מכנה משותף ?

שלום, אני בן 42 ואני סובל ממספר בעיות שנראות לי כקשורות לגורם משותף. רציתי לדעת מה דעתך ובאיזה צורה ניתן לברר אם אכן כך הוא. בילדותי הייתי בריא בדרך כלל, למעט נפילה די קשה מאופניים בגיל 10 ואשפוז בן שבועיים בגיל 14 בערך, עקב זיהום בסלמונלה. 1. בגיל 15 לערך, התחלתי לסבול מרעד בידיים - לא חמור, אך נראה לעין. (סובל עד היום) 2. בערך באותו הגיל חוויתי במהלך משחק כדור רגל, התקף פתאומי של דפיקות לב מואצות שחלף לאחר כ-2 דקות של שכיבה במאוזן עם הרגליים למעלה. 3. בגיל 18.5 , במהלך שירותי הצבאי ולאחר ארוע שגרם לי למתח והתרגשות רבה, איבדתי את ההכרה תוך כדי שינה - חברי לחדר שמעו אותי מחרחר - והתעוררתי בבית החולים. בירור נוירולוגי כולל לא נמצאו ממצאים מובהקים. 4. חצי שנה מאוחר יותר, שוב בעקבות מריבה עם אחד מחברי ליחידה, נתקפתי תוך כדי שינה בהתקף עוויתות ופרכוסים והייתי ללא הכרה עד שהעירו אותי . הפעם,בבדיקת EEG איבחנו אפילפסיה ורשמו לי תרופה מתאימה שבה השתמשתי מספר שנים. היו לי במהלך הזמן מאז, בממוצע התקף בשנה, 95% מהם בשינה והשאר תוך כדי פעילות שגרמה לי למתח ו/או התרגשות רבה. היו גם תקופות של מספר שנים בהם לא היה לי אף התקף.תקופות אלו הסתיימו בדרך כלל כשהייתי שרוי עקב עבודתי במתח רב או בעייפות רגשית מצטברת. 5. במהלך התקופה שמתחילה בגיל 18 בערך התחילו אצלי גם סממנים של דיכאון קל שהחמירו עם השנים. 6. לפני כשנתיים התעוררתחי משינה בגלל דופק מואץ ופעימות לב מאד חזקות(יש לציין שהיו לי בעבר מספר אירועים דומים אך קצרים שלא הקדשתי להם תשומת לב). לאחר שחלף הזמן והדופק לא חזר לסדרו, רופא תורן שהגיע לביתי הזעיק ניידת טיפול נמרץ שנתנה לי זריקה שהחזירה את קצב הלב ממצב SVT ל-קצב סינוס. כל האירוע ערך כשעתיים, ולאחריו אושפזתי להשגחה בבית חולים ל-48 שעות. 7. מאז עברתי עוד כ-2 אירועים שהארוך בהם היה 15 דקות , אשר חלפו לבד, ומספר אירועים קצרים (מספר שניות). בבדיקות מקיפות, לא נמצא שום ממצא פתולוגי . נרשם לי NORMITEN והוצע לי לעבור צינטור לצורך בירור וצריבה אפשרית של המסלול החשמלי העודף, במידה ויימצא כזה. סירבתי לטיפול הצינטור. 8. לפני כשנה, הפסקתי לעשן (לאחר כ-25 שנה) והפסקתי לשתות קפה . הדופק שלי שהיה בדרך כלל בסביבות ה-90 פלוס ירד לרמה של כ-70 פלוס. בעקבות כך, הפסקתי מיוזמתי בהדרגה את הטיפול ב-NORMITEN. 9. כחודשיים לאחר מכן הפסקתי בעצת הנוירולוג שלי בהדרגה את הטיפול בטגריטול (תרופה למניעת אפילפסיה), לאחר כ-4 שנים ללא התקף. יש לציין שבמהלך ה-12 שנים האחרונות בהם לקחתי תרופה זו, לקחתי מינון שהוא כרבע מהכמות הנדרשת למניעת ההתקפים (מינון התרופה בדם היה כ-2מ"ג במקום 8) . 10. במקביל התחלתי לסבול מדיכאון והתקפות חרדה שהלכו והחמירו עד שנזקקתי לקבלת תרופות הרגעה ונוגדות דכאון וחרדה (CIPRAMIL ו-CLONEX) . 11. כרגע , כ-3 חודשים לאחר התחלת הטיפול נוגד הדכאון, אני מתפקד רגיל, לא סבלתי מהתקפי אפילפסיה אבל סובל מדי פעם מעויתות לא רצוניות בשרירים - במיוחד בשלב שבין ערות לשינה או תוך כדי שינה. דפיקות לב בדרך כלל סדירות עם אירועים שחוזרים מספר פעמים בחודש של פעימה כפולה או חסרה (כך לפחות אני מרגיש), ובמיוחד כשנוצר לחץ פנימי על אזור הלב בגלל תנוחה שכיבה לא נוחה או שינוי פתאומי בקצב התנועה כמו קימה פתאומית, גידול פתאומי במהירות ההליכה וכו'. עד כאן תיאור התופעות מהם אני סובל ונראות לי רובם ככולם קשורות למישור הנוירולוגי , ואולי הורמונלי ואפילו רגשי. רציתי לדעת : 1. קודם כל מה דעתך והאם שמעת / נתקלת בעבר במיצבור תופעות דומה אצל אותו חולה ? 2. למי כדאי לי לפנות על מנת לאושש / להפריך קיומו של מכנה משותף לכל הנ"ל ולמצוא טיפול מתאים? בברכה ובתודה, דורון (שם בדוי)

לדורון שלום רב, אכן עברת דרך ארוכה מלווה בסבל רב. לא ניתן להסביר את התופעות שתארת על ידי מחלה אנדוקרינית. נראה לי שקיים מרכיב נפשי שמחמיר את התופעות הגופניות וכדאי להקדיש זמן לטיפול מסודר בבעיה זו. הבנתי שטופלת 12 שנה בטגרטול. תרופה זו עלולה להשפיעה על איכות העצם. כדאי לבצע בדיקת צפיפות עצם ואם אינה תקינה, כדאי לטפל בבעיה בעוד מועד. בברכה ד"ר צופיה איש-שלום