הבלדה על האיש שהחליף את הירח
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
הי אודי, הנה אנוכי מעזה לדרוך שוב, ממש מחדש, חפצתי לומר באמת, תודה. והיום, אחד בספטמבר, יום מרגש לסטודנטים הקטנטנים, גם להורים, ואני חושבת בלבי כמה לא פייר שלי לא יהיו... פשוט לא פייר... סוריקטה
צודקת. בכלל בכלל לא פייר. מזילה דמעה. בשבילך וגם בשבילי.על מה שלא היה ועל מה שלא יהיה. עצב בהיר איתך גלי
נצבט לי הלב ממש כך מרגישה שרוצה להעניק לך חלק מהנשיות שלי. ממש איתך. מסתכלת על השמים העמוקים של הלילה ומרגישה כמה עמוק יכול להיות הכאב. הביטי לשמים גם את אולי תרגישי את המבט שלי מחפש אותך מנסה להתחבר לתוכך ואולי גם ליטול מעט מהכאב הצורב הזה. לילה טוב ח.
נגעת לליבי בעניין חוסר הפייריות על מה שרצית שיהיו וכנראה שלא יהיו. גם אני חושבת במושגים של - זה לא פייר- כשנמנעו ונמנעים ממני דברים, מכח הגנים, החינוך, הגורל או השד יודע מה.וכמה שמנסים ללמוד לחיות עם האין, ובהבנה מלאה שזה מה יש, עדיין זה צורב כואב ובלתי נסבל. טוב אני מניחה שזה לא ממש מנחם... מגליה היפה והכי דפוקה שאני מכירה. (אני מקווה שעוד זוכרים אותי כאן.) לילה מקסים שיהיה לכולם.
הי סוריקטה יקרה, אני שמח שאת מעזה ושמח שאת שוב. ובאשר לכאב שבדברייך - כולנו עדים לו, ואיתך. אודי
מחבקת. רגשות שעוברים בי בעיקר כאב, כמעט פיזי. וגם הלא פייר מתחבר לי לחולירות האלו שלהם ניתן להיות הורים והם פגעו בילדים שלהם. ואת שיש בך כל כך הרבה טוב ויכולת נתינה... לא פייר וגם מרגישה בכל זאת תקוה, שאולי בכל זאת אפשר ו... איתך (וכל כך שמחה שאת מעזה, וסליחה שאני עילגת) י.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
