בעיה שלא נפתרת

בתקופה האחרונה אני מרגישה מאוד מיואשת מהחיים. סיפור המקרה שלי קצת ארוך אז אני מבקשת סלחה מראש על החפרנות. היום אני בת 26, מגיל 17 עד 23 היתי בקשר זוגי עם בחור מבוגר ממני ב 5 שנים שכלל מגורים יחד לפחות חלק מהזמן. הקשר ידע ימים טובים יותר וטובים פחות ולבסוף נפרדנו כי היו לנו הרבה מאוד מריבות שלא נפתרו. (הפרידה היתה ביוזמתו). בזמן הפרידה התחלתי ללמוד מקצוע נחשב וקשה באוניברסיטה והיה לי פחות זמן וכנראה גם רצון לפתח קשרים. כל פעם שניסיתי להתחיל קשר, זה לא עבד ונגמר אחרי כמה חודשים במקרה הטוב, כל פעם מסיבה אחרת. כך העברתי כמה שנים לא כל כך מוצלחות מחיי. לפני כשנה התחלתי לצאת עם בחור שלמד איתי, והקשר הלך ממש טוב, היה בו את כל מה שיכולתי לבקש כמעט. לא היו שום מריבות והיה חום, מכתבי אהבה, וכו..דיברנו על אפשרות של לעבור לגור ביחד, עד שיום אחד הבחור החליט שאני "לא זה" בשבילו ושהוא לא רואה עתיד משותף יותר, ועזב. אני כמובן הייתי בהלם, ניסיתי לברר מה גרם לשינוי הקיצוני הזה, אבל לא קיבלתי שום תשובה למה בדיוק לא היה זה. בתקופת הקשר הרגשתי שממש טוב לי וכשזה נגמר הייתה לי תקופת אבל די ארוכה שנמשכת אולי עד היום כבר יותר מחצי שנה. כעת אני מרגישה מספיק בוגרת ונכונה לקשר מחייב שיוביל בסופו של דבר לחתונה ובניית משפחה. גם חלק מהחברים שלי התחלו להתחתן, ואלה שלא, יש להם בני זוג קבועים והם גרים יחד. לאחרונה (כמה חודשים) יצאתי עם בחור שהיה צעיר ממני בשנתיים, וכל שיחה איתו על סוג כלשהו של מחוייבות או לפחות מגורים משותפים העלו בו חלחלה, והאשמות נגדי בסגנון "אני לא נורמאלית" כי אני רוצה לבנות חיים משותפים אחרי כמה חודשים. מאוד נפגעתי מזה ועזבתי אותו. אני מרגישה ממש מתוסכלת מכל המצב הזה, אני לא מסוגלת יותר להיות שנים בקשר שלא יוביל לכלום, ואני לא רוצה להרגיש לא נורמאלית , אבל גם סתם לצאת עם מישהו פעמיים בשבוע במשך שנה נראה לי לא יספק אותי. שאלות: האם הרצון שלי להתחתן ולהקים משפחה הוא כל כך לא נורמאלי לגילי? איך אני אוכל לדעת שאדם זה או אחר באמת מעוניין במה שאני מעוניינת ולא מתכוון לצאת איתי במשך שנים לראות אם אנחנו מתאימים? אני ממש סובלת, אשמח אם תעזרו לי. תודה