עזרה

איך מתחילים להסביר משהו כה מסובך. אם מתחילים מהסוף, קוראים לזה התמוטטות עצבים. אם הולכים להתחלה, קוראים לזה הקונפליקט הכי נורא שיכול להיות לאדם. אין משהו בחיים האלו שלא מפחיד אותי או מלחיץ אותי. רק בגלל שאני לא יודעת בתור מי אני אמורה לעשות ולחוות אותם. כל החיים שלי אני ביישנית, מתרחקת מאנשים כדי שהשקרים שלי יהיו קלים לספר. אף פעם לא היו לי חבאי נפש אמיתיים ולא זוגיות. זה מביש ומביך כי אני כבר בת 28. המחשבה של לדבר על זה בקול רם, או אולי לעשות ניתוח מבעית אותי. אבל בפנים מה שאני הכי רוצה זה להיות בלי חזה ולא ליקנות חזייה. אני שונאת לקבל מחזור. אני שונאת שזה לא בסדר שאני עם שיער קצר ולובשת טישרט. אני לא מסוגלת לעבוד כי אני לא מסוגלת לשקר יותר, ולהרגיש מוזרה כי אני לא כמו כולם. הרי התנהלות עם אנשים מבוססת קודם כל על מגדר. גם התייחסות בראיון עבודה. בגלל זה אני גם לא לומדת. אני 6 שנים בבית לרוב ויוצאת מעט מאוד. כמובן שזה כרוך בלחץ וחרדה. כל החיים שלי זה שמור בבטן עד שזה נשמע בדיוני. אני לא מסוגלת עוד להעביר אצ החיים שלי ככה, זה עושה אוצי חולה, עצובה, ובודדה. בקרוב מאוד אני אצטרך לידאוג למשפחה מבחינה כלכלית ואינני מסוגלת לכך. אחרי ההתמוטטות חשבתי שאוכל לדבר על זה עם םסיכולוג אבל לא הצלחתי. אני לא יודעת מה לעשות. אולי תוכלו לעזור לי.

בעית המגדר וההגדרה העצמית דרכה היא עניין חשוב אבל לא חזות הכל ולא כולם שופטים לפיו. יותר מזה המציאות מראה שבקשר אישי אנשים זה מורכבות רבת גוונים. העיקר הוא לקבל את עצמך על המבנה שלך. הקשיים האחרים יכולים להיות כקשים שעומדים בפני עצמם לחץ חרדה חברתית וכו כמו קושי שאינו קשור למגדריות אלא קו אופי מסוים. ישנם אנשים עם הגדרות מגדריות מורכבות שכן מתפקדים אפילו מוחצנים ומפורסמים. נראה שצריך לעשות הפרדה בין הקשים השונים. ויותר מכל להכנס לחוויה ומעורבות הניסיון מקנה כלים ומעבר לשינוי דרך התנס