פורום פסיכולוגיה קלינית

מסכן. המטפל שלי. שולחת לו כל יום הודעות עם מסרים הפוכים כל כך. והוא לפעמים מגיב בקצרה ולפעמים לא... יום אחד רוצה קרוב ורוצה לנסות למצוא זמן להיפגש. ויום אחד אומרת לו שלא רוצה להיפגש עכשיו חודש חודשיים, ושארצה אודיע לו... יום אחד אומרת שהתרגשתי לראות אותו, ויום אחד מזהירה אותי שלא יתקרב יותר מידיי ושלא רוצה שיכנס לי ללב, ולא רוצה שיהיה דמות משמעותית בחיי. יום אחד בוכה ומתלוננת לו על היחס שהוא מראה כלפיי, שהוא חסר סבלנות, לא מפרגן לי מספיק... ויום אחד אומרת שלא צריכה ממנו כלום ושרק יעזוב אותי... שואלת אותו שוב ושוב- אם אני רצויה, אם יש לו כוח אליי, או שאני כבר מתישה אותו ושאולי כדאי שנפסיק.. איך הוא שורד אותי? או שהוא רק מציג? למה הוא שורד אותי? הוא אמור לזרוק אותי! זה מרגיש לי לרגע כאילו לא אמיתי. רחל.

באתי לומר לך שלום... (: וגם שאלה קטנה- אתה חושב שאם אבקש את עזרתה בלעשות משהו זה בסדר? אתן דוגמא, נניח אני רוצה ללכת לחדר כושר ואין לי כוח, אבל אם אגיד לה שאני רוצה שהיא תדע ושנקבע שאני הולכת ו'צריכה' לספר לה אם עשיתי זאת, זה סביר? אני יודעת שהמצב האידאלי שאצליח לעשות דברים מעין אלו לבד, אך כרגע זה לא ממש מתאפשר לי, פשוט לא מצליחה להביא את עצמי לעשייה. מדי פעם כן, אך לרוב לא. מה אתה חושב?

מפחד. במיטה מתחת לשמיכה. רועדת.

שלום... עברתי פני חודשיים וחצי ניתוח שההחלמה שלו הסתבכה והתארכה מעבר לחודשיים.. ביום ד שעבר זומנתי לביקורת על מנת לודא ששלב ההחלמה הסתיים ..להפתעתי נודע לי שההחלמה אכן הסתימה אך הניתוח נכשל ולכן זומנתי ליום ג לניתוח חוזר... בהתחלה הודעתי שאני לא מגיעה שיש גבול גם לסבל שאני מוכנה לעבור .אחרי כמה שיחות טלפון עם הרופא שלי ..הבנתי שלא עומדות בפני יותק מידי אופציות ..והרמת הידים תיהיה בסופו של דבר לרעתי.. אני רוצה להגיד אוקי הבנתי ואני מגיעה ..אבל הפחד והזכרון מהכאבים..מכריע הרבה יותר.... רוצה שלפחות משהו אחד ילך כשורה אצלי בלי הסתבכויות. זו בקשה כל כך מוגזמת???? תודה על הכל

כבר אין כח

היי אודי ביום שישי נפלה פגישה כי לא הרגשתי טוב היום הוא ביטל בגלל הגשם המעטפת נסדקה ואוטו טו אני צונחת לי

תחזיקי מעמד.את בן אדם מדהים. מגיע לך את כל הטוב שבעולם. דרישת שלום לגור ושולחת לך חיבוק מוחץ של חברה(אם מתאים לך) חלום

יש איזו אחת שממש מטרידה. היא אומרת ומתבטאת במורה מגעילה מול כולם בעבודה. אבל כשלא בטוחה במשהו שעשתה היא באה להתייעץ. חתיכת חוצפנית. שתלך לעזאזל. שתמות. שתשבור את הרגל שלה בדרך. איזה עזות יש לה. ואני לא רוצה לרדת לרמה שלה ולדבר באותה הדרך שהיא עושה. אבל זה ממש מטריד וחושבת על זה נון סטופ....!!!!! מה עושים

אתם רק וירטואלים

על אודי את יכולה להיות בטוחה שלא, ועל השאר את צריכה לסמוך ולהאמין. ברור שבמדיה כזו צריך להיזהר ולא לסמוך באופן אוטומטי על כל דבר (לאו דווקא בקשר לפורום). מניחה שזה לא משנה מה אומר או מישהו אחר, יש לך כנראה סיבה לחשוש ולחשוב כך. מקווה שתוכלי להרגיש טוב יותר.

אם לא מעניקים לה תיקון? ואיך יתכן תיקון אם הקשר עם המטפל בכלל לא אמיתי. הוא לא באמת חושף את עצמו, את חייו. או למשל לא יכול להזמין את המטופל באופן חברי להתארח בביתו או משהו מהסוג הזה. הכל 'סימבולי'. וזה מפגר כי זה לא אמיתי. אז מה הטעם לשחזר את הטראומה? אני יודעת עכשיו שהייתה לי הזדקקות ראשונית בינקות שלא פגשה מענה, כנראה, והרגשתי כמו ילד לא רצוי ולכן מצאתי את הבטחון שלי בעמדה של 'להיות לבד'. אבל בטיפול היה לי מאוד רצון בתוך השחזור שהמטפלת תבוא לקראתי ותרצה אותי וזה כאילו לא נועד להנתן במילא, רק לדבר על הדברים, להבין את הדברים.. מה הטעם? הנה עברתי את הטיפול המחורבן הזה, הלא מודע עלה למודעות, יש לי הבנה של המקורות הדינמים שהשפיעו בחיי על התעצבות האישיות וסגנון ההקשרות הלא בטוח שלי. אבל בפועל, בפועל עדיין הלב שלי לא מעיז להקשר ולאהוב אף אחד. אני לא יודעת איך. מתה מפחד שזה יצא יותר מדי נשען ויבריח ממני את מי שיהווה מושא להשענות הזאת. בפועל אני לא נשענת. אני נצמדת ללבד שלי כמו לקרש הצלה. אני פשוט לא מעיזה לפתוח את הלב ולהתמסר ולהאמין שבאמת אפשר לרצות אותי בלי שפתאום מסיבה כזאת או אחרת לא ירצו אותי וישליכו. אין בטחון בבני אדם בשיט. וגם אף אחד לא יכול להבטיח דבר כזה, זה פשוט לא מציאותי. עובדה שמלא אנשים שנישאים ומקימים משפחות גם קורה שמתגרשים. אין בחיים ערבויות ובטחונות. אבל הפחד הזה. הפחד הזה להקשר ולהזדקק ופתאום לא לקבל מענה- האימה של השחזור הזה, הכאב הזה. בראש אני מבינה שזה לוחץ על פצע קדום מאוד מהעבר, אבל רגשית זה עדיין מפחיד ועדיין מרגישים את הכאב או חוששים להרגיש את הכאב כדבר ממשי בהווה. זה מאוד מוחשי. זה פשוט כואב מאוד. זה זורק אותי לפצע הפתוח ומכאיב מאוד. בוכים. כאבי תופת של הנשמה לחוות את החוויה הזאת של 'אתה לא רצוי. אתה לא מספיק בשביל שירצו אותך. ויתרו עליך'. אני מכבדת את הבחירה של אנשים כמובן אם זה קורה , אבל בלב שלי יודעת שבפנימיות שלי זה זורק אותי לכאב ההוא, ואני לא יודעת מה לעשות. רק ה'לבד' מספק הגנה מהדבר הזה. זה פחד אימים לחוות את הכאב הזה. אודי אתה מבין? מה עושים אודי? לא רוצה שיכאיבו לי שוב. הלב מפחד להתמסר, להרגיש, להקשר, לחוש תלות געגוע, לבטא את זה. עדיין 'לא צריכה אף אחד ולא זקוקה לשום דבר' זאת ההגנה הכי יעילה שלי. ובטיפול אודי פשוט השפילו אותי נרקיסיסטית וזה גם פגיעה נוספת. לגעת בכאלה פצעים עמוקים בקונטקס של אטימות והתנשאות וצביעות מצד המטפל ברמה של 'צדק חברתי'. זה פשוט המצע הכי גרוע נראה לי לטפל בתוכו בסוג כזה של פצעים. מטפל שאומר לאדם כמוני 'עבדתי קשה להגיע למעמדי' בשיא הצביעות- כי הרי אם לא הייתי נפגעת התפתחותית ככה היו נפתחות בפני אותן הזדמנויות להתקדם בחיי, במקום לסגת לרגרסיות ולקרוס תפקודית. אז למה אתה צבועים אודי? יש מטפלים שלא עונים בהתנשאות "עבדתי קשה"? זאת נראית לי תשובה שהיושר האנושי אמור להעיף מהמילון שלכם. לא כי זה לא נכון, אלא כי זה נאמר בקונטקס חברתי והתפתחותי צבוע. מעניין אם הייתי מגיע אליך לטיפול במקום אצלה, גם אתה הייתי אומר את זה ככה, ולא מבין אותי כמוה. הייתי מעריכה יותר אם היא הייתה אומרת "היה לי מזל לא לחוות משבר התפתחות שפגע לי בתפקוד ולכן זה אפשר לי את המסוגלות להשקיע המון שנים וכסף כדי להגיע למעמדי כיום והשקעתי המון ולכן המחירים". משהו שגם מצביע על המזל התפקודי ולא רק על ה'בחירה' לעבוד קשה. כי גם אני התאמצתי ועבדתי וניסיתי בחיי. זה לא שבילית בים ובמועדוני ריקודים בזמן שהיא סללה את דרכה בקריירה האקדמאית שלה. אתה מבין אותי אודי? יצא שיש 2 נושאים להודעה הזאת- הפצע הרגשי והנושא של צביעות חברתית בטיפול. אשמח לתגובה, אם יש לך מה להגיד..

בהם איש לא ישמור ולא ידאג שתשני את הדפוסים שלך... ואולי אפילו ישתפו איתך פעולה...

אני שונאת אותה!!!!!!!!!!! שונאת שונאת שונאת!

אבל זה תהליך כואב וארוך מאוד.צריך לאחוז בכל מה שבא ליד כדי לעוף מכדור הארץ מעוצמת הכאב... שלך,חלום

היא בעצם אמרה לי שאני מטרד מבחינתה ברגע שפרצה התלות וה'תובענות'. זאת לא הייתה מי יודע מה תובענות אבל התפקיד שלה היה לתסכל אז התייחסו לזה כאילו זאת כן 'תובענות' בלתי מתקבלת. מה שמר עלי בחוויה הזאת שהתייחסו לצרכיי ההיקשרות והתלות שלי כאל מטרד? זה מה שהמטפלת עשתה. כי היה לי קשה לכפות את עצמי לא לצאת מהקווים של הגבולות שלה (שנחווה גם משפיל לכעצמו לשלם המון ולקבל במן מדוד במשורה כזה)

כדי להגיע למקום שיהיו לך חיים מלאים,סיפוק,הנאה ואהבה משלך. חיים שבאמת מגיע לך לחיות אותם. זה לא אומר שטיפול לא עונה על צרכים הרגשיים שלנו.עונה ועוד איך אבל לא על הכל ולא תמיד.גבולות זה גבולות.הם שומרים קודם כל עלינו.למרות שחווים אותם כמשהו מאוד מאוד קשה ומגביל... מטרד?..לא יודעת אנשים חייבים לכבד את הגבולות אחד של השני אחרת החוויה נהיית מאוד קשה..אני לא יודעת מה בדיוק היה שם אבל אני מבינה שמאז את מיואשת מעצמך.

די מאסתי ! אין שיפור "במיקורוקוסמוס" למעשה אפילו החמרה -היא לא מבינה. בחיים האמתיים אפילו יותר גרוע- הם לא מבינים . אני רוצה להרים ידיים להפסיק להילחם להיכנע לעצמי. אני על סף ויתור כלו כוחותיי. מישהו פה יכול להבין?

בדרך כלל זה הרגשה זמנית. אנחנו כאן,אם תרצי. חלום,בחיבוק

אני מבינה , וגם לי זה קורה לפעמים אל תוותרי ותנסי להסביר את עצמך: בפני כולם וגם בפני המטפלת עד ששניכן תהיו על אותו הגל...

אבל אנחנו לא באמת כאן, זה כמו שהיא בחדר אבל זה לא משנה אם היא תיהיה או לא... אני לא בטוחה שהיא תורמת אלה מוסיפה מחשבות טורדניות.

התעוררתי מוקדם הבוקר, לא הייתי צריכה אני לא עובדת היום והילדים לא צריכים ללכת בית ספר (באיזור שלנו לא לומדים ביום ששי) אבל קמתי כי הוא קם ושתינו קפה ביחד מול החלון הגדול והסתכלנו לחצר שלנו...ותוך כדי לפני ואחרי שהתיישבנו עשיתי כל מיני דברים כמו אישה חרוצה ונורמאלית, הוא הלך לעבודה בלי לנשק אותי לפעמים הוא כן, אני לא יודעת אם זה נעים לי או לא נעים אבל נעים לי שאנחנו כמו כולם כאילו. אם הוא לא מנשק, אני קצת מתחילה לדמיין את הסוף שלנו ונרגעת. אחרי שהוא הלך חיכיתי עוד רגע ומזל שחיכיתי כי הוא באמת חזר ויצא שוב הפעם באמת נסע לעבודה ואני כמו תמיד שאני לבד הפסקתי להיות חרוצה ויעילה והתיישבתי מול המחשב והדלקתי סיגריה, אני יודעת שזה טפשי, אני קצת טיפשה ביני לבין עצמי אין לי יומרות , כלפי חוץ יש לי ועוד איזה. אני פשוט שקרנית. בגלל שבכל זאת אני כותבת לפורום פסיכולוגיה קלינית אני רוצה לשאול על תופעה פסיכולוגית - שמתי לב שאני לא יכולה לעשות כמעט שום דבר קטן או גדול בלי איזו הסחת דעת מהדבר שאני עושה, בד"כ אני מדמיינת שאני מישהו אחר שעושה את זה במקום אחר עם תפאורה אחרת וכו'...(זה משהו שלמדתי לעשות בגיל צעיר ביותר,כבר אמרתי שאני קצת טיפשה) או שאני עושה פעולה אחרת תוך כדי , קראתי את המאמר שפרסמת ונראה לי שמידי פעם אני מכניסה את עצמי למצבי טראנס לא עמוקים ובכל זאת זה פוגע ברצף, האם זה מוכר לך התופעה הזו?.

שביר, הי. "ביני לבין עצמי אין לי יומרות, כלפי חוץ יש לי ועד איזה. אני פשוט שקרנית". קודם כל המשפט הזה הרעיד אותי, מרגישה שזה נכתב עליי. ואחר כך, חושבת, שאולי כל ההצגה הזו כלפי חוץ, זו חתיכת דרישה מעצמי, לא? הרי יש בתיאור הזה כל כך הרבה ביקורת עצמית, כעס עצמי... ואם באמת היה אכפת רק ממה שאחרים רואים, אז מה זה משנה אם זה שקר...

אלא מה?..יש מישהו שמוכן לשמוע את מה שיש לי לספר?.. וגם אם היה הייתי צריכה להיות בטוחה שזה לא יפגע בתדמית של אף אחד...וגם בתדמית שלי.עכשיו הייתי נורא מוצפת התקשרתי ל1202 ופשוט בכיתי 40דקות.מעניין מה היה קורה אם הייתי עושה כזה דבר ומתקשרת לחברה?..הייתי מקבלת שיחת מוסר רצנית.אני לא מוכנה לשלם שום מחיר...כמובן יש דברים שאני מספרת ומשתפת.בקיצור,לא פשוט...לפעמים אני לא מבינה איך עדיין לא נגמרו לי הדמעות...

מה שלומך?

מטומטמת. סתומה. אטומה. משונה. לא נגישה. מכוערת. שמנה. דוחה. משחרת ליחס. חוסמת יחס. לא ראויה. רעה. מעמידה פנים. צבועה. שקרנית. מתנשאת. בוטה. פוגענית. מתרפסת. חנפנית. מזלזלת. פגיעה. טיפשה. טיפשה. טיפשה. טיפשה. מיותרת. מיותרת. מיותרת. מיותרת. מיותרת. מיותרת. מזיקה. משוגעת. מטורפת. לא שפויה.

הי עפרה אני מרגישה שלפעמים בלרדות בעצמי ככה להנחית ככה, מילה אחר מילה, יש איזה סיפוק כזה, משהו מרגיע כאילו אני אומרת לעצמי הנה, הנה, תקבלי את מה שמגיע לך ואני תוהה את מה זה מרגיע האם זה כדי "להצדיק" משהו שנוחת מבחוץ אולי כדי להשתיק ציפיות מבפנים להיות אחרת כדי שהמציאות פחות תכאיב זה מזכיר לי גם את גמדוני הבית בהארי פוטר שכל פעם שהם לא עושים מה שהאדון שלהם אומר הם נאלצים להכות את עצמם אני ממש מקווה שאני לא עושה נזק עם המילים שלי אני חושבת שלפעמים יותר קל לי להפנות חמלה החוצה מאשר פנימה אז אולי אני לפעמים מדברת עם עצמי דרך אחרים פה...

בדיוק כמו גמדוני הבית. (אין לך מושג בכמה מישורים זה מדויק...)

ולא יודעים מי אתם בכלל. אם אתם אנשים קיימים באמת או לא. אולי אןטומטיים. בעידן של היום אי אפשר לדעת בכלל. לא משנה כמה תשכנעו שאתם אמיתיים זה יעצים את זה שזה לא נכון ולא אמיתי. סתם וירטואליים. מעצבן.....

יותר מזה, גם אלו שאנחנו פוגשים ורואים הם אינם אמתיים! כולם שחקנים !

לא רק שאתם וירטואליים אתם לא יודעים מה האחרים..... :/

היית רוצה להיות חברות מחוץ לפורום עם מישהי מכאן?או שזה מפחיד מידי?

רק שתדעי שממש כואב לי לראות את ההודעות שלך בזמן האחרון. היית חסרה לי בזמן האחרון, "בנוף של הפורום", מבחינתי את חלק ממנו. את כועסת מאוד וכנראה שמבחינתך יש לך על מה. אני לא חושבת שיש כאן מישו נגדך כולל אודי, ואם כבר, הוא זה שכן מנסה לעזור לך. זה כנראה לא משנה מה שנגיד/אודי יגיד, כי במצב שלך כעת, את רואה אחרת. לא יודעת אם יכולה לעזור בכלל.. אבל הייתי שמחה לו יכולת לנסות אחרת. תהיי בטוחה שכולן ואודי רוצים בטובתך.

הוא זה שאמר לי שהרים ידיים ממני ושהוא לא מנסה לעזור לי... וכמובן שאני בלתי נסבלת מה עוד יש להגיד?

תודה שהצלחת להעלות את ההודעה שלי רגע לפני שהלכת (כמעט כתבתי עזבת, בראש זו המילה שישר עלתה)..) אתה יודע ראיתי את ההודעה של מנוחת סוף השבוע וההודעה שלי עוד לא הייתה. אמרתי לעצמי למה? והתחלתי טיפה לבכות אבל גם אמרתי שאני צריכה להירגע, רפרשתי וענית לי. אז תודה! זוכר שזה קרה לי כמה פעמים? עוד לא הלכת ואני חשבתי שכן ולא העלית את ההודעות שלי ונעלבתי. העלית ולי לקח רגע לראות. תודה על ההזמנה לספר, אבל לא יודעת.. כן, גם לי יש חלק בהעלבות כנראה. הן לא באמת התכוונו אבל גורם לי לרצות לא לדבר איתן, אבל הן גרות איתי. לא אפשרי.

ממש נעלבתי עכשיו ממישהי

אם זה בסדר אהיה פה קצת בלי מילים. אתכרבל לי בפינה בשקט מכווצת אל עצמי ארגיש איך עתה עובר, אומר מילים ואחר כך סוגר לסוף השבוע שידמים את הפורום רק לספוג אין לי כח להיות יותר מזה, לפרש ולנתח להחליט מה אני ומי ואיך. (אבל פה אי אפשר בלי מילים בכלל). גילת

הי שמלי ראיתי שחזרת בימים האחרונים. אני כל כך מבינה את התחושה שלך, את פגועה ומאוכזבת. צר לי שכך את מרגישה. כבר קודם לכן נגעת בליבי, וגם בבנות אחרות, אני מניחה. האם הבחנת בכך? אני יכולה לומר לך, שזכורות לי מספר הודעות חמות ומעודדות שלי אליך שבמקרה הטוב זכו להישאר אדומות ( ובמקרים אחרים נענו בציניות). אני מאמינה שתמיד יש אפשרות להזדמנות נוספת, ומאמינה שכשפוגעים, יש מקום להתנצל, גם אם בטוחים שסופר צודקים. לאו דווקא על מה שאמרנו או עשינו ( כי אנחנו צודקים :-) ) אלא על התחושה שגרמנו לצד השני. שמלי, אולי במקום להטיח האשמות פה ומרירות, תתחילי מחדש בהודעה אופטימית? או מזמינה לדו שיח? כמו שאת יודעת, בשביל תוצאה שונה, צריכה להיות פעולה שונה . ( זה נכון מה שאמרת, אנחנו לא מכירים אותך, אנחנו רואים רק את הצד המאוד מצומצם שאת בוחרת להביא לכאן...) לילה טוב לך שמלי, ושבת שלום .

ואני יכולה לומר לך שזכורות לי הודעות שלך שהגבתי לך עליהן ואם הן נענו בציניות, כנראה שאמרת משהו שפגע בי, מה שגם זכור לי שקרה. זכורות לי גם פעמים שהתנצלתי. לעומת זאת, לא זכור לי שהתנצלו בפניי

היי אודי, אתמול בבדיקה שגרתית לחץ דם גבוהה היום בעבודה חולשה כאבי ראש וטשטוש בראיה. אני פה במיון. יודעת שהוא איתי ואתה וחברה טובה. מחכה להיכנס. לקחתי אחריות על עצמי ולא הזנחתי. ...... קשה לי מאוד

התחלתי לשתף ואיכשהו ההודעה התעופפה באויר.. ייתכן שנשלחה כך ? אנסה לשחזר עד כמה שאצליח.. אתמול בסופו של דבר,כן הגעתי לפגישה עם אמא צביה, גם היום נפגשנו. שיתפתי אותה לגבי ההודעה שכתבתי לך וגם את תגובתך.. משהו נהיה קצת יותר טוב נכון לעכשיו. מאחלת לך שבת רכה,מוארת ומלטפת.. אדם יקר אתה אודי. מאוד ! וגם לכן אני רוצה לשלוח חיבוק רך ואוהב.. שלכם-במבי.

אני תמיד חיה עם תחושות של רוצה ולא רוצה. רוצה להמשיך עם הטיפול. רוצה להפסיק את הטיפול. רוצה להתקרב. רוצה להתרחק. ובעיקר- רוצה להתרחק. מאוד קשה לי להתקרב, ועד שמתקרבת ועושה צעד, שוב נבהלת ומתרחקת... וכמובן, זאת גם הסיבה שלא הצלחתי לשרוד זוגיות עד השלב הזה בחיים שלי.....;/ ואני מודעת לדפוס הזה. חווה אותו בטיפול, שוב ושוב. וזה לא עוזר לי! ממש קשה לי!! אני לא מתקדמת בחיים שלי, אני נשארת שוב ושוב באותה סיבה שבעצם הגעתי לטיפול.. מה אני אמורה לעשות? איך אני יכולה לשנות את הטיפול/ עצמי כדי שבאמת הטיפול הזה יהיה טיפול, ולא סתם סחיבה של עוד ועוד זמן... אני באמת רוצה שינוי, רוצה שבאמת יקרה משהו בחיים שלי. תודה על העזרה וההכוונה..

היום המנהלת שלי בעבודה, שרואה אותי אחת לשבוע אם בכלל, שאלה אותי אם אני יוצאת עם מישו, עניתי שלא ושאלתי למה היא שואלת. אמרה שאני נראית שמחה.. רציתי להגיד לה היית רואה אותי אתמול כי הייתי בקצה השני. האמת שהיה לי כיף היום בעבודה. עובדת לפעמים עם ילדים. .. והיה לי מרץ היום. נראה לי זהו להיום.. כתבתי הרבה. שבת שלום!

לא נפגשים עוד שבוע.. ואתמול היה לי יום כל כך קשה, בעבודה, בלימודים....קיבלתי סירוב על משהו שהיה לי ממש חשוב....וכל התסכול שלי יצא.... כתבתי שלא יכולה יותר. שנפגשים פעם בחודש, וגם ב2 קליניקות שונות.... שמתפרקת. שאין לי מקום ללכת אליו. שרוצה כל כך לדבר איתו, ואין לי מושג מתי זה יקרה... שלא יכולה יותר. ככה. שעדיף שנעזוב.. שאלתי אותו שאולי אחפש מטפל אחר, שאולי כבר לא רצויה, אם הוא לא מצליח למצוא זמן להיפגש איתי.... והוא כתב חשבתי שכבר עברנו את זה... עברנו את זה... אבל זה שוב חוזר... אותו דפוס שלי... מתקרבת, מבקשת קרבה... ואז מתרחקת, רוצה לעזוב.... אני לא יודעת להיות קרובה ולהישאר בזה. אני יודעת רק לברוח שמרגיש קרוב, שמרגיש קושי..... ולא עוזר לי זה שיודעת את זה... הסרט הזה חוזר שוב ושוב כל תקופה....;/ רחל.

הטיפול אצל ההיא. זה רק הולך ונעשה קשה יותר. היא גם לא עוזרת לי לבוא. מרגיש שזה לא ממש מעניין אותה. רק כותבת כל הזמן "אני מבינה"...

הי חלום, כנראה שההודעה שלך לא נקלטה...

אני רוצה אותה... אני רוצה לדבר איתה. אבל אני לא אתקשר, לפחות אנסה שלא (ואני מאמינה שאצליח), אבל.. אודי, אתה מבין, זה קצת מוזר. אני רוצה אותה ואי אפשר אז אני כאן.. אז זה בעצם אותו דבר. כי גם אותך אני צריכה, ואתה לא מציב גבולות, לפחות לא בעניין הזה, אז כאן אני בעצם יכולה להיות כמה שאני רוצה בעוד בטיפול לא.. אודי, אתה מצליח להבין מה שאני אומרת? זו לא פעם ראושנה שאני שואלת או אומרת את זה כאן.. מה בעצם ההבדל בין הטיפול שלי לכאן? ברור שיש הבדל, אבל מה ההבדל מהבחינה של הרצון שלי אותה לבין להיות כאן כמה שאני רוצה?! אוף אני סתם מתסבכת את עצמי... כאילו נוצר מצב שכשאני לא יכולה לפנות אליה אני כאן, אז מה זה בעצם משנה למי אני פונה? אם אליה זה לא טוב, אז גם לכאן זה לא טוב. אודי, אז מה ההבדל? ואולי זה לא טוב שאהיה כאן?

היי אודי, היומיים האחרונים היו קשים. היום בפגישה הןא אמר שפגישה האחרונה עברתי את השלב של הזעם ושזה מדהים,לדבריו. מה המשמעות של הזעם בתהיליכי אבל??? לאחרונה דיברתי על רצון להמשיך בחיים,להתחתן מחדש ולהביא ילדים.האם יש לזה קשר,לפרידה מהזעם?? הןא אמר שיש עדיין סבל. חוץ מיזה כתבתי מכתב לפקידת הסעד שמטפלת בילדים. במכתב לא היה זעם ויותר כאב.הוא אמר שהדבר המדהים שאני מבינה אותה ואת הקונטקס התרבותי. אודי,אתמול אימצתי חתולה גור מדהים וקטן.הצלתי אותה מהרחוב מהחורף והקור.זה ממלא אותי ברגעים של אושר. לגביי העבודה החדשה אני יתחיל בחודש דצמבר. מחכה ופותחת את הלב. שבת רכה לך ולכל מי שכאן. הילה

כולם נחמדים אליי מדי לא מבינים שלא מגיע לי. ורק אני בראשי מגדילה הכל מחכה כל הזמן שיצעקו עליי שיצעקו עליי כבר בלתי נסבל... נדמה לי כאילו הטוב הזה הוא מעושה. גם פה זה דוגמא לזה, תמיד נדמה לי כאילו שאין לך באמת סבלנות ורצון לענות פה ואתה כותב מהר, "לצאת ידי חובה" ולסיים, וכל פעם הרכות והקבלה מפתיעים אותי מחדש, או שאיפשהו במפנים הם נראים לי מעושים, סבלנות מעושה, מתוכננת סליחה... בבקשה אל תשאל, על מה האשמה או משהו אחר, ואל תצדיק אותי היום בפגישה נגענו מרחוק במקומות כואבים ומאז יש לי כל הזמן גלים של כאב בטן אני לא יכולה. (ועכשיו אני עוד קצת אשמה, כי אני 'מדללת' את הטיפול בכך שכותבת פה)

כולם לא נחמדים אליי מבינים שלא מגיע לי. לא רק אני בראשי מגדילה הכל מחכה כל הזמן שיצעקו עליי שיצעקו עליי כבר, והם צועקים בלתי נסבל... אני יודעת שהרע הזה הוא אמיתי. גם פה זה דוגמא לזה, תמיד נדמה לי כאילו שאין לך באמת סבלנות ורצון לענות פה ואתה כותב מהר, "לצאת ידי חובה" ולסיים, וכל פעם הנוקשות וחוסר הקבלה מפתיעים אותי מחדש, אני לא יכולה.

שמלי, ניסיתי לכתוב משהו בתגובה למה שכתבת למרות שכנראה לא הפנית את זה אליי, ובכל זאת ולא ממש הצלחתי היו לי כמה מחשבות אבל לא ידעתי איזו תגובה תרצי לקבל. בכל אופן, קראתי את דברייך. גילת.

גם אני כשאני כועסת עליה שהיא לא איתי כשאני כל כך זוקה בה אומרת לה שאקום ואשאר לבד.אבל באמת להיות לבד זו לא שאיפה שלי.זה מקום מוכר,קשה,בודד וכואב מאוד...כללי,אני חושבת שכל דבר שאלול לעזור אלול להזיק.גם טיפול.זה תלוי בשניים שיושבים בחדר ובנסיבות.אני בטוחה שמטפלת שלי שהיא תשמור עלי ולעולם לא תפגע באמון.נכון,התלות במטפל היא דומה בהרגשה להתמכרות(לדעתי,לשתי תופעות אותו בסיס...).בכל מקרה אני אישית מעדיפה להרגיש תלויה במטפלת במקום בטוח שאני סומכת עליה,בטוחה שהיא רוצה שיהיה לי טוב ודואגת לגבולות שלי מאשר להיות תלויה במשהו או במישהו מזיק והרסני.הפחד להתמסר ולהזדקק הוא מאוד מובן כי הרי אנחנו כולנו כל כך רגישים ופגיעים מקרוב.במיוחד אחרי שבעבר פעם אחר פעם "מחקו" אותנו ועברו דרכינו למילוי כל מיני צרכים...גם אם זה קרה מתוך מוגבלות ולא מרוע לב זה לא פחות כואב ומפחיד.ברוך ה' יש לי מטפלת מדהימה שיודעת להחזיר לי שליטה וכוח.לפעמים זה מרגיז כי מרגיש כאילו שבמקום לענות ןלעזור היא רוצה שאני אחליט,אענה,אחפש עזרה ואמלא את עצמי. בניסיון אישי נדמה לי שדרך לביטחון עצמי אמיתי,לכוח ולעצמאות עוברת דרך התלות המייסרת הזו.אני לא מכירה מישהו שבנה את עצמו בדרך אחרת.באיזשהו שלב זרמתי עם התלות לקרת עצמי ופתאום שמתי לב שאני מתמוגגת מגעגועים אליה,אוהבת אותם ומתחממת בהם.שאני מולה ממש אני((-: בלי פחד מה היא תגיד או מה היא תחשוב.היא מדברת בי ואני בקלות עושה דברים שפעם שאבו ממני המון אנרגיות.לא שאין עם מה להתמודד והכאב נאלם.יש לי יותר כוח לחיות איתו.הרבה פעמים טוב לי וכיף לי עם עצמי.משהו כזה.רק רציתי להגיד שזה אפשרי.מסכימה שזה לוקח המון זמן,אנרגיות וכסף.כל אחד מחליט מה וכמה הוא מוכן להשקיע בעצמו. זהו,לא התכוונתי להשוויץ אלא רק לשלוח קצת תיקווה לכולנו. סליחה שיצאה קצת הרבה.הרגשתי שאני חייבת להסביר את עצמי. בהצלחה,חלום

היי חלום, אני חושבת שזה גם חשוב במי את תלויה . אם המטפלת שלך ראויה לאהבה שלך ולאמון הרב שאת נותנת בה . לדעתי ליצור קשר עמוק ויציב עם המטפלת זה מובן מאליו וזה יפה ומקסים שהצלחתן לייצור קשר שכזה ביניכן.. ואם היא מטפלת טובה, היא תדע לווסת את התלות בצורה שנכונה לך ולטיפול... אני חושבת שגם מטפל, בסופו של יום, רוצה להרגיש אהוב ע"י המטופלים שלו. אני יכולה להעיד על עצמי: כשהבאתי לה שי קטן בראש השנה, וראיתי שהיא התרגשה - התרגשתי ביחד איתה וממנה.

היום אני כבר לא מרגישה "תלויה" ברמה שזה מייסר. כיף לי להתגעגע אליה. חלום

היום כשהתעוררתי לפני השעון חשבתי שהייתי רוצה פשוט להניח עליה את הראש ולבכות ואחכ גם חיבוק ממנה. אבל אתה יודע, אני גם לא רוצה בכלל... אני מפחדת. מפחדת שהיא תיגע בי. לא רוצה. בין כה וכה גם אם ארצה זה כנראה לא יקרה. אתה יודע מה עוד, חושבת על זה שאו שתהיה בהלוויה שלי או בחתונה שלי. מצטערת בשביל עצמי שזה מה שאני חושבת אבל לא יכולה להתעלם מזה... אתמול היא ממש הייתה שם בשבילי. אני אוהבת אותה. ואני יודעת שכתבתי אתה זה כבר קודם

כבר מס הודעות שאני מעלה שאינן מופיעות פה, האם ההתעלמות מכוונת? האם אתה לא רואה? גם פה מתעלמים ממני?לא רואים ולא שומעים אותי?

אני מתחילה הודעה חדשה למרות שאני ממשיכה ישנה, משום שיש לי בטחון גמור ששם לא תענה לי.. (ובצדק, כמובן. כמה אפשר להמשיך שרשור?!..) כתבת שם "הגיח משהו שנראה כל כך שלם" והרגשתי שאם כשאני כותבת על כאב, ואתה רואה דבר שלם - יכול להיות שבעצם הכל בראש שלי. שאתה מבטל אותי, ולא רואה שכן היתה שם אמת. ונבהלתי... שגם פה, שגם אתה, שאין בכלל למי לספר. וכשאני מבוהלת - החשיבה הצלולה וההגיון שלי משתתקים ונראה לי שאני לא יכולה להבין כלום יותר לעולם, וחייבת שיסבירו לי בדיוק ובמפורש (או שאני מפרשת לבד בדרכי האישית והמעוותת משהו...) נ. ב. אודי, אם אתה לא רוצה שאענה, אל תסיים בשאלה בבקשה... (כפי שנוכחתי לגלות – יש לי נטיה לענות פה גם לשאלות רטוריות...)

זכור לי שכתבתי יותר, כרנאה שהייתי באמצע וזה נשלח מוקדם מדי. בכל אופן הייתי אצלה היום והיה לי מאוד קשה. בכיתי וצעקתי ולא היה לי כוח לכלום.. אני אוהבת אותה והיא טובה לי והיא ידעה היום להיות מה שבדיוק הייתי צריכה ואני בעצמי לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי וממנה. ורציתי קודם להיכנס לכאן ולספר שיצאתי קודם לאנשהו ולא היה לי כוח אבל זה היה משהו קצר ומצחיק.. אז לפחות סוף היום היה נעים לי. כבר היית כאן, אז בטח תחזור מחר... אודי, איזה מוזר, עכשיו אנ ינזכרת שההודעה הקודמת שלי הסתיימה בזה שכתבתי לך תודה שאתה כאן בשבילי ובשבילנו.. אז כנראה שכן כתבתי הודעה ארוכה יותר.. לא חשוב, העיקר הכוונה (:

שלוש שנים אצלה. קשה, באופן כללי. לאחרונה אזרתי אומץ- חשפתי ונחשפתי. היא, בתגובה, פגעה מאד. נותרתי מושפלת. מאז- הכל הרוס. מרגישה שאין טעם בפגישות, מרגישה כאילו מגיעה רק כדי לצאת ידי חובתי. זה מדובר, כמובן, אבל- נראה שהיא לא באמת מבינה את גודל העניין וחשיבותו בעיניי. לעומתי, טוענת כי יש טעם בהמשך הטיפול. איך אדע מי מאיתנו צודקת?

רק שלא בטוחה לגבי חוזק הקשר. תודה, בכל אופן.

מעוניינת לקבוע פגישה לאדם אינטיליגנט מאוד !!! אשר ככל הנראה חולה בתאוות בצע. ברמת האובססיה. צריכה שיחה / שיחות עם פסיכולוג לנסות להפסיק את התופעה ולהחזיר למצב של שפיות ופרופורציה בנושא הנ"ל. האם כל פסיכולוג רגיל מטפל בנושא? האם יש אדם מיוחד ? מומלץ ? גוף כלשהו שמטפל בנושא?

האדם המדובר הוא זה אשר מעוניין לפנות לטיפול. הוא בן זוגי.ביקש ממני להתחיל בבירורים. אך אנו לא מצליחים להבין מי הוא הגורם הרפואי המוסמך לטפל בתחום זה? והאם מדובר בטיפול שחייב להיות פרטני או ניתן זוגי... אהבה אובססיבית לכסף. תאוות בצע. ולא קמצנות. אשמח להכוונה.

אודי כל מה שקורה עם הילדים שם אותי בטלטלה נוראית מתי הדברים כבר יסתדרו?? קשה לי מאוד

ואני מרשה לעצמי להיות גאה שכתבתי לפעמים ולא תמיד

כל כך. היום נתקלתי ועליתי במשקל.יש לי גם לחץ דם גבוהה. גם ככה אני מתמודדת עם דברים קשים ועכשיו זה. אוף!אוף!אוף! הילה

אני מותשת.. אודי, כיוון שאני כנראה באיזה לופ עם אמא צביה, אני לא מצליחה לראות באופן ברור ולכן אני מבקשת שתשקף לי מה קורה לי וגם תייעץ לי בבקשה מה לעשות טוב אודי ? זוכר ששיתפתי אותך בזמנו לגבי השיכחה שלה את הפגישה איתי ביום חמישי ה 21 באוגוסט ? בשעה שש בערב היינו אמורות להפגש ,חיכיתי בחוץ וחיכיתי וחיכיתי ואז הלכתי כמו איזו חיה יתומה נטושה. ב 6:15 סימסתי לה את שמה.. כעבור כמה דקות היאניסתה להתקשר אלי שוב ושוב ושוב. לא עניתי. בסוף היא סימסה לי משהו..כבר לא זוכרת מה.. היא היתה ב 6:00 בסופר פארם.. עבר כבר זמן רב, נפגשנו המון מאז, היא כבר הספיקה לנסוע לחו"ל וגם לחזור.. אנחנו כבר קרוב לאמצע נובמבר. (אגב, עבר יום הולדת נוסף..עוד שנה, טבעת נוספת "לגזע העץ") ואגב נוסף, ילדה/אשה, אם את עדיין נמצאת איתנו בפורום מאחלת לך מזל טוב.. את נולדת יומיים לפני. נולדת ב 05/11 ..כן..אני ב 07/11 ) אפילו אתה הספקת לנסוע לחו"ל וכבר לחזור הביתה.. איכשהו, באמת באמת משהו עדיין לא חזר להיות כמו שהיה.. אתמול לא נפגשנו (זה הרי יום שלישי) היה לי מאוד קשה..הייתי צריכה לשמוע את קולה. אין לי ספק, סמס קטן שהייתי שולחת אליה והיא היתה חוזרת אלי ומתקשרת.. לא יכולתי :( הרגשתי ש.. לא מסוגלת.. אולי זו מלחמה כזו ?? כאילו שאני לא צריכה את הטובות שלה ?? מסתדרת לבד ?? משהו כזה.. היום אנחנו אמורות להפגש בערב. כל הזמן אני רוצה לשלוח לה סמס :" אני לא מגיעה היום, חייבת חופש " לא סימסתי עדיין.. אני יודעת שכשאסמס לה משפט כזה, היא תתקשר ותתחיל לחפור לי: " למה" ? ו"אני מחכה לך ונדבר על כך בפגישה" ועוד כל מיני כאלה.. אין לי כוח.. אודי :( אתה מצליח לראות "מבחוץ" ? בבקשה, תשקף ותייעץ לי :(( נשארתי מחוסרת אנרגיה לחלוטין :( במבי. ו..אתה צודק.. נשארת .. לא הייתי בטוחה בכך.. חששתי שאולי .. טוב, עזוב את זה.. העיקר שאתה פה. וזה טוב !!! מאוד !!! ותודה לך על כך..

זה נורמלי שאני מנסה להסתיר ממנו דברים?... שהוא שואל אותי לדוגמא לגבי זמן של פגישה, אני לא רוצה לפרט לו למה יכולה....אומרת לא יכולה. רוצה שישאר דברים שלי. גם תכנים מסויימים...מסתירה אפילו בכוח. וללא קשר אם זה משהו טוב או רע... למה זה?... זה נורמלי ונכון?.... או שצריכה להבין שזה לא נכון וצריכה לעבוד על הנקודה הזאת? רחל.

מרגישה את החוסר נוחות שלי. בגלל זה בעצם פניתי אליך... מה המחירים של זה? אני מאמינה שגם אם נדבר, אף פעם באמת לא נדע איזה מחירים נשלם...;/ אבל מחכה לשיחה איתו על זה... וזה קצת יותר מורכב, כי עדיין, ולמרות כל מה שהוא עושה עבורי, הוא עדיין לא המקום הבטוח עבורי. תמיד בחוויה שלי הוא לא באמת איתי, לא באמת משתדל מספיק, כמו זה שלא נפגשנו כבר חודש וחצי...ואני מראה לו שבסדר. אבל גם כשמראה לו שזקוקה להיפגש וקשה לי- הוא לא מצליח למצוא לי זמן... כי התחלתי ללמוד, ולא מסתדר ביום הקבוע שלנו...חוסר זמן. חוסר רצון. מה עושים עם זה? ;/ נו, אני שתמיד רוצה לברוח מקרבה, רוצה לברוח שוב... אין לי כוח לבקש שוב ושוב להיפגש, מרגישה לא נעים, כי הוא יודע שרוצה. וכן ביקשתי כמה פעמים!! ועדיין..... וגם פגישה איתו פעם בחודש וחצי מחזירה אותי לחרדות יותר גדולות ולחץ ממפגש כזה, יחסית למפגש של פעם בשבוע, כי יודעת שזה רגיל, קבוע. וגם זה גורם לי להתרחק שוב, עד שבונים יחד משהו של קצת קרבה...וזה הכי קשה לי... אני שוב לא רוצה להתקרב..רוצה רק לברוח. רחל.

לא מפריע לך בכלל שפגעת בי? אני לא יכולה לשכוח את מה שאמרת לי. אבל בטח שלא.. אתה אף פעם לא אשם. אתה בסדר, אני זו בלבד שאחראית לכך וגרמתי לך לפגוע בי. תמיד שני הצדדים אשמים, לא?

למה אתה מדבר אליי ככה? מה זה משפריצה?! אני לא משפריצה שום דבר! אתה זה שמשתמש במילים פוגעות ומזלזל. גם אתה לא לוקח אחריות על חלקך אף פעם, ובטוח יש לך אחריות גם.

די כבר... לא רוצה להיות לבד, אבל אני לא לבד ואני לא רוצה. ואני מנסה אבל זה לא מצליח. אולי משהו בי דפוק, כנראה שכן. אין לי כבר כוח. ואל תגיד לי לעשות, אני מנסה וזה לא עוזר. כואב לי הגרון עכשיו מלבכות. אני לא רוצה את החיים האלו ככה, רוצה משהו אחר אבל לא מצליחה. אז אין לי כבר כוח לזה, לא יודעת מה אני יכולה לעשות כדי לנסות לשנות. ולא ,לא קרה משהן מיוחד עכשיו, אולי רק עלה לי למודעות, אבל זה ככה תמיד.\ אתה שומע אותי????????????????? אני לא רוצה לחיות ככה יותר!

שאני לבד ולא רוצה להיות לבד...

אני לא מרגישה מכורה. אני מרגישה מאוד אוהבת,נעזרת וקשורה. אני שמה לב שלאת אבל בטוח הקשר נהיה רגוע יותר. זה לוקח זמן.נגיד אם פעם הייתי מחכה בטירוף לאמייל שלה. היום אני יודעת שהיא תתפנה ותשיב לי במהלך השבוע. אני מחכה לזה כמו למתנה שתגיעה עוד מעט בהפתעה. נכון שלגלות שהיא עדיין לא שם קצת מותח ועצוב אבל בכל זות כיף לקבל מתנות.((-: ואני בשום פנים ואופן לא קונה אהבה!...פעם כמעט שילמתי עליה חיים...אז משהו שם בפוסט למטה נגע לי בפצע(סליחה)אי אפשר לקנות אהבה.אהבה מטפחים ומגדלים בסבלנות,בחום ובהרבה תקווה.היא גודלת במקום של הערכה וכבוד הדדי,במקום של כנות ואמון,השקעה וכנראה עוד הרבה דברים.היא לא נהרסת גם אחרי שכועסים ורבים קצת-כיף לחוות את זה.אני חייבת לאישה הזות את האמון שלי בעולם והרגשה שיש לי בו מקום(גם כשסוער ואני לא בדיוק מוצאת את עצמי)פעם הייתי מאוד זקוקה,היום אני יותר עצמאית אבל עדיין חייבת את המקום הזה ויש לי אותו.((-: בהצלחה,חלום

היי חלום, אני לא התכוונתי לומר שאת מכורה! אני מדברת על עצמי - ובהרגשה שלי הסיטואציה היא בעיתית ובטיפול ארוך טווח אי אפשר שלא להיקשר למטפלת. ולא להרגיש אליה את מה שאת מרגישה וזה טבעי נורמלי ואנושי. אני בטיפול שלי , הרגשתי שאני פשוט מתמכרת לטיפול, הרגשתי אהבה עמוקה למטפלת. שלא משנה איך תסתכלי עליה, היא לא הדדית. וכאן הבעיתיות של טיפול ארוך טווח, שהגבולות הרגשיים מטשטשים וגורמים לנסיגה מסויימת כך שזה כבר לא טיפול בסימפטום, או טיפול למטרה מסויימת, זה הופך להיות "טיפול החזקה" ואז את כבולה רגשית ומאוד מתקשה לעזוב. גם כשאת כן מסוגלת לעמוד בכוחות עצמך.ותראי בנות שכותבות כאן, שנמצאות שנים בטיפול וייתכן שיהיו מסוגלות להיות בלעדיו ומתקשות לעזוב. שלא תביני אותי לא נכון, דבריי לא נאמרים בנימה ביקורתית ואני מאוד מבינה את הצורך להיות מוחזק ושיהיה מישהו בעולם הזה שיקשיב לך . ולא משנה כמה חברות יהיו , ולא משנה שיש בן זוג וילדים - ההקשבה בטיפול היא משהו שאין לו תחליף באף מערכת יחסים אחרת. רק כדאי להבין שהצורך האמיתי הוא - שיקשיבו לנו! ולא כי "יש עוד עבודה לעשות" . כי לפעמים אפשר לעשות אותה גם לבד..במיוחד אחרי כמה שנות טיפול (ואני לא מדברת על מקרים קיצוניים). זוהי בכל אופן דעתי... ויודעת מה, וזה בשבילי טיפול ויש לי בן זוג שאני אוהבת, וילדים וגם חי חברה... אני כן משלמת על הקשבה, ותשומת לב, וכן, אני גם משלמת על האהבה שלה.

גם אני הייתי "מכורה" והיא מלאה את כל עולמי. גם אני ניסיתי למלא את הצורך הזה בה בקשרים אחרים וחשבתי שזה בעיה שלי שכאילו בגלל שאני לא ממש משתפת את החברות שלי בכאב שלי אז יש לי צורך כזה חזק בה...ולא הצלחתי. עם הזמן התלות מתחלשת ואז את מרגישה שבלב שלך יש מקום לעוד אנשים לאהוב.מה שכן,עזר לי שהפסקתי להלחם בה.פשוט דימינתי אותה,דיברתי איתה בלב,חשבתי עליה לפני שינה,כתבתי לה.אם הייתי מוצפת נעזרתי בכל מיני דרכים.היום אני יותר חיה את החיים שלי בהרגשה שיש לי לאן לחזור.אכן,להרשות לעצמך להיות כל כך זקוקה,כאובה ותלויה-נורא קשה.פשוט הכרחתי את עצמי שאני זורמת עם הכאב וזהו למרות הכל ומותר לי להיות מסכנה וכאובה.למדתי להתייחס לעצמי בחמלה,הערכה ובכבוד עם הזמן. אני לא צריכה שהיא תאהב אותי כמו שאני אותה.מספיק לי שהיא מעניקה לי המון בחום ובכבוד,מקבלת אותי כמו שאני,שמחה בהצלחות שלי ולצידי כשאני נופלת,"עוטפת" אותי בחום כשאני כאובה.אני סומכת עליה בעיניים עצומות ואני יודעת שהיא אוהבת אותי בצורה שעוזרת לי להיות מה שאני גם אם לפעמים אני לא בדיוק מבינה אותה או כועסת שהיא לא איתי שאני כל כך צריכה.לא קורה בחיים שילד שלך נורא צריך אותך ואת לא פנויה?בבית שלי זה קורה הרבה וזה מלמד אותם לקחת אחריות ולהסתדר וגם לבקש עזרה מהסביבה...וזה קורה גם לי((-: ואת יודעת?גם לי יש תיקים שאני פותחת רק בטיפול... ושום דבר לא מרגיע אותי כמו החיוך שלה... אני באמת מתמוגגת להתגעגע אליה ולצערי,הזוגיות שלי לא מהגיעה עדיין למקום הזה אבל בזכות הטיפול יש ביני ובין בעלי קשר ממש טוב בכל התחומים...כשאני כאובה הוא אדם אחרון,לצערי,שאני רוצה שהתקרב אלי.הוא גם לא יודע כל כך עם מה אני מתמודדת...אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על זה...

אודי, כתבת לי תחשבו יחד על כל ההשלכות ובעיקר המחירים שלך... איזה מחירים שלי?.. על מה אתה מדבר?... מה אני מפספסת?... רחל.

לא בטוחה שלגמרי הבנתי... Welcome is coming and nothing is.inviteing ...היא פשוט אמרה לי ואני רוצה להיות בטוחה... זו כבר פעם שניה.. כבר בפעם. הראשונה הייתי צריכה לבקש הבהרה.. אל דאגה אודי אגיד לה שביררתי.

חשבתי קודןם לכתוב. הודעה אבל זה היה רק כדי לומר שלום בגלל שלא תהיה כאן מחר. עכשיו יצאתי ממנה והיה לי קשה.. אבל רציתי משו אחר. חיכיתי בתחנה ושמעתי בחורה בוכה למישו בטלפון ואומרת שהיא רוצה לבקש מהפסיכיאטרית שלה להעלות את המינון... ובאיזו שהיא מידה זה גרם לי להרגיש נורמאליץ יותר. שלא רק אני לוקחת ןשהיא נראית 'בסדר' ובלי קשר אני רוצה להפסיק לקחת... נראה לי לפחות.

שירים ואנשים ומילים וארוחות והליכות ודיבורים וחברות ואנחות וחשיפה והתחפרות והודעות מגוחכות והגנה והתנכרות ודמעות שהן חותכות דיבורים שמושתקים ומושמדים ומוכחשים ומשפחה ואכזבות וניכור (וסודות) וקללות ורעשים ואנשים ורשעים מטופשים שמשאירים לך רצון לדפוק ת'ראש בקיר עד כלות

היי זה נשמע כואב כל כך.......... שולחת חיבוק אמיץ. הילה

תסביר לי בבקשה למה התכוונת?

שזה לא ווטסאפ ואי אפשר לדעת אם קראת למטה את ההוספה לסופ"ש שכתבתי.......יש לי הרגשה שאם אין לי פגישות היא מוותרת עליי או שוכחת אותי אפילו שזה בא מצידי ביטול הפגישות...ואז עדיף שכבר נוותר שתינו על הטיפול :( שבועיים וחצי בלעדיה.. הכרחתי את עצמי לקבוע פגישה ולא יודעת אם בכלל היא תתקיים כי אני בזמן ממש ממש עמוס ואין לי זמן לכלום....האם כדאי להשקיע גם אם הפגישות לא סדירות?? עצוב.....וטוב שחזרת אבל לא בטוח לי כבר בשום מקום :(

היי חלום, קראתי הרבה את ההודעות שלך..אבל יש משהו שלא ברור לי: כשאת מתארת את הקשר הטיפולי שלך או את המטפלת, זה ממש מרגיש כאילו אתן חברות טובות או אם ובת. ואני מבינה שאת בטיפול הרבה שנים. האם טיפול פסיכולוגי לא מטרתו להיות זמני, לפתור בעיה רגשית מסויימת וזהו...ההמשכיות הזו עם המטפל, שבסופו של יום ואחרי הרבה שנים הופכת להיות אהבה או הקשבה נטו תמורת כסף, היא לא הרסנית ולא מציאותית? הרי היא לא באמת "חברה שלך" ..זו רק אשליה, כל עוד את משלמת. ברגע שהפכת את הטיפול לסוג של "דרך חיים" ולא כמכוון מטרה - מה הטעם? חוץ מהקשבה וקצת נעים לנפש ? והרי, אין חברים בשביל זה? סליחה אם אני נשמעת מתנשאת או פוגענית. זו ממש לא המטרה!!! אני באותה סירה כמוך,וקצת מפחדת להתמכר לטיפול ולהרגשה הנעימה להיות בו...ומה יקרה שיגמר לי הכסף, אה? מכל המדרגות היא תזרוק אותי...

או פותרים אותם בצורה כלשהי.למה שתזרוק אותך?היא תצטער מאוד שזה המצב.היית רוצה שתקבל אותך בחינם?אני בחיים-לא,זה מבייש.אפשר לבקש הנחה או לדחות תשלום. אנחנו ממש לא חברות...והיא לא רק מקשיבה לי. אנחנו עובדים עם הרגשות.היא גם תומכת בי,מלווה אותי וזה המקום שלי לחזור אליו כשקשה.זה באמת מרגיש קצת כמו דודה או אחות גדולה אבל לא רק.זה גם המון עבודה. את בוחרת מה מתאים לך.יש טיפולים מכוונים מטרה.אני עדיין מאוד זקוקה ל"חיבוק" נשי מכיל,לחום ולעידוד.אני זקוקה למקום להביא לשם את המחשבות שלי,את השירים,את הכאב,את השמחה.זה גם מקום להתלבט בענייני חינוך ילדים.יש תקופות שקשה לי לווסת תחושות ורגשות ללא טיפול ואז מחשבה שעוד כמה ימים נפגש מרגיעה.אם לא-אני יוצרת קשר,היא מרשה לי.מספיק לי לשמוע אותה דקה כדי להרגע.ברור שבעולם שלי יש גם זוגיות,חברות,ילדים,רבנית שלי-לכל אחד מקום משלו...ויש עדיין מקום ששם אני נורא לבד ואנחנו עובדות על זה...לא יודעת אם עניתי?..אני לא יודעת מה היא המטרה של הטיפול שלך.אני עושה את מה שטוב לי.יש הבדל בין להיות תלויה וקשורה.אני עם הזמן נהייתי קשורה אליה בחום...זה כיף לחזור למקום שאפשר לשאוב ממנו כוח...

אני מבינה את מה שכתבת ומאוד מבינה את הצורך. אני קצת חוששת מכל הנזקקות הזו. וחושבת שבטווח הארוך היא קצת בעייתית. אבל אין ספק שיש לה הרבה יתרונות ושטיפול אכן יכול לשנות חיים. וכמובן שהכל תלוי מטפל והקשר איתו, כי המטפלת שלי היא לא כזו...

אני משלמת על העבודה שלה איתי כמו שאת בא לרופא שיניים ומשלמת לו על עבודה. אני אוהבת את הרופאה שלי כי היא גם סבלנית מאוד ומרגיעה אותי, גם עושה את כל המאמצים שלא יכאב לי ותהיה לי שליטה מלאה על המתרחש. זה כבר תוספת חינמית((-: בטיפול אנחנו עובדות עם מה ששתינו מרגישות,עם הזכרות... אבל יש גם את הקשר שהוא יקר לי מאוד. שלכן,חלום

וואו..ממש חלום הפסיכולוגית שלך :) בעצם גם שלי, אני מאוד מתחברת למה שכתבת, חלום, גם שלי מקסימה, והיא קצת מכל דבר, אמא, חברה טובה ועוד הרבה דברים...איזה כייף זה להרגיש כמוך במיוחד אהבתי שכתבת שזה לא ממש תלות כי אצלי עדיין קשה להבחין אם זה תלות או העזרות או משהו אחר...הנה עכשיו הכל מתערבב לי כי אין זמן קבוע והכל בגללי :( פרדייס יקרה, היא מעולם לא תזרוק אותך אם לא תוכלי לשלם לה, הדברים יהיו מתוך שיחה אמיתית וכנה וביחד פותרים את בעיית התשלום, הייתי במצב כזה והיא הבינה אותי ומצאנו פתרון עד היום בעצם..ולא טיפול פסיכולוגי לא חייב להיות זמני או קצוב מראש, להפך הוא דינאמי, משתנה בקצב לפי המטופל ואם יש מטופל שזקוק להחזקה יותר זמן אז זה מה שיקבל, אין כללים. אני בכלל לא חושבת שטיפול זה נעים לנפש או רק הקשבה זה הרבה יותר מזה!! זאת עזרה ברוכה כשאת ממש לא במצב נעים בלשון המעטה, להפך לפעמים הוא ממש עושה לא נעים :( בהצלחה, מיכל

גם לי נדמה לפעמים כי מדובר בהתמכרות אשר עלולה להיות מזיקה.

גם אני נטע קצת כמוך.. חוששת לפעמים אולי זה יותר מדי וזה יפגע בי.