אורנה יקרה - על מחשבות פולשות

עצוב.וחסר.ואני לא יודעת אם הבנתי מה מקובל/לא מקובל מעתה. אתמול בערב, נערמו להם בשטנה מחשבות איומות.כל הדברים הנוראיים שעלולים לקרות לאהובים שלי הפכו במוחי היגע לתרחישים ממשיים.שראיתי לנגד עיני.עד כדי שהרגשתי שעליי לזוז, כדי להתנער ולהפסיק אותם. אולי זה כמו תכסיס עלוב ומיושן..שכשפחדנו מכאב של זריקה או טיפול שיניים היינו צובטים את היד כדי לא להרגיש את הכאב המפחיד הצפוי... וחיכיתי לבוא הנה שאוכל להגיד את זה ולהשאיר אותם כאן.את התרחישים...הייתי צריכה לכלוא אותם שלא יפלשו אל כולי,ולהמשיך לתפקד ולהיות נוכחת..ואז באתי וראיתי את הודעתך הטובה מאתמול על כך שתהיי כאן...ורווח לי.הרגשתי שאני יכולה להרפות וללכת לישון.אז היום חזרתי לספר.על אף שהתרחישים והמחשבות הרפו ממני היום.לא חזרו.ואני עדיין מאד עייפה.אני מרגישה כאילו אני כל הזמן "עובדת" כדי להיות. אין לי שאלה עכשיו.אבל אתמול בלילה רציתי לשאול למה עולות המחשבות האלה בלי שליטה? ואיך אפשר שלא יבואו? .....אם יש לך תשובה, וכח...זכיתי. אני מקוה שהשינוי כאן לא יהיה עצוב מדי.אתבונן בו.תודתי ואהבתי לך......איזרי כוחות כאן....

ויק ויק, אין צורך לפחד מהשינוי. אנחנו עצמנו עוד חושבים עליו, ורוצים שיהיה כאן חם ונעים, אבל גם שלם ומוחזק ומציאותי. שמחתי לקרוא שהמחשבות לא שבו היום. קרוב לוודאי שהן הניחו לך דווקא משום שאתמול הינחת להן להיות. מחשבות מטרידות הן קצת כמו המטאטאים של שוליית הקוסם... אם לא מוכנים לתת להן מקום 'וכבוד' הן מתחילות להתרבות, מארגנות 'אסיפה' בירכתי המוח, ושם מתחרות זו בזו מי תרים את הקול... 'סוד מדינה' שמור, שמגלים בטיפול קוגניטיבי, הוא שדווקא אם אומרים להן: "הו שלום, ברוכות הבאות, גם אתן מחשבות ש-ל-י, גם אתן תוצרים של מוחי... בואו נשב ביחד ותספרו לי מה קורה..." הן מתפלאות, מתרגשות מהמחווה, נשארות קצת והולכות להן לקיים אסיפה במקום אחר... אני מקווה שתמצאי נחמה בהסבר הקוגניטיבי (גירסת ראובן-מגריל) למחשבות מטרידות. הלוואי שתתני להן ולעצמך 'פשוט' ל-ה-י-ו-ת... לילה קל, אורנה