פורום פסיכולוגיה קלינית
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
אני בטיפול כבר קרוב לארבע שנים. לאחרונה מרגישה שמשהו פשוט "לא זורם". הרבה בלאגן בפנים, מעט ממנו מגיע פגישות. וגם כאשר כן מגיע- היא כאילו לא באמת מצליחה להיות איתי. היא לא יורדת לעומקם של הדברים, מפספסת ולא תופסת את "קצות החוט" שאני שולחת אליה. אני באמת משתדלת, אבל צריכה שהיא תעזור לי לפתוח- שרק תזרוק את המילה או את השאלה הנכונה ומשם כבר אוכל להמשיך לבד. אבל היא לא עושה את זה. ולא שהיא לא מנסה- נראה לי שהיא פשוט לא מצליחה. ואין גרוע מזה, מבחינתי. כבר עדיף שתהיה אטומה ולא מכוונת אליי מראש ובכוונה תחילה, מאשר שתשתדל ולא תצליח. מעבר לזה, לפעמים היא שוכחת פרטים (שאני מחשיבה ל) משמעותיים, שכבר דיברתי וסיפרתי עליהם אפילו מספר פעמים, וזה עושה לי כל כך רע. לא מדברת על פרטים אינפורמטיביים (אני באמת לא מצפה שתזכור את כולם), אבל איך היא מסוגלת לשכוח אירועים ונסיבות שקשורים לרגשות קשים וכואבים שלי? פתאום, בבת אחת, אני מרגישה כאילו אני יושבת מול בן אדם זר ולא מבינה איך נקלעתי לחדר הזה. ממש מתבלבלת לרגע ותוהה אם באמת אנחנו מכירות כבר ארבע שנים, או שאולי רק דמיינתי את כל המפגשים איתה עד היום. מה הרגשתי במהלך השנים איתה עד כה? לא כל כך יודעת. רק יודעת שלא חשתי מתוסכלת ומאוכזבת כמו שאני מרגישה בזמן האחרון. יכול להיות שמיציתי? שהיא מיצתה, וכל הנ"ל הוא לא רק שלי אלא גם ביטוי לעייפות שלה ממני? ברור לי שאצטרך לדבר איתה על זה, אבל בינתיים ועד שאאזור מספיק אומץ- אשמח לאיזו התייחסות או שיקוף של הדברים. תודה.
שלום יעל, על הדברים לחזור לתוך הטיפול ולהיות מדוברים שם. למעשה, את ממשיכה שלא להגיע לפגישה בכך שאת כותבת כאן את הדברים. הדפיסי את הודעתך והביאי אותה לטיפול. תני לה לקרוא. אודי
האם לפורקן רגשי לכשעצמו יש אפקט תרפוייטי? זה מנקה ומזכך משקעים?
הי מימה, פורקן רגשי לבדו הוא חסר ערך. האם למה שאת כותבת כאן (והפסקתי להעלות) יש ערך תרפויטי כל שהוא? ממש לא. צריך עיבוד. אודי
אודי, תקפה אותי תחושות דיכאון , המחשבה שאינני יכולה להתרומם מהמקום שאני נמצאת בו ושכלום לא הולך, מהסיבה הזו קבעתי פגישה איתה למרות נתק של מס' שבועות וכלום לא קרה , לא דגדג לי בלב שראיתי אותה יצאתי מהפגישה מאוכזבת שכלום לא קרה. ומעוד מס דברים שהיא אמרה שהצליחו להרחיק אותי יותר, ואז במקום להגיע למקום ולקבל כוחות , הבנתי שנתתני לה משמעות רבה מידי . ואם נחזור לתחושות היום יום אני מרגישה שאני מתחילה לאבד את עצמי. אני לא מוצאת במה להאחז .
הי גולם, איני חושב שפגישה חד פעמית יכולה לשמש עוגן ראוי למה שאת מתארת. אם תבחרי להמשיך ולהתמודד לבד - כנראה שתמשיכי לאבד את עצמך לעצמך. את זקוקה למישהו נוסף ועלייך להכיר בזה וללמוד להעזר באמת. אודי
שלום רב! אני אסביר את המצב בקצרה, למרות שיש הרבה מה להרחיב. אני סטודנטית שנה ג' באוניברסיטה, לקראת סיום תואר וטיסה ללימודים בחו"ל. בחצי שנה האחרונה עברתי תהפוכות ומשברים. הפרעות אכילה ששבו מין העבר, חבר שנפרד ממני אחרי שנתיים וחצי וחזר לחיי אחרי חודש בטענה שעשה את טעות חייו. לאחר שחזרנו, חשבתי שהכול יחזור לקדמותו במהרה, אבל לפעמים הראש והנפש ואפילו התת מודע, לא מסונכרנים. כל המצב הזה הכניס אותי לחרדות שלא חוויתי לעולם בעבר, לפחות לא בעוצמות הללו. כל פעם שהייתי חושבת על מפגש עם בן הזוג, הייתי נתקפת פחד, זיעה קרה, כאב בטן. כל החודש וקצת האחרונים היו ועדיין מלאים בלבטים לגבי הזוגיות והעתיד, זוגיות שהייתי יותר בטוחה לגביה מאי פעם וראיתי אותו כגבר חיי. בעקבות המשבר רופאת משפחה נתנה לי ליטול ציפרלקס שהחמיר את החרדות והדיכאון (הפסקתי את הטיפול) והתחלתי ללכת לפסיכולוגית קוגנטיבית-התנהגותית. אחרי כמה טיפולים, היא אבחנה אצלי חרדת נטישה (משהו שלעולם לא חשבתי שיש לו קשר אלי). ומפה במעבר חד למה שכל כך מטריד אותי בזמן האחרון. כשהייתי קטנה היו לי מחשבות טורדניות הקשורות בדת. אינני באה ממשפחה דתית, אני חילונית ששומרת מצוות מסוימות כמו בשר-חלב, כשרות בפסח, כיפור, לפעמים קוראת תפילת הדרך. אני אדם לא דתי אך מאמין והאמונה הזו תמיד הייתה לי לאור. מאז הפרידה ולמרות שבסוף הכול הסתדר בצורה בה החבר חזר אלי, התחילו לצוץ לי מחשבות טורדניות ומציקות שאולי אלוהים לא רוצה שנהיה יחד- המחשבות הללו החלו ממש לשבש לי את היום, את ההתנהלות הרגילה (אני אדם נורמטיבי ומאוד הישגי ושאפתן מטבעי). אתמול המצב החמיר, עברתי ליד שכונה חרדית בירושלים ומאז התחילו לתקוף אותי מחשבות טורדניות שאולי אלוהים רוצה שאחזור בתשובה. אני ממש מבוהלת. אני מרגישה שאני משתגעת. אין לי מנוחה. לעולם לא הרגשתי כך, שאני לא יכולה להשתלט על המחשבות הללו. אני מבינה שהן הזויות, אני יודעת שלחזרה בתשובה אין קשר לחיי. אני מאוד אוהבת את סגנון החיים החילוני, אני חושבת שהכי חשוב להיות אדם טוב בגוף ובנפש ולא צריך לחזור בתשובה לשם כך גם אם אני קרובה בנפשי לדת. אני לא יודעת ממה זה נובע. האם מחשבות טורדניות יכולות להתעורר בעקבות משבר? האם הסיבה היא חיפוש תשובות בכוח עליון בגלל המשבר? אני רוצה להדגיש שאין לי שום רצון לחזור בתשובה ולכן המחשבות הללו כל כך מטרידות אותי. זה מגיע למצב שכל דבר שאני עושה או אומרת מתחיל להתפרש לי בראש כחטא... אני נדהמת שהגעתי למצב שאלו הם הדברים שאני כותבת. עד לפני כמה חודשים הייתי לגמרי בסדר, הייתי כל כך מאושרת...
שלום מרישול, אני משער (מבלי להכירך) שהכפייתיות והטורדנות מהוות דרך התמודדות עם החרדה, נסיון "לעשות סדר". הבסיס - לכן - הוא ללמוד לווסת את החרדה בלי שימוש במנגנונים הללו, הבעייתיים. אודי
אודי צדקת.. היא התקשרה ודיברנו ואין שלווה.
היי אודי, יש לי מטפלת חדשה לא דתייה, אבל נראה שהיא מאוד סולידית וערכית. וגם מצטיירת כאמינה וישרה היא גם מאוד מסודרת בהתנהלות שלה, ונוהגת איתי בשקיפות והגינות בכל הנוגע לתשלום ולמתן קבלות. והיא גם מקרינה חמימות כזו ואכפתיות ופתאום בפגישה איתה, הכל התפרץ. כל הרגשות שכלאתי בעצמי ולא הצלחתי לבטא בטיפול הקודם. ובפגישה השנייה, ישבתי מולה ודיברתי המון! על הקשיים שלי, והרצונות שלי, ודברים שקרו לי פעם.. הכל פרץ החוצה כמו ים ולא הצלחתי לעצור ...והרגשתי נסערת ומותשת.. והתחלתי לבכות.. והרגשתי שהיא מכילה אותי ומחזקת אותי... ואני מרגישה טוב עם עצמי עכשיו! זהו, רק רציתי לספר...
מיקה, התרגשתי ממש. זו באמת הרגשה טובה שיש מי שאפשר לסמוך עליו ולהיות איתו יחד. בהצלחה יקרה!
הי,יקרה סליחה אם אני מתפרצת(תגידי אם זה לא טוב לך) משום מה אני מרגישה כל כך שמחה שאת מצליחה להיות "את" מול המטפלת החדשה ולשתף אותה.מחזיקה לך אצבעות. חלום
זה מרגש מאוד... את נותנת תקווה... רחל.
הי אודי, הכל עובר ליד ומוזר כאילו אני בתוך קרום ושום דבר לא ממש נוגע או מגיע. מבפנים הכל חד מדי, צעקות ובכי התרוצצות מבוהלת. קצת הלכתי לאיבוד, לא מבינה מה קורה לי. צאי מזה כבר מספיק. איך אסביר שאני לא מצליחה, שזה בכלל לא בכוונה? אודי אתה מאמין שזה לא בכוונה? האם יתכן שאני עושה את כל זה בכוונה? שאני יכולה לומר יאללה מספיק והכל יגמר? תודה שירה
נדמה לי שזה דיסוציאציה-מנגנון ניתוק מופעל אוטומטית על מנת להגן על המערכת מקריסה.שאודי יתקן אותי.הרגשה מעצבנת ביותר...איך אני מבינה אותך...חוויתי את זה כמו להיות שיכורה ללא יין.תחזיקי מעמד. חלום
הי שירה, כמו שכתבה חלום - זו דיסוציאציה. אינך יוצרת אותה בכוונה, אך את יכולה להפעיל כוונה כדי שהיא לא תשתלט על החוויה. אודי
האם אחת המטרות של טיפול פסיכולוגי היא להוביל אנשים לחוש כעס? הרי מתסכלים שם וידוע שתסכול גורם להרגשת תוקפנות. אז מעוררים את זה... בשביל? בשביל מה? כדי שהמטופל ילמד לדבר את הכעס במקום לפעול את הכעס? ומה לגבי חושים אחרים?? לגבי היכולת להנות מהחושים? הבעה? יצירתיות? מרגע שהושגה נפרדות האם לטיפול הפסיכולוגי אין עוד מה לתרום ומוטב לפנות לתרפיות מסוג אחר?
הי מימה, אחת המטרות היא להרגיש. ותסכול הוא לא מטרת הטיפול, אלא פועל יוצא של החיים במציאות (שחלק מאותה מציאות היא שהפגישות מוגבלות בזמן). זה כולל את כל החושים. אודי
איך הרפורמה הזו תשפיע על התקשרות עם פסיכולוג דרך הקופה?
במי הוא פגער? אני לא מבקשת ממנה כלום, רק לדעת ולא לברוח ממני. אנינלא הולכת לספר לאמא שלי, כנראה גם לא לאבא שלי(עניין טכני-הוא נפטר לפני 20 שנה). לא בתי משפט לא כלום. רק שתדע. שלא כל העול של הידיעה וההסתרה יהיה עלי והיא לא מצליחה רק לדעת!
הוא פגע בי ובאחותי. זה היה סוד . אבל אני ידעתי גם עליה. והיא ידעה גם עלי. אחרי שנים אחותי פתאום פוצצה את הסוד בפנים של ההורים שלי והתעמתה איתם על כך שלא שמרו. אני לא רציתי לשמוע. לא רציתי לדעת. לא רציתי לדבר עם ההורים שלי על זה. כלום. רציתי לשכוח מהכל ואחותי לא איפשרה. גם אחותי לא הלכה לבתי משפט. היא רק רצתה לשחרר את הסוד מעליה. אני רק רציתי לשכוח הכל ולנסות להתחיל מהתחלה. אמרתי לך, אין לי עדיין את הכוח להתמודד עם זה. עוד לא. קשה מדי. אגב, גם בגלל זה לא הייתי מסוגלת להיות בפורום של נפגעות. נכנסתי לפורום רק כשאודי יצא לחופשה. וואוו...מעייף. קשה. קשה .קשה. קשה.
אודי, אני לא מתכוונת שאני נלחמת או רוצה להילחם.. לא בטוחה שבכלל אצליח להסביר. כאילו לא מרגישה שיכולה "לוותר" עליה בקלות, שזה לא יהיה ברור מאליו שצריך להיפרד ושזה בסדר.. נראה לי שפשוט רוצה הלראות לה שזה לא פשוט בשבילי. לא אוהבת את המילה פרידה. אודי, אני לא רוצה. היא אמרה שהיא לא יכולה לא להתייחס ולא להגיד את המילה הזו למשל. היום אמרתי לה כמה דברים שאני רוצה שיהיה. היא שאלה אם ארצה את השמיכה ובאמת אמרתי כאן שאני חושבת על זה. נראה לי שאני רוצה אבל זה עוד מוקדם מדי בשבילי לדבר על זה. היא אמרה שהיא חשבה על זה, בלי קשר אליי, כי לא אמרתי עדיין על זה כלום, שהיא חושבת שיהיה טוב יותר כן להיפגש את הפגישות הרגילות שלנו (ז"א פעמיים בשבוע). היא אמרה שהיא לא תעזוב אותי ואני יודעת. אודי, אני סומכת עליה אבל לא רוצה אף אחד אחר. אף אחד. היא ארמה שהיא בודקת עוד ושלא אדאג.
הי אודי אני לא מצליחה להכנס מהמחשב כי שכחתי את הסיסמא וגם לא מצליחה ליצור משתמש חדש כי יש כבר משתמש בכתובת מייל שלי. יש לך דרך לעזור לי לשחזר סיסמא או למחוק משתמש כדי שארשם מחדש? בינתיים מצליחה להכנס רק מהטלפון וזה מבאס... תודה!
אודי, כבר שבוע שהוא איננו ובעיקר מטרידה אותי התלות הנוראית הזאת והרצון להגמל ממנה. ואם יקרה משהו ולא יחזור? זה כל כך מאיים. שירה
אני לא יודעת מה זה להיות קרובה.. אני נבהלת שהוא מתקרב. אני נרגעת שאני מתרחקת.. אבל זה עצוב לי. קשה לי שאני זקוקה לו, קשה לי שאני רוצה אותו כל כך הרבה, קשה לי שאני מרשה לעצמי להיפתח אליו, ואז נפגעת מאיך שמגיב או שלא מגיב.. קשה לי שאני מרגישה אותו רחוק.. איך אפשר להרגיע את הרצון הזה? לקרבה כל כך חזקה? איך אפשר להרגיע את הפחד הזה להתקרב? להיות? כן, זה כוחות מנוגדים.. אני יודעת, אבל עדיין.. איך???? רחל.
לא יודעת מה רוצה לומר לך.. אודי :( ראית ? רוני כתבה לי הודעה ובה כתבה שקראה על יורם חזן ונרי לבנה.. אני קראתי את מילותיה של נרי לבנה בפינה שלה בעיתון לאחר מותו של יורם.. בעקבות הודעתה של רוני, קראתי עכשיו שוב .. זה נורא כואב.. גם מפחיד בטירוף.. אודי :( איך אפשר להאמין ? להרפות ? להניח ולנוח ? אני כל כך מפחדת שיקרה חס וחלילה משהו לאמא צביה.. אודי :( אם היא תמות לי פתאום מהרגע להרגע , לא אשאר פה שניה אחת.. בכלל לא יכולה לקלוט איך אפשר ???? כן אודי, גם היום זה עלה בפגישה עם אמא צביה.. היה רגוע כזה.. הייתי ב ?.. לא יודעת לומר במילים.. זה כזה... משהו... מצב נעים כזה.. ואז פתאום ראיתי את המצח שלה ואמרתי לה שאני אוהבת אותו (את המצח שלה) וכשאחזור לפיסול , זה יהיה אחד הדברים שאעשה.. אפסל את המצח שלה על הקמטים המיוחדים שלו (של המצח) ואמרתי לה... אני מרגישה שאנחנו קשורות... אני יודעת שגם את קשורה אלי. אבל זה מסוכן להיות קשור.. לך תדע.. כמו יורם חזן... מסוכן להיות קשור.. אודי :(( גם אליך אני קשורה... דיר באלק... אודי :((( תשמור על עצמך , טוב ???? ומי ערב לי ? אולי אתה משתדל מאוד לשמור על עצמך ?? זה משהו שלא תלוי בנו ועלול לקרות מהרגע להרגע.. ללא הכנה.. אודי, רוצה גם היום לתת לך יד ולהיות איתך כשאתה עונה לכולם.. ולא רוצה לעזוב את היד שלך לעולם... אודי :((( עצוב לי.. :(( אני גם מאוד מאוד מפחדת :(( שלך-במבי.
הי במבי, אני מתכוון להיות פה בעולמנו עוד הרבה מאוד זמן, כך שאין מה לחשוש... החרדה הנוראית הזו תירגע רק אחרי הרבה מאוד זמן של פרידות ומפגשים-מחדש (וגם אז לא בטוח שתשתכנעי...). אודי
בתוך הטיפול או בחיים עצמם? מניסיוני בטיפול שחזרו את הטראומה ובכך שחררו את העבר למודעות של ההכרה אך מה עם תיקון? פסיכולוגים הרי לא מספקים את זה מה בכלל היא התפיסה של תיקון? מהו התיקון? אודי?
הי מימה, גם וגם. לא פסיכולוגים עושים את התיקון או "מספקים" אותו. הם מאפשרים נוכחות בה המטופל עושה את תהליך התיקון. זה מושג של מלאני קליין, שבטח שמעת עליה וקראת אותה... אודי
את יותר מצודקת ואת יודעת אני הכי שמחה שכתבת שוב ..שלא ויתרת כרגע במצב מאוד שביר ופגיע ..קצת חוששת להתקרב. האמת שגם הסיפור עם המטפלת קצת טילטל אותי אחרי כל כך הרבה שנים זה בכנות מפחיד. כל כך פוחדת שאני לא אתנהג כמצופה ואראה את הדלת הייתי שם לפני כמה חודשים סנטימטר מהדלת ..נכנסתי לא אני ומתחתי את החבל יותר מידי ושתיינו הגבנו קשה ואפילו קשה מאוד... איך שהוא עברנו את זה אבל אני כל כך פוחדת מהדלת .. אז סליחה שלא היו בי כוחות לתמוך ולהיות איתך ..בקשר למייל אני חושבת שעדיף גם לך שלא כדי לשמור ולהזהר . כיתבי כאן אשתדל להיות כאן איתך ...
תודה שבאת להיות איתי! מבינה שמפחיד לשמוע על סיפור כזה כי זה מעורר את החשש שגם אצלך יקרה... אבל אני מאמינה שברוב הטיפולים זה לא קורה... זה גם מה שמדכא... כמה אני גורמת למצבי קצה... למרות שהפעם באמת לא הרגשתי שהגזמתי, נראה לי שהיא ניצלה הזדמנות כי החיים שלה כבר היו מלאים מדי והיא רצתה להוציא אותי.... שזה מאד מכאיב... תודה אביב!
ימים עצובים הרבה דמעות וכאב שוב דמעות... מחפשת עוגן.... ועדיין הילדה שבתוכי מבקשת ממך מילים
הי הילה, יש כאן עוגן ויש גם מלים. אבל גם אני זקוק למלים ממך: כאלו שיתארו למה את זקוקה... אודי
אודי, אני לא פוגעת כבר כמה חודשים וזה הישג אדיר עבורי אבל... איני מרגישה טוב יותר. ההפך. נחלשת. מתגעגעת. ועדיין - נלחמת! נטע.
אולי אמצא פה איזה חלקיק ממני.
איתך ...
חושבת שבתוכי יודעת שזה מה שיקרה בסוף אבל כנראה שלא בקלות.. מרגישה צורך "להיאבק" בה ובזה, שתדע שאני לא רוצה ולא מוכנה ללכת...
על תשובותיך שהבהירו והאירו היום. נמשיך לגלות עוד תוך כדי תנועה, כפי שאמרת. שירה
היום חיפשתי קראתי על יורם חזן ונרי לבנה. כנראה חיפשתי עוד משהו משותף. אז מצאתי.
התרגשתי לקרוא שחיפשת כנראה למצוא משהו נוסף משותף... רוצה לשתף אותך.. מקווה שלא יפגוש אותך במקום כעוס, פגוע וכו.. אצלנו, אחותי פוצצה את הסוד לגבי אחי הגדול.. היא פתחה את זה , התעמתה עם הורי, רצתה גיבוי גם ממני.. אני רציתי למות... הכעס שלי היה מופנה דווקה לאחותי.. כאילו רציתי להתחנן אליה ולומר לה.. די.. תניחי לזה, אם את רוצה תדברי על זה ותעבדי בטיפול.. אין לי כוח, אין לי גרגר של משאב להתעמת עם הקטע הזה.. עדיין לא.. אולי כשאגדל, אתחזק, לא יודעת מה.. עוד לא.. עוד קצת.. ולא, לא שיתפתי איתה פעולה.. ורוצה לומר לך רוני שהקשר שלי עם אחותי הוא קשר אמיץ ואיתן.. איתו אין לי קשר.. רק כזה טלפון פעם/פעמיים בשנה לפני ראש השנה וכאלה.. ברכת שנה טובה מנומסת.. עדיין לא בנויה להתמודד עם זה.. אולי גם אחותך מרגישה שאת מנסה "לסחוב" אותה, להתמודד, להתעמת עם משהו שהיא יודעת באיזשהו אופן ועדיין לא מסוגלת להתמודד עם זה ? במבי.
מקווה שעוד יעלה היום ואם לא אז לא ... תקופה משונה לי מאוד . מצד אחד שקט ושלווה שלא זכורים לי שנים מאוד מאוד מפחידדד.. עשייה , היום מקווה שאחצה את קיר הפחד עד מחר בטוח מבטיחה לעצמי...להרשם וזהו ויהיה מה שיהיה ..כן יהיה קשה לא פשוט מורכב אבל אם לא אעשה לא אדע ... מנסה להתחבר לחלקיי הרי יודעת שהם כולם אני מבינה את זה כן מוכנה לאינטגרצייה ולא יכולה לדבר איתם או עלהם כעל אביב פנימית או אביב קטנה ..לאאאאאא..זה די מתסכל אותי . כי אני יודעת שאני במקום טוב שמקבל את כולם מקשיב משתדלת להבין להציב גבולות אבל לאפשר לגדל אותם /את עצמי באהבה . האמת אודי שהשלבים האלה כלכך פוצעים כל כך מזכירים לי שאני לא כמו כולם שאני לא נורמטיבית שעברתי גם אם שמתי בצד ...מורכב לי כרגע, מוזר. אולי זה בדיוק מה שכתבת לבמבי הזמן שעובר כדי להאסף לחזור למסלול פתאום קצר יותר מהיר ברור יותר ...חבלי לידה ...מי אמר שלא כואב :)
כתבתי המון וזה היה קצת חושף אבל משחרר...אז גזראתי ושמרתי במקום אחר הקו הדק בן המציאות כמו שהיא וקורבנות הקו הדק בן לקבל את המציאות הלא פשוטה והמורכבת של חיי לבן ליפול למקום קרבני . הקו הדק בן להאבק להפוך את המציאות לדבר נפלא ולראות את החצי המלא לבן הקושי שרואה רק את החסר... כותבת לעצמי לחלקיי לשיח בננו ...וזוכרת שמחר יום חדש . זוכרת שאור וחושך הולכים יחד .. אודי שאלה ...האם מוכר לך שימוש בחלומות בהקיץ ממש בניית תסריטים שלא קרו על דברים כואבים איומים ..כדרך להתמודד עם פחד וכאב..כאילו דרך החלום בהקיץ להתחבר לרגשות האלה שביום יום מנותקים כל כך ...אני חייבת לצאת מהסרטים שבראש הם שואבים למקום קרבני ..חייבת לזכור את היש ולא את האין ... שולחת לעצמי ולכל מי שזקוק לתזכורת שבסופו של יום החיים כל כך יפים ... http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=4169&wrkid=19446
הי אביב, אסוציאציה שעלתה לי: בצבא הייתי חובש. ואחד הדברים החשובים כשרצים לטפל בפצוע בשדה הקרב זה שאם כואב לו והוא צועק - הוא חי ובהכרה. אודי
מדוע פסיכולוגים לא נוטים להסביר למטופלים על זכויותיהם הסוציאליות? ובאיזה שלב אם בכלל עשוי להחליט פסיכולוג לגלגל מטופל ממנו לעו"ס כדי שהאחרון יעשה זאת?
הי מימה, כי זה תפקיד של עו"ס. כשהפסיכולוג סבור שיש בכך צורך הוא מפנה לאיש מקצוע שמבין בזה ועוסק בזה. אודי
טיפול פסיכולוגי ככ לא אמפתי.. ? זה נועד לקרות? אני צריכה שלדברים תהיה משמעות. שזאת לא תהיה סתם 'תאונת דרכים' בקליניקה שגבתה ממני 6 שנים מהחיים רק כדי להתאושש.. הכל נועד לקרות??
היי גלי, קראתי את מה שכתבת וכאב לי מאוד לשמוע על ההתעלמות של המטפלת ועל הקושי שלך בזמן שכולם מסתדרים עם "המורכבות של החיים". גלי יקרה, המורכבות של החיים מאתגרת את כולם. יש שמצליחים להתמודד איתה יותר ויש שכאלה שפחות. וזה בסדר להתקשות בכך, ולכאוב על ההתעלמות של המטפלת. וזה בסדר לרצות שמישהו יחבק אותנו שאנחנו מרגישים בודדים. זה טבעי ואנושי ומאוד מובן.
תודה מיקה שכתבת לי! נעים התחושת קבלה שאת מעבירה.... אני כ"כ מותשת.... לא יודעת אם יש סיכוי להצליח לחזור להיות כמו האנשים שמסתדרים עם החיים... אני פוחדת להשאר במקום הזה החולה והלא מתפקד... במקום שצריכה חיבוק ונשארת עם הצריכה בלי שמשהו מתממש במציאות... איך מצליחים להתרומם מהמקום הזה? איך משפרים את החיים? אני נורא מבולבלת.... תודה רבה לך מיקה! חיבוק!
דיברתי על הניתוק . שלא זכרתי מה עשיתי. אבל מקבלת ההערה וממשיכה בנתיים להתעופף לי ביקום..ולחפש את כח המשיכה כדי להרגיש את הקרקע...
אודי, אל תכעס על ההודעות שיש בהן תובענות כלפיך. אני באמת מנסה ללמוד פה את המסגרת ומה מקומי. כשראיתי את ההודעה של במבי היה לי ברור שתענה לה ומה תענה לה. היה לי גם ברור שאת ההודעה שאני אכתוב בזמן שאתה עונה לא תעלה ולא תענה גם אם תהיה בה מצוקה גדולה. בדיוק כפי שאני יודעת שיש מקרים שהיית נוהג אחרת. איפה זה פוגש אותי? ודאי תשאל.., בדיוק במקום שלא רואים אותי, שאני לא מספיק חשובה, שכדי שיראו אותי אני צריכה "לשלם", שגם.אם אצרח בכל.הכח לא ישמעו. אודי, זה כל כך עצוב לי.
הי שירה, איני כועס מול התובענות, אני פשוט לא יכול להענות לה, והתוצאה היא תסכול לכעס של התובעניות... לגבי הפרשנות שלך - היא שגויה. את כתבת לאחר שיצאתי מממשק הניהול והתחלתי להגיב להודעות. מרגע זה - איני רואה אלא מה שפומבי. לכן הודעתך לא עלתה. אודי
שסבל זו בחירה?
הי הופ, בעוד שכאב זו עובדת חיים קיימת שלא ניתן (ולא צריך) להתחמק ממנה, סבל הוא תוצאה של ההתייחסות שלנו לכאב. זה תוצר לוואי שאנו בעצמנו יוצרים ושי לנו יכולת השפעה עליו. איננו חייבים לסבול, אנו בוחרים לעשות את זה. הבודהיזם מרבה לדבר על ההבחנה הזו, אולם לא רק הבודהיזם. גם ביהדות זה קיים וזה רעיון חכם מאוד. אודי
http://www.haaretz.co.il/news/health/new-research/.premium-1.2350676#.U6mehvHCTR0.facebook
אודי אני לא מצליחה להבין את התשובות שלך. אתה אומר שתנסה לעזור ולא מסביר למה לא בטוח שתצליח. אני ממסה לכתוב על רגשות ואתה כותב ששבוע חדש הגיע. אני לא כל כך יודעת איך לתקשר איתך כדי להרגיש משהו אחר. אני גם לא מצליחה להסביר את עצמי. שירה
הי שירה, לא בטוח שאצליח כי הציפיות ממני אינן ריאליות. אני יכול רק לנסות, אבל ברור לי שבשלב זה או אחר לא אוכל לעמוד בתובענות הזו. מה גם שכנראה איני מבין מה את צריכה. כך למשל, את מציינת שכתבת על רגשותייך ("שוב שבת כבדה מכבידה עצובה לא יצאתי מהבית ישנתי המון ואני כל כך עייפה. הכל במרחק נגיעה וכלום לא נגיש. רק העצב משתלט על הכל, ענן כבד ושחור. נשימה שטוחה, הילוך איטי. אני לא רוצה להיות אני."). את כתבת בשבת ואני עניתי בראשון ("אחרי שבת בא ראשון. שבוע חדש. הזדמנויות חדשות."). אני מבין מזה שטעיתי בהבנה של צרכייך. גם אני לא יודע איך את יכולה לתקשר אתי כדי להרגיש משהו אחר. צריך לגלות את זה תוך כדי תנועה. אודי
הי, אתה יודע ? קצת נרגע עם אמא צביה.. עדיין הפחד שיקרה אסון פתאומי קיים.. עדיין זוכרת את יורם חזן ונרי לבנה, אך העוצמה קצת פחתה וחוזר שוב לאט לאט הביטחון והאמון.. מקווה שלא יהיו הפתעות פתאומיות שמחרבות את העולם... רוצה להיות קרוב קרוב אליך, לתת לך יד ולהיות איתך כשאתה עונה לכולם.. שלך -במבי.
שלום. שוב אני. התבאסתי שהשארתי את המייל שלי אם מישהו רוצה להתכתב איתי או להציע שמות של מטפלים ואף אחד לא פנה. אני בדיכאון כ"כ גדול ולא יודעת כבר לאן לקרוא לעזרה... התחלתי עם איזה מטפלת, שאלתי אותה על די בי טי והיא זילזלה בזה, קצת עשה לי לא טוב שהיא ככה ביטלה גישה רצינית אבל אין לי אופציות אחרות כרגע. היא פנויה להפגש איתי פעם בשבוע ולי זה מרגיש כמו פעם בשנה עם מה שעובר עלי בימים אלו. המטפלת שעזבה אותי כתבה שמעתה היא גם תתעלם מסמסים ממני, כואב נורא. הדפוס שלי הוא להגביר את הווליום כשהיא מתנהגת ככה ואני מנסה לא לעשות את זה אבל כשאני לא עושה את זה זה רק מעצים את הדיכאון. ממש לוז לוז. איך כולם בטבעיות מצליחים להסתדר עם המורכבות של החיים? להסתדר עם מקום עבודה ואינטראקציה עם אנשים, למצוא זוגיות ולהקים משפחה, להסתדר עם הכסף, להסתדר עם כל המטלות הבירוקרטיות... בחיי שאני לא מצליחה למצוא מה טוב בחיים האלה.. כ"כ הרבה מטלות שאולי כשאשיג אותן (ואני לא) אז אולי יהיה לי טוב. ועכשיו אני כ"כ בודדה. כ"כ צריכה מישהו שיחבק אותי נון סטופ במשך אולי שנה.. ככה פיזית ילך צמוד איתי לכל מקום מחבק ומחזיק... ואין כזה דבר. אז מה נשאר? סבל ורק סבל. ואודי אל תכתוב שסבל מגדיל דרגות חופש זה מה שכתבת לי בפעם שעברה, אני מרגישה שהסבל רק מצמצם ומכנס אותי.
אני לא מאזור שלך ולא כל כך מכירה, אבל התחלתי לנסות, ועדיין מנסה, לברר אם יש מישהי/ו שמטפל בDBT באזור שלך... אני מצטערת שלא פנו אלייך, ובתוכם אני, למייל שלך. אני לא יודעת איך זה ירגיש לי להתכתב בנפרד מחוץ לפורום.. בגלל זה לא כתבתי. אשמח שתכתבי פה...לי, לכולן... אני רוצה לשמוע ולהקשיב לך. מה עובר עלייך. מי את. ומה כואב לך, יקרה. אני פה. רחל.
אני יכולה להגיד לך גלי יקרה שכך הרגשתי שמסביבי כולם נכנסו להריון. ובכזו קלות עברו היריון ולידה והוםס שבוע אחרי הלידה הן כבר עומדות רזות ויפות בטקס של הבן שלהן. ואני שביל להכנס להיריון נלחמתי בשיניים הכל היה לי קשה כי פחדתי מאוד מהחדירה אליי של רופאים, מכשירים ועוד. היה לי קשה לשאת היריון עם השומן. פחדתי עד דמעות מהלידה ונאלצתי לעבור ניתוח שזה סבל בל יתואר אבל שהתינוק הגיח הרגשתי שזכיתי בפיס שכל הסבל שלי נעלם. ולא איכפת לי שאני שונה העיקר שיש לי את מי לחבק. למי להעניק. כל כך הייתי רוצה עוד ילדים. אבל בשביל לקבל שניים זה היה מסע מפרך. אולי ככה אלוהים החליט.
תודה שאת זוכרת אותי! אני חושבת שאולי אין צורך כרגע שתבררי לי, אני אנסה להמשיך עם המטפלת שנפגשתי איתה כבר פעמיים ונקווה לטוב. אני אשתדל להמשיך לספר כאן. תודה!
הי. אני יודעת שכל אחד מסתובב עם התיק שלו... יודעת שלא רק לי לא פשוט... כל הכבוד לך שלמרות הקושי הצלחת לעבור הריון ולידה... אני אפילו קצת מקנאה... תודה שכתבת לי!
רק אותה
https://www.youtube.com/watch?v=5vVuI8IeLaM זכרונות חדשים, פחדים... הפעם לא מוותרת על החלום למעני ...
לא לוותר על החלומות!!!!!!!!!!!!!!!!!! מחבקת. שמעתי היום סיפור מעניין:אדם בא לרופא ואומר לו:"דר',כואב לי בראות.הרופה שואל אותו האם כל הזמן כואב.הוא עונה לו שלא,רק כאשר נושם-כואב לו.ואז שואל המטופל אם כדאי לו להפסיק לנשום כדי להתגבר על הכאב... אם כואב כאשר נושמים-כואב כל הזמן ואי אפשר להפסיק לנשום.לכן נושמים למרות שכואב!חיים למרות הכל,אביב,נופלים וקמים,בונים,מגשימים ולא מוותרים.הרי בנו לכאן לחיות.גם לעצמי אני אומרת את זה. חלום,בחיבוק
וראית מה ששלחתי לך ?
היא נעלמה. לא מתקשרת לא עונה. אולי היא בכלל לא מאמינה? הוא ישאר הטוב ואני אשאר המשוגעת. נראה לי שזאת הייתה טעות. הצילו
את ממש מקסימה, תודה על הדאגה והתמיכה. מעריכה את זה מאד. ומה שלומך את?
חנה יקרה , כתבתי לך אתמול מהפלאפון לא נקלט ...איתך כל כך מבינה את הקושי הזה של הפרידה, כל כך גאה בך שאת רואה גם את החיובי ועושה צעדים קדימה. היא תמיד תשאר בליבך כזכרון טוב , זכרון שמי שפסע איתך כברת דרך והביא אותך למקום חדש שיכול להמשיך ... אני כאן איתך מתי שתרצי ...
האם אבות כגברים אמורים לדעת להדהד ואמפתית לידי את רגשותיו או שזה רק תפקיד של האמא?
אך שאלתי האם זאת מיומנות רגשית שמצופה שתהיה לגברים באותה מידה
אותי. היום ה10 שקל מזוייף ההודעות מהמדריך האנשים בקניון המכנס שלא עולה הכל שורט אותי היום
ומחר תחייכי אל החיים בתקווה שגם הם יחייכו אלייך.
צנזרת אותי לגמרי הפעם אה? כבר לא זוכרת כל מה שרשמתי אבל היו כמה הודעות.. אף אחת מהן לא מופיעה..
הי מימה, נכון. אמרתי לך שכך אעשה כדי לעזור לווסת את הכפייתיות. אני חושב שלא רק שהיא אינה תורמת לך, אלא מזיקה. אודי
להיות לבד, ולהתמודד עם הלבד שלי לבד... מאשר להיות עם מישהו.. גם אם זה המטפל שלי, ולהרגיש כל כך לבד בתוך זה... זה לבד יותר. יותר כואב.... רחל.
הי, זקוקה למילים.... התעוררתי מאוחר ולקחתי מונית לפגישה שהיתה קצרה מהרגיל.... אני זקוקה למילים בשביל הילדה הילדה זקוקה למילים קרובות ואוהבות עדיין קשה לי לדבר איתה הילה
הי הילה, את מדברת על הילדה האמיתית או על החלק הילדי שלך? לא ברור לי למי מופנים הדברים... אודי
אודי תודה לך כל דבר מציף בדמעות
אבל מרגישה כל כך בודדה מרגישה סהיא בורחת ממני סיפרתי לה והיא נרתעת שלחתי לה הודעה בואי נדבר אז היא כתבה"באמת צריך"ונעלמה. אחרי השבת שוב שלחתי לה:נו מה קורה מה אמר בעלך מה את אומרת והיא כתבה"יש לי אורחים, נדבר"אז עכשיו אין לי אח ואין לי אחות כי היא בורחת. היא לא מעוניינת להתהלך עם הסוד הזה אז היא מתעלמת ובורחת בשבת הייתי כל כך בצפייה למוצש, שהיא בטוח תתקשר... כלום. עכשיו גם היא בורחת. היא רק מוסיפה לבדידות לתחושת האשמה לסיוט. אולי אני אבקש מנמטפלת שלי להתקשר ולהסביר לה... קשה לי. הבוקר קמתי ופתאום שכנה שאלה אותי מה קרה לי ביד. בכלל לא זכרתי שבלילה קישטתי אותה אוף. קשה
הי רוני, אני משער שגם לאחותך קשה מאוד. ורוני, את ממש משחקת על הגבול עם הקישוטים על הידיים. איני מוכן לזה כאן ואני חושב שהבהרתי זאת. המקום לזה - בטיפול, לא בפורום. אודי
כתבתי בהודעה נפרדת אבל כותבת גם פה. העניין היה הגילוי והניתוק ועל זה התכוונתי לכתוב. מתנצלת.
הי אודי, שוב שבת כבדה מכבידה עצובה לא יצאתי מהבית ישנתי המון ואני כל כך עייפה. הכל במרחק נגיעה וכלום לא נגיש. רק העצב משתלט על הכל, ענן כבד ושחור. נשימה שטוחה, הילוך איטי. אני לא רוצה להיות אני. שירה
תודה שאת מושיטה יד, אפילו שתיים. מאוד מעריכה את זה. שירה
:) בשמחה (עכשיו ממחשב מקווה שיקלט )
נסערת. מנותקת. תהיו פה ותחכו לי?
מחכה לך ...עם שק של כוחות והמון המון מקום בלב .. מקום רך ומכיל עבורך...את יכולה לנוח , כל הכבוד לך . אכן לא פשוט.
אני פה ומחכה לך... במבי.
כן.....
תודה על השיתוף.. האח הגדול "שמגן מפני פגיעה של האחרים בגן ובביה"ס".. :((( במבי.
אתה יכול לעזור לי בבקשה?
צריכה מילים, שירגיעו שיעזרו ש... משהו. בבקשה...
עפרה ים מילים אפילו שאני לא אודי תאפשרי לעצמך לפחות להיות כאן יותר לא להגיע לקצה היכולת ... מילים מגינות מכילות ותומכות https://www.youtube.com/watch?v=lzkJI07KGXE
הי עפרה, יש משהו "טריקי" בבקשה הזו. למיטב זכרוני, בעבר, כשביקשת ונעתרתי - הגבת לא טוב והשתמשת בזה נגד עצמך. הייתי מעדיף לכן לעודד אותך לומר ביתר ברור מה את צריכה. אודי
