פורום פסיכולוגיה קלינית

כי לפעמים אתה הולך מוקדם. אז שאני אספיק לקבל עוד מילה לפני סופ"ש.. אפשר?

מהכותרת שלך עלה לי השיר "באה מאהבה" :) אז באהבה לך רוני...כי את רצויה ובאה מאהבה אלינו ובאהבה אלייך,כמובן אם מתאים לך, מיכל

שמחה להיות כאן איתך... שולחת לך ים כוחות לעבור את הסופ"ש את חזקה ועובדת קשה ומשתפרת מיום ליום צומחת וגדלה ...מטפסת עוד בשביל אל הפסגה..גאה בך

מזכיר לי את השיר רוני אל תלכי של גידי גוב כייף שאת באה.... שולחת לך חיבוק מותאם ומקווה ביחד איתך שהשבת תעבור ברוגע ושלווה הילה

די את עכשיו כבר מיכל השלמה ...אולי תתחילי מהסמנטיות של השם שלך לקבל את כולך בלי לשפוט ... בקשר למטופל יכולה להגיד לך ממני . בעבודה שלי אני עובדת עם אנשים עם מוגבלויות שונות . לי אישית יש מיכל גדול אבל גם לי יש את הגבולות שלי . כך מן הסתם כל מי שעוסק בטיפול . המטפלת שלי לא סובלת אלימות מכל סוג ולא שיהפכו אותה לקרבן ..זה הגבול מקובל ומובן . כל מטפל והגבולות שלו .

תודה לך יקרה, אני לא מרגישה שלמה, כשאהיה שלמה אחליף אותו :) הגבולות של המטפלת שלי ממש לא נוקשים...גם היא לא סובלת אלימות, לא מוכנה שאיחס לה מילים שלא אמרה וזהו בעצם... היא מוכנה לקשר בין הפגישות ואפילו לפעמים מעודדת אותו, אני זו שלא רוצה להטריח...ויש חיבוק בסוף כל פגישה ויש יציבות מאוד גדולה בקשר...הלואי שאוכל להפנים את האמון הגדול הזה שנרכש בנינו. הופתעתי היום ששלחה לי קישור לכתבה שקראה ואמרה לי שכדאי לקרוא, בכלל חשבתי שתחכה לשלוח לי בפגישה הבאה...היא זמינה כמעט תמיד שזה נדיר אצל מטפלים...אני אוהבת אותה :)

אז למה כל התהיות ... גם לי יש מטפלת מדהימה וכן בגלל מי שאני והדפוסים הדפוקים אני לא בוטחת לא סומכת ו...אז מה . היא יודעת שאני עדין מחכה לרגע שהיא תתהפך זה עצוב אבל זה ככה וכל פגישה עד שאני ניכנסת אני כמעט מתה בדרך והרגליים מסרבות להכנס..יש הגיון שמבין שהיא שם עבורי כרגע זה מה יש ועם זה דוחפים קדימה. לא הכל אנחנו צריכים להבין ...על תחפשי מתי היא תתעייף כי אז את בטוח בדפוסים שמחפשים איך לעייף.. מיכלי זה קשה זה לא פשוט לקבל את הטוב ...אבל טוב לך וזה בסדר מגיע לך תתרגלי זה נעים זה טוב ..ותאמיני לי היא תראה אותך גם שיהיה טוב אולי אפילו יותר ...חיבוק

ככ הרבה רעש בתוכי . אני בפיצול מטורף מנסה לכתוב לא מפוצל ולא יכולה . אז פשוט שותקת צריכה עזרה לאסוף . לקחתי כדור ההשפעה נגמרה אולי אקח שוב . מנסה לקבוע עוד פגישה ולא יכולות למצוא זמן תואם זה שורף עוד יותר והגביר את הבכי . מרגישה כמו ספיידרמן על הקיר ... כל כך מחזיקה . צריכה עוד מעט להיות בעבודה (מקום אחר) מוכרחה להיות שם בשבילה ולא בשבילי .קשובה מאוד ..לא יכולתי לעבוד במשרד עם ניירות וטפסים .... אז מנסה לכתוב כאן ואולי אולי זה יעזור. בסוף כתבתי לא מפוצל :). אודי יש לך שיר אוסף .....

את מדהימה!! מתמודדת וחזקה!!!!ומצליחה לכתוב לא מפוצל!! איתך, מיכל

זה מדהים כל פעם מחדש ...איך מתוך הכאוס ואיתו אני מצליחה להיות שם עבור האחר..להניח בצד את החלקים את הקושי להיות קשובה לא רק למילים כי אם למה שמעבר לקושי ולצורך שלא נאמרו ...אני יודעת שאני נחשבת למדריכה טובה (אף אחד לא יודע על הדיסוציאציות או על קושי אחר במערכת)מתחילה ללמוד להעריך את עצמי אוף זה קשה . המוח שלנו כל כך חכם ...וכל פעם ברגעים כאלה אני נזכרת במילים שלך לבמבי תלוי כמה זמן לוקח לחזור מהסערה ... אז עדין לא פשוט אבל בהחלט יותר טוב ..עדין שם בפנים התזמורת תשמח לשיר אוסף :)

עד שאודי יבוא ויאסוף אותך ברוך, בעדינות ואולי גם עם שיר.. אני יכולה להיות על ידך ? איך שנכון לך.. איתך-במבי.

את מדהימה אישה אישה שולחת חיבוק אם מתאים הילה

אתם מתוקות אמיתיות...כייף חיבוק ושאתן איתי זה תמיד עוזר ...

אודי, שוב אני לא מוצאת נקודת אחיזה ונשאבת למערבולת. שוב אני רוצה שיעזרו כי הכל צועק חזק מבפנים ולא יודעת מה לבקש. אני רק רוצה שהוא יהיה איתי כל הזמן כי אני לא מצליחה להרגיש שהוא איתי כשאיננו, דמותו עדין לא הופנמה וכבר כמעט שנה. אולי אני לא צריכה את הטיפול העמוק הזה כי הוא קשה מדי? אבל גם לפני היה קשה, קשה ולא נזקק. אני לא רוצה שיהיו לי דמויות נפרדות בפנים זה מפריע לי מאוד. אני גם לא רוצה להכיר אותן למרות שהן חלקים שלי. אני רק רוצה שימותו, שיעלמו וישתקו. אודי, איך אפשר להעלים אותן? שירה

שירה תודה יקרה על התגובה לילדה . לא יודעת כמה זמן את מאובחנת אבל יכולה לאמר לך שזאת דרך מאוד מאוד ארוכה . אני מעל חמש שנים בטיפול יש חלקים שעדין דמותה לא בטוחה להם האחיזה לא מספיקה צריכים יותר. בפגישה האחרונה ביקשתי ממנה שתיכתוב להם משהו ויצאתי עם דף שבמשך יומיים רק קראתי אותו שוב ושוב כדי להרגיע. נכון שאת מטופלת בדרך שונה משלי ככה שקשה לי לאמר לך על הטיפול אבל יכולה לאמר לך על הפיצול הזה . דבר ראשון והכי הכי חשוב זה להכיר בקיומם . לקבל שהם חלקים ממך אוהבת או לא כבר משהו אחר לדבר עליהם ואיתם בכבוד בטח לא לרצות להרוג אותם (אוף הייתי שם ועדין לפעמים) . אני פשוט התכתבתי איתם וככה למדתי להכיר יותר לשחרר להבין עדין קשה לי מאוד לחשוב על החלקים כעל אביב הקטנה או הנערה או הבוגרת מה גם שלכל חלק שלי יש עוד חלקים. שירה זה תהליך ארוך ארוך זוכרת את השיר ששלחתי לך בהתחלה ..לא הבנת למה שלחתי לך אותו ...חשבת שאני מתכוונת שתהיי בשקט עדין מאחלת לך להיות שקטה שזה אומר לקבל את העבר את החלקים את מי שאת באהבה...האמת שירה שזה נותן שקט מהמלחמות בנהם ומכאבי הראש. יש לי היום המון ימים כאלה מאחלת לך להגיע לשם. מקווה שלא הכבדתי או טילטלתי בבקשה שירה אם משהו ממה שאני כותבת קשה תגידי לי ..פשוט באמת באמת מבינה אותך .

אהבתי את תשובתך...בכל זאת יש העדפות לכלנו למרות נסיונות לקבל כל אחד כמו שהוא, גם בעבודה שלי אני מקבלת כל ילד כמו שהוא במיוחד המאתגרים מעניינים אותי :) ובכל זאת אני מתפללת לשנה טובה כזו כל שנה....אני זוכרת שהמטפלת שלי אמרה לי שמעולם לא תקח מטופלים יותר ממה שהיא יכולה לטפל לכן היא שומרת על מספר מסויים של מטופלים וזה מצא חן בעיניי,כנראה כדי שתוכל להקדיש לכל אחד... אודי אם יש מטופל שמעורר בך משהו מעצבן אז זה קשה..אתה תבחן את זה נכון? קורה שמתייאשים ממטופל? מה עושים אז? נפרדים? בעייתי כל כך, היא אמרה שאראה אותה כאנושית, שעומד מולה אדם, יכול להיות שאני קשה איתה לפעמים ולא רואה או לא מקבלת חוסר מושלמות שלה...זה קשה...ואז עולות בי מחשבות של עזיבה שלה או שלי למרות שתמיד תמיד עובדות על שמירת היחסים והיא אומרת שאפשר לקבל הכל כשיש קשר...שהקשר שלנו יציב ויכול להכיל...מקווה שהובנתי וגם אם אשאל איזה מטופל מועדף עלייך לא תענה כי אתה תקבל כל אחד איך שהוא...זה לא פשוט... בטוחה שיש העדפות והתחבטויות..כמו שלי יש בעבודה שלי, ואני עדיין מקבלת כל אחד איך שהוא! ומנסה לתקן אצלי את מה שהשני מעורר בי, זאת הכוונה? גם בילדים אישיים תמיד יש אחד שקצת יותר למרות שאנחנו לא נפלה ולא נראה זאת לעולם!! אולי אפילו לא נודה בזה....ונאהב כל אחד ונקבל כמו שהוא...

היי אודי, לפעמים אני רוצה שתהיה לי מישהי בחיים שאני אתן בה אמון מוחלט , שאני אתייעץ איתה מתי שארצה. נכון שזו שאיפה לא מציאותית? בעוד מס' שנים מעטות אני אהיה בת 30. ואני מרגישה בוגרת וגדולה. אני מנהלת משפחה, מגדלת ילדים, עובדת בעבודה שדורשת ממני אחריות ועמידה ביעדים . אבל עמוק בפנים..אני הכי רוצה להיות ילדה, ילדה שמכינים לה שוקו ומכסים אותה בשמיכה, שמקשיבים לה, שמתעניינים בה. שלמישהו אכפת ממנה וממה שעובר עלייה. ואני חייבת שהמישהיא הזו - תהיה אישה. איך אנשים בסביבתי לא מבחינים בחסך העצום הזה שיש לי? איך אני מצליחה לעבוד על כולם? כי מיקה היא כזו...עצמאית, מתקתקת, רצינית, אחראית, מקצועית יש לה שם מקצועי ואמירה! פחחח אבל בפנים, הכי לא..מיקה היא ילדה קטנה וטיפשה ובודדה. איזה פער עצום!!!!! אני לא מצליחה לתפוס זאת...

מיקה יקרה! אני קוראת אותך ומרגישה די כמוך...מבחוץ כמובן אמא מתפקדת משפחה וכ'ו וכן מצליחה בעבודה מוערכת ועוד.....נראית אישה, אם כי לא תמיד מטופחת...לא אוהבת להתאפר ממש, לא מתחברת לקרמים, צביעת שיער, פדיקור מניקור לא מדבר אליי, לא קוסמטיקאיות, מספרות ודברים נשיים גם לא אוהבת ממש לקנות לי בגדים חדשים או נעליים וכדומה...אולי בזמן האחרון זה טיפה השתנה, רזיתי, קניתי בגדים חדשים, הסתפרתי בתספורת מתאימה אבל להגיד שממש השתניתי זה לא נכון....מבפנים מרגישה ילדה קטנה טיפשה ובודדה, שלא מבינה כלום ורק רוצה שמישהו יכסה אותה בשמיכה רכה ויאמר לה שהיא אהובה :( כן זה עצוב וקשה....במיוחד כל הדיבורים פה על אמא...אני חושבת שאני אמא כזו, מכילה, מפנקת, נותנת מעצמי, מקשיבה, מכסה ועוד...ואני חושבת שאפשר לעבוד על זה בטיפול על הפער הזה של הילדה והאישה, אני עובדת על כך, עדיין יש דרך אבל זה עובד!! היא אמרה לי לא לשפוט את עצמי על הרצון הלגיטימי לכיסוי בשמיכה למילים רכות, גם אישה זקוקה לכך...ובנוסף על החשיבה של שחור לבן, מאוד השתנה אצלי לטובה למרות שעוד קיימת לפעמים...המשיכי לעבוד כי יש תוצאות ואפשר להתגבר על הפערים האלו! אני מאמינה שחסך נשאר אבל הוא גם מתמלא כל פעם במעט....אם מתאים לך אז...מחבקת, מכסה בשמיכה ומעניקה לך שוקו טעים עם עוגיות :)אודי, נכון שאפשרי להתגבר על הפער, נכון שיצטמצם? תאמר משהו...אתה מאמין הרי בשינוי נכון? מיכל

זה בסדר לרצות אני הרבה יותר גדולה ממך ועדין רוצה ... שולחת חיבוק ושוקו חם עם נכון לך

מצד אחד נשמע הרבה, מצד שני זה עובר מהר מדי. זה מה שנשאר לנו, חודש ביחד. היא תצא לחופש באמצע אוגוסט והסכימה שאולי נדבר פעם פעמיים לשיחה של כמה דקות.. ומה אז? לצערי, גם החדשה תהיה בחופש ולא תוכל להיפגש ממש בתחילת ספטמבר, מה גם שהטיפול הוא קצת שונה. תהיה פגישת הכרות ואז "יתאימו" לי מטפל.. משהו בסגנון. אני רוצה רק אותה. כי אותה המטפלת שלי בחרה בשבילי. כן, אני יודעת שעוד מוקדם מדי לדבר על זה.. אבל נו, מה לעשות, אני מעסיקה את עצמי בכל המחשבות האפשריות...

חנה אני אוהבת אותך .... את יודעת את כל כך צמחת פתאום כל כך התקדמת ...שזה כל כך מדהים אותי ואני פשוט גאה בך באמת .. הגישה שלך משאירה אותי ללא מילים ..לא יודעת איך אני היייתי מגיבה בסיטואצייה כזו ..מה שבטוח את מעוררת הערצה. חיבוק ענק לסופ"ש

חושבת שברור שאני מאמינה ומקווה לזה.. גם רוצה את זה. הפעם זה שונה כי אני נפרדת ממנה באמת, הקודמת יצאה לחופשת לידה, והייתי אמורה לחזור. הפעם זה לא קורה. אנחנו כנראה באמת ניפרד. אמרתי לה שלפחות בהתחלה תתן לי הזדמנות לדבר איתה אם ארגיש שאני צריכה, אני מאמינה שאצטרך אפילו רק פעם אחת ושכאתחיל אצל ההיא אז מניחה שיהיה בסדר. אני מפחדת כי אל יודעת מה יהיה, אני פשוט צריכה שזה יתחיל כדי שיהיה לי יותר קל

התרגשתי. אספר לך מה אני מרגישה כשאני קוראת אותך. ההודעות שלך מלאות רגש ועוצמה, ואני תמיד מתפלאת לעצמי ש"וואו". ואני יודעת שאת אוהבת אותה (: וזה באמת חשוב ומשמח. מסקרנות, מעניין אותי מאלו הודעות הרגשת שאת צוחקת...

מתוקה.. המשוב שנתת, חשוב לי.. אני שומרת ונוצרת אותו בליבי :)) לא זוכרת כרגע משהו ספציפי לגבי ההודעות שמצאתי את עצמי מתגלגלת מצחוק.. אם את רוצה, כשיקרה שוב, אציין ואומר לך.. :) אלא אם כן אהיה בשאול תחתיות.. מה שקורה לא אחת.. שאז אני קצת כמו זומבי.. קוראת את ההודעות אך לא מסוגלת להקליד ולו אות אחת .. מתוקה.. יש בך איזה חיבור.. משהו מאוד ראשוני .. יכולה לדמיין אותך באיזה יום שישי מימי השישי האלו שמכניסים אותך למקומות של "מטעמי" הבידוד, נטישה, חוסר אונים, דחייה ועוד.. יודעת למה אני מתכוונת, נכון ? מדמה אותך יוצאת החוצה בפיג'מה (למרות שאני יודעת שאת לא יוצאת בפיג'מה החוצה ) :) בחוץ יורד גשם זלעפות, העיניים שלך מזילים דמעות ויוצרים נתיבים לאורך הלחיים, את מושכת באפך.. מרימה את הראש למעלה, מרגישה את טיפות הגשם שיורדות ומוציאה לשון החוצה, טועמת את טיפות הגשם, מעלה את הלשון מעל שפתך העליונה ומושכת שוב באף... יכולה לדמיין את התמונה חנה ? איזה חיבור לכאב עמוק, עצב, צער ויחד עם זה משהו חי ... מצליחה להעביר לך את התחושה ? שלך-במבי.

את יודעת שיחסית הרבה יותר טוב לי לקראת סופש.. יכולה לומר, אולי קצת בזהירות, שיש לי חברות (: אגב פיג'מה, התביישתי ללכת אליה כך, אבל ברחוב מתחת לבית, לא ככ מפריע לי משום מה. כן יצא לי ללכת אליה עם, בעיקר בחורף. את יודעת מה עלה לי כשקראתי אותך? אני חושבת שסיפרתי את זה כאן, אבל את מתארת בדיוק את מה שהיה לי בשלג השנה... הגשם, הפיג'מה, הבכי והבדידות.. וזה בסדר שלא תמיד מצליחים או רוצים להגיב. זה ממש מובן..גם אני כמובן ככה. קוראת הכל אך לא תמיד יש בי את הכוחות. אז אם תצחקי ותהיי במצב הרוח המתאים, אשמח. ולמה את מתכוונת, ב "יש בך איזה חיבור.. משהו מאוד ראשוני ."

היא אמרה שאנחנו צריכות לעבוד על להפסיק להתנצל...והביקרות העצמית שלא משרתת דבר, אני לא מצליחה לחשוב חיובי על עצמי אפילו כשטוב לי יותר ואני גאה במשפחה שלי כמה שהם מוצלחים וגדלו כל כך...מעולם לא חשבתי שאתחתן לא כל שכן אוליד ילדים. חשבתי שאהיה לבד תמיד...שאי אפשר לאהוב אותי...ועכשיו פתאום התברר לי שחלומות מתגשמים מול עיניי ואני כמו עיוורת חסמתי את הטוב את האהבה שלהם, פתאום כאילו גיליתי שאוהבים אותי...תמיד הם היו במקום הראשון אבל עכשיו פתאום מרגישה אהובה עד עכשיו היה קשה לי להבין, חשבתי שאני מיותרת במשבצת המשפחתית הזו ושבעלי יכול בלעדיי ובעצם גם הם.....אבל זה ממש לא נכון!!!!!!!! ילדים צריכים אם תומכת ואוהבת ואני מנסה זאת כל הזמן..הבנתי שלא צריך להתאמץ כי זה פשוט קורה ויש תמורה לאהבה שלי אליהם.....והם כל כך מבינים ומחבקים, ילדים אהובים שלי...אודי, הטיפול עזר לי להבין שאפשר לאהוב אותי ואולי אני יודעת להיות אמא טובה דיה, זה לא פשוט לגדל ילדים שובבים :)אבל הם גדלו ממש טוב ...קשה לומר שבזכותי למרות שכן, זה גם בזכותי..הגיע הזמן שאקח קצת קרדיט ושאפסיק לבקר את עצמי ולשפוט, היא צודקת, זה לא קל..הקול הפנימי...אפשר לעבוד עליו נכון? אני מתנצלת תמיד כי אני מרגישה לא בסדר כשאני יוצרת קשר בין הפגישות למרות שזה סוכם בנינו שאפשרי... אבל לא מצליחה לשנות את ההרגל וההרגשה שאני מפריעה לה (למרות שהיא טוענת שהיא שמה גבול ויש לה את הגבולות שלה וזה נכון)ובכל זאת כותבת לה....מקווה לשנות ולהרגיש פחות ביקורת עצמית והרס עצמי שכזה...כי אולי בתוך תוכי מגיע לי הטוב הזה??? מגיע לי לחיות עם משפחה אוהבת ושלמה :)נכון???????

כתבת לשירה על אמא זה כואבב כל כך כואב . אפילו בחלום בפנטזיה אמא שלי לא באה ומחבקת ואומרת מתוקה שלי היה קשה . אמא צועקת שמתקרבים לחבק ואני רק ילדה בת שנתיים שלוש אמא כן מחבקת את הנכד שקטן ממני בשנה . אמא מכה עם כפכף לפני כמה שנים שאמרתי לה איך יכולת היא אמרה מה עם היד שהיד תיכאב לי ..מבין אודי עדין זה רק לחשוב על עצמה שהיד לא תיכאב . אמא שאני בוכה בלילות כי הייתה לי סיבה באה וצועקת שאני הפסיק לילל כמו חתול ועוד משפטים . אמא שרק לפני כמה שנים אמרה לי ככ לא סבלתי אותך שהיית קטנה זאת אמא ..אחד מהפצלים שלי היא דמות של אם כשהייתי קטנה בת חמש שש ותמיד הייתי שוכבת על הרצפה במקום הבטוח שלי ומחבקת את עצמי מלטפת ומזזמת לי שירים . מזל שלי שהייתי ככ יצירתית ליצור לי דמות כזאת .זאת האמא הטובה שלי בתוכי ....אמא שלי האמיתית בחיים לא תיראה אותי בחיים והיא עוד מעט כבר איננה ....מעניין למה הצורך הכל כך גדול שיראו אותי !!!...עצוב לי אודי פתחת פצע שכבר חשבתי שסגרתי

ליבי נחמץ על הילדה שאת, שבך...

לקרוא את אשר את כותבת על אמא...נראה כי מאז ומעולם היית אמא של עצמך...האם אמך מתייחסת אחרת לנכדים? אם מותר לשאול ורק אם תרצי לענות כמובן...

גם היום היא שונה אל הילדים. תאמיני לי זה רק קצה קצהו של הקרחון של מי שהיא עבורי ...אכן כן למזלי תמיד הייתי האמא של עצמי אולי מכאן כוחותיי. תודה לך יקרה גם על מה שכתבת למעלה. כן אני חזקה ...זה מדהים ומפתיע כל פעם מחדש ..

אודי גם אני חושבת שהגבולות יותר ויותר מטשטשים , מרגישה יותר גם כשאומרת היא או הם יודעה שזה שלי . אודי אם אני לא אברח ויגע יותר מנגיעה קלה הכאב יעבור או תמיד זה יישאר פצע כזה. זה לא "וגם עצוב מה לעשות"....זה שורף ומטלטל וכואב והרבה עצוב והאמת שאני לא רוצה שזה יהיה שלי ...

את הזמן אודי כי הוא מפחיד אותי הולך והולך ואני נגררת אחריו. הבקר הזה שוב הולם בי ומעורר דברים שיפה להם השינה. אל תלכי אל תצאי שוב מתעורר ואין לי כח בכלל. אפילו שסתמתי אזניים לא הפסיק ושמעתי הכל במקצב של שעון.

אני רואה שיש פה המון שאלות לגבי המטפלים. זה מאד מעניין כי אני שוברת את הראש... אשמח להתייעץ אתכם. אני מטופלת כחצי שנה ויש לי שאלה, היה לי השבוע כמה מאורעות חלקן שיתפתי עם המטפלת ויש עוד משהו חשוב לי שלא אמרתי לה ולא קיבלתי עיצה מקצועית (אולי שבוע הבא זה כבר לא יהיה רלוונטי), זה מטריד אותי בפרט שאני יודעת ששבוע הבא זה יהיה מאוחר... אז באופן עקרוני - מה עושים אם זמן הפגישה לא מספיקה?

היי חני, ברוכה הבאה, זה די פשוט מבקשים עוד פגישה לאותו שבוע או מבקשים פגישה ארוכה מהרגיל :) בהצלחה

התשובה היא לדבר על זה (: במקרה שלך, לו הייתי אני, אם היה משהו דחוף שהייתי מרגישה שאני צריכה אותה ולא יכול לחכות, הייתי מרימה טלפון או מבקשת להיפגש פגישה נוספת. וכשאני הרגשתי שאני צריכה אותה יותר, עברנו לפעמיים בשבוע... גם זה לא תמיד מספיק אבל זה הקל עליי.

ואני שונאת לנגס לאנשים ובפרט לא לה... יצא לי בשבועיים האחרונים כמה פעמים לשאול אותה שאלות כלליות מחוץ לקליניקה. אני מרגישה מטרידה. ויותר מזה - אני לא מעוניינת שהיא תחשוב שאני לא מסתדרת בלעדיה ... מאד מעניין איך המטפלים מתייחסים לשאלות ובעיות מחוץ לזמן הטיפול?!

לשוחח איתה על זה גם אם את לא מעוניינת שתדע..אבל אם לא תספרי תשארי עם הצורך הזה לבד וחבל...גם אצלי היו תקופות שלא יכלה לקבל אותי יותר מפעם בשבוע אז מצאנו פתרונות בסוף, תדברו ובטוחה שתמצאו יחד את הדרך, בהצלחה, אצלי המטפלת מאוד גמישה בנוגע לקשר מחוץ לזמן הפגישות, לכל מטפל גישה משלו ודרך משלו להציב גבולות, יש הטוענים שאסור בכלל לצור קשר יש כאלה בזמן מסויים או מקרה חרום..כל מטפל ומטופל עובדים על חוזה משותף ומסכימים בניהם על התנאים, ממליצה גם לך לעשות זאת.

ברוכה הבאה מסכימה עם כולן עוד פגישה או יותר ארוכה או לכתוב ולהביא לפגישה הבאה ..הכי מסכימה עם מה שמיכל כתבה לך את חייבת לדבר איתה על זה תמיד אפשר למצוא פתרון נכון לשתיכן..

1. צודק. קיבלתי. 2. נכון אני מסכימה איתך אבל לפעמים יש דברים מעיקים שבשביל זה אני בטיפול.. (באופן כללי מספיק הפגישה השבועית) אשוחח איתה על זה בפגישה הבאה... בכל מקרה הייתי שמחה אם היית עונה על השאלה: מאד מעניין איך המטפלים מתייחסים לשאלות ובעיות מחוץ לזמן הטיפול?!

בדברים שלך על אמא כי אני יודעת בראש אבל בפנים זה אמא חוזרת עיפה זעופה ולא מנחמת. עצוב. ונכון שכאן ועכשיו המילים שלך שמורות ועכשיו שהן רכות לי אני אוכל לשוב ולקרוא. כאן ועכשיו כשאתה עונה וגם אחר כך. תודה שירה

אודי, תקשיב למשהו מוזר - יש ימים שאני ממש שונאת אותך. קוראת את מה שאתה כותב, ורואה רק ציניות, תוקפנות וחוסר סבלנות. יש ימים שאני קוראת את התגובות שלך והלב מתמלא באהבה. היום הוא יום כזה... מעניין למה אין באמצע. למה זה "שחור" או "לבן". אין לי תשובה לכך. נטע.

היי נטע, ממש בלי שום קשר למה שכתב לאודי, גם אצלי הכל זה שחור או לבן בבקשה תכתבי לי: אפשר להתמודד עם גישה כזו? זה משהו שמצליחים לשנות עם השנים בטיפול? זה פשוט מתיש את הנפש..

היי חנה, נראה לי שפספסתי... את מוכנה לכתוב בקצרה מדוע אתן נפרדות.... ניסיתי לדפדף אחורה ולמצוא... לא מצאתי. חיבוק אם מתאים. איתך בקושי. נטע.

הי נטע, אשתמש במילים של המטפלת שלי, שכבר הרבה זמן אני מאותת/מראה שלא טוב לי. שאולי כרגע אני זקוקה למשהו אחר. היא אמרה שהיא בררה, בדקה והתייעצה מה יהיה לי הכי טוב, וחשבה על טיפול די בי טי בשבילי. אני לא הכי יודעת להסביר מהו. אז בתחילת ספטמבר אני אמורה להתחיל. אני מאוד סומכת עליה ויודעת שהיא רוצה רק לטובתי וברור שזה גם קשה...מאוד

אודי.. אודי.. אודי ..... אודי.. זה לא במילים..

את זוכרת את המורה שאהבת שהיה קשה לעבור לתיכון מבית הספר . זוכרת איך אט אט נשארו זכרונות טובים מתוקים והצלחת להתחבר למקום החדש . גם כאן תצליחי את עולה כיתה אני גאה בך את מתמודדת נפלא ..חיבוק

חיבוק בחזרה (:

אז איך אני אפרד ממנה? אני לא באמת מכחישה אבל כשזה מגיע לדברים שהם תכלס קשה לי. ביקשתי ממנה שהפגישה החארונה אולי תהיה ארוכה יותר, אז היום כשדיברתי איתה בטלפון על משהו לגבי מחר, היא אמרה לי שהיא סידרה שתהיה אפשרות לזה. אמרה משו לגבי התאריך ואני אמרתי לה שלא קבענו שום תאריך ושמבחינתי זה לא סגור בכלל. אני לא רוצה. אודי, אתה שומע אותי? אני אל רוצה מי יהיה איתי? לא רוצה להיות לבד

חנה, אוהבת לקרוא את הודעותייך.. יש בהן משהו מאוד אותנטי וראשוני.. בד"כ לא מפספסת הודעות שלך . לפעמים כואבת איתך ,מזדהה, מתרגשת, לפעמים מופתעת, מוצאת עצמי לפעמים מתגלגלת מצחוק למקרא הודעותייך.. הן פוגשות אותי במקום מאוד ראשוני. תודה לך חנה.. גם אני מאוד מאוד מאוד אוהבת את אמא צביה .. במבי.

אורזת את שארית חיי, מנסה לעטוף בעטיפה יפה, את העבר, את לוח רשמיי, את שאריות הזיכרון שלא נמחק את אותה התקופה שחלפה... מציירת בגוונים הנודדים על פני הדף מייצרת זיכרון אחר, חדש, מאיר, זיכרון של שייכות לעתיד, ממסגרת בצבע זוהר, בהיר, מגלה מחדש את אשר היה שם תמיד. לוקחת בקלות, נרדמת על ענן, מרחפת כמו מלאך המשאיר סימן, את יקיריי נושאת על כפיים, לעיתים נבהלת ואחורה צועדת, וכך משפחה שלמה נוצרת יודעת ששתפתי היום הרבה(מקווה שלא יותר מדיי)פשוט כתבתי ורציתי לשתף..תודה על הקריאה :)שלכם, מיכל.

משפחה שלמה :) תרתי משמע...אני גאה בהם מאוד!!!!!!

אודי, האם יש כזה דבר מטופל אידאלי? איזה מטופל היית מאחל לעצמך? כזה שמתפתח? שמצליח להחזיק בין פגישות? שעושה שימוש נכון בחוץ? מה זה בכלל שימוש נכון בטיפול? אני מבינה שאין מושלם בעולם ובכל זאת..תוכל לענות לי? נ.ב מרגישה שמאכזבת בתור מטופלת...למרות שהיא תמיד אומרת שאין מושלם ואפשר לאהוב ולקבל גם אם יש מגרעות. נפגשנו היום שוב, יצא יום אחר יום...לא משנה בכל אופן הייתי בהיי ובסוף הפגישה בכיתי על משהו כואב...אז היא אמרה שאפשר לטפל גם במי שלא רע לו ו...כאילו רמזה לי שוב שאני מניפולטיבית כזו שבסוף פגישה עושה דרמה כדי שלא תעזוב......אוף איך לא עושים את זה? אני לא מטופלת אידאלית :( מעצבן...מרגישה ילדה טיפשה רעה ומניפולטיבית.....למרות שזה לא מבטל את הטוב שהיה והאושר שהציף.... בבקשה תענה מהו מטופל אידיאלי בשבילך? טוב? תודה

המילים שלי נבהלות ומתחבאות כשהחרדה מופיעה. זה משאיר בלי .

היי רוני איתך ננשום וננסה להרגע יודעת שזה קשה כל כך.. תנסי להשאר כאן ועכשיו תאחזי במה שסביבך ולזכור שהיום זה אחרת .

אני צריכה מישהו שישב לידי ואיתי ויקשיב ויראה ויעזור להרגיע את הרעש הזה ואי השקט הנורא והחיפוש המטריד אחר מילים שנוגעות עכשיו עכשיו ממש ברגעים אלה כשהכל מבעבע כמו לבה שמאיימת להתפרץ אי אפשר עכשיו עכשיו. תצטרכי ללמוד להרגע לבד, לווסת להתאפק להתנתק להמתין לתורך. אין עכשיו עכשיו. יש תמיד עוד מעט עוד שנייה.או אחר כך וגם עוד יום או יומיים שבוע או שבועיים. למה אי אפשר עכשיו? וכבר שנים אני לבד מווסתת מתאפקת מתנתקת ממתינה לתורי שלא הגיע ועכשיו כשהכל בחוץ אני רוצה עכשיו עכשיו. אודי, אולי אפשר?

כמעט עכשיו אני כאן לידייך נותנת לך יד ועוד אחת מזכירה לך להתקרקע ושהיום זה כבר אחרת שאת כאן ונורא חם בחוץ כל כך מבינה אותך בכל הודעה והודעה ואמא מצטערת שירה כנראה שהם לא בדיוק אמהות ...חיבוק ענק עוטף לכולךך במיוחד למי שבוכה שם וצועק

אני אזכיר לך את ההודעה הזאת .... בכל פעם שתישכחי ...כייף גדול לקרוא אותך חיבוק אוהב....

:) מצחיקה, כן..כדאי להתמלא במצבוריי טוב

והכי הכי אמת ..השחיקה שלי היא מול המוות הזה האיטי האוכל לאט לאט לאט... עבודה נכון אבל אדם שניקשרתי אליו . מעל עשור של טיפול יום יומי בנפש בגוף בחיים. לא פעם ביום כמה פעמים ביום . לבד ללא הדרכות תומכת בכל מי שמסביב קוראת לומדת משפרת ..ביצירתיות באהבה ... שחיקה מול כלמי שמצקצק בלשונו מה היא עוד חיה איך ,למה ...זה בגלל הטיפול שלך את אשמה ..לא אני לא אשמה בכלום היא חיה כי היא רוצה להמשיך לחיות ונאחזת היא חיה כי אלוהים רוצה . היא חיה לא בגללי או בזכותי אני רק משפרת את אכות חייה ... נישחקת מול העצב הכאב הקושי הזה מול החדירה לפרטיות אינטימית של האדם . נשחקת מול האדם שהוא כבר לא אדם ונילחמת לא ליפול למקום שלא רואה את האדם ששם ....זה הכי הכי קשה . ואין סיכוי שמוותרת ...

שמחה שחזרת ונהנת ... אני ממש אבל ממש לא עונה כדי להנכיח את עצמי . להפך כשאני עונה ולא כותבת על עצמי התחושה היא שלא רואים אותי ועל זה דיברתי . גם בעבודה זה ממש לא הנקודה . ולהגיד לאודי זה לא העבודה שלי על במבי אמרתי לו מתוך ידיעה שבמבי השאירה הודעה קשה ואודי עצר בי ולמחרת פשוט המשיך ..אז כן דאגתי לבמבי זה בסדר לדאוג לאחר זה אפילו חשוב בעיני .

מבינה...אצלי זה לא רק להנכיח זה מבחינה כזו של לעזור לכלם...שגם יראו שותפות כזו... והפסקתי ומבחינת להעיר לאודי רק דיברתי על עצמי, אלייך התכוונתי שאת עונה לאחרים שלקחת מעין תפקיד כזה...שאני כבר לא עושה פה כמעט... ולדאוג לאחר זה אכן מאוד חשוב! לא אמרתי שלא.

אודי יש אנשים שנמשכים ליחסים מיניים שבהם אלמנטים של שליטה והשפלות. מה גורם לזה שאנשים נמשכים למיניות כזאת? האם זה קשור בחינוך ההורי שהם קיבלו? למשל ילד שההורה נתן לו עונשים גופניים בבגרות ימשך למיניות שיש בה אלימות או ילד שההורה ירד עליו ימשך בעתיד להשפלות? איך נוצרות נטיות כאלה שמן הסתם לא מתיישבות עם 'עקרון העונג ההגיוני' ומה לגבי אנשים שאוהבים בעצמם לשלוט ולהשפיל- האם זה 2 צדדים של אותו מטבע? אשמח להחכים.

היי.. קראתי את הקושי שלך בלהפרד וכל הזדהתי איתך וחשבתי אם נכון או להגיב מכיוון שהייתי כמעט באותו מקום נאלצתי [בגלל מציאות מסוימת] להפרד מרופא מטפל אחרי כמעט 4 שנים של טיפול מאד אינטנסיבי..ולא רק רפואי אלא הרבה פעמים גם נפשי [למרות שזה נשמע מוזר].. אני חייבת להגיד לך שלפני הרבה יותר מפחיד מאשר אחרי ...נפרדנו ונכון שהימים הראשונים היו פחות אופטימים ..אבל היום אחרי שבועים השד ממש לא נורא וממשיכים הלאה.. וכמו שאודי תמיד אומר יש בגעגוע גם משהו חיובי.. אודי..תודה על התמיכה והאכפתיות בכל זמן..נכון הדברים עוד רחוקים מלהיות אידיאלים..אבל ליפול ולקום זה כנראה חלק מהחיים... תודה על הכל,

משום מה השם השתנה ..אדם לא נשארתי מחדדש

אני יודעת בתוכי שיהיה בסדר, כי חייב להיות כך, אבל מפחדת. מפחדת כי לא יודעת מה יהיה ואני רוצה אותה, ועכשיו אני כמעט מתחילה לבכות...

ואמר שהוא מחכה לי.... אמרתי לו שאני לא יודעת אם אני רוצה לבוא הוא אמר שהוא שומר לי את השעה שלי

ברור כי אכפת לו ממך הילה רק בחדר תוכלו לעבור את זה ...חיבוק ענק ועוד כוחות

תודה אפשר להגיד תודה? :)

אודי, שאלת מה אז... אז אמא אומרת טיפשה בשביל מה את בוכה ואין נחמה.

הייתי במקום מדהים!!!בחו"ל בחופשה נהדרת!! לפני שנסעתי חשבתי לקחת חפץ מעבר (יש לי כזה ממנה) אך השארתי אותו בארץ והחלטתי שאקח אותה איתי בליבי הפעם וזה עבד!!!!! כל כך נהנתי, אני מאושרת! מקווה שהחוויות הטובות ישארו איתי לעד!! נפגשתי איתה, עוד הייתי עייפה מהטיסה אבל לא היה אכפת, קבעתי את הפגישה הזו לפני שנסעתי, לא יצרתי איתה קשר בתקופה הזו!!!! והיה בסדר, אודי, יש געגוע טוב!! מצאתי אותו הפעם!!! תודה לך שאתה מזכיר לנו שגעגוע יכול להיות טוב ולא רק מכאיב :) שמחה וטובת לב (נכון לעכשיו), מיכל השלמה. וחברות יקרות, קראתי אתכן, הילה מזל טוב!! בודאי שהשנה הזו תהיה טובה מקודמתה!! אנחנו רק מתקדמות!!!!! תזכרי זאת!! כייף שיש עם מי לחלוק! אביב המקסימה, גם אני פעם חשבתי שאם אענה לאחרות אנכיח את עצמי ובכל מקום אני נותנת מעצמי, לא רק כאן :) הפסקתי כשנעמה לקחה את התפקיד, ואחר כך את, במקום העבודה נסי להפריד, זה קרה גם לי ולמדתי בטיפול שלי להפריד...והפסקתי להעיר לאודי כשהוא שוכח מישהוא...לא יודעת יותר קל לשחרר לפעמים...חנה יקרה, בהצלחה, זה קשה אך את בכיוון הנכון!!! במבי, אם את קוראת אני מתגעגעת וחושבת עלייך...ולכל השאר שלא הזכרתי אתן בליבי תמיד, כי המקום הזה מיוחד!!!! שמרו עליו, אין עוד מקום כזה בעולם הוירטואלי!!!!!! אודי, אתה מדהים!! מרגישה מבורכת :) גם במשפחה מדהימה, בבעל תומך וסוף סוף מרגישה אושר אמיתי...ברור לי שלא הכל שחור לבן אבל בנתיים רוצה להנות מהטוב :), דבר נוסף הצלחתי לאזן במשקל דבר שהיה חשוב לי מעין כמוהו...יש עוד עבודה אבל הצלחתי!!!והיא כל כך שמחה בשבילי איזה מקסימה שהיא!!! אוהבת את המקום המאפשר הזה, מחבקת את כלכן חבל שאין איזה אייקון נחמד כזה של אהבה, הייתי שולחת לכלם. מיכל.

אני רואה שכתבתי צפוף..האם אפשר להיות מוצף רגשית משמחה?כנראה שכן, אבל פתאום נראה לי מלחיץ, כמו מאניה דפרסיה, למרות שאני לא מאובחנת ככזו בכלל...פתאום מלחיץ הצפיפות גם אם טובה, מה דעתך?רק שלא תהיה נפילה הכוונה, רוצה לשמר את הטוב,אפשרי האיזון הזה?

וואוו מיכל... איפה היית שחזרת עם אנרגיות כאלו ? ממש סופת טייפון.. :) היית אצל האשראם בהודו ? הביג מאמא שמחבקת ? וואוו.. מברוק !!! אני במקום משונה...רגשית.. שמחה מאוד לשמוע ולהרגיש את האנרגיות האלו .. מאחלת שישארו איתך ותרגישי טוב .. במבי.

שאת כאן....

במבי יקרה!!!! מקסימה...מקום קסום, הרבה מעיינות ואיילים, חיות קטנות, הרבה דשאים ירוקים, מרבדים של ירוק ומזג אוויר קריר בפסגות...ושלוות נפש...מאחלת גם לך לנסוע ולראות עולם יפה שכזה!! "מה רבו מעשייך ה'"

איזה יופי! לקרוא אותך ולהרגיש את הטוב שאצלך. שמחה ממש שנהנית ושצברת כוחות.

יקרתי, מקווה שיעבור בשלום הפרידה...קשה בהחלט! בהצלחה, מחזיקה אצבעות...

תודה, עשית לי את היום, כמה טוב לקרוא את מה שכתבת

שהשיגרה.נשענת על הטיפול בכל כובדה ועומס משקלה הכתה בי. הטיפול הוא שמניע את הזמן. אין ציפייה למחר או לסוף השבוע או לתחילתו של יום או שבוע חדש. שעות הטיפול כמו אבני מדרך על ציר הזמן.

אודי תודה שאתה כאן ומאפשר כמה שאני אודה לך זה לא יספיק. כל כך בטוח לי ומוגן לי כאן שגם בשעות שאין כאן אף אחד אני יושבת מתחת לעץ ואוספת כוחות. אודי הכאוס שאני עוברת וגם העבודה ההיפוך הזה לכאורה הם שנהם שוב מאותו המקום --- ניראות הכאוס הוא כתוצאה ממערכת היחסים שנוצרה עם מי שהלכתי אלייה בקשר לאכילה .שהתחושה היא שהיא לא מקשיבה ובעצם לא רואה אותי את מי שאני. הציפייה הייתה שכן כי הלכתי למקום שמבין בדיסוציאציות והיה קשר עם המטפלת .כגודל הציפיות גודל האכזבה.משום מה בהרגשה הפנימית (חיוך) יש המון המון פחד וחוסר רצון ללכת הרגשה שאני מכריחה את עצמי.אתמול היה כבר השיא שידעתי שיגיע נשאבתי לשם שוב, (התנתקתי לגמרי) בטיפול והוחלט שלא חשוב הסיבה אני מפסיקה ללכת לשם. כל כך מקווה שזה לא מניפולצייה של עצמי להפסיק את התהליך שהתחלתי כי באמת אני לא במצב שיכול לאפשר לעצמו להפסיק...המוות שם מחכה לי בשקט רב. העבודה כן יש בהחלט היפוך תפקידים שנוצר מהמצב . אלו שזה תפקידם ניקשרו ידיהם ואני לקחתי על עצמי להיות שם עבורם זה היה בסדר כל זמן שזה היה רצון כולם והייתה תמיכה אבל היום ההרגשה היא שאני נלחמת על מה שהוא לא שלי ..למה??? יכולות להיות המון תשובות התחל מהבטחה שנתתי וכלה בזה שזאת העבודה ואני עושה אותה על הצד הטוב ביותר אבל בכנות...נראות- לא רוצה שיוותרו עלי שלא יראו אותי ..לא יכולה לוותר על השני. כאילו אם אני לא אוותר אז גם לא יוותרו עלי. בקיצור אודי אם כל הבעיות שלי ניראות והצורך המטורף ... שבכל זאת יהיה לנו יום מחייך :)

הציע לי להתקשר ולא ענה שהתקשרתי אמרתי לו שלא רוצה ולא יבוא יותר די אין לי כבר כח..... עצוב לי

בחיים לא הולכת לטיפול הזה יותר

שלום מבקשת המלצה לפסיכולוג מצויין, גבר, מאיזור גליל מערבי - מישהו עם נסיון רב כולל בהתנהגויות/מחשבות אובססיביות. אודה מאד להמלצות!!! העניין אקוטי!!

ממליצה בחום על ד"ר אודי בונשטיין :) רק אל תכתבי לו פה בפורם זה התנאי היחיד. בהצלחה! את יכולה להתרשם מהפורם...

מיכל, אהבתי מאוד !

אודי איך אפשר לשפר את הספונטניות של בן אדם? לעומת נגיד הצורך להיות בבקרה ושליטה. אני שמה לב עליי שקשה לי לשיר בספונטניות, לרקוד בספונטניות, דברים חושיים ספונטניים קשים לי.. הייתי רוצה לנסות ללכת לסדנת תיאטרון אבל המחשבה על זה עושה לי חרדה בעור ואז בא לי להמנע. מפחדת שלא אענה אלא אסבול.. וגם אני רואה מלא צעירים רוכבים על אופניים במדרכות ובכבישים ותמיד תוהה לעצמי איך הם מסוגלים להרגיש כזה בטחון תנועתי.. אני לא הייתי מעיזה. ישר עולים חששות מה אם אדרס או אפגע במישהו או אסתבך ואעכב את התנועה איכשהו... אין לי את הרגשת החופש הזאת שמאפשרת 'לסמוך על עצמך' שזה מגיע לדברים גופניים וגם שתלויים בהסתדרות עם עוד גורמים מחוצה לי - אנשים, בעלי רכבים אחרים וכ.. גם חסרה לי הרגשה של נוכחות והשפעה. למרות שאני יודעת לפעמים להעמיד פנים אחרת אבל שזה מגיע לאחריות זה מלחיץ. פחד מטעויות, מהשלכות.. והעור רק מעצם המחשבה מרגיש עקצוצים חרדתיים. איזה כיף לאנשים שחיים עם חושים ספונטנים וחופש לעשות מה שבא להם לעשות. הם מרגישים חשק ותשוקה ויוצאים החוצה לחיות ולחוות . אצלי אני מוציאה את עצמי בכח לפי היכולת רק ברור לי שצריך להתאמן על חשיפות והתמודדויות אחרת המצב הקיים רק מתקבע ויוביל לניוון... אבל עדיין אצלי הכל מתוך מאבק חרדתי ואצל אחרים מתוך תשוקה וחשק ויכולת לספונטניות.. הפער הזה מכאיב לי כל פעם מחדש. הם נהנים מהחיים יותר. הם לא מחפשים נחת אלא ריגוש. הם לא כמהים לבסיס בטוח שהיה חסר אלא קיבלו אותו ופשוט חיים את חייהם. טועמים באמת מהטעם של מה שהחיים אמורים ויכולים להיות ולא רק עסוקים ברגשי נחיתות כעס עצב חשש . למה דווקא אני? לפחות בקטע האינטלקטואלי נאמר לי שהתפתחתי באופן מלא ואין לי שום בעיה. רק היה מי שאמר שאני חווה את העולם מהצוואר ומעלה. לצערי זה נכון. הגוף פשוט גוש חרדתי

חייבת לשתף, להוציא קצת, אני בדרך לנופש עם בעלי והילדים וחושבת עליו, על המטפל המדהים שלי שחוגג יום הולדת, חושבת שהוא שם חוגג לח עם אשתו ולא מודע בכלל למה שעובר עליי, עצוב לי ולא טוב לי, מה לא הייתי נותנת כדי להיות איתו ולאחל לו את כל הטוב שבעולם . זהו רציתי רק לכתוב את שעל ליבי

אני לא יודעת איזו טראומה עברת אבל צר לי לשמןע על זה. אני חושבת שאת צריכה לבחור טיפול מסוים לשחרר את זה. את גם יכולה לכתוב על זה. זה מאוד משחרר. אבל ללכת כל פעם למטפל אחר ולפתוח את זה מחדש זה רק מעצים את החוויה השלילית. אל תתני לכעס לנהל אותך ולהשמיד לך את החיים. אין כמו ללכת הלאה משוחררת. שכחתי כבר מה זה. מחבקת אותך אל תוך ליבי חזק ושולחת לך אנרגית כוח לצאת לדרך חדשה שבה תחיי לצד הטראומה אבל לא תחיי איתה. תבחרי בחיים אין לנו ברירה אם לא נרפה באיזשהו שלב כל הזמן נחייה בייסורים. ולמה צריך את זה???????????

שלום אני בן 31 , סובל מבעיות רפואיות יתר לחץ דם ופריצות דיסק הצוואר עקב תאונה מ2012 עקב התאונה עברתי ניתוח והיום יש לי החמרה במצב הבריאותי יש לי 7 פריצות דיסק בצוואר . בעיות נירולוגיות . ובנוסף על כך החברה שאני עובד בה פושטת רגל ואני הולך למצוא את עצמי ללא עבודה עם חובות ובעיות במשפחה אבא וכ אני גר עם אשתי ובני החולה אסטמה .. במילים פשוטות אני עייף .. עד כדי כך שאני ישן לא רציף . מנסה למצוא פטרונטת לנצב הכלכלי עד כדי לנסות לשבור את היד בכדי לקבל קצצ כסף מהביטוח אשתי לוחצת עלי כל העולם חונק אותי בנקים אני מרגעש שאני נרדף על ידי עצמי הראש שלי מתפוצץ ואין פתרון אני חש כאבים לא נורמאלים

אתה אומר שאתה לא מחפש אשמים אלא רואה את הבעיה בחוסר היכולת שלי להרפות ולהמשיך הלאה. אבל...מתי שאני פונה לפסיכותרפיה גופנית או כל מטפל אחר שפניתי אליו אחרי הפסיכולוגית ההיא אני מתארת להם את הטראומה שעברתי בטיפול ההוא!!! תגיד מה אתה רוצה שאני פשוט אשכח את זה??? ואם חס ושלום היה נופל בחייך איזה אסון או חוויה מטלטלת כלשהי זה לא היה הופך לסוג של צומת בחיים??? אני חושבת שאתה עדיין לא מבין את גודל הזעזוע שעברתי שם. את ה"לפני ואחרי" שזה יצר בחיי מבחינת כל התפיסה וההשקפה על כל העבר וכל ההווה וכל העתיד... איך מרפים מדבר כזה!!! אי אפשר בכלל. זה שינה בי משהו באופן מטלטל. אתה מכעיס אותי כאשר אתה מדבר על זה 'להרפות'. אתה פשוט לא מבין שכשאני באה לכל טיפול חדש אני מנסה להסביר להם את השחזור הטראומטי שעברתי!! זה לא היה במודעות שלי לפני זה. ואודי אני כועסת. אני גם כועסת שאתה מצנזר לי הודעות על דברים שאני מנסה לברר. ברור לי שהיא עשתה טעויות. שילמתי מחיר כבד ברווחתי הנפשי ובפרק זמן של כמה שנים שלקח לי להתאושש ... כל טיפול חדש אני אצטרך להסביר את זה!!! זה הפך לחלק ממי שאני היום וההיסטוריה שעיצבה אותי! הטיפול ההוא היה צומת מפנה קשה בחיים. התפכחות כואבת בדרך קשה מאד ופוגענית. אתה חושב שאני לא אציין את זה בטיפול החדש?? יצאתי משם עם זעזוע. זה עלה לי בכמה שנים מהחיים שטונפו בזעם פנימי כמו מוגלה לנשמה. אני מנסה להמשיך הלאה משם אבל אי אפשר לשכוח דבר כזה!!

לא אמרתי שהמטרה היא לא להמשיך הלאה! המטרה היא כן להמשיך הלאה . אבל להרפות בצורה של 'לא היה מעולם. בוא לא נזכיר את זה בכלל' זה לא יכול לקרות. מספיק שמטפל חדש מתשאל אותי על עצמי אצטרך לספר את זה ולהסביר את זה שעברתי שחזור טראומטי בטיפול שהוביל אותי למודעות כמו של עכשיו... בלי להסביר את זה ולספר אז זה כאילו אני לא מספרת על עצמי כלום, סתם מעמידה פנים של אדם שממשיך הלאה בכאילו... אי אפשר. הייתה שם קטיעה נוראית של תהליך בזמן שהייתי בזעזוע וכעס בלי שום הכלה עיבוד ואיסוף אמיתיים ונורמליים. עד היום אני עם המשימה הזאת של תפירת הקצוות הפרומים האלה כי בלי רצף אחרי קטיעה טראומטית מי כמוך צריך להבין שקשה להמשיך הלאה במנותק מהעבר. אי אפשר שלא להתייחס לעבר! לא אמרתי שהמטרה שלי היא לא להמשיך הלאה. היא כן. אבל ה'להרפות' הזה שאתה מדבר עליו זה בלתי אפשרי כאילו לא היו דברים מעולם.. ואם חלילה הייתה עובר דבר מטלטל שכזה היית מבין שאי אפשר להרפות ממשהו שזעזע את כל התפיסה העצמית שלך. שזה פשוט לא עובד ככה. שזה נהיה חלק מהנרטיב החיים ושברים לטיפול חדש מסבירים את זה כי זה מה שהפך אותך למי שאתה בהווה והביא לנקודה שבה אתה נמצא נחמד לדבר על הכל כאילו בחירה נכון. אני ממש לא בחרתי להפגע ולהזדעזע שם. פגעו וזעזעו אז זה מה שקרה.

אחרי שכתבתי לה בסמס את מה שאני מרגישה והיא דיברה איתי וזה עשה לי טוב היא מאוד רגישה. הילה

יצאתי מהבית ונסעתי רחוק רחוק לכיוון ההפוך מרחק שעה וחצי ממנו. ככה גם מרגיש לי. שהתרחקתי ממנו. עכשיו פוחדת לחזור. פוחדת להתפרק רוצה להחזיק חזק להיות חזקה ולא נזקקת

ראיתי מצטערת שלא היו לי מילים . האמת שקיוויתי שטוב יותר שעבר. אני איתך יקרה גם אם לא כותבת לך . מאמינה שיהיה טוב יותר יש רגעים כאלה שאנחנו רוצות להרוס הכל . את יודעת שהוא שם עבורך . הכי נכון במקום הסטרילי של הטיפול. בחיים האמיתיים בשנה הזו שכבר אמרנו שתהייה טובה יותר יהיה לך החברויות שימלאו את המחסור מאמינה בך...איתך מחבקת ואוהבת

יקרה תודה לך! לא יכולה לכתוב מעבר הילה

הגבתי לך למטה בהודעה שלי קשה ..אם ראית סליחה ואם לא בבקשה אם אתה יכול לראות. תודה

לכל דבר זמן ועת. ואם אין אם ואין מי שיתן דובי שם רחוק בתחילת הדרך אז הכאב צרוב לעולמים. זה הבסיס, החוסר. אי וודאות וחוסר אונים. והבסיס לא בסיס הזה הוא כר נח להתרבות טפילים ומזיקים שונים. תנו להם בסיס! זה הכל. השאר כבר יסתדר לבד.

היא תהקשרה קודם וישנתי, ניסיתי לחזור אליה אבל רק עכשיו חזרה אליי שוב. לא רוצה. היא באמת נשמעת חולה, אבל מה אני אעשה שאני צריכה אותה. ולחכות עד יום חמישי זה כמו נצח. בסוף, אמרתי לה "אז את חייבת לי עוד פגישה" (: אבל באמת אני צריכה. אווף. נכון, זה לא סוף העולם, ברור שאני יודעת, אבל ברגע האחרון זה קשה לי. מזל שלא קמתי להתקלח ולהתארגן כי אז בכלל היה לי קשה יותר. ואני לא רוצה מישהי חדשה. לא רוצה.

איזה כיף לקבל מחמאה ממך (:

ואני שונאת להיות אמא. זה נורמלי?

וכן זה תחושה נורמלית. אבל מעצם השאלה אפשר להבין איזה טאבו החברה שמה על זה.

אמא אמרה: שלום לילדי,/ שלום מחמדי./ והלכה. ואיננה. ואני לבדי.// לבדיתי - לבדיתי / - ובכיתי.// אחר כך אמרתי לדב:/ די. עכשיו דובי-דב/ יהיה דובי טוב./ שב על ידי,/ שב מחמדי, אמא תשוב בקרוב.// דב כמוך אסור לו לבכות,/ גם על הדלת אסור להכות./ דב גדול אף פעם לא יבכה,/ דב גדול ישב בשקט ויחכה./ דב גדול אינו דובון קטן,/ טפשון..../ נכון?/ נכון, מחמדי?/ אבל למה אמא שלי הולכת/ ואני לבדי?// לבדיתי - לבדיתי / - ובכיתי". לא בכיתי, גם לא הלכתי כדי שלא אהיה דובון טיפשון וארצה להכות על הדלת כדי שתפתח שוב אחרי שתיסגר. גם איני יודעת להכות על דלת, רק את עצמי אני מכה, מלקה.

ואין דובי כי אין אמא שאומרת שלום. דובי יש לילדה שיש אמא שאומרת שלום. לילדה שאין אמא שאומרת שלום גם אין קרקע ואין יציבות ויש ויש ויש. יש בלבול וחוסר ודאות ואין ואין ואין.