פורום פסיכולוגיה קלינית

שרק רוצה שיעברו כבר. קשה להיות  בריאה.

יכול להיות קשר בין התקפי חרדה.. (מאובדן קרובים משיגעוןמבדידות לנסיבות שבהןמרגישה שנכפית לעשות דברים בניגוד לרצוני? מקוה שהפעם תענה לי..(מרגישה אבודה ותלושה)..תדה

היי אודי , תגובה שכתבתי למילים לא התפרסמה..

שלום אני בת 27 ומגיל 12 בערך אני נוהגת לנשוך בלי לשים לב את פנים הלחיים שלי. כשאני הולכת לבדיקות שגרתיות במרפאת השיניים, הרופאים מזהירים אותי ואומרים לי להפסיק כדי שהמצב לא יתפתח לגידול. ניסיתי כמובן להפסיק, אך אני לא מצליחה. יש איזושהי עצה מה ניתן לעשות כדי להפסיק?

איך אפשר להפסיק את הרגשות...? לא להרגיש שום דבר? לכבות את הרגש??? לא יכולה יותר לשאת את זה...

שלום כיצד עלי למצוא פסיכולוג באיזור ירושלים. בת 39.

רוצה לשתף ולשאול אותך.. לאמא צביה יש גינה קטנה ובה רקפות. לפני מס' ימים כשעמדתי בפתח דלת הכניסה שלה, שמתי לב לרגבי אדמה שמפוזרים קרוב לדלת. כשנכנסתי ,התייחסתי ואמרתי לה, תראי, מפוזרים כאן רגבי אדמה.לא זוכרת מה הגיבה ואם הגיבה בכלל לדברים הללו שלי. שלשום כשהגעתי אליה,פתאום שמתי לב שבגינה שלה ישנם שני "פצעים גדולים" ,2 בורות כאלו באדמה וחסרים מהם רקפות. כשנכנסתי ,שאלתי אותה, מה זה צריך להיות ? והיא ענתה לי שהם נעקרו מהאדמה ע"י מישהו.. שאולי מישהו חמד אותן, עקר אותן מהאדמה ולקח..ורגבי האדמה המפוזרים הם מהמקומות בם נעקרו הרקפות הללו. קצת הזדעזעתי..(קצת יותר מקצת..) גם מעצם הגניבה, אך בעיקר מהעקירה הזו של רקפות עדינות..איך אפשר לעשות כך לרקפות ולך תדע כמה שורשים "ההוא" קרע מהן ?ולמה ? ובאיזה רשות ? כך, אדם ניגש לרקפות עדינות ותולש אותן מהאדמה ???? כמובן דיברנו על כך עוד ועוד וככל שדיברנו על זה הרגשתי בלק אאוט ,הרגשתי שאני ממש לא מצליחה לשמוע את אמא צביה יותר ,(פיזית,התחלתי לשמוע אותה מאוד עמום כזה) והרגשתי שאני חייבת !!!!!!! ממש חייבת !!!! להתיישב על הרצפה ולחבק לה חזק חזק את הרגליים .(כמו שכבר עשיתי פעמיים או שלוש פעמים) בקושי הצלחתי להגיד לה שתעביר נושא. היא הבינה (ואולי אמרתי לה ?) שזה בגלל הכמיהה הזו המטורפת שמתעוררת אצלי ומשתלטת עלי לחלוטין.. וואוו איזו פגישה קשה זו היתה עבורי.. בשלישי אנחנו לא נפגשות ובמהלך אתמול כל הזמן דמיינתי את התמונה שאני באה היום ורואה שוב את 2 הבורות הללו החשופים ללא הרקפות ואמרתי לעצמי "אין מצב, אני אבוא ואתיישב על הרצפה ואחבק אותה ומצידי שהעולם ישרף) כל הדרך אליה כבר התחלתי לריב איתה בדמיון אך כשהגעתי אליה הופתעתי מאוד ! לגלות שהבורות מכוסים שוב ונמצאות שם רקפות חדשות.. כשנכנסתי אליה עוד ניסיתי לריב איתה (בגלל שכבר הייתי "בתוך הריב"-בדמיון ) לאט לאט נרגעתי וכמובן שיתפתי אותה בכל. אבל אני לא מצליחה לראות ולהבין מה קרה/קורה כאן.. אודי, יש לך איזשהו הסבר לכל הקטע הזה ? שלך-במבי.

ואם המטופל רוצה בפגישה אחרונה? מקובל? יש מצב שהמטפל יתנגד לחבוק פרידה?

יש לי פחד מוות שמתבטא בזה שאמא שלי הלכה לקורא בקלפים והיא שאלה אותו ובגלל שכולם נהיו נחמדים אליי בזמן האחרון אני חושב שאני הולך למות גם בשכל הישר ואם אתה יכול להמליץ לי על ספר שיעזור לי לגדע את הפחד שלי מעכבישים אחת ולתמיד ואם אני יכול לטפל בעצמי בו זמנית גם בארכנופוביה וגם בOCD דרך ספרים בתודה מראש

תודה רבה דרך אגב היום התחלתי טיפול

שום קוראת בקלפים לא מנבאת מוות. גם כי היא לא יכולה ואם כן- היא לא רוצה.

שלום אודי, אשמח לשמוע את דעתך בנושא שמאוד מטריד אותי: עצלנות עצלות או איך שלא תקרא לזה... מצד אחד אני מרגישה כמו פרזיטית ומצד שני לא עושה שום דבר מועיל ובעיקר מבזבזת זמן. אני רוצה מאוד להשתנות ולהיות קצת יותר חרוצה באופן קבוע, בשביל זה אני הולכת לטיפול, אבל זה לא כל כך עוזר לעניין הזה כרגע כנראה... ואם אני לא יכולה להשתנות? אם עצלנות זה פגם אורגני/ גנטי? מה עושים? ממשיכים לחיות כמו כמו טפילים ?

היי מילים. לא אודי אבל חשבתי להתייחס בכ"ז :) כשקראתי אותך ניכר שאת שופטת את עצמך על כך שכנראה רמת התפקוד שלך לא עומדת בסטנדרטים שיש לך. נראה לי שכדאי לגלות סובלנות עצמית למצב הזה. גם אני אחרי משבר נפשי חוויתי צמצום בכושר התפקוד שלי ולמרות שמאוד רציתי להגיע ליכולת תפקודית של לתקתק דברים ולמצות את הזמן הפנוי, לא להתעצל, להשקיע ולקצור לי הישגים, הבנתי שזה פשוט לא הקצב הפנימי שלי ואם אני אנסה לכפות על עצמי משהו שאני לא באמת מרגישה שטבעי לנטיות ויכולות שלי אז זה רק יזרוק אותי למקום של לחץ וסבל שבתורו יוביל לאכזבה נוספת מעצמי. למדתי להרשות לעצמי לקחת פסק בזמן מהתמודדויות מעשיות כדי לבדוק איך וכמה מתאים לי.דווקא אחרי שמקבלים את המצב בהווה, מרפים מציפיות קודמות שהיו אפשר להתפנות לבחון מה את כן יכולה לעשות ממקום חדש שכבר לא מלקה את עצמו ושופט. תרשי לעצמך להיות סבלנית וסובלנית עם עצמך. אני לא חושבת שאנשים הם עצלניים. פשוט לא לכולם מתאים לחיות סגנון חיים שהוא 'מירוץ השגים' מלחיץ ושוחק.יש אנשים בקצה השני שלא מסוגלים לאפשר לעצמם רגע של נחת והפוגה בתוך עשייה תזזיתית ואולי הם נראים חרוצים מבחוץ אבל בפועל לפעמים הם סובלים בתוך תוכם מזה ובורחים ממשהו רגשי, כך להיות חרוץ באופן קבוע זה לא משהו שטוב בהכרח. הכי טוב ועדיף להגיע לאיזון, כל אחד ואיזון שנכון לו. זה תהליך של חיפוש כזה.. מאחלת לך המון בהצלחה ושתמצאי את האיזון שלך גם בעשייה ובכלל.

תודה על ההתייחסות העצות והאיחולים הטובים. מאחלת לך גם בהצלחה ושיהיה סופ"ש רגוע וחמים.

וסליחה על ההודעה המביכה שלא משקפת את המציאות האובייקטיבית.

שלום רב. שמי עלמה, ואני מרגישה בזמן האחרון שאין לי מקום בעולם הזה. אני מרגישה שאני לא מספיק טובה בשביל להתגייס לצה"ל, לא מספיק טובה בשביל ללכת לבית הספר, לא מספיק טובה ויפה בשביל שמישהו יאהב אותי, לא מספיק טובה בשביל שיהיו לי חברים. אני מרגישה, שאם אני אמות, רק לאימי יהיה אכפת. אני מרגישה שאני יעשה טובה לאנשים אם אני אמות, על מנת שלא יצטרכו לסבול אותי יותר בחברתם. הרגשות האלה משפיעים עלי מאוד והם באים בגלים ובזמן האחרון הם באים כל יום. האם יש לי נטיות אבדניות? תודה, עלמה

היי עלמה, קראתי את ההודעה שלך, וזה אכן נראה שאת מרגישה לא רצויה, "סתם נטל על הסביבה", ובאמת מבחינתך אולי עדיף שלא תהיי וזהו. אבל אני שמה לב שמאחורי הדברים שאת מספרת מסתתרת נערה אמיצה שמתמודדת כל יום עם חוסר אונים, דיכאון ויאוש מהחיים, אבל בכל זאת- אזרת אומץ ואת כותבת על זה. ונראה לי שאת זקוקה למישהו שיקשיב לך, שיהיה שם בשבילך... אני רוצה להזמין אותך אלינו לסה"ר- סיוע והקשבה ברשת. יש לנו צ'אט אישי ואנונימי כל ערב בין תשע לחצות. אנחנו לא פסיכולוגים אבל נקשיב לך, ננסה להבין ולעזור במה שנוכל. אני מקווה שנוכל להיות לך למקום בטוח לשתף בו בקשיים ובמצוקות, ושתוכלי לקבל מאיתנו את ההקשבה והתמיכה, שנראה לי שאת מאוד מחפשת.... נחכה לך! שלך, מתנדבת סה"ר האתר שלנו: WWW.SAHAR.ORG.IL

אודי שלום.בני בן 10 מטופל בקונסרטה אך עדיין רואה את המציאות שונה ,מפרש סיטואציות לא נכון,רגיש מאד,קושי לווסת את הרגש. הכל עוצמתי מדי..עד כה לפני שנה טופל אצל פסיכולוגית חינוכית קלינית +הדרכת הורים והמצב השתפר.כיום אני רוצה לנסות טיפול CBT האם ניתן לקבל המלצות של מטפלים באזור ראשלצ או מטפלים שעובדים עם כללית מושלם

שלום ד"ר, שאלתי היא עבור בן משפחה שזקוק להמלצה עבור טיפול פסיכולוגי מהשורה הראשונה, עבור בעיות של שליטה בכעסים, התמודדות עם משבר משפחתי זוגי

כותבת כאן..בתקוה שתענה עוד הערב..יכול להיות..שזה מתגבר..כי ..מרגישה שנאלצת לעשות דברים מתוך אילוצים..?? (לחזור לעיסוק קודם..מאילוצים כלכליים..אבל..בתחושה שזה נכפה עלי...) תודה אודי

למרות שפתחת הודעה חדשה בהמשך להתכתבות למטה איכשהו זה התפספס... אני מרגישה מההודעה שלך חוסר אונים, זו תחושה קשה מאוד...כמו בשיר של רחל "יד ענקים זדונה ובוטחת, יד מתבדחת שמה לאל" קשה ומלחיץ. מאחלת לך שיהיה לך כוח ושיהיה טוב.

תודה על האיחולים..גם לך..

בני בן שלושה חודשים עד לא מזמן היה יחסית שקט בזמן מקלחת. אומנם דרוך אך שקט. אנו נוהגים בסיום כל מקלחת להזרים עליו מים מהדוש לצורך שטיפת שאריות הסבון. לפני כשבוע בעלי כיוון את הטמפרטורה של המים וביקשתי ממנו להנמיך את הזרם מה שהביא לעליה של הטמפרטורה ולצרחות של התינוק. תודה לאל לא קרה לו כלום , אךמאז כל פעם שאנו מקלחים אותו הוא לא מפסיק לצרוח!! מה לעשות? אנו מנסים לשדר רוגע ולשיר לו שירים אך זה לא עוזר!

הי אודי, אשמח לתגובתך, ויש גם שאלה בסוף נראה לי כאן זה אחד המקומות היחידים שאני מרגישה שמישהו מסוגל ויכול להבין אותי ואת מה שעובר עליי. אני כ"כ רוצה לשתף מישהו במה שעובר עליי ולספר אבל יש דברים שאפילו לעצמי אני לא יכולה להסביר מה היה שם. אני חושבת שטוב לי שם, אני כבר שמונה חודשים בטיפול ואני לא מאמינה על עצמי.. זה לא תמיד קל ויש רגעים שאני מרגישה תקועה ולא מתקדמת. כנראה לוקח לי הרבה זמן.. נראה לי שהיא מבינה אותי ומקבלת אותי ולפני שבוע היא אמרה משהו ששימח אותי ונתן לי הרגשה טובה. לפעמים אני רוצה לעשות איתה "שבירת דיסטאנס" ולשאול ולהגיד כל מיני דברים אבל אני לא יודעת אם אני מסוגלת. וזה לא בהכרח דברים חושבים. ואני יודעת שהטיפול הוא שלי ואני יכולה להגיד הכל. אבל אני לא במקום הזה עדיין, לצערי. והיא גם בהריון ויש עוד 3 או 4 חודשים עד שתצא לחופש. ומה יהא עליי?? מה אעשה? אני צריכה את הטיפול, לאו דווקא אותה. זו בעיה שזה ככה? פעם הייתי ממש תלויה בה והייתי כל היום במחשבות עליה ועל הטיפול. היום זה ממש נרגע, עדיין חושבת ומתעסקת בטיפול אבל פחות אובססיבית. אני צריכה את הטיפול מאוד, אבל לא יודעת אם דווקא אותה. מה נראה לכם? זה משהו לא בסדר או הגיוני?

לאחר שנים של התנגדות הצלחתי לקבל את הסכמתו של בעלי ללכת לטיפול פסיכולוגי. בעלי סובל מנטייה להתמכרויות במיוחד לאלכוהול וישנן תקופות בהן הוא שותה על בסיס יומיומי לעיתים עד עלפון. כמו כן הואסובל ממצבי רוח קיצוניים המתפרצים במיוחד כשהוא שתוי אז גם כל כאבי ליבו יוצאים החוצה ורואים בבירור כי מדובר באדם אשר נושא הרבה בליבו את משקעי העבר ולא יודע כיצד להתמודד איתם. מן הסתם לא רק הוא סובל אלא גם אני והילדים. אדגיש כי בעלי אדם נורמטיביבעל עסק גדול וותיק אך בעל נפש סוערת ואלימה שאינו מוצא מרגוע לנפשו. איזה מטפל או סוג טיפול היה מתאים?

בני בשנות העשרים , לאחרונה הפסיק לדבר עם בני המשפחה כולם, כולל סבתות וסבים, ברור לנו שהוא נמצא במצוקה ואנחנו לא יודעים מה לעשות? הוא מסרב לכל פניותינו לשיחה וכן לכל הצעתנו לעזרה חיצונית, אנחנו חוששים מאוד למי אפשר לפנות לעזרה?

אתה יכול לענות לי?..(על הודעת המשך)..

שלום דר אודי... אני בת 16 ויש לי חבר שככ אוהב אותי, גם אני אבל הוא אכזרי כשהוא מדבר עמי הוא תמיד מקלל אותי ואם אאחר כשאני יוצאת מהבית הוא עושה לי בעיות ותמיד מתקשר להורים שלי מתלונן להם ואני נמאס לי מאוד מהמצב הבלתי נסבל הזה ... והוא תמיד שולט בי ולא נותן לי להחליט שום שבר ואם אגיד לו שאני נמאס לי ורוצה לעזוב בוא מתחיל לקלל אותי במילים אין אחד בעולם סובל אותן ומאיים אותי אז אני לא יכולה להיפרד ממנו אבל אני בלבי רוצה להיפרד בבקשה תעזור לי... !! תודה רבה

אני סובל ממספר מחלות נפשיות- ארכנופוביה,OCD שבא לי בכמה צורות פחד מוות ופחד ממחלות ומחיידקים רציתי לדעת אם אפשר לטפל בכל זה לבד בבית ואיך אני יכול לטפל בארכנופוביה לבד ולגבי הפחד מוות רציתי לדעת אם בעל אוב יכול שיבואו אליו אנשים אחרים וישאלו שאלות לגבי העתיד שלי ואם אתה יכול להמליץ לי על ספר שיעזור לי להכחיד את הפחד מוות הOCD והפחד ממחלות תודה מראש

שלום אודי, רציתי לדעת האם קורה שמטפלים חולמים על המטופלים שלהם? האם המטפלים יכולים גם להתגעגע למטופל בחופשות? ושאלה אחרונה, מתי יודעים שהגיע הזמן לסיים טיפול? הרי תמיד יהיו עוד דברים שאפשר לעבוד עליהם תודה רבה!

שלום רב, יש לי בן זוג,בן 29, בן אדם נורמטיבי לחלוטין, אבל יש לו בעיה שבעיני היא כזאת מוזרה... הוא פשוט לא יודע לדמיין, הוא לא יכול לראות בראש תמונה של בן אדם קרוב/אהוב, אין לו מושג מה זה לפנטז ואפילו הוא לא יכול לעצום עיניים ולראות מקום מסויים שהיה בו בראש, פשוט לא יודע לדמיין! עד לא מזמן הוא חשב שככה כולם והיה מופתע לראות שהוא השונה... בנוסף הוא גם לא חולם... אני חושבת שזה קצת מוזר והייתי שמחה לדעת אם יש הבחנה פסיכולוגית לכך, אודה לתשבותך.

היי! כן, מודאגת. כי הייתי מגיעה עד היום לשלש פגישות שבועיות למטפל שלי. עד עכשיו בן משפחה שלי תמך בי ושילם את הסכום האסטרונומי שהטיפול שלי דרש. ארבעת אלפים שח בחודש! 350*3*4 שווה כארבעת אלפים שח. לצערי אין באפשרות אותו קרוב להמשיך לתמוך בי. אני מרגישה שכל עולמי חרב בעדי. ניסיתי להוריד מהמינון של הפגישות, אבל הרגשתי נורא. ביקשתי הנחה, והמקסימום שהמטפל הסכים להוריד היה חמישים שח מהפגישה השלישית של כל שבוע. מדובר על מטפל שאני בקשר איתו כבר שנתיים, ושתדירות הפגישות השתנתה בתקופות השונות שעברנו יחד. מדובר בקשר חזק מאד, מועיל ביותר, ונחוץ לי קריטית כרגע בהרגשה שלי. אני שבורה מאד ואפילו בדיכאון קל מהמצב שנוצר. נאלצתי לקבוע פגישות במרחקים של שבוע בינהם ואני מרגישה עם כך נורא. בוכה המון, מרגישה מיואשת. פונה אליך אודי וכן אל חברים נוספים, האם יש לכם נסיון בתחום זה? האם יש נורמות להנחה?

שלום! אני בת צעירה יש לי חבר שהוא מפעיל עלי לחץ מתי שאני יוצאת מהבית שלא אאחר מדי ורק אצא שעה אחת או מקסימום שעתיים והוא לא מאמין בי ותמיד שואל האם אבגוד בו אבל אני אוהבת אותו ככ .. ואני לא בטוחה אם אמשיך הקשר או לא ?!!! וכשאני טועה עמו בדבר נורא פשוט אפילו לא מעצבן הו מקלל אותי במילות לא סובל אותן אף בנאדם .. והוא תמיד רוצה לדעת מה קרה עמי כשאני בחוץ או בבית ומה עשיתי וליאן הלכתי ורוצה תמיד לדבר איתי ושואל אותי האם אני אבגוד בו או משהו כזה.... מה אני אעשה ?? בבקשה תעזור לי!!!!! אני בדילמה: האם אמשיך הקשר או לנתק?

אמרתי לה שאני לא יבוא יותר שאני לא יכולה לסבול את זה... זה הרגיש כאילו הכל כוחה היא מנסה להכאיב לי... אז היום הלכתי אליה ואמרתי לה שאני לא יבוא יותר ויצאתי. טיפשה.

אודי שלום כתבתי אתמול בערב (עוד לפני שהשבת על השאלות) שאלה בנושא חרדה חברתית. אני רואה שהיא לא הועלתה. האם יש איתה בעיה ? או אולי סתם לא נקלטה ?

זה הגיוני שבגלל כמה ריבים קשים עם אמא הכוללים קללות בארוחת ערב היא ניסתה להרעיל אותי דרך אגב כבר שעתיים שאכלתי ולא קרה לי כלום אולי זה רעל ארוך טווח

מדובר באדם כבן 35 שקרוב ל15 שנים חולה במחלה בכלי הדם ולאחרונה החמיר מצבו והרופאים לא כל כך יודעים מה לעשות ועקב מצבו הוא צריך להיות מאושפז תחת השגחה אבל ללא כל טיפול משמעותי ומאתמול הוא לא מסכים לדבר עם אף בן אדם כולל הורים ואשתו האם יש דרך להוציא אותו מזה

אני מפחדת..לאבד..את עצמי..את האחרים...אני נחנקת מפחד!.. אודי??........

..אם היה מוגדר..אולי היה פחות מפחיד..קשה לבטא..קשה להעביר.. מפחדת בעיקר מנטישה..שאשאר לבד..שאאבד אנשים(המעט שנותר לי..) וגם שאאבד בריאות.. שאאבד שפיות.. ולמה "התקפי הפחד" האלה..(שאולי בשפה מקצועית..התקפי חרדה..?) קורים לי יותר בזמן האחרון?..

היי, אני מעוניינת להתחיל בטיפול יש המון פסיכולוגים בהסדר עם הכללית בעיר ת"א יחד עם זאת אשמח להמלצה :) תודה שני

משום מה כתבתי לך הודעה והיא לא פורסמה בבקשה תענה לי

היי אודי אני מצטער מאוד פשוט הייתי פזיז מתי ההודעה פורסמה לבסוף

שלום אודי, מצאתי במקרה באינטרנט שאלון בנושא חרדה חברתית (ליבוביץ) ומיליתי אותו. יצא שלפיו אני סובלת מחרדה חברתית קשה מאוד. אני מגמגמת, היות והרבה מהשאלות בשאלון עוסקות באינטרקציה מילולית עם אנשים אחרים אני מניחה שהגמגום משפיע רבות על התוצאות של השאלון. כיצד להתיחס לתוצאות השאלון עבורי ? האם בכלל אומר משהו לגבי ? תודה.

היי אודי, בטיפול שהייתי המטפלת הסכימה בהתחלה שאבוא לפי בחירה שלי אבל אחרי שהתפתחה תלות התחלתי לשנוא את הצורך שלי, נכנסנו לשחזור, חוויתי דברים קשים, לא באתי מסודר, הרגשתי שרציתי יותר זמן היא סירבה, לא יודעת היה שם סיבוך כזה שהיא לא שמעה את הצרכים שלי ממנה ואני לא שמעתי את הגבולות שהיא ניסתה להציב... מאז משתחזר לי בלי סוף הדבר הזה. כאילו הרגש תקוע ופתאום בתוכי מסוגלת להזכר בזה ולבכות ולסבול ובא לי להרים טלפון לבקש ממנה לעזור לי, לבוא לקראתי, לבקש עזרה אבל ממש רגשית מרגישה בסרט הזה של כאב רגשי, מצוקה ותקווה שישמעו אותי, יבואו לקראתי, יעזרו.. אני זוכרת שבאיזשהו שלב היא ממש עמדה על זה שאבוא בצורה עקבית ומסודרת אבל הדרישה הזאת הרגישה לי אטומה וכמו ניסיון אילוף אכזרי, לא יודעת, כאילו במקום שהיא תבוא לקראתי היא תובעת ממני להתאים את עצמי, כאילו מי החזק ומי החלש, אמרתי לה פעם שזה שיש לי צרכים זה לא סיבה להשפיל אותי ולכפות עליי את הכללים שלה מעמדה של כח, אבל היא לא התייחסה. היה שם ויכוח על זמן, היה לי מה שאני ביקשתי ומה שהיא הייתה מוכנה זה לא הסתדר כי הרגשתי שרציתי קצת יותר, למרות שירדתי גם אני מהבקשה המקורית והתפשרתי אמרתי לה שאני זקוקה להרגיש שהיא תעשה מאמץ מיוחד בשבילי.. אבל היא התעלמה, לא יודעת... זה לא מפסיק להשתחזר לי. הקריאות לעזרה.. לפעמים אני מרגישה כמו יצור טורדני ומשוגע שחי בסרטים רגשיים מולה. וזה מוזר, כי כאילו אני מתקשרת נורמלי עם אנשים חוץ מזה, למרות שקצת בדכאון, אבל זה נשאר בתוכי תקוע ומבזבז לי אנרגיה וזמן מאז, פרצי בכי פתאומיים . במיוחד שאני חושבת לפנות לעזרה במקום אחר, זה לא משחרר אותי. מה אפשר לעשות?? כשאני חושבת ללכת לטיפול אחר זה פתאום מעיר לי את המקום הזה שוב ושוב, כאילו משיכה לחזור דווקא למטפלת הקודמת שתתן לי תמיכה, תכיל, תעזור לעכל ולשחרר אותי ממקום יותר טוב, אבל התנאי שלה של לבוא מסודר מרגיש לי כמו כפייה אכזרית וזה בולם אותי, כאילו ביקשתי ממנה לא להשפיל וזה מתממש, מה שפחדתי ממנו מתממש. השפלתי את עצמי מיליון פעם-לקרוא לעזרה ממקום הכי נמוך והתקל בסירוב או אוזלת יד- מה זה אם לא השפלה? זה כזה עלוב, מרגישה שאין לי כבוד עצמי מולה כבר-אולי בזה שאני מעולם לא נכנעתי לבוא מסודר זה הדרך שלי לשמר תחושה של יכולת לקבוע על משהו בטיפול הזה- שלפחות בזה היא לא תשבור אותי? כי היא אמרה לי פעם שאני כנראה לא מספיק סובלת אם אני לא באה מסודר לפי הכללים שלה כמו שאמור להיות, אבל אני דווקא סובלת, פשוט זה מרגיש כמו כניעה נוראית, כאילו היא מנסה לשבור אותי...בכלל לא רציתי כאלה דברים מטיפול. רציתי דברים טובים. אני מבינה בשכל שזה התייחסות לא אובייקטיבית וראלית ושאני מייחסת לדברים כאלה רגשות מצוקה קשים, אבל הרגש דומיננטי שם ולא השכל- זה ממש תוקע. אני לגמרי לבד בדבר הזה, לא יודעת איך להמשיך מכאן ולא נעים לי להציק למטפלת עם הודעות כל פעם שהרגש מהפצע הזה מציף. שזה קורה היא מתעלמת, נראה לי הדרך שלה לשים לי גבול סופי... איך עוברים הלאה?? האם הפצע הזה מטיפול שנקטע ככה באמצע שחזור ימשיך להציק לי כל החיים? למה זה אך ורק באחריות שלי עכשיו? אתה חושב שאני אצליח לשכוח מכל זה ולא יעלה יותר הסרט הרגשי? מבחינה רגשית המטפלת הופכת שם בדימיוני למאוד אכזרית בשבילי, אטומה, מתעלמת ממצוקה, זה נוראי, אבל בשכל אני מבינה שהיא לא חייבת לי כלום, שזכותה לדרוש שאני אבוא לפי הכללים שלה.. אבל זה לא עוזר. היא לא רוצה לעזור לי? איזה טיפול גרוע היה לי :(

להיות בקשר טיפולי לחלק מהאנשים זה דבר קשה מאוד (ומפחיד), וזה גוזל המון אנרגיות, כך זה אצלי אפילו היום אחרי כל כך הרבה שנים, בכלל אין מה להשוות בין המטפל למטופל בדבר הזה ובכלל, זה חוסר סימטריה נוראי...לפי מה שאני שומעת ממך אפילו שאת כבר לא שם, את עוד שקועה בזה ומשקיעה בזה מחשבה ואנרגיות. אולי אם כבר אז כבר, שלפחות יצא מזה משהו טוב בשבילך?... לפי ניסיוני האישי ולדעתי אם מצליחים להיות במקומות הקשים והמאוד נמוכים מספיק זמן מצליחים גם לצמוח משם, זה מאוד קשה כי זה כרוך בוויתורים אכזבות ותסכולים רבים (האסוציאציה הראשונית שעלתה לי בראש היא השיר "שפל רוח" של רשב"ג אם את מכירה שכותב על האפסיות שלו כתנאי לעבודת ה' ולתיקון הנשמה שלו, זה לא שהפס' נהפך לה' חו"ח אלא שאם רוצים לשנות משהו צריך להכיר בקטנות שלנו ולבוא ממקום , כן, קצת של כניעה וויתור... ) נראה לי שאם נשארים, בסוף צולחים את הקשיים והמשברים לומדים לראות גם את הדברים הטובים ואפילו לקבל אותם ולהסתפק בהם, לומדים להרגיש את ההתכוונות הטובה שיש בקשר המוזר הזה שבין מטפל למטופל ולא רק את הדברים הקשים ... אחרי הכל המטרה היא שיהיה קצת או הרבה יותר טוב... שיהיה לך רק טוב. מ.

מה שלומך ? אני דווקא במקום טוב. גם עשיה מבורכת,תודה לאל. וגם עם אמא צביה, בגדול זורם כזה.. משהו רגוע כזה..עוטף ברוגע ושקט כזה..נעים..כמו לישון באינקובטור כזה.. ואני כותבת כי אני מתגעגעת אליך ורוצה גם לשתף אותך.. מאחלת לך יום רך ומלטף. שלך-במבי.

מבחינה רגשית המטופל נכנס לתקופה קשה ופגישה פעם בשבוע כבר לא מספיקה לו לשאת את התהליך באופן 'נסבל'? אבל מה אם כלכלית הוא לא מסוגל לממן יותר מפגישה בשבוע (טיפול זה מאוד יקר הרי) איך פותרים מצבים כאלה?

שלום! אני מחפשת כבר המון המון זמן פסיכולוגית דתיה מאיזור רחובות או ת"א שלוקחת מחיר סביר שאפשר לעמוד בו ומתמחה בין היתר גם בחרדות. אוכל לקבל למייל כמה מספרים?! תודה רבה!!

שלום אני בן 15 ולאחרונה התחילו להיות לי כאבים בחזה אז הלכתי לרופאת המשפחה שלי והיא נתנה לי מרשם למוסקול ול-ולריאן כי היא שאלה אותי אם אני בסטרס ולחץ ועניתי לה שכן רציתי לדעת אם נער בגיל 15 יכול לקחת את התרופות האלה ובנוסף גם לקחת במקביל את שניהם בנוסף חשוב לציין שאני סובל המון מחרדות ומOCD שבא לי ב3 צורות ואני מתעקש לנסות להתמודד עם זה לבד

ד"ר אודי שלום, אז אחרי שכבר כתבתי הודעה והיא נמחקה....אנסה שוב, אני אמא יחסית צעירה בת 28 ל2 בנים 6,4 גדלתי בבית שעל פניו נראה נורמטיבי ורגיל ובעצם חייתי עם אבא שבקושי היה בבית (עבד) ואמא אלימה וחולת שליטה, שהייתה מקללת, משפילה ומכה בצורה לא נורמלית עם כל הבא ליד...עם קרחות שהיו לי מרוב שהיא משכה לי בשיער...אני בכורה מבין 3 אחים שהם ממש לא "חוו שאת מה שאני עברתי, כיום אני אמא בעצמי שסובלת מהתקפי זעם וצועקת בכל הדמנות ....כך גם לצערי אני "זוכה" לתשומת הלב שלהם, בזמן שלפני ההתקף אני מרגישה שהגוף שלי מבעבע כעס ועצבים שחייבים להתפרץ..לפעמים בצעקות איומים...קללות ולעיתים גם הרמת יד-לא מרמה שאני חוויתי אך מבחינתי זה לא משנה זה אותו אפקט ההשפלה והבריונות....כבר חשבתי להשיאר אותם לאבא המדהים שלהם ולברוח...אני פשוט חושבת שלא מתאים לי להיות אמא קילקלו אותי!! החום והאהבה לא מתפרצים ממני כמו אצל רוב ההורים, אני מנסה לחבק אך נענת בחיבוק קר (ובצדק!) ונסיון לרצות אותי ....במיוחד עם הבכור שהוא ילד מדהים חכם ורגיש לסביבה, אני רוצה לשבור את המעגל הזה ולא מצליחה, איזה טיפול מתאים לי?? ובאיזה מסגרת?? אני מרגישה חסרת אונים ולא יודעת איך למתן את התגובות שלי....האם ניתן בכלל לשקם את הקשר שלי עם הבנים?? יש לנו מעט מאוד ימים רגועים בלי הערות ו"ניהול", בבקשה עיזרו לי ! תודה רבה שלושית

ד"ר אודי שלום, אני חושבת שהטיפול שיכול להתאים אצלנו במשפחה זהו הטיפול הדיאדי שלי עם הילדים, לא נראה לי שבעלי צריך....יש לו קשר מדהים איתם...והייתי מאוד שמחה להתחיל טיפול ממוקד בשליטה על כעסים...רק שאני לא יודעת איך מתחילים...? ואיפה? האם אתה מטפל באזור המרכז?

אודי, התשובה שלך הייתה מאוד מעניינת... לפעמים אני מגיעה לטיפול עם נושאים שבא לי לדבר עליהם- איך זה בדיוק אסוציאטיבי? לפי איך שאני רואה את זה, אסוציאציות אמורות להיות אוטומטיות, אינטואיטיביות- לא? בכ"ז המטפלת מוצאת את ההיגיון המחבר... נראה לי שגם בגלל זה אני לפעמים מנסה כזה לבוא ולזרום עם הפגישה, אבל מצד שני אני נלחצת שלא יהיה לי על מה לדבר (למרות שזה קורה לעיתים רחוקות). זה בסדר להגיע עם "רשימת נושאים" בראש? תודה בובי.

סתם. להיות...

אני בת 16 וחצי וגרה בדירה יפה במרכז עם הורים לא גרושים בקשר טוב, אחות בת 12 וחצי מתנהגת כמו ילדה קטנה אגואיסטית וצועקת כל הזמן והיא ניסתה 2 פסיכולוגים והפסיקה באמצע וכלבה. אבא שלי הוא אדם מאוד אובססיבי. פעם היינו בקשר ממש טוב. היינו נוסעים לתל אביב לטייל, היינו לפעמים ישנים ביחד, צוחקים ביחד ועוד. זה היה לא מזמן. הדעיכה התחילה מלפני 3 חודשים אני חושבת. מאז, קרה משהו והבנתי שזה לא בסדר. פתאום התחלתי לשים לב לכל דבר. לישון ביחד? אבא שלי ואני? באותה מיטה? אני בת 17 עוד מעט, יש פה אפילו קצת פדופיליות. הוא היה מפליק לי בתחת בצחוק עד שאמרתי לו שיפסיק וכמובן הוא המשיך אבל לקח לי איזה חודש של צעקות לגרום לו להפסיק. הוא כל הזמן מחבק אותי ומנשק אותי וקורא לי בשמות חיבה וזה מעיק. כל 5 דקות הוא נכנס לו לחדר ומציק לכלבה אפילו מרביץ לה כדי שאני אסתכל. הוא שואל אותי למה אנחנו לא ישנים ביחד. זה לא נראה לו קצת דפוק? הוא כל הזמן קורא לי חתיכה וזה ממש מטריד אותי. הוא מעיק עליי. אני לא יכולה לסבול את זה יותר ואני לא יודעת לאן לפנות. הוא כל הזמן מפנק אותי ומתנהג אליי כאילו אני מפגרת שלא יודעת לעשות דברים לבד. כמו לקחת מזלג או למזוג לכוס. הוא מתנהג אליי כאילו אני בת שלוש. הוא כל הזמן אומר לי לא לצאת ביום שישי בהומור אבל הוא מתכוון לזה. הוא אומר שאני לא צריכה חבר ושאני אמצא מישהו מושלם ושלא צריך כל כל מוקדם. כשהוא מבין שאני בוגרת יש לו מבט עצוב בעיניים כמו כלב שאתה רק רוצה ללטף אותו. וזה קשה לי! אני לא יכולה לסבול את זה יותר. הוא מתנהג כמו ילד קטן. יש לי גם בעיה עם להיפתח לאנשים ואני סגורה כל הזמן ואין לי כוח לאף אחד בחיים. מאוד קשה לי לבנות קשרים חדשים, מאוד מאוד. ואני חושבת שזה בגלל זה. מישהו יכול לעזור לי???

על פסיכולוג/ית טוב/ה שעובד/ת בשיטת טיפול דינמי ממוקד ועובד/ת יחד עם קופת חולים כללית? תודה. (:

היי שירושקה, אולי כדאי שתצרפי מייל להמלצות ותצייני את אזור מגורייך. המון בהצלחה! :)

היי אודי, ראיתי ספר פסיכותרפיה שנקרא 'אדם נפגש על עצמו'. מה דעתך על השם הזה? האם בטיפול אדם נפגש עם עצמו או עם עוד אדם?

שלום רב, אני מאמצת בביתי נערה בת 15 ולאחרונה גיליתי שהיא קלפטומנית, לוקחת ללא רשות דברים שאינם שייכים לה על אף שאין לה צורך בהם. אני מבינה שזה נובע מדחף והיא לא שולטת בזה. האם יש דרך לטפל בתופעה?

שלום אני שלושה חודשים אחרי לידה,מאז הלידה יש לי מחשבות שחוזרות על עצמן בלילה בבוקר מוקדם אני קמה עם מועקה,על הבחירה שעשיתי בחיים,ועל כך שלא התחתנתי עם מישהו מהעבר....זה כל הזמן מלווה מחשבות האלה...מה היית מציע לי והאם יש לזה פתרון והקלה? אלה מחשבות של חרטה והן מתפתחות ומצערות אותי מאוד...

אודי יקר! בדרך כלל אני בכלל לא חושבת לפני שאני כותבת כאן..פשוט כתבתי מה שהרגשתי...ועכשיו.. מנסה למדוד את אוסף המילים שאכתוב כעת, מנסה לאסוף את כל המילים הטובות והמרגיעות והמנחמות שלך,ולאגוד אותן לזר נעים, צבעוני ורך... כל יום נכנסתי לפורם, כל יום, מאמין????? וכמה פעמים ביום!! כמעט שלוש שנים, איך מסכמים תקופה כזו ארוכה? איך? אודי יקר, היית לי מקום מפלט, מקום שבו אוכל לכתוב הכל בידיעה שיתקבל ללא שיפוט או בקורת מצדך. אודי, לעיתים הרגשתי ממש כמו בטיפול אבל ידעת גם להבהיר שכאן זה לא טיפול... אף פעם לא צינזרת הודעה שלי!!! תמיד היא הובאה כלשונה ועל כך אני מודה לך מאוד מאוד!!!! (גם לא הסכמת למחוק מה שנכתב ואולי לטובה) עזרת לי להביא דברים לטיפול..לפתוח בפניה, להיות מי שאני..כאן יכולתי להיות אני אמיתית..לא מחייכת תמידית כמו שאני רגילה....פשוט אני. ניסית להתרחק לעיתים ולי זה הרגיש שנעלמת..למרות שהרגעת שאתה כאן..קורא הודעות וחבל שאין דמות שתהנהן ברצינות :)כנראה שלא הייתי מוכנה לוותר על תשובה ממך..לא רציתי רק לשמוע אחרים... גדולתך ביכולת ההרגעה שלך!! תמיד הרגעת אותי כשסערתי מבפנים...מין קול מלטף למרות שאת קולך מעולם לא שמעתי... אודי, אני כותבת ובוכה..ממש כמו שבכיתי שנפרדתי ממנה..ממש..... הפעם זאת החלטה שלי ולא משותפת איתך :) וזה דוקא באיזשהו מקום מרגיע שלא מחליטים בשבילי, אני אדון לעצמי.... אספר כי בעלי דוקא מסכים כעת יותר ומקבל זאת שכשאני צריכה אני יכולה להעזר במטפלת..מאמין? אני לא ממש...כנראה שעוד אחזור אליה :) אך הפעם אני אקבע עם קצת יותר אומץ.... אודי אני רוצה לבקש ממך משהו אחרון, אני רוצה שתכתוב לי משהו שאוכל לקחת איתי, משהו ממך..אשמח לקבל שיר אחרון למזכרת..מוכן? השירים זאת דרך מקסימה בעיניי להביע רגשות..תודה על ההקדשות שהקדשת לי בשירים...זה כל כך נוגע ללב... אתה מדהים!!!! שתמשיך להרגיע ולעודד את כלם פה בפורם.. לך יש בנות..לי יש בנים, יש איזון בעולם :) אוהבת ונוצרת אותך בליבי לעד, ושיהיה סוף רגוע כמו שאתה כותב בסופ"ש, שננוח היטב ונאגור כוחות. להתראות בעתיד... מיכל

שלום מזה שנתיים וחצי אני בטיפול בתנועה יש לי רק מילים טובות להגיד על הטיפול ועל המטפלת אבל בזמן האחרון אני מרגישה תסכול על כך שאני לא מספיקה להגיד הכל, ויש דברים שאולי הם לא חלק ברצף הטיפול אבל כן חלק מהותי בי, כאדם וכמטופל. אני מוצאת את עצמי מתוסכלת וכועסת על המטפלת כשבעצם היא לא אשמה בכלל. האם הפסקה יכולה לעזור?

צודק בדבריך

שמהשאלון פה עולה שאולי יש לי דווקא ציקלותימיה מכונה גם "הפרעה ציקלותימית". ולא דו קוטביות רגילה.