כשאין עם מי לדבר בכלל

אני בת 30, בזוגיות לא מאושרת ולא ממוסדת, גרים ביחד ואני רוצה לעבור לגור לבדי ובלעדיו, אבל אני יודעת שכשאעשה את זה אהפוך להיות אדם עוד יותר בודד. כרגע הוא האדם שאיתו אני מתקשרת הכי הרבה, משפחתי רחוקה ממני והקשר הוא בעיקר טלפוני, אחת ל.. חברות קרובות כבר לא נשארו לי, ואני עובדת מהבית כרגע, כעצמאית אני מאוד בודדה וזה משפיע על שיקולי, ולא לטובה.. אני פוחדת מאוד שאם אעבור לדירה לבדי אשתגע סופית, אנשים מסביבי זה דבר שחשוב לי וכעת נותרתי בלי כל. איך מתמודדים ומתחזקים כשנמצאים לבד בלי נפש חיה הרבה זמן? איך לא נופלים לדכאונות מתמשכים..?

שלום רעות עבר זמן רב מאז פנייתך. האם קבלת החלטות בינתיים? את אומרת: "אנשים מסביבי זה דבר שחשוב שלי וכעת נותרתי בלי כל". ובכך את מזהה צורך אנושי בסיסי. את מאוד מאוד צודקת. כל אחד זקוק למגע אנושי. לא םלא שאת חשה בדידות וכאב. אחת הדרכים להתחזק כשנמצאים בלי נפש חיה הרבה זמן, היא ליזום מגע עם אנשים. הדרך הטובה ביותר בעיני היא בקבוצה. שם נוצרת אינטראקציה בין אישית קרובה. כתוצאה ממנה חשים פחות לבד ופחות בודדים. מה דעתך? קבוצות כאלה מתפרסמות בדרך כלל כאן: http://www.hebpsy.net/bulletinBoard_list.asp?cat=folder&typ=10&page=1 וגם ב: http://www.igroups.co.il/ אם קשה לך מכל מיני סיבות ללכת לקבוצה טיפולית, ישנן גם קבוצות תמיכה והעצמה לנשים עצמאיות שעובדות מהבית (בדיוק בגלל שאת לא היחידה שמרגישה כך): http://www.xn--debcn.co.il/?gclid=COSV4KHi4rUCFcJZ3godDgIAoQ http://www.svivatomehet.org.il/ אני מקווה שזה יעזור לך ויאפשר לך חופש בחירה גם בנושאים אחרים. יעל