אמא

אני בת 29. אמא שלי תמיד אומרת לי איך להתנהג עם בחורים ועבודות, ואני מנסה להשתיק אותה ולהתנהג כראות עיניי, ולפי חוש השיפוט שלי . לאחרונה התקבלתי לעבודה חדשה וכעבור זמן קצר של חפיפה פיטרו אותי וזה גרם לי לחשוב כאילו היא צדקה בכל פעם שהכניסה ת'אף שלה לחיים שלי(היא אמרה לי איך להתנהג גם שם) . וכאילו אני באמת לא יודעת איך להתנהג. כל המצב הזה מתסכל ופוגע בי. גם זה שהיא מתערבת וגם זה שכאילו אם אני לא שומעת לה זה מתנקם בי בחיים והמסקנה שיוצאת מזה שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי.זה שהיא מתערבת ככה כל הזמן זה בכלל ניראה לי בזמן האחרון שהיא כניראה חרדה והתנהגות שניראית כאילו היא בעצם לא סומכת עליי. זה שזה אח"כ מתבטא לי גם בחיים - זה מדכא וגורם להרגיש כמו סתם ילדה מטומטמת - וילדה שצריכה עדיין לשמוע בקול אמא

רותי שלום, נשמע שהמעורבות של אמא בחיים שלך היא אכן מוגזמת. כיום את כבר מרגישה שהיא לא צריכה לומר לך את הדברים הללו. כאילו קול פנימי אומר לך את מה שהתרגלת לשמוע ממנה - שאת לא שווה כלום בלעדיה, שלא תסתדרי בלעדיה. עם תחושה כזו קשה מאוד באמת להצליח וזה יוצר מעגל קסמים של דימוי עצמי שהולך ומדרדר. עצתי היא לפנות לטיפול, ובהדרגה להפחית את ההשפעה החיצונית ובעיקר הפנימית שיש לאמא על הדימוי העצמי שלך. דרור