פורום פסיכולוגיה קלינית

גם הדברים שלי, וגם המקום שנמצאת בו עם המטפל שלי... תודה לכולן על התגובות, גם אם הן שונות כל כך.. התגובות שונות כל כך כי כל אחת חווה וחוותה טיפול באופן אחר, כי כל אחת מפרשת ורואה את הדברים שלי אחרת... אביב, אני נלחמתי. לא יודעת אם מספיק. אבל נלחמתי. המון. הגעתי לפגישות שבוע אחרי שבוע כשאני עם חרדה מטורפת לראות אותו, מזה שהוא רואה אותי ואת כל מה שעברתי בחיים שלי. הראשון והיחיד שראה. שיודע. היה לי תמיד קשה להגיע, והייתי כותבת שמפחדת להגיע, ומשנה את הדעות שלי, אבל תמיד הייתי מגיעה בסוף. הייתי יושבת עם הגב אליו במשך שנה שלמה כי לא הייתי מסוגלת שיראה אותי. והתחלתי להיות מולו בחצי שנה האחרונה, לראות את המבט המכיל לפעמים וגם הריק לפעמים... והייתי מפרגנת לו, כותבת ואומרת לו גם בפגישות כמה הוא מדהים, כמה אוהבת ומעריכה, כמה טוב לי שאיתו, בייחוד אחרי פגישות משמעותיות, ובייחוד אחרי שהייתי משגעת קצת...כמה שמחה שהוא איתי. אבל כנראה שזה לא נראה בתוך הסערות שליוו את הטיפול את הטיפול.. ומצד שני, כן, שירה ומימה..אני מרגישה שיש פה בעיה. בעיה גדולה. וגם זה שמכירה כמה אנשים שאצלו בטיפול, ויודעת איך הוא ספציפית מתנהג מולם וכן מאפשר דברים שלא מאפשר לי - וזה כואב... זה לא סתם עוד מטפל של נטע פה... וזה לא רק לאפשר עוד פגישה או עוד טלפון - זאת תחושה קשה, שהוא לא מבין, לא רגיש אליי ולא מכיל את מה שאני עוברת!! ואם אני משתיקה את כל הקולות סביבי, כמו שהילה הציעה, הקול הפנימי אומר לעזוב. כי קשר עם גברים תמיד היה מפחיד עבורי, וזה כבר חלק שלי בלבד, אבל גם ובייחוד עם התנאים ועם ההתנהלות שלו מולי. אין שם רגש אליי, אהבה, הערכה, התייחסות למילים שלי, למה עובר עליי, ניסיון למצוא משהו אחר שיכול להחזיק אותי אם הוא לא מוכן להיפגש איתי פעמיים בשבוע או שנדבר בטלפון בנוסף לפגישה אחת...אמרתי לו "בוא נדבר, נמצא פתרון לשנינו, מתוך הסתכלות על שנינו, לא רק על צד אחד", והוא בתגובה ענה שלא. ונקבע פגישת סיום, שגם אותה הוא דחה וכבר שבועיים לא נפגשנו, עד שכתבתי לו ששבר אותי. שיקבע לנו זמן לפגישה אחרונה. מישהי, מטפלת מדהימה ומיוחדת שמכירה אמרה לי שבוע שעבר: "בבקשה, אל תרגישי אשמה על הטיפול הזה, על זה שהיית נזקקת מידיי, שהיית מבולבלת והתקרבת והתרחקת, שהיית חסרת אמון - בדיוק בגלל זה באת אליו לטיפול.." ואני רוצה להרגיש את זה..קצת. אני לא יודעת מה יהיה בפגישה הזאת האחרונה או שלא אחרונה... אבל אני רוצה ללכת. אני מפחדת. פחד מוות. מהפגישה הזאת. אבל הולכת. יכולה להתחיל לבכות כל רגע ובכל זמן נתון שחושבת על זה, מפחדת ממה יהיה, מה יגיד, מה ארגיש, פגישה קודמת ברחתי באמצע הפגישה בוכה.. מפחדת להיות בחוויה הזאת שהוא התייאש ממני, שהוא לא יכול עם זה שמתקשה לתת אמון, שהוא עומד מולי ואומר לי "אני עוזב, אנחנו עוזבים". אני פשוט מפחדת. תודה לכולן, אין לי מושג איך הייתי עוברת את זה בלעדיכן, מעריכה המון, רחל.

רחל היקרה, המטפלת שלי אמרה לי פעם שאמפתיה היא היכולת להבין את האחר, ללא מחויבות להיענות רצונותיו. פסיכולוג מחויב לאמפתיה אך לא לסיפוק צרכים ואני כותבת לך זאת בכאב, כי לי המטפלת אמרה ובאלו המילים: "את בטח מתארת לעצמך. שיש לי עוד עיסוקים ועבודה וחיים פרטיים פרט ללענות לך למייל" והרגשתי ממש דחוייה. כך שאני מבינה אותך!! רחל, אני עדיין מאמינה שיש לך מטפל מעולה! שחושב קודם כל עלייך!!! תחזרי אליו לטיפול...

רחל הי, אודי הציע, שייתכן והנפש שלך מבקשת וזקוקה למשהו נוסף.. משהו שהמטפל שלך לא יכול/מסוגל להיענות לו, וממקום של נטילת אחריות הציע לך סיום ופרידה מהטיפול המוגבל הזה,בכדי שתאפשרי לנפש שלך את מה שהיא זקוקה לו.. משהו שבפסיכואנליזה שמתרחשת 3-5 פעמים בשבוע, מתאפשר... רוצה לשתף אותך, אני הגעתי לאמא צביה במסגרת טיפול רגיל של פעם בשבוע. אמא צביה זיהתה את הצרכים שהנפש שלי זקוקה להם, עברנו לפעמיים , שלוש ,ארבע, ומאוקטובר 2011 אנחנו נפגשות 5 פעמים בשבוע.. אני קוראת את הודעותייך הכואבות... רואה בדמיוני ילדה קטנה שנצמדת לאבא ומבקשת יד.. ומבקשת מאבא :"אבא, תהיה איתי קצת יותר" ואבא , מסיבותיו הוא, איננו מסוגל/יכול.. ואומר זאת באופן הכי גלוי ואמיתי.. אומר.. ילדתי..אני מוגבל, הבקשה שלך לגיטימית לחלוטין. אני ! לא יכול להיענות לכך מפאת מוגבלותי... וואאוו..באמת קשה... את יודעת מה רחל ? אולי תמחקי את כל מה שאמרתי עד עכשיו, ורק אשב לידך.. איתך-במבי.

התגובה שכתבתי לך טרם הועלתה אך נראה לי שהתבלבלתי קצת שכתבתי אותה התכוונתי שאמפתיה היא היכולת להבין את רצונות האחר בלי חובה להיענות להם אם הסברת למטפל והוא עדיין מתעקש שלא לאפשר קשר תנסי להבין מולו מדוע הוא סבור כך בכנות, אני מתרשמת שיש לך מטפל טוב שרואה את טובתך כ-נגד עיניו. ולדעתי טוב שלא יוצרים קשר, זה מחזק את יכולת ההתמודדות שלנו ולא יוצר תלות מזיקה אבל אז מקשה קצת על אודי :-) והרי כתבת שיש לך קושי שלא תמיד הוא עונה או עונה ממש בקצרה ואז לא ברורה כוונתו. לא חבל על האנרגיה שמבזבזים על כך? זה יכול לתסכל.

אישית לא הייתי הולכת למטפל גבר (סליחה אודי ) אין לך מה להתנצל ולא להרגיש אשמה . כשאמרתי לך להלחם זה בדיוק מה שהתכוונתי . מכוון ולא מכירה אותך או את הטיפול אמרתי תילחמי . את היית כותבת שלא ניפגשתם ולא הלכת אז לא הבנתי .יקרה זה בסדר חמש שנים שתקתי ברחתי עדין עושה את זה . נו באמת זה מפליא אותך אחרי מה שעברנו . אם את מרגישה שנכון לך לעבור למישהו אחר תעשי את זה כשזה במודע זה לא בריחה זה גבורה סגרי את הטיפול ותמשיכי אלהה. כן כשמכירים אחרים שאצלו זה בעייה כי לכל אחד הוא היתנהג אחרת בגלל אופי המטופל וסוג הטיפול . תיפגשו ותיראי בלי כעס בלי אשמה אם לא מתאים כשסוגרים יפה ניתן לחזור אם יהיה נכון לך .אני איתך

מה נכון, מה טוב, מה אני רוצה... להילחם, להמשיך הלאה... לא יודעת... ימים יגידו.. רחל.

אני אחרי יום ארוך, מאוחר ואין לי הרבה מילים, וקצת הסתבכתי בניסיון להחליט איפה ואיך לכתוב לך, אבל אחרי כל הסייגים האלו אכתוב: רציתי לומר לך שאני לא יודעת כאן, מהצד, מה בדיוק קורה לך ולכם בטיפול. רק לומר שאני רואה את התנועה והשינוי שלך והם מרגשים אותי. והם כוח שנשאר איתך לא משנה לאן המציאות החיצונית להם ממשיכה, כי הניסיונות האמיצים האלה הם משהו שהשגת ונשאר איתך. רואה אותך ומעריכה מכל הלב. נעמה.

מצטערת שיצא שכאילו ניתחתי אותך לא התכוונתי שזה יצא ככה וזה ברח לי באמצע . והכי חשוב כל מה שכתבתי לך היה מהמבט שלי מהעיניים שלי והנסיון שלי שלא בהכרח נכון לך . ולהאמין בו התכוונתי שלהאמין ולבטוח שהוא שם עבורך כי ככ קשה לנו לבטוח ואנחנו עושים הכל כדי להוכיח שהוא לא שם כדי לעזור . חיבוק גדול כואב לי ככ שקשה לך עכשיו שתקופה לא מזהירה אני באמת איתך ואת באמת חשובה לי . חיבוק עוטף אם נכון לך

אני יודעת, אני יודעת.. אכן, קשה לי להאמין שהוא שם, עבורי, שומר, מגן עליי.. אף אחד לא היה. אף אחד לא שמר כשפגעו בי. והנה, גם הוא. רחל.

כותבת כאן כי רואה שדבריי מסעירים .א )אני שמחה שדבריי מעוררים תגובות ושוני אויי לנו אם כולם יסכימו עם כולם .ותמידד יש לי מה ללמוד ולראות מתגובות אחרות. ב)מטפל הוא לא אלוהים הוא לא קיר .כל מה שאני כותבת הוא מנסיוני שלי מהמקום שלי והשני יכול לקחת או לזרוק ג) סליחה רחל -במקרה של רחל אני רואה את הזמן שהם יחד זה זמן עבודה שיצר קשר . אני קוראת את הגעגוע את הכמיהה וזה קשר טוב . אני רואה את הפחד מהקשר את הרצון אני רואה את הפחד גובר באקטינג אאוט . אני קוראת את ההרס . לא יודעת אם המטפל טוב או לא אני יודעת שרחל נילחמת אבל לא מספיק עבור הקשר.זה אומר להגיע בקביעות לא לבטל להיות בתנאים שנקבעו לאזן תגובות ולתת גם גב חיובי ותודה כי תתפלאו גם המטפל בן אדם ואני קוראת שיכול להיות שהמטפל התעייף קצת מהמשחקים מהרצון להרוס . והעיקר אני לא יודעת והבחירה אצל רחל היא ממש לא חייבת לעשות כדעתי . עצם ההתלבטות מראה לי שיש על מה להלחם ועל מה לעבוד . בהחלט אני מאמינה בקשרים טיפוליים(מימה ) אני גם אחרי ארבע וחצי שנים כמעט הלכתי זה היה כחוט השערה בגלל הגבולות .במקרה שלי מזלי שיש בי את הקול שמבין שרואה שיודע שמאזן ושומר עלי אחרת הייתי כותבת לכם כאן כמה היא נהייתה נוראית ואולי עוזבת את אחד האנשים ואולי היחידי שבאמת שן

כל מה שאת כותבת מראה שאת בטיפול טוב ושאת חווה קשר טיפולי מיטיב ויש לך אמון במטפלת. כיף לך וזכית! זה ממש לא פשוט ליצור קשר טוב עם המטפלת. באמת בורכת, בורכתן שניכן...

הבטחתי לעצמי לא להגיב יותר בנושא הזה של גבולות וטיפולים אבל רק אגיד לך שכן יש לי מזל אבל זה עבודה קשה קשה מאוד והמון המון אמונה ותקווה שזה יצליח . רומא לא נבנתה ביום אחד ותאמיני לי שגם הקשר שלי לא ניבנה ביום אחד . וגם היום יש שם את מי שרוצה להרוס רק למדתי לזהות אותם . מאמינה שגם את והמטפלת שלך תגיעו למקומות נפלאים .תאמיני בך כי מגיע לך

איך מונעים היווצרות של תופעה כזאת?

היי אביב, אני רוצה להתייחס למשפט מסוים שכתבת לרחל וקצת קומם אותי: "הוא ההורה המורה, והוא קובע את הכללים".... אני לא יכולה להתחיל להסביר כמה אני חולקת עלייך. את הכללים והחוקים, ובכלל את מה שנקרא " החוזה הטיפולי", קובעים ביחד תוך כדי משא ומתן. הטיפול צריך להתאים למטופל ולא המטופל לטיפול. בכלל, אני לא מתה על הגישה של "המטפל הוא ההורה היודע מה טוב למטופל שלו".... אני חושבת שעמוק בתוכנו רק אנחנו באמת יודעים מה טוב עבורנו. הגישה שלך מבטלת אותנו המטופלים ומתייחסת אלינו כאל ילדים חולים שלא יכולים לקבל החלטות עבור עצמם ולא יכולים לסמוך על תחושות הבטן שלהם. ונכון, לפעמים אנחנו טועים אבל לפעמים גם הם (המטפלים) טועים... ויחד מנסים וטועים, לפעמים מצליחים ולפעמים נופלים, ואז קמים ומנסים שוב. נטע.

מבינה שמשהו בנושא הגבולות שאני מדברת עליו מפריע לך . זה בסדר חמישה אנשים שש דעות .אסביר לך . הקשר הטיפולי הוא לא שווה וטוב שכך .גם מורה תלמיד או בוס ועובד או מפקד חייל לא קשרים שווים וטוב שכך . המטפל אולי וגם לא תמיד יתחשב בדעת המטופל מן הסתם תמיד יקשיב לו אבל אני מאוד מקווה שהוא יציב את הגבולות כהורה שדואג . כשילד רוקע ברגליים וצורח עד לב השמים שהוא רוצה משהו .ההורה מקשיב אבל אני מקווה שמציב גבולות באהבה ברכות אבל בנחישות. הגבול מעצבן כואב מתסכל את הילד אבל חשוב לצמיחה לגדילה שלו . ואלי ..הייתה לי הכלה של 24/7היא ממש פיתתה אותי לכתוב לצלצל ועוד לאט לאט ניפתחתי העזתי החלקים כתבו לה מה שרצו .בשלב מסויים זה הפך אובססיבי היא זיהתה אני כמובן שלו . היא שמה גבולות חדים כואבים ברורים . הפגישה חוזרת לחדר !!!. הייתה תקופה שהפגישה עברה למיילים .ובפגישה שתקתי לפעמים פגישות של שבעים דקות מילה לא הוצאתי ואיך שיצאתי שלחתי מייל . לפעמים זועם ותקפן ולא נעים . היה קשה הגבולות החדשים אבל התייצב וקצת נרגע בשלב הזה ביקשתי היא הקשיבה היא זאת שהחליטה . בואי גם נבין אנחנו מדברות על הכלה בן הפגישות זה על חשבון המטפל כי מה זה סמס או מייל או טלפון תכפילי במספר המטופלים ותביני . בנוסף זה תלוי במטפל האם הוא יכול להכיל האם זה לא הופך למטרד. כן אנחנו יכולים בשלבים מסויימים של הטיפול להיות מטרד רציני . נטע אני ילדה אני פצועה אני מוכה וחולה כן באתי לרופא למטפל למורה שיראה לי את הדרך שיטפל בי אין כאן שוויון . אני תמיד יכולה לבחור להשאר או ללכת .אבל אם להשאר אז בראבק בנחישות שהוא טוב עבורי .

שלב המטופל צריך להביא את התחושות שלו את הרצונות והצרכים זאת הקרקע לעבודה ..אבל זה עדין לא שווה . גם את כתבת שהבאת אבל הוא לא תמיד הסכים

היי אביב, זה בסדר לא להסכים. זה בסדר שמה שנכון לי אינו נכון לך וההפך.... אבל את כותבת בכזאת נחרצות לרחל מבלי שאת מכירה אותה ואת הצרכים שלה. אני שורדת גילוי עריות אבל איני ילדה, ואני מסרבת שיתייחסו אליי כאל ילדה שאחרים יודעים מה טוב עבורה. אני לרוב יודעת מה ומי טובים עבורי. את הכללים אנחנו קובעים ביחד תוך הבנה והתחשבות הדדית. כמובן שאם נוצר מצב שבפגישה את שותקת ואז יוצאת וכותבת מייל אז יש כאן בעיה. אבל לא צריך להיבהל מכך. אפשר לעשות שינויים והתאמות. אנחנו סיכמנו שהקשר בין הפגישות "לובש" גוון תמיכתי וכמובן שעל כל מה שאני כותבת מדברים בפגישה. כך הקשר בין הפגישות מעשיר את הפגישות שלנו ואינו פוגע. אגב, לא לכל המטופלים של אותו המטפל יש את אותו "חוזה טיפולי". כך שאיני מאמינה שלכל המטופלים של הפסיכולוג שלי יש זמינות של 24/7. אבל הוא כן זיהה שזה מתאים לי ונכון עבורי. המון פעמים שיש צורך עצום בהכלה וביצירת קשר בין הפגישות אז מוסיפים פגישה. אותי זה מקומם שהמטפל של רחל "מנחית" כללים וחוקים מבלי לספק הסבר נאות ומבלי להקשיב לקול שלה. אצלי (באופן אישי בלבד) זה משחזר את הטראומה, ומותיר אותי עם תחושות קשות מאוד (אבל שוב. מדובר בי ובי בלבד). אין זה מחייב שפגישה נוספת או שיחת טלפון שבועית קבועה, יהפכו את רחל לאובססיבית.... אני מבינה שזה קרה לך, אבל רחל היא אינה את. את מוכרחה לזכור זאת. נטע.

מסכימה עם כל מילה .ואין לי נחרצות שכתבתי לרחל כן עודדתי אותה לא לברוח לא להרים ידיים . ואגב אני כאן כחצי שנה ובחצי שנה הזו רחל מספרת על קושי מול המטפל . וכשמטפל כן מאפשר כתיבת סמסים בן הפגישות בלי להגביל כן יש קשר . כמו שכתבתי לרחל מההתחלה אין מה לעשות השוואות בן הטיפולים .

מה שכתבתי לך ולרחל . זה רק מהמקום שלי מהקושי שלי . תיראי גם את תשובתו של אודי לרחל בנוגע לכללים . שוב מדגישה אני כותבת רק מהמקום שלי תמיד . השאלה היא למה לך זה מפריע ולרחל לא !!!

שמחה בשבילך ומרגישה כמוך לגבי הדברים. היחס למטופלים כילדים קטנים מקומם ממש. אנחנו בוגרים שנפגעו ויש לכבד אותנו ואת האמת שלנו! הרבה פעמים בטיפול קורה משהו אחר מזה.

אני בכל זאת רוצה להיות כאן. לא יודעת איך.

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ? את נוכחת פה באופן המיוחד לך כבר שנים... מה נשתנה ? רוצה לומר לך שהנוכחות שלך פה על שלל חלקייך וחלקי חלקייך ,בכל מצב צבירה של נוכחות , מרגיש לי טוב.. קוראת את הודעותייך וכואבת איתך, מתרגשת, שמחה, זועמת מופתעת ושמחה שאת חברה בפורום.. :) במבי.

איך מפחיתים את תחושת האשמה, שבגללי הטיפול כשל?.. ששיגעתי אותו עם החוסר אמון שלי בו??? שהתרחקתי תמיד, וגם כשהתקרבתי - נבהלתי ממש ונסוגתי אחורה... שבגלל שנזקקתי בתקופה האחרונה יותר מידיי? שהוא כבר לא יכול להכיל אותי? שכבר אין לו כוח אליי? אני מאשימה את עצמי בלי סוף. וזה קשה, קשה לי ככה... ורק רציתי להוסיף...שאתה איש מיוחד. שאפשרת ומאפשר להיות פה בשבילי, בשביל כל מי שפה. זה לא מובן מאליו בכלל. רחל.

למה אשמה? הוא הציב תנאים מסוימים. לך לא התאים ובזה נגמר. לא חייב להתאים לך! גם לי לא התאימו התנאים שניסו להכתיב לי בטיפול. למה שתרגישי אשמה מזה בכלל? שמה שהם מנסים להציע לא מתאים ולא מספק את מה שאת היית רוצה לקבל? מניסיון אני יודעת שמתי שהמטפלת הציבה לי גבולות שלא יכולתי לעמוד בהם אז הרגשתי אשמה נוראית כל פעם שעברתי אותם כי כאילו אני מפריעה ומציקה לה, אבל מצד שני הרגשתי גם כעס רב שהיא לא הייתה מוכנה לספק לי באופן בו הרגשתי שזקוקה. תמיד השאירה צורה של תסכול. תמיד. ובעצם זאת אפילו העבודה שלהם לא להתאים את עצמם בצורה מלאה. 'התמודדות עם חסר'... אז הנה. את מתמודדת. מרגישה חרא מזה, מרגישה כשלונות ואשמות.. עזבי. הוא הציע משהו שלא התאים לך ולכן הסתיים. בגלל שנקשרנו אליהם רגשית ונתנו למטפלים האלה יותר משמעות ממה שמגיעה להם נהיות לנו כאלה דרמות אחכ בעולם הפנימי. הם קוראים לזה 'העברה'. ככה הם מסתכלים על זה מבחוץ ומלמדים אותנו גם לנכר את עצמנו מהלב והרגש ולהסתכל מבחוץ . רק ככה אפשר להתמודד איתם.

מה שלומך?.. איך הימים עוברים עלייך? בטיפול? בכלל?... חג פסח קרב ובא.. איך את? את יודעת, לפעמים שאנשים נוגעים בכאב ובחולשות שלנו, אז אנחנו מגיבים לפעמים בצורה לא כל כך רגישה.. אבל זה רק בגלל שגם לנו כואב שם.. שלך, רחל.

:(

אפשר להיות יחד?.. גם עם התחושות האלה?.. רחל.

מהבוקר כותבת ומוחקת . המון רעש המון מתח סוג של חרדה . אתמול היא סיפרה לעוד קרובת משפחה . זה ממש מפחיד הסוד שהיה שמור כמעט ארבע עשורים . הם רוצים שכולם ידעו . הנראות הזאת מלחיצה לא בטוחה שנכונה זה פטפטת חסרת שליטה והגיון. אוף מוכרחה עכשיו את כל הכוחות שלי בייחוד עם החג המשפחתי הזה שבפתח .

שוב אני (-: אני קוראת פה המון על נושא גבולות וקשר בין פגישות. האמת - לא ידעתי שזה כזה סיפור גדול. אצלנו אין ממש כללים וחוקים ברורים בנושא. כבר קרה לא פעם אחת שדיברנו בטלפון. לפעמים הוא שולח לי מייל או SMS ביוזמתו ומתעניין בשלומי. האם מדובר בחציית גבולות? האם זה מזיק? כשהייתי מאושפזת הוא בא לבקר אותי בבית החולים וכשהייתה לי יום הולדת קיבלתי ממנו ספר עם הקדשה. אם אני מבקשת שנאריך פגישה או נוסיף פגישה וזה מסתדר עם הלו"ז שלו, אז הוא נענה בחיוב. זה בעייתי? אני לא כל כך מבינה את כל נושא "הגבולות".... מודה שמבולבלת. כשקראתי אותך ואת הבנות זה עורר בי חרדה.

כל אחד והטיפול שלו , אם זה מרגיע אותך המטפלת שלי גם מאד גמישה איתי, מדברת איתי בטלפון , הודעות. נכון שהיא כל הזמן דוחפת להביא את הכל לשעת הטיפול אבל היא נוכחת בין לבין.... וזה אני רושמת לך שאני כעוסה עליה מאד.

שלום אודי התחלתי טיפול פסיכולוגי בגלל הפרעות אכילה. הפסיכולוגית שהלכתי אליה המליצה שאלך לטיפול אצל מטפל גבר אשר תחום המומחיות שלו הוא טיפול בהפרעות אכילה ו DBT. קיבלתי את המלצתה ואני עכשיו נמצאת מזה כמה חודשים אצל פסיכולוג מקסים, אכפתי ואבהי. אני חושבת שאנחנו מבססים קשר טוב המבוסס על כבוד ואמון, אבל אני מרגישה בנוח לשוחח איתו על נושאים מסוימים (מכיוון שהוא גבר). במיוחד על נושאים מיניים. כמו כן, אני מרגישה שהוא אינו יכול להבין אותי כפי שפסיכולוגית אישה יכולה להבין אותי. האם טיפול כזה יכול להצליח? האם מטופלות שלך מצליחות באמת להיפתח בפניך ולשתף אותך בנושאים מאוד אינטימיים כמו מין ומיניות? כמובן שאשתף אותו בקושי שלי ובלבטים שלי אבל אשמח לקבל גם התייחסות ממך. תודה מראש, דנית

אודי הי, הלב שלי בוכה וצוחק בו זמנית... :) :( :) :( אתה יודע שזה מתיש ? בקשר לאמא צביה ...אני כ"כ רוצה לשתף אותך... אני יודעת שאסור לי.. כולם יידעו מיד מי זו אמא צביה.. כמה פסיכואנליטיקאיות ויניקוטיאניות מורות במכון כבר יש בארץ? ואם אספר לך מה קרה לה... מיד כולם יידעו בדיוק מי זו.. זה יושב לי בגרון ומחניק לי..מרגיש לי שאני חייבת לשתף אותך... אמרתי לה ש...אוףףףףףףףףף אתה רואה ? יש לפורום גם חסרונות.... :( אבל , היא כבר יותר בסדר... כ"כ מקווה שהיא תחזור להיות "רגיל" כפי שהיתה במהירות האפשרית.. שתף במשהו אחר... היום עשיתי ממוגרפיה, ואני בסדר.. אין לי סרטן.. אז זה משמח, נכון אודי ? אבל לפני הבדיקה עוד הטסתי את הרכב למוסך כי הוא "סיפר לי" שיש לו בעיות...ואכן, יצאתי עם חור של 1800 שח אשכרה, מוסך= מסחטת כספים.. אודי, מרגישה מעורערת... גם אבא שלי יושב שבעה על פטירת אחותו. כך. פתאום. התקף לב. כשהיום הייתי אצל אמא צביה, שכבתי על הספה ,ופתאום מאוד שמחתי שכפות הידיים שלה "רגיל" אמרתי לה את זה.. אני כ"כ צריכה שיגרה, סדר, קביעות... זה מקנה לי בטחון, רוגע, שקט פנימי.. איזו תחושה פנימית נעימה.. אמרתי לאמא צביה.. "מזל שכפות הידיים שלך נשארו "רגיל".. ואמא צביה המשיכה לשבת ולהקשיב..זה הרגיש בטוח בלב.. שלך מקרוב-במבי.

אצלה..היה נחמד, חזרתי לשתף..אבל עכשיו מתברר שהשעה שהייתה שלי והבטיחה לשמור עליה, לא קיימת יותר בגלל העבודה שלה (היא עובדת במקום נוסף) והישיבות צוות נופלות על זמן הטיפול...מתחילה משהו חדש....אוףףףףףףףף אין לי זמן אחר...ות'אמת, לא כועסת עליה, זה מקום עבודה ולא באשמתה :( קבענו לשבוע הבא, בחג לא אוכל אני, אחרי החג נפגש והיא תסע :( ואז....אין לנו זמן להפגש, נצטרך לחשוב כיצד נוכל לקיים פגישות סדירות...מקווה לטוב. מי (ככה מרגיש לי נעמה בשבילך...)

שמחתי לקרוא. שמחה שהיית שוב, שחזרת לשתף.. בטוחה שתמצאו פתרון וזמן שיהיה נכון לשתיכן... רחל.

היי לכן/ם יום ראשון שביזות אין כח מעצבן המטפלת מעצבנת השמש משקרת..... חשבתי לפתוח עץ יש לי שבו נכתוב מה יש לי? חברה טובה אמרה לי שיש דבר כזה חיוך של הלב...... הלב מחייך כשחושבים על דברים טובים שיש לי.... אני יודעת שלא פשוט וההתמודדות קשה.באמת. בכל זאת מזמינה לנסות לערבב את האין ביש ולהחזיק ביחד את הייאוש והתקווה כשאחד לא נוגע בשני...... יש לי- יש לי מטפל מדהים שרגיש ומכוונן אליי...... יש לי עבודה שאני אוהבת מטופלים שאני אוהבת... יש לי דירה ממש חמודה אני גרה בה שנה ומחדשת את השכירות.... מודה שגם לי קשה ושזה אפילו מלאכותי קצת.... בבקשה אל תשאירו את העץ לבד.... אודי בבקשה תצטרף גם? הילה

הילה יקרה, מבינה את המקום הזה שמוכרח לאזן אחרת מרגיש טובע בביצה של כאב . אז שותלת כאן בעץ שלך שני קישורים .. האחד שיר של אהוד בנאי ודקלון ניצוץ אהבה https://www.youtube.com/watch?v=8MfooiD-UhY והשני סרטו על הדשא של השני .. https://www.youtube.com/watch?v=SolGBZ2f6L0 יש בי הרבה שמחה ואופטימיות וטוב ויחד עם זה יש התלבטויות וכאב וקושי. והאמת הילה שמבינה שקשה לך אם הכל כך הרבה קושי כאן אבל אני רוצה לתת לך עוד נקודת מבט . יש כאן תהליכים טובים של הכלה והקשבה ומי שלא העיז עד היום מעיז לתת מקום לכאב שלו נכון שחשוב האיך.

היי הילה, מנסה גם לחייך את הלב. :) יש לי אנשים שאני אוהבת ואוהבים אותי. יש לי תנועה בחיים, שינוי והתקדמות. זה יוצא יחד יש לי אהבה והיא תנצח? ;) נעמה.

קמתי בבוקר, וכול בני ביתי בריאים- הכי חשוב!אני רואה , אני שומעת, יש לי בית יש לי אוכל בשולחן, יש לי משפחה מקסימה, יש לי עבודה יש לי השכלה... בסהכ יש את התפאורה...

חייכת אותי..הזכרת לי את הקומדי סטור עם היש לי יש לי... ברור שיש לנו גם דברים טובים...יש לי בעל, ילדים מדהימים, עבודה שאני אוהבת...מספיק כסף להתקיים מספיק יש לי? :)

יש לי ילד מתוק ונבון והכי הכי חשוב בריא.

בעץ יש לי, יש לי אותך הילה יקרה, הילה שמתמודדת, חוטפת על ימין ועל שמאל, מרכינה ראש, מתייאשת.. אך לא ! לא באמת מתייאשת.. נושמת כמה נשימות, מרימה עיניים למרום, רואה גם את התכול ו... ממשיכה במשנה מרץ בעומק וברגישות הגבוהה שניחנת, ממשיכה לפלס דרכך.. אני מצטרפת לעץ יש לי עם הרגשה של נשיקה בלב... שלך במבי.

אותי. רחל.

יש לי להגיד לך שהרעיון מקסים

איך יוצרים קשר פרטי עם משתתף אחר מהפורום . האם ניתן להעביר דרכך מיילים . לא רוצה לפרסם את המייל כאן בגלוי.

קודם כל הייתי מציעה לך לחשוב מה את רוצה להפיק מקשר כזה מחוץ לפורם...דבר שני, ניסיתי את זה ומניסיון שתינו הפסקנו את הקשר מכמה סיבות, זה היה לא מתאים..קשה מדיי ועוד. אז לפני שאת נכנסת לזה תחשבי טוב, אנשים כותבים פה כדי לא להחשף, וגם את כנראה...לא יודעת מחשבות. בנוסף תמיד את יכולה לפברק מייל ולתת אותו ומי שרוצה שיצור קשר. לא בטוחה שכדאי...אבל תחשבי לפני שתתחרטי, טוב? מיכל

תודה על הדאגה . אני יודעת ומבינה אבל אני מאמינה בקשרים כן אולי נאיבית ...יש לי כמה קשרים כאלה שצמחו מפורום והפכו לחברות ויש חברויות שקרסו בלי קשר לפורוום . שוב תודה על ההארה

הוא כתובת מייל . בכלל מרגישה שכל מה שכותבת כאן גם ככה לא מובן ויוצא מהקשרו אז לא חשוב . בכל מקרה תודה וסליחה

המקום פה מפחיד לי מידי כרגע, אבל אני צריכה אותך... אודי, דברים לא טובים קורים לי. :(

אני כועסת עלייה. מאוד אין לי מושג מדוע, היא פשוט מרגיזה אותי אני רוצה לצעוק עליה, שתעלב... אני ממש מדמיינת את עצמי צועקת עלייה ואז מחייכת - אבל לא משמחה, אלא מתיסכול ומבוכה. אז שלחתי לה שאני מבקשת לבטל את הפגישה, לא רוצה לריב איתה. היא לוקחת אותי בהליכה. ועכשיו אני מתגעגעת ומתחרטת ובעיקר מרגישה לבד! אוף...

תזכרי לפעם הבאה לא מבטלים פגישה זה הכוחות שרוצים להרוס שבתוכנו .את באה ממקום דתי אז זה יצר הרע כדי לגבור עליו צריכים להתמיד להאמין להתחזק כך בטיפול .זה יצר הרע באים מדברים על זה לאט לאט מבינים שהכעס הוא לא באמת עלייה הוא כעס שחייב לצאת אבל עלייה אנחנו סומכים שלא תפגע אז מרשים לעצמנו ..זה טריגר יקרה את לא כועסת עלייה את כועסת על מי שפגע על מי שלא ראה לא חיבק לא הקשיב . היא רק שם ללמד אותך לשחרר ולנתב נכון ..חיבוק לשבוע חדש

אביב היקרה באופן חד פעמי ומוזר אני חולקת עליך... הכעס של "כאן ועכשיו" כן מופנה אל המטפלת שלא מצליחה להבין ... שלא מתנהגת כמצופה ...שאומרת דברים פוגעניים ...ששוכחת דברים ועוד כהנה וכהנה.

העוצמות וההצפות עד כדי ביטול פגישה משם ברוב המקרים. לקח לי זמן להבין את זה .. וזה נפלא שאת חולקת עלי ..תיראי למטה ביום חמישי אודי ענה לי עד כדי כך הוצפתי שרציתי ללכת . לכתוב לו שנפגעתי ועוד..הבנתי על מה זה ישב והכל בסדר . זה בעייה ולוקח זמן לזהות את מליוני הטריגרים שמעיפים אותי לפחות. איך כתבת דפוס דומה של כעס והתנהגות מול המטפלת שלך זה משם לא קשור להיום .

אני לא חושבת שצריכה פסיכואנליזה. של 3-5 מפגשים בשבוע. גם לא רוצה.... כן חושבת שאם בתקופה מסוימת יותר מורכב, אז אפשר להרחיב מעט את הגבולות, ועדיין בתוך גבולות. אני קוראת פה בנות שמשתפות במה המטפל מאפשר להם, מכירה אנשים בטיפול ושומעת איך המטפלים שלהם נוהגים.. וזה קצת קשה שאצלי זה אחרת..:( אבל יהיה בסדר...בכל דרך.. מקווה לפחות... רחל.

בבקשה אל תיפלי למקום של השוואות הדשא של השכן לא תמיד יותר ירוק באמת ..את לא מכירה את כל הסיפור לי הייתה הכלה של 24/7 זה היה בשבילי נורא . היום בגבולות מאוד נוקשים גם סמסים בן הפגישות אין טוב לי אני ביקשתי אותם .הכל ברור לי ולכל חלקיי בלי להתפזר והכל מגיע לפגישה . את שונה נטע שונה אני שונה מיקה שונה כל אחת והגבולות שלה .תסתכלי על הטיפול שלך על ההתנהלות שלך ותילחמי על הטיפול הוא ההורה המורה הוא מציב את החוקים תאמיני בו רק אחרי שתאמיני בו תוכלי לעשות עבודה .לי הוא נשמע אחלה מטפל ונישמע גם שיש לכם כימייה טובה שווה להלחם על הטיפול הזה .

היי רחל קוראת אותך ואת הלבטים והמלחמה וההתשה אני לא רוצה לקחת צד רק להדהד אולי מנסיוני.... אני הייתי בעבר אצל מטפלת מדהימה שלא התאימה לי ועזבתי אותה והיום אני כבר כמה שנים עם שלי......האבא המאמץ שלי...., מצד שני גם אצלו היו עזיבות וחזרות ושוב כעס וספק נטישה וחזרה.... מאמינה שאם תנקי את כל הקולות ותצללי לתוכך תדעי את התשובה.... איתך! הילה

סליחה,אבל זה נשמע כבר קצת כמו עבודת אלילים.מי אמר שבאמת תמיד שיקול הדעת של המטפל נכון? זוכרת הודעות קודמות של רחל,ודווקא התרשמתי שיש שם בעיה גדולה,ונראה לי מוזר שמטפל לא מוכן לשתי פגישות בשבוע,בדרך כלל זה מקובל לגמרי ואפילו מוצע בתקופות קשות. אני כמובן לא מכירה את כל התמונה,אבל תחושת הבטן שלי כבר מזמן שיש כאן בעיה אמיתית( קשר מקביל של עבודה, מטופלים אחרים שהמטופלת מכירה, אמירות פוגעות,חוסר זמן וחוסר פניות ועוד). למה לשכנע כל הזמן שזה קשר מיטיב? זו ממש אמונה דתית אצל חלק מהמגיבים,וזה מוזר לי.אני לגמרי מאמינה בקשרים מיטיבים,ובגבולות,ובאפשרות לשינוי.אבל לפעמים יש גם בטיפול קשרים הרסניים,וכדאי להכיר בכך.לפעמים,לא תמיד כמובן.יש גם קשרים נפלאים.ואם משהו לא מסתדר וכל כל מכאיב המון זמן,ושוב ושוב,לא כדאי לחשוב על טיפול אחר?הטיפול בגדול אמור להיטיב

מי אמר שזה מה שהכי נכון וטוב? גם עלי ניסו לכפות גבולות ככה. להכתיב לי. זה לא הרגיש נכון ומתאים בכלל. מה זה 'תאמיני'? למה להאמין? מטפלים הם לא אלוהים ובכלל יכול להיות איך עוד כמה שנים יכתבו מאמרים איך הגבולות של היום כבר לא מתאימים לאופי הבעיות של המחר. אני ממש לא מחזיקה מהשטויות האלה כאילו למטפלים יש בהכרח מושג מה לכל הרוחות הם עושים. רוצים שנתאים את עצמנו לגבולות? סבבה שיסבירו למה ומדוע וישכנעו שזה באמת מה שיעזור . 'תאמיני' זה לא נימוק. גם בסיינטולוגיה ובדת אומרים 'תאמינו'.

כתבתי שלי !!!!!לי טוב כרגע הגבולות הברורים . לי ורק לי . כתבתי לרחל שההשוואות לא בריאות כי כשקוראין שזה מחבק וזה נותן ככה וככה מאוד רוצים גם ... ולהאמין ולסמוך על המטפל מצטערת מימה כי בלי להאמין ולסמוך על המטפל שהוא שם עבורי (לא בהכרח שהוא צודק כל הזמן וברור שטועה הוא אנושי ) לא יכול להתקיים טיפול מיטיב .

למה המחשבה שלו לגבי מה נכון קובעת יותר מהרצון/צורך שלה? ומי קובע מהו הצורך שלה, המטפל? יומרנות פטרנליסטית לתפארת.

טוב אז יש לי בעיה קטנה., אשמח לשמוע את דעתכם בנושא. פעם ראשונה שאני כותבת פה אז תנסו להתחשב, יש לי קושי בטיולים- אני נורא מחוברת לבית לאחים להורים וקשה לי בטיולים .. וזה בא לידי ביטוי בכך שאני לא מרגישה טוב בטיולים ומגיעה למצב של התעלפויות, בטיול האחרון שהיתי אמרו לי שזה נבע ממתח.. הגיוני? ואם כן איך אםשר להתגבר על זה? יש לי עוד טיול בפתח ובאלי לעבור אותו בשלום.. תודה מראש לכל העונים..

קודם כל ברוכה הבאה .קשה לענות כי לא מכירה אותך, אני מניחה שאת צעירה ואת מתכוונת שהפרידה מהבית קשה לך וזה נשמע מתאים שזה ממתח אבל רק את יכולה לתת את התשובה על זה . בכלל מאמינה שכל מה שמפריע לנו יש לו מקום ושווה לטפל בו כדי שתהייה לנו אכות חיים טובה יותר.

לרצות שמישהו יחבק אותך דווקא כשאת בוכה ופגיעה, כשהפצע הנפשי של הזדקקות גולמית בנוכחות מכילה ועוטפת חשוף במערומיו נטולי ההגנה. ככה. ויחשוב שאפילו במצב הזה את דבר מאד יפה שחשים כלפיו אהבה. ולא רתיעה ולא הרגשה שזה מכביד עליהם ונכונות להכיל את זה. מישהו שיוכל לשהות שם איתך, יחבק את הגוף והנפש באופן מנחם. עד שתשכח הסערה וידהה הכאב ויפציע לאחר קבלה שכזו חיוך. חיוך והרגשה נינוחות ושלווה בנפש. הרגשה של בטחון ביכולת להיות נאהב גם בחולשתך. זאת כמיהה לגיטימית? לגיטימי לצפות מאדם רגיל בעולם שידע ויהיה מוכן לספק כזו משאלה? כי בדכ אנשים בריאים נפשית הרי לא מתעסקים במשאלות וכמיהות מסוג של. הם עסוקים בנהירה אחרי הנאות החושים כמו סקס עם תשוקה ודייטים לעת שקיעה.. אותי מעניין למצוא מישהו שידע לחבק נכון את הכאב בלי שום רתיעה. עד שיתרפא. וגם אם לא ממש יתרפא, לפחות שכבר לא ירגיש כזה נורא ומאיים ה'אסון' להתגלות במערומי החולשה והכאב. אנשים סוג ב'. אנשים סוג א' לא מתעסקים בזה. יש להם הרבה יותר עוצמות מחולשות. ז עליהם.

גבר בסביבות גיל 45 , תופעות של נהיה אדום ומזיע מול הבוס שלי בעבודה ..וגם מידי פעם בפגישות עבודה עם אנשים שאני נפגש עימם..וגם בישיבות חברה שאני משתתף בהם מעדיף לא להתבטא מחשש שזה יתקוף אותי ...הפניקה הזאת שתוקפת אותי מדי פעם ..ומפריע לי במהלך החיים התקין ...ובכלל בהתקדמות שלי בעבודה. מבקש עזרה בנושא למי לפנות כדי לקבל עזרה בנושא

1. למה אנשים מדוכאים מזדהים ואוהבים את מי שפוגע בהם וממש אובססיביים אליו? בהקשר לבחירות האחרונות. זה משהו שמסקרן אותי על טבע האדם. 2. ועוד משהו, אם אתה יכול לאבחן לי את האישיות הבאה: אדם שבטוח שמדברים עליו הרבה (דברים טובים רק) , מתוך חוסר מודעות מוחלט (כשאני מסתכל על זה מהצד, זה ניראה לי ממש מוזר שהוא חושב ככה) , הוא מאמין בבטחון מלא ובתמימות מוחלטת שאנשים מרגישים כמו שהוא מרגיש ואכפת להם ממנו כמו שלו אכפת מעצמו (סוג של חי בסרט) הוא גלוי מדי, זאת אומרת חסר טאקט ברמה המינימלית לגבי מה שהוא אומר, ומדבר בשפה גבוהה שלא מתאימה לזמנו (עוד פעם ברמה של חוסר טקט) , ואני לא פעם מרים גבה שהוא מדבר ככה עם אנשים. מודה לך, ירדן

היי אודי, מכיר את השיר הזה ..אגו טריפ? עם הזמרת שרוצה "הלאה מכאן", ושרה-"למה את בוכה"? נו, עלמה זוהר.. המגניבה הזאת ,עם הקול המיוחד.. כמה נוח זה ג'ינס פשוט וחולצה לבנה ונעלים קלילות... פשטות יפה ותמימה כזאת, שחודרת ללב בלי חושפנות, ופרובוקטיביות והעמדת פנים כמו של המטפלת שלי רגע, היא לא הנושא כאן ..נכון? אז למה אני שוב כותבת עליה? שתלך מכאן וזהו!!! בכל אופן, עכשיו אני רוצה להיות קלילה כמו הזמרת הזו פשוט רוצה שיהיה לי נוח בגוף שלי להרגיש קלילה ומגניבה... ואז אני אהיה אישה באמת אבל אני ממש לא מתכוונת ללכת "הלאה מכאן", או לבכות.. ו"האגו טריפ" הזה של המטפלת שלי, שלא מאפשרת לי לכתוב לה בין הפגישות, לא מפריע לי בכלל. ואתה יודע למה? כי החיים הם סרט ואני אישה משוחררת!!!! כאילו, כמעט.. :-) (אודי, אם אסור לכתוב כך על אנשים מפורסמים אז תצנזר טוב..אני לא כותבת בכוונה רעה, להיפך..)

אני בטיפול והכל בסדר. סליחה.

זה בסדר אני מאוד רוצה שתביאי את עצמך . גם כתבתי לך בשירשור ההוא למטה למיכ אבל לא ניקלט . אל תיסגרי שוב ..יודעת כמה קשה היה לך לחבר מילים למשפטים .גם מבינה את מי שזה הלחיץ אותו בעקבות עמליה. בכלל הרס ופגיעה זה דבר מדבק. יקרה מה שלומך היום?

היי בחזרה רוני יקרה, אם אפשר, דבר ראשון שמחה לשמוע שאת בטיפול. אני מניחה שלא הכל בסדר, אבל באמת שטוב לשמוע שיש את המסגרת הזו שמחזיקה. רציתי לומר גם בהמשך להודעה למטה, שהראייה שלי קצת שונה. מבחינתי, הכאב שלך, של כל מי שכאן, כן "מכביד" בצורה מסויימת. זה ברור מבחינתי, כי אתן נעשות יקרות וחשובות לי ועצוב וכואב לי שעצוב וכואב לכן. אבל ה"מכביד" הזה הוא לא קטסטרופלי כמו שנדמה לי שהצגת אותו. הוא פשוט מה שבא עם חיבור וקשר - כשעצוב למישהי אחרת, זה עצוב לי ואני דואגת לה. אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לחלוק. אחרי הכל, אני יכולה לומר על עצמי שאני בהחלט מכילה את זה, ונראה לי שנכון לומר את זה גם על הפורום. זה משהו שאני בוחרת לעשות כחלק מההשתייכות למקום הזה. זו עסקת החבילה של קשר וחיבור. ל"מכביד" יש קונוטציה שלילית, הייתי בוחרת במילה "נוגע". ונוגע לפעמים נוגע ומעציב ולפעמים מרגש ומשמח. אולי אפילו היה מעציב יותר אם זה לא היה נוגע באף אחד? זה אולי גם נוגע להודעה שלך, שמלי. אנחנו מעצבנות אחת את השנייה, כי זה בלתי נמנע. וזה בסדר, מתעצבנות, מכילות את העצבים ומשחררות אותם. גם כשכועסים ומתעצבנים, זה לא מוחק את האהבה והחיבור שכן יש. אני אפילו מעדיפה את הכנות הזו, אחרת אני נכנסת לסרטים ש"מה באמת האדם הזה חושב?", כי אני לא יכולה לסמוך על מה שהוא אומר לי באופן ישיר. מחשבות חופרות כהרגלי, נעמה.

היי חברות/ים. למישהי כאן יש פייסבוק? יש חברים בפייסבוק? יש תמונות סלפי שמצלמים עם חיוך וכייף? מחובקים/מחובקות על ידי בן זוג? חברה טובה? האם יכול להיות ששם מביאים רק את החלקים הכייפיים? ולכאן מביאים רק את הבאסות? אולי אני טועה? לא יודעת. יודעת רק על עצמי....: אשמח לשמוע את דעתכן/דעתכם..... אתחיל מעצמי- אני מאוד אוהבת להצטלם בסיטואציות שונות וכייפיות. הצטלמתי ביום הולדת של ילדיי וחייכתי היה לי כייף. גם ביום הבחירות העלתי תמונה מגניבה. בטיול לדרום צילמתי כלניות יפות..... איזה כייף:) הילה

היי הילה, אני לא כל כך פעילה בפייסבוק אבל מעט התמונות שכן העלתי מציירות מציאות מושלמת. כולנו תמיד מחייכים ויפים. ויש תחושה שקרית של ביחד. בפועל - זה לא כך. החיוך מזויף, והכיעור הפנימי מאיים בכל רגע לגלוש החוצה ולהתגלות אל העולם. נטע.

אודי, אני מתחילה לחשוב שהפסיכולוג שלי חייזר. איפה הגבולות שלי??? למה הוא לא מציב לי גבולות? האם הוא סומך עליי שאדע לא לעבור את הגבול? מי בכלל מגדיר מהו הגבול??? מי קובע מתי גבול נחצה??? ואני לא מדברת על המובן מאליו (קיום יחסי מין וכאלה). מעניין אותי מהי הגישה שלו (שאלתי כמה פעמים אבל לא נענתי). אני רק יכולה להגיד שהטוטליות שלו זה בדיוק מה שמרפא אותי. אגב, אני בהחלט מגבילה את עצמי ושמה לעצמי גבולות כמו: לא יוצרת קשר אחרי 21:00, לא יוצרת קשר בסופ"ש, למרות שהוא מאפשר זאת. מעניין לתת לו לקרוא את כל מה שכולן כותבות בקשר לגבולות בטיפול שלהן ולשמוע מה יש לו להגיד. אני חושבת שמה שהכי מעניין הוא שאני לא "מתלהבת" ולא להוטה מכיוון שיש לי האפשרות וזה קיים עבורי 24/7. קצת כמו ילד שיש לו ממתקים ללא הגבלה. בהתחלה הוא יתלהב ויזלול מלא ממתקים ואח"כ זה כבר לא ילהיב אותו והוא יאכל בצורה מתונה. או כמו ילד שיודע שההורים בקרבת מקום ולכן יש לו אומץ להתרחק ולחקור את העולם. נטע.

נטע הי, יכולה לשתף אותך לגבי הגבולות שאמא צביה הציבה לי. מותר לי להתקשר אליה/לסמס לה/לשלוח לה מיילים ללא הגבלה , 24/7 . אני לא מתקשרת אליה לעולם ! (מפחדת לשמוע צליל דחיה בקולה) גם לא שולחת לה מיילים... סמס שולחת לעיתים לא קרובות.. אסור לי לגעת בה בשום אופן !! , כלומר, אסור לי להתיישב על הרצפה, להניח את הראש שלי על הברכיים שלה ולחבק את הרגליים שלה. וההגבלה הזו הורגת אותי ...

שאם היית מתחילה לתקשר 24/7 הוא היה מציב לך גבולות... כנראה כמו שעכשיו זה מתאים לו לאפשר. מניסיוני בהתחלה מטפלים יותר גמישים ואחכ מתחילים להדק עניינים אם המטופל נקשר מדי ומתחיל עם כמיהות ותביעות יתר לדעתם

מה ההיגיון.. הרי מטפל אמור לשמור על המטופל.. ואם מטופל אחרי כמה שנים של טיפול מדבר על התאבדות בפועל, אז המטפל עוזב אותו לבד עם זה? זה יגרום למצב יותר גרוע... מה ההיגיון? רחל.

יש אנשים שלא פורצת להם תלות או חרדת נטישה/ התפרקות... יש אנשים שטיפול אצלם עובר יותר על מי מנוחות? או שתמיד טיפולים פסיכולוגים הם כאלה קשים?

ואודי ענה שברור שיש. גם אני מכירה כמה אלו אישית. כנראה שכל אחד זקוק למשו אחר בטיפול.

הייתי מהפלאפון והוא כתב ההודעה נוספה בהצלחה, ותמיד הוא כותב ההודעה נשלחה בהצלחה... אני מותשת, אחרי הבכי היום בטיפול ובכלל, קשה לי ואני רוצה לנוח. צריכה שקט וגם מאנשים. צריכה להירגע, קשה לי.

היי חנה, יש אפשרות לאמבטיה חמימה, ספר טוב או סרט או תוכנית טלוויזיה, פוך חביב וערב נחמד עם עצמך? שבת מנוחה, נעמה.

ונראה לי שלא אכוון שעון מעורר ואקום מאוחר (: תודה!

הבכי אצלה היום בבוקר והמשך היום עייפו אותי. זקוקה למנוחה ולשקט מאנשים

שולחת שמיכת עננים רכה ועוטפת למנוחה של סופ"ש נעים ועוטף ...ומוזיקה של ים ...

מנסה לחשוב איך לצור פיוס בן החלק המתפקד והחלק הזה של הנערה החלק שכועס . האמת שהיא יותר רכה ואני יותר מקבלת פחות בשיפוטיות . אבל יש שם קיר פחד שאם ניתן לה מקום היא תהרוס . אם אני ינסה לחבק להיות יותר אוהבת -קשה לי עם זה -האם הסיכוי להרס קטן יותר . חייבת למצוא דרך להגיע אליה בלי לרצות להרוג אותה ..אוף זה לא הוגן גם נפגעתי וגם אני רוצה להשמיד את עצמי ...פשוט הזוי ולא הוגן

אביב יקרה, להפך לא להשמיד לעזור לה להבין... היום אני מנסה לשאול אותה שאלות למה את הולכת לשם? מנסה להיזכר מה קרה כמה דקות קודם, ולמה את חוזרת אליהם ? ולמה את מסתירה? לא להשמיד להבין , לעזור. מחשבות טובות.

יודעת ..קשה לי כל כך איתה ...אוהבת אותה אבל פוחדתת

לא היה כמו שקיוויתי...רציתי רוך והבנה .אפילו אמרתי לה את זה..אבל קצת עשיתי סיכום של החמש שנים..ואמרתי שהרגשתי שהיא לא הבינה שקשה בלי קביעות ולא באשמתי....ורציתי ללכת משם..יום הולדת..חמש שנים...באסה. דברנו על התלות. גבולות שלה שלי...הכל מבאס. שהיא לא מושלמת שעכשיו אני מבינה את זה וזה טוב..מה טוב? לא חיבקתי אותה בסוף פגישה..לא רציתי..כן..תמיד יש כזה בסוף פגישה ואל תקנאו..זאת טעות אולי הייתה מלכתחילה.....אבל קבעתי שוב לראשון..שיהיה קרוב לי אם ארצה עדיין פרידה:( יש תנאים גם אצלי...לא ליצור קשר כשלא דחוף ולא יכול להיות שאצור קשר פעמים בשבוע כי זה זאבים זאבים... זאבים..חינטרשה לי משהו...מעצבנת..לא זה לא טוב שהיא לא מושלמת...באסה.....גם אני לא אני ההפך הגמור משלמות...:(

אפשר לאחל מזל טוב, יקרה? (מחר, נכון?) ולקוות איתך לפגישה פרוייה בראשון? ולאחל סוף שבוע טוב? נעמה.

אני עייפה אבל שתדעי קראתי אותך . מאמינה שדווקא הגבולות האלה והתחייבות לטיפול יעשו לך טוב איתך

אודי, אני צועקת, בועטת, מעמידה את הקשר במבחנים. והוא נמצא עבורי כמו סלע איתן. סופג את "המכות" ולא זז. הוא מספק לי יציבות בחיים ובאותה נשימה גורם לכל כך טלטלות. מתי הסערה תחלוף ואגיע לחוף מבטחים??? אני שונאת - אוהבת אותו. נטע.

אף פעם לא היה לנו תוספת מפגשים... או טלפון נוסף בין הפגישות... בתקופה האחרונה מבקשת את זה המון, טלפון בין הפגישות, עוד פגישה.. אבל זה לא קרה/קורה... מה שכן, הוא מאפשר לי לכתוב לו... לרוב בלי להגיב...או מגיב עם מילה בודדת... שזה גם מתסכל לרוב... לא יודעת אם קורא... אם ראה בכלל... מה חושב.... הוא אומר שזה בריא לי ונכון לי... אבל אני לא מבינה... יש מלא מטפלים ונראה שנכון להתאים את הטיפול למטופל, ואני מתחננת ומבקשת את זה כבר כמה חודשים...והוא תמיד התחמק, עד שעכשיו אמר לא מפורש. אז קשה לי וזקוקה יותר, אז למה לא?... רוצה להיות בתלות הזאת קצת... רוצה שיאפשר לי...רוצה שיאפשר לנו... רוצה, בלי היגיון קצת, פשוט רוצה... אחרי זה אתחיל עם היגיון ואפסיק ואלמד מהי תלות בריאה, הזדקקות בריאה...אחרי זה... ככה צריך להיות, לא אודי?.. רחל.

וממנה יוצאים רק בחיתוך חד בבשר ...וזה עובד .איתך יקרה כל כך מכירה את התסכול וחוסר האונים

אני מכבידה עלייך?על כולם פה? או שלא הבנתי כי אני משוגעת.:-/

לא רוצה לכעוס עלייך..אבל דחילק, את לא מכבידה ואת לא משוגעת...את נהיית צינית...דיי עם הביקורתיות על עצמך..(אולי אני רואה בך מעט ממני אבל זה מעצבן כבר)

אבל למה להגיד לכולם שהם מעצבנים? למה מגיע לאחת זכות לכאב יותר מאשר לאחרת? למה להגיד שכאב של מישהו הוא מעצבן? מה הקטע שלנו מותר את מה שלאחרים אסור?

לא מכבידה... לפחות לא עליי.. פשוט כואב לי שכל כך כואב לך.. ודואגת לך. רחל.

היי רוצה להאיר..... לאחרונה יש הרבה מאוד משיכה למטה לפעמים מרגישה שמדרדר אותי להיות כאן הרבה יותר מידיי לגיטימציה לפגיעה עצמית לאקטינג אאוט מרגישה שבזה שלא מכירים את כל השלם מקצינים פה את חלקיו וחבל מאוד. מזמינה להביא עוד חלקים בריאים מתפקדים טובים שיש בכולנו..... מזמינה למשוך למעלה. מיכל מצטרפת למה שכתבת.... הילה

ו...משוך! ו... משוך! ו... משוך! תודה הילה. מצטרפת ושולחת אנרגיות חיובית. נעמה.

אני מצטערת אם לא הייתי צריכה לכתוב את התנאים שהמטפל שלי אמר... התלבטתי הרבה, כי מן הסתם הוא לא היה מציב לי את זה פתאום בלי סיבה... אז הסתפקתי בלכתוב רק את התנאי בלי שום פירוט, כדי לא להכביד..חשוב לי גם לא לפגוע או חלילה לגרום למישהי רע פה... סיפרתי פה שעובדת בתחום הטיפול, עם ילדים, נערים ונערות עם בעיות נפשיות..זה החלק הבריא, המתפקד שלי. אפילו שמפגיש אותי עם חלקים כואבים בנפש שלי, אני שם, נותנת, מעניקה. עושה כל שביכולתי לספק להם את החוויה המטיבה, שמישהו בעולם אוהב אותם, דואג להם, חושב תמיד רק איך לשמח אותם ואיך לעלות להם חיוך על הפנים... (ולהם אני לא נותנת גבולות..:)...שאני איתם, אני עד הסוף. והמבטים שלהם, העיניים הבוהקות, החיוך על הפנים, הידיים המחבקות, המבקשות חיבוק, מוחקים לרגעים הרבה כאב שקיים אצלי... רחל.

כייף הילה

היי רחל לא כתבתי ממקום שיפוטי..... ובקשר לעבודה שלך- איזה כייף לך ולהם שאת מושקעת בהם. גם אני עובדת בעבודה טיפולית ויש לי רגעים נפלאים. תודה ששיתפת! הילה

הייתי היום בדיקור סיני והיא רק נגעה בי אמרה שאני חרדתית מאוד ושאני לא ישנה בלילות זה באמת נכון אבל איך היא מגלה את זה רק מכמה דקות של עיסוי..ולאחרונה באמת קשה לי להתמודד לבד אולי אני אשמה ??כי כל כך הרבה פגעו בי בגיל הילדות וגם בגיל יותר גדול איך זה שאבא והדוד שלי ונהג וסבא ונהג ההסעות בחרו לפגעו דוקא בי אולי אני אשמה בזה אודי זה בסדר לספר שאני חותכת שכואב לי? שמצליחה לאכול רק ארוחה אחת ביום?ובכוח כדי לתפקד למען הילדים שבנתים נותנים לי כוחות ומחזיקים אותי המטפלת נעלמה לי בלי הודעה מוקדמת ולא ידעת מתי תחזור אני רואה שטיפול הוא דבר קשה וכואב קוראת גם כאן מאחרות שזה קשה ליהות בקשר טיפולי

בבקשה ממני אם את כותבת על דברים כאלה במילים ברורות תוסיפי טריגר שנדע ... עצוב לקרוא אותך עצוב הקושי .בבקשה תאכלי תפסיקי לפגוע בעצמך . ככ מבינה על מה את מדברת ..איתך

למה בייביסיטר?? אודי זה לתינוקות. לא נעים לי לראות את זה. היום חשבתי שאני רוצה להיות תינוקת.. אבל זה קששה לי גם

אחרי שנתיים ושמונה חודשים, התנאים הם... 1. יש מפגש קבוע יחיד. וזהו. אין תוספת פגישות, זמן, טלפון וכו. 2. צריכה להתחייב לא לפגוע בעצמי. התנאי הראשון כואב. השני נראה לי לא הגיוני. אמרתי לו שהתנאי הראשון יגרום לי לקושי מאוד גדול, קושי שכבר חווה כבר עכשיו. חווה כבר הרבה, חוסר החזקה. אבל עוד איכשהו... והתנאי השני אמרתי לו שלא יכולה לקבל. יכולה להתחייב שאודיע לו לפני אם רוצה לעשות משהו לעצמי, ואם לא אשיג אותו- אפנה למישהו ואשתף בזה. אבל להתחייב שלא אעשה כלום? מאיפה אני יודעת מה אהיה ומה אעשה? איך אפשר להתחייב על דבר כזה? זה נראה לי ילדותי לבקש דבר כזה. והוא כתגובה ענה לי- נקבע פגישת סיום. רחל.

כתבתי והכל נימחק..הכלל השני צריך היה להיות ראשון . את חייבת להתחייב לעצמך שאת לא פוגעת בך .כמו שלא היית פוגעת בי או בילד קטן כי שם זה חוק למה את מותרת לפגיעה . הכלל הראשון כנראה שהגעתם לאובססיה וזו הדרך שלו לעצור את הסחף ולהציל את הטיפול . יכול להיות שזה מה שהוא יכול להכיל כרגע הגיוני עם הצפת יתר על המידה בלי לאזן ממקום חיובי. נראה לי שהוא חד וברור כדי להעיר אותך עכשיו זאת שעת מבחן תצילי את עצמך תילחמי עלייך על הטיפול או תוותרי זה רק בידיים שלך . אני איתך את תעמדי בזה יש את סנר וערן ומרכז התמיכה מאמינה בך חיבוק ענק

גם לי לא ממש הלך נראה לי בפגישה...היא חושבת שהיא מבינה...לא נראה לי שהיא מבינה אבל קבעתי שוב פגישה..רציתי ללכת..עדיין רוצה שנפרד. גם לה יש תנאים..עכשיו לא יהיה כלום בין הפגישות רק מקרי חרום...היא לא מוכנה פתאום. מבאס תנאים...אבל נראה לי שהתנאי השני זה כי הוא דואג לך..אכפת לו ממך..איתך בכל אשר יקרה..מיכל

תנאי ראשון - אני מאוד מבינה את הקושי. גבולות זה מרגיז!!! :-) תנאי שני - יקירה, הוא צודק. שמעתי על עוד מטפלים שמתנים את המשך הטיפול בכך. יש לך מטפל בוגר ואחראי ולא ילדותי. ושני התנאים האלו מראים שאכפת לו ממך..ושהוא מקצועי ורציני.. בבקשה תחזרי לטיפול! או לפחות תחשבי על זה שוב

רחל, אני חושבת שברור שזה קשה. גבולות זה קשה ובטח כשהיה לך משו אחר. אני חושבת שבמקרי קיצון, הוא יסכים קצת יותר, כי זה קורה. גם עם גבולות נוקשים צריך לפעמים משו אחר והוא רוצה לשמור עלייך. לפגוע בעצמך- זה תנאי הכרחי. וגם אודי בטח נוהג כך. אצלי הפסיכיאטרית והמטפלת אמרו לי במפורש שהן לא יטפלו בי אם אני פוגעת בעצמי. להגיד לך שאני לא רוצה לעשות את זה, ברור שכן.

אני חוששת שאתה לא ממש יכול לעזור דרך כתיבה....רק להרגיע, לתמוך מעט אבל אולי תבהיר שפה זה לא טיפול..אני מרגישה כבר תקופה שהפסקת לשלוח אותנו למטפלים..סליחה אם נשמע כמן ביקורת אבל קצת מוגזם לבקש ממך דברים לא ראלים...אתה לא מטפל שלנו ואין פגישה פנים מול פנים .ועכשיו אני מצטרפת לפחד של הילה..על כאלה שאנחנו לא יכולים ממש להועיל להם.....

היי אודי, פעם רשמת לי על יאן וייאנג - שבכל טוב יש רע ובכל רע יש טוב. ושאין מושלם! היום חשבתי על זה, וזה קצת מבהיל! מה מבטיח לי שהאדם הטוב לא יהפוך עורו ויחשוף בפניי את חלקיו הרעים? ואז אפגע מאדם "טוב" לכאורה או שהגדולה היא דווקא לתת אמון בידיעה שבכל אדם יש חלקים רעים, אבל אז זה כבר טימטום.. להאמין במישהו שיש בו פוטנציאל לרוע? אולי גם אני אדם רע? אני קצת מבולבלת! מה אני מפספסת כאן?

היי מיקה, איך שאני רואה את זה, האמון הוא בכך שהאדם ישתדל בכל מאודו לא לממש את הפוטנציאל לרוע, שמצוי בכל אחד (גם בי, גם בך). ולפעמים מתפלק קצת, אבל גם אז הרוע לא חייב להיות השחור משחור. הוא יכול להיות פשוט איזו הערה מגעילה, התעלמות ממישהו שפונה אליך בבקשה, דברים אנושיים שאי אפשר להימנע מהם תמיד. יין ויאנג זה דימוי יפה, אבל הוא מפספס את האפור שנמצא ברוב החיים... או שאפשר לומר שהוא ה"זום אין", פירוק של האפור הזה לחלקיו. ואולי בעצם השאלה הבסיסית יותר היא מהו רוע בעינייך? נעמה.

מרגישה מלחמה בכל כך הרבה חזיתות... כואב וקשה. היא אמרה לי היום שהיא חושבת שאנחנו צריכות להתמקד בהווה ובמה שעושה לי טוב... אבל לי קשה, קשה לי להאמין ואני כן רוצה. רוצה שיהיה לי טוב אבל לא יודעת. נפגעת מהמשפחה, נפגעת מהחברות

תתמקדי בהווה ותילמדי איך לשנות כדי לא להפגע זה תהליך ולומדים . ההווה חשוב ..זוכרת את המסיבה שלא נהנית ואחר כך הצלחת ...:)סומכת עלייך השינוי לא קל לא פשוט זה תהליך אבל אפשרי . והיא רוצה בטובתך אל תישכחי את זה . חיבוק אם מתאים לך

אני לא בטוחה שאני מצפה לשינוי.. אבל אולי אני באמת צריכה להתמקד בעכשיו ולא במה שיקרה או לא יקרה, כי אי אפשר לדעת. הלוואי ורק הייתי מצליחה להאמין וליישם את זה. ואני יודעת שהיא רוצה בטובתי.. אני זקוקה לה מאוד במיוחד לאחרונה. והיא לא מאכזבת אותי למרות שהיום אמרתי לה שבא לי לקלל אותה (:

אודי. יכול להיות שמאד קשה למטופל לקבל את הגבולות שהמטפל מציב לו ?? למרות שהמטופל יודע ומבין שזה בשבילו וכדי שהמטפל יוכל כך להמשיך לעזור לו? ואם כן, מה המטופל יכול לעשות נגד האינסטינגטים שלו שלא מקבל כדי לא להרגיש "נשלט" או "חסר אונים"?

לתת לזה מקום .להפסיק להלחם להזכיר לעצמך כל הזמן שהוא שם לטובתך וזה רק טריגר ותגובות מהעבר ..אוףףיודעת שזה קשה קשה

אני חושבת, שאצלי לפחות, אני כן בודקת לפעמים גבולות. כמובן שיש דברים שהם מחוץ לתחום, אבל אני צריכה את המקום הזה של לנסות 'למרוד', ואני גם אורמת לה והיא לא מאפשרת וזה בסדר כי זה מה שאני צריכה.

זה כמו פרפר שנמשל לאש. אני יודעת שזה אש והרסני ואני בדרך לשם. אולי כי אני כבר לא מאמינה במה שיש בצד השני שהוא נחשב לשפוי. לא חשבתי ששיגעון זה בחירה . כנראה שזה הליכה לא רצונית אבל מפוקחת ויודעת שזה מה מחכה שמחכה שם. הצלחתי להסביר ? אני הולכת להשתגע ,אני לא רוצה אני פשוט יודעת וזה עצוב

מבינה אותך ..מבינה את הצשיכה לאש וכן זה עצוב . שימי בלמים כמו שאודי אמר לי . תביאי לטיפול לכי לפסיכאטר שמבין בתחום אל תוותרי זה בידיים שלך ואת יודעת את זה. לא כאן הפתרון האמיתי .את מוכרחה להביא את זה לטיפול ..מרשה לעצמי להגיד עמליה נימשכה לאש אותי זה הפחיד מניחה שגם אותך ...תעזרי לעצמך לפני שיהיה מאוחר ...

לבין הענות אנושית והתגייסות לקראת אדם בשעת סערה רגשית ורצון בתמיכה של אוזן קשבת אנושית הכלה ועידוד. נראה לי הפסיכולוגית האקסית שאני ככ אוהבת לשנוא לגמרי איבדה את יכולת ההבחנה בין השניים. אני מסוגלת כיום לדבר ממקום של נפרדות ולא רק כמיהות אינפנטיליות אבל היא מתעקשת להתייחס לכל מה שקשור בי כאל פניה אינפנטילית אחת גדולה כנראה ורואה בכל סוג של כמיהה ליצירת קשר והשתתפות שלה בעולמי משהו שצריך לתסכל אותו בכל מחיר. מבחינתי זה התעקשות על ספרציה בכל מחיר וממש אין לזה שום קשר לאיזה כמיהה שלי לשוב לרחם בדמותה. כן יש לי צורך והייתי רוצה השתתפות שלה בעולמי וברכת הדרך. עיבוד ועיכול דברים שהיו. היא לא מאפשרת את זה. בעיני זאת אטימות. זאת התעקשות שלא חייבת להיות. אפשר להיות יותר אנושיים ולהסכים לשוחח עם מטופלים לעיתים שהם חשים זקוקים לזה. אבל כנראה היא מזמן עברה לפאזה של ספרציה בכל מחיר. למה להתנהג ככה? אני פחות מזדעזעת כיום כי כבר יודעת למה לצפות מפסיכולוגים ועדיין זה מקומם. כאילו מרוב 'מקצועיות' אתם לא משאירים מרווח נשימה לאנושי. להענות פשוטה לאדם בשעת קושי ונזקקות. הכל על טהרת ההנחה שתסכול מגדל כנראה. אין לי הסבר אחר. ועדיין זה ממש לא נכון שאני מחפשת כמיהה לחזור לרחם כל פעם שבא לי מענה אנושי ממני. זה רגרסיבי נקודתית. לא טוטאלית.

רק עלי אני מדברת ..החלק הזה שבי מחכה רק להרוס לפגוע בכל מה שבניתי אסור לתת לה כוח אסור . כל העצמה שלי נותנת לה עוד כוח . היא כועסת על המקום שלי היום כועסת על הדרך שבחרתי להוציא אותנו מהבור מהמאורות מהחשכה . אמרתי לך פעם השיר של אהוד בנאי הוא עלי ..מכרתי את עצמי בזול בעבור תשומת לב ...לא יכולה מעדיפה להיות כנועה ומרצה ושותקת ולא ...כל כך פוחדת אוף

מוכר..גם אני רציתי תשומת לב..אשמה שרובצת בנו תמיד..מובן כל כך..תני לעצמך להתקדם..להגיע למקום טוב..להשתחרר . מגיע לך טוב.. איתך. מיכל

היי, הרצון לתשומת לב הוא אנושי, בסיסי ומובן ובמקום שיש הרס אפשר לתקן.

קוראצ את רוני ומפחדת כבר כל הזמן לרוני לא טוב וקשה אם יקרה משהו

:-(( אבל תודה..

מצטרפת...קצרה ידינו מלהושיע לכלם..ואולי גם אנחנו סומכות על אודי יותר מדיי כשידו קצרה מלהושיע...עצוב....פה זה פורם ונתנו למקום יותר ממה שהוא...

אודי. היום שמתי לב שאני חוזרת על אותם התנהגויות מולה, מבחינת הקשר:הסיבות שבגללן אני מתאכזבת ממנה, התגובה שלי לאכזבה , הרצון לתגובה מסויימת ממנה ... נראה לך שהיא רואה את זה כמוני?

ובאותה לוגיקה התאכזבתי שלא התיחסת להודעתי כשלכולם ענית... דיברת איתה ואתה מעניש אותי על איך שהתיחסתי אליה?

אודי לא דילג עלייך הוא כבר הסביר לא פעם שההודעה עולה אחרי שהוא יצא . הוא אפשר להודעה שלך לעלות כדי שיוכלו להגיב לך . הוא נתן לה לך מקום . מבינה את האכזבה חיבוק אם נכון לך . ולמטפלת כן זה דפוסים דפוקים שאנחנו חייבים לטפל בהם .

אני רואה אותי צועדת לעבר השיגעון ולא יודעת איך לעצור

תביאי את זה לטיפול את כולך .תזכרי שאת נורמלית הכל נורמלי מה שעברת לא נורמלי ..ונושיטה לך יד להאחז להתקרקע מקווה שיעזור

והילדים???

אני מתכונן לשלושים מנסה להיות פרקטי, להכין הכל, מצבה שרצינו לכתוב עליה כל כך הרבה... קשה פה מאוד. הילדים רוצים את אמא הפצע עדין פתוח היא כאן אבל איננה וזה לא נתפש. תודה אורי

זה היה קשה לי.. רציתי את הקודמת המיתולוגית. את ברכת הדרך שלה. פיוס.. הודאה כנה בטעויות. השלמה . אהבה.. אבל כנראה שלא. צריך פרידה. מזמן צריך פרידה.. ככ קשה לי לעבור הלאה. התקשרתי היום למישהי לגמרי חדשה. מומחית לטיפול בטראומות ושיטת se ושילוב כל מיני טכניקות של גוף עם נפש. לא רק דינמי אנליטי מרגיז שכזה , של מילים שלא משכנעות. היא אמרה לי שתחזור אלי. מקווה שתחזור. אני לא מרגישה שיש לי כוחות וגם לא רצון וגם לא ממון לתהליכים ממושכים יותר אבל כמה פגישות אחדות לשחרר לי את הפלונטר זה יהיה טוב. עדיין משהו בגוף שלי חסום וצריך שחרור. נראה לי שבטיפול הקודם למדתי לחוש תוקפנות ולבטא כעס באופן מוחשי ולפתח יותר נפרדות.. אבל התהליך לא היה שלם. עדיין מעורער לי בתוכי כאילו אין בטחון של יציבות וגם קשה לי לנוע קדימה עם עשייה ומטרות חדשים. מקווה שזה יגיע לאט לאט. אני אפתח לדברים חדשים. אצבור חוויות והתנסויות. אצמח ואתפתח למרות הפחדים. בשביל מה אנחנו חיים אם לא זה..