לאודי

כתבתי (אתמול) גם הודעת תודה לכל מי שעזר בהמלצות על ספרים. ההודעה נשכחה או נעלמה? בכל אופן אומר שנית - תודה לכולן , זה עזר לי מאד - (פרט לרשימת הספרים עצמה) גם להרגיש את האכפתיות והנכונות לעזור. ואודי תודה על תשובתך האחרונה לי. יש לי עוד שאלות... - יבואו בהמשך.-- תודה ומנוחה נעימה, מיקה

מקווה שלא אכפת לך שאני מביעה את דעתי...ואת ממש לא חייבת לקבלה. מהיכרותי אותך (יותר מהפורום הזה, אך גם חושבת שקראתי אותך גם "שם" בזהותך האחרת) אהבתי את שאת כותבת ומאד מקווה שתישארי בכל זאת. אני חושבת שהזעקה שלך להכרה ולחיבוק מאד גדולה. ודווקא הרצון החזק הזה בהכרה ובאישור ואולי הפחד הגדול מדחייה הם שמביאים לתופעה המוכרת שהציפיות מגשימות את עצמן.. אני מאמינה לך שבחרת בזהות אחת בכל פורום והשתמשת בה בכל הודעותייך.אבל מה שחשוב הוא שאת קודם כל תקבלי את עצמך ותכירי בתרומתך ולא תחפשי או תעלי רעיונות של דחייה היכן שאינם קיימים.

תודה על תגובתך, כל ניצוץ של אמונה מחזק אותי... דרך אגב בפורום השני קראתי לעצמי יעל... אני בדרך כלל לא מעלה דחייה במקומות שאינה קיימת, אבל מה שעברתי בפורום השני פשוט בלתי נתפס. אני בן אדם נורמאלי, בעלת זוגיות של 7 שנים, אותה עבודה 4 שנים, לומדת תואר שני במקצוע טיפולי...אני בדיכאון ובתקופה קשה, אך בטח לא דיסוציאטיבית...והכי חשוב היה לי שיכירו אותי ויבינו את הנרטיב שלי ולכן זה מבחינתי בלתי נתפס לכתוב בשמות שונים. ולמרות כל זאת, האשימו אותי בפורום השני, וכרגע המנהלת פשוט מתעלמת לחלוטין מהודעותיי (ואני שולחת הרבה דווקא בגלל ההתעלמות), לא עונה לי, אני חווה זלזול והשפלה כמו שלא חוויתי מעולם, והיו לי חיים לא פשוטים בכלל ועדיין זו אחת החוויות הקשות שאזכור. ותראי מה קרה כאן- כתבתי אולי 4-5 הודעות,2 בשבילי והשאר תגובות לאחרים, ושוב, משום מקום הואשמתי שוב בפיצולים, אני לא מבינה את זה, זה נשגב מבינתי, האם כל הפסיכולוגים לוקים בהפרעת אישיות פרנואידית, האם הם משליכים עלי את הפיצולים שלהם...אני לא יודעת... אשמח אם גם את תוכלי להאיר את עיני לגבי למה לדעתך הם חשבו (שניהם!!!) שאני מפצלת וכותבת בשמות שונים... ולגבי עזיבתי, אני נחושה, את לא מתארת לעצמך כמה זה עושה לי רע כל ההתעסקות הזאת וההאשמות האלו, אני בן אדם כל כך מוסרי, עם אני עליון כל כך נוקשה, ושיאשימו אותי שוב ושוב זה פשוט בלתי נסבל עבורי וממש מערער אותי... תודה על התייחסותך, כמו שכתבתי, התמיכה חשובה לי לפעמים יותר מהעצות הטיפוליות, שהרבה פעמים אני יכולה לתת אותן לעצמי... אפרת