני מתקשה לאפיין אותה: מצאתי שהחברה שלנו מעודדת התנהגות חיובית ודוחה התנהגות שלילית המטפל נדרש לעסוק ולפגוש חלקים שהאנושות מדחיקה בחיי היום יום השאלה שלי היא האם יש מושג שמתייחס ליחס הזה כלי חלקים שונים באנושיות שלנו ? מה אני מחפש בספרייה ?? (: מקווה שאני ברור תודה,

שלום תחילה אציין שאני סובלת ממספר הפרעות, המשפיעות ביותר על חיי הן חרדה חברתית, חרדה בלתי מוגדרת ודיכאון. אני בת 27, מטופלת בויפאקס כבר שנים. עברתי טיפול שנים רבות ולפני כשנה וחצי הפסקתי, עקב חוסר יכולת לממן טיפול קבוע. במשך הזמן שאינני בטיפול (בעצם, גם במשך הטיפול) עברתי, כמו כל אדם שסובל מהפרעות כאלה ואחרות, תקופות של ירידות משמעותיות.. נלחמתי וקמתי והמשכתי את חיי. לאחרונה אני חשה תחושות שלא כל כך הרגשתי בעבר. הפכתי למאוד מאוד רגישה ומיואשת. יש לציין שאני אדם מאוד מאוד חזק, התגברתי על הפרעות באופן כמעט מושלם, יש בי מודעות גדולה לפחדים שלי וכמובן שיש בי את היכולת לעשות את ההפרדה. ניצחתי בכוחות עצמי התמכרות לאלכוהול ועל כל אלה אני גאה. גאה מידי. גם חשוב לי לציין שלמרות החרדה החברתית תמיד היו אנשים סביבי, תמיד הייתי אהובה.. ובכלל, תמיד הייתי מנהיגה, היכן שלא הייתי. עם גברים אף פעם לא הייתה לי בעיה ורוב הזמן כלל לא הייתי לבד. אבל עכשיו.. אני כמו מרגישה שאולי אחרתי את המועד. אני לא יודעת איך להסביר את מה שעובר עלי במילים.. אני כבר לא כל כך מעוניינת בבן זוג, כאילו לראשונה בחיי עולה בי המחשבה "מי בכלל ירצה בחורה כזאת?", למרות שעובדתית, כן רוצים אותי.. אבל המחשבה קיימת ומונעת ממני להכנס לקשר שאולי באמת יהיה משמעותי. אני בוכה בקלות, אני אפילו לא יודעת למה. ממש אתמול התחלתי לבכות בפני הורי וביקשתי שלא ישאלו למה, כי אני בעצמי לא יודעת. אני חולמת חלומות כל כך כואבים.. על חוסר ההצלחה שלי, חוסר היכולת שלי להתקדם.. ואני בוכה תוך כדי שינה. אני מתעוררת בבוקר, מסתכלת סביב וחושבת עד כמה שלא בא לי להתעורר.. כמה התחושה רעה לפתוח את העיניים. אני לא עונה לטלפונים, כי לא בא לי.. לא בא לי לדבר עם אף אחד. ושוב- אני לא יודעת למה.. אין לי מושג. וזה מה שהכי הורג אותי, שאני לא יודעת למה.. ואין לי איך להתעודד. תמיד מצאתי תירוץ, תמיד התרוממתי בכוח.. ועכשיו? אף פעם לא הרגשתי ככה, זה עצוב, אך זה מרגיש לי שהגעתי לקצה.. כאילו נלחמתי ונלחמתי, וזה המקום האחרון, אין לאן. אני מרגישה שונה מכולם.. אני איתם, בתוכם, אבל אני אחרת. תמיד הרגשתי ככה, עוד מילדות... למה זה לא נעלם? למה אני לא יכולה להיות כמו כולם? למה אני צריכה תמיד להלחם? למה דברים לא יכולים להיות פשוטים יותר?

ביצעתי את השלב הראשון, וזו לא רק הרגשה שלי, אלא זה באמת כך. באמת לאף אחד לא אכפת. מה השלב הבא?

שלום, לפני שנה עשיתי שרות לאומי בכפר נוער טיפולי. יש לי חניך בכיתה י"ב מהכפר שמשקר באופן קבוע,לפעמים זה נראה כאילו הוא מאמין לשקרים של עצמו..הוא ממציא עולם משלו ומספר דברים שמעולם לא קרו ולא נבראו,כמו מקומות שהוא היה..או מקומות שהוא מכיר,משקר באופן תמידי שהוא לא מעשן סמים ולא שותה אלכוהול כשברור לי שהוא כן באופן מוכח,ממציא סיפורים ודברים שאנשים אמרו.החניך משתמש בסמים מסוג דבק מגע,חשיש,באנגים וכל הדברים מהסוג הזה. יש לו מצבי רוח קיצוניים מאוד וערך עצמי נמוך.האם יתכן שהוא מפתח סוג של מחלת נפש? לאן צריך לפנות במצב כזה?והאם יש סיכון לנער בכך שלא תהיה תגובה מיידית? תודה מראש

רשמת למטה שאי אפשר לרפא, רק להרגיש. אפשר הסבר? רציתי לשאול אם תוכל לחדד את התועלת בלהרגיש, עד כדי כך שהוא התחליף היחידי הקים הקרוב ביותר ל-לרפא...?

תודה שהגבת. אבל לא הבנתי במה זה שמרגישים גורם הקלה? ואולי אתן דוגמה מאדם קרוב שספר לי שהיה בטיפול וכתוצאה מכך ראה והרגיש חזק את חייו באופן מחודד וזה גרם לו לרצות למות. איך ההרגשה מקלה? ועוד שאלה- מדוע לקבל את עצמינו זה חיובי? לכל אדם יש חסרונות. השאיפה לתקן גורמת לשיפור. אבל מי שמקבל את החסרונות. איך ישתפר? (ובהקצנה רבה- גנב יקבל את הרצון לגנוב? ימשיך לגנוב. ואולי עדיף שילחם ברצון הזה ויתגבר עליו?) אבל אם מדובר בחויה שאין אפשרות בודאות לשנותה,ולא תלוי בנו אם תשנה בעתיד. אולי בזה מועיל ההשלמה והקבלה. לדעתי, רק אם ההרגשות מכוונות למקום בונה של דחיפה לשינוי חיובי, אז הרגשות מיטיבות. ובנוגע ללקבל את עצמינו זה רק ע"מ להיות מודעים למה שקורה ולדעת מה לשנות. אבל לא ממקום נכנע ופסיבי, אלא לקבל את עצמינו כתחנת מעבר לשינוי. ומה דעתך?

ניסיתי להעלות הודעה ולא הצלחתי. מה זה משנה? כלום לא מתחדש. אתמול קשה היום קשה ומחר קשה. שורדים. בשביל מה???????

גם אני שמחה שלא התייאשת. זה בשבילך- http://www.youtube.com/watch?v=eclM2gi9hD4

אני בטיפול, האם בטיפול המטפל/ת לא אמור/ה גם להאיר נקודות חוזק? אני אומרת משפטים כמו שאני לא אוהבת את עצמי והיא רק מקשיבה, מה העזרה בזה? היא טוענת שטיפול הוא לעזור לי למצוא את התשובות לבד, לא ברור לי המשפט. אומרים שחרדה ודיכאון הם דברים דומים אנא הסבר(קראתי באינטרנט).

שלום בני בן 19 בחודשים האחרונים מתמודד עם בעיית זיכרון וחוסר במצב רוח. לטענתו הוא שכח הרבה דברים מעברו, קשה לו לפתח שיחה עם חברים טובים . לאחר שיחות איתו התברר כי לפני כשנה הוא השתמש פעמים סמים עם חברים. שאלתי היא האם הזיכרון ניפגם לצמיתות או שזה איבוד זיכרון זמני? ואיזה טיפול מומלץ במצבו. תודה אם מודאגת מאוד

בגיל 16 השתמשתי לראשונה בגז מציתים היו עוד כמה שימושים אך אחד מהם גרם לי להזיה חריפה ומפחידה שלאחריה הפסקתי לאחר מכן עברתי להשתמש בחשיש עד גיל 22 לערך במהלך הזמן הזה הספקתי לעשות שלוש שנים צבא. במבט לאחור אני זוכר את עצמי ילד מבריק אף הייתי בכיתת מחוננים בציעורתי ותמיד הייתי מוביל בתיכון שאותו הפסקתי בגיל 16 היום שאני כ7 חודשים שאינני מעשן אני מרגיש ירידה שכלתי בצורה מאוד משמעותית אני רוצה לציין שהיו לי מצבים שאינני יודע להגדיר אותם אם הם פסיכוטים או לא זה התחיל במהלך השירות הצבאי שדמיינתי פעם אחת שיש שטן בבסיס או שמישהו קורא לי את המחשבות ועוד כמה דברים מינורים ואחר כך זהחלף כשהתשחררתי מהמצבא עברתי תקופה עם המון לחץ ואיתו המון תכנים שהם מוזרים כמו מחשבות גדלות מחשבות שאני משדר לאנשים דברים הדבר הזה נמשך כחודשיים היו עוד הרבה דברים שקשה לי לזכור אותם מאותה תקופה היום אני כ10 חודש לאחר כל הכאוס הזה אני רוצה להוסיף שלקראת אמצע שירותי הצבאי התחלתי לפחד מאיידס בצורה לא שגרתית וזה נמשך עד להיום רק שהיום זה פחת בצורה משמעותית והפחד לדעתי התחלףף במשהו אחר שאותו קשה לי להסביר כאן היום אני סובל מדפיקות לב מואצות הראש והצוואר ממש נוקשים יש לי לפעמים קנאקים לחץ באוזניים לפעמים אני שומע רעש ממש של לחץ בתוך הראש והכי הכי מפריע לי זה המצב הקוגנטיבי שהוא ממש בריצפה קשה לי לזכור דברים ללמוד דברים חדשים אני ממש לא יודע איך אני אוכל לפתח כך חיים אני לא יודע לאן לפנות אמא שלי מוכנה להוציא המון כספים על טיפול רפואי אני לא רוצה להעזר בפסכיאטר רק אם זה המוצא האחרון כי אני יודע שלתרופות פסכיאטריות ישתופעות לוואי נוראיות הייתי רוצה לדעת על סמך התמונה המצטיירת ממה את חושבת שאני סובל האם יכול להיות קשר לאותה הזיה חריפה שעברתי כתוצאה מהשימוש בגז האם היפנוזה יכולה לעזור במקרה הזה? האם ידוע על אנשים שסבלו מאותם תסימנים כששלי והתרפאו לחלוטין האם יש בדיקות למוח שיודעות לאבחן את הבעיה? האם פסיכולוג יכול לעזור במקרה הנל?האם זאת סכיזופרניה\פסיכוזה? נ.ב דבר נוסף שאני סובל ממנו ב10 חודשיים האחרונים הוא כשאני מדבר \ננושם לפעמים אני אומר מילה ואני שומע מילה אחרת זאת אומרת שאני נושם למשל אז יש צליל של "אה" ולפעמים זה נשמש כמו רע זה מתבטא בעוד כל מיני מילים שחלקם גם קשורים לאותם תכנים שפירטתי למעלה קשה לי לתקשר עם אנשים לפעמים יוצאים לי מילים נוראיות ואינני יודע אם שמעו אותן או לא תודה רבה חסוי.

נכון שזה אירוני לכתוב הודעה על תחושת חוסר אכפתיות, שלא מתפרסמת?

מה עושים כשלאף אחד לא אכפת?

הודעה אחת התעופפה לה בלי תוכן. אולי "הרגישה" שאני מתלבטת אם ומה.. רק רציתי לומר תודה.. מקווה שהיו עוד הרבה הודעות אחריי.. שאוכל להמשיך להתחבא..

שאלה כנה שמעסיקה אותי, מקווה שלא תישמע פרובוקטיבית או מתגרה. למה, בעצם, לא לפגוע בעצמי? לא ברמה של אובדנות, מוות הוא בלתי הפיך וכמה שהרעיון יכול לקסום לי לפעמים, אני מבינה למה זה משהו שמוטב להימנע ממנו. למה פגיעה עצמית "קטנה" היא משהו שנתפס כל כך מסוכן וצריך להימנע ממנו? אני יודעת שזו לא דרך התמודדות אידיאלית לטווח הארוך וגם לא מחפשת את התשובה לכל הבעיות במעשה. אבל הקלה זמנית, דבר שכל כך נחוץ לרגעים בשביל להמשיך לנשום, היא יכולה לספק. מה המחיר? צלקת קטנה? למה, בעצם, לא?

כי כרגע האמצעים האחרים לא מצליחים להרגיע. טיפול זה תהליך ארוך טווח, תרופות מרגיעות אבל לא מקלות על הכאב ולדבר את הכאב אני לא מצליחה, הוא רק תקוע בגרון וחונק. אני גם ככה פגועה, ועדיף כאב פיזי מהנפשי. כרגע בצד של הלא זו ההבטחה למטפלת, אבל יש בי קול חלש שנלחץ מהעובדה שזו המשקולת היחידה בצד הזה. זו אקסיומה כל כך בסיסית שכדאי להימנע מפציעה ככל הניתן, אבל אני פשוט לא מצליחה להבין אותה לעומקה. יש לך הסבר לאקסיומה הזו, שיהפוך אותה לשרירותית פחות?

שלום רב, אני מתעניין בקבלת טיפול פסיכולוגי. אני אישית אדם דתי. אמנם לא חרדי או דתי כבד, אבל אדם דתי ומאמין. רציתי לשאול עד כמה חשוב התיאום בין האמונה/השקפת עולם ואורח חיים של הפסיכולוג לבין המטופל? מצאתי פסיכולוג שנראה לי מקצועי ואמין אבל לטענתו הוא אתאיסט. עד כמה זה אמור להיות משמעותי בשבילי ועד כמה זה יכול להוות מכשול בטיפול? כלומר האם השקפת עולמו של הפסיכולוג משליכה גם על הדרכותיו ושיטת טיפולו או שאין קשר? בתודה מראש

ohad123, אם הינך מעונין לפתוח פתח לשנות את אורח חייך. לך על זה.... מנסיוני דוקא הייתי אצל מטפל שכל השקפותיו היו בעיני מחוץ לתחום בעבר, ומצאתי את עצמי מתענינת יותר ויותר באורח החיים שלו...ומתחילה לחבב את המנוגד לחיי... לדעתי, אם הטיפול עובד אמור להוצר תהליך של הפנמת אשיות המטפל. והרבה פעמים זה כולל רבדים נוספים מהנושא שדנים עליו בטיפול.

לפני כמה זמן כתבת פה שאי אפשר לרפא...האמנם? רק להרגיש..אז ממש לא מתחשק לי יותר להרגיש.....בשביל מה ללכת לטיפול? כבר לא רואה טעם....

מה? שוב אין מה להעלות? אז הנה, באתי להפר את הדממה ולבקש לשמוע כמה מילים מרגיעות וטובות לפני מחר הצפוי לי... תודה

.... קצת בושה..קצת הרבה.. מבייש.. אודי,מרגיש לי געגועים נוראיים..צונמי של כמיהות.. אני אפילו לא יודעת למה ?? למה זה נוחת פתאום ?? אודי,בבקשה תגיד לי,תגיד משהו,משהו כזה..אוףף..לא יודעת אפילו מה..אוףף..אודי,בבקשה,תגיד משהו כזה שיאסוף בחום, ברוך ב..אוףף זה מרגיש שבא למות :(((

את מותק! אני קוראת אותך ובדיוק יורד גשם טוב כזה ואני חושבת כמה השמיים מלאים בגעגועים לארץ, שהם כבר לא יכולים והטיפות יורדות מעצמן ומחברות אותנו שוב אל הנקודה הפנימית הכי עמוקה ומחיות אותנו. אני יוצאת לשתות קצת גשם :)

אודי... אני נקרעת... רע לי כל-כך!! רע לי רע לי רע לי... אני לא יכולה להחזיק את העצב בתוכי הוא מתפרץ כל רגע.. אלוהים אדירים איך אחזיק עוד ששבוע. יום . דקה לכלום אין משמעות לא לעבודה או ללימודים כל-כך כואב לי כואב

היי אודי D: נתחיל בזה שזכיתי באמא מדהימה, באמת ה-אמא! היא עושה הכל בשבילי והיא דואגת ופשוט מדהימה. הבעיה שאני מרגישה יותר מידי קשורה אליה, שאני לא צריכה אף אחד ואני יכולה יום שלם להיות רק עם אמא שלי וללכת איתה לכל מקום. אני בת 18 ובדיוק התגייסתי לצבא. עד עכשיו לא הבנתי כמה הקשר לאמא הוא חזק ופתאום עכשיו כשאני לא ישנה בבית אני מבינה כמה קשה לי בלעדיה :(. זה נורמאלי שילדה בגילי כ"כ קשורה לאמא? אני מאוד רוצה להתנתק קצת ואני פשוט לא מסוגלת..לא כייף להיות מבואסת בבסיס כל היום. ובנימה אופטימית זו! שבוע טוב מלא בחיוכים לכולם [:

אני מאוד מודאגת ממשהו שקשור למשפחה שלי. המצב לא נתון לשליטתי, כמובן, ולכן הדאגות מאוד חזקות. לפעמים אני אפילו מרגישה כאבים בצד שמאל באזור הלב. הדאגות לא מרפות ממני. מה יש לי? ואיך אפשר להתגבר? יש לציין שלפעמים ההיגיון עוד משתלט ומרגיע, אך הרבה פעמים פתאום אני מרגישה איך הדאגה משתלטת לי על הגוף והמחשבה. מה עושים? :(

הלכתי לטיפול, והחשיפה עצמה לאדם שלא חושף את עצמו. גרמה לחולי. אין לי יותר אני שלי עצמי פרטי אישי. כל הקסם נעלם מרגע שחושפים את המנגנון של מה שמפעיל. זאת המטרה זה מה שרצו שיקרא לי? עשיתי טעות שהלכתי:( טוב שחתכתי משם אחרי שלוש חודשים,וחבל שלא לפני. חשבתי לעצמי אולי ככה עושים סוף לאובדנות עלי גרימת ערום ועירטול המטופל ממחשבותיו ורגשותיו.

אתמול והיום. התעייפתי. הולכת לישון למרות שרואה סימנים לבואך. מעניין אם אזכה להראות עוד השבוע...

אתה מוכן להסתיר אותי כאן? יש אנשים רעים שם בחוץ..צריכה מקום להתחבא..אני רועדת.. אודי..אפשר? בלי להסביר?..בינתיים??

בטח תחשוב שיצאתי מדעתי..ואולי.. עדיין מבקשת אצלך מסתור.. מקלט.. הגנה!! מזכיר לי כשהייתי ילדה, ברחתי מהבית ורציתי שמישהו יהיה שם להגן עלי ואפילו לשקר בשבילי.. אבל לא היה.. ועד היום "הוא" נעדר.. לעומת זאת כשחברתי ברחה אלי הביתה (עדיין בילדות..) ואביה הדואג חיפש אותה בבית הורי - שיקרתי לו.. הכחשתי שהיא אצלי.. למענה. אח"כ ייסר אותי המצפון כשנזכרתי בפניו ההמומות, הדומעות. והייתי ילדה תמימה שלא יודעת לשקר. תמיד כשרצו לדעת את האמת - פנו אליי. עד היום, אני יודעת להעיז לעשות - רק למען אחרים. לא בשביל עצמי. עדיין מצפה שמישהו חזק יגן עליי.. מאלימות.. מחוסר צדק.. אז אודי, בבקשה..אתה מסכים? גם בוירטואלי - יש נחמה..

כואבת לי הנשמה. כואב עמוק בפנים. לא עובר. איך מרפאים? מי ירפא? לאן אלך? בכל מקום אין. כבר אין לאן ללכת. הכל תקוע, חסר, אינו. אני נעלמת, רק כאב. אפשר לראות?

שלום רב.. אני סטודנט לעיצוב תעשייתי במכללת הדסה, בשנתי הרביעית, ולכן אני עומד השנה בפני פרוייקט גמר. החלטתי ללכת על נושא מאוד לא מוחשי תחילה, ולאט לאט, בעזרת אנשים, חברים בעלי מקצוע שונים אני מצליח לזקק את נושא העבודה... נושא העבודה הוא: אמצעי/ממשק להתמודדות בפחד מזמן/רגע חולף.. אני בן 27 ממש עוד מעט, וכל חיי היה לי מוטיבציה פנימית כזאת, לראות עולם, להכיר אנשים, להתאהב (במהירות), לעזור, לעשות, להספיק ובאופן כללי למצות את חיי. במקרה מסויים בו אני חושב על המוות אני מתמלא מעין דיכאון מסויים, לא מהמוות אלא מזה שלא עשיתי כלום, או שאולי הייתי צריך ללכת בדרך אחרת, לעשות דברים אחרת.. או דברים שאני רוצה לעשות. אני באמת לא מסוגל לחשוב על עצמי בגיל חמישים, לראות את עצמי שם, או לא מסוגל לדמיין את עצמי על ערש דווי... אבל משום מה זה עדיין מעסיק אותי. האם יש שם מקצועי לפוביה כזאת...? האם יש דרך טיפול בטכניקה כזאת...? איך אני יכול לגשת לאנשים ולשאול אותם על דבר כזה, על פחד ממוות, על המוות בלי לעורר בהם פחד כזה? איפה אני יכול למצוא נושאים מאמרים וכתובים על נושאים שכאלה (כמובן אם יש לכם משהו ספציפי יותר מספרייה לאומית או מאגרי מידע). כמובן שהשלב הבא יהיה להפוך את כל המחשבות שלי למוצר תלת מימדי... ככה שההתחלה (שבה אני נמצא) חשובה להסקת מסקנות טובות.. תודה בן יפרח

סליחה על השליחה האחרונה...ובכלל על ההצפה, אפשר רק לדעת האם אתה בדרך לעזיבת הפורם? בבקשה תודיע מראש אם בכוונתך לעזוב ..יודעת שזה בהתנדבות ואינך חייב לאיש מאומה....ואולי בכלל היתה בעיה במשהו ששלחתי???????קצת מבולבלת....

מיכ. מחכה כמוך לימי רביעי שהפכו בעצם לחמישי... ובכלל חייבת לך תודה על כמה מילים שהיו כל כך במקום. אז תודה!!!