בלוטת תריס

שלום רב. ברצוני לדעת יותר אודות בלוטת התריס. אשמח לדעת ידע כללי כגון: כיצד ניתן לזהות תת/יתר בלוטת תריס, וכן באיזה תרופות ניתן לטפל במחלה זו, האם יש קשר בין המחלה לחריקת שיניים, מהם התסמינים בשני המקרים ובמקרה של אי לקיחת התרופות האם תיווצר בעיה כלשהי?

שלום דנה, להלן מידע על מחלות בלוטת התריס הפרעות בתפקוד בלוטת התריס יכולות לגרום לתסמינים רבים ומגוונים: עייפות או עצבנות ופעלתנות יתר, רגישות לקור או לחום, כאבי שרירים, עלייה או ירידה במשקל, נשירת שיער, מצב רוח ירוד ועוד. החדשות הטובות הן כי בעזרת אבחון מוקדם וטיפול נכון אפשר להתמודד עם בעיות אלה בקלות יחסית מחלות של בלוטת התריס הן שכיחות מאוד ופוגעות בנשים יותר מאשר בגברים. היום קיימים אמצעים נוחים, זמינים ויעילים לאבחון ולטיפול במחלות אלה, כך שערנות של המטופל ופנייה מהירה לרופא יכולות לחסוך סבל רב ולשפר את איכות החיים של הסובלים. רוב הגידולים הם שפירים הבעיה השכיחה ביותר בבלוטת התריס היא קשרית - גוש שגודלו נע בין מילימטרים אחדים לכמה סנטימטרים. הגושים הקטנים יותר מתגלים בדרך כלל באופן מקרי, בעת בדיקת אולטרסאונד או CT של הצוואר הנערכת מסיבה אחרת. רוב הגושים בבלוטה הם שפירים, אך כ- 15% מהם מתגלים כממאירים. כשגידולים אלה מאובחנים ומטופלים בזמן, איכות החיים ותוחלת החיים של החולים אינן נפגעות בדרך כלל. ככל שהגוש גדול יותר עולה הסבירות כי הוא ממאיר. לכן, קשריות שגודלן למעלה משמונה מ"מ נבדקות באמצעות ניקור במחט עדינה. בפעולה זו נשאבים תאים וחומר נוזלי מתוך הגוש ונבדקים במיקרוסקופ. ברוב המקרים מאפשרת הבדיקה להבדיל בין גידול ממאיר לשפיר. בעבר נהוג היה לבצע מיפוי של בלוטת התריס כדי להבדיל בין קשרית שפירה לממאירה, אך לאחר שמחקרים הוכיחו כי בדיקה זו היא לא מספיק רגישה והשימוש בה מוגבל מקרים מיוחדים. אם הקשרית מאובחנת כממאירה, מתבצעת כריתה ניתוחית מלאה של בלוטת התריס. כחודש לאחר הניתוח, ברוב המקרים, מטפלים בחולה ביוד רדיואקטיבי, שמתרכז בתוך שרידי בלוטת התריס,ושרידי הגידול שלא נכרתו והורס אותם. בכך קטן הסיכון להישנות הגידול ולהתפשטותו. רקמות אחרות אינן קולטות יוד, לכן היוד שלא נקלט בבלוטת התריס או ברקמת הגידול מופרש בשתן מבלי להשפיע באופן משמעותי על רקמות הגוף. אחרי הניתוח אחד מתפקידיה של בלוטת התריס הוא ייצור טירוקסין - הורמון שאחראי על חילוף החומרים בגוף. אדם שבלוטת התריס שלו נכרתה יכול לקבל את ההורמון בבליעה דרך הפה, במנה יומית אחת של תרופה שנקראת אלטרוקסין. כדי לאבחן בזמן השנות של גידול אצל אנשים שסבלו מגידול ממאיר בבלוטת התריס, בודקים להם באופן סדיר את רמת הטירוגלובולין - חלבון המיוצר על ידי תאי בלוטת התריס וניתן למדידה בדם. אם רמתו עולה, הדבר עשוי לרמוז על הישנות הגידול. במסגרת המעקב, החולים עוברים כשנה לאחר אבחון הגידול - מיפוי של כל הגוף ביוד רדיואקטיבי. בעבר הדבר חייב הפסקה של הטיפול באלטרוקסין למשך חודש ימים, מה שהסב סבל לחלק מהמטופלים. אולם כיום קיימות שיטות מעקב חדישות, שבהן אפשר לבצע את המיפוי מבלי להפסיק את הטיפול התרופתי. תת פעילות של הבלוטה תת פעילות של בלוטת התריס היא מחלה המתפתחת בעקבות חוסר יכולת של בלוטת התריס לייצר את ההורמון טירוקסין. המחלה פוגעת בעיקר בנשים ועלולה להופיע בכל גיל, אך שכיחותה עולה לאחר גיל 40. החולים סובלים מתסמינים שונים, אותם מייחסים בדרך כלל למערכות אחרות: עייפות, ירידה בהישגים בלימודים, רגישות לקור, כאבי שרירים, עלייה במשקל, נשירת שיער מוגברת, עצירות, דימום ניכר במחזור, מצב רוח ירוד ובעיות פוריות. קשישים הסובלים ממחלה זו עלולים להפגין ירידה בתפקודים מוחיים, בה ניתן לטפל בעזרת אלטרוקסין. תהליך דלקתי מתמשך, שפוגע בבלוטה גורם, בדרך כלל, למחלה. נוגדנים שמייצרת מערכת החיסון תוקפים את הבלוטה וגורמים להרס הדרגתי שלה – תהליך שאותו אי אפשר למנוע, או לעצור. המחלה היא תורשתית, ולעיתים כמה בני משפחה סובלים ממנה. היום אפשר לאבחן מוקדם וביעילות תת-פעילות של בלוטת התריס, באמצעות בדיקת דם שנקראתTSH . הטיפול במחלה הוא קל יחסית: נוטלים פעם ביום כדורי אלטרוקסין, שמכילים את ההורמון שהגוף מתקשה לייצר. חולים פונים, לעיתים, לרפואה המשלימה כדי לפתור את הבעיה, אך אין פתרונות מוכחים ויעילים בתחום זה. פעילות יתר של הבלוטה פעילות יתר של בלוטת התריס היא בעיה שכיחה, הפוגעת בעיקר בנשים. המחלה גורמת לתופעות רבות: "דפיקות לב מהירות", הפרעות בקצב הלב, ירידה במשקל, עייפות, רעד, עצבנות, רגישות לחום, הפסקת מחזור, נשירת שיער, תנודות קיצוניות במצב הרוח, האצה של תהליך איבוד העצם ואוסטיאופורוזיס. מחלה זו נובעת בדרך כלל משיבוש במערכת ההפעלה של בלוטת התריס. פעילות יתר של בלוטת התריס מאובחנת היום בקלות באמצעות בדיקות דם, שנקראות TSH,TT3 ו-FT4. גם תרופות עלולות לגרום לפגיעה בתפקוד בלוטת התריס. השכיחה שבהן היא PROCOR, תרופה המשמשת לטיפול בהפרעות בקצב הלב. בכל מקרה, הטיפול יעיל מאוד ומתבצע באמצעות תרופות לבלימת תופעות של פעילות היתר של הבלוטה (דופק מהיר, רעד וכדומה), תרופות לבלימת יצור מוגבר של הורמוני בלוטת התריס ומתן יוד רדיואקטיבי, שנקלט על ידי הבלוטה. אין סיבה לחשוש מהיוד הרדיואקטיבי - כיום הצטבר ניסיון רב בטיפול בעזרתו והוא בטוח לכל הגילאים. השימוש בו אסור רק בזמן הריון. לעתים נדירות, כאשר בלוטת התריס גדולה במיוחד ועלולה להפריע לנשימה, מתבצע ניתוח לטיפול בבעיה. בעת הטיפול התרופתי בפעילות יתר של הבלוטה צריכות להתבצע באופן סדיר בדיקות מעקב להערכת התגובה הטיפולית וגילוי סיבוכים נדירים של הטיפול התרופתי, שיובילו להפסקת נטילת התרופה ולמעבר מידי לאופן טיפול אחר (יוד רדיואקטיבי או ניתוח). בוקסה: בלוטת התריס והריון נשים שסובלות מהפרעות בתפקוד בלוטת התריס בזמן הריון צריכות להיות תחת מעקב סדיר של אנדוקרינולוג, בגלל שהטירוקסין חשוב להתפתחות תקינה של מוח העובר. אישה הסובלת מתת-פעילות של בלוטת התריס צריכה להיבדק באופן סדיר במהלך ההריון ובדרך כלל עליה להגדיל בהדרגה את מינון האלטרוקסין שהיא נוטלת. בלוטת התריס עלולה לפתח הפרעות בתפקוד גם לאחר הלידה. נשים הסובלות בחודשים הראשונים שלאחר הלידה מתשישות עצבנית, הפרעה בפעילות המעיים והפרעה בדופק צריכות להיבדק ולא לייחס את הבעיות רק ללידה. בברכה ד"ר צופיה איש-שלום

שלום רב! בהמשך לשאלותיי הרבות מדובר בגבר שסובל כפי שהבנתי מתת בלוטת התריס אני שוב חוזרת על שאלתי האם יש קשר בין חריקת שיניים בשינה לבין תת בלוטת התריס? מה אמור להיות הערך של ה- TSH? בתודה מראש